אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / עולם התיקון / פרק 6 - עולמו הפנימי של האדם
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 6 - עולמו הפנימי של האדם

חצי טוב וחצי ורע

שאלה: כתוב שהבורא יוצר בתוכנו תמונות מציאות חולפות, בהשפעה מכוונת על החושים שלנו. כלומר, לפני תחילת הלימוד האדם נטול חופש בחירה. אבל גם אחר כך ההשפעות עליו נמשכות. באיזה שלב האדם רוכש את כלי הבחירה העצמית שלו?

תשובה: הכוח להתעלות מעל הידע, "אמונה למעלה מן הדעת", זה כוח המסך, ובדיוק באותה מידה יש לאדם יכולת להחליט בחופשיות איך לנהוג. הרי האדם חופשי לנהוג לא כפי שירצה, אלא רק כקליפות או כקדושה.

הרי כל הבחירה שלנו מתמקדת בקליפת נוגה, שחציה טוב וחציה רע, כלומר, היא לא טובה ולא רעה, והיא - כל המהות שלנו, האני העצמי שלנו. והמצב הרוחני העתידי שלי תלוי אך ורק במה שאליו אחבר את עצמי, אל הקדושה או אל יצר הרע, אל עולם האצילות, או אל שלושת כוחות הרע, "רוח סערה", "ענן גדול", "אש מתלקחת". הבחירה היא רק מתוך שני מצבים אפשריים.

הכנה מקדימה לכלי הבחירה - לימודי חוכמת הקבלה, רב, קבוצה - כלומר מידת המאמצים שלך והעובדה שכל זה ידוע כבר מלכתחילה. לבורא לא משנה דבר. אני מחליט למען עצמי, ולא למענו.

מה שלא עושה השכל, עושה הזמן

שאלה: כתוב "מה שלא עושה השכל עושה הזמן". אני מנסה לבנות את צורת- המחשבה, להיאחז, ולמרות זאת הכול מתרסק, אני נשאר עם מוח ריק, ומקבל כוח רק מהמקורות ומפעולות הפצה. איך להשתמש במוח כדי לנצח את הזמן?

תשובה: בפסוק "מה שלא עושה השכל עושה הזמן" הכוונה היא, שאותו תיקון שאדם לא מסוגל לעשות על ידי השכל שלו, עושה הזמן. זאת אומרת, כמות הכרחית של דחיות מצד הבורא ויגיעות להתקרב אליו מצד האדם (ראה בספר "פרי חכם - אגרות", עמ' ע').

משימות מלמעלה

שאלה: למדתי "לפתור" כל בעיה שמתעוררת בעזרת הצדקת פעולות הבורא, כך שכל תחושת האי נוחות הפנימית מיד נעלמת ברגע שמופיעה. במבט ראשון חיי נטולי בעיות, מה עוד אפשר לבקש? אך אין לי במה להיאחז על מנת להתקדם. להבנתי, נתקעתי בקו ימין. אין לי שום עילה לתפילה, וזה מה שמדאיג אותי.

תשובה: אסור לחפש בעיות. צריך רק לקרוא יותר, ובמקרה הצורך יתעוררו גם בעיות וגם הפרעות, על מנת שתפתור אותן בעזרת "אמונה למעלה מהדעת", כלומר על ידי קשר רוחני עם דרגה עליונה. ובינתיים, נראה שאין לך עדיין די כוחות כדי להתגבר על הפרעות רוחניות, ולכן לא נותנים לך מלמעלה את המשימות האלו. העצה שלי: לקרוא הרבה, לפחות במשך רבע שעה כל ערב לפני השינה, ולא לקרוא אחרי כן שום דבר אחר, אלא מיד לשכב לישון.

מחשבות על החיים

שאלה: הבנתי שלא כדאי לשתף אפילו את החברים הקרובים בתחושות האישיות, בהרגשת הבורא הפנימית. איך אדע מתי מדובר במשהו שנוגע רק לי ולבורא? ואיך אוכל לתקן אם אמרתי משהו מיותר, והאור יצא מהנשמה? כיצד אני יכול להתמלא שוב באור?

תשובה: פשוט, התחל לדבר בכנות על כל מה שמטריד אותך, על כולם ועל הכול, על חשבון הבנק, על היחסים עם האישה וכולי - התחל, ותראה שלא תהיה מסוגל לספר הכול אפילו לעצמך, שיהיו דברים שתעדיף לא לדבר עליהם עם איש.

אם האדם באמת נמצא בקשר רוחני עם הבורא, הקשר הזה יהיה יקר לו כל כך, שהוא לא ירצה לשתף בו איש, כיוון שאלה הן המחשבות הכי קרובות לנשמה שלו, קרובות הרבה יותר ממחשבות על החיים, הילדים, האישה וכולי. אבל אומרים שלוקח זמן להגיע לדרגה הרוחנית הזאת. קרא את המאמרים הראשונים של הרב"ש - תמצא שם את כל ההסברים.

לא לרוחב, אלא למעלה

שאלה: האם מוכרח אדם להגשים את רצונו בכל אחד מארבעת סוגי הרצון המולדים שלו, על מנת להכיר באגואיזם שלו, ובהתאם לכך להצליח יותר בלימוד חוכמת הקבלה?

תשובה: כל מה שמניע את האדם בעולם הזה, הוא ביטוי לאגואיזם שלו. לא צריך להתמקד בפיתוח האגואיזם, אלא בתיקון שלו. בעזרת לימוד חוכמת הקבלה אתה מפתח את האגואיזם שלך בצורה מכוונת, ולא מבזבז משאבים ומאמצים לסיפוק "הגופני" שלו. סיפוק האגואיזם גורם רק להגברתו, וחוכמת הקבלה, בניגוד לכך, מפתחת אותו מבחינה איכותית, לא לרוחב, אלא למעלה, אל העולם העליון. עד שהרצון לעליון נהיה כל כך חזק, כמו שנאמר: "עד שאינו מניח לי לישון", "כי חולת אהבה אני" - ורק אז, בהינתן הרצון הכי אגואיסטי בעולם הזה, בדיוק לפני "המחסום", יתגלה בפני האדם העולם העליון, כלומר הבורא.

לאחר מכן הוא יתחיל לחוש שמתעוררים בו רצונות אגואיסטיים כלפי הבורא עצמו, להשתמש בבורא להנאה העצמית. דבר זה כבר נקרא "קליפה", כוחות ורצונות "טמאים", ואותם חייבים לתקן בזמן שהרצונות האגואיסטיים הם לפני המחסום, ולא מבוטאים ישירות כלפי הבורא, כי עדיין לא רואים בבירור את הבורא.

צריך רק להמשיך ללמוד את חוכמת הקבלה, והכול יסתדר מאליו. חלק מהרצונות ייעלמו באופן טבעי, וחלק אחר רק יתגבר, לא יעבור תיקון. לכן הדבר העיקרי הוא - ללמוד את הקבלה ולא לחשוב מה בדיוק קורה בפנים, מכיוון ש "במקום שאדם חושב שם הוא" - האדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבותיו.

אני - החלקיק הזעיר ביותר במציאות

שאלה: איך לעבוד עם הרצונות? האם צריך לדכא את כל הרצונות הגופניים שמתעוררים: כסף, אוכל, מין וכולי, או שיש להניח להם להתפתח?

תשובה: אין צורך להתעסק בהם כלל, מפני שבכך יוצא שכאילו אתה עובד רק על עצמך - החלקיק הזעיר ביותר במציאות. עליך לשאוף בכל המחשבות והרצונות שלך אל הבורא, אל החלק העליון של המציאות. הרי אתה נמצא במקום שבו המחשבות שלך נמצאות.

רק האור העליון יכול לתקן אותך, ולא הניסיונות שלך לעשות משהו בכוחות עצמך. לכן אתה צריך למשוך אליך את האור הזה, והדבר אפשרי רק בעזרת לימודי חוכמת הקבלה, עם כוונה לעבור תיקון, או לפחות לגלות את העולם העליון, אבל בשום מקרה לא במחשבות על עצמך. אם תתמקד רק במחשבות על עצמך, תמשיך לשבת במקום, לא תתקדם, רק תתייסר.

אין טעם לשקר לעצמך

שאלה: אם לימודי חוכמת הקבלה מבטיחים תמיכה והגנה, איך ליצור מוטיבציה אגואיסטית על מנת להמשיך ללמוד? ברור שככל שאתה חושב פחות על עצמך, כך תקבל יותר, אך גם זה משקף אגואיזם מוסווה מסוים. האם זה לא נחשב כאגואיזם אמיתי?

תשובה: אתה יכול לעבוד רק עם הכוחות והרצונות שיש לך, ואין טעם לשקר לעצמך ולומר שאתה שואף רק לאלטרואיזם ושואף לתת הכול לכולם. אתה נולדת אגואיסט מושלם, ותישאר כזה עד יום המוות של הרצון, הגוף האגואיסטי שלך, עד שתעלה לעולם העליון.

כל התקדמות, עד לכניסה אל עולם העליון, נושאת אופי אגואיסטי. השאיפה האחרונה שלך לפני הכניסה לעולם העליון היא שאיפה ליהנות מהבורא "עד שאינו מניח לי לישון". והחל מהשאיפה האגואיסטית העצומה הזו, הכי חזקה בדרגת "העולם הזה", אתה מקבל במקום כוונה "לא לשמה" את הכוונה "לשמה", ונכנס עם הכוונה הזו לתחושות העולם העליון.

