יז. השגה רוחנית
ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך.
ולא ילמדו ... כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.
אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם.
אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך.
אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה.
וראיתם אתו וזכרתם.
אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.
השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.
משה ... זכה לתמונת ה' יביט.
והנה ה' נצב עליו.
בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.
אוזן שמעה ותאשרני.
אדני אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר, יעיר לי אזן לשמע כלמודים.
והשמיעני את קולך.
וחך אכל יטעם.
כל אחד משיג השגה פרטית לפי מדרגתו ולפי הזמן.
האמת הוא, שמי שמגיע לידיעה אמיתית, יוכל לראות שלשה דברים: ההנהגה האמיתית הנעלמת, המראה החיצון של ההנהגה שאינו אמת, מהיכן יוצא המראה הזה, ואיך מתקשר עם ההנהגה האמיתית.
אני מלא אהבה לאלוקים: אני יודע שמה שאני מבקש, איננו נקרא בשום שם. איך ייקרא מה שהוא יותר מן הכל, יותר מן הטוב, יותר מן המהות? ואני אוהב ואני אומר, אני אוהב את האלוקים.
אנחנו, אין אנחנו מכירים את ה' מן העולם וע"י העולם, כי אם מתוך נפשנו פנימה, מתוך תכונתו האלוהית.
מכאן משמע, שעניין מציאת חן בעיני הבורא או להיפך, אינו תלוי באדם עצמו, אלא הכל תלוי בבורא. ומדוע דווקא אדם מסוים ודווקא עכשיו מצא חן בעיני הבורא, ולכן הבורא מקרבו ואחר כך עוזבו - זה אי אפשר להבין למי שעוד לא רכש שּׂכל רוחני, כי רק לאחר כניסתו לרוחניות, זוכה האדם להבין זאת.
מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום המציאות מטעם, שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא רואה אותה צורה כמו השני. מה שאם כן דבר דמיוני אינו נקרא מקום מציאותי, משום שהוא דמיוני, אז כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר.
וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו. ואז כל טוב העולם בידיך. אמנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך.
כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם העמוקים מכל עמוק עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה. אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו, כי רק אז תושלם כונתי בביאורי זה.
בעל הסולם פעל שאדם פשוט שאם הולך בדרכו יכול לזכות לדבקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, משאם כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעל שם טוב היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות.
אם ימצא אחד בעיר ושנים ממשפחה הלומד סתרי תורה, האיש הזה הוא בעיקר בדעת השלם בלי חסרון.
מי שזיכהו ה' בחכמת האמת יודע מעלת פשטי התורה ושכל דברי הש"ס בנוי על סודות התורה, כידוע ליודעי חן.
ושמעתי סיפור מעשה באיש אחד שלא הבין פירוש הגמרא והיה דרכו לומר הגמרא בלא פירוש ועל ידי זה זכה למדריגת גילוי אליהו.
כי למדן משפה ולחוץ לא יטעום לעולם אור התורה ולא יתחדש לו שום אור וכל החידושין שסובר שמחדש בסברות זרות וכרסיות בהבל הבלים הם היפך הלכה אמיתית ולטהר את הטמא להכשיל בני ישראל לאכול שרץ עוף טמא ודברי מרן האר"י והזוהר שהם מאירות עיניים מתוקים לנפש ישראלי המשכלת שיתחדש לו בכל רגע אור חדש ממש עד שנעשה ממש עד שנעשה ממש בריה חדשה על ידי הזוהר ומרן האר"י.
והמלאכים אינם יודעים סודות התורה ואינם משיגים מבוראם כהשגת הנשמות שהם דורשים התורה ומשיגים מתוכה השגת הבורא גדולת היוצר ומתעלים, שכל התורה אינה אלא מגדת מציאות היוצר ומעלתו בספירותיו ופעולתו בהם, וכל המרבה לדרוש בסודותיה הרי זה משובח מפני שמגיד מעלתו ומפליא לעשות בספירות, ולזה לא נמסר ענין זה אלא לצדיקים והמלאכים שמחים לשמוע תורתם.
האדם הולך ומוצא את אלהים בקרבו, בנטיותיו הנכונות, ואפילו באותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה, יוכל הוא לעלות למידה עליונה כזאת עד שידע לכונן את הכל לתכנית העז והאושר.
