יח. ישראל והעמים
והנך רואה חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה. ולסבה זו אנו מתגלגלים, דור יוצא ודור בא, עד דורינו זה שהוא השארית של הנשמות, שעדיין לא נשלמה עליהן כוונת הבריאה, מפני שלא זכו להשיג בדורות שעברו עליהן את סודות התורה.
ואיתא במדרשי חז"ל ובזוהר ותיקונים, אשר כל העולמות העליונים וכל הספירות הקדושות דה' עולמות א"ק ואבי"ע בכמותם ואיכותם, כל זה הוכן מכל מראש רק להשלמות בני ישראל. כי נשמת איש הישראלי היא חלק אלוקי ממעל.
אמנם כן כבר הורו לנו חז"ל בהרבה מקומות, שכל העולמות כולם לא נבראו אלא בשביל ישראל.
ישראל גדר לעולם.
ישראל הן סגולתו של הקב"ה, שנאמר להיות לו לעם סגולה.
ישראל מביאין אורה לעולם.
ישראל מאירים למי שמאיר לכל.
אומה נכנסת ואומה יוצאת , והארץ לעולם עומדת: אלו ישראל.
אומה שכל טובה שהיא באה לעולם אינה באה אלא בזכותה.
אומה ששלום העולמים דר בתוכה.
ישראל חוטאים ולוקין וחוזרין וחוטאים ולוקין.
מה הגפן הזה העלים שלה מכסין על האשכולות, כך הם ישראל, עמי הארץ שבהם, מכסין על תלמידי חכמים.
ישראל כשהיסורין באין עליהם, הן נכנעין ומתפללים, אבל אומות העולם מבעטין בהן ואינם מכירין שמו של הקב"ה.
כשישראל אוכלים ושותים הם עוסקים במקרא, במשנה, אבל אומות העולם כשהם אוכלים ושותים אין מתחילין אלא בדברי תיפלות.
ישראל לימות המשיח מכלין כל האומות.
מה יונה זו מכפרת על העולים, כך ישראל מכפרין על האומות.
ישראל נמשלו כצורים, ואומות העולם כחרס.
ישראל נרדפין מפני האומות, ובחר הקב"ה בישראל.
ישראל נתונין בדין באותה שעה, אם להינצל אם להיאבד עם מצרים.
ישראל עשויים דייש לכל באי עולם.
ישראל שבחוץ לארץ עובדים עבודת אלילים בטהרה.
ישראל שבמצרים הקדימו אמונה לשמיעה.
ישראל, לעתיד לבוא אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.
כשם שאי אפשר לעולם בלי ארבע רוחות, כך אי אפשר לו לעולם בלא ישראל.
ראוי היה שהקדושה תהיה על כל האדם, שהרי קשר האדם עם ה' הוא למעלה מכל עם. אולם הקלקולים שבאדם השכיחו את הקדושה, ויצירה חדשה נעשתה בישראל, שדווקא ממקורה כל קודש יימשך.
בכל עם, הפנימיות של חיי הקבוצה היא בצור חיי הכלכלה והגשמיות. אולם ישראל, טבע נשמתם הוא הצימאון להרגיש בכל מרחבי החיים את האלוקים.
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים יהיו מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים".
כל כך מחובר רוח ישראל ברוח אלוקים, עד שאפילו מי שאומר שאינו זקוק לאלוקים, כיוון שהוא חפץ ברוח ישראל, הרוח האלוקי שורה בו גם בעל כורחו.
כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "גפן ממצרים תסיע, תגרש גוים ותטעה" למה נמשלו ישראל לגפן? אלא מה הגפן, כשבעליה מבקשים שתשביח, מה הם עושים? עוקרים אותה ממקומה, ושותלים אותה במקום אחר, והיא משבחת: כך, כיוון שביקש הקב"ה לפרסם לישראל בעולם, מה עשה? עקרם ממצרים והביאם למדבר, והתחילו מצליחים שם, ואומרים: "כל אשר דיבר ה', נעשה ונשמע" ויצא להם שם בעולם, שנאמר: "ויצא לך שם בגויים ביופייך".
ישראל – תמצית ההוויה כולה, אין לך תנועה בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל. אמונתו – היא המקור המשפיע את הטוב לאומנות כולן.
אדם מישראל שרוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא להסכים לשתול את עצמו בכנסת ישראל: לחשוב ישראליות להרגיש ישראליות לקנות את הידיעות המיוחדות לישראל ולראות בשמחת ישראל.