רצונות מבושלים

שאלה: אני משתדל להשקיע כמה שיותר זמן בהפצת חוכמת הקבלה, אבל תמיד אפשר להגיד שיכולתי להשקיע יותר. לדוגמה, לישון קצת פחות. האם צריך לבקש רצון גדול יותר עד ש"אינו מניח לי לישון"?

תשובה: בחיי אדם הכול צריך להיות מאוזן: מנוחה - עבודה - לימוד הקבלה - הפצת הקבלה - משפחה. כל הרצונות האלה יבשילו בהדרגה למצב של השתוקקות כזו כלפי הבורא, שנקראת "אינו מניח לי לישון". זה צריך להיווצר באופן עצמאי.

חג לנשמה

שאלה: כל בוקר אני לומד חוכמת הקבלה. הניסיון להבין את החומר שאני לומד "מכניס" אותי לפעמים למצב שבו "הכול ברור", לתחושת חג לנשמה, ואני רוצה להתעכב במצב הזה. איך לחזור מהחג לשגרת החיים?

תשובה: צריך להשתדל כמה שיותר, או אם זה אפשרי, להימצא כל הזמן בתחושת השלמות הנובעת מהבורא, גם אם אתה עדיין לא חש זאת בבירור, מכיוון שאדם נמצא במקום שבו נמצאות מחשבות הלב שלו. השתדל לעולם לא להתנתק, בשום מקרה, ממחשבות על הבורא.

שפה של השפעה

שאלה: לאחר שהאדם הבין בשכל, שפעולה בעולם הזה בלתי אפשרית לחלוטין, הוא מחליט לנהוג בדיוק כפי ש"אי אפשר". במקרה כזה אפשר לבקש כוחות מהעליון, רק אם "המטרה חשובה יותר מההיגיון של ההזדמנויות". האם זה ביטוי של "למעלה מהדעת"?

תשובה: אפשר לנהוג "למעלה מהדעת" רק כאשר אתה מקבל את הכוח הרוחני המיוחד הזה מהבורא. הרי בטבע שלנו לא קיים מקור לכוח כזה, ולכן אנחנו אפילו לא יכולים לנחש מה זה.

אבל בסיכום המאמצים והניסיונות הרוחניים, האדם רוכש מוכנות מסוימת לקבל את התכונה הזו מהבורא - ואז הוא מקבל. ראה את המאמרים הראשונים מתוך "שמעתי". מי שלא קיבל את התכונה הזו, לא יבין דבר מכל הנאמר בתורה, מכיוון ששפת התורה היא שפה של "השפעה", נתינה, כלומר למעלה מהדעת שלנו. לכן, כיוון שחוכמת הקבלה מתחילה מעל הדעת, היא נקראת "תורת הנסתר", שהרי רק מי שכבר נמצא בתוכה יכול להבין על מה היא מלמדת, ולפני כן לאדם אין שום מושג במה מדובר.

כל פעם תגלה משהו חדש

שאלה: למה רצונות שבעבר נראו מזיקים וכבר הצלחתי להתגבר עליהם, פתאום עולים ולוחצים שוב בכוח לא ייאמן? כיום אני חושב שאין שום דבר מזיק, צריך להבין מה ניתן לאדם ובשביל מה, לעשות שימוש נכון בכל התכונות ולא לברוח מהקשיים. אך אני חש שחסרים לי מאוד תומכים ואחים לאמונה.

תשובה: אתה חייב לחפש את התשובות לכל השאלות שלך בעצמך. אתה תיווכח שתמיד אפשר להבין מה כתוב אך ורק מתוך הדרגה הרוחנית הנוכחית שלך. כלומר בכל פעם אתה יכול להבין רק את החלק שתואם את הכלי שלך. ואם הכלי משתנה, אתה כבר רואה בכתוב משהו אחר, כיוון שזה נכתב על ידי אדם שהיה בדרגה רוחנית גבוהה יותר, ודרגה גבוהה כוללת בתוכה את כל הדרגות התחתונות.

לכן בכל פעם אתה מגלה משהו חדש ואחר בספרים, אף על פי שכבר קראת אותם פעמים מספר. זה סימן שמעיד על התפתחות רוחנית, על תיקון שאתה עובר. זה מה שאתה מוכרח לעשות, ותשובות מוכנות אתה לא תקלוט. לדוגמה, בעל סולם כותב, שה "זוהר" כולל את כל מאה עשרים וחמש המדרגות, מהעולם שלנו ועד גמר התיקון. לכן במהלך ההתקדמות שלך אתה יכול למצוא את כל התשובות על השאלות שמתעוררות בך בספרים שכבר קראת.

מחוץ ללבו של אדם

שאלה: האם אדם שעדיין לא יצא מחוץ לגבולות העולם שלנו, רשאי ללמד אחרים וליצור אצלם יחס רוחני נכון כלפי מערכות אבסטרקטיות ומורכבות מאוד של העולמות הרוחניים? האם הוא זכאי (מבחינה רוחנית) להוביל אחרים- ולהגדיל את כלים דקבלה שלו, אף על פי שאין לו כל סיכוי למלא אותם באור הבורא?

תשובה: כל מי שעוזר ללימוד חוכמת הקבלה, עוזר למעשה לקבל את הידע, את החומר הרוחני, שבלעדיו לא ניתן להתחיל בשום עבודה רוחנית.

קיים ידע על מבנה העולמות והנשמות. זהו ידע שאינו עולה על כל ידע אחר,- ואולי הוא אפילו פחות מכל ידע אחר, בכל נושא, כיוון שכל ידע אחר ניתן ליישום במציאות בחיי השגרה שלנו. ידע שהוא תיאורטי בלבד, על עולמות מופשטים שאיננו חשים אותם, על עולמות ונשמות שקיימים לכאורה, אינו תורם שום דבר ולא מועיל. בכך האדם רק ממלא את הזיכרון שלו בנתונים מופשטים, חסרי כל ערך.

יתה מכך, אותה הטענה תקפה גם לגבי כל הידע על העלייה הרוחנית האישית, על עבודה רוחנית פנימית עצמית, על שיטת התקשורת עם הבורא, נתונים על דרגות הגילוי וההשגה, על דרגות העלייה בעולמות הרוחניים, על מטרת הבריאה ואיך להתחיל לחוש. אם אדם מקבל את כל הנתונים האלה ממישהו שבעצמו לא הבין עדיין הכול עד הסוף, זה לא יכול להזיק לדרכו הרוחנית.

העניין הוא שבעזרת כל הידע הזה, האדם מקבל אך ורק מושג כללי אודות מבנה העולמות והנשמות - מתוך "תלמוד עשר הספירות" ו "פתיחה לחוכמת הקבלה". או גילוי האישי של הבורא - מתוך מכתבים ומאמרים.

רק לאחר שתלמיד צובר את כל הידע ההתחלתי הנדרש, על פי המקורות שהזכרתי, ובנוסף מאמרים ומכתבים, יש לו כבר חופש בחירה מסוים איך להשתמש הלאה בכל הידע שצבר. ודבר זה כבר תלוי אך ורק בנקודה שבלב, עד כמה התפתחה ועד כמה היא דורשת להתקדם לקראת גילוי הבורא, לקראת יצירת קשר רוחני איתו בעזרת התאמת התכונות, הרצונות, ותיקון התכונות לתכונות הפוכות הזהות לתכונות הבורא, במקום השאיפה לקבל רק ידע על חוכמת הקבלה בצורת נתונים יבשים, כמדע "מחוץ ללבו של האדם".

אי אפשר ואין דרך להעביר את הצורך הרוחני הזה לתלמיד, כפי שאי אפשר למחוק ולנטרל את הצורך הזה אם הוא כבר קיים. הנקודה שבלב מובילה את האדם, כפי שנאמר: "נשמת אדם תלמדנו", וכל הידע שהוא מקבל במקביל הוא לא יותר מאשר נתוני עזר, שעל הבסיס שלהם הוא בונה את כל השאיפות והמאמצים שלו. עד שיתחיל להבין בכוחות עצמו, בפנים, בלבו, את התחושות הרוחניות, את הבורא, את הדרגות, הידע הזה כלל אינו מתבסס על שום דבר ולא קשור לשום דבר.

בכל מקרה, האדם לא יכול לתאר לעצמו בצורה נכונה את המשמעות של הידע שקיבל, ומה הוא מבטא. הוא לומד את מונחי העולם הרוחני, אלטרואיזם בעזרת כלים אגואיסטיים ששולטים עדיין במוחו ובלבו. כלומר, מלכתחילה הוא לומד הכול בצורה לא נכונה, מתאר לעצמו הכול בצורה מעוותת לחלוטין, וזה מה שקורה לכל אחד ואחד ללא יוצא מן הכלל.

אבל בכל זאת, זה לא מפריע לאיש להתחיל את דרכו הרוחנית מהשקר המודע הזה, עבודה "לא לשמה", ובהמשך הדרך, במידת התיקון, כל אחד מתקן גם את התחושות שלו, ומתחיל להבין ולתאר בצורה נכונה יותר את כל המשמעויות.

