הכוח העליון
"
אולם המבקר את דברי, יש לו עדיין פתחון פה לשאול כי עדיין לא הוכחתי רק שצריך לעבוד לבני אדם, אולם מאין ההוכחה המעשיית שצריך לעבוד במצוה זו לשם ה' יתברך?"
השאלה שמציב בעל הסולם בדבר מטרת העבודה בחברה – תועלת הבריות או חיבור עם הבורא – באה לידי ביטוי בקומוניזם בברית המועצות ובשיתופיות בקיבוצים בישראל. בעל הסולם אינו בוחר לתרץ את הקושיה "מלמעלה", דהיינו באמצעות מטרת הבריאה. אין הוא אומר כי תכלית הנברא היא השוואת הצורה לבורא וכי הבורא מחייב את הנברא להתחשב בתכונותיו ולהגיע לקומתו, ולא לעסוק בבניית "חברה יפה". בעל הסולם בוחר להוכיח את הדברים "מלמטה" – מן ההיסטוריה האנושית.
"על זה אמנם הטריחה בעדינו ההסטוריא בעצמה, והכינה לנו עובדה מליאה לעינינו, שדיה ומספקת לנו להערכה שלימה ולמסקנות בלתי מפוקפקות, כי הכל רואים איך חברה גדולה כמדינת רוסיא בת מאות מליונים, שלרשותה עומד ומשמש שטח אדמה העולה על מדת אירופה כולה, עם רכוש של חמרים גלמיים שכמעט אין דוגמתו בעולם כולו, אשר המה כבר הסכימו לחיות חיי חברה שתפנית ובטלו למעשה כל קנין פרטי וכל אחד אין לו דאגה אחרת זולת טובת החברה, שלכאורה כבר רכשו להם כל המדה טובה של 'השפעה לזולתו' במשמעותה המלאה, ככל מה שיעלה השכל האנושי.
ועם כל זה, צא ולמד מה עלתה להם? ובמקום שהיה להם להתרומם ולהתקדם על המדינות הבורגניות, ירדו מטה מטה הולך ורדת, עד שלא לבד שאינם מוכשרים להטיב את חיי העובדים, ביותר מעט מן פועלי הארצות הבורגניות, הנה אין לאל ידם אפילו להבטיח להם את לחם חוקם ולכסות את מערומיהם. ובאמת עובדא זו מפליאנו בהרבה. כי לפי עשרה של המדינה הזאת ומרבית החברים לא היתה צריכה לכאורה על פי שכל אנושי להגיע לידי כך, אולם חטא אחד חטאה האומה הזאת וה' יתברך לא יסלח להם. והוא כי כל העבודה הזאת היקרה והנשאה, שהיא 'ההשפעה לזולתו' שהחלו לעבוד בה, צריכה שתהיה לשם ה' יתברך ולא לשם האנושות. ומתוך שעושים עבודתם שלא לשמו יתברך, לפיכך אין להם זכות קיום מצד הטבע עצמה".
חשיבה רציונלית אינה מסוגלת להשלים עם העובדה, שחברה שבה היחס בין חבריה מיוסד על חוקים נכונים, חברה שמטרתה להיטיב לחבריה, קורסת. אולם המציאות מלמדת כי כאלה הם פני הדברים. ברמת העולם הזה לא ניתן להבין את הסיבות לכך, אולם למקובלים הנמצאים בהשגת העולם הרוחני החוקים ברורים לחלוטין.
עבודת כוח ההשפעה לטובת כוח הקבלה מתוארת בשפת הקבלה כ"קליפה", ועבודת כוח הקבלה לטובת כוח ההשפעה נקראת "קדושה". הקומוניסטים לקחו את רעיון ההשפעה, "ואהבת לרעך כמוך", והשתמשו בו לטובת הקבלה, ובכך גזרו הרס על עצמם. כל הכוחות העליונים מנוגדים לשימוש כוח ההשפעה לטובת כוח הקבלה, ולכן הם לא יניחו לרעיון כזה להתפתח. במקום שגשוג המיטה האומה הרוסית על עצמה חורבן. ככול שניסתה להוסיף ולממש את הרעיון כך גבר חורבנה.
