מהות חכמת הקבלה - שיעור 1
מאמרי בעל הסולם מספקים אור ללומדי הקבלה לאורך כל הדרך. הם מנחים אותם לדעת היכן הם קיימים, באיזה מעמד ובאיזה מציאות? מי הם? כיצד הם מרגישים את חייהם ואת המציאות? איך עליהם להתייחס לזה? והאם בכוחם לשנות את המציאות?
כתבי הרב אשלג מורים לנו איך האדם תופס את העולם הזה. כיצד הגיע אליו, איך הוא עוזב אותו, ושוב חוזר אליו בגלגולים? האם האדם נמצא במצבים אחרים בנוסף למצב הנוכחי המוכר לו, מעבר לחיינו על פני האדמה בעולם הזה? האם קיימים מימדים אחרים בזמנים שונים במקום שבו אנו נמצאים? ואולי ניתן להימצא באותו הזמן במימד אחר? האם ביכולתנו לשנות את הזמן? הלוא את המקום, אנו חושבים שביכולתנו לשנות - ביכולתנו לנוע. אבל האם התנועה מוגבלת לגשמיות בלבד, על פני השטח של העולם הזה? אולי אפשר לנוע גם בזמן, ואולי אף ממימד למימד?
כל הידיעות האלה נובעות מידיעת האדם את עצמו, כי מתוך עצמו האדם מרגיש. ובמידה שאנו מכירים את עצמנו, אנו מכירים את המציאות המורגשת בנו. ומנקודה זו מתחילים להתפתח הלאה.
לכן נקראת החכמה "חכמת הקבלה". ראשית משום שהיא תולדה משרשרת המקובלים שגילוה ומסרוה מדור לדור. אבל גם מסיבת היותה מתגלה בכלים של האדם - ב"כלים דקבלה".
כל הטבע של האדם הוא רצון ליהנות, לקבל, לספוג. וכשמתעורר בו רצון לדעת מה מתגלה, מהיכן, באיזה צורה ולאיזה מטרה – הלימוד הזה והידיעות האלה מתחברים יחד לאוסף גדול ושלם שנקרא "חכמת הקבלה". לכן כל החקירות המדעיות של האדם בעולם הזה, כל ידיעותיו על עצמו ועל העולם, נכללים בחכמת הקבלה. בתוך אותה החכמה שאדם מגלה בכלים שלו. ועל כך כותב בעל הסולם במאמרו "מהותה של חכמת הקבלה".
עם זאת, חכמת הקבלה אינה קשורה לחוכמות של העולם שלנו, אלא למה שנמצא מחוץ לו. כל המדעים והחכמות הידועים לנו בעולם הזה, ואלה שעדיין לא ידועים אבל עתידים להתגלות, מתגלים כולם לפי הכוחות הטבעיים שבאדם. ואמנם שהם נכללים בחכמת הקבלה, חכמת הקבלה לא עוסקת בהם.
הרי בסופו של דבר, האדם רוצה לעסוק בדברים שיכולים לשנות את חייו וגורלו. לכן חכמת הקבלה עוסקת בכוחות ובמימדים שמעל העולם הזה, "מעל" במובן של כוחות המנהלים את העולם הזה, יוצרים את האדם ואת המציאות המורגשת בו. הלימוד על הכוחות העליונים המנהלים את האדם, מאפשר לאדם להבין את דרכי פעולתם ומקנה לו השגה כיצד להשתמש בהם לטובתו.
חכמת הקבלה אינה מתעסקת בפרטים המתגלים לפנינו, על פני כדור הארץ או ביקום. הפרטים האלה משתלשלים מלמעלה, ואין בהם דבר שניתן לשנות באמצעותו את חיי האדם וגורלו. כל תשומת הלב בחכמת הקבלה מופנית לעולם העליון, לכוחות שיכולים לשנות את חיי האדם.
מהותה של חכמת הקבלה
"בטרם אבוא לבאר את תולדות חכמת הקבלה, שכבר דשו בה רבים, מצאתי לנחוץ לבאר מקודם היטב, את מהותה של חכמה זו, אשר לדעתי מעטים המה היודעים זאת."
אם לא די בכך שמעטים המה היודעים את חכמת הקבלה, הרי שכולם חושבים את ההפך. לכל אחד יש דעה ברורה מהי חכמת הקבלה, וכולם טועים. חכמת הקבלה הוסתרה במשך אלפי שנים, ואיש אינו מכיר אותה. המקובלים לא רצו להכיר אותה לאנושות. רק בשנים האחרונות מתגלה החכמה, כנגד הרצון שמתעורר באנושות להכיר אותה באמת. את הרצון הזה עוד צריך לברר. יש לבדוק עד כמה הוא רצון אמיתי לגלות לא את הניסים והנפלאות שחכמת הקבלה משתעשעת בהם כביכול, אלא את החכמה הרצינית והעתיקה הנמצאת ביסודו של העולם.
