אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / העולם למעלה ולמטה / פרק 3 - גילוי השיטה להתפתחות הנשמה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 3 - גילוי השיטה להתפתחות הנשמה

קבלה לכל אחד

שאלה: למה בכלל צריך ללמוד קבלה?

תשובה: חוכמת הקבלה היא שיטה שמלמדת אותך איך לגלות את הבורא, איך להבין לאיזו מטרה בכלל נולדת, מה צריך לעשות ומה מצפה לך בעתיד. אדם שאינו מתעניין בשאלות האלה, שלא טורח להבין אותן, נשאר בדרגת הגוף.

לימוד מלמטה למעלה

שאלה: הייתי רוצה לדעת יותר אודות השיטה החדשה של הגשת הקבלה, הקלה להבנה לעשרות-אלפי תלמידים ולא לבודדים, "יחידי סגולה", ועל לימוד החומר מתוך עצמך, מלמטה למעלה במקום מלמעלה למטה. האם יש כבר חומר שנכתב בהתבסס על השיטה הזו?

תשובה: השיטה החדשה להבנת חוכמת הקבלה היא בראש ובראשונה הסבר קצר ומובן לכל אחד על משמעות חוכמת הקבלה, על צורך האדם בקבלה, על מבנה הנשמה - המטרה והייעוד של הנשמה. על מבנה העולמות - פעולה משולבת של יצירת הנשמה בגוף בעולם שלנו, התפתחות הנשמה עד המחסום, מעבר המחסום, עליית הנשמה בדרגות רוחניות של העולמות, גמר התיקון והלאה.

כל זה צריך להיות מוסבר בשפה מובנת, ובפשטות מרבית, עם דוגמאות ידועות, השוואות וכולי. זה צריך להיות מובן לכל אחד.

מגן הילדים ועד לבורא

שאלה: במהלך לימודי חוכמת הקבלה, התלמיד מתחיל להרגיש התפתחות ברצונות שלו בכל הדרגות, וגם הופך חכם יותר. אבל בחלוף הזמן התלמיד שואף לפחות ידע חיצוני מהתקשורת, ומשנה לחלוטין את סולם הערכים שלו. איפה כל אותם הרצונות שאמורים לפתח אותו?

תשובה: פעם עסקתי בשאלות שעניינו את הילדים מהגן שלי, אחר כך בשאלות שעניינו את הילדים מהכיתה בבית הספר, ולאחר מכן את חבריי באוניברסיטה. אבל ככל שהתבגרתי, התנתקתי בהדרגה מכל תחומי התעניינות אלה, והבנתי שכבר גדלתי מעבר להם. אחר כך גם ענייני היום יום הפסיקו לעניין אותי, התנתקתי מרכילויות ועיתונים והתחלתי לעסוק במדע. לאחר מכן, כאשר הבנתי שגם המדע בעצם מוגבל וסובייקטיבי, איבדתי עניין גם בו והגעתי לדבר המהותי והנצחי ביותר - המדע שעוסק בגילוי הבורא. למדתי אותו, ואת עצמי ביחס אליו, וכמו כן למדתי את כל מבנה היקום.

היום, מן הסתם, כמובן שאיבדתי עניין בשאלות שהעסיקו אותי בעבר, החל מגן הילדים ועד ללימודי המדע הרגיל, כיוון שהרצונות שלי הסתדרו בי באופן טבעי מחדש. ומה רע בזה - הרי אנחנו רואים שזה קורה בכל פעם שאדם משנה את סדר העדיפויות שלו. במהלך ההתקדמות הרוחנית שלי, אני כל הזמן משנה את הרצונות שלי, עד לרצון הכי עליון, הכי מושלם. ובאופן טבעי, הרצונות מגדירים לי את מידת הקִרבה שלי לסוגיות השונות.

לנפש אין גיל

שאלה: אני אדם מבוגר, והתחלתי ללמוד בקבוצה ולקרוא ספרי קבלה. אני קורא בספר ה"זוהר", אבל לא מבין כמעט כלום. האם אדם כמוני יכול להתקדם מבחינה רוחנית ובאיזו מידה?

תשובה: אם האדם עושה כל שבכוחו בלימודים, בהפצת הידע על הבורא בעולם, באילו אמות מידה הוא יכול למדוד מה עוד עליו לעשות או לא לעשות? כל המימוש העצמי שלו בחוכמת הקבלה תלוי בסוג הנשמה שלו. אחדים לומדים כמה שיותר, ובעיקר את מכניקת הקשר בין הספירות, אחרים מתמקדים במאמרים על עבודה, יש כאלה הלומדים את האספקט הפסיכולוגי והפילוסופי ואחרים מארגנים קבוצות.

וישנם אלה שעוזרים לחבריהם בקבוצה, ויש כאלה שמלמדים את החומר, מפרסמים או עוזרים מרחוק, אבל באופן עקבי וכולי - אין תקן מסוים שעל פיו ניתן למדוד, צריך רק לבדוק אם האדם באמת משקיע במה שהוא עושה. ואם כן, הוא ישיג את כל מה שמיועד לו, ולא משנה בכמה זמן. אם הוא נרדם בשיעורים, אולי בכלל היגיעה העיקרית שלו מתבטאת דווקא בהפצת חוכמת הקבלה. הגיל לא אמור להוות מכשול כלל.

הרב שלי בכלל לא רצה לקבל תלמידים צעירים, מתחת לגיל 30, מכיוון שסבר שהם עדיין לא רציניים. בקבוצה שלנו יש אדם מבוגר בן 76, והוא פעיל וערני יותר מרבים אחרים שגילם מחצית מגילו. כל מאמץ שלך ייכלל בסכום המאמצים הכללי, שיפתח בפניך את הדלת אל העולם העליון. הרי אינך רוצה לטעון שהבורא העניק לנו את הזקנה לחינם, שהשנים הללו הן לשווא. בן-אדם רגיל פשוט לא יודע איך להפיק תועלת מהשנים הללו.

המשך ללמוד חוכמת הקבלה ולא תרגיש את השנים שלך, מכיוון שלנפש אין גיל. ואם אתה חי בנפשך, תהיה צעיר עד יומך האחרון ותמשיך לשלב הקיום הבא שלך כאילו התעוררת אחרי שינה קצרה.

נחיתות השכל

שאלה: האם אני חש נכון, שהקשר המחשבתי "המכני" עם הבורא מביא בהדרגה גם לשינויים רגשיים מסוימים? אם כך, האם דווקא ריכוז המחשבה המכני בקשר עם הבורא, בכל מצב נפשי בחיים, מהווה את יסוד העבודה?

