ח. שמחה ותענוג
אז תתענג על ה'.
כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.
צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה.
וכל הצדיקים יושבים על כסאותן ואוכלין ושותין.
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי.
אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו.
ועל כל פשעים תכסה אהבה.
כי ברוב הפעמים מבקשי ה' הנם מדושני עונג ומנוחה פנימית.
הנפש האוהבת היא לעולם יותר גדולה וארוכה מהנפש האהובה.
כשמסתכלים באמת בצד הטוב של כל אחד, מתאהב האדם על הבריות בחיבה פנימית, ואינו זקוק לשום אבק של חנופה.
כשמשתלהבת האהבה לאלוקים, אין להיבהל משום חשבון:
מצווה להתענג על ה' במלוא רוחב הלב, ולפצוח בשירי זמרה, לשאוב מים - חיים ממעייני הישועה.
ולפיזה יוצא, מי שהוא רואה, שאין לו שמחה, כמו שיש לאנשים אחרים, הסיבה לזה היא, שהוא עומד במדרגה יותר גבוה. לכן הוא צריך לדעת, שה' מסבב לו ההזדמנות, שיתחיל לעסוק בתורה ועבודה. וזה יביא לו השמחה אמיתית, שנקראת שמחה של מצווה.
תוכן החול אינו כי אם מסוה המסתיר, הפועל תעלומה על כל זהרי האורה של החיים הנחמדים והחביבים, שמנועם ה' המה מפכים והולכים במלוא עולמים, במלוא נשמות ובמלוא חיינו פנימה. הקודש בא במועדו, ומסיר את הצעיף, מגלה את פני הלוט, והאורה הקדושה בכל חמדותיה, הנה נראה, ומלבבת היא אותנו בנעימות שיחיה, מרוה אותנו נחת משוד תענוגיה, והננו מתענגים על ה' ועל טובו, ולבבנו מתמלא רום ועדן, בריווי תענוגים, אז תתענג על ה'.
ועל דרך התשוקה והשמחה והמניעה בהשגה באלהות, צריך להסביר כך: כל זמן שנדמה לנו שאנו עומדים במצב מהותי מיוחד, נפרד מהענין האלהי, אין האלהות מושגת לנו, ומתוך כך אנו משתוקקים להשגתה השלמה, המעוררת בנו תשוקה של דבקות פנימית, המתגלה בשכל, ברגש, ובמעשה, בדבור ובתנועה, ובדמיון. ומתוך התשוקה התמידית אנו מוסיפים תמיד הכנה לעליה העליונה, שהננו באמת חיים באלהים חיים וכל פרט של מחשבה, המברר לנו את מניעת ההשגה האלהית שבמצבנו, מוכיח לנו את העורון שלנו, והננו הולכים ומתפקחים והאור הולך ומתגלהזהו יסוד הפועל את השמחה.
האדם לא נברא אלא להתענג על ה' – תענוג זה … הוא התוכן הטהור שבאידיאליות היותר טהורה, שאי אפשר לבטאה בשום הגה אנושי. מורגשת היא הרגשה מועטת בשאיפת הלב הטהור בהתעלותו מעל כל המצרים המצמצמים אותו.
מה שאני מרגיש עונג ונחת בעסק הנסתרות האלוהיות בהרחבה וחופש, זאת היא עיקר מטרתי. כל התפקידים של יתר הכשרונות, המעשיים והשכליים, אינם כי אם טפלים למהותי.
מציאת שמחה אמיתית היא הקשה שבמשימות הרוחניות.אם הדרך היחידה לשמח את עצמך היא בעשיית מעשה שטותי שאינו פוגע בזולת, עשה זאת.
כמו שהאדם משגיח לפעמים בספר הזוהר ותיקונים ואז יש לו תענוג מאוד והתענוג של היחוד הנזכר לעיל הוא יותר רוחני במעלה.
כי העוסק בחכמה הזאת וממלא פיו שחוק בו ממלא לבו יראת שמים ויראת חטא ויוסיף אומץ בעבודה... יראה אל האדם שמחה בנפש ביראת ה' כאלו עוסק עם הצדיקים בגן עדן... כי אין ספק שזה עיקר עסק התורה בגן עדן בין הצדיקים.