האדם אפשר לו לבוא לידי מידה כזו, שיגלה בקרבו את המרכזיות של כל ההויה שבקרבו. ואז ירגיש ברוחו את כל המתרגש, כל העשוי… וכל המתנועע בכל מלוא היש לכל פרטי דרגותיו. כי לא יעשה ה' אלוקים דבר, כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים. ההתגלות הפנימית הזאת של הריכוז שבנשמת האדם היא הוצאה מן הכח אל הפועל מה שגנוז בה באמת.
כמו שמעלת האדם שיש לו דעת, כך אלו הנשמות יש להם דעת גדול באלוהות. ופירוש דעת, אין רוצה לומר הידיעה לבד, אלא בחינת הרגשה ממש. כשההשכלה נקשרת ונקבעה בנפשו כאלו מרגיש, כי דעת מלשון
"והאדם ידע את חוה אשתו", לשון התקשרות והתחברות. ועל דרך זה נאמר "ומבשרי אחזה אלוה", אחזה ממש כאילו רואה.
פנימיות התורה הוא בחינת משקה המשכרת, כמו יין לאחר שנכנס במעיו יצא מהעלמו ומתגלה ואז משכר ומבלבל הדעת וההשגה מפני שהיה בו כוח שלמעלה מן השכל בהעלם ועתה יצא ונתגלה, כמו"כ ברזין דאורייתא שהוא מה שלא נתלבשה במצווה אלא הן סיפור גדולת אור אין סוף ב"ה למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית וכו' להשכיל ולהשיג סדר כל ההשתלשלות ולספר בשיעור קומת עצמות המאציל והנאצלים, כמו כל מאמרי האידרא רבא ואידרא זוטא שהוא בחינת אהבה רבה שלמעלה מן הדעת וכו' ורזין דאורייתא שלמעלה מן ההשגה בהעלם גדול, וכשטועמים ומשיגים יתבלל דעתו, כלומר שנולד לו מחמת ההתבוננות בהם אהבה נפלאה שלמעלה מן הדעת וההשגה.
כל זמן שנדמה לנו שאנו עומדים במצב מהותי מיוחד, נפרד מהענין האלהי, אין האלהות מושגת לנו, ומתוך כך אנו משתוקקים להשגתה השלמה, המעוררת בנו תשוקה של דבקות פנימית, המתגלה בשכל, ברגש, ובמעשה, בדיבור ובתנועה, ובדמיון. ומתוך התשוקה התמידית אנו מוסיפים תמיד הכנה לעליה העליונה, שהננו באמת חיים באלהים חיים, וכל פרט של מחשבה, המברר לנו את מניעת ההשגה האלהית שבמצבנו, מוכיח לנו את העוורון שלנו, והננו הולכים ומתפקחים.
עיקר התלות השגת התורה והאלהות שהוא עיקר האדם וקיום מצותיה שהוא עמוד העבודה לאל תלוי בהשגת החכמה הזאת כידוע.
מפתחות החכמה ומה גם חכמת הסוד אינה נמסרת ביד אדם אחד, שכל אחד ואחד יש לו חלק בתורה, ומה שפותח זה אינו פותח זה, שאי אפשר ליגע בחלק של חבירו... והטעם משום שאין הכוונה אלא לדעת את הבורא ואי אפשר שישיג אדם אחד את כל החכמה, ואם לא כל באי עולם, אמנם נודע בשערים בעלה בשיעורים כל אחד ואחד יש לו שיעור בתורה לדעת את קונו.
והנה יש מי שיסתכל בפשטי התורה ופשטי הענינים לבד, ואלו בבושת לעולם הבא מפני שאין שם עיקר פשוטי העניינים אלא סודותיהם... כדי שיוכל לשאת ולתת בין שאר הצדיקים דורשי סתרי תורה אשר שם, ואם לאו ידחה מהם לחוץ אל מקום בעלי הפשט, ואלו המעמיקים בסוד יש להם חלק בבינה, כדי שמשם יאירו ויזהירו מסוד פנימיות התורה ומדידת שיעור קומה, דהיינו כזוהר הרקיע... אין שכר כשכר לומדי תורה וידיעת סודותיה לכבוד בוראה.
בראש השנה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה, מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי ואשר ראיתי ולמדתי בעלותי לשם בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פנים אל פנים. עד שנכנסתי להיכל משיח, ששם לומד משיח עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים. ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד, ואיני יודע לשמחה מה זו עושה, והייתי סובר שהשמחה הזו ח"ו על פטירתי מהעולם הזה, והודיעו לי אחר כך שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורתם הקדושה. אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה. ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר? והשיב, בזאת תדע בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת , ויכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.