עד היום הציבור אינו מבין נכון מהי חכמת הקבלה, ולמעשה אין באפשרותו להבין. כי לדעת את החכמה פירושו להיכנס בה ולחיות אותה, לרכוש אותה ולהשתמש בה. רק אז, מתוך החכמה, ניתן להבין מהי. מחוץ לחכמה כמעט ואי אפשר להבין במה מדובר.
חכמות אחרות כמו פיסיקה, כימיה או ביולוגיה, ניתן לתפוס במידה מסוימת מתוך קריאה בספרי מדע פופולארי, או לאחר לימוד של כמה חודשים. מה שאם כן, בחכמת הקבלה, הדבר כמעט בלתי אפשרי. זאת משום שבחכמת הקבלה הנושא עצמו נסתר.
כדי להרגיש את העולם העליון, יש לפתח כלים חדשים, רגישות מיוחדת, חוש נוסף. כל כמה שספרי הקבלה יספרו על החכמה, לא נוכל לדעת מהי ובמה היא מתעסקת, אם לא נטעם ממנה קצת בעצמנו. אם לא נפתח חוש חדש, אפילו במקצת, ונרגיש במה מדובר, כל המילים, השמות, השרטוטים והנוסחאות שבחכמה, יישארו חסרי חיים בעבורנו, כמו מספרים. לא נדע מה עומד מאחריהם, האם מדובר בגרמים או קילוגרמים, בליטרים של דם או בליטרים של מים, ואולי בחיי אדם.
אמנם שבעל הסולם משתדל ככל האפשר להסביר מהי חכמת הקבלה, עלינו להבין כי לדעת את חכמת הקבלה פירושו להרגיש אותה. לכן, התלמיד המתחיל שקורא על חכמת הקבלה בפעם הראשונה צריך לנקות את עצמו מכל מיני ההתרשמויות, ההבנות ודעותיו הקדומות על חכמת הקבלה, ולקבל את דברי בעל הסולם כמו על דף נייר חלק.
"וכמובן לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו. והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים, עם כל זה אתאמץ בכל כחי וידיעותי שרכשתי לי במקצוע זה, לבאר ביאור מקורי ולהאירו מכל הצדדים באופן מספיק לכל נפש, להוציא מהם מסקנות נכונות כמות שהן באמת. מבלי להניח מקום למעיינים להטעות את עצמם, כרגיל מאד בעיון בדברים הללו."
המעיינים בחכמת הקבלה אכן מטעים את עצמם, "כרגיל מאד בעיון בדברים הללו". לכן, כדי לתפוס את מה שבעל הסולם באמת רוצה להעביר, יש להידבק למילותיו. לא לדמיין דבר מהידוע לנו על חכמת הקבלה, אלא להתקדם הלאה כמו לא שמענו עליה מעולם.
על מה סובבת החכמה
"שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת, וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה".
יש נברא שנמצא במצב הנקרא "העולם הזה" ( לצורך ההסבר נתאר אותו, בכל זאת, כאדם רגיל ) ויש אלוקות שאינה ידועה. האדם צריך לגלות את האלוקות. לכן יש בו שורשים שצריכים להתגלות
בהדרגה ולהביאו להכרת האלוקות. גילוי האלוקות מסודר בסדר מסוים. כלומר, יש באדם הכנה פנימית לעבור את ההתפתחות לקראת האלוקות, וההתפתחות עצמה מסודרת בסדר מיוחד, בדרך קודם ונמשך.
לסדר ההתפתחות לקראת האלוקות קודם סדר אחר, סדר של שורשים המשתלשלים מלמעלה למטה, מהאלוקות לאדם. כלומר קודם השתלשלו השורשים לאדם, ואחרי שבנו את האדם במצב הנקרא "העולם הזה", משיג האדם את שורשיו בחזרה, עד שמגיע לגילוי האלוקות.
"וכאן נוהגים כלל ופרט. "כלל" כלומר, כל האנושות המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיה י"א)."
בעל הסולם אומר שכל האנושותכולה -יהודים כאומות העולם, נשים כגברים - חייבת לדעת את האלוקות במלואה. כלומר, בכל אחד מאיתנו יש את השכל, הרגש וכל יתר הדברים הדרושים לכך. האדם אינו מודע ליכולותיו, אומרים כי אנו משתמשים רק ב2% מהמוח. יכול להיות ש98% המיותרים לכאורה קשורים להכרת האלוקות.