אלמלא הסתכמה מטרתם באושרה של החברה וביצירת חיים חומריים טובים בעולמנו, כי אם בחיבור עם הכוח העליון, היו הקומוניסטים מצליחים בכול. נפילתה של החברה הרוסית וחורבנה, נפילה שלא הייתה כדוגמתה בחברה האנושית, מעידה על חומרת טעותם. עדיין אין זה ברור כיצד תוכל האומה הרוסית להיחלץ ממצבה האנוש.
כוחות הטבע אינם פועלים כדי לקיים את החברה על פני האדמה כחברה טובה, יפה ורגועה. כוחות הטבע פועלים כדי לרומם את האדם עד גובה האלוקים. דאגה לשגשוג החברה ללא קשר למטרת הבריאה
לא תוכל להניב תוצאות טובות. כל תנועה שחרטה על דגלה את רווחת החברה, בלא לקשור אותה למטרת הבריאה, גזרה על עצמה חורבן גדול מזה של קודמתה.
תגמול לפעולת הנתינה
"כי נסה נא ודמה בדעתך, אם כל אחד מהחברה הזאת היה חרד לקיים מצות ה' יתברך בשיעור הכתוב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ובשיעור הזה, היה עומד ודואג למלאות צרכי חבירו ומשאלותיו בכל השיעור המוטבע באדם למלאות משאלותיו עצמו, ככתוב ואהבת לרעך כמוך, והיה ה' יתברך בעצמו עומד בהמטרה לכל עובד, בעת עבודתו לאושר החברה, דהיינו שהעובד היה מצפה, אשר על ידי עבודתו זו להחברה יזכה להדבק בו יתברך, אל המקור של כל האמת והטוב וכל נועם ורוך, הנה לא יסופק כלל, אשר במשך שנים מועטות היו עולים בעשרם על כל ארצות התבל יחד, כי אז היו לאל ידיהם לנצל את אוצרות חמרים הגלמיים אשר באדמתם העשירה, והיו באמת למופת לכל הארצות, וברוכי ה' יקראו".
עבודת הקומוניסטים נבדלת מן העבודה האמיתית רק במטרה: בניית חיים מאושרים בעולם הזה לעומת השתוות לכוח העליון. אילו הלכו הקומוניסטים לעבר המטרה הנכונה, היה הדבר מתבטא מיד גם באופן השימוש באוצרות הטבע שניתנו להם. הם היו חולקים את עושרם הטבעי עם בני העולם כולו, ובכך גורמים לזה שהכוח העליון היה מביא לפריחה גם במישור הגשמי. חוק ההשפעה קובע כי כדור הארץ כולו שייך לכל יושביו, וכי עליהם לחלוק בכל אוצרות הטבע בצורה שווה. השימוש האגואיסטי שעושות הארצות העשירות באוצרות הטבע שבידיהן עתיד להנחית עליהן מכה גדולה מאוד שתתבטא בהרס חברתי.
*
מכשלה אחת מונעת את קיום חוק ההשפעה השלמה, "ואהבת לרעך כמוך", והיא חוסר תגמול. מבחינתו של האדם אין זה חשוב אם הוא נותן או מקבל, אלא אם הוא יוצא נשכר. אין חשיבות מבחינתו למי הוא נותן או ממי הוא מקבל, מהבורא או מהנבראים, כל עוד יפיק מכך תועלת. אם כך, נשאלת השאלה: כיצד נוכל להתקרב לקיום חוק ההשפעה הכללי?
הנשמה מורכבת מתרי"ג רצונות אגואיסטיים מטבעם, ואותם מחויב האדם להביא לשימוש אלטרואיסטי. תיקון הרצונות נקרא "עשיית מצוות" והוא מתבצע על ידי שימוש ב"אור המחזיר למוטב". הכוח המתקן את כל רצונות האדם נקרא בשם כולל "תורה", ועליה נאמר: "המאור שבה מחזירו למוטב". כתוצאה מתיקון רצונותיו מגיע האדם למעמד של "ואהבת אתה' אלוקיך". זוהי השתוות הצורה בין הנברא לבין הבורא, בין הרצון לקבל לבין החוק הכללי של המציאות, חוק ההשפעה.