הוא לא יהיה מסוגל להעביר את כל התחושות האלה בצורה נכונה לתלמידו שעדיין לא עבר תיקון, גם אם בעצמו כבר הגיע לדרגה רוחנית של מקובל גדול, גם אם בעצמו כבר עבר תיקון מלא, עבר את כל הדרגות והבין הכול. בכל מקרה, התלמיד שלו יתחיל מאותו המקום שבו מתחיל תלמיד של תלמיד, שבעצמו לא גילה עדיין שום דבר.

שלבי התפתחות האדם

שאלה: נאמר שאם הרצון לקבל למען עצמו גובר בתוך האדם, הוא חייב "להקהות את שיניו". איך ייתכן שאדם יתנגד לטבעו אם אפילו לא גילה את העולם הרוחני? איזה כוח בדיוק בתוך האדם יכול להחליט "להקהות את השיניים" לאגואיזם?

תשובה: ישנם כמה שלבים בהתפתחות האדם: כאשר בגלגולי החיים שלו, במהלך אלפי שנים, הוא מתפתח בצורה לא מודעת לחלוטין, פשוט מתקיים, ואינו מבין שבכך הוא צובר רשימות ומפתח את האגואיזם בארבע הדרגות שלו. עד שבמאה ה-02 וה-12 הוא מגיע לשאיפה לעולם הרוחני בגלל שהכריחו אותו, והוא ישאל את השאלה "מהי משמעות הייסורים שלי, ומהי משמעות החיים שלי בכלל?" וכאן עוד לא מדובר עדיין על השוואת תכונות הבורא והאדם.

האדם מתחיל להתפתח בעזרת לימוד חוכמת הקבלה, כלומר, באופן מודע. השלב הזה נקרא "תקופת ההכנה" (לכניסה לעולם העליון. תיאורטית השלב נמשך משלוש עד חמש שנים, אבל מעשית, הוא יכול להימשך גם תקופה ארוכה פי שניים). בשלב הזה, האדם כבר מתחיל לזהות את שני הכוחות שפועלים בתוכו - טוב ורע, את שתי התכונות שלו - קבלה ונתינה, למרות שאינו מזהה באופן ברור את תכונות הבורא, תחת השפעת האור המקיף שמביא עמו את תכונות הבורא. ולכן השוואת טבע האדם לאור שמקיף אותו והופעת השאיפה הרוחנית באדם לאור הזה, מאפיינים את התקופה הזו.

כשאדם עובר את המחסום הוא נכנס אל תחושות העולם העליון. ההתקדמות מכאן והלאה יותר ויותר מודעת, עם תחושה ברורה של בורא ופעולות גלויות.

ביצוע כל התיקונים על כל סוגי הרצונות - חלקי הנשמה, כלומר השגת דרגה רוחנית של גמר התיקון, איחוד רוחני מלא עם הבורא, עלייה לדרגה הרוחנית שלו. השלב הזה כולל גם הוא כמה שלבים.

הקול הפנימי

שאלה: ייתכן שיש באדם גם מקור רע וגם מקור טוב. בזמן האחרון התחלתי לשמוע קול פנימי רע שעץ לי עצות, וזה מטריד אותי מאוד. אני מנסה להתעלם ממנו. האם זה אחד השלבים שאני עובר בלימודי חוכמת הקבלה שלי?

תשובה: למעשה, אתה מנהל דו-שיח פנימי בינך לבין התכונות החדשות שמתחילות להיווצר בתוכך. אל תברח מהמאבקים הפנימיים האלה, נסה לנתח אותם מהצד, כפי שנאמר: "שני מלאכים מובילים את האדם אל המטרה - טוב ורע", והאדם נמצא ביניהם, באמצע. נסה לראות מהצד איך הם נאבקים בתוכך ועליך, וזה יזרז מאוד את הדרך הרוחנית שלך. קרא ספרים (את הספר "בעקבות הלב") מהסדרה "קבלה וחוכמת החיים".

לעשות מה שהלב דורש

שאלה: אחרי כל שיעור, הלב מלא בחוויות ותחושות, ומתעורר בי צורך עז להאזין להקלטת השיעור. אני חושב שכדי שאוכל לקלוט הכול בראש, אני צריך תמיד לחזור ולהאזין כמה פעמים. איך להתייחס לזה?

תשובה: אינך צריך להטריד את עצמך בבעיות הבנת החומר, כאילו לא חשת הכול די טוב. אין טעם לחזור על שיעורים יומיים יותר מפעמיים-שלוש, פרט למקורות היסוד: "פתיחה לחוכמת הקבלה", מאמרי הרב"ש אודות הקבוצה, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הקדמה ל "זוהר" וכולי.

כל החומר שאתה מקבל בשיעורים אמור רק להשלים את מה שאתה כבר מרגיש ויודע בלבך, רק כך כל זה מסתדר בלגו שלם לקבלת תמונת עולם כוללת ומלאה. אם אתה מפספס משהו, ונשארת לך רק תחושה קלה, אתה יכול לעבור על החומר הזה הרבה פעמים, אבל עדיין לא תקלוט אותו, מכיוון שאין לך עדיין כלים שמסוגלים לקבל ולעבד אותו. הרי אתה לומד תורה על עולם העליון, ולכן אתה צריך גם לקבל כלים שיתאימו לדרגה הרוחנית של נושא הלימוד.

אם אדם לומד אך ורק למען הידע עצמו, הוא יכול לזכור בקלות את כל הנושאים שהוא לומד, כמו בכל מדע אבסטרקטי (שאיננו יכולים לחוש בתחושות) אחר. אבל אם הוא לומד על מנת לגלות, לחוש את הבורא, כיוון שלבו (ולא השכל שלו) דורש זאת, ולכן היה חייב להתחיל ללמוד חוכמת הקבלה, הוא יהיה מסוגל לחוש ולהבין, והוא יזכור רק את מה שנמצא בדרגת ההתפתחות הרוחנית הנוכחית שלו, ולא מעבר לכך.

המטרה היא איחוד רוחני עם הבורא, ולא לימודים תיאורטיים, אלא גילוי, הבנה ויישום מעשי של כל אחד ואחד על עצמו. כמות החומר שאתה מבין וזוכר היא נגזרת ישירה מהדרגה הרוחנית שלך, ולכן תשקיע את כל המאמצים בכיוון הזה, עלה לדרגה הבאה בעזרת הפצה, לימוד אחרים וכל הפעילויות האחרות בקבוצה. כפי שנאמר על יהושע - שקיבל את התורה ממשה לא מכיוון שלמד, אלא מכוח תפקידו, כי עזר למשה ללמד אחרים.

המטרה האמיתית

שאלה: מה פירוש הדבר טעות בעבודה רוחנית?

תשובה: כאשר האדם מחליף את המטרה האמיתית שהיא "איחוד עם הבורא" בעזרת תיקון התכונות הטבעיות שלו מ"לקבל למען עצמו" ל"לקבל למען הבורא", במטרות אחרות כגון - רכישת ידע וקבלת תמורה או רווח אישי מכך שהוא לומד את חוכמת הקבלה וכולי. בקיצור, כאשר חושבים כל הזמן לא על הבורא, אלא על משהו אחר. ראה ספר "פרי חכם - אגרות" עמ' ס"א, ספר "שמעתי" מאמר "אין עוד מלבדו".

איך לעשות בירור פנימי?

שאלה: נאמר שזירוז הזמן פירושו החלפת מצבים פנימיים. כלומר, בעזרת ניתוח ובירור נכון, אנחנו מכריחים את עצמנו לעלות לדרגה הבאה. איך צריך בדרגה הרוחנית שלנו (לפני המחסום) לעשות בירור נכון?

תשובה: יש לשאוף לראות בכל דבר גילוי וקשר רוחני עם הבורא. "אין עוד מלבדו" - אין מחשבה אחרת שמתכננת הכול ומבצעת הכול מלבדו, והאדם רק יכול לחוש את השפעתו עליו.

למרות זאת, לפני כל פעולה, לאחר שכיוונת את עצמך בהתאם לסעיף אחד, צריך להתמקד במחשבה "אם אין אני לי מי לי" - כלומר, עכשיו אני בכוונה נוהג כאילו אין שום בורא, ואני נמצא במקומו. כלומר, אני חושב איך הוא היה נוהג במקומי (או איך אני הייתי נוהג אילו היו לי המחשבות והכוחות שלו, אם הוא היה ממלא אותי בהם).

בסוף הפעולה יש להכיר שוב בכך, שלמרות כל "הכוונות" שלנו במחשבות, הבורא הוא זה שחשב ועשה הכול, ומצדי לא היה בכלל שום מאמץ, ושרק נדמה לי שעשיתי משהו, כאשר בעצם רק הוא פעל לבדו, וכל תוצאת פעולה הוגדרה ונקבעה מראש על ידו. אם הפעולות "פשוטות", צריך לשלב אותי, אותו ואת הפעולות עצמן בשלם אחד. צריך לשאוף "לדעת מה הוא רוצה", על מנת לנהוג בהתאם לרצונו של הבורא. האדם בכל מקרה ממלא את ייעודו בהתאם לרצון הבורא, אבל צריך לשאוף לעשות זאת באופן מודע - זו בדיוק מהות האיחוד הרוחני עם הבורא.

האדם חייב לתאר לעצמו את תהליך האיחוד הזה בכל מחשבותיו ופעולותיו, כמו איחוד של מחשבה ושאיפה, עד כדי כך, שהיכן שנמצא רצון הבורא אל האדם, נמצאת גם השאיפה הרוחנית של אדם אל הבורא - לא ביחד, אלא כשלם אחד, ללא הבדלים "שלך או שלי".

