שיעור 9
בשיעור זה תלמד על:
א.יציאת העולמות
ב.השגת עולם אין-סוף
ג.פרצופי עולם האצילות
ד.שלש עליות בשבת
ה.משמעותו הרוחנית של הזמן
ו.התקדמות בעזרת אור מקיף
ז.גמר התיקון
יציאת חמשת העולמות אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה היא מימוש של חמש הספירות כתר, חוכמה, בינה, ז"א ומלכות שנמצאות בתוך מלכות עצמה. מלמעלה למטה מתפשטים העולמות ומגדילים ברציפות את עביותם של ארבעת הרצונות הראשונים מאפס (בחינת שורש) ועד ארבע (בחינה ד'), כן העולמות הם הסביבה שמקיפה את מלכות, כשם שאדם מוקף בסביבה.
מכוח החושים שיש לו אדם מרגיש רק את הסביבה הקרובה ביותר אליו. וזהו עולם העשיה.
כאשר החושים משתפרים והתכונות משתנות, מתחיל האדם בהדרגה לחוש את הסביבה הבאה, ואחרי כן סביבה נוספת, חיצונית יותר וכך הלאה. כל העולמות מהווים מעין מסננים העומדים על דרכו של האור ומגבילים את התפשטות האור המקיף. עם כל עולם שהאדם משיג, הוא מסיר מסנן נוסף ומתקרב יותר ויותר אל אור הבורא. אילו היה אור הבורא מגיע לאדם במישרין, ללא הסביבה המקיפה אותו, היתה מתבצעת שבירת הכלים של האדם.
בהדרגה, עם הסרת המסננים וחשיפת העולמות, מכניס האדם את כל העולמות האלה לתוכו ונשאר עם האור. האדם הופך להיות דומה לאור. המצב הרוחני הזה מגיע בגמר התיקון. כאשר האדם נמצא תחילה בתוך העולמות הוא חש את השליטה וההגבלות שלהם. כדי להיפטר מההגבלות אלה על האדם לקבל על עצמו תיקון פנימי, שמתאים, לדוגמא, לתכונות של עולם העשיה. המשמעות היא להיות אלטרואיסט בדרגה של בחינת שורש. כאשר אדם מצליח לגבור על עולם העשיה, הוא נכנס לתוכו, ומשאיר בו את חותמו. בשלב זה הוא כבר מרגיש את עולם העשיה. כדי להרגיש עולם מסויים הכרחי להידמות לתכונותיו, אז גם העולם הזה ייכנס לתוכו.
כך אדם הופך אלטרואיסט בדרגת העביות הראשונה, בעוד המטרה העומדת לנגד עיניו היא לספוג לתוכו באופן דומה את כל העולמות, ולקבל את תכונותיהם גם בדרגות העביות הבאות: ב', ג', ו-ד'. בצורה כזאת המלכות שסופגת לתוכה את התכונות של ט' הספירות הראשונות מיתקנת. האדם יוצא אל מעבר לגבולות של כל העולמות אל עולם אין-סוף.
כדי שאדם יוכל להתחיל בתהליך התיקון הוא צריך להיות מורכב מתכונת הבורא ומתכונתו העצמית, תכונת הקבלה שלו. כל פרצוף הבא בעולם אצילות מתחיל מהפֶּה של הפרצוף הקודם, פרט לפרצופי ז"א ומלכות: ז"א מתחיל מטבור אבא ואמא ומלכות מתחילה מטבור דז"א.
לפני היווצרותם של עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא, נקראים שלושת הפרצופים האלה כתר, חוכמה, בינה, והם תואמים את כתר, חוכמה ובינה בעולם הנקודים. הראש של עולם האצילות נמצא בהתאמה לשני הראשים בעולם הנקודים ואף ממלא אותו תפקיד. ראש עולם האצילות יצא ראשון ברשימות הכלים הלא שבורים בראש עולם נקודים. אך ז"א ומלכות עברו תיקון בהדרגה. מז"א תוקנו רק גו"ע וממלכות רק נקודה. האח"פים של ז"א ומלכות נמצאים בעולמות בי"ע. אם נצליח לתקן אותם אזי כל העולמות יתוקנו. התיקון מתבצע בפרצוף אדם ראשון.
