אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / אלף שאלה על קבלה / משורשים לענפים / פרק 15 - חוכמת הקבלה בשפת התורה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

פרק 15 - חוכמת הקבלה בשפת התורה

לראות את נשמת התורה מבעד ללבושיה

שאלה: מדוע לא די על פי הקבלה להתייחס לתורה כאל סיפור היסטורי רגיל, אשר מחזק את האדם באמונה הפשוטה שלו?

תשובה: ראה, מה כתוב בספר ה "זוהר" לגבי הבנת התורה כפשוטה, בפרשת ב"העלותך":

אות נ"ח. "אמר רבי שמעון: 'אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשָׂו, לָבָן וכדומה, כי אם כן, אפילו בזמן הזה, אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, עוד יותר יפים אפילו מהם, ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים, וסודות עליונים'."

לאדם הטוען כי התורה מספרת סיפורים ריקים, כי היא מתארת פשוט את חיי לָבָן, עֵשָׂו וכולי, יש לענות שאם זה כך, פירושו שגם אנחנו בימינו יכולים לעשות תורה מאירועים רגילים ואף צבעוניים יותר מאלה שהיו בעבר.

ואם התורה נועדה להראות לנו את מה שקורה בעולם הזה, אפילו המלכים שבעולם הזה עשו מעשים גדולים יותר מאלה המתוארים בתורה. אז בואו נלך בעקבותיהם, ונהפוך את כל המעשים שלהם לתורה. אבל זה לא כך, כי כל מה שנאמר בתורה הוא ביטוי לתופעות ולסודות עליונים.

אות נ"ט. "בוא וראה, עולם העליון ועולם התחתון, במשקל אחד נשקלו. ישראל למטה כנגד מלאכים עליונים למעלה. מלאכים עליונים כתוב בהם עושה מלאכי רוחות. ובשעה שיורדים למטה מתלבשים בלבוש של העולם הזה, ואם לא היו מתלבשים בלבוש כעין עולם הזה, לא היו יכולים לעמוד בעולם הזה, והעולם לא סבל אותם. ואם במלאכים כך, התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה, כיוון שירדה לעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול".

עולם עליון ועולם תחתון - שקולים באותם מאזניים. ישראל למטה, כנגד המלאכים למעלה. המלאכים העליונים שיורדים אל העולם שלנו, אם לא היו מתלבשים בלבושי העולם הזה, לא היו יכולים לשרוד והעולם לא היה יכול לסבול אותם. ואם זה קורה למלאכים, על אחת כמה וכמה לתורה עצמה, שיצרה את העולמות והמלאכים, ולמענה הם קיימים. כיוון שהתורה הגיעה לעולם שלנו, ואם לא הייתה מתלבשת בלבוש העולם הזה, כלומר, בצורת הסיפורים והאגדות שאנחנו רואים בתורה, העולם לא היה מסוגל להבין אותה.

אות ס'. "וע"כ הסיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא התורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק בעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, דהיינו להביט מה שמתחת לבושה של התורה".

לכן כל סיפורי התורה הם הלבוש החיצוני שלה, וכל מי שחושב שהלבוש החיצוני הזה הוא מהות התורה, ואין בה שום משמעות נסתרת, הנפש שלו תישרף, ולא יהיה לו חלק בחיי הנצח. לכן אמר המלך דוד: "פתח את עיני שאראה את נפלאות התורה שלך", כלומר, כדי לראות מבעד ללבוש החיצוני של התורה.

אות ס"א. "בוא וראה, יש לבוש הנראה לכל, ואלו הטפשים שרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, ודנים אותו ע"פ לבושו ההדור, וחושבים את הלבוש כגוף האדם, וחושבים גוף האדם כמו נשמתו".

ראה - יש לבוש שכולם רואים. רק טיפשים הרואים אדם לבוש יפה, לא מסתכלים על שום דבר אחר, אלא שופטים אותו לפי המראה החיצוני. הם מקבלים את הלבוש כגוף האדם, ואת גוף האדם כנשמתו.

אות ס"ב. "כעין זה היא התורה, יש לה גוף, והוא מצוות התורה הנקראות גופי התורה. הגוף הזה מתלבש בלבושים שהם סיפורים של העולם הזה. הטפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים מה שיש תחת הלבוש ההוא. אלו שיודעים יותר, אינם מסתכלים בלבוש, אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה שבתורה, שהוא עיקר הכל, תורה ממש. ולעתיד לבוא, עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתוכה".

כך גם התורה, ישנו הגוף שהוא מצוות התורה. הגוף מתלבש בסיפורי העולם הזה. טיפשים לא מסתכלים לעומק - מבעד ללבוש התורה. כלומר, הם רואים רק את סיפורי התורה, ולא יודעים שום דבר אחר, כי לא מסתכלים מה יש מתחת ללבושי התורה.

אבל אלה שיודעים יותר, לא מסתכלים על הלבוש החיצוני, אלא על הגוף שנמצא מתחת ללבוש (לא לומדים פשט, תלמוד וכל דברי החוכמה החיצוניים האחרים). חכמים שעמדו בהר סיני ועבדו את המלך העליון, הסתכלו רק בתוך נשמת התורה, שהיא המקור ומהווה תורה אמיתית. בעתיד יגלו את נשמת התורה עצמה.

אות ס"ג. "בוא וראה, אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה נשמה. השמים וצבאם אלו הם לבוש. וכנסת ישראל שהיא המלכות, היא גוף, המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל. דהיינו ז"א. ע"כ המלכות היא גוף לנשמה. כי ז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה שאמרנו שזו תפארת ישראל, היא התורה ממש, דהיינו נשמת התורה הנ"ל בדיבור הסמוך, שבה מסתכלים חכמים. ונשמה לנשמה, זה הוא עתיקא קדישא, שבו יסתכלו לעתיד לבוא כנ"ל בסמוך. הכל אחוז זה בזה. שעתיקא קדישא מתלבש בז"א, וז"א מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בי"ע וכל צבאם".

כך גם למעלה - ישנו "לבוש", "גוף", "נשמה", ו-"נשמה לנשמה". השמים וצבאותיהם הם הלבוש של כנסת ישראל. כלומר, מלכות היא גוף לנשמה, מקבלת הנשמה - היא תפארת ישראל, ז"א (זעיר אנפין). לכן מלכות היא גוף לנשמה, הרי ז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף. הנשמה שהיא תפארת ישראל, היא התורה. כלומר, נשמת התורה שרואים החכמים. נשמה לנשמה היא עתיקא קדישא, שיראו בעתיד, ועתיקא מתלבשת בז"א וז"א במלכות ומלכות בעולמות בי"ע וצבאותיהם.

אות ס"ד. "אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר, אשריהם הצדיקים המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש הזה. וע"כ לא צריכים להסתכל אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הסיפורים הם לבושים".

חוטאים אלה הטוענים שהתורה היא לא יותר מאשר אגדה. הם מסתכלים ורואים רק את הלבוש, ולא יותר. ברוכים הצדיקים שמסתכלים על התורה בצורה נכונה. התורה נמצאת בתוך הלבוש הזה, ולכן צריך להסתכל מתחת ללבוש. הרי כל סיפורי התורה הם לא יותר מאשר הלבושים שלה.

העניין הוא, שאם אדם קורא סתם בתורה, הוא לא מרוויח שום דבר רוחני מכך. הוא לא מעורר על עצמו את האור העליון, מכיוון שהאור העליון מאיר עלינו רק במידה שבה האדם רוצה להבין מה נסתר בתורה ובשביל מה היא ניתנה לנו, במידה שהוא שואף לגילוי הבורא, להרגיש אותו. הרי רק בשביל זה ניתנה לנו התורה - להכיר את הבורא.

התוצאות הן בעולם שלנו

שאלה: אני יודע שב"זוהר" לא נאמר דבר על העולם החומרי, רק על דרכי ההתפתחות הרוחנית, ושאסור בתכלית האיסור לתאר את התופעות והגופים רוחניים שמתוארים בספר בצורה חומרית. מה משמעות המטריאליזציה של גופים רוחניים?