במהלך השיעורים יש לחפש במיוחד את הבורא ואת התחושות שלו בתוכי, איך לזהות את רצונו וללמוד להגשים אותו, איך לחיות בעולמו. זו צריכה להיות מטרת הלימודים, שהגעגועים לזה יהיו לכוח שיעורר אותך לחשוב במהלך השיעור, להתחיל כל מחשבה ולסיים אותה במחשבה הזו.

צריך לנהוג בהתאם להוראות המורים שלנו, בכל הנוגע להפצת חוכמת הקבלה ברחבי העולם, וליצירת סביבה שתתמוך באדם ותעזור לו לעבור תיקון. כל זאת, כיוון שאדם אינו מסוגל להשפיע על עצמו, ולכן יש לנו רק ביטוי אחד של כוח הרצון החופשי - לבחור את הסביבה, ועל-ידי כך לעבור תיקון תחת השפעת הסביבה הנכונה.

הבורא יצר זאת כך בכוונה, על מנת שנוכל ליישם בגלוי את עיקרון ההתנתקות מהאינטרסים העצמיים שלנו, ולהתמקד בהתקרבות רוחנית, בניגוד לאגואיזם. זהו בעצם המגרש המרכזי ל"בירור" - ניתוח והערכת המצב שלך. רק בהתייחס לאחרים, דומים לו, בקבוצה, האדם רואה בבירור האם הוא עובד "למענו או למענם".

לאסוף את החוויות

שאלה: פתאום אני מגלה איך הבורא יוצר עבורי תנאים מתאימים כדי שאוכל להגשים את המטרה שלו, איך תכנן הכול מראש. אבל מפחיד אותי לחשוב מה הוא יעשה לי בהמשך. אני מבין שהוא עושה רק טוב, אבל באיזה מחיר?

תשובה: החיים שלנו הם אוסף של חוויות ותחושות, שכוללות את התחושות שתיארת עכשיו. אסוף את כל החוויות האלה, משונות ככל שיהיו, ואחר כך נסה לנתח, להעריך אותן, חלק לפרקים, תן שמות.

לא מסוגל לחשוב אחרת

שאלה: למה הבנת העולם העליון מתחילה בשלילה מוחלטת ואי השלמה עם מצבי? מה אני מבין בתהליך הזה? הרי איני מסוגל באותם הרגעים להרגיש או לחשוב אחרת. כל זה מתבצע בלי שאני מוכן ומסכים.

תשובה: הכול בעולם הזה מתבצע ללא הסכמה שלך, אף אחד לא שואל אותך, אתה הרי נמצא תחת שליטת האגואיזם. אתה חייב לעבור את כל גל התיקון, אתה חייב להרגיש אותו במלואו - ורק לאחר מכן, אחרי שתאסוף את כל החוויות, תהיה מוכן לחוש את האור.

מהות האמונה

שאלה: חופש הבחירה האמיתי בא לידי ביטוי רק כאשר האדם אינו חש בהשפעת הבורא, ומסוגל לנהוג ללא תלות ברצונות הגוף. אם איני חש את הבורא, איך אוכל לא להיות תלוי ברצונות הגוף? ואם אני מצליח לדכאם, האין זה רצון הגוף, השתוקקות לרוגע?

תשובה: אתה צודק, אבל תאר לעצמך, שאם אני חש את הבורא, אני הופך להיות עבד של התחושה הזו ותלוי בה. אני מדכא את רצונות הגוף שלי, מאחר שאני רואה אותו לפניי. חופש מהגוף נקרא - כאשר הבורא עדיין אינו גלוי בפניי, ולמרות זאת אני נוהג כאילו הוא ישנו. זוהי מהות האמונה.

הסתפק באור הבינה, חפץ חסד, וההסבר יגיע בתוך התחושות.

לברוח מהייסורים

שאלה: בזמן האחרון אני כאילו מסתכל על כל העליות והירידות הרוחניות שלי מהצד, והן הפסיקו להדאיג אותי. איך אפשר להתקדם מתוך המצב הזה "למעלה"? לעניות דעתי, רק בעזרת "מכות" חזקות עוד יותר.

תשובה: התקדמות כתוצאה ממכות - היא דרך הייסורים, והתקדמות בעזרת לימודים ופעולות רוחניות שמושכות אליך את האור המקיף - היא דרך התורה. הייסורים דוחפים אותנו קדימה ומכריחים אותנו לברוח מהם. האור מושך אותנו קדימה בעזרת עוצמתו.

ההבדל הוא רק בתוך האדם, האם הוא מתקדם אל עבר הבורא (שואף אל האור) או הוא בורח מהסבל. האדם חייב תמיד, בכל הנסיבות, לנסות להתקדם קדימה ולא להתנתק מהבורא.

העיקר הסבלנות

שאלה: האם יש אפשרות לזרז את הדרך שלי?

תשובה: מעשית, לא. אבל יש לי רק עצה אחת בשבילך: בכל מקרה, לא משנה מה, לא לברוח מעצמך, כיוון שהאדם תמיד מובל, גם אם הוא תלוי באופן פסיבי- בידי הכוחות העליונים. לכן נאמר: "מה שלא יעשה השכל, יעשה הזמן", "העיקר - סבלנות", רק לא לברוח באמצע הדרך, לא לסטות, ומלמעלה כבר יכוונו אותך בכל יום מחדש, אף על פי שנדמה לאדם שכל הזמן הוא שרוי בחושך, בחוסר מוצא, ושהבורא שכח אותו.

מוכרחים להתאזר בסבלנות, לצבור כמה שיותר כוחות לסוף הדרך, ולא לבזבז את הסבלנות. צריך לדעת להרכין את הראש ולחכות בצד באופן פסיבי בתקופות הכי קשות.

"היפנוזה עצמית"

שאלה: האם צריך לנסות לחוש בשלמות את ההשפעות השליליות של הבורא עליך כמשהו טוב או שבמצב הנתון, זה יהיה כמו אשליה והטעיה עצמית, היפנוזה עצמית?

תשובה: נכון שאלת, חייבים "לנסות ולחוש את ההשפעה השלילית של הבורא עלינו כמשהו טוב בשלמותו" - כך זה קורה בדיוק, כאשר האדם כל הזמן משתדל לכלול בתמונת העולם שלו שני יסודות: "אין עוד מלבדו"; ו"הטוב בשלמותו שמוביל אותי אל המטרה העליונה". הבחירה היחידה שאתה חופשי לעשות היא לבחור בסביבה שתוכל לתמוך ולהעצים בתוכך את שני היסודות האלה, ותהפוך את התחושה הזו לקבועה ומתמדת.

הבנה וגילוי מרפאים הכול

שאלה: אני לומד את תורת הקבלה כבר שנים, והתוצאה היא רק שנאה כלפי הבורא. איך לצאת מהמבוך הזה?

תשובה: כנראה שלא למדת את אותה התורה או שלמדת ללא ייעוץ וקשר עם המורה, דבר שגם הוא הכרחי. נכון להיום, יש לך הכנה ונתוני פתיחה מצוינים, שמתבטאים בתחושת השנאה שתעזור לך לגלות את הבורא האמיתי. הבנה וגילוי מרפאים הכול.

האור המאיר בקריאה

שאלה: כאשר הבורא מאיר, לאדם יש טעם ושאיפה ללמוד, הוא מגביר את העבודה הרוחנית ומתקדם. בדרגה הרוחנית הזו האדם חש שהוא מעל אנשים אחרים, ורק הוא יודע מהו העולם הרוחני. מה כוללת העבודה הרוחנית שלו בדרגה הזו?

תשובה: ראה מאמר "בזמן שהאדם מרגיש את עצמו בבחינת עלייה" ( "שמעתי", מאמר כ"א) - האדם חייב לקרוא במרץ את כל מה שהוא רוצה מתוך ספרי חוכמת הקבלה, מכיוון שבזמן הקריאה מאיר עליו מלמעלה אור, והאדם מסוגל לראות יותר ממה שהוא רואה בדרך כלל. זה יעזור לו מאוחר יותר כאשר האור ייעלם, וכששוב יהיה עליו להתקדם בחושך. ובחושך העבודה היא כבר אחרת, עליו לעשות שימוש בהסתרת הבורא על מנת להתקדם, ללא קשר לתחושות.

אני או הוא?

שאלה: איך יש להתייחס באופן מעשי לאנשים הגורמים לי נזק מאחורי גבי? לפעמים אני רוצה לקלל אותם, אבל אז תוהה אם זאת התגובה שהבורא מצפה ממני להגיב. אמנם אני פונה אליו, אך איני מסוגל לשלוט ברגשותיי השליליים.

תשובה: הדבר נמשך עד שהאדם מגיע לאיחוד רוחני מלא עם הבורא, כאשר כל המחשבות שלו, הרצונות שלו והפעולות שלו דומים ומקבילים למחשבות, לרצונות ולפעולות הבורא. כל עוד קיים חוסר דמיון או ניגוד רוחני מוחלט בין האדם לבין הבורא - עד הרגע הזה קיימים בתוך אדם שני מושגים נבדלים, "אני" ו"הוא", עובדה שגורמת לניגוד בין "אני" ל"הוא", או להיפך, שאיפה להגיע לדרגה רוחנית של "אנחנו". קיימת התנגשות בין השגחה פרטית, אישית, לבין השגחה כללית.