תשובה: רק הניסיון יראה לך שלא קיימת שום שיטת התקדמות מלבד השיטה היחידה. האדם מתבלבל תמיד, ואחר כך הכול מתבהר לו, רק כדי להסתבך שוב יותר ויותר, ובכל פעם אנחנו מרגישים בבירור את נחיתות השכל ואת הצורך וחוסר היכולת לפעול כנגדו.

אם אתה מנסה לשכוח את כל החוכמות שאולי למדת בעבר, מובטחת לך התקדמות בכיוון הנכון. בקרוב תקבל את התחושה הזו והיא תוביל אותך קדימה.

איחוד ההרגשה והידע

שאלה: אני מתחיל להאזין להרצאה, ואחרי פרק זמן מסוים מפסיק להבין במה מדובר, ופשוט מתנתק. איך להתקדם הלאה?

תשובה: מה שלא עושה השכל, עושה הזמן. כמובן שרק ההסברים לא מספיקים, אבל גם לו היו יותר הסברים, הידע היה נקלט רק בהתאם לשינויים הפנימיים שאתה עובר, לפי ההבנה הפנימית של מהות התופעות הרוחניות, ודבר זה תלוי בשינויים פנימיים ואיכותיים בעבודה על עצמך בתוכך.

אמנם חוכמת הקבלה היא מדע, אבל היא נקראת "תורת הנסתר", "חוכמת האמת", מאחר שהיא מושגת לא במוח, לא על ידי המחשב האנושי שלנו, אלא על ידי התפתחות רוחנית של הנשמה. הידיעות נכנסות דווקא לתוך הנשמה ולא למוח, והידיעות עצמן לא מופשטות, אלא קשורות להרגשת העליון. הידע הרוחני הוא הרגשת האובייקט, התהליך העליון והשגת המהות שלו, כלומר צירוף ההרגשה והידע. הידע יבוא. ועוד - אם מקימים קבוצת תלמידים ומתחילים ללמד אותם, זה עוזר מאוד להבין את החומר יותר לעומק.

חוש חדש

שאלה: אני מתקשה בלימודי הספירות, ואיני מבין כמעט דבר מהחומר. האם הלימוד עדיין מוקדם עבורי?

תשובה: הלימוד נועד לפתח את החוש החדש שלך. באת לפתח את הרגש הרוחני, ולפתח אותו כך שהוא יתאים לעולם העליון הרוחני שסובב אותך - ואז האור ייכנס אליו, ואתה תרגיש את התחושה הזו, תחושה שלא הרגשת קודם לכן. ולמה אתה כבר עכשיו מסוגל להגיע לזה? - רק בגלל שאתה רוצה בזה. זה אומר שהחוש הזה שלך כבר מרגיש ריקנות, רעב, רצון להתמלא. וזה שאתה לא מבין כלום - אתה גם לא אמור להבין בזמן השיעור - אתה חייב לחשוב כל הזמן שאתה קורא חוברת הדרכה שתעזור לך לחבר את החוש השישי הזה שלך עם האור עצמו, את הלב שלך עם הבורא. ספר - זה רק מתווך, ולא יותר. לבעל הסולם היו תלמידים שלא ידעו בכלל יידיש, והוא לימד רק ביידיש (כלומר הסביר בעל פה; כל הספרים כתובים רק בעברית, כמובן), והוא אמר שלא חשוב כלל שהם לא מבינים את משמעות המלים שלו, העיקר זה לכוון את עצמך בצורה נכונה, להגיד לעצמך שאתה הולך לעולם רוחני גבוה ובלתי נודע, ואור הבורא ישלים את כל היתר.

לפעול למענו בצורה עצמאית

שאלה: אם אנחנו חשים את הבורא, אנחנו עבדים שלו. ואם אנו לא חשים, איננו מודעים כלל לקיומו. איך אפשר לשאוף למשהו שאתה בכלל לא מבין ולא מרגיש?

תשובה: על מנת לא לשעבד אותנו, הבורא אינו מתגלה בפנינו עד שאנחנו מסוגלים בכוחות עצמנו להתנתק מהשפעתו עד כדי כך, שנהיה מסוגלים להעריך אותו באופן עצמאי, ונוכל לפעול למענו בצורה יזומה ועצמאית. לצורך זה בדיוק נועד צמצום א' - על מנת להסתתר מהבורא.

הכול תלוי באדם

שאלה: האם במהלך התקדמות רוחנית של האדם, קיימת מעין תופעה של בחירה טבעית בצורה מסוימת? מה הגורם המרכזי שקובע אם המטרה הושגה?

תשובה: כמובן, יש בחירה טבעית בחוכמת הקבלה, כפי שנאמר: "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". זה נאמר לפני מאות רבות של שנים, הנשמות שלנו התבגרו מאותו הזמן. כבר לא רק אחד מאלף יוצא אל האור, אבל עדיין לא כל מי שנכנס מגיע אל המטרה, אלא רק מי שמתאמץ והולך בכוונה שלמה. הכול תלוי באדם, במידת הרצינות וההשקעה שלו. רק בהשגת המטרה יש לנו כוח רצון חופשי ואמיתי, ביצירת הסביבה שלנו (ספרים, חברים, מורים), שאחר כך כבר תשפיע עלינו ללא השליטה שלנו.

גלגול שאינו לחינם

שאלה: האם אפשרית התקדמות אינדיבידואלית בלימודי חוכמת הקבלה או שמוכרחים בכל מקרה ללמוד במסגרת קבוצתית? ואם זה אפשרי לבד, עד איזו דרגה רוחנית אפשר להתקדם והאם יש בכלל מגבלות?

תשובה: אתה יכול להתחיל ללמוד בכל מקום בעולם, מרוחק ככל שיהיה, אבל אחר כך הלימודים עצמם יביאו בהכרח את התלמיד אל המורה שלו. או שהוא יעזוב את חוכמת הקבלה או שימצא שיטה אחרת, דת המונית, כת וכולי. הרי לא כולם נועדו בהכרח להפוך מקובלים. כל שנה אלפי אנשים עוברים דרכי, ורק בודדים נשארים, הם אלה שהופכים מקובלים, וזהו תהליך נורמלי. אבל כל המתעניינים יכולים לקבל ידע על הבורא, על משמעות החיים ומטרת הבריאה. בהתבסס על כל הידע הזה, הם ימשיכו לחיות בעתיד, כלומר לא יעברו את הגלגול שלהם, את החיים האלה, לחינם. הם יחיו בעולם הזה במודע. ולכן במידה מסוימת, גם האנשים האלה מתקנים את הנשמות שלהם.