צריך לעבוד את השם יתברך בשמחה ובדביקות בהרחבת הדעת, להשיג ממלכות עד חכמה, המחיה את כולם, להשיג מוחין קדושים וחדוותא דשמעתא, כל אחד לפי מעשיו טועם מאור התורה, כי כך דף גמרא ופרק משניות מחיה ממש הנפש, ובפרט ספר הזוהר על כולם, ולעשות המצוות בשמחה ומרוב כל, כי הם ממש חיינו וחיות נפשנו, חיות ותענוג ממשי, מרוב כל.
ההצלחה והאושר האמיתיים אשר הם פרי כל הבריאה וכל חפץ וכל ישע הם ידיעת הייחוד שכתבנו כי הוא הדעת את ה' וכל מה שיוסף המיחד ידיעה והשגה בייחוד הנה מוסיף דעת והתורה ומצוותיה סובבות על זה והם הדרך לידיעה זו שהוא הייחוד וזולתם אין שם ייחוד ולא דעת ה' ואי אפשר להשיג זה הדעת כי אם בעסק התורה ומצוותיה ומהם נשכיל אופן העשיה שהוא תקון הכבוד והוא הייחוד... ואי אפשר שיעלה ידיעת זה התקון ואופן עשייתו אם לא יהיה המתוקן ממולא בנשמת התורה היא חכמת הקבלה העוסקת בהישרת הדעת את ה' שהוא ייחודו כידוע.... כי מלבד היות העוסק בה ומשיגה יודע את השם ומשיג סתרי התורה וטעמי המצות המתוקים מדבש ונופת צופים אשר מצדם היא משיבת נפש וזה כי הנפש מתחזקת בהם ונדבקת עם קונה עוד ימשך ממנה עשיית המצות כתקונם באהבה רבה כי היא המלהבת את לב יודעיה לעשותם בשלמותם.
להלהיב לבבות ישראל לתורה ולעבודה בחכמה הפנימיות מתוקה מדבש ונופת צוף מאירות עינים ומשיבות נפש חמודה גנוזה מתוק האור לעינים וטוב לנפש לזככה ולהאירה במדות טובות ישרות לטעום טעם אור הגנוז עולם הבא בעולם הזה על ידי חכמת הזוהר... ועיקר התגלות החכמה הזאת בדורינו לא היה אלא להאיר עלהנפש לזככה בתשוקה ודביקות אהבה ויראה בקדושה טהרה וענוה... כי התגלות האור הצפון הזה בימינו היה להאיר עלינו ועל נפשינו להסיר מאתנו כל הזוהמת ותאות הרעות לטעום מאור עליון אור צח ממש טעם עולם הבא ולהסיר הקוצים מדות רעות וגאוה והשתררות על רעהו ויתר מידות רעות אשר הם לשיכים בעינינו קנאה ושנאה ואהבת רעות.
א. העיקר תדע אחי, שעיקר לימוד זה שנתגלה בזמן הזה בכל כך בהירות ואור והתפשטות הוא מחמת שהרע גובר מאוד וכנסת ישראל נופלת, ובלימוד זה נזדכך הנפש. ובאמת, בעת לימוד הסודות, ובפרט ספר הזוהר והתיקונים מאיר הנפש, וע"י לימוד וידיעת כוונת המצוות מעורר בשורשים עליונים...ויאירו למטה בעילוי רב אור גדול...
ב. ובעת שאתה עושה המצווה אתה מכוין בהכנעה ובאיה, לעורר למעלה המקיפין והמוחין, אע"פ שאין אתה יודע שום מהות, לא המקיפין והמוחין ולא בשום דבר...
אעפ"כ בידיעתך אתה מעורר את מציאותם, אך שאינך יודע מהותם נמשך אליך אור גדול ואתה עובד את ה' בשמחה ובטוב לבב ממש מרוב כל הגודל אור המאיר עליך.
ג. ובפרט בעת לימוד ספר הזוהר, שממש השכינה שורה עליך והקב"ה מאיר עליך אור וחיות, ובלבד שתהיה לך הכנעת אמת. ועוד שתזכה ע"י לימוד זה להיות עפר ואפר ולסבול ייסורים וחירופים ודישות עקב, שתהיה בעיניך כאסקופה התחתונה שהכל דשין עליך, והשם יתברך יעזור לך בהרחבת המוחין של הקדושה ובנועם זיו השכינה, שלא תרגיש מכל אלה שום הרגש כלל וכלל, אלא הרחבת הדעת והמוחין משמחת נועם זיו אור שכינתו שישרה עליך.