אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / תנאים להתפתחות רוחנית / פרק 10 - קבוצת לימוד - אמצעי לגילוי הבורא
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 10 - קבוצת לימוד - אמצעי לגילוי הבורא

כוח התמורה

שאלה: "רב - קבוצה - ספרים". האם אפשר להגיע למטרה רק בעזרת שילוב שלושת האמצעים האלה? מה יכול לעשות אדם שקורא ספרים, מאזין לשיעורים, אבל נמצא רחוק מהרב ובכלל לא מסוגל להתאקלם בקבוצה?

תשובה: ב "מאמר לסיום הזוהר" כותב בעל הסולם, שקיימים שלושה אמצעים שבעזרתם האדם נכנס אל העולם העליון: "רב -קבוצה -ספרים". פירושו של דבר - קריאה רק במקורות האמיתיים, כפי שמכוון אותו הרב ורק על פי סדר מסוים וכולי; קבוצה - לימודים וקשר עם חברים בקבוצה שלומדת אצל אותו רב, ולפי אותם ספרים לעבודה עצמית.

עליך להעריך כל אחד מחבריך כגדול, ואת עצמך כתחתון ביותר. אמונה ברב, ובאותה המידה בתמורה לה, לקבל ממנו את הערכת הבורא, ישמשו כוח התמורה לבורא. להיות בשירות הרב הרבה יותר חשוב מהלימודים אצלו.

השתדל ללמוד את החלק הזה של המאמר במקור, ותראה שללא הרב והקבוצה בלתי אפשרי להשיג את המטרה. אחר כך כבר תחליט מה צריך לעשות. איש אינו מסוגל לשנות את התנאי הזה. הפתרון תמיד נמצא בידי האדם.

רק אתה נמצא בינך לבין הבורא

שאלה: אני מרגיש שאני חייב למצוא לעצמי קבוצה, מכיוון שהרצון שלי לבדו כבר אינו מספיק. למה בדרך להפצת חוכמת הקבלה יש כל כך הרבה הפרעות ומלכודות?

תשובה: איש לא שם לפניך מכשולים בדרך אל הבורא. רק אתה עצמך נמצא בינך לבין הבורא - ה"אני" שלך. ל"אני" מגוון רחב של צורות, וכיוון שכשהאור הפשוט ממלא אותו, הרבה השתברויות של אור קורות בתוך הצורות האלה, עד שנדמה לך שהכול סביבך מורכב ומגוון. למעשה, מלבדך קיים רק אור אחד, יחיד, אחיד, פשוט, לא מורכב.

כל המורכבות שאתה רואה סביבך נובעת אך ורק מהכלי, מהרצון שלך. כל הלומד את חוכמת הקבלה, לאחר תקופה ראשונית מסוימת, מתחיל לחוש תחושת שובע עד כדי איבוד עניין כללי. הכלי זקוק להתחדשות, הרצונות צריכים להשתנות, והם אמנם משתנים, אבל לא במהירות מספקת. רק בעזרת קשר עם אנשים דומים לך (בגלל זה גם נוצרנו לחיות בסביבה, ולא כאדם בודד), ניתן לחדש כל הזמן את הרצונות. מכאן נובע גם הצורך בקבוצה. אבל על הקבוצה להיות מתאימה ומיוחדת, בינתיים מצא לעצמך קבוצה, זה יעזור לך להתקדם חלקית.

השפעת הסביבה

שאלה: מהי השפעת הסביבה על הלימוד של חוכמת הקבלה?

תשובה: אם החברה שסובבת את האדם אינה מכירה ומגדילה את חשיבות הבורא, היא אינה מאפשרת לאדם לעלות לדרגה רוחנית. התלמיד צריך תמיד לחשוב על עצמו כעל הנחות ביותר בהשוואה לתלמידים אחרים, כיוון שעל ידי כך הוא יוכל להקשיב לדעות של אנשים מהסביבה הרצויה לו. לכן גם נאמר: "קנה לך חבר". הרי ככל שיגדל מספר האנשים שיחוו את דעתם בפניו, כך הוא ישתכנע להשקיע יותר ויותר מאמצים בעבודה הרוחנית ובהתמודדות עם האגואיזם העצמי על מנת לגלות את הבורא.

מי מובל אל הבורא?

שאלה: כאשר האדם מתחיל להתקדם, הוא מגלה בתוכו ובאחרים תכונות כה קשות, שרק אלה ש"מידת סבלנותם עמדה להם", אלה שהיו סבלניים ועקביים, מחזיקים מעמד, באין ברירה אחרת, וממשיכים. האם העזרה העיקרית באה מהקבוצה?