רוצה ולא רוצה

שאלה: לְמה מתכוונים כאשר אומרים שהאדם תיקן את הרצונות שלו, כלומר הוא כבר מסוגל להשתמש בהם בעבודה "לשמה"? איך ניתן להרגיש את משמעות הרצון שעבר כבר את התיקון, ושבמקביל רוצה וגם לא רוצה?

תשובה: אתה כבר תרגיש אילו רצונות שולטים בך. הרי בכוונה כנה אתה תחוש את הבורא עצמו, ולא שום דבר אחר. כל ההבחנות האלה שאתה קולט, מעידות על התקדמות רוחנית יפה שלך, ו"ישועת ה' כהרף עין" - ישועה מהבורא תגיע אלינו ברגע אחד.

הדגמה מוחשית

שאלה: אני לומד מרחוק במשך יותר משלוש שנים. חוץ מהשלבים הבסיסיים הראשוניים, שום פרט לא נשמר לי בזיכרון. קשה לזכור משהו אבסטרקטי כאשר אין הדגמה מוחשית, כי הרי אין לי עדיין את תחושת העולם העליון. האם עליי להתעקש וללמוד בכוח את מה שאני לא מצליח להבין או לעבור לחומר קל יותר?

תשובה: האדם לעולם אינו יודע איזו דרגה רוחנית טובה לו ביותר; עליו כל הזמן לחשוב או לקרוא או לשמוע או לראות משהו על העולם העליון; האדם צריך לחפש את אותם המקומות בספרי בעל הסולם והרב"ש, במוסיקה, בסרטי הווידאו שקרובים לו ביותר בדרגה הרוחנית הנוכחית שלו, ולהתעמק בהם; האדם חייב לשלב את הלימודים עם עבודה בחברה, כלומר להפיץ את חוכמת הקבלה, ללמד, להעתיק, לתרגם, לעבוד בכל צורה שהיא עם החומר הנלמד.

וכמו כן האדם חייב לדבר על חוכמת הקבלה עם אנשים אחרים, למצוא חברים, להיפגש איתם ולדון בכל הסוגיות הללו; האדם חייב לפחות פעם בשבוע להיפגש עם חבריו לדרך, לתקשר איתם. בנה סביבך את הסביבה הזו. זאת היא ערובה ודאית להצלחה. יצירת הסביבה הזו מהווה בעצם את העבודה הרוחנית העיקרית, והיא אשר בונה את האדם.

שינויים בזמן

שאלה: נאמר לא פעם שלימוד חוכמת הקבלה לא מתבסס על סגפנות. אבל אורח החיים של התלמידים נראה לי דווקא מאוד אסקטי: הגבלת הנאות אחרות למען מטרות רוחניות. האם לימוד חוכמת הקבלה כולל מרכיב של סגפנות או אינו כולל מרכיב כזה?

תשובה: שיטת חוכמת הקבלה מתנגדת לסגפנות. קרא את ההתחלה ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", על כך שבעבר באמת היה צורך להגביל את עצמך בכל ההנאות הארציות, על מנת לתקן את האגואיזם בתמורה. אבל מאז אותם ימי המשנה, כאשר מקובלים גדולים עשו תיקון מיוחד מלמעלה, האור המקיף עובד למען האדם ומתקן אותו.

לכן התיקון והמהירות שלו תלויים בעוצמת האור המקיף, ועוצמתו תלויה בכוונת התלמיד במהלך השיעורים. כוונת התלמיד תלויה בכוונת הקבוצה, וכוונת הקבוצה תלויה אך ורק בך. ולכן, היות שכבר נעשה תיקון כזה ובוצעה הכנה בשבילנו, היום אנחנו כבר מוכרחים ללכת בעקבות ההוראות האלה. כמו כן, גם בעבר מקובלים היו צריכים ללמוד מדעים אחרים בעולם, ולאחר מכן את חוכמת הקבלה, וגם בזה חלו שינויים. אבל אלה כבר תיקונים מאוחרים יותר, רבים מהם של הבעל שם טוב.

הכוונה בתיקון המקובלים, היא התיקון האישי שלהם בעולמות. כתוצאה מאיחודם עם נשמות אחרות, הם מכינים אותנו בעולמות ובנשמות, בעזרת התכללות נשמות, והודות לכך אנחנו חופשיים מתיקונים רבים, ובהתאם לכך משתנה השיטה לגילוי הבורא. חוכמת הקבלה היא שיטה שכל הזמן מתעדכנת, בהתאם לסוג הנשמות של הדור, ובדור שלנו - אני כבר רואה תיקונים רבים.

רצון שלם

שאלה: למה כאשר לומדים את חוכמת הקבלה, ההארה מגיעה אליך רק לאחר שכבר השקעת את כל המאמצים, והבנת שאתה לא מסוגל להבין בכוחות עצמך? האם התשובה מגיעה ממקור עליון או שהמוח האנושי פשוט מעבד עד הסוף ופולט את המידע הדרוש לפתרון?

תשובה: התשובה נוצרת רק בתוך הרצון ("כלי") האמיתי. זה תקף בהתייחס לכל מדע וידע, גלוי או נסתר. אלא שבמדע הנסתר קיים עוד תנאי אחד נוסף - ההבנה מגיעה בהתאם לאישורו של הבורא, ולא באופן טבעי ואוטומטי כמו בכל ידע אנושי אחר, היות שאפשר להשיג את תורת הנסתר רק כאשר יש רצון שלם כלפי הבורא, ולא רצון לידע.

תחושת "האני" לא תיעלם

שאלה: לאחר שהאור שב ונכנס אל תוך הכלי, הם כבר הופכים להיות שני גופים נפרדים - הכלי והאור, או הגוף והחיים. האם בגמר תיקון הכלי - הנברא ירגיש עצמו כנברא, ככלי שהתמלא באור - בחיים, או שיהיה שוב רק אור בלבד?

תשובה: האור עוזב את הכלי על מנת לאפשר לו עצמאות בפעולות שלו, ולקבל את תחושת ה"אני" שלו, שכבר לא תיעלם לעולם. דווקא יציאת אור הבורא מתוך הכלי (הרצון), מאפשרת לנברא להפוך לעצמאי. כך גם במצבנו, רק בעזרת התחושות של התגלות הבורא והיעלמותו לסירוגין - בעזרת העליות והירידות הרוחניות האלה נוצרת בנברא שאיפה רוחנית אמיתית אל הבורא, שבתוכו מתקבל, לאחר מכן, כל האור העליון.

רווחת כל העולם

שאלה: למה אני זקוק למאמץ אדיר כדי ללמוד? בשביל מה כל הספקות האלה ובזבוז הזמן? אם אני זקוק לסימן מקדים לסבל, איך לתקן את כיוון המחשבות שמהוות את הסימן המקדים שלהן?