תשובה: אדגים לך: בחוכמת הקבלה מדובר בשני פרצופים שעוברים שבירת כלים (לרשימות ד'-ג' ו-ג'-ב' - בסך הכול 8 = 4 * 2 מלכים). בעולם שלנו, בהתאם, נחרב בית ראשון ובית שני, והבית השלישי תואם את פרצוף מלכות עולם האצילות, כלומר דרגת גמר התיקון.

מכאן אפשר להבין, שלא יכול להיות עוד בית וחורבנו, אלא רק בית שלישי ואחרון. כל מה שקיים בעולם שלנו - מקורו בעולם העליון, אבל רק מי שכבר נמצא בתחושות שלו בעולם העליון, מסוגל להבין זאת ולראות את התוצאות בעולם שלנו, שהמקור שלהן בעולם הרוחני והקשר הוא ברור. מטריאליזציה (של גוף רוחני) - פירושה, שתחת הגופים והכוחות בעולם שלנו, מתכוונים לכוחות העולם העליון.

דרגת בית המקדש - דרגת אהבה

שאלה: מדוע לא חושבים כיום על אפשרות של בנייה מחדש של בית המקדש?

תשובה: ראשית יש לבנות מחדש את בית המקדש בלבו של אדם. בדיוק כפי שהוא נחרב בהתחלה בתוכנו, בתוך הנשמות שלנו, בגלל שנאת חינם, כך צריך גם לשחזר אותו, קודם כל בלבבות שלנו, ורק אחר כך באבנים. אבנים הן רק ביטוי חיצוני לדרגה הרוחנית.

הדרגה הרוחנית של בית המקדש זו דרגת אהבה לרעך, דרגת איחוד עם הבורא. ראה מאמרי "הדור האחרון" - איך הדור הזה צריך להיות. אבל השאיפה לבנייה מחדש של בית המקדש, גם אם היא חיצונית בלבד, ראויה להערכה ולתמיכה בעיני כל העולם. וכל אלה שלכאורה מתנגדים לכך, זה רק מפני שקיימת בתוכנו גם התנגדות רוחנית.

ברגע שלא תהיה עוד התנגדות בתוך הנשמות שלנו, גם כל המתנגדים החיצוניים ייעלמו מיד. כל שינוי בעולם שלנו מתרחש רק בגלל שמשהו משתנה בתוך העם שלנו, בתוך כל אחד מאיתנו.

בית המקדש לא נהרס

שאלה: באיזה מצב נמצא בית המקדש כיום - האם הוא נחרב או נבנה? האם עלינו לבנותו מחדש, או להרוס אותו?

תשובה: בית המקדש נחרב, וצריך לבנות אותו מההריסות של המסך של כל אחד מאיתנו. בית המקדש עצמו הוא שילוב נכון של כל הנשמות המתוקנות. אך בצורתו הראשונית בית המקדש לא נהרס, כיוון שהוא מבטא את מצבנו הרוחני הסופי.

אבל בהתייחס אלינו הוא נחרב, הוא נחרב על ידינו, היות שאיננו רואים אותו כבית מקדש, כתוצאה מכך שאנו עצמנו לא נמצאים בסוף הדרך, בשורש, אלא 125 דרגות מתחת לרמה הרוחנית הזו. לכן בניית בית המקדש מהווה בראש ובראשונה בניית המסך בכל אחד ואחד מאיתנו.

מצבים רוחניים מקבילים לסיפורי התורה

שאלה: אם התורה מספרת לנו רק על הרוחניות, ולא, למשל, איך לשחוט פרה;- והתורה לא מספרת לנו על היסטוריה, האם כל זה אומר שכל התיאורים ההיסטוריים בתורה הומצאו כדי להתאים לרוחניות, לצורך המחשה?

תשובה: בשום פנים ואופן לא. כל מה שנאמר בתורה חייב להופיע בחומר, אבל רק פעם אחת, בלי להופיע שוב בכל פעם שהאדם עובר מצב רוחני מקביל. איש לא צריך לרדת למצרים ולהיות בעבדות אצל פרעה, ואחר כך לעשות יציאת מצרים, אף על פי שכולם עוברים את המצבים הרוחניים האלה. כפי שנאמר בהגדה של פסח, שכל אחד צריך לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים.

התורה נכונה מבחינה היסטורית, והאדם חייב לעבור את כל מה שהתרחש בה בצורה של הרגשות רוחניות בתוכו. אבל התורה לא ניתנה לנו כספר היסטוריה, אלא כהוראה (תורה מהמילה הוראה - מדריך להתקדמות רוחנית), כ"מאור המחזיר למוטב", האור שמחזיר למקור.

לכן המקובלים מתנגדים לפירוש התורה כספר היסטוריה. הרי יחס כזה לתורה הוא זה שמרחיק את האדם מתפישתה הנכונה, ומהסיבה שבגללה הוא יורד שוב ושוב לסבול בעולם הזה. ההיסטוריה מסיחה את דעתו מגילוי משמעות החיים, מהמטרה שעליו להשיג.

מצוות - רמז לעולם הרוחני

שאלה: הייתי רוצה לדעת מה המשמעות של מצווה זו או אחרת, ולמה אנחנו מבצעים דברים מסוימים בצורה מוגדרת, ולא אחרת.

תשובה: באופן טבעי, כל הפעולות שלנו בעולם הזה, כולל ה"מצוות מעשיות", מקורן בפעולות רוחניות אמיתיות שבעולם הרוחני - תיקוני כוונות, שנקראים "מצוות".

נשמת האדם כוללת 620 חלקים. פעולה של תיקון, כלומר קבלת המסך בכל חלק של הנשמה, וקבלת האור העליון בעזרת המסך, אל תוך הכלי הזה שעבר תיקון, נקראת פעולת שמירת המצווה. בהתאם לכך, גם בעולם הפיזי שלנו מבוצעות המצוות רק כפעולות מעשיות הנובעות משורשים רוחניים, אף על פי שאין שום קשר מלמטה למעלה כתוצאה מהפעולות שלנו.

כפי שנאמר, לבורא כלל לא חשוב איך בדיוק אנחנו שוחטים פרה, מהגרון או מהעורף, אלא המצוות ניתנות לנו אך ורק על מנת שנוכל לתקן את הכוונות. עיין בספר "שער הכוונות" של האר"י על שמירת המצוות הרוחנית.

מצוות והתפתחות רוחנית

שאלה: מהו מקור קיום המצוות בעולם הזה?

תשובה: החכמים הגדולים שלנו, שחיו לפני כמה אלפי שנים, כולם מקובלים גדולים, החדירו בעם את חובת הביצוע של סדרת פעולות מוגדרות הנקראות - "מצוות". העניין הוא, שכאשר קבוצת בני-אדם מבצעת יחד סדרת פעולות מוגדרות, יש לכך כוח עצום.

ואם בנוסף, הפעולות הללו קשורות גם לדרך המייסדים הגדולים, ובכוח של "דומם דקדושה" לבורא, על האנשים שמבצעים את הפעולות יורד מלמעלה אור עליון, ואף על פי שאינו מפתח את הנשמות האלה, הוא שומר עליהן. האור לא מפתח, מאחר שהם מבצעים את הפעולות הרוחניות בצורה מכנית ולא דורשים התקדמות רוחנית, תיקון והידמות לבורא, כשכר על ביצועם.

לגבי כוח רוחני שטמון בקבוצת מקובלים, ראה את המאמרים הראשונים של רב"ש אודות הקבוצה, ומשם תוכל להבין עד כמה המקובלים בעבר, כגון הסנהדרין ואנשי הכנסת הגדולה, פעלו בתבונה בכך שחייבו את העם לבצע סדרת פעולות מכניות מוגדרות. אגב, הסנהדרין, לדוגמה, רשאי להעביר את יום השבת לכל יום אחר בשבוע, או לבטלו וכולי.