לכל אחד יש את היכולת להגיע לָדעת המלאה של הבורא, של הכוח העליון. בהשגת הדעת השלמה, אין טיפשים ואין חכמים, אין צדיקים או רשעים. כל אחד מסוגל וחייב להגיע לכך. בעל הסולם כותב כי כל האנושות מתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט לבוא לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, ולא משאיר לנו אף לא פתח קטן למילוט.
האדם חייב לעשות את כל הדרך בחזרה מעולם הזה ועד האלוקות, ולהשיג את האלוקות בזמן שהוא נמצא בעולם הזה. כך מגדיר בעל הסולם את חכמת הקבלה, "גילוי אלוקותו לנבראיו בעולם הזה". כלומר, כל אחד חייב לגלות את כל העולמות ואת כל האלוקות בזמן שהוא חי בגוף, בעולם הזה. גם החיים במקומות הנידחים ביותר, אף אינדיאני החי בג'ונגל בדרום אמריקה או תושב המטרופולין המודרני ביותר, גם זה וגם זה מסוגלים ומחויבים בכך.
שאלה: האם יש דרגות לידיעת האלוקות?
רב: ידיעת האלוקות נקראת "כמים לים מכסים". כלומר, בכל החללים המתגלים באדם מופיעה האלוקות, וממלאת אותם כך שלא נשאר שום חלל ריק, אף לא הקטן ביותר.
תארו לעצמכם שהכוח העליון מופיע והרגשת האלוקות ממלאת את כל גופו של האדם. לעת עתה, אנו מרגישים את גופנו כחלל היחיד, אלא שיש עוד חללים. יש עוד כלים גדולים וריקים, והאלוקות ממלאת את כולם. האלוקות ממלאת את הלב, את המוח, את כל הבשר ואת כל הרגשות. מה נשאר לאחר שהאלוקות ממלאת כל חלל? שום דבר, הכול ממולא באלוקות. מה נשאר מהאדם? עוד נראה...
הטבע מסודר כך שהאדם נמצא בעולם הזה, וכוחות הטבע שפועלים עליו בזמן הימצאו בעולם הזה דוחפים אותו להיכנס למסלול לגילוי האלוקות. בסופו של דבר, כל המשברים והצרות הם רק כדי להכניס את האדם לתהליך. למעשה, זו הפעולה היחידה של הטבע על האדם בעולם הזה. הטבע מכניס כל אחד לתהליך ההתפתחות ומביאו להכרת האלוקות. זו המטרה, והטבע פועל לפיה בלבד.
"ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה'". כלומר, איש לא יהיה חכם יותר מחברו. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" ללא הבדל בין איש לחברו.יכול להיות שאחד יהיה קטן מהאחרים, כתוב "למקטנם ועד גדולם". אבל בכל אחד יהיה מילוי שלם של אלוקות, שימלא אותו ללא גבול. מילוי הנקרא "אין סוף".
"ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"
הבורא, כוח האלוקות יתגלה כולו ולא יוסתר עוד מהאדם. "עיניך" הוא הגילוי הגדול ביותר.
גילוי האלוקות בדרך ה"כלל" צריך לקרות לכל האנושות מסוף המאה העשרים והלאה. כך אנו מבינים ומקבלים מהמקובלים. בעל הסולם, הרב קוק, הגר"א וכל המקובלים האחרונים הגדולים קובעים כי אנו נמצאים בתקופה של ביאת המשיח. בזמנינו מתחיל גילוי האלוקות ל"כלל", לכולם ממש.
ויש בזה גם "פרט":
"פרט", היינו שאף מקודם שלימות כלל האנושות כולה, בכל דור ודור נוהג דבר זה גם בפרטים יחידי סגולה, כי אלה הם הפרטים הזוכים בכל דור ודור למדרגות מסוימות בענין גילוי אלקותו ית',"
בדרך ה"כלל", מתחילה כל האנושות להידחף בימינו על ידי כוחות הטבע למסלול שמביא אותה להכרת האלוקות, לעליה לעולם אין סוף, לדבקות. אבל בנוסף להתפתחות הנוכחית בדרך ה"כלל", גם נשמות פרטיות עוברות התפתחות רוחנית, גם בזמנינו וגם בעבר.
הנשמות הפרטיות אינן מגיעות לסוף הדרך ממש, כי לסוף הדרך אפשר להגיע רק כשמגיעים כולם.