תשובה: יש רק תנאי אחד להתקדמות - אדם מושך אל עצמו את האור העליון, בעזרת לימוד במקורות חוכמת הקבלה (ראה "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קנ"ה). מה הכוונה ב"ללמוד"? פירוש הדבר לא ללמוד ביובש, אלא לשאול את השאלה "בשביל מה אני לומד?" - "על מנת לגלות את העולם העליון". לגלות, פירושו להפוך שווה ערך לעליון, ועליון - זו "השפעה", נתינה.

אז איך אני יכול לשאוף לתת? - בעזרת אותו האור שייתן לי את התכונה הזו, תכונת הבורא, העולם העליון. ואיך אני יכול לחשוב על זה במהלך הלימודים, אם אין בי שום רצון? נאמר במאמר "החירות", שקיים רק דבר אחד בחיים שהאדם מסוגל לשנות - את הסביבה שבה הוא נמצא. סביבה היא דבר מהותי שמשפיע עלינו, ומחר נהיה זהים לסביבה שלנו היום.

כלומר, חייבים להקים קבוצה של אנשים שקרובים לנו, קבוצה שביחד תשאף למטרה, וזה יעלה אותה מעל לכל בעולם הזה. זה יהיה הדבר היחיד שישלוט בכל המחשבות והפעולות שלנו, ובעל כורחנו נשאף להידמות לבורא. זה אומר, למעשה, לקבל את העליון.

לכל אדם יש מקום

שאלה: היכן אוכל לבחור לעצמי מקום לימוד באזור מגוריי, שבו אוכל להשיג את השיטה להגיע לעולם העליון? איך אדע שבחרתי במקום נכון?

תשובה: האדם לומד או נמצא במקום שבו הוא חש כי נשמתו מתמלאת. מאחר שבתקופה שלנו הנשמות מתפתחות בקצב מהיר, כל אדם מוצא לעצמו מקום משלו. לכן העצה שלי - המשך לחפש, אל תתפשר בגלל הנוחות. גם אם בסביבתך יש אפשרות "לעשות לפחות משהו", עדיין זה לא יועיל לך, מפני שזה לא נועד לך וזה לא מפתח אותך. אם לא תחוש תחושה אמיתית של סיפוק ושביעות רצון במאת האחוזים.

לימודים עצמיים באתר האינטרנט בשיטת "לימוד מרחוק", האזנה מתמדת לשיעורים, כל זה יכול להפיק בדיוק אותה התוצאה כמו הלימודים בקבוצת לימוד. אולי הקצב לא יהיה מהיר כמו בקבוצה ממש, אבל זה יהיה נכון, הדרגתי ועקבי. יש לך באתר את כל הדרוש, על מנת לצאת אל העולם העליון. חשוב מאוד להקדיש זמן להאזנה של שיעורים חיים, מכיוון שהם מעבירים את הכוח הרוחני. עבורך זו תהיה הדרך הכי יעילה, ולאחר מכן "לאן שתוביל אותך הדרך", היות שאחרי כמה חודשים של לימוד כבר תקבל את התשובה מלמעלה, ותוכל להרגיש בנשמה איך להתקדם הלאה.

הכול קורה לפי התכנון

שאלה: מתי אקבל את הגילוי וההשגה של הבורא?

תשובה: הרי כל מי ששואף להתקרב אל הבורא, יקבל בסופו של דבר את הגילוי ואת ההשגה של כל העולמות העליונים של הבורא. והכול קורה לפי תכנון הבורא לכל הנבראים. אלא שמי שלא השיג זאת עד עכשיו, בגלגול הנוכחי שלו בעולם הזה, ישיג את זה בגלגולים הבאים שלו. הוא יירד אל העולם הזה, ימשיך להיוולד בו, עד שישיג את כל מה שהבורא הכין עבורו. זה מה שיקרה לכל מי שחי בכדור הארץ.

מתנה מכל הלב

שאלה: מאין ישאב האדם כוח ועניין לחיות רק למען אחרים?

תשובה: ב "מאמר לסיום הזוהר" כתוב, שניתן להתאחד עם הבורא בעזרת הזהות בתכונות, ברצונות ובמטרות על ידי חיסול מוחלט של האגואיזם ועשיית טוב ללא תמורה.

אבל מתעוררת השאלה, מאין האדם, שמטבע הבריאה שלו נוצר כאגואיסט מוחלט, עד כדי כך שאינו מסוגל לעשות שום פעולה בגוף או בנפש אם לא יקבל הנאה עצמית, מאין אדם כזה ישאף כוח ועניין לחיות רק למען האחרים?

את התשובה לשאלה הזו אפשר להבין בקלות יתרה על ידי דוגמה מהחיים. תאר לעצמך מצב שבו, באופן טבעי אתה רוצה להעניק לאדם שאתה אוהב, מכבד ומוקיר, מתנה בעלת ערך רב ומכל הלב. נניח שהאדם הזה הסכים לקבל ממך את המתנה, או נענה, למשל, להזמנה שלך להגיע לארוחה. המצב הוא כזה, שאף על פי שבזבזת כסף ומשאבים ועבדת קשה לארח את אורח הכבוד שלך, אתה מקבל הנאה וסיפוק, כאילו לא אתה עשית, אלא הוא זה שעשה לך טובה, העניק לך ואירח אותך, על ידי כך שהסכים לקבל ממך.

לו היינו לפחות מסוגלים לתאר את הבורא כאישיות בעלת ערך ומכובדת בעינינו, היינו בשמחה רבה עושים הכל על מנת לגרום לו הנאה, והיינו נהנים מזה בעצמנו. לכן ניתן לקיים את התורה למען הבורא, רק כאשר מגלים ומבינים את גדלותו. ואז, בעבודה למען הבורא ("לשמה"), הודות להכרה שלנו בגדלותו, אנחנו כאילו מקבלים.

האדם אחראי לגורלו

שאלה: מה לעשות אם אינני מצליח להיפטר מהספקות שבתוכי, ואמונתי אינה שלמה?

תשובה: גם ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" נאמר, שהדבר ההכרחי ביותר הוא לקבל את האמונה. עכשיו כבר ברור למה האדם לא מסוגל לפטור את עצמו מעונש על כל חטאיו. אף על פי שהבורא הוא זה שיצר את יצר הרע באדם, הוא גם העניק לנו אמצעי להתמודד איתו - אור התורה.