כלומר במקור, כל החגים והפעולות מותנים ומתבצעים אך ורק במסגרת של העולם שלנו, ונקבעו על ידי החכמים שלנו, כפי שקובעים את "ראש החודש" (מולד הירח) וכולי. הרי באופן כללי בטבע אין חלוקה לזמן, ימים וחגים - כך נקראים המצבים הפנימיים של האדם בקשר שלו עם הבורא.

לפיכך, במשך תקופה מסוימת חלה חובה על העם לבצע סדרת פעולות רוחניות מוגדרות - "מצוות", כפעולה רוחנית בדרגת "דומם", שמבוצעת על ידי קבוצה שגם היא נמצאת בדרגה רוחנית של "דומם". אבל ברגע שרבים מהקבוצה הזו מתקרבים בהתפתחותם למצב שממנו והלאה עליהם להתחיל להתפתח לבד, באופן פרטי, בכיוון הבורא, הכוח העליון מוציא אותם מכלל ההמונים (כמו בתקופת ההשכלה), על מנת להעניק להם הזדמנות להתפתח רוחנית, הואיל וההמון אינו מתפתח מבחינה רוחנית.

לכן, מתחילת תקופת ההשכלה ועד זמננו, מי שמתנגד ואינו מאפשר את הפצת חוכמת הקבלה בקרב ההמון החילוני, פועל כנגד כוח הבריאה הכולל, כנגד רצון הבורא להביא את כולם לקשר עמו. כתוצאה מכך החילונים מתרחקים מהמטרה עוד יותר, מתערבבים בעמים אחרים, דבר שרק מאריך ומקשה את דרך התיקון שלהם ושל כל העולם, כולל העמים שבהם הם מתערבבים.

בצלמו ובדמותו

שאלה: במהלך התקדמות רוחנית, האם יש חשיבות לשמירת סמלים מהיהדות?

תשובה: כאשר האדם מתחיל ללמוד, הוא חש משהו מסוים שדוחף אותו להיות דומה לדמות הרוחנית העליונה. ואף על פי שלדמות הרוחנית הזו אין שום ביטוי פיזי, כמו גוף אדם, קיים דמיון בין הכוחות הרוחניים לבין הצלם שלנו.

כלומר, ישנם קשרי גומלין בין הכוחות הרוחניים ובין איברי הגוף שלנו, ולכן באופן טבעי אדם שלומד חוכמת הקבלה, שואף להיות דומה לדמות הרוחנית, לפחות מבחינה חיצונית. אף על פי שבשום פנים ואופן אין קשר בין התכונות הגשמיות לרוחניות, והאדם לעולם לא יהיה מסוגל להשפיע על התכונות הרוחניות שלו בכך שיעשה שינויים חיצוניים במראה שלו. הדבר דומה ל "ברית מילה" - שמסמלת בעולם הגשמי שלנו פעולת תיקון רוחנית הכי גדולה באגואיזם של האדם - לא לקבל את האור העליון למען עצמך.

כך גם ה "מקווה" - מסמל את תיקון הכלי, לצורך יצירת המסך וקבלת האור העליון. וכך, כל מצוות התורה מבטאות בשבילנו תזכורת לתיקונים עליונים שכל אדם חייב לבצע בנשמה שלו, אלא שהביצוע הפיזי בעולם שלנו אינו מספיק, ומהווה רק תזכורת לאדם על חובתו הרוחנית העליונה. לתיקון רוחני אמיתי ניתן להגיע רק על ידי תיקון הכוונה מ "לא לשמה" ל "לשמה", ואת זה אפשר להשיג אך ורק בעזרת השיטה שנקראת "חוכמת הקבלה".

הלכות ומנהגים

שאלה: המקובלים מקפידים מאוד על הכללים הנהוגים בחגים כמו פסח וסוכות, כל האיסורים וההגבלות חמורים אצלם הרבה יותר מאשר בקרב מאמינים רגילים. מדוע?

תשובה: הפעולות הפיזיות החיצוניות מבטאות ומשקפות, במידה מסוימת, את הפעולות הרוחניות של הנשמה עם אור הבורא. איסורים וכללים מיוחדים בחגים סוכות ופסח נובעים מחשיבות הימים האלה, מכיוון שהם תואמים את שתי הדרגות הרוחניות העיקריות - יציאה מהקליפות וקבלת המסך - שתיהן מתבטאות בפעולת האדם "אמונה למעלה מדעת".

אם משהו הופך יקר לך מאוד, כל תזכורת וקשר, גם אם הוא חיצוני, ברמז, בסמל, הופך יקר ומשמעותי. בדומה ליחס אל העולם הרוחני ואל ההשתקפות שלו בעולם הפיזי שלנו, בצורת הלכות ומנהגים.

לפני התיקון - כולם רוצחים

שאלה: הוסבר לא פעם שהתורה לא מדברת על העולם שלנו, אלא רק על העולם הרוחני. איך אפשר להבין את "מכשפה לא תחיה" אם לא בצורה מילולית?

תשובה: בדרך כלל, "הרג" משמעו ביעור מלא של תכונה שלילית מסוימת שלך. האדם חייב להרוג בתוך עצמו את הגנב, את החוטא, את הנואף ואת המאמין בשדים ורוחות, וכולי.

התוכן הרוחני של המצוות

שאלה: בשולחן ערוך נאמר, כי לאחר המוות האדם נאלץ לתת את הדין על כל מה שראה ולא ניסה. מובאת שם דוגמה של רבי אליעזר, שהיה עני מאוד, אבל עדיין חסך כסף כדי שיוכל לקנות לפחות פעם בשנה פירות חדשים ולומר: "שהחיינו". איך ניתן ליישם את העיקרון הזה בבניית המסך?

תשובה: אל לך לפרש על דעת עצמך את התוכן הרוחני של המצוות שאתה קורא בשפה פשוטה בשולחן ערוך. לדוגמה, פתח את ספר "שער הכוונות" של האר"י, ותיווכח איזה הבדלים משמעותיים קיימים בין הביצוע המכני והאוטומטי של המצוות, כפי שמלמד "שולחן ערוך", לבין הביצוע הרוחני, כלומר הפנימי בתוך הנשמה שלך.

על מנת לשמור מצווה מבחינה רוחנית דרוש מסך, במידת השליטה שלך, כלומר עד כמה אתה מסוגל להשפיע על העביות, על האגואיזם שלך, לשלוט בעצמך. בדיוק באותה מידה ורמה תהיה מסוגל לבצע את המצוות האמיתיות - תיקון הנשמה שלך. קרא את מאמרי הרב"ש "דרגות הסולם". הם מסבירים הרבה על שמירת מצוות מבחינה רוחנית - והרי זה גורם לעלייה רוחנית.

מאבק הרצונות המנוגדים

שאלה: בפרק "ויקרא" מתואר ויכוח של אברהם עם אלוקים לגבי הריסת סדום ועמורה. איך להבין את המינוח הזה - ויכוח עם אלוקים? ואחר כך בתורה, גם משה מתווכח הרבה פעמים עם אלוקים.

תשובה: ויכוחים עם הבורא - זה ביטוי מטפורי של תלות הדדית והתקרבות בין שני כוחות מנוגדים בתוך הבריאה. הרי הבורא רוצה שהבריאה תקבל אור והנאה, זאת הכוונה הישירה שלו. אבל הכוונה העקיפה שלו היא שתיהנה, לא בהנאה ישירה, אלא בתמורה, לא מהאור הישיר, אלא מהמצב, מהדימוי שלו לבורא, לא ממילוי ישיר, אלא מפעולה.

ולכן מתרחש כאילו מאבק - הבורא רוצה לתת, והבריאה מסרבת לקבל, הבורא רוצה להעלים את האגואיזם, והבריאה רוצה להפוך אותו ולהשתמש בו, על מנת להתקרב עוד יותר וכולי. אבל כל זה לצורך השוואה מטפורית. מקור שני הכוחות האלה הרי הוא אלוקים, אלא שכוח אחד גלוי וישיר, והשני עקיף ונסתר.

