אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מסע לעולם עליון / צעדי הלימוד / עשרה שיעורים בחוכמת הקבלה / שאלות ותשובות
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

שאלות ותשובות

קבלה מהי?

מהי "שפת הקבלה"?

קבלה היא הוראה עתיקת יומין, החובקת מגוון שפות, ובה אופני ביטוי רבים: שפת הסיפור כמו בתורה, שפת הדינים כמו בתלמוד, שפת הקבלה עצמה, המשתמשת בנוסחאות, שרטוטים ומטריצות. הקבלה משתמשת בחוקים מתמטיים טהורים, כדי להביע תופעות רוחניות. ישנם אופנים רבים לתאר את התחושות והרגשות האדם. אך שפת הקבלה היא המדויקת מכולן, והיא שפה מדעית. תחושות רוחניות ניתן לבטא גם בשפת המוסיקה. אמנם איננו מכירים את המוסיקה שחיברו המקובלים בעבר. בכל זאת היו שירה ומוסיקה בהן הביעו מקובלים את אשר הרגישו בעולם הרוחני. המוסיקה הקבלית האחרונה, היחידה והמקורית ששרדה, היא זו של הרב יהודה אשלג ושל הרב ברוך אשלג, בנו הבכור.

שפת המוסיקה טובה שכן היא מגיעה לאוזני כולם, גם לאלה שאין להם ידיעה בשפות האחרות של הקבלה. דבר זה מאפשר גם לאדם שאינו שרוי במציאות הרוחנית להרגיש ולהשתתף באותן חוויות והרגשות שהמקובל הרגיש באותו רגע בעולם הרוחני.

מהם עקרונות חוכמת הקבלה?

החוק היחידי שקיים בכל המציאות הוא ההנאה המירבית של הבריאה מהבורא. כל שאר החוקים מתבססים על החוק הזה ומהווים למעשה מקרים פרטיים שלו. כל מה שקורה במציאות אינו אלא ישום הלכה למעשה של חוק זה. כל דבר ביקום, בכל נקודת זמן נתונה, מונע על ידי הכוח שדוחף את האדם להגיע למצב של הנאה מירבית, התמלאות באור הבורא. פעולת הבורא דומה לפעולת חוק המשיכה: הבורא נמצא במרכז היקום. בתחילת הדרך הוא הרחיק את הנשמות מרחק של חמישה עולמות ממנו אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיהעד הנקודה המרוחקת ביותר שקרויה העולם הזה. אחרי כן הוא מתחיל למשוך אותנו אליו.

אנחנו חשים את התהליך הזה כמשהו שנכפה עלינו, מלווה בסבל ויסורים למיניהם. הסבל הזה נועד לדחוף אותנו לשינוי הטבע האגואיסטי שלנו לאלטרואיסטי. שהלא הבורא מטבעו אלטרואיסטי. התרחקות או התקרבות אל הבורא משמעו שינוי תכונות האדם במימד הרוחני: ככל שדומים יותר לבורא, לתכונה האלטרואיסטית שלו, נמשכים אליו בעוצמה רבה יותר, ואילו הגברת האגואיזם גורמת להתרחקות מהבורא.

במידה שנשקיע מאמצים בהתקרבות רוחנית אל הבורא, ולא נמתין עד אשר הכוח המושך שלו ישפיע עלינו בצורה מכאיבה, נוכל לצמצם את הסבל שלנו, ולחוש את הכוח המושך של הבורא כמשהו טוב הגורם לנו הנאה. אם נתעקש ולא נרצה לתקן את התכונות שלנו, ובפרט נסרב לקבל תכונות אלטרואיסטיות של הבורא, נחוש בעולם הזה סבל רב שיתבטא בקשיים, בחולי ובמוות.