מה לעשות? - לחזור ולקרוא שוב את המאמר "אין עוד מלבדו" בספר "שמעתי", לא לברוח מהתשובות, אלא לברר ולנתח את מהות הניגודים הרוחניים הללו, את חוסר היכולת שלהם לחיות בדו-קיום בתוך נשמת האדם, ובמקביל את הצורך של האדם להמשיך ולהתקיים עם תחושת הפיצול הזו, עד שיתחיל להתקרב אל הבורא. עם ההתקרבות הרוחנית נעלמת תחושת הפיצול, ואיתה השאלה "אני או הוא?"

ה"חיסרון" של הבורא

שאלה: נאמר כי הבורא חש "חיסרון" - חוסר שלמות, אם הבריאה אינה רוצה "להשפיע" - לתת.

תשובה: כל הבריאה מתחילה מהנקודה שבה "רצון" הבורא היה ליצור לעצמו "בית" בתוך הבריאה הנחותה ממנו, כיוון שהוא שואף לתת ולהיטיב. כלומר, לבורא יש הרצון אך הוא לא זהה לשאיפות שלנו בעולם הזה, שנובעות מתחושת חיסרון, סבל, אלא דומה לשאיפת האם שרוצה להאכיל את בנה. מדובר על סבל השכינה, "שכינתה בעפרא", "שכינתה בגלותא".

כלומר, נאמר שהבורא, בדומה לאם, סובל מכך שילדיו חיים בסבל, רעבים, אינם מסוגלים לעלות לדרגה הרוחנית שלו. כמובן, התורה מדברת אלינו בלשון בני אדם, חסרון הבורא, ללא חיסרון.

אבל מה שלא יהיה, אנחנו מדברים רק על מה שאנחנו מסוגלים לחוש, בעזרת השפה הארצית שלנו, ואנחנו חשים רק את מה שמגיע אלינו מהבורא, הרי "אין עוד מלבדו", מקור כל הקיום. זה אומר, שהוא רוצה שנוכל לחוש את הסבל שלו, את השאיפה שלו לקרב אותנו אליו. מקובלים גדולים, אלה שכבר מסוגלים לחוש אותו, מעבירים לנו כך את התחושות שלהם.

לא לוותר על הנשמה

שאלה: גיליתי שהמכות מתמקדות תמיד בתחום מסוים. היו לי בעיות פיננסיות, עכשיו בעיות במשפחה. אני מבין שזה שלב הכרחי בהתקדמות. האם אפשר לעשות משהו בנדון או שצריך פשוט לסבול עד שהשלב הזה יעבור?

תשובה: בעולם שלנו האדם אינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו עם שום בעיה. הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות למען עצמו זה ללמוד לחיות בשלווה, לשלב את שגרת החיים שלו עם לימודים קבועים בחוכמת הקבלה, ועל הבסיס הזה כבר יגיעו אליו כל הפתרונות בדרך של תורה, ולא בדרך של ייסורים. כלומר כל הבעיות שלו ייפתרו בהדרגה מעצמן, באופן פסיבי ובצורה הכי יעילה, טובה ונכונה עבורו.

זה לא אומר שהאדם צריך להיות פסיבי לחלוטין, אבל אסור גם למהר כל הזמן ולנסות לפתור את כל הבעיות במקום, ובאותו רגע עדיף להמתין, זה תמיד יותר משתלם. תמיד תהיה לך אפשרות לעשות את הצעד הזה. למד לוותר, ותר בכול, על הכול מלבד על הנשמה שלך. תן הכול חוץ מאשר את העולם הרוחני הפנימי שלך, ואז כל תוצאה שתהיה - היא התוצאה הטובה ביותר.

מנגנון פשוט

שאלה: המאמץ העיקרי במשך השיעורים הוא הכוונה לקבל שאיפה רוחנית לעבוד לא למען עצמי. אבל אין בכך שום צורך, זה אפילו לא דומה ל"לרצות את בת המלך", זה כאילו "לרצות את האצבע השישית". מאין אפשר לקחת את הצורך לקבל שאיפה לעבוד לא למען עצמי?

תשובה: ומי אמר לך שאתה בכלל מסוגל לחלום על זה, לעבוד ולתת למען הבורא? הוא הרי גם ברא אותך באופן זה, שאתה פועל אוטומטית למען התועלת האישית שלך. נדמה לך שאתה יכול לבחור, אבל זה רק נדמה, היות שאתה לא מכיר ולא רואה את כל הנתונים ואת הנסיבות.

לו היית מכיר באמת את הטבע שלך ואת כל הגורמים החיצוניים שמשפיעים עליך, לו היית מודע לכך שבכל רגע נתון אתה מייצר רשימות, היית מגלה, להפתעתך הרבה, שאתה לא יותר ממנגנון הכי בסיסי, שעובד לפי תוכנה פרימיטיבית ביותר, "מקסימום הנאה במינימום מאמצים".

הניסיונות שלנו לצאת מגבולות ההבנה של העולם הזה הם הכרחיים, על מנת להבין ולהפנים את חוסר היעילות המוחלטת ואת חוסר האונים שלנו, עד כדי כך שנהיה מוכרחים לפנות לבורא (אם במקביל לגילוי חוסר האונים העצמי שלנו, נתחיל להבין גם את עוצמת המטרה, הבורא, הרצון שלו לעזור לנו).

הידע עולה על המעשים

שאלה: איך להיפטר מעצלות, חולשה, דיכאון? אני לומד כבר יותר משנה, אבל אין התקדמות ממשית. מה לעשות?

תשובה: רק השתתפות ומעורבות פעילה בעבודה קבוצתית יכולה לעזור גם בהתקדמות וגם במצב הרוח. הלימודים עצמם נותנים תחושה של דיכאון וחולשה. ורק עבודה, הפצה, העברת הידע, פעילות משותפת - אלה מנופי ההתקדמות האמיתיים. אחרת, כאמור: "חוכמתו מרובה ממעשיו" - הידע עולה על המעשים וזה רק מזיק.

חוכמת הקבלה היא פרקטיקה ולא תיאוריה. הרי אנחנו לומדים לא למען הידע, אלא על מנת לקבל כוחות, על מנת לפעול, להיכנס אל העולם העליון, ורק כאשר נהיה שם, נבין הכול.

הנשמות של היום

שאלה: בכל מקום שבו מצוין בספרי חוכמת הקבלה "כך נאמר בספר", תמיד הכוונה היא אך ורק לספר ה"זוהר". כל השאר בכלל לא נחשבים ספרים, מכיוון שהמלה ספר - מהמלה "ספירה", מהמלה "ספיר" - הארת האור, התגלותו, וזה- קיים אך ורק ב"זוהר". למה אנחנו לומדים בעיקר לפי "תלמוד עשר הספירות"?

תשובה: ספר ה "זוהר" נמצא בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, אבל הוא כתוב בשפת המדרש, ולכן אינו יכול להוות מדריך מעשי בלימודי חוכמת הקבלה. רק אלה שכבר נמצאים בתחושות שלהם בעולם העליון, מסוגלים להבין את מה שכתוב בספר הזה.

אבל עבור כל האחרים, שרק מתכוננים ליציאה אל העולם הרוחני, רק "תלמוד עשר הספירות" ומאמרים יכולים להוות ספרי הדרכה מעשיים. כל מה שכתבו המקובלים הגדולים, בינהם גם בעל הסולם, נכתב במיוחד עבור אנשים ששואפים לצאת אל העולם העליון. כיוון שבדורות הקודמים לא היו תנאים מתאימים, ולא היו נשמות כמו של היום. רק החל מהדור שלנו אפשר להתחיל בעלייה רוחנית המונית.

בספר ה "זוהר" רק "ספרא דצניעותא", "אדרא רבא" "ואדרא זוטא" נכתבו בשפת חוכמת הקבלה - שפת הספירות, הפרצופים והעולמות.

ניגודים רוחניים

שאלה: כבר שנה שאני מנסה להבין מה הכוונה בהתעמקות והבנה פנימית. האם מדובר בניתוח עצמי של הדרגה הרוחנית שלי? ואולי הניתוח הוא דווקא צורה של חיטוט עצמי? ומה פירוש לחשוב על העולם העליון, אם אני עדיין חי במגבלות ההבנה הארצית שלי בעולם הזה?

תשובה: ספרים הם יסוד העבודה הרוחנית שלנו - "שמעתי", "שלבי הסולם", "פרי חכם", "אגרות רב"ש", ו "דרגות הסולם". כל הספרים האלה מלמדים, ואנחנו גם מגלים בכוחות עצמנו, שעקב כך שכל המציאות מורכבת משני יסודות מנוגדים בתכונות - בורא ובריאה - כך גם כל דרגה רוחנית שלנו כוללת את שתי התכונות, התחושות והרכיבים המנוגדים האלה, מצד הנשמה, ומצד מי שממלא אותה. לכן תמיד מפרשים כל דרגה בצורה כפולה ומנוגדת.

תמיד יש אפשרות, בכל ניתוח, לקחת את הצד של הבורא וצד הבריאה. תמיד- אפשר לקבל ולהבין את המצב הרוחני שלך - מתחילת הבריאה; בתנועה איתרה - בהווה; ומהסוף שלה - גמר התיקון. ישנה אפשרות להתעמק בניתוח התחושות שלך, ולהתעמק בניתוח הסיבות שלהן. תמיד ישנה אפשרות ללכת בדרך אמונה למעלה מהדעת או "אם אין אני לי, מי לי".