התחייה של האומה היא היסוד לבניין של התשובה הגדולה – תשובת ישראל ותשובת העולם, שתבוא אחריה.
ישראל – האומה שהאוניברסליות הגמורה טמונה בעומק נשמתה.
"אל גינת אגוז ירדתי וגו". למה נמשלו ישראל כאגוז? מה האגוז הזה משחק לתינוק ותענוג למלכים, כך ישראל, כשהם זוכים – "והיו מלכים אומנייך" וכשהם חוטאים – "הייתי שחוק לכל העמים".
ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום, מוסרן ביד אומה שפלה.
מה ראה הקב"ה לדבר עם משה מתוך הסנה? אמר ר' מאיר: מה הסנה עושין אותו גדר לגינה, כך ישראל גדר לעולם.
"וירם קרן לעמו" ולמה נמשלו ישראל לקרן? מה הקרן בראש היא נתונה, כך הם ישראל ראש לכל האומות, שנאמר "ונתנך ה' לראש".
אמר רבי אלעזר בר אבינא: אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל.
"ואבדיל אתכם מן העמים" אמר ר' לוי: כל מעשיהם של ישראל משונים מאומות העולם: בחרישתן, בזריעתן, בנטיעתן, בקצירתן, בעימורן, בדישן, בגורינהן, בגגותיהן, בבכורותיהן, בתגלחת, במניינן.
"בטנך ערמת חטים" ר' יוסי בן חנניה אומר: מה חיטה זו סופגת (תופחת), כך ישראל סופגין נכסיהם של אומות העולם. זהו שנאמר: "ואכלת את כל העמים".
צדקה עשה הקב"ה בישראל, שפיזרן לבין האומות.
בכל העולם ישנם חסידים, פילוסופים, אנשי קודש ואנשי אלוקים, אבל אין בעולם אומה שלמה, שעצמיותה היא האידאה האלוקית – כי אם עם ישראל.
אפילו האפיקורסות הישראלית מלאה אמונה, הרבה יותר מאמונות הגויים כולם.
המבדיל בין ישראל לעמים הוא אור החסד, העולם יודע רק את עצמו, את הנאתו הגסה, ואפילו ההנאות הרוחניות הן רק כמשרתות לו. ישראל מטבע נשמתו, חפץ בטוב האלוקי, להיות טוב – לכול.
נשמת ישראל היא נשמה יוצרת, נשמת כל העמים היא רק מציירת, מסדרת.
כל הגויים נתונים תחת משטר הטבע. כל שאיפתם היא למלא רצונן העיוור, שהוא חירות שטחית בתוך עומק של השתעבדות פנימית. אבל ישראל – יצא ממצרים.
יציאת ישראל ממצרים תישאר לעד האביב של כל העולם.
בטוח אני , שדווקא זה הדור הנראה כל כך ריק ופורק עול, דווקא הוא על פתחי תשובה עומד, הוא המוכשר ביותר לאור תשובת אמת.
מקובלים אנו שתהיה מרידה רוחנית בארץ. השלווה הגשמית שתבוא תקטין את הנשמה, ויבואו ימיםשתאמר אין לי חפץ בהם. השאיפה לאידיאלים תחדל. עד יבוא סער ומהפכה, וייראה בעליל כי חוסן ישראל הוא באור ה' לבדו.
בדורנו הננו נולדים מחדש כימי קדם. כל הרוחניות של העבר הולכת ונבלעת במקורה, אולם היא יוצאת בפנים רעננות, קטנות בכמות, אך עלולים לצמיחה גדולה.
משיח בן יוסף מגלה את חשיבות ישראל לבדם, אך תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת לקרוא בשם ה', על כן "עתיד משיח בן יוסף ליהרג" וימלוך משיח בן דוד.
המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת הצורה שלו, ויוצאת אל הפועל בצורה מגמרת.
ארץ שהיתה טובה וכל מלכי עולם נתאוו לה.
ארץ ישראל גבוהה מכל ארצות.
ארץ ישראל היא תבלו של עולם.
ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים – באמצעיתה של א"י.
ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר, וכל הארצות באות למלאות אותה כסף וזהב.
ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו, וכל העולם כולו משקהו ע"י שליח.
ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות.
ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף.
ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית, ארץ ישראלשותה תחלה וכל העולם כולו לבסוף.
ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה.
ארץ ישראל תהא מבורכת בפירות, וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם.
אם יאמרו אומות העולם לישראל: אומה של שודדים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה: הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה לכם, וברצונו נטלה מכם ונתנה לנו.
