אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מסע לעולם עליון / צעדי הלימוד / האדם לומד את עצמו / סביבת הלימוד
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

סביבת הלימוד

על פי מחשבת הבריאה, חייבים להגיע למצב, שבו אפשר לחיות ולהתקיים על פי חוקים רוחניים. כל הצרות, שבאות עלינו, על כל אחד מאתנו, כל האסונות, מופיעים כדי להביא כל אדם ואת כל האנושות, לקיים את חוקי הבריאה בהיותנו חיים בעולם הזה.

וכך כותב בעל הסולם במאמר חוכמת הקבלה ומהותה: "כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה".

כלומר קבלה היא שיטת הוראה על התגלות הבורא לנבראים, שחיים בעולם הזה. בקבלה אין כותבים על מה שיקרה לנו לאחר המוות, אלא דווקא על מה שחייב להתרחש בחיים בעולם הזה. בקבלה מדובר רק על מה שהאדם צריך לבצע בעולם הזה, על מה שהוא חייב להשיג, שאם לא כן יחיה את חייו לשווא, ושוב יתגלגל, כדי לקיים אותם הדברים, שלא קיים קודם. ומסיבה זאתחוכמת הקבלה, היא המדע הנחוץ והמעשי ביותר בעולם.

ואי אפשר להשתמט מתפקידנו להשיג את מטרת החיים, שכן החיים עצמם מחייבים אותנו לפעול כך, ובסופם של כל היסורים אנחנו חייבים להגיע לתיקון מלא של עצמנו, לגמר תיקון. בגמר תיקון, ימשיך העולם להתקיים כמקודם: אותו יקום, אותם כוכבים, ציפרים, עצים. הדבר היחיד שישתנה הוא ההכרה של האדם, ההשגה של המציאות המקיפה אותו, כיוון שהאדם בעצמו ישתנה. כל השאר לא צריך להשתנות, אלא צריך להמשיך לפעול לפי חוקי הטבע, לפי הדרכתו של הבורא. רק האדם יהפוך מיצור חי, כשאר היצורים, לאדם אמיתי שהוא בצלם הבורא.

ניתן להשיג זאת, על ידי לימוד בקבוצה מיוחדת, על פי ספרי לימוד נכונים ובהנחיית רב-מורה רוחני אמיתי. כתוב שככל שהתלמיד מתחיל להבין יותר מה עליו לעשות, במידה זו הוא מקרב לשלימות את עצמו, את הקבוצה ואת הלימוד. על כך כותב בעל הסולם. הוא מתאר לפנינו תמונה איך צריך להיראות כדור הארץ שלנו במצב המתוקן.

בהתחלה לומדים על השתלשלות כל העולמות, פרצופים וספירות מלמעלה למטה. בשלב השני, האדם, כדי לתקן את עצמו, צריך לעלות במדרגות הרוחניות, שכבר הוכנו בשבילו מלמטה למעלה, בהמשיכו לחיות בעולם הזה. המספר הכולל של המדרגות, שמפרידות אותנו מהבורא, שאותן אנחנו חייבים לעבור בדרכנו למעלה בעולמות הרוחניים, הוא 125. אותן 125 מדרגות הן שלבי השגת הבורא.

עתה אני פועל, לפי הבנתי את הטבע האגואיסטי שלי. משהו הוא בעיני דבר טוב, ומשהו רע בעיני. והריני לומד מהסביבה שלי, ופועל בהתאם לזה. ובאותה מידה שאני מתחבר לסביבה, כך אני מרגיש בה חופשי יותר. העולם הסובב משתנה, בהתאם לצורה שבה בני האדם רוצים לראותו.

כל דור מאופיין לפי הנשמות שבו, הנבדלות מהדור הקודם ומהדור הבא. אנחנו רואים את גודלו של השוני בין שני דורות הסמוכים לנוששהורינו וילדינו, ועד כמה הם שונים מאתנו. הנשמות היורדות לעולם שלנו בכל דור ודור, צוברות ניסיון בכל הגילגולים, ובהתאם לזה, הרצונות שלהן גדולים מאשר בדור הקודם, ומהקודמים לו. משום כך, כל דור חדש שואף לגילויים חדשים, מה שגורם להתפתחות הולכת וגדלה של האנושות.