חוכמת הקבלה מאפשרת לנו מימוש עצמי מכל הבחינות, כדי שבמודע נוכל להתקדם אל עבר הבורא, ולא נזדקק להשפעת הכוח המאלץ הנוקשה שלו. אדם שלומד את חוכמת הקבלה, ובין השאר, את שיטת ההתקרבות הרוחנית לבורא, מקבל כוחות רוחניים וידע, ואז הוא מסוגל בכוחות עצמו ובצורה מהירה וקלה לעבור את כל הדרך הרוחנית להתקרבות אל הבורא. בעשותו כך הוא מונע מעצמו ומכל העולם מחלות, אסונות, ומלחמות. כל התופעות השליליות בעולם שלנו הן פועל יוצא של פעילות הכוח המאלץ של הבורא, שדוחף אותנו לתיקון.

אתה, הקורא, כבר לוקח חלק פעיל בניהול העולמות מעצם העובדה שהתחלת לחשוב, לנתח, להתווכח, להסכים או להתנגד למה שקראת. אתה מעורר בתוך נשמתך את נקודת הקשר הרוחני עם הבורא ועל ידי כך מושך את אור התיקון אל העולם שלנו, מרכך את ההשגחה העליונה, ומרכך את הנוקשות שלה. לכן חוכמת הקבלה היא המדע הכי מועיל היום, שפוקח את עינינו לראות כיצד אפשר לחיות כראוי.

מהו המבנה המתימטי של חוכמת הקבלה?

המבנה המתימטי של חוכמת הקבלה גדול ומורכב. ברובו הוא מורכב מגימטריות, אלא שיש בו גם מטריצות, נוסחאות, יחסי תלות מורכבים; וכן סדרות, כמו במתמטיקה. למבנה זה מתחברות גם אותיות. למעשה אי אפשר להבין את כל המערכת הזו, עד אשר יווצרו בלומד תחושות, בהתאמה למצבים שנלמדים. חוכמת הקבלה איננה מדע תיאורטי שעניינו העולם הרוחני, או השמיים, כפי שרבים נוטים לתאר לעצמם, אלא זהו המדע המעשי מכולם, היות שהוא נלמד ומובן רק מתוך השפעותיו על הלומד עצמו: האדם מבצע במסגרתו איזו פעולה רוחנית ומרגיש על עצמו את התוצאה.

רק הוא מבין מה בדיוק הוא עושה, ורק הוא מרגיש את התוצאה. את התחושות האלו ניתן לתאר, ולהעביר למישהו אחר רק בעזרת שפה יחודית. אך להרגיש את הפעולה הרוחנית שבוצעה, להבחין בה, יכול רק מי שחוזר על אותה הפעולה. לכן חוכמת הקבלה היא מדריך לעשיית פעולות רוחניות. כל פעולה רוחנית נקראת מצווה. האור שמתקבל כתוצאה מביצוע הפעולה קרוי "תורה".

בורא

מה ההבדל בין "מצד הבורא" ובין "מצד הנברא"?

מצד הבורא משמעו כל הבריאה יצאה ממחשבתו יתברך ונוצרה דרך ארבע דרגות )בחינות( של אור ישר ונקראת עולם אין-סוף. בעולם אין-סוף כל הבריאה מתקיימת בשלמות שלהמצד הבורא, שאותה הנבראים יכולים לקבל בתחושותיהם רק אחרי שיעלו בתחושתם, מהעולם הזה לעולם אין-סוףמצד הנברא. ואז גם מצד הנבראים יתגלה מה שקיים תמיד מצד הבורא.

מהי עבודת השם, ומדוע היא נקראת כך?

עבודת השם היא עבודה שהבורא עושה. מדוע נהוג לחשוב שמדובר דווקא בעבודת האדם? התשובה לכך היא שאת כל העבודה מלמעלה למטה עושה הבורא, ואילו מלמטה למעלה עושה הבורא עבודה רק במידה שהאדם מבקש לעלות רוחנית. לכן כל עבודת האדם היא לחוש נחיצות בעליה רוחנית ולדרוש זאת מהבורא, כלומר לדרוש זאת מהמדרגה הרוחנית היותר גבוהה, אשר ביחס למדרגה התחתונה ממנה תמיד נקראת בורא.