פרצוף אדם ראשוןמלכות דעולם האצילותעולה לבינה. הדבר נעשה בשלוש תנועות. כל עולם האצילות עולה שלוש מדרגות. המצב הרגיל של עולם האצילות קרוי "יום-חול". בימים אלה עולם האצילות מואר על ידי אור חלקי שמגיע עד הפרסא.
ואחרי כן מגיע מלמעלה אור בעוצמה גבוהה יותר שמעניק לעולם האצילות תכונות רוחניות נעלות וכל העולם עולה מדרגה רוחנית אחת. במקום שהיה ז"א נמצאת עכשיו מלכות. ז"א עולה לדרגת אבא ואמא. אבא ואמא מתמקמים במקום אריך אנפין ואריך אנפין עולה לדרגת עתיק, עתיק עולה עוד יותר למעלה לס"ג (ראה איור 9).
העליה הראשונה של עולם האצילות נעשית בערב שבת. העליות האלה נקראות התעוררות מלמעלהאתערותא דלעילאדבר שבעולם שלנו תואם לימים, שבועות, זמן. כל מה שקורה, קורה לפי חוקי הטבע ואינו תלוי בנו.
איור 9. עליות עולמות בי"ע
העליה הבאה מעלה את עולם האצילות מדרגה נוספת, ואת מלכות לדרגת אבא ואמא. במדרגה זו היא רוכשת תכונה נוספת: את הכוונה "לתת". כעת מלכות מסוגלת לקבל למען הבורא. היא כבר בעלת מסך ומסוגלת לבצע זיווג דהכאה וליצור פרצופים אחרים. על התכונות של אבא ואמא מצד אחד, ותכונות מלכות עולם אין-סוף מצד שני, היא יוצרת פרצוף חדש הקרוי אדם הראשון.
המצבים הרוחניים שנקראים "ערב שבת", "שבת", "מוצאי שבת" וכו', יכולים להופיע אצל המקובל שלא בהתאם לימים שבלוח השנה. אם בשבת שלפי לוח השנה אסור לנסוע ולעשן, הרי בשבת הפרטית שהיא מצב רוחני יחודי מותר לעשות הכל. עם זאת, המקובל חי ככלות הכל גם בעולם הזה ונוהג בהתאם לחוקיו. המושגים הרוחניים האלה לא ניתנים כלל להשוואה עם אלה של העולם הזה. לדוגמא, שישה ימים יכולים לעבור אצל מקובל בשבריר של שניה ומצב רוחני של שבת יכול להימשך כמה ימים.
כל דבר שמתממש בעולם הזה, שייך לגוף שלנו, וכל מה שמתממש ברוחניות שייך לנשמה. בינתיים, כפי שניתן לראות, הנשמה אינה מתואמת עם הגוף. כאשר העולם שלנו יעבוד בהתאם למערכת הרוחנית, דבר שיקרה בגמר התיקון, כל פעולותינו בעולם הזה ובעולם הרוחני וכל הזמנים, יתאחדו לאחד.
אם עכשיו אתם עוברים שינוי מסוים תוך שניה, והשינוי הבא יתרחש בעוד חמש שנים, אז השניה הבאה שלכם תימשך חמש שנים. זמן ברוחניות משמעו שינוי בתכונות. בעולמנו יכולים לעבור אלף שנים, עד שהאדם יהיה מוכן להתחיל בלימוד חוכמת הקבלה. כאשר אנחנו נכנסים לעולם הרוחני, אנו עוברים ביום אחד מצבים שעברנו קודם לכן במשך כמה גלגולים. זהו שינוי הזמנים וקיצורם. את השנים הרוחניות, ששת אלפי המדרגות בי"ע, לא ניתן להשוות עם זמן בעולם שלנו.