לכן במהלך השנים הראשונות של הלימודים, התלמיד, בכל דרגה רוחנית חדשה שלו, נמצא תמיד בתחושות, החלטות ודעות מנוגדות ומעורבות. רק כאשר מתקרבים אל המחסום לעולם העליון, מערבולת התחושות הזו מתחלפת ביציבות יחסית, אבל שלווה אמיתית מגיעה לאדם רק במידת האיחוד הרוחני שלו עם הבורא.

הייאוש יתחלף בשמחה

שאלה: כל בעיה הכי קטנה מפילה אותי לקרשים. התחלתי לפחד לעשות משהו. אני מתכנן, אבל ברגע המכריע אני מתחיל לחוש פחד חייתי. איני יודע מה לעשות, ובסוף לא עושה כלום. אני פשוט רוצה להרגיש חופשי ושמח. לא הייתי רוצה לנסות דרכים שונות של בריחה מהמציאות באמצעות דת, אף על פי שאני חי בעולם לא מציאותי של פחדים ואשליות.

תשובה: אתה פשוט בר מזל, אחד המעטים (כמה אלפים, בסך הכול, מתוך שבעה מיליארדים) שעובר במודע את הטלטולים ששולח לך הבורא. מה אתה צריך לעשות? אתה לא מסוגל לעשות ולשנות דבר. או שתמשיך להתעקש, ואז הבורא, בעזרת סבל וייסורים, יכה אותך וימשוך אותך קדימה בכוח, או שתקצר, תקל את הדרך שלך ותתחיל להבין למה ואיך אתה חי.

אתה תעבור את אותה הדרך בכמה שנים בלבד, בעזרת לימודי חוכמת הקבלה, ניתוח עצמי וניתוח הבורא, במקום בכמה מאות שנים של סבל, כמו בגלגולים הקודמים.

סביבנו יש רק אור

שאלה: האם נכון הוא, שכל אדם בסביבתי משקף את אחת התכונות השליליות שלי, וכדי לגלות ולהבין את התכונות הללו עלי, מלבד ללמוד קבלה, ללמוד גם את בני האדם שבסביבתי?

תשובה: רק מלימוד החומר תוכל להתקדם, ולא מלמידת הסביבה שלך - מסביבך אין דבר פרט לאור, ואת האור תהיה מסוגל לחוש רק במידת התיקון של הכלים הפנימיים שלך. לכן כל השקפת עולמך, כל מה שאתה חש, תלוי רק בהתקדמות בדרגות הרוחניות הפנימיות שלך. למד עוד ועוד, ולפתע תראה איך הכול מתבהר סביבך.

עשה כל שביכולתך

שאלה: איך ניתן לתקן את הרצונות בעולם שלנו? אני מבין שמדובר בעבודה רוחנית ותיקון הכוונות, אבל אחרי שהתחלתי ללמוד, משהו השתנה בפנים, ואני מתקשה להבין איך אני אמור להתנהג בעולם הזה. מה לעשות עם הרצונות שלי כאן ועכשיו?

תשובה: האדם מתעורר בתוכך, מאותו רגע שבאחד הגלגולים שלך אתה מתחיל לחוש נקודה בלב שמושכת אותך לעולם הרוחני, ואינך יודע עדיין למה בדיוק ואיך להתקדם לעברו - אינך יודע איך ולאן. אתה גם לא נדרש לדעת זאת בשלב הזה. עליך רק לחיות לפי העיקרון: "כל שבידך ובכוחך לעשות - עשה!" ולהיעזר בשלושת האמצעים: ספרים, מורה וקבוצה, שבעצם יוצרים אמצעי אחד. הם גורמים לאדם למשוך אליו את האור העליון, שהוא עדיין לא מסוגל לחוש בו, והאור הזה מניע ומכוון את "הנקודה שבלב" אל עבר הבורא, למקום שבו נוצרה. אדם לעולם לא יכול לדעת באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא, אלא הוא מתקדם בעזרת "אמונה למעלה מהדעת", הצדקת פעולות הבורא.

כאשר אתה, בשלב התפתחות מסוים, תתחיל לחוש באופן מודע וגלוי את הבורא, ואת הפעולות הרוחניות שלו כלפיך, דבר שמסמל יציאה אל העולם העליון, תהיה מסוגל לתקשר רוחנית עם הבורא. בינתיים נותר לך רק להשקיע את מרב המאמצים הרוחניים בלימודים, רק לפי ספרי מקורות, מילוי הוראות של רב אחד בלבד ויצירת סביבה מתאימה ומכוונת למטרה.

כולנו ניזונים מאותו מקור

שאלה: בזמן האחרון, בערב מתעוררת בי שאלה מסוימת, ובבוקר אני כבר מוצא תשובה בפורום האינטרנט, כי מישהו כבר הקדים אותי. נוצרת תחושה של חשיבה סטנדרטית. האם זאת תופעה רגילה אצל תלמידים חדשים?

תשובה: אינך לבד, כולם עוברים את אותה הדרך, לכולם יש אותן הבעיות, הנשמות של כולנו די סטנדרטיות. ההבדלים מתחילים בעולמות הרוחניים וממדרגות רוחניות מסוימות. בינתיים אנחנו כמו ילדים קטנים, כולנו די זהים. גם ילדי האומות השונות די דומים לגורי חיות. בגלל זה, כל מה שמטריד אותנו היום, יטריד מחר מישהו אחר הדומה לנו. כיוון שכולנו ניזונים מאותו מקור, כדאי לא לזלזל, אלא ללמוד זה מזה.

העטיפה החיצונית של הרצון

שאלה: האם יש צורך להתמקד בעטיפה החיצונית של שאיפה מסוימת, לדוגמה, תאוות הבצע? או לגלות אגואיזם טהור וכך להתמודד איתו ישירות כיצר הרע? אם נוהגים בדרך זו, הרי אין שום משמעות לצורה החיצונית של האגואיזם, כי העטיפה שלו נעלמת.

תשובה: בגדול, לא חשוב באיזו עטיפה חיצונית עטופה השאיפה להנאות: "גופניות" (אוכל, מין, ילדים, בית וכולי, כל מה שיש גם לבעלי-החיים); אושר (כסף, ביטחון, ודאות); שליטה (כבוד); ידע (שליטה על הטבע, חיים).

במידת התקדמות האדם אל עבר העולם העליון, לכאורה הוא אמור להתנתק בהדרגה מכל השאיפות ה"גופניות" שלו - כסף, כבוד, ידע - אבל זה לא קורה בדיוק כך. כל השאיפות האלה מתערבבות בכל אדם ובאות לידי ביטוי בצורות שונות, בתקופות שונות. עד כדי כך שנאמר: "קנאת סופרים תרבה חוכמה", "עד שלא מניח לי לישון" (דרגה רוחנית לפני מעבר המחסום).

בקיצור, לא צריך לפחד משום רצון. כולם נשלחים לכל אדם על ידי הבורא, בדיוק בהתאם לאותו סדר שכל אחד מאיתנו זקוק לו. לא צריך לפחד מנפילות, ירידות, בושה מול החברה, כל אלה הם שלבים הכרחיים שכל אחד חייב לעבור, ואיש לא יכול לקנות לעצמו ביטוח. מכיוון שרק באמצעים האלה הבורא מביס את האגואיזם שלנו, בזה שהוא מכריח אותנו להתנתק מהאגואיזם ולפנות לעזרתו מלמעלה. הקפד להיאחז בכל מה שאתה עושה ברצון הבורא, לאן שלא יכוון אותך.

הצמצום מביא סבל

שאלה: הצמצום מעניק לי תחושה של חוסר שלמות, סבל. ככל שמתקרבים יותר לנקודת האפס, הסבל מתגבר למקסימום, ממלא את כל הריקנות, וה"אני" שלי נעלם לחלוטין. ואז הכלי האגואיסטי הזה מתמלא במילוי חדש. לכן, כנראה, צריך לשאוף כל כך הרבה, על מנת שנוכל אחרי הקרבת ה"אני" לקבל את תחושת הריקנות. מה דעתך?

תשובה: עליך להאזין לחומר על דרכי חיפוש הבורא, איך לנסות להעריך בצורה נכונה את היחס שלו כלפינו, להבין את ההשגחה שלו, למה בדיוק הוא שולח לנו את הסבל הזה. בכל דבר צריך לנסות קודם כל לגלות את הבורא שנסתר ממני, כמו במשחק.

עליך לשאוף כל הזמן לגלות אותו בכל תחושותיך, בכל מה שקורה לך. הניסיונות הללו בעצם יבנו בתוכך את הריקנות, שאחר כך תגדיר ככלי, את הנשמה שלך, ותוכל למלא אותה בעזרת האור בעוצמה גוברת, בהתאם לעוצמת ההפרעות.

האדם לא יכול לבדו

שאלה: איני מסוגל כלל להתנתק משום דבר, לא יכול להכות באויבים שלי, אלא ממלא במודע, כמו משרת טוב, אחר כל דרישות "השכל הישר" שלי. מצד אחד אני מבין, שללא הבורא אני אבוד, אבל מצד שני, איני מסוגל לברוח מביצוע המעשים "ההגיוניים". מה לעשות?