לכן האדם אשם כשהוא עדיין מרגיש ספקות לגבי האמונה שלו, וכשעוד לא התנתק מיצר הרע הגורם לו סבל ואינו מאפשר לו לחוש תחושת הנאה ושלווה שלמה. הואיל ואותו הבורא שיצר את הטבע האגואיסטי של האדם, יצר גם את התרופה המושלמת לתיקונו. אם אדם לומד תורה ועדיין אינו מצליח להתנתק מהאגואיזם שלו, הדבר קורה כתוצאה מעצלנות.

יש להשקיע את המאמצים הדרושים בלימוד תורה, כפי שנאמר: "לא יגעת ומצאת - אל תאמין". או שהוא עשה "מספיק" בכמות המאמצים, אבל לא השקיע ברמת האיכות. כלומר, בזמן לימוד התורה הוא התנתק בדעת ובלב מהשאיפה הרוחנית למשוך אליו את האור הפנימי שמתקן את האדם ומטהר את הלב, האור שמחזיר את התכונות שלו למקור, לבורא. במקום זה הוא התעמק בלימוד עצמו, ושכח שצריך לדרוש מהתורה את האור שלה, שמביא לאדם את האמונה. אף על פי שהתחיל את הלימודים במטרה הזו, כעבור זמן, במהלך הלימודים, הוא שכח אותה.

לאחר שנאמר, "בראתי יצר רע - בראתי תורה תבלין", האדם בכל מקרה אינו יכול לפטור את עצמו מעונש ולהצדיק את הפעולות שלו, באומרו שכך יצר אותו הבורא.

לסיכום, לממד הרוחני אין מקום ואין לו מרחקים. אם בעולם הזה התלמיד נמצא רחוק מאוד מהמורה, ואילו בלבו הוא שואף להיות קרוב, הוא אכן יהיה קרוב אם ימלא בדיוק רב את ההוראות והשאיפות של המורה שלו ויבין את כל המחשבות שלו. הדבר העיקרי אינו תהליך הלימוד, אלא היחס של התלמיד. בעזרת הלימודים בלבד הרי אפשר לרכוש רק ידע חלקי וארצי על חוכמת הקבלה, בלי לקבל את המהות הרוחנית שלה. וזה בדיוק מה שקורה לאנשים בעלי גישה כמו שתיארת.

גם במהלך הלימודים חייבים לשאוף לא אל הידע, אלא לכוונה הנכונה. לא למלא את המוח, אלא להתמלא באור התיקון.

איך לא להתרחק לחושך גדול

שאלה: מתוך "הקדמה לתלמוד עשר הספירות": "המאור שבתורה אינו מאיר אלא לבעלי אמונה... אבל למחוסרי אמונה היא להיפך, כי מקבלים חושך מהתורה ונחשכות עיניהם." האם קריאת החומר בכוונה "לא לשמה" עלולה להביא אותי "להתרחק לחושך גדול"?

תשובה: רק הלימוד לפי המקורות של חוכמת הקבלה יכול לגלות לאדם את תחושות העולם העליון, מקור כל החיים בעולם שלנו. כמו כן הוא מעניק לו אפשרות לנהוג שלא בהתאם לתכונות הגופניות שלו, אלא בהתאם לתכונות רוחניות חדשות שהוא מגלה.

לפי הדעת העליונה ב "לא לשמה" - פירוש הדבר לנהוג בהתאם לתכונות הארציות והטבעיות שלנו. "לשמה" - פירושו לנהוג בהתאם לתכונות של הדרגה העליונה, ובהתאם לרצונותיה. אבל איך אפשר להבין את רצון הדרגה העליונה? איך להבין שחייבים להעדיף את הרצון שלה על פני הרצון שלנו? איך להתחיל לבקש עזרה מהבורא על מנת לנהוג בדרכיו, במקום בדרכך? איפה האמונה והביטחון בנכונות הדרך הזו, ברצונו של העליון לעזור וכולי?

כל זה ועוד הרבה תשובות אחרות הכרחיות לאדם כדי להתקדם לכוונה "לשמה". אפשר לגלות ולהבין זאת בעזרת לימוד חוכמת הקבלה בלבד, ולא לפי שום שיטה או טכניקה אחרת בעולם.

האם יש סכנה "להתרחק לחושך גדול יותר" בגלל לימוד חוכמת הקבלה?

אם אתה לומד לפי המקורות שלנו, התשובה היא חד-משמעית לא. ואם אתה לומד לפי מקורות אחרים, גם אם אלה ספרי קבלה שאיננו ממליצים עליהם - בהחלט קיימת סכנה כזו, כמו בלימוד של כל דבר אחר. ראה מה כותבים מקובלים לגבי לימוד חוכמת הקבלה וכל היתר, בספר "לראות טוב". "חושך גדול" - פירושו שלאדם נדמה שהכול בסדר איתו, הוא אפילו לא יכול לראות שהוא נמצא בחושך. הוא לא מודע לכך שאינו מתקדם אל עבר מטרת הבריאה, אלא פשוט חי את כל חייו בחושך.

בשביל מה כל המשחק הזה?

שאלה: בשביל מה היה צריך ליצור את הבריאה ואחר כך לחכות שהיא, בכוחות עצמה, תגלה את הבורא? למה ליצור משחק של לחץ על הבריאה להתקדם בדרך שכבר נקבעה מראש, בידיעה שבמוקדם או במאוחר, כל מה שמתוכנן לקרות, אכן יקרה?

תשובה: אכן, מקריאה של כמה קטעים בודדים בחוכמת הקבלה באמת רואים תמונה כזו, ומקבלים את ההתרשמות שכל הבריאה היא רק משחק של הבורא, כפי שציינת. אבל אם תקרא ותתעמק, תגלה משמעות כוללת ושלמות לא ארצית בתמונה סגורה של הבריאה, כאשר ההתחלה והסוף מגדירים זה את זה, וההשגה גורמת לאדם תחושה של יראה מהשלמות הזו.

אם תתקדם מקריאת קטעים נבחרים אל לימודים שיטתיים לפי התוכנית שלנו, גם אתה תוכל לגלות את ההיגיון העליון של הבורא. גילוי מטרת הבריאה מתרחש מתוך הבנה עצמית של התהליכים הרוחניים הפנימיים שלך, ועד שתגיע לדרגה הרוחנית הזו, כל ההסברים הם לא יותר מאשר "משככי כאבים זמניים".

הספירות - תכונות הבורא

שאלה: מהן הספירות ומה משמעותן?

תשובה: נאמר שכל אדם חייב להגיע לשורש, למקור הנשמה שלו. כלומר, המטרה הסופית היא איחוד רוחני מלא עם הבורא, בעזרת התאמה מוחלטת של כל התכונות.