הבריאה כולה מתחילה מהבורא, שהוא כוח עליון שרוצה ליצור נברא שמשתווה אליו בשלמותו. אילו הכוח הזה, שהוא מושלם, היה בורא משהו שאינו מושלם, הרי שהוא עצמו לא היה מושלם.

מטרתו של הבורא, מהיותו מושלם, לברוא נברא השווה לו בשלמותו. הרצון הזה המוטבע באור קרוי "מטרת הבריאה". מחשבת הבריאה הזו מגדירה את כל ההתפתחות של הבריאה מתחילתה ועד סופה. בכל שלב ושלב של התפתחות הבריאה, כל מה שקורה בעולמות הרוחניים לכולם, ובכל מצב ועל כל סאת היסורים שבדרך שהנבראים מרגישים בעולם שלנו, כל זה מכוון לאותה מטרה: להביא את הנברא למצבו המושלם והטוב ביותר.

חוץ מהאדם אין שום נברא אחר לא רק בספרים נקרא על כך, אלא גם נראה ונרגיש את הדבר בכל הרבדים של הבריאה, לא רק בעולמנו, אלא בכל העולמות כולם. אם הבורא מושלם אז גם המעשה הסופי שלו מושלם. אך האם ניתן לקרוא למעשה הסופי שלו מושלם כל עוד מצבי הביניים אינם מושלמים ומלאים יסורים ואי צדק?

מצבי הביניים, לרבות אלה שאנו נמצאים בהם כעת מושלמים; אך אנו איננו מרגישים את שלמותם. הדבר תלוי במערכת הכוחות של הטומאה, שלא מאפשרת לנו להרגיש את המצב המושלם בו אנו נמצאים. חוכמת הקבלה מאפשרת לאדם לנטרל את השפעת כוחות הטומאה עליו, ולפי מידת הנטרול להרגיש נצחיות, את המצב האין סופי שבכל קיום ולא רק את עולמנו הקטן והמוגבל.

מה פירוש שמו הכללי של הבורא הֲוָיָה?

פירוש השם הויה הוא שהבורא יוצר ומחיה, בעבר, בהווה ובעתיד, כלומר מעל הזמן, כפי שאנו צריכים להשיג את הבורא ברוחניות מעל לזמן.

מה ההבדל בין שמות ה' וכינוייו?

שמות ה' משמעו "עשרת השמות הקדושים בתורה" והם תואמים את עשר הספירות כגון השם "א-ה-י-ה" הוא ספירת כתר, השם "י-ה" הוא ספירת חוכמה וכו'. כפי שמתאר בעל הסולם באותיות הראשונות של הפתיחה לפירוש הסולם. והכינויים השונים הם תכונות הבוראשש"חנון", "רחום", "נוצר חסד עליון" וכוי, והן תכונות שהוגדרו כך מתוך מה שהשיגו מקובלים.

האם לבורא יש משמעות של טוב ומטיב?

המונח טוב ומטיב בהתייחסות לבורא משמעותו שונה במקצת מזו המוכרת לנו. הסיבה לכך היא שאנחנו מחשיבים כטוב את מה שממלא את הרצונות האגואיסטיים שלנו. מה שטוב לי אני קורא "טוב", מה שרע לי אני קורא "רע". הכל יחסי לרמת ההתפתחות שלנו.

מה פירושו של היכל ה'?

היכל מורכב מ"הי" ו"כל". היכל משמעו שכל מי שנכנס להיכל המלך, מקבל את כל מה שהבורא הכין עבורו. אדם שמשיג מצב פנימי הקרוי היכל נכנס למגע שלם ונצחי עם הבורא. וכל עוד לא השיג מצב זה, נשמתו עוברת תיקונים הדרגתיים בתכונותיה.