האדם נתקל בבעיה בבואו לקיים את חוק ההשפעה: רצונותיו דורשים פיצוי. האדם זקוק ל"חומר דלק" שיאפשר לו לתת. בדרך הטבע, כאשר אדם נותן דבר-מה לזולתו, כוונתו "להשפיע על מנת לקבל", כלומר הוא עושה זאת בתקווה לרווח עצמי. אנו מרבים לפעול למען הזולת על מנת לקבל רווח עצמי, ויש השואבים מכך הנאה רבה. נתינה מסוג זה אפשרית הואיל והאדם רואה תוצאה ורווח בפעולתו. למעשה, זוהי קבלה סמויה, כלומר ניצול הזולת להנאה עצמית. אין זה אלא חליפין, שכן לאדם ברור מהו הרווח שיקבל עקב הוויתור לזולת.
מכיוון שחומר האדם הוא הרצון ליהנות, נתינה ללא פיצוי בלתי אפשרית. החומר שממנו בנוי טבע האדם אינו מאפשר לו לבצע פעולה כזאת. האדם יוכל להגיע לקיום החוק הכללי הנקרא בורא, אלוקים או חוק ההשפעה, רק אם יקבל שכר מהבורא על פעולת ההשפעה. תמורה שכזאת תעניק לאדם כוח לקיום חוק ההשפעה.
הקומוניסטים ברוסיה והחברה הקיבוצית בישראל רצו לייסד חברות העוסקות בהשפעה, אך השאירו את העובדים ללא פיצוי, כלומר ללא חומר דלק. אם האדם אינו מקבל שכר תמורת עבודתו, יש לשכור מפקחים שיפקחו עליו, יכריחו אותו לעבוד או יענישו אותו כדי ש"ישפיע". בלא חומר דלק, הרצון אינו יכול לתפקד.
חומר דלק עשוי להתקבל מאובדן, דהיינו מפחד מפני ייסורים, או משכר עתידי. ברוסיה נעשה שימוש בעיקר בפחד מפני ייסורים ובעונשים קשים. לעומת זאת, בקיבוצים השתמשו בשכר החברתי. הם רוממו את אידאל ה"השפעה ללא תמורה" כך שהאדם הרגיש גאווה מעצם ההשתייכות לחברה כזאת. דומה הדבר לחיילים בפלוגה, המוכנים לסכן את חייהם בעבור המטרה של קבוצתם. גדילת הרצון לקבל גרמה לכך שהרעיון הקיבוצי לא הצליח לספק פיצוי הולם לאגו המתפתח של האדם, והחברה הקיבוצית הידרדרה לכדי חברה בורגנית.
במהלך ההיסטוריה האנושית הארוכה נעשו ניסיונות רבים לייסד חברות אלטרואיסטיות, אך כולן לא צלחו. זאת מכיוון שכל חומר העולם הזה הוא אגואיסטי ומחכה למילוי האור העליון. מילוי זה יכול להתפשט בתוך הרצון רק לפי מידת ההשתוות בין הרצון לאור העליון, דהיינו במידה שבה הרצון יהפוך למשפיע.
השפעה יכולה להתקיים רק אם היא מקושרת למקור הכוחות, לבורא. אם האדם מחקה את פעולות הבורא כלפיו מתוך כוונה לקבל ממנו חומר דלק, הוא יקבל שכר – יכולת או הזדמנות לבצע פעולת השפעה. כלומר, האדם יוכל להשפיע במידה בלתי מוגבלת רק אם יהיה מחובר למקור כוחות בלתי מוגבל.
אמנם המציאות היום-יומית בעולם הזה מוכיחה את חוסר התועלת שבקבלה העצמית, אך עדיין המעבר מקבלה להשפעה במטרה לקבל שכר מהבורא מציב בפני האדם בעיה פסיכולוגית. אם כן, טעותן של החברות שהעלו על נס את ההשפעה לזולת היא אי-התחשבותן בהכרח בחומר דלק.