יוצא שבמהלך אלפי שנות התפתחות האנושות, בשעה שחכמת הקבלה הייתה נסתרת, השיגו הנשמות הפרטיות מדרגות מסוימות של גילוי האלוקות. ועתה, לאחר שהאנושות התפתחה, היא כבר יכולתה להתחיל את דרכה לגילוי האלוקות.
כל דרך ההתפתחות של האדם, מרגע הופעתו בעולם הזה, נחלקת להתפתחות הדרגתית של רצונות גופניים, רצון לכסף, רצון לכבוד, רצון למושכלות, ולבסוף לרצון לרוחניות. וכשמתחילה ההתפתחות ברצון לרוחניות, האדם מתקדם מה"נקודה שבלב" ועובר את ה"מחסום" להתפתחות הרוחנית ממש. אלה הם שלבי התפתחותו של אדם. הרצונות לכסף, לכבוד, ולמושכלות, מתפתחים על ידי החברה. התפתחותם נקראת "התפתחות אנושית", ההתפתחות ברצונות הגופניים התרחשה בזמנים הקדמונים, ועתה הגיע זמנה של ההתפתחות הרוחנית.
יש זמנים להתעוררות הרוחנית של כל אדם, מה שנקרא "פרט", ויש זמנים שכל האנושות כולה מתקדמת. בתקופתנו הרבה מאד אנשים מתחילים להיכנס לשלב הרוחני. מתגלה בהם ה"נקודה שבלב" והם מתפתחים מתוך הרגשה כי בעולם שלנו אין מה לעשות. הדרך שעברו במשך גלגולים רבים, כבר לא נותנת להם שום מילוי. לכן הם מחפשים מילוי של אלוקות, "כמים לים מכסים".
"והם המה הנביאים ואנשי השם, וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פע"ד) אין לך דור שאין בו כאברהם ויעקב. הרי לעיניך, אשר גילוי אלקותו ית' נוהג בכל דור ודור, לפי דחז"ל המוסמכים לדבר זה ונאמנים עלינו."
בכל דור היו מקובלים שעשו את הדרך להכרת האלוקות, התפתחו בהשגת האלוקות, ושיפרו את חכמת הקבלה.
כל האנושות נמצאת במצב הנקרא "נשמה אחת", או "אדם הראשון". וכל אחד מאיתנו נמצא בנשמה הזו כנקודה קטנה, כתא קטן או אבר קטן - כנשמה פרטית. כל הנשמות קשורות זו עם זו כמו תאים בגוף. יוצא שאם מקובל מתקן את עצמו, הוא גורם לתיקון יחסי בכל הגוף של "אדם הראשון".
כל אחד מאיתנו ניזון מהמקובלים הרבים בדורות הקודמים במה שנקרא "זכות אבות". כל מקובל השתיל בנשמותינו טיפת אור, והטיפות הצטברו יחד, זו אחר זו. כך התחיל האדם להיכלל לא רק מהרצון לקבל שלו ולא רק מקלקוליו - כי "יצר לב האדם רע מנעוריו" - אלא גם מטוב, מממשיכה כלשהי לרוחניות.
אם כך, חלק ה"פרט", מקובלי כל הדורות, השאירו לנו הכנות. המקובלים הכניסו את ההכנות בכל נשמה ונשמה, וההכנות נאספו בנו. בנוסף לכך סידרו לנו המקובלים את השיטה שנקראת חכמת הקבלה כפי שהם מתארים אותה בספריהם. יוצא שגם את הרוחניות שבנשמותינו וגם את ספרי הקבלה קיבלנו מהמקובלים. ועם שתי ההכנות האלה - ההכנה הפנימית, וההכנה החיצונית בדמותם של ספרי הקבלה - מתאפשר לנו עתה להגיע לחלק ה"כלל". הגיע הזמן שבו כל האנושות יכולה להתחיל בדרכה לרוחניות, והכול בזכות המקובלים הגדולים של כל הדורות.
ריבוי הפרצופים הספירות והעולמות.
"אולם לפי האמור הועמדה השאלה, כיון שאין לחכמה זו רק תפקיד אחד המיוחד והמבואר, א"כ מהו ענין של ריבוי הפרצופים והספירות וכל הקשרים בני החילוף, אשר ספרי הקבלה מלאים מהם.
אכן, אם תקח איזה גוף של בעל חיים קטן, שכל תפקידו אינו אלא להזין את עצמו כדי שיוכל להתקיים בעולם זמן מה המספיק כדי להוליד ולקיים את מינו, תראה ותמצא בו הרכבה מסובכת מאלף אלפי פיברילים וגידים, כפי שדרשו ומצאו בעלי הפיזיולוגיה והאנטומיה, ועוד אלפי רבבות יש שם ממה שלא נודע עדיין לעין האנושית, ומכאן תוכל להקיש כמה מיני ריבוי הרכבות של ענינים וצנורות הצריכים להתחבר בכדי להמציא ולגלות את המטרה הנשגבת ההיא."
