ג. חשיבות התפשטות הקבלה
ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע...ובחרת בחיים.
אך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה... דהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכונה, שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה... ועל כן להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראוים לקבל התועלת ממשיח צדקינו, ולפיכך תלוים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה... וכיון שכן הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה.
הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל, ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בע"פ, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבא עוד פעם בעוה"ז כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.
והוא חיוב גמור בהחלט על כל אדם מישראל, ללמוד ולהבין רזין דאורייתא וכל דרכי השפעותיו ית' לתחתונים, שהם עיקר חכמת האמת ושכר הנשמות לעתיד לבא.
אין חכמי הגויים, שכולם אינם יודעים ביצירה מה שיודע קטן שבישראל. ותועלת שאר החכמות להיות סולם לחכמת ידיעת הבורא.
על אחת כמה וכמה שיש לנו לרדוף בכל לב ובכל נפש ובכל מאד אחר חכמת האמונה, הוא חכמת דרך הקבלה, שהוא דרך האמת.
לרגלי המניעה הכללית של הלמוד הרוחני בענינים האלהיים, הולך מושג האלוהות ונחשך, מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה. עם זה, הפחד החיצוני והאמונה הטבעית והשעבוד של ההכנעה נשארים בלבבות רבים בתור השפעת ירושה מאותן התקופות, שהדעה וההרגשה האלוהית היתה מאירה בהן בעזה, עד שהיתה ראויה מצד גדלה לשעבד אליה את כל הנפשות. וכיון שנקודת התוך של ההכרה האלהית עמומה היא, הרי המהות האלהית כלולה בהמון, וגם ביחידים שהם ראויים להיות למאירי דרך להם, רק בתור כח תקיף שאין להמלט ממנו והכרח הוא להשתעבד אליו. כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים ע"פ המצב הריקן הזה, של הציור האפל המלא תהו-ובהו שמתהוה ברעיון כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, יראה תתאה הנתוקה ממקורה, שהיא יראה עילאה, האדם הולך ומאבד את זהר עולמו ע"י מה שהוא מקשר את עצמו לקטנות-המוחין. אין גאות אלהים מתגלה אז בתוך הנפש, כי אם שפלות דמיונות פרועים, המציירים תכונה של איזו מציאות בדויה מטושטשת, מדולדלת וקצופה, שמבהלת את כל מאמין בה ומדכאת את רוחו, מטמטמת את הלב ומונעת את עדינות-הנפש של האדם מלהתגבר, ועוקרת את הזיו האלהי שבנשמתו. ואף אם יאמר כל היום כולו שאמונה זו היא בד' אחד, היא מילה ריקה שאין הנשמה יודעת ממנה כלום, וכל עדין-רוח מוכרח הוא להסיח דעתו ממנה, וזאת היא הכפירה שבעיקבא דמשיחא כשאזלו מים מני ים הדעת האלהית בכנסת ישראל - ובעולם כולו.
לא תוכל לעד התורה להיות מצומצמת רק בחקר הלכה המעשית לבדו. החלק הרוחני שבתורה לכל רוחבו, עומקו והיקפו מוכרח גם הוא למצוא מקום בישיבה… צד חידוש זה הוא מוכרח בדורנו… הדורש רפואה רוחנית… דרכים חדשים הננו חייבים לסלול, שהם הינם באמת הדרכים היותר ישנים, שבהם הלכו רבותינו הראשונים… ונוכל להיות בטוחים שלהמסייע בזה יהיה מהקרואים הראשונים לקול העתיד לפוצץ בראשי ההרים: 'כל מי שיפעל עם אל יבוא ויטול שכרו' (ירושלמי שבת, פ"ו ה"ט).
וכל אותם הספרים הנפלאים מלאי הענין, שכל כך התעמקו בהם גדולי הדורות בחיבורם והפצתם, הם מונחים בקרן זוית, או נחשבים לספרי טיול, שמעיינים בהם בדרך ארעי ועיון כזה איננו מביא כלל את תועלת המבוקש הכללי להתכנסות המחשבות, לקשורן, התילדותן ובנינן… וכל זאת באתנו מפני היראה הנפרזה מכל עיון ומחשבה בחלקי התורה הנוגעים ללב המרגיש ולמח החושב, שצוו עליה גדולי הדורות, ביחוד המקובלים; היראה, שבאה היא עצמה ממיעוט הלימוד והידיעה באיכותה של מידת היראה בכלל, ובהתגדלה פרא בלב, היא מתהפכת לפלצות ובעתה הרחוקה ויראת רוממות הדר כבוד עליון, המתחלת מההכרה הברורה עד כמה הלימודים האלהיים פועלים לטובה על התרבות הכללית עדי עד, ועד כמה הם מביאים אורה של שלוה וצדק לעולם ממקור שם אלהי ישראל.