כאשר אדם מתחיל לחקור את עולמו הרוחני, הוא נדחף לשנות ולכוון את סביבתו ואת העולם כולו כך שישתוו עם הבורא. בשלב האחרון של השינוי הזה, העולם יהיה בהשתוות צורה מלאה עם הבורא. הדור הזה קרוי "הדור האחרון", לא משום שאחריו הכל חייב יהיה להיעלם, אלא משום שדור זה, הוא המושלם ביותר, ולא זקוק להמשך התיקון.

על ההתפתחות שלאחר מכן אין מדובר, כי היא שייכת לסתרי התורה. אלא מדובר על האופן, שבו צריך להביא את האנושות לדרגה של "הדור האחרון". כל התורה מדברת אך ורק על ה-125 מדרגות שבהשגת הבורא.

"סביבתו של האדם", היא מצד אחד, המקום שבו הוא מקיים את החוקים הרוחניים. מצד שני, נשמרת לאדם האפשרות להשתנות עם שינוי הסביבה: מה שנעשה לצורך שינוי הסביבה, בא ומשנה את האדם עצמו, בכוח השווה לכמות הנכללים באותה סביבה. למשל קבוצת תלמידים מהווה מקום של תיקון, ובו בזמן מקור של תיקון לכל אחד בה. ואם מישהו עדנו חלש, ולא יכול לתרום דבר לקבוצה, הרי כמקדמה, הוא מקבל מהקבוצה כוח לתיקון עצמו.

לכן כל אחד חייב לבנות לעצמו סביבה נכונה, כדי לשאוב ממנה כוחות לתיקון רוחני, וכוחות לעליה אחרי ירידה. בקבוצה, שעדיין לא מסוגלת לתרום כוחות לתיקון בצורה מספקת, רבים יהיו שרויים במצב רוח ירוד, בגלל העדר כוחות להתקדמות. בסביבה שמסוגלת לתרום כוחות כאלה, המצבים האלה בכל זאת מופיעים, אבל נמשכים זמן קצר.

התקדמות במדרגות רוחניות

כל מדרגה בנויה באופן הבא: מ"ימין" נמצא הכוח האלטרואיסטי של הבורא; מ"שמאל" נמצא הכוח האגואיסטי, של רצון הנברא; באמצע, ביניהם, נמצא האדם. כך הוא מרגיש את עצמו. האדם צריך לקחת כמות מסוימת, בשיעור הנכון, מכוחות הימין והשמאל, ובעזרתם לעלות למדרגה הבאה.

ברור, שהמושגים "ימין" ו"שמאל", וכן שאר המושגים, הם סמליים, ומשתמשים בהם בשפת הקבלה, כדי להגדיר בשם, את התכונות של העולמות העליונים.

וכך הלאה, עד למדרגה ה-125. 125 מדרגות אלו מתחלקות ל-5 עולמות, 25 מדרגות בכל אחד. העולם הרוחני הראשון מלמטה, הנמצא מעל העולם שלנו, קרוי עולם העשיה. אחריו עולם היצירה, עולם הבריאה, אצילות ו-אדם קדמון. העולם שלנו נמצא למטה מה למדרגה האחרונה של עולם העשיה, ונפרד ממנו על ידי המחסום.

כוחות הימין והשמאל הללו, במשותף, עוזרים לאדם להתגבר על כל הקשיים, במעבר ממדרגה למדרגה. כאשר האדם מלכתחילה נכנס לעבודה נגד האגואיזם שלו, בהיותו בצד הימין )של כוחות הבורא(, מופיע אצלו רצון וכוחות לעליה. זהו השלב הראשון.

השלב השני מסתכם בכך, שהאדם עובר לצד שמאל, ומוסיף לעצמו אגואיזם. המצב שלו כאן הפוך לחלוטין, מכפי שהיה בצד ימין: מצב רוח ירוד, דיכאון, תשישות. אולם, להיות בצד ימין במצב ההתחלתי, דבר זה תלוי לא באדם, אלא בבורא. צריך להיות בצד שמאל, כדי להרגיש את האגואיזם, וזמן השהות בצד שמאל תלוי באדם עצמו. הוא יכול לקצר את שהותו שם למינימום.

כל הרע שהאדם מרגיש, תלוי בזמן שהותו בקו שמאל. אם האדם מבין שמצבו הנוכחי הגרוע מופיע במטרה לתקן את העתיד שלו, אז הוא יעריך את מצבו הנוכחי כטוב ולא כרע. ואז היסורים יורגשו כדבר הכרחי, ומשום זה כדבר טוב.