עלינו להכיר את האלוקות. כל אחד צריך לעשות זאת באופן פרטי ובעולם הזה. לכן כל אדם יש "לב"
שהוא כללות הרצונות שלו, ויש לו הנקודה שבלב שהיא תחילת הכלי הרוחני שלו. משניהם יחד הוא צריך לבנות "כלי רוחני". את הרצונות עליו להפוך ל"כלים" ואת הנקודה שבלב ל"מסך". במילים אחרות, עליו לתפקד באופן מסוים הנקרא "פרצוף". ה"פרצוף" צריך לגדול בהדרגה עד שיגיע למידתו השלמה הנקראת "אלוקות", ויש בזה הרבה מאד שינויים.
הדבר דומה להתפתחות גוף האדם. גם הגוף מתחיל את דרכו כזרע שגדל ונעשה לעובר. הגוף ממשיך להתפתח כילד קטן שהופך לבוגר, ורק אז מתחיל לבצע את הפעולות הנכונות. רק אז מתחיל זמן העבודה של האדם, רק אז הוא משיג, מרוויח, מבין, מגלה וכו'. האדם צריך לעבור הרבה שלבים עד שהוא גדל, מוכן לעבודה ומבצע את הפעולות. בדומה לכך, גם הרוחניות כוללת הרבה מאד שלבים. כי הרוחניות היא השורש והגשמיות היא הענף, הגשמיות היא העתקה מרוחניות.
גם הדרך הרוחנית כוללת זמן הכנה וזמן עבודה. וכך עלינו להתייחס אליה. ואם לא די בכך, יש מצב נוסף, לפני ההכנה, עוד מטרם הכניסה לרוחניות, המצב שבו אנו נמצאים עכשיו, שכשיש רק רצון כללי להכיר את הדברים. לפני המצב הזה, נמצאים כל המצבים והחיים הקודמים, עוד מטרם שהכרנו את הנושא. יוצא שיש הרבה מאד שלבים לפני הכניסה לרוחניות.
גם לאחר הכניסה לרוחניות יש הרבה מאד שלבים. בסך הכול נחלקת הרוחניות ל125 מדרגות – 125
מצבים מוגדרים שאדם צריך לעבור בשיפור עצמו כדי להכיר את האלוקות. ואם תשאלו מהי התועלת בהכרת האלוקות, התשובה היא נצחיות ושלמות. הכוח העליון רוצה להביא את האדם למצב של נצחיות ושלמות, ולא חשוב לו עד כמה האדם מבין את רצונו, אם בכלל. כולם, כמו שכותב בעל הסולם, מחויבים להגיע להכרת האלוקות לשלמות ולנצחיות. מתי? בעודם נמצאים בעולם הזה. בשעה שהגוף נמצא בעולם הזה הנשמה צריכה להגיע לבניית כלי רוחני ולאלוקות.
יוצא שבסופו של דבר כל האנושות תישאר לחיות על פני כדור הארץ, האנושות לא צריכה להשתנות בדבר. עם זאת, המילוי שימלא אותה יתחלף, וכתוצאה מכך ישתנו גם החיים בוודאי. האדם יכיר את כל החוקים וכל המציאות, הוא ידע כיצד להתנהג ויהיה במצב הנצחי והשלם.
אבל, איך האדם יכול להיות נצחי ושלם אם סופו של הגוף הביולוגי למות? אומרים לנו בעלי ההשגה, שאין זה כך. במקביל להשגת האלוקות, מתחיל האדם לעבור שינויים בגופו ובחייו ומקבל צורות שאין ביכולתנו לתארם במצבנו הנוכחי. שום ספר או סרט אינם יכולים לתאר את אדם שהשיג את האלוקות והאלוקות ממלאה אותו.
אמנם שהדברים סותרים זה את זה, האדם יגיע לנצחיות ושלמות בעודו בעולם הזה. דווקא האדם הוא שצריך "לקצר" את המדרגה התחתונה ביותר עם מדרגה העליונה ביותר. ואז כל הקומה - מהמדרגה הנמוכה ביותר ועד לנצחיות ולשלמות - היא שתיקרא "אדם". "אדם" מלשון "אֵדָמֵה" לעליון.כמו הבורא שברא את הכול מלמעלה למטה, כך האדם צריך להשיג את הכול ממטה למעלה ולהשתוות לאלוקות.
שאלה: האם קיימים מימדים נוספים בדומה לכדור הארץ?