שבת - דרגה רוחנית

שאלה: מה משמעות השבת מנקודת המבט של חוכמת הקבלה? מה נחשב כעבודה, כלומר מה אסור בהחלט לעשות בשבת?

תשובה: שבת - זוהי דרגה רוחנית של עלייה מעולמות בי"ע לעולם האצילות. כיוון שהעלייה מתבצעת על חשבון התכללות בג"ע, אי אפשר לעשות שימוש בשום כלים אחרים דקבלה - מכאן כל האיסורים בעולם שלנו.

יציאה מחוץ לעיר בשבת

שאלה: עיר זה שמו של עולם האצילות במצב "שבת", ששם נוצר מקום מיושב. כמו כן מדובר על כך שניתן לצאת בשבת מחוץ לגבולות העיר ברדיוס 2000 אמה. במה מדובר? האם יש קשר למרחק פיזי של אלף מטר בעולם שלנו?

תשובה: הכוחות בעולם הרוחני פועלים על פי מחזוריות מסוימת, וקיימים בו מצבים שונים של התעוררות (תוספות של הארה) מלמעלה, אחד מהם נקרא שבת.

אם הארה נוספת כזאת מגיעה לנשמה אשר נמצאת בעולמות רוחניים, כלומר למקובל, היא מעלה את הנשמה. האור מלמעלה, "שבת", מגיע לנשמה בשלושה שלבים, ובהתאם לכך מעלה את הנשמה למעלה במדרגות בזו אחר זו (כל מדרגה היא פרצוף, עשר ספירות). זה כמובן תקף רק עבור אלו שכבר נמצאים בתחושות של העולם העליון.

בעולם שלנו אנחנו מקיימים רק את הסמל של החוקים הפועלים בעולם הרוחני. חוקים אלה לא קיימים בעולם שלנו, הם קיימים רק בעולם העליון. אבל בשל רצוננו להידמות לעולם העליון, אנו שומרים על המצוות בעולם שלנו. אף על פי שבשום פנים ואופן הפעולות המכניות האלה אינן יכולות להשפיע על משהו, הרי איננו מקיימים את החוקים עצמם, אלא רק את הסמל שלהם. את החוקים עצמם ניתן לבצע רק אם האדם נמצא בעולם העליון, כלומר יש לו מסך, כוונה "למען הבורא".

בעולם שלנו הכול נוצר בצלמו ובדמותו של העולם העליון, ואמנם אנחנו מקיימים את המצוות באהבה, אך מתוך הבנה שאנו עושים זאת בדומה לילדים המשחקים במכוניות ובצעצועים אחרים, ולמרות זאת אנחנו רוצים לקיים אותן, מכיוון שבזה אנו משתווים לעליון.

בעולם שלנו "אצילות" הינה עיר (מוקפת בחומה או בעירוב). עיר - הכוונה לשליטה של שליט יחיד "רשות היחיד" (בורא בעולם האצילות). אם האדם רוצה להישאר במצב רוחני של "שבת", יציאה מחוץ לשליטת הבורא (מחוץ לגבולות עולם האצילות) אסורה. אבל מכיוון שקיימת הארה של עולם הבריאה, ותכונות של ג"ע בעולמות בי"ע, אזי ניתן לצאת מתחת לפרסה - עד חזה דעולם היצירה.

בעולם שלנו זה תואם למרחק פיזי של 70 + 2000 אמה, כלומר 30 + 1000 מטרים. במסגרת הרדיוס הזה סביב חומות העיר, נחשב כאילו האדם לא יצא מהעיר. ברוחניות זה תואם לכך, שהאדם נשאר תחת השמירה של כוחות עולם האצילות.

מתן תורה - קבלת אור עליון בכלי המתוקן

שאלה: מהי המשמעות של חג השבועות בקבלה?

תשובה: בכל יום, החל מהיום הראשון של חג הפסח, כלומר אחרי יציאת מצרים, כאשר אנחנו הולכים במדבר ומקבלים את הארת האור העליון בעוצמה גוברת והולכת, אנחנו מגלים שכל הרצונות שלנו, החל מהרצון הקטן ביותר, "חסד דחסד", הינם אגואיסטיים.

בהתאם לכך, אנחנו מברכים בספירת העומר: ברוך אתה ה' על שתיקנתי היום רצון לא מתוקן כלשהו (ספירה מסוימת בנשמה), וכך, עד שמגיעים לגילוי כל הרע בתוכנו ותיקונו והתגלות האגואיזם בממדיו האמיתיים - מלכות דמלכות.

רק לאחר שנתקן את הרצון הזה, שהוא הגדול ביותר, על ידי כך שרוכשים עליו מסך, כוונה להשפיע לבורא, רק אז אנחנו מוכנים לקבל את כל האור העליון בתוך הכלי המתוקן שלנו, בתוך הנשמה שלנו - וכל האור הזה נקרא "תורה". מקווה מים הוא סמל לתיקון האגואיזם על ידי אור החסדים, רכישת כוונה דלהשפיע.

ההיסטוריה חוזרת

שאלה: מה משמעותם של ימי הצום בכלל, ושל צום י"ז בתמוז בפרט? למה נאמר שבעתיד ימי האבל ייהפכו לימי שמחה?

תשובה: ימי צום - זהו מצב רוחני מסוים של הכלי, הנשמה, כתוצאה מהיעדר אור החסדים, שמשתקף מהמסך שעלינו ליצור, שבו מתלבש אור החוכמה. אין אור חוכמה בתוך הכלי, הנשמה, וזה יכול לקרות בגלל שתי סיבות:

ביום כיפור יש הכול, אבל ג"ר דחוכמה עדיין לא התלבש באור החסדים ולכן יש חמישה עינויים, בהתאם לחמש הספירות בכלי: איסור לאכול, לשתות, ללבוש נעלי עור, להתרחץ, להתמרח.

בגלל היעדר אור החסדים בדרגות רוחניות נחותות יותר מאשר ביום כיפור, נגרם חורבן הבית. כלומר, היעלמות אור החוכמה גרמה לאסונות אחרים בהיסטוריה של העם, ממש באותו היום, במשך אלפי השנים, מכיוון שלכל יום בשנה יש שורש רוחני משלו.

כאשר נתקן את השורשים הרוחניים, דווקא הימים האלה יקבלו את האור וייהפכו לימים הכי שמחים. במיוחד אמור הדבר לגבי תשעה באב. יום כיפור בכלל לא נחשב ליום אבל, אלא ליום חג. אנחנו צמים לא מסיבת היעדר אור החסדים, אלא מפני שמקבלים אור חוכמה בעוצמה אדירה, שתואמת את הדרגה הרוחנית של גמר התיקון.

השאיפה החדשה של הדור

שאלה: מה ההבדל בין לימודי תלמוד לבין לימודי חוכמת הקבלה? מה חשוב יותר ללמוד?

תשובה: האנושות מתקדמת בהדרגה בשאיפות שלה לקבל הנאות, מהשאיפות הבסיסיות ביותר למורכבות יותר: מהנאות גופניות (משפחה, מין, אוכל) לתאוות בצע, הנאה משליטה וכבוד, הנאה ממידע, ובסופו של דבר היא מגיעה לדרגת התפתחות שבה היא מתחילה לשאוף לעולם העליון, תענוגים שבלתי ניתן לספקם בעולם שלנו.

כבר לפני מאות שנים מקובלים ניבאו, שהחל מהדור שלנו יותר ויותר בני-אדם יתחילו לגלות בעצמם את השאיפה החדשה הזו, שאיפה מוסתרת לגלות ולהבין את מהות הבורא. דווקא בתקופה שלנו. ואז חוכמת הקבלה תצא אל האור מהמסתור שהייתה בו במשך אלפי שנים ותעניק לכולם את הידע. מה היא בעצם - לא ניסים, לא כישוף, לא מיסטיקה, לא כלי להשגת השליטה בעולם הזה, אלא דרך לגילוי והבנת הבורא, שלמות וחיי נצח.