הבורא נקרא גם "מקום". מקום הוא המרחק בין האדם לבורא, לכן והאדם חייב לבוא למצב בו יידבק בבורא, יתמזג עם בורא. קו הגבול שהוא מרגיש בינו לבין הבורא גם הוא קרוי מקום. מרגע שאדם עובר את כל התיקונים ונדבק בבורא, הוא משיג את תחיית המתים )תחיית תכונותיו(מה שקרוי "קימה" ומכאן באה המילה מקום. ואת הבורא והתכונות של עצמו הוא מרגיש כהיכל.

עולמות

מהו "העולם שלנו"?

העולם שלנו הוא מה שהאדם מרגיש בתחושות האגואיסטיות והלא מתוקנות שלו. כמידת התיקון של ה"אני" שלו, כך הוא מתחיל להרגיש עולם חיצון יותר.

מה משמעות "העולם הזה"?

העולם הזה )בתכונותיו( הוא הנקודה המנוגדת ביותר לבורא. כאשר אדם מתחיל להתרכז בעצמו וללמוד קבלה, האור המקיף מתחיל להאיר לו בהדרגה. במשך הלימוד האדם מעורר על עצמו את הארתו של האור המקיף ועם הזמן הוא מתחיל להרגיש עצמו יותר ויותר מקולקל )הכרת הרע(. זה נובע מכך שהאדם מתחיל להרגיש את עצמו בהשוואה לאור.

כשאור זה יאיר לאדם במלוא עוצמתו, בעולם הזה, הוא ירגיש עצמו מנוגד לחלוטין לבורא ואז הוא יזעק לעזרה. בתגובה לזעקה, הבורא יציל אותו ויעלה את האדם מהעולם הזה אל מעבר למחסום, אל המדרגה הראשונה של העולם הרוחני.

מכל האמור, מובן שכל בעייתנו היא להגיע להכרת הרע של האגואיזם שלנו, הטבע שלנו. לכך נוכל להגיע, רק בהשפעת אור התורה, או האור המקיף שמאיר לנו בזמן לימוד הקבלה. האור נקרא מקיף, כיוון שעדיין אין הוא יכול להיכנס לאדם בגלל נוכחות הרע שבתוכו.

מדוע אנו והעולם שלנו בנויים בצורה של הרצון לקבל כפי שנבראנו?

האור היוצא מהבורא עובר דרך ארבע בחינות שבמהלכן הוא מתעבה, לפני שהוא יוצר תחתיו "כלי" שהוא הרצון לקבל את האור, וליהנות ממנו. הרצון הזה הוא הבחינה החמישית, מלכות. אלא שברגע שמלכות מתחילה להרגיש בתוכה את האור, היא מחליטה להידמות לו. לכן בפנימיותה היא מנסה להידמות לארבע הבחינות שקודמות לה, ולכן גם היא מתחלקת בתוכה לחמישה חלקים.

בחלק שהבחינה החמישית מסוגלת להידמות לארבע הבחינות, היא מידמה, והחלק שבה שלא יכול להידמות לאף אחת מארבעת הבחינות הקודמות, נשאר בעינו ללא שינוי.

הבחינה השלישית מתחלקת לשישה תת חלקים ולכן אנו מונים עשרה חלקים או עשר ספירות בכל נברא. עשרת חלקים נקראים גם שורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל. שלושת הראשונים מתאחדים בגוף האדם, שני האחרונים קיימים בנפרד, כמו בגדים והעולם שמסביבנו. ההפרדה הזו מתרחשת בשל צמצום ב' )הצמצום השני( שנעשה בעולמות.

לשם מה נחוצים עולמות רבים?