רב: חכמת הקבלה מחלקת את כל המציאות שקיימת ומושגת לנו, לכמה חלקים. מעל לכול נמצא "עצמותו". "עצמותו" הוא הכוח העליון שאינו מושג - אנו משיגים שאיננו משיגים אותו. (בעל הסולם יתייחס לכך בהמשך המאמר). אחרי "עצמותו" נמצא "עולם אין סוף". "אין סוף" הוא מציאותנו הבלתי מוגבלת, כפי שהכוח העליון ברא אותנו מלמעלה למטה. אחרי אין סוף נמצאים העולמות, "אדם קדמון", "אצילות", "בריאה", "יצירה", "עשייה".
מתחת לכל העולמות נמצא "העולם הזה". מה שמייחד את ה"עולם הזה" הוא החומר שלו, החומר שאנו מרגישים כדומם, צומח וחי שבעולם הזה. בין העולם הזה ויתר העולמות נמצא ה"מחסום". ה"מחסום" הוא מעין גבול בלתי מורגש. כשה"נקודה שבלב" מתעוררת באדם, היא מתעוררת מעבר למחסום.
כפי שכבר אמרנו לאדם יש "לב" ובתוכו ה"נקודה שבלב". ה"לב" הוא כללות רצונות האדם וה"נקודה שבלב", היא "חלק אלוקה ממעל". ה"נקודה שבלב" כאילו נופלת לתוך האדם ממימד אחר, מה"שורש" ל"ענף". הנקודה שבלב מושכת את האדם אל המימד מעבר למחסום. היא מראה לו שיש משהו מעבר לעולם הזה. רק כשהנקודה שבלב מתעוררת באדם הוא מתחיל להיות "אדם", רק אז הוא מתחיל להתעורר ולהידמות לאלוקות. לפני התעוררות הנקודה שבלב האדם אינו "אדם". הרי כל רצונותיו שייכים לעולם הזה ורק אותם הוא רוצה לקיים. הוא אינו שונה בכך מכל הדומם צומח וחי שבעולם הזה.
בין ה"נקודה שבלב" ובין הלב יש מתיחות. כל אחד מהם מכָוון למילויים ממקומות שונים. אם האדם משתמש במתח הזה נכון, הוא מוצא את ה"בחירה החופשית" שלו בין הנקודה שבלב ובין הלב.
בניגוד לנהוג בשיטות המזרח, האדם צריך להשתמש בכל החומר שלו ולא לזלזל בו כאילו היה מלאך. עם זאת, אל לו להיות שקוע בחומר כל הזמן. אם יעשה זאת, לא יתעלה מעל העולם הזה. צריך להשתמש גם בלב וגם בנקודה שבלב. כי דווקא ביניהם נמצאת הבחירה החופשית של האדם, להיות "אדם". הבחירה החופשית של האדם היא לעלות לדרגה שבה הוא מכיר את האלוקות ומשתווה לה, להיות נצחי ושלם כמוה. כדברי הכתוב, "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" (הושע י"ד), להיות ממש בדרגת האלוקות.
כדי לתת לאדם את כל האפשרויות האלה נבראו העולמות מלמעלה למטה, וכל האלוקות נעלמת בהדרגה. עולמות מלשון העלמה, הסתר. למשל, אם בעולם אין סוף יש מאה אחוז אלוקות., אז באצילות שמונים, בבריאה שישים, ביצירה ארבעים, בעשייה עשרים ובעולם הזה אפס אחוז. בעולם הזה האדם אינו מרגיש האלוקות כלל.
המדרגות שכל הזמן מסתירות את האלוקות מהאדם, מאפשרות לו לעלות ולגלות את הבורא בעצמו, בצורה חופשית. בעלייתו במדרגות העולמות האדם רוכש שכל וידע. ובונה את האלוקות בעצמו, בהבנתו, בהכרתו ומהחומר שלו. וזה מה שמיוחד בחכמת הקבלה. הדברים יכולים להישמע אמנם מוזרים ומפחידים, אבל האדם צריך להגיע למצב של האלוקים.
לאדם יש חומר משלו. אבל זהו חומר בלבד, פיסת חמר או פלסטלינה. מהפיסה הזו, חסרת הצורה, עליו לבנות את דמות הבורא. ואת התוכנית לבניית דמותו של הבורא הוא לוקח בהדרגה מהבורא. בדומה לדרך שבה הבורא מוריד אל האדם את התוכנית דרך ה"עולמות", כך, בהדרגה, לוקח האדם את התוכנית מהבורא, ובאמצעות החומר שלו מגיע בחזרה לאלוקות.