איזון עם הכוח העליון
כוח ההשפעה הוא הכוח האחד הפועל בעולם וממנו בלבד ניזונה הבריאה כולה. כוח זה מביא לרצון לקבל האגואיסטי רק ניצוץ קטן של אנרגיה ולמשך זמן קצר מאוד – החיים בעולם הזה. הוא עושה זאת כדי לאפשר לאדם לעבור לרצון להשפיע, להתחבר לכוח ההשפעה ולהתקיים לנצח ממקור הכוחות.
כדי לייסד חברה בריאה יש להקדים ולהעלות את חשיבות האיזון עם הכוח העליון כמטרה. כל החוקים שמקיים האדם בעולמנו פועלים גם הם לפי עקרון האיזון. אם האדם רוצה להרגיש טוב, עליו להיות באיזון עם הסובב אותו. המצב הטוב ביותר הוא מצב המנוחה – מטען בשדה החשמלי, ברזל בשדה מגנטי, גוף האדם – כולם שואפים למצב המנוחה.
מנוחה מושגת ביחס לאיזון הכוחות, על פי מידת התאמתו של החלק הפנימי לכוח החיצון הסובב אותו. לפי אותו עיקרון בדיוק נדרש האדם להשוות את צורתו לצורת הבורא.
בדומה למדענים המסבירים לאדם את חוקי העולם הזה, המקובלים מסבירים חוקים נוספים הקיימים במציאות. יש חוקים שהאדם יכול לגלות גם לפני שיוכל לקיימם, ויש המורגשים רק לאחר שהאדם רוכש יכולת לקיימם. זה ההבדל בין חוקים גשמיים לבין חוקים רוחניים.
גם חוקי העולם הזה הם ביסודם חוקי השפעה, אך מפני שאיננו מתקיימים בתכונת ההשפעה עלינו לשלם ביגיעה, באנרגיה, במאמץ ובכוח כדי לבצע פעולה כלשהי בעולמנו. הסיבה לכך היא שכל פעולותינו יוצאות נגד הטבע האמיתי של המציאות המצוי בתוך הטבע האגואיסטי הנראה לעינינו. לאמיתו של דבר, אנו מצויים בטבע האלטרואיסטי, אלא שמשום שרצונותינו אגואיסטיים אנו חשים את חוקי המציאות כאגואיסטיים.
במידה שאדם מתקן את רצונותיו להשפעה, הוא מתחיל להרגיש שהמציאות כולה היא כוח המשפיע בלבד. אין הוא זקוק אז לכוח, לאנרגיה או ליגיעה כדי לזרום במציאות הרוחנית – במציאות ההשפעה. פעולת ההשפעה אינה דורשת אנרגיה או מאמץ משום שהאדם נמצא בתוך שדה כוח ההשפעה, ויש לו מקור כוחות אין-סופי – הבורא, ודי בו לכל הפעולות שירצה. לכן הרגשת החיות שלו בלתי מוגבלת, שלמה ונצחית.
החברה הדתית
ההבדל בין חברה הרוצה בהשפעה ושכרה הוא קשר וחיבור עם הבורא, לבין כל חברה דתית הוא במודעות לשינוי עצמי. חברה המחפשת קשר עם הבורא יודעת כי הבורא אינו משתנה. ברור לה שהיא הצריכה להשתנות ולעבור מקבלה להשפעה. עליה מוטלת העבודה להשוות את צורתה לבורא, ורק כך תוכל להיכנס למצב קיום מתוקן המכונה "הדור האחרון".
המעשים הטובים של אנשי החברה הדתית נעשים לשם קבלת שכר ויחס טוב מן הבורא ולא לשם תיקון טבע האדם מאגואיזם לאלטרואיזם. שום חברה, מלבד חברה העוסקת בשיטת הקבלה בדרך הנכונה, אינה
עוברת תהליך של "הכרת הרע". אנשי החברות הדתיות השונות אינם מכירים בעצמם כרעים וגרועים או כשקועים ברצון לקבל אגואיסטי. אין הם מגיעים להכרה שמלבד הרצון לקבל אין להם דבר ושאין גרוע ממצבם – המצב המרוחק ביותר מהבורא.
