מדובר על ההתנהגות החיצונית. שהאדם לא צריך להידמות להם בכל הקומה שלו, בפנימיות שלו, ובמחשבות שלו, אלא רק בהתנהגות החיצונית. ולכן זה נקרא "הצנע לכת", שהוא מצניע את הפנימיות שלו מְהם...
מה זאת אומרת שעסק ב"מעשה", ולא עסק ב"כוונה"? שכל מה שהאדם עושה בלימוד, בחיבור בקבוצה, ובכל האמצעים שישנם לרשותו, הוא כדי להגיע לכוונה. כי העיקר היא הכוונה. וההבדל בין המצב שלפני התיקון ואחרי התיקון, הוא רק בכוונה שעל הרצונות. והרצונות כולם נמצאים בנו, ועולים ומתגלים לנו במידה שאנחנו יכולים להסדיר עליהם את הכוונות הנכונות. לכן שינוי הכוונה, היא המטרה...
המאמרים נכתבו, גם לגברים, וגם לנשותיהם, כי היו שאלות רבות. זו הייתה קהילה לא רגילה. אנשים זרים, חילונים, שהגיעו מבחוץ כדי ללמוד, בחורים שהתחתנו בזמן הלימוד, והיו בעיות שונות, חזרה בתשובה, האם לקבל את היהדות, או לא, ובאיזו מידה. האם צריכה להיות מסגרת כזאת או לא, האם חובה להתחתן וכיצד. אמנם את כל הדברים האלה, מקובל חייב לברר לעצמו, אבל בקבוצה זה היה ממש בירור בפועל, על כל החיים הפנימיים והחיצוניים כאחד...