תכונות הבורא נקראות ספירות, וכל אחת מהן משקפת מושג מסוים בעולם הרוחני - פחד, שמחה, אושר וכולי. ולכן בעזרת לימוד הספירות, התכונות והפעולות שלהן, אנחנו כאילו מתאחדים איתן, מתאחדים עם המוח העליון, עם הבורא.

קו האמצעי מקבל את האור

שאלה: נאמר, שלצורך התקדמות רוחנית על האדם לאזן בין "קו שמאל" לבין "קו ימין" שלו. אם האדם נמצא רק בתוך הדעת, הוא לא מסוגל לחוש את העולם הרוחני ולהתקדם בו. האם "הדעת" אינה ביטוי לגילוי - הבנה - תחושת הבורא, כלומר משהו רוחני?

תשובה: אור הבורא מביא איתו תחושה, והתחושה כוללת בתוכה את מרכיב הדעת. אבל אני מדבר על הדרגה הרוחנית שלפני קבלת אור הבורא, ולא לאחריה. כלומר מדובר בפעולת האדם, איזון בין "קו שמאל" לבין "קו ימין", על מנת להיות "בקו אמצעי", ואליו לקבל את האור.

המרשם של בעל הסולם

שאלה: איך אפשר לבנות כוונה נכונה? באופן מעשי - על מה עלינו לחשוב במהלך פעולות שאנו מבצעים?

תשובה: לא חשוב אם אנחנו מבצעים מצוות בצורה מכנית בעולם החומרי שלנו או כל פעולה אחרת בעולם שלנו, כלומר בדרגת אי תחושת הבורא, כיוון שאנחנו נמצאים בשליטת הרצונות לתענוגים גופניים, לעושר, שליטה וידע. אנחנו עדיין חייבים להשתדל להתאים את הפעולות שלנו לכוונה הגיונית ומודעת שאנחנו עושים הכול למען השגת מטרת החיים, שצריכה להיות תואמת למטרת הבריאה.

זאת כדי שלא יהיו לנו מטרות אחרות וזמניות בכל הפעולות שלנו, ועל מנת לכוון את עצמנו בצורה נכונה למטרת הבריאה, שאותה עדיין איננו יכולים לזהות בבירור ולא לחוש, וקרוב לוודאי שאנו מתארים אותה בצורה מעוותת בעזרת הכלים שלנו שלא עברו תיקון. בעל הסולם מעניק לנו מרשם, פתרון מוכן: מכתב מ "פרי חכם - אגרות", דף ס"ג ו-ע', ובספר "שמעתי", המאמר הראשון.

ישנם מקרים שבהם "שב ואל תעשה - עדיף", על מנת לא למעוד בדרך, שהרי דרך האמת היא קו דק מאוד, שבו עולים בדרגות עד שמגיעים לארמון המלך. כל מי שמתחיל את הדרך בתחילת הקו, חייב להיזהר מאוד שלא לסטות אפילו כעובי השערה ימינה או שמאלה מהקו. כיוון שאם בתחילה הסטייה שלו היא כעובי השערה, ואפילו ימשיך להתקדם בקו ישר, עדיין, בשום מקרה, הוא לא יוביל אותו לארמון המלך, מכיוון שהוא לא הולך בקו האמיתי.

משמעות הקו האמצעי נמצאת במילוי התנאי: התורה, הבורא, וישראל-אחד הם, מאחר שמטרת כניסת הנשמה אל הגוף היא לחזור אל השורש הרוחני ולהתאחד דווקא בתוך הגוף עם הבורא. כפי שנאמר: "אם שָמֹר תשמרון את כל המצווה הזאת אשר אנכי מצווה אתכם לעשׂתה לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדָבְקה בו". מכאן ניתן לראות, שסוף הדרך נמצא ב"ולדבקה בו", כלומר, כפי שהיה מצב הנשמה לפני כניסתה אל הגוף.

אבל דרושה הכנה גדולה, וצריך לנהוג בכל דרכי הבורא. ומי יכול לדעת את דרכי הבורא? זו בדיוק מהות התורה שכוללת תרי"ג אורות, מכיוון שכל ההולך בדרך הזו מתקן את עצמו עד גמר התיקון, עד הדרגה שבה גופו (הרצונות שלו) כבר אינו מהווה מחסום בינו לבין הבורא. בזה משמעות הנאמר: "וַהֲסִירֹתִי את לב האבן מבשרכם", טהרו את בשרכם מלב האבן ואז תתאחדו עם הבורא, כפי שהייתם מאוחדים איתו לפני שהנשמה נכנסה אל הגוף. נמצא שקיימים שלושה פרטים:

א.ישראל - משקיע מאמצים על מנת לחזור אל הבורא;

ב.בורא - שורש רוחני שאליו שואפים;

ג.316 אורות התורה, שנקראים "תבלין" ושבעזרתם ניתן לטהר את הנשמה ואת הגוף, כפי שנאמר: "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין".

אבל למעשה שלושת הפרטים הללו מהווים שלם אחד, וכך הם מתגלים לכל מי שמגיע לסוף הדרך כ"אחד, יחיד ומיוחד". נדמה לנו שהם מורכבים משלושה חלקים בגלל עבודה לא שלמה למען השלם.

אלבום העולמות העליונים

שאלה: קראתי שאסור להסתכל על תמונת האדם שמחזיק בעץ הספירות. ובכל זאת, המקובלים משתמשים בשרטוטים, ואף אמרת שמומלץ לשרטט, לצייר, לרשום כדי להבין. האין זאת עבודת אלילים אחרים?

תשובה: יום אחד הראיתי לרב"ש ציור אדם ועליו תמונות של ספירות. על יד ימין - ספירת חסד, על יד שמאל - ספירת גבורה וכולי. הרב כיסה מיד את הציור בידו ואמר, שאסור בכלל להסתכל על הציור הזה, כיוון שלתאר לנו את התכונות הרוחניות בצורת גופים בעולם שלנו, למשל את חלקי גופו של אדם, פירושו להעניק להם תכונות חומריות שאינן קיימות. אין בכך שום נזק או פגיעה, אינך פוגע באיש ולא מסכן את העולם.

הבעיה היחידה היא, שאם כבר למדת לתאר כך את מונחי העולם הרוחני, לא תהיה מסוגל לכוון את צורת ההבנה שלך לצורה נכונה ואמיתית. לא תוכל לתאר את הדברים, את הכוחות הרוחניים, מבחינה איכותית ומהותית, לא תוכל להתרכז באופי, אלא תשקול הכול לפי מידות ותיאור חיצוניים. כלומר זה יכול להזיק רק לך (אם אתה שואף להבין את העולם העליון).