בחברות דתיות התחושה הכללית היא של שגרה המתנהלת כתקנה. חסרה בהן הרגשת אי-השתוות הצורה בין האדם לבין הכוח העליון, ולכן האדם אינו יכול לפתח צורך לתקן את עצמו בחברות כאלה.
תמיכה מהבורא
החברה היא מערכת של נשמות. ככל שחבריה יתייחסו זה לזה על פי חוק ההשפעה, תימצא החברה בהשתוות הצורה עם האור העליון והוא ימלא את נשמות חבריה. האדם יכול לקבל תמיכה מן הבורא רק במידת נכונותו לעסוק בהשפעה לזולת, על מנת להתחבר לכוח העליון. הנשמות מצויות בשדה הכוח העליון, ובמידה שבה הן מתייחסות זו לזו לפי חוק ההשפעה, הן משתוות לשדה זה ונכללות בו.
העולם מלא סבל וייסורים. האדם משקיע זמן ומרץ בחיפוש פתרונות לבעיות הצצות כל העת מתוך מחשבה כי הדבר יעלה בידו. על האדם לראות בכל הבעיות האלה "עזר כנגדו": כולן נשלחות אליו מהבורא כדי שיוכל להתעלות על פניהן ברצונו להתחבר עם הבורא. אמנם מבחינה גשמית עליו לטפל בהן כאחד האדם, אך מבחינה פנימית אל לו לשקוע בהרגשה בלתי נעימה, בהבלי העולם ובתמונות הסובבות אותו. עליו להבין שמטרתן לאפשר לו להותיר את שכלו, את דאגותיו ואת ההפרעות בדרגה הגשמית, ולהתעלות מעליהן עם רצונו לדבוק בבורא. רק על ידי כוח החברה המתקדמת לרוחניות, ומתוכה דווקא, יוכל האדם לבצע זאת.
שליחי הבורא
"אולם בעת, אשר כל שיעור העבודה ב"השפעת זולתו" מתבסס על שם החברה לבד, הרי זה יסוד רעוע, כי מי ומה יחייבאת היחיד להרבות תנועותיו להתייגע לשם החברה? כי מן פרינציפ יבש בלי חיות, אי אפשר לקוות הימנו לעולם שימציא (מוטיב פאואר)*לכח התנועה אפילו לאנשים המפותחים ואין צריך לומר לאנשים בלתי מפותחים".
הסיסמה "השפעה לחברה היא חיינו" אינה בת-קיום. גם האנשים המפותחים ביותר, המבינים שהאגו הוא הכוח ההרסני היחיד בעולם, אינם מסוגלים להתמודד איתו. בתוך המציאות האגואיסטית עצמה אין יכולת לפתור את הבעיה ולהגיע לתכונת ההשפעה, והשאלה היא היכן יימצא הפתרון.
התשובה פשוטה – עלינו לציית לעצת המקובלים. עד כהשמעה האנושות על פתרונות סוציאליסטיים, קומוניסטיים, אוטופיים, אידאליסטיים ועוד, אשר סיפקו "מצילי האנושות" השונים. לאמיתו של דבר, הפתרון נמצא בידי המקובלים זה אלפי שנים. אסור היה להם לגלותו לאנושות כל עוד לא נחרטה בה ההבנה כי ההתפתחות האגואיסטית הביאה לכדי משבר כולל. רק מתוך הבנה כזו ייהפך אותו אגו כמלאך המוות לעצמו. עלינו להכיר בחברה האנושית כמערכת אחידה שכל פרט בה הוא רק חלק מהכלל, וביחסו הנכון לאחרים הוא קובע את עתידו הטוב.
"ואם כן הועמדה השאלה, מאין יקח הפועל או האיכר מוטיב פאואר המספיק להניעהו אל העבודה? כי שיעור לחם חוקו לא ימעיט ולא ירבה בסבות פזור כחותיו ושום מטרה וגמול אינה עומדת לפניו: ונודע זה לחכמי הטבע, אשר אפילו תנועה הקטנה ביותר לא יניע האדם בלי מוטיב פאואר, כלומר, מבלי להטיב מה את עצמו, למשל, כשאדם מטלטל את ידו מהכסא אל השלחן הוא משום שנדמה לו שבהניח ידו על השולחן יהנה ביותר, ואם לא היה נדמה לו כזה היה עוזב את ידו על הכסא בכל שבעים שנותיו מבלי להניעה ממקומה, ואין צריך לומר לטרחא גדולה.