במשך אלפי שנים העם היהודי, מלבד המקובלים, למד כל מה שרק ניתן ללמוד, חוץ מחוכמת הקבלה. אבל בתקופה שלנו יהודים יתחילו בהדרגה לזנוח את כל התורות והספרים אחרים, ויתמקדו אך ורק בלימודי חוכמת הקבלה, ואחרינו גם כל שאר העולם.

ב "הקדמה לתלמוד עשר הספירות" כותב בעל הסולם, שאדם חייב ללמוד רק את מה שיכול לעזור לו להתפתח רוחנית, ולהתקדם במהירות מקסימלית. וכיוון שהאור החזק ביותר נמצא בספר ה "זוהר", ובכל מקורות חוכמת הקבלה האחרים, צריך לשים בצד את כל הספרים האחרים ולהתמקד אך ורק במקורות האלה.

תיקונים שלא נראים לעין

שאלה: מה ההבדל בין המקובלים לדורותיהם ומה ייחודו של בעל הסולם?

תשובה: ישנם מקובלים שמבצעים בעולם תיקונים שלא נראים לעיני אנשים "רגילים", ואנחנו לא מכירים אותם, אף על פי שהם חיים בתוכנו. בדרך הזו הם מכינים אותנו ואת כלל האנושות לתיקון ולעלייה רוחנית; ישנם מקובלים שכותבים לעצמם ובשביל אחרים הדומים להם. איננו יכולים להבין כלל את משמעות הספרים שלהם, כיוון שרק מי שכבר נמצא בהשגה הרוחנית שלו באותה הדרגה שממנה כותב המקובל, רק הוא מסוגל להבין את משמעות הנכתב.

מלבד זאת, לפני האר"י כל מה שכתבו המקובלים, הם תיארו ב"אור ישר", כלומר את התמונה הנראית לעין, ואחרי האר"י הם תיארו את מה שגורם לתמונה הזו - "מסך ואור חוזר". מלבד זאת היו מקובלים גם אחרי האר"י שכתבו בשביל דומים להם, והיו כאלה שניתנה להם מלמעלה רשות ללמד מקובלים אחרים.

רק בעל הסולם קיבל מלמעלה רשות והוראה מפורשת לכתוב עבור אלה שעדיין לא נכנסו כלל אל העולם העליון. בדיוק כך הוא כתב, על מנת להעלות אותם מדרגת האפס, מהעולם שלנו, עד דרגת העולם העליון, והוא היה המקובל היחיד והראשון שהיה רשאי לכתוב כך.

לכן אנחנו לומדים אך ורק לפי הכתבים שלו, אף על פי שהוא עצמו כותב שזה לא מעיד בשום פנים ואופן על עליונותו הרוחנית בהשוואה למקובלים האחרים, אלא מדובר אך ורק בשיטת ניסוח והעברת ידע שונה מעט, שרק היא בלבד מתאימה לקליטת הדור שלנו.

חוק הזהות של הבריאה

שאלה: בתורה מוזכר פעמים רבות מונח ההקרבה, הקורבן. מה משמעות המושג הזה לפי פירוש חוכמת הקבלה?

תשובה: בעברית המושג קורבן בא מהמלה קרוב, היות שהכול בעולם הרוחני פועל ומתנהל לפי חוק זהות הבריאה לבורא. מי שמצליח להתקרב אל הבורא, אומרים עליו שהקריב קורבן. למה? פשוט, כיוון שהתקרבות רוחנית אפשרית רק לאחר תיקון הכוונה "למען עצמי", לכוונה "למען הבורא".

בכך האדם הופך להיות דומה לבורא, מאחר שלבורא יש רק תכונה אחת - לתת, ולאדם יש רק תכונה אחת - לקבל. אבל בעזרת הכוונה לקבל למען הבורא, האדם מתקן את משמעות הפעולה מקבלה לנתינה, וכאשר הוא הופך להיות דומה לבורא, הוא מקבל את כל מה שיש בבורא, את הנצח, השלמות, השלווה והרוגע, הנאה אינסופית והבנה עצמית.

וריאציות של שני מצבים

שאלה: נאמר שהאדם חייב להעדיף מוות על פני גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. שני התנאים הראשונים מובנים. האם פירוש הדבר הוא העדפת מוות (רוחני) על פני עבודה למען האגואיזם שלך?

תשובה: ישנה רק כוונה "למען עצמי", שנקראת "עבודה זרה" או כוונה "למען הבורא", שנקראת "עבודת השם", אין משהו אחר. כל יתר המצבים הם וריאציות של שני מצבי היסוד האלה. מצוות - ביצוע פעולות רוחניות שונות, עם הכוונה ל"עבודת השם".

חטא - עם הכוונה של "עבודה זרה". "גילוי עריות" ו"שפיכות דמים" גם הם שייכים לזה.

"גילוי" - שימוש במלכות ללא המסך, "שפיכות דמים" - רצח ה"אדם" בתוך האדם.

רואים בבירור שמדובר אך ורק על קיום או היעדר המסך. כל הפעולות עם המסך נקראות מצווה, וכל הפעולות בהיעדר המסך נקראות חטא.

העולם העליון והעולם שלנו ומה שביניהם

שאלה: מה דעתך על תקופות גיאולוגיות וימי בריאת העולם, שעליהם מספרת התורה?

תשובה: תורה - אלה חוקי הבריאה בדרגה של עולם אצילות, כאשר יש איחוד מלא בין בורא לנברא. רק על הדרגה הזו מספרת לנו התורה, לא פחות. אם אנחנו רוצים לדבר על הדרגות שמתחת לעולם האצילות, אנחנו כבר לא דנים בתורה עצמה, אלא בלבושים החיצוניים היותר גסים שלה.

הלבושים האלה הכרחיים, על מנת שכל אלה שנמצאים תחת עולם האצילות, כל אחד בהתאם לדרגה הרוחנית שלו, יוכלו לקבל את אור התורה. אבל הם לא יקבלו אותה בצורה ישירה, כפי שזה קורה בעולם האצילות, אלא דרך המסננים של עולמות הבריאה או היצירה או העשייה, כלפי אלה שנמצאים שם. כלומר, עולמות בי"ע - הם למעשה מסננים בדרכו של האור מעולם האצילות.

אדם שנמצא בדרגה רוחנית של עולמות בריאה או יצירה או עשייה ולא מקבל את האור, כלומר את המידע ישירות מעולם האצילות, לא חש את עולם האצילות ואת החוקים שלו בתוכו, אלא חוקי בריאה אחרים, של עולמות בריאה, יצירה, עשייה.

אם האדם נמצא בעולם שלנו, העניין הרבה יותר חמור, מכיוון שאם אדם בעולמות בי"ע, הוא עוד מסוגל לחוש את המציאות סביבו כדגם מוקטן ומקולקל של עולם האצילות, ואילו אדם שנמצא בעולם שלנו, מתחת למחסום, בינו לבין עולמות בי"ע עומדת חומה אטומה. הוא אינו חש שום התאמה לעולם האצילות, כל התחושות שלו שגויות והפוכות, מכיוון שאלה הן התכונות שלו.

ולכן חוקי העולם שלנו וחוקי העולם הרוחני, שנמצא דרגה אחת מעליו, אינם חלקי אותו שלם ואינם מהווים המשך זה של זה באותו תחום, ובאותו ספקטרום, אלא הם שונים מהותית בטבעם. עד שאדם לא משיג את הרגשת העולם העליון, הוא אינו מסוגל להבין את הקשר בין העולם העליון לעולם שלנו. גם ספרי קבלה לא יעזרו לו, מכיוון שמקובלים כותבים רק על העולם העליון, והסיבה לכך שהם משתמשים בשפה שלנו כדי לתאר את העולם העליון, כלומר משתמשים בכינויים חיצוניים כדי לתאר תופעה פנימית, היא רק בכך שאין בידם שום שפה אחרת להשתמש בה (ראה "הסתכלות פנימית" ב "תלמוד עשר הספירות", חלק א').