ריבוי העולמות דרוש הואיל והרצון האגואיסטי נבנה בהדרגה תוך התרחקות מהבורא: בעולם אין-סוף נוצר תחילה רצון, השורש של הנברא העתידי. אחר צמצום ב' נוצר הרצון לקבל למען עצמי, אבל הרצון גם מרסן את עצמו מלקבל. אחרי כן עם שבירת הכלים, מופיעים רצונות דטומאה, "קליפות", שמיד רוצים לנצל את הרצון האגואיסטי. ואז עם חטא האדם הראשון, נולדים עולמות שלמים של כוחות דטומאה. מערכת כוחות דטומאה שווה ומנוגדת למערכת הכוחות דקדושה, והאדם נמצא ביניהם כדי ליצור את התנאים של חופש הבחירה.

מהם "עולמות מקבילים"?

כל חמשת העולמותאדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה מקבילים זה לזה. ננסה לתאר בדמיוננו חמש טבעות בעלות מרכז משותף. ואין עוד מלבדם. כעת נעתיק אותה תמונה חמש פעמים, זו תחת זו. קיבלנו חמישה שטחים מקבילים שבכל אחד מהם חמישה עיגולים. השטחים הללו הם עולמות הנקראים אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה עשיה. נציב בצדם של שטחים אלו עוד שטח ובו חמישה עיגולים ונקרא לו עולם אין-סוף. מהצד השני נציג עוד שטח ובו חמישה עיגולים והוא אדם. בין אדם לעולם אין-סוף ישנם חמישה עולמות. אדם מסוגל לקשר את עצמו בהדרגה, בעזרת התכונות שלו, עם כל העולמות ולהגיע להשתוות הצורה בתכונות, עם עולם אין-סוף. בהתאם לשינוי בתכונותיו חש עצמו אדם עובר )פנימית( מעולם לעולםמהרגשת עצמו בעולם הזה בלבד עד הרגשת עצמו, באורח דומה לגמרי, לעולם אין-סוף, לבורא. חמשת העיגולים שבכל מרחב נקראים דומם, צומח, חי, מדבר )אדם(. רמות קיום אלו הן גילוי הבורא בכל אחד מהעולמות.

אורות

מדוע משווים זכר ("אבא") לחוכמה ואשה ("אמא") לחסדים?

אור חוכמה הוא השורש של התכונות הזכריות ואור בינה הוא השורש של התכונות הנקביות. אפשר לראות את ההבדל אפילו בכתיב של המילים: איש, אשה. בין שתי המילים מבדילות האותיות י' )בגבר( ו-ה' )באשה(. י' מסמנת את ספירת חוכמה, ואילו ה', את ספירת הבינה, שבמלכות.

מכיוון שכל חלקי המציאות קשורים זה בזה ומשלימים זה את זה, וכל חלק כולל בתוכו במידה כלשהי את האחרים, הרי כל חלק או תכונה או פעולה שנחקור, תמיד ניתן להסביר אותם בדרכים שונות, אף כי תמיד יהיה מדובר בארבע הבחינות של הבריאה "ארבע בחינות דאור ישר".

האם אדם מרגיש את נשמתו ולא את גופו הפיסי?

הגוף הגשמי הפיסי הינו אשליה. אדם צריך להשיג את המצב בו הוא ירגיש את נשמתו. את זה מאפשרת הקבלה; היא מאפשרת לך להרגיש את תחילתה של הנשמה, ואחר כך לפתח אותה לכלי עצום, שאותו ימלא הבורא בעצמו.

מהו "כוח עליון"?

זהו הכוח של הטוב המוחלט שמנהיג אותנו. אך מתוך שאיננו מתוקנים, הכוח מורגש כרע ומזיק.

האם חוכמת הקבלה מלמדת מאגיה? האם מותר, ובאיזו צורה, לעסוק "בקבלה מעשית"? האם יש אמת וכוח בקמיעות, טבלאות קבליסטיות, ציורים, תרשימים?

חוכמת הקבלה אוסרת בפירוש לעסוק בפעולות כאלו. מטרתה להקנות לאדם שאיפה וכוחות רוחניים כדי שיהיה מסוגל להתפתח ולהגיע לדרגה רוחנית של הבורא.