תשובה: בשום מקרה האדם לא יכול להתמודד לבדו עם מחסום כלשהו בדרכו, אלא רק בעזרת הבורא. לכן הוא חייב קודם כל להבין שלבד אין לו סיכוי, אבל הוא רוצה מאוד, ולכן הוא חייב לפנות לעזרת הבורא וכולי, כפי שנאמר בכל המאמרים.

העבודה בונה את האדם

שאלה: נאמר שהאדם חייב להעביר את עצמו לסביבה נכונה. ומה לעשות כאשר אתה נמצא מחוץ לקבוצה, בעבודה? האם מותר לקרוא ספרות מקצועית?

תשובה: בעבודה האדם צריך לבצע את עבודתו ואת מה שדורשים ממנו, ולהתייחס לזה כאל אחד ממרכיבי העבודה הרוחנית. אם לא הייתה הוראה ברורה של חוכמת הקבלה להמשיך לעבוד, אולי באמת היית זורק הכול, וכך היה קורה גם עם המשפחה ועם כל יתר ההתחייבויות השגרתיות.

בעולם הזה - אתה חייב לחיות חיים רגילים ולעשות הכול, אבל על בסיס של הבנה ומודעות לצורך התקדמות רוחנית - במקרה כזה כל המאמצים של אדם נחשבים ונספרים כהכנה ליציאה לעולם העליון.

רוצה להיות ראשון

שאלה: לפעמים אני תופס את עצמי במחשבה, שאני רוצה להיות הראשון שיגיע לגמר התיקון. איך להתנתק מהתחושה הזו? האם בזה באים לידי ביטוי האגואיזם והנחיתות הרוחנית שלי?

תשובה: בתורה נאמר, אסור לאדם לקנא בבנו ובתלמידו, הוא צריך תמיד לאחל להם שיעברו את כל ההישגים שלו. נסה לאמץ את הגישה הזו ביחס שלך כלפי כל- האנשים שאתה מכיר. היחס הזה נבנה כתוצאה מאכפתיות ומהדאגה שלך לאנשים אחרים. אם תשקיע בהם, אתה כאגואיסט תהיה מעוניין מאוד בהצלחתם. כך תוכל להימנע מתחושת הקנאה.

משחק הדמיון

שאלה: שמעתי וקראתי שכל מה שאנחנו מסוגלים לדמיין לעצמנו, להרגיש, לראות - כבר נוצר וקיים. אני רואה באופן תדיר חלומות, "תמונות" שלא חוויתי מעודי, ויש סיכוי קטן מאוד שאראה במציאות. למה אלוקים שולח לי זאת? האם משחק הדמיון הזה מהווה חלק מהבנה והתקדמות רוחנית?

תשובה: האדם רואה בחלומות שלו רק את מה שהוא מרגיש בחיים, חושב בתת-המודע שלו. החולם מנסה לנבא לעצמו את מה שמגיע אליו בחלומותיו, אבל לא יותר מכך. גם אם האדם מקבל מסר, הארה וחיזוי העתיד שמתממש אחר כך, הוא מסוגל לראות זאת רק כאשר הוא ער לחלוטין, ולא בזמן השינה. זה יכול לקרות, כיוון שהעתיד קיים מחוץ לגבולות ההבנה שלנו. אנחנו כאילו רואים סרט קולנוע בהשתתפותנו.

האור הסובב אותנו כולל בתוכו את כל הצורות העתידיות שלנו. כשמקובל מקבל את קרינת האור הזה בכלי שלו, הוא מסוגל לראות את העתיד כמו את ההווה, לכן ברוחניות אין תחושת זמן. כל אחד יכול וחייב להגיע לדרגה הרוחנית של ההבנה הזו. האדם צריך להתקיים בסביבה הגיונית, גלויה, ולא בחושך. השיטה היחידה להגיע לדרגות הרוחניות האלה היא חוכמת הקבלה.

חוויות רוחניות

שאלה: מאז הילדות אני עובר חוויות רוחניות, אבל אין לי בכלל תכונות אלטרואיסטיות. לפחות לא היו לי עד התקופה האחרונה, אף על פי שלא איבדתי את התכונות שהיו לי בילדות, וזה מבלבל אותי מאוד. איך אפשר להסביר זאת?

תשובה: טוב מאוד שאתה זוכר בבירור ומסוגל לתאר את החוויות הרוחניות שלך. הן יתחילו להשתנות עכשיו, ובהמשך תהיה מסוגל להשוות ולנתח.

הבורא יצר אותך - נתן לך כל מה שיש בתוכך. עכשיו הוא מבצע בך תיקון, ובמקביל מאפשר לך לעקוב אחר התיקון הזה. המשך והתמד בלימודי חוכמת הקבלה, ואז תגלה את האמת דרך ספקות ומסקנות שתחווה.

ביטוי של אלטרואיזם

שאלה: האם אפשר לומר שהרצון לאהוב אנשים משתווה לשאיפה רוחנית לתת?

תשובה: כל הפעולות והמחשבות של האדם צריכות להיות מבוססות על קשר רוחני עם הבורא, ולא על קשרים חברתיים עם בני-אדם אחרים. לעשות משהו למען אחרים זה ביטוי לאגואיזם; לעבוד למען הבורא - ביטוי לאלטרואיזם. אם למען הבורא אתה עושה טוב למישהו אחר (עושה טוב לאחרים, בכוונה לעשות טוב לבורא) - גם זה ביטוי לאלטרואיזם. רק במקרה כזה מדובר בפעולה רוחנית, ולא אגואיסטית.

מוכן להכרת הרע

שאלה: במה צריך להשקיע מאמצים על מנת לגלות את הטבע הרע שלי, אם אני מפחד נורא להיפגש עמו? הרבה יותר נעים וקל לראות את הצדדים החיוביים שלי. בטבע הרע שלי אני מסוגל להכיר רק לפי תלונותיהם של אחרים עליי. איך לגעת באני האמיתי שלי?

תשובה: אסור לאדם לחשוב על תוצאות שליליות בלימודים שלו. תוצאות שליליות לא יהיו לעולם. אם הוא כבר מתחיל לחוש עצמו כבן אדם רע, אם יש לו תחושות רעות אחרות - הרי זה אומר שהוא, במידת השנאה שלו לתחושות האלה, מתנתק מהן לתמיד. מה רע בזה? עליך רק להיות מסוגל לשלוט בעצמך, להסתכל מהצד על השינויים הפנימיים שאתה עובר, על עבודת השם.

אם אתה בינתיים רואה רק צדדים חיוביים - סימן שעוד לא התקדמת, כי אלה צדדים שליליים שעדיין לא גילית. כך שלהיפך, אין סיבה לשמוח, בינתיים. מאמצים נוספים ימשכו אליך אור עליון בעוצמה חזקה הרבה יותר, שיאיר את כל שכבת האגואיזם הבאה שלך, שכבר מוכנה להכרת הרע.

לכן, רק לימודים אינטנסיביים יביאו אותך להתקדמות רוחנית ולטוב. הפחד נשלח אליך בכוונה על ידי הבורא, על מנת להראות לך עד כמה אתה מפחד מדמויות שאינן קיימות, ממש כמו ילד קטן.

גילוי הגלות

שאלה: בגלות שלנו מ"איחוד עם הבורא" אנחנו מופרדים ממנו עד דרגת נסתרות כפולה שלו. ההחלטה לחזור מהגלות הופכת למהות ולמטרת חיי, וכעזרה אני מקבל את חוכמת הקבלה. אך אני מבין את עובדת גלותי רק ברמה השכלית, לא בחושים. איך אפשר לקבל את התחושה הזו?

תשובה: זה קורה מלמעלה, כמו כל דבר אחר, בעצם. האדם מחויב רק להשקיע את מירב המאמצים, גם מבחינת האיכות וגם מבחינת הכמות, ולאחר מכן הבורא יגלה לו הכול. לכן, כאשר אתה מודע למטרה, אתה חייב להשקיע את כל המאמצים על מנת להשיג אותה, בעזרת לימוד, הוראה, יצירת סביבה וקבוצה מתאימה סביבך. ראה את מאמרי הרב"ש על כך.

דוגמה לכל אחד

שאלה: בתהליך הרוחני, בכל פעם האדם מקבל מעין משקפיים חדשים. לאט לאט הוא מתחיל לראות את התמונה הרוחנית ביתר בהירות, וכך קורה לכל אברי החישה שלו. הוא מתחיל להבין דברים אחרת עד "ההבראה" המלאה. אני גאה בעצמי מאוד על ההקבלה הזאת, כולי מלא שמחה עליה, וחש צורך לשתף בה אחרים.

תשובה: ההקבלה שעשית נכונה מאוד. ייתכן שנתקלת כבר בדוגמה זהה, אבל עכשיו, כאשר הגעת לגילוי הזה בכוחות עצמך, הבנת זאת לבד ואתה יכול להבין את פירוש הדבר, לקבל אור בכלי שלך שהוכן לכך. הרי כל העניין הוא אך ורק במוכנות הכלים שלנו לקבל את האור.

אנחנו מוכרחים להכין את עצמנו לגילוי דומה והדרגתי של כל מבנה המציאות. ההבדל בין תחושת הפליאה של הגילוי לפני המחסום, בכלים האגואיסטיים, ואחרי המחסום בכלים רוחניים - למען הבורא, הוא בכך, שכשאדם כבר נמצא בעולמות העליונים, כל התחושות והחוויות הרוחניות שלו נשארות בדרגת עוצמה גבוהה מאוד, ונשארות לתמיד.