תשובה: סובלנות כלפי חברים, רצון להיות בחברה ותקשורת - אלה הן תכונות מולדות. אבל כל אחד מוצא את מקומו בקבוצה. מלמעלה מציבים את האדם במקום שבו הוא צריך להיות, ובצורה המתאימה לדרכו. לכן לא מענייננו הוא להתפלסף, מאחר שבכל מקרה לא ננחש את הסיבות האמיתיות למה שקורה, ולכל היותר, אפשר לנסות. האם נוכל להישאר בקבוצה או לא? - בסיכומו של דבר, זה לא תלוי בנו.

מי מגיע לחוכמת הקבלה? נאמר בתנ"ך, בשם העם, שהגיע לעירם נביא, אסף את האנשים הריקניים והגסים, והוביל אותם למדבר. ריקניים וגסים, מפני שכך הרגישו את עצמם. למדבר - כיוון שהרגישו בעולם הזה את עצמם במדבר. גם את הרוחניות הם הרגישו כריק, ולכן אפשרו לנביא להוביל אותם אל הבורא.

התפתחות בעצת מקובל

שאלה: קראתי שחברתיות זו תכונה אגואיסטית מולדת של האדם. אם כך, מהי האהבה שצריך להרגיש כלפי חבר ללימוד הקבלה, לעומת יחסים גשמיים רגילים? ביסודה האהבה הרוחנית היא פנימית ונסתרת מהעולם. למה צריך לתת ביטוי חיצוני של האהבה בקבוצה?

תשובה: בקבוצה הכול מתייצב בהדרגה. כאשר אנשים נמצאים ביחד במשך תקופה ארוכה, הם מבינים שאי אפשר אחרת. בהתחלה כולם שקטים ומתנהגים בנימוס, אך עם הזמן האגואיזם מתעורר, ואחר כך נרגע, כיוון שרואים את התוצאות ההדדיות. אנחנו רואים שללא האחרים, איננו נחשבים ולא נשיג את רצוננו. כל זה בהחלט אגואיסטי, אבל המטרה משתנה. האגואיזם מופעל להשגת הרוחניות, ואז, כפי שנאמר: "משלא לשמה, בא לשמה".

הקבוצה כראי למצב האמיתי

שאלה: אני יושב בבית לבד, לוקח את ספר "שמעתי", אחר כך את "שלבי הסולם", את "תלמוד עשר הספירות" - ובאופן פיזי חש את זרם האנרגיה. יש לי רצון עז ללמוד עוד ועוד, אבל כאשר אני יושב בקבוצה, אני מסוגל להתרכז למשך חצי שעה, ולאחר מכן מאבד את הריכוז.

תשובה: הסיבה היא, שבקבוצה אתה רואה מיד את המצב האמיתי שלך, וזה מעמיד אותך במצב של עבודה, בשעה שבבַית אתה יכול לברוח מהלחץ הזה בכל- מיני תירוצים, וליצור לעצמך תנאים נינוחים, שבהם אתה מרגיש כאילו יש התקדמות מסוימת, וזה נעים. לימוד עצמי הוא טוב, אבל רק אם הוא בא לצד הלימוד בקבוצה, ולא במקומו.

מה שיעזור עוד יותר זו עבודה בהפצה. כל המקובלים מורים לנו על כך. הרי אתה מביא לעולם את הידע על הבורא, ובכך בוודאי אתה נהיה משרת שלו. טוב עוד יותר לעסוק בהפצה לא ביחידות, אך בתוכך היה עם עצמך, או ליתר דיוק עם הבורא.

האור פותח עיניים

שאלה: נכתב, שהאדם מוכרח לנהל דו-שיח מתמיד עם הבורא. איך זה יעזור לו לצאת מ"רצון לקבל", כאשר הדו-שיח מבוסס על הרצון לקבל? איך יכול האדם להשתמש באותן תכונות שקיבל מהבורא על מנת להתקדם רוחנית, ולדחוף קדימה את הקבוצה?

תשובה: כמובן, האדם נתון כולו בתוך האגואיזם שלו, ויישאר כזה עד שהבורא יוציא אותו ממנו. אי אפשר לתאר איך קורה הדבר. האור פשוט מוציא את האדם ופוקח את עיניו. הוא מתחיל לחוש סביבו עוד עולם, עולם חיצוני עליון, שבו הכול אמיתי.