ואם בחכמות חיצוניות הקישיות מופתיות עיוניות שכליות טבעיות רפואיות הגיונות למודיות הן כל. ראתה עיני גרגיר או אשכול. פלג מלא או טפה. לאכול התוך ולזרוק הקליפה. להיות אמונתי באל ומצותיו מיופה. בנפת האמת מסובי השקר מנופה. ואם ידעתי באמת. ועל לבי זאת החותמת. כי החכמה הפנימית. אשר אין בה תרמית ומעלתה על שאר החכמות גדולה. היא חכמת האמת חכמת הקבלה. היא חכמת נביאינו. ובה מתנשאים נשיאינו. היא היא חכמת התורה אשר מכל סיג טהורה. בה יתקרבו לאל בני אדם. היא זיום היא הדרם היא הודם. היא תאיר במעשה בראשית נתיבה. היא תגלה חדרי מרכבם. תודיע סוד חשמל. וכל עיון בו בזולתה עמל. ובפירוש השמות. תגלה לנו תעלומות. ופליאות ובצירוף האותיות נוטריקונות וגמטריאות. אשר מי אשר אליה זכה. ולתת עליו
היום ברכה. ושאר החכמות אינם רק שיחות. ואליה המה פתיחות. ואם היא גברת המה שפחות. ודי להם בזה מעלה. ואחר אשר עד המופת אשר אי אפשר להכחישו מחקרה עלה. האמנם נהגנו בעצמנו בלמודם היתר. כדי להשיב את אפיקורוס עושה תורתינו פלסתר. כי התורה להודיענו תעלומות רמות בלי מופת תחיש. אך המופת לא תכחיש. והאמת הברור. כי העוזב דרכיה עונו צרור. ופני המתרפים במצותיה קבצו פארור. לא יועילו החכמות רק ללטוש המחשבה הם סבה. אך היא במצותיה היא המביאה לחיי העולם הבא. ובזה על כלן זולתה מדתה מרובה. כה דברי המתאבק בעפר רגלי המשכילים בחבה. מעתיר לאל עילום. יפרוש עליהם סוכת שלום. כמין בית מעובה.
אמנם לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו והוא הדבר, מה שאני בעוניי ובמר נפשי רגיל לקרוא,לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה וזאת היא הצעקה הגדולה, המקפת בעוזה דורות רבים, מימי הנביאים, הסופרים והחכמים, גדולי הדורות הראשונים והאחרונים. גדולי הכשרון שבנו פנו להם, בעיקר אל הצד המעשי שבתורה, וגם שם רק במקצועות מיוחדים, עבדוהו והרגילוהו בחינוך, והצד הרגשי, ויותר מזה הצד העיוני, ומה שלמעלה ממנו ובא אחריו ממילא, הקדשי ההופעי, שבו הגאולה והישועה גנוזה, אותו עזבו לגמרי ולגס רוח ומשוגע יחשב גם מי שבא ותובע את העלבון הגדול הזה, מרועי האומה. הקול הגדול של חוקרינו האלהיים, של חסידינו העליונים, של המקובלים הטהורים באי סוד ד', קדושי המבט ואדירי הרצון, חוכי ישועה וצופי גאולה, היה לקול קורא במדבר… דוקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות… כל התורה, בפירושיה הרוחניים כולם, צריכה היא להתעלות אצלנו. כל מי שיש אומץ בלבבו, כח בעטו ורוח ד' בנשמתו, קרוא הוא לצאת אל המערכה ולצעוק הבו אור. מחזה אחר, לגמרי אחר, היינו רואים בדורנו, אלמלי נתנדבו חלק רשום מבעלי הכשרון, הממולאים בתורה ובשכל טוב, לעבוד את כרם ד' בתוכו פנימה, לעסוק בטהרתם של מושגי האמונה והעבודה, בבירורן של הדיעות בעניני האלהות...ואנחנו היינו מתחילים במלאכת שמים הגדולה של ביעור רוח הטומאה מן הארץ ושל התחלת הופעת תיקון עולם במלכות אל עולם. ועל זה אנו נתבעיםולזה נוצרנו. ובכל זמן שאנו נודדים, נשחטים ונטבחים, כצבאות וכאילים, על אשר אין אנו מכירים את תפקידנו, באים אנשים קטנים ומצומצמים ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים, ואת סם החיים העיקרי, אותו, מניחים בקרן זוית. אלה מתוך טמטום הלב וקטנות אמונה, ואלה מתוך גאוה וחסרון ידיעה… ואקוה ששום אדם לא יחשדני במיעוט אהבה, חלילה, לתורה המעשית, להתמדת לימודה ולהרחבתה בפלפול וסברא, בחריפות ובקיאות. אבל בעת שהדבר בא עד לידי הפרת תורת אמת, תורה