עשרה חלקים של גבורה בעולם: תשעה ביהודה, ואחד בכל העולם.
עשרה קבין חכמה ירדו לעולם: תשעה נטלה א"י, ואחד כל העולם כולו.
עשרה חלקים של יופי בעולם: תשעה בירושלים, ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של חכמה בעולם: תשעה בארץ ישראל, ואחד בכל העולם.
עשרה חלקים של חכמה בעולם: תשעה בירושלים, ואחד בכל העולם.
עשרת חלקים של חנופה בעולם: תשעה בירושלים, ואחד בכל העולם. שנאמר: "כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ".
עשרה קבין יופי ירדו לעולם: תשעה נטלה ירושלים, ואחד כל העולם כולו.
עשרה חלקים של תורה בעולם: תשעה בירושלים, ואחד בכל העולם.
שנו רבותינו: לעולם ידור אדם בא"י, אפילו בעיר שרובה עכו"ם, ואל ידור בחוץ לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל. שכל היוצא לחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה.
"וישבתם לבטח בארצכם" בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה.
כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך א"י – טבורה של עולם, שנאמר: "יושב על טבור הארץ". א"י יושבת באמצעיתו של עולם וירושלים באמצע א"י, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן השתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם.
כתוב: "והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר וגו' ואיך אפשר שיבוא כל בשר לירושלים בכל שבת ובכל חודש? אמר רבי לוי: עתידה ירושלים להיות כא"י, וא"י ככל העולם כולו. ואיך באים בראש חודש ובשבת מסוף העולם? אלא העבים באים וטוענים אותם (כמו על מרבד של קסמים) ומביאים אותם לירושלים.
בחוץ לארץ מתגלה הערך של המעשה, בארץ ישראל – ערך הדיבור, ובבית המקדש – הערך של המחשבה.
נשמה כללית אינה שורה באיש פרטי, אלא בארץ ישראל. תכף שבא אדם לארץ, מתבטלת נשמתו הפרטית, מפני האור הגדול של נשמת ישראל הנכנסת בתוכו, ופועלת את פעולתה.
ארץ ישראל שותה מי גשמים, וכל העולם מתמצית (שותה מהשאריות).. א"י שותה תחילה, וכל העולם כולו בסוף.
עכו"ם יבושו וישראל ישמחו.
אוה"ע אומרים: אנו עיקר ובשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל: המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא.
והיה העולם אומרים לישראל: נלכה עמכם, שנאמר "אנה הלך דודך", וישראל אומרים לעובדי אלילים: אין לכם חלק בו, שנאמר: "אני לדודי ודודי לי".
אוה"ע אומרין לישראל הרי אלוהותנו אנו רואים אותם, אתם הוא אלוהיכם? והן משיבין: אלוהכם מעשה ידכם, אתם רואין אותםוהם אינם רואים אתכם, ואלוהינו בשמים, ואנחנו מעשה ידיו - הוא רואה ואינו נראה.
אוה"ע אומרין לישראל: עד מתי אתם מתים על אלוהיכם? – והוא גומל לכם רעות, שובו לכם אצלנו
אוה"ע אין להם טובה, אבל טובתן של ישראל טובה שלמה.
אוה"ע אין להם ישיבה.
אוה"ע אינן גולים, אעפ"י שגולים אין גלותם גלות – אבל ישראל שאין אוכלים מפתם ואין שותים מיינם, גלותם גלות.
אוה"ע – אעפ"י שחוטאין אין כלום, אבל ישראל חטאו ולקו.
אוה"ע לא היו ולא עתידין להיות – אבל ישראל היו וגם עתידין להיות.
אוה"ע לא מונין שבתא לימי החול, אבל ישראל מונין את השבת: חד בשבתא.
אוה"ע מונין לחמה וישראל ללבנה.
אוה"ע מתיראין לפני הקב"ה וקרובים לתשובה וישראל קשי עורף.
אוה"ע נבואתן סתומה, אבל ישראל נבואתן מפורשת.
אוה"ע נמשלו כקוצים
אוה"ע נמשלו לפרים ואילים ושעירים וישראל לבני יונה.
אוה"ע עשו מפתן אחד וישראל עשו כמה מפתנות.
אוה"ע שהן מהלכין באסקפטיות אין גלותם גלות, אבל ישראל שהן מהלכין יחפין, גלותם גלות.
אוה"ע שהם נותנין עיניהם בכיסם של ישראל ונוטלין כל אשר להם – וחושבין שכל מה שעושין להם מן היושר.