העליה מעולמות בי"ע לעולם האצילות נקראת שבת. כל האיזור מהטבור של גלגלתא ועד הפרסא קרוי שבת. בזמן העליה הראשונה מתוך שלוש עליות, עולם הבריאה עולה לאצילות, במשך העליה השניה, עולם היצירה עולה לאצילות ובעליה השלישית עולה גם עולם העשיה לאצילות. העליה של עולמות בי"ע ועולם האצילות נעשית בו זמנית.
במשך העליה השלישית, ז"א, מלכות דעולם האצילות ועולמות בי"ע נמצאים במרחב של עולם האצילות. ראשי עולם האצילות: עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא יוצאים אל מחוץ לגבולות עולם האצילות לעולם אדם קדמון, וראש גלגלתא עולה (בעליה ראשונה) מראש ע"ב (בעליה שניה) ומראש ס"ג (בעליה שלישית) אל עולם אין-סוף.
מי שמגיע מהעולם שלנו רק אל העולם הרוחני הראשוןעשיהיכול במשך העליה השלישית לעלות לעולם האצילות ולהימצא במצב רוחני של שבת. אבל אחרי כן הוא יורד למטה, שכן ההתעוררות שבאה מלמעלה אינה שכר שהרוויח האדם עצמו, אלא הדבר יורד אליו מלמעלה כמתנה.
הכיוון של הזמן הרוחני הוא תמיד מלמטה למעלה. כל הנשמות, כל האנושות, בלי משים, עולים כל הזמן למעלה, מתקרבים לבורא כדי להתאחד אתו. תהליך זה קרוי התקדמות בציר הזמן הרוחני. המדידה היא תמיד בכיוון הטוב והחיובי של הציר, גם אם האדם בתחושותיו, מרגיש תנועה זו כשלילית, כנסיגה. האדם הוא אגואיסטי, ולכן מעריך את כל מה שקשור לרוחניות כדבר שלילי. האדם לעולם אינו נסוג לאחור במהלך התקדמותו אל עבר הרוחניות.
האדם בעולם שלנו לא צריך לשאוף להגברת האגואיזם, אלא צריך להשתוקק אל הבורא. במהלך העבודה בכיוון הזה, טרם התיקון, ירגיש בכל זאת איך האגואיזם שלו גובר, כלומר הטבע האגואיסטי שלו יתגלה לו בהדרגה בצורה השלילית ביותר בהשוואה לתכונות הבורא.
בזמן לימודי חוכמת הקבלה האדם מושך עליו את האור המקיף בעוצמה הולכת וגוברת, ובאור הזה התכונות האמיתיות של האדם מורגשות כיותר ויותר שליליות. התכונות נשארו כפי שהיו, אבל האדם מתחיל להשוות אותן עם תכונות האור של הבורא ומכאן ההרגשה השלילית. דווקא לאדם מתגלה הרע שבו ולמרות זאת, תחושה זו מעידה על מגמת התקדמות לעבר הבורא.
עולמות בי"ע אלה הם כלים אלטרואיסטיים שנפלו לאח"פ מתחת לפרסא. גם עולמות אלה מתחלקים לגו"ע ואח"פ. גו"ע שלהם נגמר בחזה דעולם היצירה, כלומר אחרי עשר הספירות של עולם הבריאה ושש הספירות של עולם היצירה. ארבע עשרה הספירות התחתונות, החל בחזה דיצירה ולמטה )ארבע ספירות של עולם היצירה ועשר ספירות של עולם העשיה(, הן האח"פים של עולמות בי"ע.
עולם האצילות מאיר באורו על עולמות בי"ע עד חזה דעולם היצירה. עולם האצילות קרוי "שבת". שש עשרה הספירות העליונות של עולמות בי"ע )גו"ע(, מפרסא ועד חזה נקראים "תחום שבת", ועולם האצילות עצמו קרוי "עיר".