יוצא שהאדם בונה את דמות הבורא עם החומר שלו ובעצמו. יש לו לב, ונקודה שבלב, ובתוך הנקודה
שבלב הוא כל הזמן מקבל מידע על אלוקות, על הפרצופים והעולמות. הוא מבין מהו עולם עשייה ובונה בתוכו את עולם העשייה. הוא מבין מהו עולם היצירה ובונה בתוכו את עולם היצירה, וכו' - הוא "בולע" בתוכו את כל המציאות שלפניו. כאשר האדם מתחיל לקלוט את המציאות בתוכו, הוא מתחיל לעלות במדרגות. המדרגות נכנסות בתוכו. הן עומדות תחתיו והוא עולה עליהם עד האין סוף.
כתוב "דע את ה' אלוקיך אביך ועבדהו" (דברי הימים א' כ"ח). "דע" פירושו לקבל מהבורא את כל המידע. כלומר, מהי ה"אלוקות", מהן העולמות, מהם הפרצופים וכו'. "ועבדהו" פירושו לבנות את דמות הבורא מהחומר של האדם. אדם מלשון "אדמֵה לעליון". חכמת הקבלה מיועדת לספק לאדם את כל הדרוש לתהליך הזה.
שאלה: כמו שאמרת, להשיג את האלוקות באמת נשמע מוזר ומפחיד. ואתה עוד אומר שכל אדם יגיע לכך.
רב: האדם חייב לעלות לדרגה העליונה ביותר, לאלוקות, לדבקות בבורא. כך משתמע מכל הפסוקים, כך דורש ממנו הטבע, כך דורשת ממנו התורה וכך דורשת ממנו חכמת הקבלה. הדבקות היא לפי השתוות הצורה, לפי הטבע. יש טבע שנמצא בדרגה העליונה, טבע שנקרא "אלוקות", ויש טבע שמתגלה לאדם בדרגה האנושית. עלינו לקנות בהדרגה את הטבע של הבורא. האם בקניית הטבע של הבורא האדם נעשה כבורא, כאלוקים? ודאי. כלומר, האדם בעצמו, נשאר אדם, השיטה שבה הוא עובד עם כל הנתונים הפנימיים שבו, היא שמשתנה.
הבורא ברא את האדם בתרי"ג רצונות. כל תרי"ג הרצונות התקלקלו בכוונה וקיבלו צורה אגואיסטית. עתה, אחרי אלפי שנות התפתחות בעולם הזה, האדם מגיע לייאוש, מתעוררת בו הנקודה שבלב והוא
מתחיל לעלות, לשפר את עצמו ולתקן בחזרה את תרי"ג הרצונות. תיקון של כל רצון נקרא "עשיית מצווה". כי תיקון הרצונות הוא ציווי הבורא. "בהכרח ובחיוב מוחלט" כדברי בעל הסולם.
זהו כל התהליך שהאדם צריך לעבור. החומר של האדם הוא תרי"ג הרצונות, והתיקון על כל רצון הוא ההידמות לבורא שנקראת "דבקות". מדוע? כי אם בעולם הגשמי, ההידמות היא לפי תכונות גשמיות, הרי שבעולם הרוחני קיימים רק כוח השפעה מצד הבורא וכוח הקבלה מצד הנברא. כוח הקבלה מצד הנברא הוא תרי"ג הרצונות שבו. ואם הנברא משתמש בכל הרצונות האלה בכוונה על מנת להשפיע, זוהי השפעה ממש. בעולם הרוחני הכול נקבע לפי הכוונה.
תרי"ג הרצונות הם ה"לב" של האדם, החומר שלו שאינו משתנה. והכוונה שלו להשפיע היא הנקודה שבלב שהוא מפתח. כך, בפיתוח הנקודה שבלב, מגיע האדם להשפעה, לבורא, לאלוקות. מי שעובר את התהליך הזה נקרא "אדם", והתוצאה - לפי ההשתוות הצורה, לפי ההתאמה בין הבורא לאדם - נקראת דבקות.
אם הבורא נותן והנברא מקבל, הם שונים. אבל, אם המקבל מקבל מהבורא על מנת להשפיע לו בחזרה,
הוא נותן. ובכך הבורא והמקבל משתווים. אם הנברא מקבל כדי להשפיע לבורא, אז הבורא והנברא כבר לא נמצאים במצב שאחד למעלה והשני למטה, אלא שניהם למעלה. לא זה לצד זה, כי אם במקום אחד ממש. כי כל אחד פועל בהתאם לשני.