דע, כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים,
היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות.
ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל,
אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא.
ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף,
אלא הכל היה אור אחד פשוט שווה בהשוואה אחת,
והוא הנקרא "אור אין סוף".
וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות
ולהאציל את הנאצלים,
להוציא לאור שלימות פעולותיו, שמותיו וכינוייו,
שהיתה זאת סיבת בריאת העולמות.
הנה אז צמצם את עצמו אין סוף בנקודה האמצעית,
אשר בו באמצע ממש,
וצמצם את האור ההוא,
והתרחק אל סביבות צדדי הנקודה האמצעית.
ואז נשאר מקום פנוי, אויר וחלל ריקני
מהנקודה האמצעית ממש.
והנה הצמצום הזה היה בהשוואה אחת
בסביבות הנקודה האמצעית הריקנית ההיא.
באופן שמקום החלל ההוא
היה עגול מכל סביבותיו בהשוואה גמורה.
והנה אחר הצמצום,
אשר אז נשאר מקום החלל והאויר פנוי וריקני
באמצע אור האין סוף ממש,
הנה כבר היה מקום,
שיוכלו שם להיות הנאצלים,
והנבראים, והיצורים, והנעשים.
ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו,
מלמעלה למטה,
המשתלשל ויורד תוך החלל ההוא.
ודרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה
כל העולמות כולם.
קודם ארבעה העולמות הללו
היה אין סוף אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם,
שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו
ואין להם השגה באין סוף,
כי אין שום שּׂכל נברא שיוכל להשיגו,
היות כי אין לו מקום, ולא גבול, ולא שם.
ואחר שהנשמות הם מהאלוה חלק אלוה ממעל, ראוי בלי ספק שישיגו בחכמה עליונה השגת מה, והנה ההצעה הזאת מורכבת מג' דברים, הדבר הא' כי הדבקות סיבת ההשגה, ודבר זה ברור, כי הגשמיים הגופניים כבהמות ובני אדם המתנהגים כבהמה אחר המאכל והשינה והתשמיש לא ישיגוהו כלל, יש מהם שאפילו מציאותו, אלא אוכלים מהמזומן בלי להשכיל שיש סיבה עליהם... הדבר הב' הוא כי הנשמות חלק אלוה ממעל וענין זה מוסכם בין המקובלים... והם דבקות ממש בשורשם... אם כן ודאי ישיג ההשגה הראויה אליו בהדבקו מדרגה אחר מדרגה כפי כח ההשגה, וישיג ממנו לא עצמותו ומהותו, אמנם ישיג מהחכמה השגה כפי כחו להסתכל בהקדמות התורה שהיא חכמתו. הדבר הג' כי הנשמות הם בעצמותו בבחינה אחת והם חוץ ממנו בבחינה אחרת... וכמו שעצם האלוה ישיג עצמו, כן הנשמה חלק ממנה ישיגהו וחלק ממנה ישיג השגה המעוטה הנזכרת.
ואין חלק בתורה שיגרום ייחוד כל כך כסתרי תורה, ולכך היו הם כמעט בכל עסקם גורמין ייחוד, כפי בחינת עסק התורה ממש היה נעשה קישוט לשכינה, ושכינה על ראשם תמיד להתקדש במסתרי תורתם להתייחד למעלה.
אשריהם כל אלו העוסקים בתורה, לדעת חכמת אדונם והם יודעים ומסתכלים בסודות עליונים. כי כשהאדם יוצא מהעולם הזה והוא עשה תשובה, ולא נשארו לו אלא העבירות שרק המיתה מכפרת עליהן, על ידי זה, דהיינו המיתה, מסתלקים ממנו כל הדינים שבעולם ולא עוד אלא, שפותחים לו י"ג שערים מסודות האפרסמון הטהור, שחכמה עליונה תלויה בהם.
בוא וראה מה כתוב, אם לא תדעי לך היפה בנשים, הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת, ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את העולם העליון, צאי לך, אין את ראויה לכנוס לכאן בלי ידיעה, צאי לך בעקבי הצאן, היינו שתתגלגלי פעם שניה לעולם ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, דהיינו שמחזיקים אותם לשפלים והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת. כלומר, שמהם תלמדי.
פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף שהוא הנפש, והחיצוניות לחיצוניות הגוף, והעוסקים ברמז וסוד אין יצר הרע יכול להתגרות בהם.