איור 10. עיבורה של עיר
גם כאשר כל עולמות בי"ע עולים למעלה לעולם האצילות, ניתן להפעיל רצונות שנמצאים מתחת לפרסא עד חזה דעולם היצירה (גו"ע). לכן בעולם שלנו אפשר לצאת בשבת מעבר לעיר, אבל רק בגבולותיה, בתוך תחום השבת. המרחק הזה הוא 2,000 אמה ו-70 אמה (בערך 2,000 צעדים). כיצד הוא מתחלק? מפרסא ועד חזה עולם הבריאה המרחק הזה קרוי "עיבור" ומהווה 70 אמה. מרחק זה שייך עדיין לעולם האצילות, למרות הימצאותו מחוצה לו. זהו קו שמקיף מבחוץ את כל העיר, כמו בטן של אישה הרה שבו מתפתח העֻבָּר, שכאילו כבר חרג מתוכה, אבל בכל זאת שייך אליה. והמרחק מחזה דעולם הבריאה ועד חזה דעולם היצירה הוא 2,000 אמה.
כל המרחק מפרסא ועד הסיום 6,000 אמה. חלק מעולמות בי"ע, מחזה דיצירה ועד הסיום, קרוי מדור הקליפותהאח"פים של עולמות בי"ע; אלה כוללים ארבע ספירות של עולם יצירה ועשר ספירות של עולם עשיה. זהו מקום שריק לחלוטין מקדושה ולכאן אסור לצאת בשבת מעבר לתחום אלפיים אמה.
בישראל יש מקומות בהם מציבים סביב העיר גדר תיל מיוחדת שמסמנת בבירור את גבולותיה. פעולה זו קרויה "עירוב". תיקון יחודי זה הופך את כל העיר לשטח אחד. בתחום המוגדר הזה ניתן ללכת, להוציא ולהכניס דברים. בעולם הרוחני כל זה נעשה כדי שבשבת נוכל לאחד את כל הרצונות הקיימים שלנו לתכונה אלטרואיסטית אחת. בשבת הנשמה עולה לעולם האצילות ונמצאת ברשות הבורא, באחדות שלמה. בנשמה שולט רק האור העליון שיורד למטה. אך כשיש כמה רשויות, הנשמה נמצאת בשליטת הכלים התחתונים.
כאשר האדם עובר את המחסום ועולה אל העולם הרוחני, הוא אינו עובר דרך מדור הקליפות, מכיוון שבשבילו המעבר לעולם הרוחני אינו נעשה בשבת, כאשר עולמות בי"ע נמצאים בתוך עולם אצילות.
ברוחניות, אין השבת נכנסת אצל כל אחד באותו זמן. בעולם שלנו במדינות ובערים שונות השבת נכנסת בזמנים שונים, אבל אם האדם לא נמצא עוד תחת השפעת האדמה ושמש, לדוגמא בחלל, הוא צריך לשמור שבת לפי שעון ירושלים: בהתאם לרוחניות )שבת היא רמת העולם אצילות. העליה לעולם האצילות נקראת ערב שבת(; ירושלים היא המקום שבו נמצא הבורא.
מעלים את הנשמות לאצילות כדי שיראו את ההגבלות שקיימות שם, ויוכלו אחר כך לשמור על ההגבלות האלו בעצמן. כאשר האדם מגביל את עצמו מרצונו, שוב אינו שם לב למגבלות אלו היות שהוא נמצא מעליהן והן לא לוחצות עליו יותר. כל הפעולות האלו נובעות באופן טבעי מהתכונות העצמיות של אותו אדם. מטרת הבריאה היא שנעלה באופן עצמאי, והשבת קיימת כדי להראות לנו מה יש בעולמות העליונים, ואל מה צריך להשתוקק.
מצב התיקון שורר כאשר אור הבורא מאיר עלינו באופן ישיר, ללא שום הגבלה, ולא דרך העולמות שמסננים ומחלישים אותו; ובהאירו עלינו במישרין גורם לנו הנאה נצחית ואינסופית בהתאם למטרת הבריאה.