באופן כזה משתנה ההבנה וההרגשה של "רע וטוב". בתיקון הרגשות הללו יכולות לעזור הקבוצה, הסביבה, שמהן האדם יכול לשאוב כוחות רוחניים, בזמן שהוא עדיין לא נמצא בעולם הרוחני. כל הבריאות מהוות גוף אחד, "אדם הראשון", ורק כתוצאה מהרצונות הלא מתוקנים, הן נפרדות על ידי "גופים", "רצונות".

קשר עם נשמות אחרות

כאשר האגואיזם מסתלק, אנחנו יכולים לקבל מידע מנשמות אחרות ולהרגיש אותן. צריך לבנות קבוצה בעלת מטרה אחת, מטרה זו צריכה להיות שלם אחד, בעל רוח אחידה מבפנים. יש להקפיד על יחס אחיד בין חברי הקבוצה, וכולם צריכים להיות תמיד מוכנים לעזור אחד לשני; כל אחד חייב להתכלל בשני ובכולם יחד.

במידה בה כל אחד יוכל לבטל את ה"אני" שלו, כלפי האחרים וכלפי הקבוצה בכלל, במידה הזאת הוא יקבל מכל אחד כפרט, ומהקבוצה ככלל. קטן יכול לקבל מגדול. ובשביל זה, עלי להחשיב את השני כיותר גבוה מעצמי.

קבוצה תמיד צריכה להיות במצב שיעדו העיקרי הוא רוממות הבורא. מטרה זו חייבת להכתיב כל פעולה. ואז כל אחד יוכל לקבל מהקבוצה "מטען" רוחני, וירידות רוחניות תעבורנה בצורה חלקה.

כל דרגה של נשמות בונה לעצמה סביבה המתאימה לדרגה הזו. הכל תלוי בדרגה, ברמה הפנימית של הנשמות. בכל עולם הסביבה הזאת חייבת להיבנות על פי חוקים אחרים.

קבוצה נבנית לפי עיקרון הגמישות, לפי עקרון השינוי, וגם אם תצטרך להשתנות בלי הרף, יעיד הדבר על ההתקדמות שלה. החיים, העבודה, המשפחה בעולם הזה, החיים הבהמיים בגוף הגשמי, יהיו חייבים להשתנות בהמשך, בהתאם לרוחניות של חברי הקבוצה. זה מה שהבורא דורש מאתנו.

הגוף שלנו יוסיף להיות בעולם הזה, ואילו הנשמה בעולם הרוחני. וככל שהנשמה תבצע יותר פעולות רוחניות, באותו שיעור הגוף יתאים את עצמו לחוקים הרוחניים בגשמיות. דהיינו, היחסים במשפחה, ובין חברי הקבוצה חייבים להיות בנויים, בסוף ההתפתחות שלנו, לפי החוקים העליונים של עולם אצילות.

אדם הראשון נוצר בכוונה כך, שהגוף-הרצון שלו נכלל מרצונות של תשע הספירות, והמלכות מהחלק של "לב האבן", אותו חלק של המלכות, שלא יכול לקלוט לתוכו תכונות של ט' הספירות הראשונות, תכונות הבורא.

מהסיבה הזו, אסור היה לו, לאדם הראשון, אפילו לעורר בתוכו את הרצון העשירי הזהלאכול מעץ הדעת טוב ורע, משום שכל ה"רע" נמצא בחלק הזה של המלכות, והוא יצא לעולםהתערבב עם שאר החלקים, ט' הספירות הראשונות.

האדם הראשון חטא בזה שציפה לקבל אור לתוך המלכות מתשע הספירות בְּעל מנת להשפיע לבורא, אך בפועל, מאחר שהמלכות לא מסוגלת לרכוש אותה כוונה אלטרואיסטית לעצמה, הוא קיבל את האור בְּעל מנת לקבל. וכתוצאה מכך נשמתו התפרקה ל-600,000 נשמות נפרדות, שלא מרגישות את הנשמה השלמה שהיתה, ולא כל שכן לא מרגישות אחת את רעותה.