דלעילא, עד לכדי הדעכת נשמת הנשמה, עד כדי החלשת כח המחשבה, ועד כדי הבאת מעמד החיים הרוחניים שלנו ושל כל העולם כולו, התלוי בנו, למצב של פרפור ועילוף נורא... ואם יבוא אחד ויאמר, שישועתנו מונחת היא בנשמתה של תורה, בהגדלתה והאדרתה העליונה והאמיתית, יבואו כל הטוענים מעברים וימטירו עליך מבול של השגות: מה אתה חפץ בקבלה, במוסר, בחקירה, בפילוסופיה, בדרשנות, בספרות, בשירה? הלא כל אלה פשטו את הרגל ולא נתנו לנו את מה שהבטיחו בעת שהתחילה תסיסתם, וטענות כאלה מספיקות כבר להחניק את קול ה', הקורא בנו מקרב מעמקי נשמתנו וממלא העולמים כולם: 'דרשוני וחיו', - בעת כזאת אנו חייבים להפגין על הגדול שבחסרונות.
כאשר ימעט ההשכלה מבני ישראל בהמשך הגלות, וההקדמות האלהיות יתעלמו וישתכחו מהם יפלו הרבה במהמורות הגשמות, והעשותם אלוה בעל מקרים ותוארים, וזה מפני שסתרי תורה יתעלמו מהם ולא רבים יחכמו ולא ידעו הסוד אלא א' מעיר, ונמצאו רבים בשוחת הטעות, לזה בטלו כחו והתפללו עליו כדי להחליש רשתו.
וידע סתרי תורה וטעמי המצות... כי הנפש מתחזקת בהם ומתבודדת עם קונה... ומלבד הטוב הגנוז העולם הבא למשתדל ומתחכם בה גם בעולם הזה טועם טעם עולם הבא... ובזכות העוסקים יבא משיח כי אז תמלא הארץ דעה בסבתו אשר זה תהיה סבה קרובה לביאתו.
שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך אל תמנע בשביל הפחד לכנוס בעסק החכמה כי מה נפש חיותך אשר אתה בעולם אם ח"ו אין בך חכמה ומדע אין חייך חיים והכתוב אומר ראה נתתי לפניך את החיים ובחרת בחיים והגע עצמך אם איש יעמיד עליך למונעך מחיים חס ושלום תעמוד עמו למלחמה... או תמשול בו או חס ושלום להיפך וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ויקלו בעיניו כל הפעולות ואיצטדקאות שבעולם לעבור בים ולעלות לשמים עד שיכניע את העומד כנגדו ורוצה למנעו מן החיים וקל וחומר מה נאמר בחיים הנצחיים הנקראים חיים.
חידוש לי על העיר פראג שהיא מקום לומדים, ותורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא(תרגום: ותורה מגינה ומצילה בין בזמן שהאדם עוסק בה ובין בזמןשהאדם אינו עוסק בה), ואיך יורדת שם היהדות מיום ליום אחורנית ר"לץ. אכןהענין הוא דמקודם היה די בתורה הנגלית, אבל עתה בעקבתא דמשיחא, צריך להיות גם תורת הנסתר, כמו שאנו רואים נר דולק, וקודם שכבה הוא מתחזק ביותר ושלהבתו עולה יותר, כמו כןמקודםלא היה היצר הרע מתגבר כל כך, והיה די בתורה בנגלה לתבלין לנגדו, אבל עתה קודם הגאולה היצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם בנסתר.
חייבים לדעת אותה, כי מצווה היא עלינו: "וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים". הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתיישבים על הלב.
כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון, על מה ברא כל הבריות האלה? ומה הוא רוצה בהם? ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם? ואיך מתפרשים כל הגלגולים האלה אשר לעולם, שהם כל כך זרים, כי כבר שיער הרצון העליון בעצמו סיבוב הנהגה זאת הגומרת בשלמות גמור. ואלה השיעורים הם מה שאנו מפרשים בסוד הספירות והעולמות.
ומצאתי כתוב, כי מה שנגזר למעלה שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד תשלום שנת הר"ן, ומשם ואילך יקרא דרא בתראה והותרה הגזירה והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר.
ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח ולא בזכות אחר אין ראוי להתרשל.