ציורים - כגון שרטוטי עולמות עליונים, כלומר ציור יחסי - גיאומטרי, של יחסי הגומלין ביניהם, נמצאו בשימוש מקובלים עוד מימי אברהם אבינו. ראה את הציורים בספר היצירה. כל המקובלים, גם המזרחיים וגם האשכנזים, עושים שימוש בציורים האלה. אבל בעל הסולם, לראשונה בהיסטוריה, יצר את אלבום העולמות העליונים בשילובים השונים שלהם.

אם ניקח לדוגמה את הציורים (שרטוטים) שלנו, אני מציע לתלמידים שלי לנסות ולתאר דרגות חדשות נוספות, שאיש עוד לא שרטט, וכך ללמוד בעזרת ציור גרפי את יחסי הגומלין של הגופים הרוחניים, שאנחנו מציירים באופן סמלי. אני לא חושב שמישהו באמת מעריך, שגלגלתא מהווה למעשה קו ורטיקלי.

רק אלו המאמינים בכוחות ובאלילים אחרים, מתארים לעצמם שקיים בעולם עוד כוח נוסף מלבד הבורא, המסוגל להשפיע על המציאות. אולם מקור כל המדרגות הוא רק בבורא האחד והיחיד, שמשגיח על כל המציאות עד הפרט הקטן ביותר, עד המחשבה הכי קטנה ונחותה של האדם. אם מישהו אינו מסכים עם זה - הוא בעצם מאמין באלילים אחרים. ליתר דיוק, רק מי שכבר גילה את הבורא, יכול לטעון שאין אלילים אחרים, כלומר רק מקובל שיצא בתחושות שלו אל העולם העליון וחש את הבורא, הוא המאמין האמיתי, כלומר מאמין בבורא אחד, ורק הוא אינו טועה, כאשר הוא מייחס פעולה מסוימת בעולם הזה לכוח מסוים.

יומן אישי

שאלה: האם כדאי לנהל יומן? אם כן, מה צריך לרשום: אירועים חיצוניים, מצבים רוחניים, תחושות וחוויות?

תשובה: מומלץ בהחלט לנהל יומן, אבל לא לרשום בו את האירועים החיצוניים, אלא את התחושות והחוויות האישיות שלך מהאירועים האלה. מהמאמרים יש לשרטט ולבנות טבלאות, לכמת את הידע שלך, לנתח אותו ולשאוף להגיע למסקנות ולסיכומים. יש לסכם בקיצור את תוכן המאמרים והספרים.

זה עוזר, גם אם כבר לא תחזור לעמודים האלה בעתיד, הדבר יעזור לך לתפוש יותר מהר וביתר קלות את החומר, ולהתקדם הלאה. אחר כך, כעבור כמה שנים, תשוב ותתחיל לדפדף בדפים האלה, וזה יעזור לך לבנות בצורה שיטתית תבניות ללימוד ולהעביר את החומר הזה בדרך קלה ומובנת לתלמידים שלך.

לחפש בתוכנו את התשובות

שאלה: קראתי ש"האדם חייב לדעת לשמר את העזרה שמקבל מלמעלה על מנת לא לבזבזה". איך אפשר לדעת שקיבלתי עזרה מלמעלה, להעריך אותה ולשמר? האם הבורא יכול לקחתה בחזרה?

תשובה: טוב מאוד שאתה מנסה בכוחות עצמך למצוא את התשובות, ואינך מחכה לתשובות מוכנות ממני. תשובה היא משהו שאתה אמור לקבל ולהגיע אליה לבד, כתוצאה מהחיפוש הרוחני שלך. אם חיפשת, אך עדיין לא גילית - סימן שעדיין מוקדם לך לדעת, ושעדיין אינך זקוק לתשובות האלה, אלא עליך להתמקד רק בתהליך החיפוש.

הרב שלי המעיט מאוד לענות על שאלות. הוא נהג להסביר את הכללים הכלליים ואת יחסי הגומלין בעולם הרוחני ובתוך האדם לפני הכניסה לעולם העליון, אבל באופן מצומצם, כדי להשאיר מקום לתלמיד לחיפוש רוחני עצמאי, לספקות ולהחלטות שלו.

אין כפייה בדרך התיקון

שאלה: איך אפשר להתאים את עצמי מבחינה רוחנית לכל מה שאני קורא בספרים? הרי חוכמת הקבלה אינה דורשת התנתקות מלאה מחיי השגרה בעולם הזה, אך מחויבים אנו להתנתק מתחושת קבלת הנאה (צמצום).

תשובה: תהליך התיקון של כלי הנשמה אינו מתרחש בדרך של כפייה. אנחנו יכולים להשפיע אך ורק על מהירות התהליך הזה. התיקונים עצמם מתבצעים תמיד רק תחת השפעת האור העליון. הרי רק האור, כוח הבורא, הוא זה שיצר את הכלי, ורק הוא יכול גם לתקן את הרצונות שבו.

לכן אין שום טעם ליצור בעצמך באופן מלאכותי צמצום א' או כל תנאים רוחניים אחרים - כל זה יתרחש בתוכך בכוחות עצמו, ברגע שתהיה מוכן לכך. עליך רק להתאמץ למשוך אליך את האור המקיף בעוצמה החזקה ביותר שניתן, והדבר קורה רק כתוצאה מלימוד חוכמת הקבלה, בכוונה כנה להתאחד עם מה שכתוב בספר.

תיקון ראשון - צמצום

שאלה: איך אפשר לעשות פעולה בכוונה אלטרואיסטית, כאשר יודעים מראש שיש תמורה על הפעולה הזו?

תשובה: הדבר נעשה כיוון שהתיקון הראשון שממנו מתחיל האדם - זה צמצום הרצון שלו, לא לקבל דבר למען עצמו, מכאן והלאה הכול מתבצע אך ורק בכוונה למען הבורא, ובשום אופן הוא לא לוקח בחשבון את התמורה האישית. הדבר אפשרי רק כתוצאה מקבלה מלמעלה של אור עליון מיוחד שמתקן אותנו. השלב הזה נקרא "מעבר המחסום" - מחסום בין העולם הזה לבין העולם העליון.

אני, הוא, והדרך אליו

שאלה: הבורא מעניק לאדם רצונות שמתחלפים כל הזמן, לפעמים מנוגדים וסותרים. צריך בכל רגע לקבל החלטות, לבחור אילו שאיפות להגשים ומאילו להתעלם. איך אדע מה דרוש לתיקון שלי, מה צריך לקחת בחשבון ולשקול?

