אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מסע לעולם עליון / צעדי הלימוד / עשרה שיעורים בחוכמת הקבלה / שיעור 4
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

שיעור 4

בשיעור זה תלמד על:

א.הרגשת החסרון

ב.מסך רוחני

ג.חמשת פרצופי א"ק

ד.נקודות דס"ג

ה.צמצום ב'

ו.מקום עולם האצילות

בדיוק כשם שאנחנו חשים כי רצון שלנו בא על סיפוקו, או כי לא נענה, כך גם בפרצוף קיימת תחושת הנאה של מילוי כאשר האור נכנס ותחושת ריקנות וחוסר שביעות רצון כאשר האור יוצא, על אף זאת שבעולם הרוחני אין תחושת ריקנות שכן אם יוצא אור החוכמה נותר אור החסדים בכל מקרה, פרצוף שמסלק את האור יודע בדיוק לקראת מה הוא הולך בסרבו לקבל תענוג כלשהו.

בעולם הרוחני מדובר על סירוב לקבל תענוג כלשהו מתוך רצון שהוא נקי מהנאה אגואיסטית, והחלפתה של ההנאה האגואיסטית באלטרואיסטית. אם הפרצוף מבחין שאינו מסוגל לקבל למען הבורא הוא לא יהא מוכן לקבל למען עצמו. כדי להגיע להחלטה כזו דרושה תמיכה מסוימת וכוח אנטי-אגואיסטי, כלומר מסך. המסך הוא זה אשר קובע את הכל. כאשר המסך קיים, הכלי מתחיל לראות את האור במקום החושך שקדם לו.

היקף האור המתגלה נגזר מכוח המסך. אור ללא מסך לא מאפשר בשום אופן להבטיח את המעבר לפעולות אלטרואיסטיות. דווקא העדר האור, אותו צמצום ראשון שביצע הכלי, מאפשר לכלי להציב מסך שבעזרתו ניתן יהיה בעתיד לקבל את האור. ניתן לדבר על רצון רוחני רק כאשר קיים המסך.

המטרה המרכזית בלימודי חוכמת הקבלה היא השגת תכונות הבורא, מילוי באור של הפרצוף, הנשמה. ברגע שהאור נכנס אל הכלי, מייד הוא מתחיל להקנות לכלי את תכונותיו האלטרואיסטיות. האדם מבחין מהו בהשוואה לאור, מתחיל להרגיש בושה מהיותו המקבל, ומשתוקק להידמות לבורא. הכוח של אור הבורא אינו מסוגל לשנות את טבע הכלי אותו יצר הבורא, אלא רק את הכוונה שבה הכלי משתמש באור, מהנאה עצמית להנאה למען הבורא.

קבלה כזו נקראת "קבלה על מנת להשפיע" (קבלה לשם נתינה). בכך שמחזירה את ההנאה לבורא היא מאפשרת למלכות לקבל הנאה מלאה מהאור, ומכאן נהנית מכך שהבורא נהנה. בבחינה א' של התפתחות האור הישר, מלכות רק מקבלת הנאה מהאור שנכנס אליה; ועקב כך שעברה את כל הדרך הלוך ושוב מעולם אין-סוף לעולם שלנו, עם מסך, מקבלת המלכות שוב את כל האור לתוכה, אלא הפעם למען הבורא. זה מאפשר לה להגיע להנאה אינסופית ברצונות התחתונים ביותר וכך גם בעליונים ביותר. תחושה זו נקראת תחושת השלמות.

בחמשת הפרצופים של עולם אדם קדמון מסתיימות כביכול כל רשימות עולם אין-סוף, שבעזרתן ניתן למלא את המלכות עד הטבור. מתחת לטבור גלגלתא נותרו רצונות חזקים מאוד. על הרצונות האלה אין מסך ולא ניתן למלאם. אילו היינו מסוגלים למלא את החלק התחתון של גלגלתא באור, היינו מגיעים לגמר התיקון. כדי להגיע למצב הזה יורדות נקודות דס"ג מתחת לטבור (ראה איור 6).

"נקודות" הם פרצופים שיוצאים בעת הסתלקות האור מפרצוף ס"ג, הקרוי גם פרצוף בינה. פרצוף בינה הוא פרצוף שמסוגל להתפשט בכל מקום. הוא משתוקק לתת ורק לתת, איננו זקוק לאור החוכמה, התכונה שלו היא נתינה, של אור חסדים. ס"ג יוצא על רשימות ג' דהתלבשות, ב' דעביות. גלגלתא וע"ב שפועלים ברצונות אגואיסטיים לקבל, לא היו מסוגלים לרדת מתחת לטבור, ביודעם ששם נמצאים רצונות אגואיסטיים חזקים עוד יותר. נקודות דס"ג, תחת הטבור, ממלאות את גלגלתא באור חסדים, הנאה מנתינה. ההנאה הזו חופשית להתפשט בין כל רצונות הפרצוף.

מתחת לטבור, נקודות דס"ג יוצרות פרצוף חדש, שיש לו עשר ספירות משלו: כתר, חוכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. הפרצוף קרוי נקודות דס"ג. זה פרצוף חשוב בעל תפקיד מכריע בתהליך התיקון בהיות חלק מפרצוף בינה, אשר מעלה אליה רצונות לא מתוקנים, מתקנת אותם בדרגתה, ומעלה אותם עוד יותר.