כל חלק הוא רצון לקבל תענוג. חלק זה קרוי "אני", שאותו צריך לתקן, בכך שמעלים אותו ב-125 מדרגות, היינו כל פעם לתקן 1/125 בכל אחת מ-600,000 הנשמות הרצונות. בכל פעם, שכל חלק עובר לצד ימין, ואחרי זה לצד שמאל, ואחרי זה נכלל לקו אמצעי, הנשמה לוקחת מימין את כוח הבורארצון להשפיע, משמאלרוכשת רצון לקבל, ובקו האמצעי מופיע הסכום: רצון לקבל על מנת להשפיע.

מלמעלה תמיד נותנים כוחות במידה כזו, שיהיה אפשר בעזרתם להתגבר על האגואיזם של צד שמאל, היינו לתקן את החלק האגואיסטי ההכרחי, כדי לקבל על מנת להשפיע. ונותנים רק מה שהאדם מסוגל לסבול. אם אדם לא קיבל כוחות מלמעלה, אז לא יינתן לו גם מצב רע.

אם חבר קבוצה משתוקק להתקדם רוחנית, תמיד צריכה להיות לו האפשרות לקחת מהקבוצה הן רוחניות והן אגואיזם. מסיבה זו שתי התכונות הללו חייבות להיות שרויות יחדיו כל העת בקבוצה. להיות בקבוצהמשמעו להיות מחובר אליה פנימית.

אם לאדם עדיין יקרים יותר תענוגי העולם הזה, והוא לא יכול להתנתק מהם, סימן הוא שעוד לא הגיע זמנו, ואין לו מקום בקבוצת לימוד. נשמתו לא מוכנה לקבל על עצמה את החוקים הרוחניים הפועלים בין נשמות. וכאשר אדם עובר את כל התענוגים של העולם הזה, נותנים לו דחיפה לרוחניות.

לשם כך הוא לא חייב באמת להימצא בכל נסיבות החיים של העולם הזה, ולהתנתק מהם, לאחר שגילה אותם כלא נחוצים. הוא משיג את זה על ידי קבלת הוכחות נחוצות מלמעלה, היינו לאחר שחש בשפלות החיפוש אחר תענוגים גשמיים.

המחסום

היום מה שמושך אותנו לרוחניות, זו תחושת התענוג מהעולם הרוחני. נראה לנו שהיא גדולה יותר מתענוגות העולם החומרי, ולכן אנו כה חושקים ברוחניות. אין כאן שום הונאה. כל העולם שלנו חי וניזון מניצוץ קטן של אור רוחני, אשר פרץ דרך המחסום וחדר לעולם שלנו. ועכשיו, תארו לעצמכם עולם רוחני, אשר כולו מלא אור, ובמיליארדי מיליארדים של פעמים גדול יותר מהניצוץ הזה של תענוגי העולם הזה. אלה תענוגים נמצאים שם!

אבל איך לעבור לעולם הרוחני? אנחנו יודעים, שלצורך זה דרוש לשנות את כל המהות האגואיסטית שלנו, מרצון לקבל לרצון להשפיע. אך איננו מבינים, מה זה בעצם, ואין מספיק מילים, כדי להסביר את התהליך הזה. במוח שלנו אין תבניות שיעזרו לנו להבין משהו כזה, משום שמוחנו פועל במערכת של אגואיזם.

ועוד נאמר שמספיק לשנות את כוונת הרצון, ולא את הרצון עצמו, כדי להרגיש תענוג, שבגודלו שווה למידת שינוי כוונת הרצון. דהיינו, מדובר במושג שכולו פסיכולוגי: שבכל מקרה אזכה בהנאה, וחשוב רק באיזו כוונה, לשם מה או לשם מי.

היכן איפוא מסתתר אותו שסתום, שאותו צריך לסובב כדי להשיג את זה?

הוא נמצא בגבול בין האגואיזם של העולם שלנו ובין האלטרואיזם רוחני, וקרוי "מחסום"שמעיד על מידת ההכנה של האדם, שנעשה בשל לעבור בתחושות שלו לעולם הרוחני. על מנת להגיע למצב כזה, דרושה התמדה בלימוד ובמסגרת קבוצתית. מסגרת הקבוצה נחוצה כדי לפתח רצון לרוחניות עד למידה המספקת. אז מתרחשת "פריצה" פנימית, והאדם מתחיל לקבל מלמעלה מודעות וכוח רוחניים.

חזרה לראש הדף
Site location tree