תשובה: בכל דקה ובכל רגע נתון צריך להתמקד במטרה אחת - בהתקרבות רוחנית אל הבורא. אתה יכול לפרש זאת בצורה שונה, ובכל פעם תבין בדרך אחרת מה הכוונה במושג להתקרב אליו. זה לא חשוב, היות שבכל דרגה רוחנית אתה מגלה אמת חדשה, ואת האמת האבסולוטית ניתן לגלות רק כאשר תשתחרר מכל האגואיזם, בגמר התיקון. בינתיים המשך להתקדם כך.

בספר "פרי חכם - אגרות", במכתב בדף ס"ג, בעל הסולם אומר, שעל מנת להתקדם בצורה נכונה, האדם חייב כל הזמן לשלב בנקודה אחת את שלושת הפרמטרים - אני, בורא והדרך שלי אליו. למד בעיון את המכתב הזה.

לגלות את האח"פ הריק

שאלה: איך להתקדם הלאה ולחפש את "מושג האמונה", כאשר אני מרגיש כבר בעל ידיעה שלמה? איך ניתן שוב להרגיש את אח"פ של המדרגה שמעליי? אם אני מבין נכון - כאן האדם חייב להתפתח ולהבשיל, ורק אז יוכל לחוש את העליון.

תשובה: אנחנו חשים את האח"פ (החלק התחתון) של המדרגה העליונה כריקנות, כהיעדר משמעות בעולם הרוחני. מכיוון שהוא מתגלה בפני האדם כריק לחלוטין, האדם עדיין אינו מסוגל לחוש את המדרגה הרוחנית העליונה, ולכן הוא חש את האח"פ כריק מתוכן, כפי שאנחנו חשים את הרוחניות כ"היעדר". אנחנו חשים אותו כהיעדר, היות שאין לנו עדיין שום הכנה לתחושות הרוחניות.

אבל אם אני עובד על עצמי רוחנית, ומוכן לעלייה למדרגה הרוחנית הבאה, וחסרות לי רק התכונות שלה, איך אוכל לקבל את התכונות האלה? איך אוכל לעלות למדרגה הרוחנית הבאה? - על ידי תרגול וניסיון להתגבר על הרגשת הקושי של המדרגה, ובדיוק את זה מעניק לי האח"פ של העליון, שבגללו נדמה לי שהדרגה הרוחנית שמעליי היא ריקה, שהרוחניות הינה ריקנית ואין בה שום דבר מעניין עבורי.

אני חש אותה כך, כיוון שאני מודד את הדרגה הרוחנית העליונה בעזרת התכונות האמיתיות התחתונות שלי, לכן אני ממשיך לעבוד, מבקש שיעניקו לי כוחות, מקבל את הכוח ומסתגל לאח"פ הזה.

ישראל בעתיד - השתקפות עולם האצילות

שאלה: מכתבי הרב קוק ובעל הסולם הבנתי, שמדינת ישראל נוסדה כענף של השורש הרוחני, והיא מוכרחה למלא בעולם הזה את התפקיד של עולם האצילות, לעזור לבריאה לעבור תיקון. למה יש צורך במימוש התהליכים הרוחניים גם באופן גשמי בעולם הזה?

תשובה: בעולם שלנו לא קיים דבר שמשקף את ה"תמונה" האידיאלית של "עולם הנקודים" או את השבירה, כפי שלא קיים דבר שמשקף את האדם לפני החטא - כיוון שאלה הם שורשים שמתפתחים עדיין רק בעולם הרוחני. רק לאחר החטא, דהיינו לאחר שבירת "נשמת אדם הראשון" ונפילתו המלאה למטה יחד עם עולמות בי"ע (בריאה, יצירה, עשייה), החלק התחתון ביותר של כל החלקים השבורים שלו מתלבש בעולם שלנו, ברצונות של דרגת העולם שלנו, מה שנקרא "גוף", וכמו כן מתלבש גם בגוף הגשמי. ברוחניות לא קיים מצב דומה לזה.

מימוש של תהליכים רוחניים בעולם שלנו (ביטוים הגשמי), הוא לא יותר מאשר התפשטותם עד לדרגה הנמוכה ביותר, על מנת לתקן את הבריאה כולה.

כל המתרחש ברוחניות באופן הדרגתי, בהתפתחות של צעד אחר צעד, בכל חלק של הבריאה, מתרחש בעולם שלנו בכמה חלקים (נבראים) - נשמות, ולכן איננו יכולים להבין את מטרת הבורא בנוגע לכל אחד ואחד מאיתנו. לדוגמה, בעולם הרוחני עוברת הנשמה שתי מדרגות, ובעולם שלנו זה אינו מתבטא בשני מצבים רוחניים של האדם הבאים בזה אחר זה, אלא במצב רוחני אחד של שני אנשים שונים. איננו קושרים את האנשים האלה יחד, ולכן איננו מצליחים להבין את מה שקורה להם.

דרגת הקושי מתאימה ליכולת הנשמה

שאלה: אח"פ של העליון נמצא בג"ע של התחתון. העליון מצמצם את האח"פ שלו, על מנת שהתחתון יוכל, בדרך של אמונה למעלה מהדעת, להתאחד עם האח"פ ה"ריק" של העליון, ואז העליון מעלה את האח"פ שלו יחד עם הג"ע של התחתון. אם התחתון לא מסוגל להתאחד עם האח"פ הריק של העליון, מה בעצם עושה העליון?

תשובה: אם אנחנו מדברים על העולם העליון, שם תמיד פועלים בהתאם לרשימות שמתעוררות מלמטה, מתחת לפרסה, ולאור שמאיר מעל הפרסה, ולכן לא יכול להיות מצב שבו העליון יציע לתחתון משהו בלתי אפשרי ליישום. הרי זהו התנאי של התחברות המדרגות הרוחניות בירידתן מלמעלה למטה, על מנת שבמהלך עליית הנשמות מלמטה למעלה, בכל שלב ושלב, קושי המשימה תמיד יתאים לכוח ולהבנה, ליכולות הנשמה.

בנוגע לעולם שלנו, בזמן ההכנה יכולות להתקבל כל מיני תוצאות, מאחר שדווקא בדרך הזו ניתן ללמד את האדם להכיר בטבע שלו ובמצבו. הרי עלינו קודם כל להכיר את עצמנו, ומעל המחסום, כבר נדע מיהו הבורא.

כל מי שרוצה

שאלה: האם לא-יהודי רשאי ללמוד את חוכמת הקבלה?

תשובה: לעסוק בלימוד ההתקרבות לבורא יכול כל מי שרוצה בכך, כל מי שנברא על ידיו. בזה אין שום הבדל בין העמים.

יופיה של החוכמה

שאלה: איך מגדירים את היופי בחוכמת הקבלה?

תשובה: יופי מסמל את אור החוכמה, הפצתו וקבלתו.

חזרה לראש הדף
Site location tree