מהו כלי?

כלי הוא רצון שתוקן על ידי המסך והודות למסך של הכוונה לקבל למען הבורא, הוא מקבל הזדמנות למלא בתענוג את הרצונות האגואיסטיים ליהנות. רצון שלא תוקן על ידי המסך עדיין לא קרוי כלי, אלא רשימו, קליפה וכו'.

לשם מה נולד האדם כבן או כבת? למה איש זה צריך לממש את היעוד שלו בארץ ישראל, והאחר, הרחק מישראל? לפי אילו אמות מידה בוחרים בקירבה משפחתית?

שאלות האלה מתייחסות אך ורק למנגנון ההשגחה העליונה, שקרוי זו"ן עולם האצילות. מערכת זו מורכבת משני חלקיםזעיר אנפין ונוקבא, זכרי ונקבישנמצאים במערכת יחסי גומלין ביניהם. יחסי הגומלין ביניהם יוצרים זמן (ימים, שבועות, חודשים, שנים). מהזיווגים של של ז"א ונוקבא נולדות הנשמות. תכונות הנשמות מגדירות את התכונות של הגוף הפיסי, שבו הנשמה מתלבשת. עוד לפני שילד נולד בעולם הזה, נוצרת הנשמה שלו ויורדת אל העולם הזה.

אנו מדברים כאן בנושאים אלה במונחים ארציים במימדים של זמן, מקום, ותזוזה, אף כי מימדים אלה אינם קיימים בעולם הרוחני. אלא שדווקא יחסי הגומלין בין החלק הזכרי והנקבי של זו"ן עולם האצילות קובעים את כל מה שיקרה בעולם שלנו.

אין שום אפשרות לתאר בצורה קלה ופשוטה את כל מגוון האפשרויות של היחסים בין שני החלקים האלה, כיצד שניהם מתקשרים, מתלבשים זה בזה, מזדווגים ויוצרים נשמות חדשות. זוהי מערכת מורכבת מאד. מתוך יותר מאלפיים עמודים שב"תלמוד עשר הספירות", שהוא ספר הלימוד העיקרי בחוכמת הקבלה, בערך אלף שש מאות עמודים מוקדשים לתיאור של זו"ן עולם האצילות.

כיצד יכול עצם רוחני להתחלק לעשר ספירות אינספור פעמים?

ניתן לבודד כל חלק של עצם רוחני ואפילו הקטן ביותר, ולחלקו פעם נוספת לעשרה תת חלקים, וחוזר חלילה, עד אינסוף. הרצון שברא הבורא לא משתנה, ומה שמשתנה הוא רק המידה בה משתמשים ברצון שיש עמו כוונה למען הבורא, וזה תלוי בגודל המסך. כלומר, עצם רוחני הוא חלק מרצון אחד ויחיד שברא הבורא ושעליו נעשה מסך.

מהו ההבדל בין "אני" ו"אין"?

שתי מילים אלו מורכבות מאותן אותיות אך כל אחת מהן היא בסדר אותיות שונה. סדר זה תלוי כלפי איזו מדרגה הבחנה זו מתגלה. המלכות שבפרצוף נקראת "אני" באותה המידה שהיא מגלה את מצבה, ואת המדרגה שלה. עם זאת היא הבסיס והמוליד של הפרצוף הבא, התחתון יותר. מבחינתו של הפרצוף התחתון, היא שורש, כתר, או "אין", מאחר שהתחתון לא יכול להשיג את העליון מעבר לפעולות העליון בתוכו. מסיבה זו אין אנו יכולים להשיג את הבורא עצמו אלא כפי שכתוב: "ממעשיך הכרנוך".

מדוע אומרים "הדם הוא הנפש"?