אדם שאינו מכיר את חוכמת הקבלה, כשהוא קורא את ספרי הקבלה, הוא חושב שהם מספרים על העולם שלנו, ולא על העולם העליון. אבל למעשה אין שם ולו חצי מלה על העולם שלנו. המילים שמקורן בעולם שלנו מתארות רק את השורשים העליונים של העצמים שבעולם שלנו.

הדבר דומה לכך שנצייר עולם עליון, ומתחתיו את העולם שלנו, ונשרטט קו מכל עצם בעולם העליון לעצם שתואם לו, ושהוא מוליד בעולם שלנו. אנו נראה שזה דומה לתיאטרון בובות, שהכל בעולם שלנו קשור בחוטים לעולם הרוחני. וכיוון שבעולם הרוחני ישנם רק כוחות מסודרים, ובעולם שלנו רק התוצאות שלהם, המקובלים מדברים על כוחות עליונים, אבל קוראים להם בשם של תוצאה בעולם שלנו. לכן התורה לא מתארת ימים ולא מנבאה את העתיד, אפילו לא במלה אחת, אלא רק מסבירה איך האדם יכול להתרומם כלפי הבורא.

נכון, ישנם זרמים משותפים בעולם העליון ובעולם שלנו, הואיל שבכל זאת הכול מגיע אלינו מלמעלה. אבל זה כלל לא חד משמעי. כל מה שמגלה המדע נכון רק לאותו רגע, ביחס לאדם. ואילו חוכמת הקבלה נכונה ואמיתית לא רק ברגע נתון, אלא לנצח, אף על פי שגם היא מתגלה באישיותו של כל אדם בנפרד.

כוחות רוחניים במילים של עולמנו

שאלה: בפרשת השבוע של בראשית מוזכר שבני-אדם חיו עד גיל תשע-מאות ואף יותר. מה זה אומר?

תשובה: התורה מדברת רק על ערכים רוחניים. משך חיי אדם הם רק כמה עשרות שנים, בעיקר במאות הקודמות. מן ההכרח לפרש את הכתוב לפי הקבלה - מדובר באותם פרצופים רוחניים, שכל אדם חייב לגלות בתוך עצמו. מדובר על כוחות רוחניים במילים של העולם שלנו.

משה - אינו רשאי להיכנס

שאלה: יציאת מצרים (יציאה מאגואיזם), קריעת ים סוף - מעבר המחסום. בסוף - משה מדריך את עם ישראל איך לעבור את הירדן ולהיכנס לכנען (ארץ ישראל לעתיד). הבורא מראה לו את כל האדמות שיעניק לעם ישראל. למה משה אינו רשאי להיכנס לארץ ישראל?

תשובה: "משה" לא הגיע לדרגה רוחנית הזו של "ארץ ישראל", אלא מת על הר נבו (דרגה רוחנית אחרת) מחוץ לגבולות ארץ ישראל. ו"עם ישראל" (בתוכנו) צריך לכבוש את "ארץ כנען" (את הרצונות האגואיסטיים שלנו) ולעלות לארץ ישראל (הרוחנית), דבר שבעצם מתבצע כיום.

בדיוק סוג כזה של חיפושים והרהורים, קריאה וניתוח של השאלה, האם קיימים בי המקומות, הרצונות האלה, הדמויות, הכוחות, התכונות, פעולותיהן ומחשבותיהן, מביאים את האדם לגילוי התורה - לגילוי פנימי, בתוך עצמו, ולא בעולם הגשמי הסובב אותנו, שאינו אלא העתק של מה שקורה בתוכנו.

דרגות הבריאה בתורה

שאלה: איפה בתורה מדובר על גלגול נשמות?

תשובה: אם נקרא את התורה בצורה פשוטה, לא נמצא שמדובר בה באופן גלוי על קיום העולם העליון, ההשגה שלו ודרגות ההתרוממות, ולא כל שכן על נשמות וגלגולים.

אם תיקח את ספר ה "זוהר", את הכרך הראשון שלו, מהמאמר הראשון "השושנה" והלאה, תראה איך כל מלה בתורה תואמת פעולה רוחנית מסוימת, פעולת הבורא. ואז התורה תספר לך על כל דרגות הבריאה. אלא כיוון שכל זה מובע בשפת העולם שלנו, אינך מזהה בה את המשמעות הפנימית ולא רואה בה דבר פרט לסיפורים היסטוריים.

אור פני משה - אור איחוד עם הבורא

שאלה: בתורה נכתב, שכאשר משה ירד מהר סיני, פניו האירו כל כך שהעם ראה אותו מרחוק וחשב שהוא אלוהים. האם ההארה הזו היתה השתקפות של אור חוזר? האם אנשים (כלים), שעדיין אין להם מסך, מסוגלים לראות אור חוזר או אורות אחרים, שמקורם בכלי מתוקן?

תשובה: "פנים" נקראים - חלק של הפרצוף הרוחני מ"הפה" עד "הטבור", שלתוכו הוא מקבל את האור, בעזרת מסך ואור חוזר. אבל אור הפנים הוא אור חוכמה, אור איחוד עם הבורא. משה הוא פרצוף. ישראל הם שאר הרצונות, שלאחר מכן גם משתתפים בקבלת האור, ובינתיים הם כלים ריקים, מפני שרק משה קיבל את התורה (אור) מהבורא, ורק לאחר מכן הזיווגים הבאים שלו, על רשימות קטנות יותר, גורמים להתפשטות התורה (האור) בין הנשמות.

קורבנות - הקרבת האגואיזם לבורא

שאלה: מהי משמעות מנהגי הקרבת קורבנות המתוארים בתורה? במלים אחרות, מהו קורבן?

תשובה: הקרבת קורבן היא תיקון הדרגתי של האגואיזם באדם, על ידי הכוונה "לשמה". ברוחניות הכול מתרחש בנשמה אחת, בתוכה, ובעולם שלנו כל תכונה, כל הכוחות, נפרדים מהשאר, ומתלבשים בתוך אנשים נפרדים. לדוגמה, בנשמה יש תכונות של משה, של פרעה, של יהודי ושל גוי - ובעולם שלנו אלה אנשים שונים. כך גם תכונות האגואיזם בנשמה הן שונות, וצריך לתקן את כולן.

בעולם שלנו זה משתקף (לא עובר תיקון, אלא משתקף) בצורת "עבודת קורבנות" - הקרבת האגואיזם הגופי שלנו לבורא, התיקון שלו. עכשיו למד איך מתקנים את האגואיזם, ולאחר מכן פתח תלמוד בבלי (גמרא), ולמד מה הוא אומר על כך, ותראה איך בשפות שונות מדברים על אותו הדבר, ואיך האדם חייב לתקן את עצמו על מנת להידמות לבורא. על זה בדיוק מדברת חוכמת הקבלה, אבל בשפה גלויה.

איך לגלות אותו?

שאלה: האם ניתן להתקרב לשמירת מצווה עם כוונה רוחנית בימים הנותרים של ספירת העומר? האם "תפילה קודם התפילה" יכולה לעזור בפעולה הזו? האם זה אפשרי לקראת פסח לקבל את "הכוונות" האלה?

תשובה: ביצוע מצווה, כלומר מימוש רצון הבורא, אפשרי רק אם האדם מודע לרצון הבורא. כמו שבעולם שלנו על האדם להכיר ברצונות של אדם אחר, אם לדוגמה הוא רוצה לתת לו משהו במתנה. לכן הכול מתחיל בגילוי והכרת הבורא.

איך לגלות אותו? אם האדם שואף לחוש את הבורא על מנת לגרום לו הנאה ולא למען עצמו, הבורא מתגלה לו. אבל בכל מקרה אחר הבורא נשאר נסתר, כמו עכשיו, כיוון שבמידה שאדם יחוש את הבורא ללא הכנה, הוא יקבל רושם כל כך חזק מגדולתו של הבורא, שפשוט ימלא הכול רק מכוח המודעות לגדלותו של הבורא, כלומר הבורא ישלוט באדם.