נאמר: "יגעת ומצאת - תאמין", כלומר האדם חייב לנסות, להשקיע מאמצים, ופתאום הוא יגלה משהו שבכלל לא ציפה לו, כיוון שבתוך האגואיזם שלנו פשוט לא ניתן לתאר מה זה העולם העליון בכלל. אם האדם מקבל כוחות מלמעלה, כמובן שיש לו מה להעניק לחבריו, להראות להם איך אפשר לתת, לשפר ולחזק את הקשרים בקבוצה, ואיך להיות דוגמה לעזרה הדדית, שהרי אם הוא מקבל כוחות מלמעלה, טבעי עבורו לנהוג באופן כזה.

לימוד עצמי בכל מצב

שאלה: הומלץ למתחילים לקרוא כמה שיותר, ואין זה משנה אם מבינים את החומר או לא. האם זה תקף גם לגבי שיעורים בקבוצה או רק לגבי קריאה עצמית?

תשובה: זה תקף רק לגבי לימוד עצמי, כאשר האדם קורא את החומר בהתאם לתכנון האישי שלו או ללא תכנון כלל. ללא תוכנית הוא קורא מאמרים על עבודה רוחנית, שבחר בהתאם למצבו.

יש מקום לכולם

שאלה: נאמר, שאם אין לאדם נקודה שבלב, לא יוכל להבין את חוכמת הקבלה האמיתית. נאמר גם שלמקובלים גדולים כמו האר"י או רב"ש היו תלמידים ללא נקודה שבלב. למה מקובלים כה גדולים טרחו והשקיעו זמן ומאמצים באנשים שאין להם רצון לרוחניוּת?

תשובה: מקובל מחויב ללמד חוכמת הקבלה את כל מי שרוצה ללמוד, ולא משנה אם יש לו נקודה שבלב או אין לו כזאת. כלומר, נקודה שבלב, שעדיין לא התגלתה אלא נמצאת בפנים, תחת הרצונות הגשמיים שלו.

לכן צריך לפתח את האדם ללא קשר למצב שבו הוא נמצא, כיוון שבכך אנחנו עוזרים לו להיפטר מהר יותר מהקליפות שנמצאות על הנקודה שבלב, שהם לבושים של רצונות אחרים, עד שנשאר רצון נקי אל הבורא. בכך אנחנו מקרבים את האדם אל מטרת החיים שלו, ומקצרים את דרך הייסורים שלו. אבל כל זה רק במידה שהוא עצמו רוצה בכך.

לכן יש להפיץ בכל העולם את הידע על חוכמת הקבלה, אבל ללמד ולדבר רק עם אלה שבעצמם פונים, ורק במידת הרצון של הפונה עצמו. הקבוצה צריכה להיות בנויה בדיוק כמו החברה האנושית, על פי העיקרון "כלל ופרט שווים". לכן כל אחד שהוא בעל רצון כן, יכול להימצא בקבוצה.

לשמור לעצמנו

שאלה: הוזהרתי לא פעם לא לגלות על התחושות הרוחניות האישיות שלי, על הקשר הרוחני שלי עם הבורא, כדי שזה לא יזיק לי ולאחרים. עכשיו אני מגלה שרבים מתלמידי הקבלה פשוט "שופכים" החוצה את כל התחושות והחוויות האישיות שלהם. האם זה לא יזיק לכולם?

תשובה: בהדרגה כל אחד מבין על מה הוא יכול לדבר, ומה עדיף לו לשמור לעצמו. גם בחיים האישיים שלך יש כל מיני סודות קטנים, תחושות שאתה לא רוצה לשתף בהם איש, אולי אפילו לא את עצמך. אל תפחד מעניינים פעוטים כאלה. ילדים עושים קצת רעש, אך הרעש יחלוף.

להפוך את ההפרעה לעזר

שאלה: אם יש לך בעיות - סימן שאתה מתקדם. אפשר להבדיל בין דרך הייסורים לבין דרך התורה רק אם אתה הופך את ההפרעה לעזר ומתקן משהו בתוך עצמך. ואם אתה רואה רק את כל החסרונות של אחרים בקבוצה? האם לימוד בקבוצה הוא אותה דרך הסבל, ולא שום התקדמות רוחנית?

תשובה: צריך לתקן בדיוק את מה שניצב ברגע הנתון כהפרעה בינך לבין הבורא. עבודה בקבוצה היא לא סבל, אלא הנאה, כיוון שהיא מאפשרת לך לעבור מצבים בדרך המהירה ביותר, לקבל הפרעות מסוגים שונים במהירות, מכולם. שום דבר בחיים לא יעניק לך הזדמנות ואפשרות להתקדם מהר יותר מאשר הקבוצה.

חזרה לראש הדף
Site location tree