לנשמה, כלומר לאור הבורא הממלא את פנימיות הרצון המתוקן, יש חמשה שמות, או חמש דרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. נאמר כי "הדם הוא הנפש" מכיוון שהמילה "דם" באה מהמילה דומם, שהיא דרגת הדומם שברוחניות. כלי הדם הם כוחות הנשמה הנקראים מלאכים, שליחי הנשמה, כי הם מחיים את הגוף.

מהו יסוד החומר?

יסוד הוא הגבול התחתון ביותר בהשגה של עצם או של תופעה כלשהי. אך אין מדובר בחלק יסוד שהופרד למרכיביו ולא ניתן יותר לחלוקה. וזאת משום שיסוד כזה שלא מתחלק לעוד חלקים לא נמצא בעולם שלנו, אלא רק בשורש הרוחני של אותו עצם או אותה תופעה. בקבלה קוראים ליסודות אש, רוח, מים ואדמה (אפר או עפר). אדמה לעולם לא תתמוסס ותהפוך ממוצק לנוזל. מסיבה זו יש מצווה לכסות דם בעפר.

מעל יסוד האדמה נמצא יסוד המים שמורכב מגזי המימן והחמצן למרות צורתו הנוזלית. מעל המים נמצא יסוד הרוח שמורכב מסוגים שונים של גזים ותמיד נמצא בצורת גז. מעל יסוד הרוח נמצא יסוד האש שנמצא מעל כל היסודות, אינו מתפרק ולעולם אינו משתנה. האדמה היא היסוד התחתון מכולם והיסוד לכל שאר היסודות. גם בעולמנו, המים נמצאים על פני האדמה, מעליהם הרוח והאש מעל כולם.

מהו הקשר בין ארבעת קצוות תבל וארבעת יסודות החומר?

כנגד ארבעת קצוות תבל, מזרח, מערב, דרום וצפון, ישנם ארבעה יסודות: אש, רוח, מים ואדמה. בספירות המקביל הוא חוכמה, בינה, ז"א ומלכות. כאשר אור החוכמה נמצא בתוך האש, אור הבינה בתוך מים, אור ז"א בתוך רוח ואור מלכות בתוך אדמה, משמעו שכל האורות נמצאים בכליהם וכך משיגים את תחיית המתים.

מהו קול?

היווצרות הקול נובעת מהתנגשות העליון שהוא ראש הפרצוף, עם התחתון, שהוא הגוף שלו, סוף הראש, שהוא השפה העליונה, וההתחלה של הגוף שהיא ה"שפה התחתונה". שפה בא מלשון סוף. כאשר שתי מדרגות מתנגשות, הלכה למעשה, נולד דבר חדש שהיה מוסתר קודם והוא נולד בצורה של דיבור.

מהו זמן?

זמן הוא הרגשת הקלקול, החיסרון. מידת הזמן היא מידת ההרגשה של הקלקול, שאותו צריכים לתקן ולמלא באור. במילים אחרות, מקום וזמן )רצון שצריכים לתקן( מגיעים מאותו מקור והוא הרגשת חוסר השלמות. זו הרגשה נפלאה ביותר של גילוי החוקים והתכונות של הבריאה, שנולדים מהתפשטות האור הפשוט מהבורא. ככל שמתרחקים יותר מהבורא, מתגלה אי השלמות יותר ויותר ולכן מופיעים חוקים, קטגוריות תכונות ובריאות.

האם יש מצב ביניים בין טוב לרע?

טוב הוא חסד. רע הוא דין. ביניהם נמצאים רחמים.

כל הבריאה נבראה ב"צלם" אדםמה פירושו?

ב"צלם" הכוונה היא עשר ספירות שתוקנו בשלוש קווים וכוללים ראש, תוך )גוף(, סוף )גפיים(, המורכבים מרמ"ח איברים. המונח "צלם" נובע מכך שהאדם בעולם שלנו בנוי מחומר שונה אך כהעתק של פרצוף רוחני.

חזרה לראש הדף
Site location tree