ואולם מטרת הבורא היא שהאדם יקבל "מסך", ובכל המקרים יישאר מחוץ לאור, לא תחת שליטת האור, אלא תמיד יוכל לבחור ולהחליט בעצמו איך לנהוג. לכן דרושה הכנה ממושכת לקראת גילוי הבורא. ולאחר מכן, רק מגילוי הבורא מקבלים את הכוונה הנכונה "לשמה", וקבלה הדרגתית של הכוונה הזו מתבצעת בעזרת תיקון הדרגתי של ארבעים ותשע תכונות, שאדם מקבל בצורה לא מתוקנת, ועליו לתקן בכוחות עצמו.

"תפילה קודם התפילה" - זו עבודה רוחנית גדולה של האדם, לפני שהוא מקבל רצון אמיתי שעליו מדבר כותב התפילה הזו, מקובל גדול בשם נועם אלימלך.

פסח בעולם שלנו אינו קשור בשום פנים ואופן לפסח הפנימי והאישי של כל אדם.

פירוש רש"י - קבלה טהורה

שאלה: קראתי שלא התורה ולא התלמוד מזכירים, ולו במלה אחת, את העולם הגשמי. איך צריך להתייחס לפרשנות רש"י, שבאופן חד-משמעי מפרש אירועים גשמיים המתוארים בתורה?

תשובה: רש"י, כמו כל חכמי התורה הגדולים האחרים, היה בקיא מאוד בתורה, והבין בשביל מה היא ניתנה. הוא היה מקובל, כלומר הבין וחש את העולם העליון. בפרשנות העצומה שלו הוא תיאר בשפה שלנו, שבה גם כתובה התורה, הסברים לתהליכים רוחניים, שעליהם מספרת לנו התורה. כלומר, דרכים לגילוי הבורא, ורק על כך מדברת התורה. כתבתי לא פעם, שלפני בעל הסולם הקדוש, כל הספרים נכתבו רק "ברוח הקודש", כלומר על ידי מחבר שהשיג את העולם העליון, ורק את זה הוא תיאר. מובטח לך שברגע שתתחיל לחוש את העולם העליון, מיד תראה ותבין על מה בדיוק כתב רש"י ולמה התכוון.

הסיבה ללימוד הזוהר ותלמוד עשר הספירות

שאלה: במה נבדלים כל כתבי הקודש, התלמוד, מהזוהר ומהקבלה?

תשובה: מנקודת המבט של הקבלה, כוונת כותבי התלמוד הייתה להביע את סודות התורה ואת כוונות סיפוריה על המתרחש בעולמות הרוחניים. הרי התורה - היא שמותיו של הבורא, כלומר הרגשת הבורא על ידי האדם, שלפיה הוא נותן לו שמות שונים.

ברצותך להבין את המשמעות הקבלית של מה שהינך לומד בתלמוד, עליך להגיע עד ללימוד חלק ט"ו של "תלמוד עשר הספירות" שכתב בעל הסולם. בספר זה מדובר על מצבי הנוקבא - החלק הנקבי של הבריאה. המקובלים טוענים שחייבים ללמוד דווקא את אותם חלקי התורה, שבהם מצוי האור העליון המתקן את האדם - והוא נמצא בספרים הקבליים, ולכן הם גם ממליצים על ספרים אלה.

כל ספרי התורה הם קדושים - כלומר מדברים על רוחניות, על הבורא, על הנשמה, שבעצם הוא אותו הדבר, אבל האם האדם רואה תוך כדי עיונו בהם את מה שחבוי בתוכם? האם החומר הנלמד משפיע עליו ומביאו לתיקון, להכרה באגואיזם שלו, או שמא לגאווה ולהתנשאות? התוצאה היא - שבתקופה שלנו השיטה הרגילה ללימוד התורה, כלומר לימוד תוכנה הפשוט, אינה מתקנת את האדם. הנשמות שיורדות כיום לעולם הינן כל כך אגואיסטיות, שעל מנת שיוכלו לעבור תיקון, עליהן להתחבר למקורות אחרים של האור העליון - לספרים המדברים באופן גלוי על הבורא, מטרותיו ותכונותיו. ורק זו היא הסיבה היחידה ללימוד ה "זוהר" (או "תלמוד עשר הספירות") במקום התלמוד.

דרך הפוכה

שאלה: מהי "עקידת יצחק"? והאם אפשר להסיק, שהיהודים כיום מבטאים את יצחק, שהבורא קשרו על מזבח?

תשובה: עקידת יצחק מבטאת את הצמצום של הקו השמאלי, שאברהם מוכרח לבצע בקו ימין, על מנת שיהיה מסוגל לאחר מכן ליצור את הקו האמצעי שהוא יעקב. בספר ה "זוהר" וגם במקורות חוכמת הקבלה האחרים נאמר הרבה על כך.

אבל איננו צריכים להשוות את המצב הנוכחי שלנו עם הדוגמה הזו, כיוון שאלה היו אבות אבותינו. כלומר, התיקונים הללו התבצעו במידת ירידת האור העליון מלמעלה למטה, ואנו מתחילים את הגילוי ואת ההבנה שלנו בדרך הפוכה, מלמטה למעלה.

המעבר לעולם העליון

שאלה: מהי המשמעות הרוחנית של חזרה בתשובה?

תשובה: עברי בא מהמילה "מעבר" (מעבר למחסום). אברהם נקרא עברי, מפני שהוא הגיע אל האדמה הזו, מעבר לנהר פרת. יהודי בא ממלה ייחוד - איחוד עם הבורא. כמובן, אם האדם הגיע לדרגה רוחנית של איחוד עם הבורא, אפשר להגיד שהוא חזר בתשובה, חזר לשורשים שלו.

ארבעים זה לא גיל

שאלה: אם המעבר דרך ים סוף מסמל את המעבר לעולם הרוחני, מה פירוש המשפט "ארבעים שנה במדבר"?

תשובה: ארבעים - זוהי דרגת הבינה, מהאות "מ", שמסמלת את המספר ארבעים, וצורת כתיבת האות מציינת את תכונת הבינה, שאינה זקוקה לדבר, היות שהתכונה שלה היא רק לתת - "חפץ חסד", ובתוכה, כמו ברחם, נמצא ז"א. אם האדם מגיע לדרגת הבינה, כלומר לדרגת התיקון שבה הוא כבר לא חפץ בשום דבר לעצמו, אלא למען הבורא, החל מהדרגה הזו והלאה הוא מסוגל לקבל הנאה למען הבורא.

לכן נהוג להגיד שמותר להתחיל ללמוד חוכמת הקבלה רק לאחר שמגיעים לגיל ארבעים, אחרי שמגיעים לדרגה רוחנית של בינה, כיוון שמשמעות לימודי חוכמת הקבלה היא קבלת האור העליון, וניתן לקבל את האור הזה רק לאחר שמגיעים לדרגת הבינה, וכבר לא חפצים בשום דבר למען עצמך. זה אמיתי ונכון בעולם העליון, אבל בעולם שלנו, האדם גם לפני וגם אחרי גיל ארבעים הוא אותו האגואיסט, והגיל שלו אינו מעיד בשום צורה על מידת התיקון שלו, ולכן התנאי הזה נכון וישים רק בעולם העליון, אבל לא בעולם שלנו.

לדוגמה, כל המקובלים הגדולים כבר היו מקובלים לפני שהגיעו לגיל ארבעים. רבי נחמן מברסלב נפטר לפני גיל ארבעים, האר"י נפטר בגיל שלושים ושמונה, רשב"י היה מקובל גדול עוד לפני גיל ארבעים, בעל הסולם בגיל עשרים ושבע כבר ידע שהוא גדל מעל המורה שלו, ולכן החליט לעלות לארץ ישראל. המורה שלי, הרב ברוך אשלג, קיבל אותי כתלמיד בשנת 1979, כאשר הייתי בן שלושים ושלוש.