להרכין את הראש

שאלה: כאשר האדם נתקל בבעיות, האם עליו לנסות לנתח אותן, לברר את הסיבות, או פשוט לא להתייחס ולצבור ניסיון (כלומר לבכות ולקטר קצת), במקביל ללימודי חוכמת הקבלה? מה עליו לעשות?

תשובה: מדובר בתהליך של צבירה. כל ניסיון חדש מביא לך תחושה רוחנית של עלייה מעל ההרגשות הארציות, כך שלמרות ההרגשה הרעה אתה עדיין מודע לכך שכל זה נשלח אליך לצורך ההתקדמות הרוחנית שלך, ולכן אתה מסוגל לראות בבעיות שלך את היחס הטוב של הבורא.

מתחילים להבין הכול רק בעזרת הניסיון האישי. לכן הדבר העיקרי הוא סבלנות.

הספינה שעליה שט פעם רבי עקיבא טבעה, והוא נפלט אל החוף. כאשר שאלו אותו איך הצליח לשרוד, היחיד מכל נוסעי הספינה, הוא ענה שהחזיק בחתיכת עץ והרכין את ראשו מתחת לכל גל שהגיע. מדובר בפעולה רוחנית. האדם צריך לעבור את הדרך שלו בעולם, וללמוד להביט מהצד מה עושים איתו הכוחות הרוחניים מלמעלה.

כל מה שדרוש

שאלה: אני מנסה לעסוק בהפצה, אבל חסרה לי מאוד יכולת מסוימת בעבודה שלי. לו הייתה לי היכולת הזו, יכולתי להועיל יותר. האם יכול הבורא למען המטרה המשותפת, ועל פי בקשה גדולה שלי, להקנות לי את הכשרון המסוים הזה?

תשובה: אינך צודק. נאמר: "כל שבידך ובכוחך לעשות - עשה!" - כל מה שבכוחותיך לעשות על מנת להתקרב אל עבר מטרת הבריאה - עשה! וכל השאר - זה לא עניינך, אלא עניינו של הבורא. לכל אחד יש את כל הדרוש לו על מנת להתקדם.

לא להביט לאחור

שאלה: אם איני מצליח להגיע אפילו לשיעור קבלה אחד, אני נכנס לדיכאון כל כך עמוק, עד שאני יוצא ממנו תוקפני מאוד כלפי הסובבים אותי. השפעת השיעורים נדמית לי כהשפעת סם. איך להימנע מההשפעה הזו?

תשובה: שיעורים הם לא סם, אבל ברגע שהאדם מפנים שכל שאר היקום, כדור הארץ, המדינה, המשפחה והוא עצמו נבראו אך ורק כדי לעזור לו להגיע אל האור העליון, כל הדברים שלא קשורים להשגת מטרה זו מתחילים בהדרגה לאבד מערכם. ואם האדם, תחת השפעת ההנאה האגואיסטית (שלווה, עונג, יחסי מין, פרסום, שליטה), פועל כנגד המטרה שהגדיר לעצמו כחשובה ביותר בחייו, הוא כועס על עצמו, ובמקרים אלה הוא מוציא את התסכול שלו על הסובבים אותו.

נסה, אם זה בכלל אפשרי, להסתכל על עצמך מהצד ולהשלים עם העובדה, שכל מה שעשית הוא אך טבעי, ואין שום צורך להאשים את עצמך. לעתיד ורק לעתיד - נסה להתעלות מעל לכל זה, מעל להנאה הרגעית, מעל לפיתויים האלה וראה עד כמה זה יכול לעזור.

בשום פנים ואופן אסור להסתובב ולהביט לאחור, ובמיוחד אסור לשקוע במחשבות שכאלה. אחרת תהיה כאשת לוט, תהפוך לניצב המלח, חומר שאינו מתקלקל, אבל מת (לכן אינו מתקלקל). הבט רק קדימה, ואל תחשוב על טעויות העבר.

חוט של קשר לבורא

שאלה: נאמר, "תזכור את הבורא ומיד תרגיש הקלה. ברגע שאתה חושב עליו, מגיעה המתקה". אבל מה לעשות כשאצלי הוא עדיין לא "טוב ומיטיב", המחשבות שלי עליו לא תמיד מלוות בתחושת הוקרה, אלא ההיפך מכך, ובוודאות לא מביאות לי שום נחמה?

תשובה: דווקא להיפך, אתה חייב להרגיש עד תום את כל התחושות השליליות שלך במחשבות עליו, על מנת שלאחר מכן, דווקא מתוך המודעות הזו, תוכל בהדרגה לגלות את שלמותו ונצחיותו. הרי ניתן להגיע לגילוי והשגה רק מתוך תחושות שליליות מקדימות. אז המשך לצבור אותן. אבל אפשר לזרז את התהליך הזה רק אם אתה עצמך תתחיל לשאוף לחוויות חיוביות ותעבוד למענו - אז תוכל לגלות את יצר הרע שלך בחדות ובעוצמה רבה יותר.

מלאך תואם בשמים

שאלה: לכל דבר יש מלאך תואם בשמים, אבל איך אפשר להניע משהו מלמטה? בכוחות עצמנו אנו יכולים רק לזרז את התהליך, אבל השאיפה לזרז וללמוד צריכה להגיע אלינו מלמעלה. איפה אפשר לקרוא יותר על שילוב התעוררות מלמעלה והתעוררות מלמטה?

תשובה: האדם חייב לעשות כל שביכולתו, ולא להרים ידיים ולהפסיק להתאמץ, מכיוון ש"אין עוד מלבדו" (ראה איגרת בעמוד כ"ה, בספר "פרי חכם"). לפני העבודה צריך להגיד באמונה שלמה "אם אין אני לי, מי לי" - הכול תלוי במאמצים שלי, ורק לאחר גמר העבודה צריך להגיד "אין עוד מלבדו" - הכול בא מלמעלה. להגיד - הכוונה להבין במודע, ורק אז לגלות ולחוש. וזה כבר מהווה שילוב של שתי צורות ההשגחה באדם - כללית ואישית.

מעבר לגבולות הטבע

שאלה: לפעמים אני מאזין למוסיקה ומתעוררים בי רגשות שלא ניתן לתאר את יופיים. לעתים אני מסתכל על הדרך המתקדמת קדימה, ללא סוף, וחש תחושת שלווה פנימית מופלאה. האם ייתכן שאלוקים מדבר בתוכי ואני בכלל לא חושד בכך?

תשובה: הבורא מדבר בכל אחד מאיתנו, אבל איננו מסוגלים לזהות מה מגיע אלינו ישר ממנו ומה אנחנו חשים כטבע שלנו. חוכמת הקבלה מלמדת את כל מה שנמצא מעבר לגבולות הטבע שלנו. ניתן ללמוד זאת רק בעזרת החוש המיוחד, "החוש השישי", שנקרא כוונה "לשמה" או "מסך" או "אור חוזר".

כל מה שהאדם חש בתחושות "הארציות" שלו בעזרת איברי החושים שלו, מגיע אליו מהבורא, כמו שגם החושים עצמם - מקורם בבורא. האדם חי באשליה שכל התחושות הללו זה הוא עצמו, לבדו, רק בגלל שהבורא נסתר ממנו. אבל למעשה, אין באדם שום דבר מעצמו - הכול מלמעלה. וכאשר מופיע משהו עצמאי, כוח רוחני כנגד האגואיזם, האדם מסוגל להתנגד למה שמגיע אליו ישירות מהבורא, לעשות כנגד הבורא, ככתוב "נצחוני בניי" (הבנים שלי ניצחו אותי).

לגלות את עצמך

שאלה: יש לי תכונת אופי מוזרה. אני מחקה דיבור של אנשים שאני משוחח עמם או שאני מגלה אותן תכונות אופי שהמשוחח מצפה לראות בי. אולי זה עוזר לי להבין טוב יותר אנשים, אך אני מתוסכל מהעובדה שאין לי דעה עצמאית. מה לעשות?

תשובה: אם אתה לומד את חוכמת הקבלה, כל העצות מיותרות, מכיוון שבעוד כמה חודשים האישיות שלך תתאזן ותתגבש סופית, ואיש כבר לא יוכל להשפיע או לשנות את דעותיך, מכיוון שאתה האמיתי יתחיל לדבר בתוכך - הנשמה שלך תתחיל להתבטא בגוף שלך ובפעולות הפיזיות שלך. אל תדאג, גם אם לא כל מה שיש בנשמה שלך ימצא חן בעיניך - אבל זה אתה האמיתי, תצטרך פשוט להשלים עם עצמך ומה שיש בך, ולהתחיל לתקן.

מה חסר לאדם?

שאלה: איך קורה שמתעוררת מחשבה ולאחר כמה ימים היא מתגלה על ידי מישהו אחר? מעניין להבין את ה"מנגנון".

תשובה: המחשבות יורדות אל העולם שלנו ומרחפות כאן, והן נגישות לרבים. העיקר הוא להוריד אותן למטה. בדיוק בזה עוסקים המקובלים, ועל ידי כך הם מניעים את האנושות מהר יותר לקראת תחילתו של הקיום העליון החדש. רק קבוצה ורב מסוגלים להוביל את האדם אל עבר המטרה - ראה מאמרו של בעל הסולם, מאמר "החירות".

חזרה לראש הדף
Site location tree