בפרצוף גלגלתא, ב"ראש" ישנן הספירות כתר, חוכמה, בינה; ב"תוך" ישנן חסד, גבורה, תפארת; ומתחת לטבור ב"סוף" ישנן נצח, הוד, יסוד, מלכות.

כאשר נקודות דס"ג ירדו מתחת לטבור והתחילו לתת אור חסדים לסוף הגלגלתא, הן הרגישו בתגובה חזקה מאוד מהרשימות שנשארו אחרונות, מהאור שפעם מילא את הכלים האלה.

אלו רשימות ד'-ג'. הכוח של ד'-ג' גדול מכוחו של המסך של נקודות דס"ג ב'-ב', ולכן ס"ג אינו מסוגל לעמוד כנגד האור, שגורם לו לרצון בעוצמה כל כך חזקה, ומתחיל לרצות לקבל למען עצמו.

בחינת בינה בהתפשטות "אור ישר" מלמעלה למטה (ראה איור 1), מורכבת משני חלקים. בחלק הראשון בינה אינה רוצה לקבל כלום, אלא נותנת הכל. החלק הזה קרוי ג"ר (גָר) דְבינה, והוא אלטרואיסטי לחלוטין בכל תכונותיו. ואילו החלק השני חושב על קבלת האור, אבל בכוונה להעביר אותו הלאה. הוא מקבל את האור, אבל לא למען עצמו, וקרוי ז"ת (זָת) דְבינה.

איור 6. התפשטות פרצוף נקודות דס"ג מתחת לטבור

אותו דבר מתרחש בפרצוף נקודות דס"ג, שהוא בעל תכונות של בינה. שש הספירות הראשונות שלו קרויות ג"ר דבינה, וארבע התחתונות, ז"ת דבינה. כל אור החוכמה העצום שמגיע אל ג"ר דבינה, לא נוגע בבינה; היא אדישה כלפיו. וז"ת דבינה שרוצה לקבל על מנת לתת לתחתונים, יכולה לקבל את האור רק עד דרגת עביות ב'. אם הרצונות שמגיעים אליה גדולים מעביות ב', היא מתחילה לקבל למען עצמה.

אבל לאחר צמצום א' ישנו איסור של מלכות לקבל למען עצמה. לכן ברגע שרצון כזה מתעורר בז"ת של נקודות דס"ג, מלכות עולה וניצבת בגבול שבין רצונות אגואיסטיים ואלטרואיסטיים, כלומר באמצע התפארת. פעולה זו של המלכות נקראת "צמצום ב'". בקו הזה נוצר גם גבול חדש להתפשטות האור, "פרסא", שקודם היתה בסיום דגלגלתא.

אם לפני כן היה האור יכול להתפשט רק עד הטבור בניסיון להגיע גם אל מתחת לטבור ללא הצלחה, הרי עם התפשטות פרצוף נקודות דס"ג מתחת לטבור, חודר לשם אור החסדים וכאילו יצר בסיס להתפשטות העתידית של אור החוכמה עד הפרסא. אבל לפני צמצום ב' התפשט אור חסדים מתחת לטבור. לאחר הצמצום מתחת לפרסא אין כלל אור כלשהו מתחת לפרסא.

פרצוף נקודות דס"ג יוצר מתחת לטבור מושג שקרוי "מקום". מקום זו ספירה שבתוכה מסוגלת להתקיים ספירה אחרת, קטנה בהיקפה מהספירה הראשונה. העולם שלנו קיים במקום כלשהו. אם נשאב ממנו את כל היקום, מה שיישאר יהיה "מקום".

אלא שמקום ריקני אנחנו לא מסוגלים לחוש. זהו ריק שאותו לא ניתן למדוד. הוא שייך למימד אחר. במקביל לעולם שלנו קיימים עולמות רוחניים, שלא ניתן לראות או לחוש אותם, היות שגם הם נמצאים במימד אחר.

במקום של ג"ר דבינה מתחת לטבור יופיע בעתיד עולם האצילות. מתחת לפרסא בחלקה התחתון של תפארת, יווצר עולם בריאה. במקום ספירות נצח, הוד, יסוד, יופיע עולם יצירה. ובספירת מלכותעולם עשיה, שחלקו האחרון קרוי העולם הזה.

מתוך חמש ספירות כיצד נוצרו עשר? לבד מזעיר אנפין )ז"א(, כוללת כל אחת מהספירות, כתר, חוכמה, בינה, ומלכות, עשר ספירות. ז"א כולל רק שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. אם במקום ז"א נציב את שש הספירות שלו, הרי שיחד עם כתר, חוכמה, בינה ומלכות הם ימנו עשר. לכן לעתים הם נקראים חמש ספירות ולעתים עשר. אין פרצוף שמורכב משתיים עשרה או תשע ספירות.

את מונחי חוכמת הקבלה אין צורך לתרגם לשפות אחרות. כל המונחים מגדירים פרצוף רוחני כלשהו או חלק ממנו. התרגום עלול ליצור תמונה כלשהי של עולם שלנו, דבר שנאסר בפירוש. יש איסור להוריד את הרוחני לגשמי. המלים ראש, פֶּה, גוףויותר מאוחר נפגוש מושגים נוספים כמו נשיקה, חיבוק, זיווג ואחריםהמלים הללו עלולות לעורר אצלנו אסוציאציות שלא קשורות לחוכמת הקבלה.

חזרה לראש הדף
Site location tree