בבורא יש תרי"ג רצונות להשפיע לאדם. לכן הוא ברא באדם תרי"ג רצונות. ובאדם יש תרי"ג רצונות כדי למלא אותם ולגרום בחזרה תענוג לבורא. כשהאדם ממלא את רצונותיו כדי להשפיע לבורא, אז הבורא והנברא נפגשים יחד בתוך החומר של האדם.
הכול מתרחש בתוך החומר של האדם. האור ברא את הכלי הנקרא רצון בתרי"ג רצונות. בתוך הרצונות האלה האדם מרגיש את עצמו, את המציאות, את האור, את הבורא, את האלוקות, ואת ההתאמה שלו לבורא. הכול מתרחש בתוך האדם, בתוך הכלי.
מכאן נפתח לנו פתח להבין את תפיסת המציאות. המציאות או "העולם שלי", היא הרגשה פנימית באדם. כזכור, לאדם יש רצונות אנושיים וגופניים. רצונות אלה קבועים, הם אינם משתנים ואינם ניתנים לתיקון. הגוף נשאר גוף. הרצונות האחרים שבאדם, הרצונות שבאים כנקודה שבלב, הם כבר רצונות רוחניים. וברצונות הרוחניים, במידה שהם משתנים, האדם מרגיש את הרוחניות, את האלוקות. יוצא שגם את הרוחניות האדם מרגיש בתוכו, בתוך הרצון שלו. בתוך אדם מתגלות שתי צורות של המציאות, "העולם הזה" ו"עולם הרוחני".
גילוי העולם הזה תלוי בגוף האדם. כשהגוף מת, ההרגשה של העולם הזה נעלמת מהאדם. אם האדם מתקן את כליו, בהתאמה לבורא ומשיג את ההרגשה והחיים הרוחניים עוד לפני מות גופו, אז הוא
נצחי ושלם כמו הבורא. נמצאות בו שתי צורות המציאות. מחוצה לכלי, האדם לא מרגיש כלום. מחוץ לכלי זה "עצמותו" - משהו לא ידוע שככל הנראה משפיע לאדם, אבל האדם אינו יודע מי הוא ומה הוא.
האדם תופס את המציאות בתוכו, בצורה לגמרי סובייקטיבית. לכן קשה מאוד להסביר מה האדם מרגיש בהימצאו בעולם העליון. השינוי הוא פנימי ואינו ניתן למסירה. רק אם נגיע לאותו מצב, באמצעות אותה השיטה, רק אז נרגיש.
מכאן והלאה אפשר להמשיך בהסבר ארוך על חכמת הקבלה ולתאר כיצד החכמה מסבירה את המציאות - מהי תפיסת המציאות על פי חכמת הקבלה, איך האדם חי, מת ומתגלגל, מהם התיקונים שלנו וכו'. מכאן נפתח לנו פתח לעולם אינסופי.
שאלה: מה האדם יעשה אחרי שהוא יהיה כמו אלוקים? הוא יברא עולם?!
רב: אי אפשר להסביר מה האדם משיג בדבקותו עם הבורא, המילים יישארו יבשות. אנו אומרים "נצחיות", "שלמות", "תענוגים", "אין סוף" - האדם מבחין אמנם באיזה תנודות באוזן, אבל לא מבין כלום. כמה שנדבר, דבר לא ישתנה. מי שמגיע לחכמת הקבלה ומגלה רצון ללמוד אותה, מי שמרגיש כי מחובתו לדעת מהו סוד החיים ולהפיק מהם תועלת, מי שכל העולם הזה כבר לא מהווה בעבורו מקום של תענוג, מילוי ומשיכה - יגלה בעצמו מהי המציאות הרוחנית. כי לפני שהאדם נכנס למציאות הרוחנית, אי אפשר למסור לו תמונה של המציאות הרוחנית.
אלא, כמו שבעל הסולם אומר, "כל האנושות מתחייבת סופה בהכרח ובחיוב מוחלט" להגיע לכך. ומי שיש לו משיכה לגלות את המציאות הרוחנית כבר עכשיו, מוזמן לעשות זאת. חכמת הקבלה היא בעבורו.
מלבד זאת, עלינו לדעת כי אדם הרוכש את הכוחות העליונים משנה את חייו. הוא מתמלא בכל טוב ומרגיש מעל העולם הזה. הוא לא מתנתק מהעולם הזה. אלא שביכולת שלו, בהרגשה שלו ובכל זרימת החיים שבו הוא נמצא מעל העולם הזה. לא נדרשת מאיתנו עבודה של אלפי שנים. ביכולתנו להשיג את המציאות העליונה עכשיו, ובמקום. אנו יכולים להיכנס לתוכה, ולחוות מה זה להיות אלוקים כפשוטו. כולי תקווה כי נצליח בכך.