ארבעה נכנסו לפרדס

שאלה: האם ייתכן, שאיסור לימוד חוכמת הקבלה בא במקור מסיפור הגמרא אודות החכמים בפרדס?

תשובה: אצטט כאן הסבר מתאים מספר ה "זוהר", מפני שרק שם ניתן למצוא הסבר.

ספר ה "זוהר", פרק שבועי בראשית: 250. ארבעת הנכנסים לפרדס: ארבעה חכמים נכנסו לפרדס - פרד"ס - פשט, רמז, דרוש כולל חלק מהמילה פרד"ס, מלבד האות "ס" (פשט, רמז, דרוש) ויצר מלת היפרדות.

לחלק הזה של הגן נכנסו שלושה מהחכמים. מכיוון שהם מבטאים את החלק החיצוני, קליפות, בהתייחס לחלק פנימי נסתר של התורה, חוכמת הקבלה שאליה נכנס רבי עקיבא, כפי שנאמר, שרק רבי עקיבא נכנס אל תוך האור, החלק הנסתר, הפנימי של התורה. ולכן הוא נכנס בשלום ויצא בשלום, בזמן ששלושת האחרים נכנסו לפשט, רמז, דרוש וגרמו נזק לעצמם.

האור מופץ לנחותים בשלושה זרמים: קרינת ו"ק מעולמות יצירה, רמז - הבנה סמויה בצורת רמז, ג"ר חסדים מעולם בריאה, דרוש (הסבר) שמושך את לבו של האדם, ג"ר דחוכמה מעולם אצילות, הוא סוד. וכלים שנמצאים בעולם העשייה נקראים פשט (פירוש מילולי פשוט) - פעולה פשוטה.

בעולמות אבי"ע ישנם ארבע פרסות:

א.בחזה א"א,

ב.תחת מלכות עולם האצילות,

ג.בחזה עולם היצירה,

ד.בינה במלכות עולם העשייה.

ומתוכם האור יורד אל הבריאה:

א.מפרסה בעולם העשייה - כלים, פשט,

ב.מפרסה בחזה עולם היצירה - אור ו"ק, רמז, אותיות התורה,

ג.מפרסה תחת עולם האצילות - אור ג"ר חסדים, דרוש, מילות התורה,

ד.מפרסה בחזה עולם האצילות - אור ג"ר חוכמה, סוד, נסתרי התורה.

לכן, רק מהרמז שמגלות לנו אותיות מסוימות אין הבנה מלאה, ובעזרת הרכבת האותיות במילים, מתחילים להבין את ההתחלה, ובהרכבת משפט שלם, בתוך הסוד, מתחילים להבין את משמעות התורה. פרסה בחזה יצירה מחלקת את עולמות בי"ע לשני חלקים: חלק תחתון, רמז, אותיות התורה שנמצאות במדור קליפות, ולכן מי שמקבל אותן - טועה, כי ניזון מהנחש.

פרסה מתחת לעולם האצילות נותנת אור ג"ר דחסדים מתחתיה, עד חזה עולם היצירה שנקרא דרוש. כל מי שהולך בדרך הדרוש טועה, מכיוון שמגלה רק חצי מהנאמר. פרסה של עולם האצילות נותנת תחת החזה דא"א, עד סיום עולם האצילות, את אור ג"ר דחוכמה, שנקרא סוד, ובו מתגלה כל החוכמה, הרי שערות - דינים נעלמים תחת אור ג"ר חוכמה, כשערות שגולחו. לכן רבי עקיבא נקרא קירח.

נהר בינה יוצא מגן עדן. חוכמה, על מנת לפזר את אור החוכמה על הגן - מלכות.

הואיל ובינה יצאה מגן עדן, חוכמה התחלקה לארבע פרסות, ומתוכן נוצרו ארבעה נחלים, שאליהם נכנסו אותם ארבעת החכמים. ג"ר חוכמה יופיע רק בגמר התיקון, כאשר יקום משה בתחיית המתים ויחזור לישראל ויחד איתו שני משיחים. כלומר, יתגלה ג"ר של עולם היצירה, כתוצאה מביטול כל ארבע הפרסות, ועולמות בי"ע יחזרו לעולם האצילות וג"ר דחוכמה ימלא את היצירה כאצילות.

עד כמה כל זה מובן וברור לך, אינני יכול לדעת. אבל זה כבר קובע לנו בבירור עובדה פשוטה, שללא הבנת חוכמת הקבלה, אי אפשר להבין שום דבר על העולם העליון.

אות היא דרגה רוחנית

שאלה: כל אות מהאותיות העבריות מהווה מרכיב מסוים בכוח רוחני או תכונת הבורא. האם לא כדאי ללמוד את המשמעות הרוחנית של כל אות, את התכונה שלה, על מנת שלאחר מכן הטקסט עצמו לא יסתיר ממני את מה שהאותיות רוצות להגיד?

תשובה: בספר ה "זוהר" יש הרבה מאמרים הנוגעים לתורת האותיות. אין טעם עכשיו להיכנס לנושא הזה ולהתחיל ללמוד אותיות, הואיל וכל אות מבטאת דרגה רוחנית מסוימת, וכיוון שאינך מסוגל עדיין לדעת בבירור באיזו דרגה רוחנית אתה נמצא, גם לא תהיה מסוגל למצוא את הביטוי הגרפי שתואם דרגה זו. אתה כבר יכול לחוש שיש כאן שער אל עולם הצבע, המוסיקה, הציור וכולי, שהרי כל אלה מבטאים מצבים שונים.

אבל דרגת רוחניות, כלומר תחושת הבורא, ניתנת לאדם אך ורק כאשר הוא מסוגל להבין במודע את הדרגה הזו, וכאשר הוא יכול לקבוע ולמדוד (בעזרת ה"מסך") את עוצמת התחושה הרוחנית שלו (עוצמה ואיכות האור), בעזרת כל איברי החושים (ספירות). ההבנה הזו נרכשת רק לאחר כמה שנות לימוד, אבל דבר זה תלוי רק במאמצים שלך, וכל אחד מסוגל להגיע לדרגה הרוחנית הזאת.

שמו של אדם - שורש נשמתו

שאלה: איזו משמעות יש לשם האדם, כשילוב האותיות, ומה קורה כאשר מחליפים את השם? איפה אפשר לקבל ייעוץ מקצועי על שמות מתאימים?

תשובה: עדיף לתת את השמות לפי שמות הקרובים שנפטרו - אב, סב, ובהתאם אם, סבתא וכולי, אבל אם הקרובים עדיין בחיים או שהשמות שלהם אינם עבריים, עדיף לפנות לרב. רצוי להכין מראש כעשרה שמות עבריים, והרב ימליץ לך איזה שם הוא המתאים ביותר, התואם ישירות את שורש הנשמה.

השם המפורש

שאלה: מהו "השם המפורש"?

תשובה: "השם המפורש" - כלומר שמו הגלוי של הבורא. למי ואיך מתגלה השם הזה? - הוא מתגלה לכל אחד שמקבל את המסך, במידת קבלת המסך. מי שלא קיבל עדיין את המסך, לא יהיה מסוגל להבין, לחוש את משמעות השם הזה. הוא גם לא יהיה מסוגל לקבל את המונח הזה ממישהו אחר, שגם לו אין מסך.

למקבל צריך להיות מסך זהה למסך של המגלה. כפי שאנחנו, בעולם שלנו, חשים במשהו ונותנים לכל התחושות שלנו שמות, ורק לאחר מכן יכולים להעביר את השם לאחר, שכבר יהיה מסוגל לתאר לעצמו למה אנחנו מתכוונים, על מה בעצם מדובר, כך בדיוק בעולם הרוחני.

הנשמה שלנו היא הכלי שבו אנחנו מסוגלים לחוש את הבורא, את שמו, השם המפורש, מהמלה פירוש, האופן שבו הנשמה מפרשת את הבורא, במידת תיקון התכונות שלה.

חזרה לראש הדף
Site location tree