ואם תאמר שיש עצה על זה להעמיד משגיחים עליהם, באופן, שכל המתעצל בעבודתו יענש ויטלו ממנו את לחם חוקו, אכן אשאל, אמור לי, מאין יקחו המשגיחים בעצמם את המוטיב פאואר לעבודתם כי העמידה במקום המיוחד והשגחה על אנשים להניע ולייגע אותם הוא גם כן טרחא גדולה אולי עוד יותר מהעבודה עצמו. ועל כן נדמה הדבר כמו הרוצה להניע מכונה בלי תת לה חמרי דלק".
ברוסיה הקומוניסטית נעשה ניסיון "להניע מכונה בלי תת לה חומרי דלק". באזורים נרחבים של אוקראינה יצר השלטון רעב מלאכותי ועשרות מיליוני אנשים גוועו. האוחזים בהגה השלטון חשבו שבאמצעות הרעב יצליחו לנתק את האנשים מן החומר והרכוש כך שיעבדו בעבור הלחם בלבד, וכל מרצם יופנה להשפעה לחברה. המהפכנים הקומוניסטים הוסיפו לנסות והציבו שומרים על הפועלים כדי להרתיעם מלעשות פעולה כלשהי להנאתם, ובכך לתקן את טבעם האגואיסטי. במקום לספק חומר דלק לפועל שעבד מתוך פחד, נדרש עתה לספק חומר דלק לשומר.
כך או אחרת, לעובד בהשפעה אין חומר דלק. חוק שימור האנרגיה פועל גם בתחום המחשבות, הכוונות והרצונות, ולא ניתן לחמוק משליטתו. האדם אינו יכול להפעיל שום רצון ללא סיפוק או מילוי. עליו לקבל חומר דלק ממקור כלשהו כדי שיוכל להניע את עצמו לפעולה. כדי שהנברא יוכל לבצע תנועה אלטרואיסטית חייב להיות קשר בינו לבין הבורא. יש לעורר בחברה מודעות לחשיבות ולגדלות הבורא כדי שייווצר קשר כזה, וכך חומר הדלק להשפעה של אנשי החברה יגיע מן המקור האמיתי. בדומה לאוכלי המָן במדבר, יקבל כל אחד את הפיצוי המתאים לשורש נשמתו.
הקומוניסטים סברו כי אם יספקו לאדם רק את הנחוץ לקיומו, הוא יוכל לקבל חומר דלק להשפעה מן החברה עצמה, ובכך הייתה טעותם. החברה והאידאלים שלה אינם יכולים לספק לאדם חומר דלק להשפעה. הרצון לקבל נברא על ידי האור העליון ורק נוכחות האור העליון בתוכו תוכל לשמש לו כחומר דלק.
האור העליון יכול להופיע בתוך הרצון רק לפי מידת השתוות הצורה של הרצון אליו. לכן, כל עוד האדם אינו מתקן את רצונו מקבלה להשפעה, האור אינו יכול להופיע בתוך הרצון. מצד אחד הרצון לקבל אינו יכול להשתנות ללא נוכחות האור, ומצד שני האור אינו יכול להופיע ברצון לקבל כל עוד לא יתוקן.
כדי לחלץ את בני האדם ממצב זה שתל הבורא בעולמנו את שליחיו המקובלים. אמנם מטרת הבריאה היא להשפיע לבורא, אך הבורא נסתר ולכן אין לבני האדם חומר דלק שיאפשר להם להשפיע לו. אם תעריך האנושות את המקובל העומד בראשה כגדול מאוד, היא תוכל למלא אחר הוראותיו כיצד להגיע להשפעה לבורא. גדלות המנהיג תספק לאנושות חומר דלק ליישום העצות שייתן לה. מימוש עצות המקובל המצוי בטבע ההשפעה יאפשר לאור המקיף להופיע על האנושות ולתקן את רצונותיה. בתוך הרצונות המתוקנים האלה כבר יוכל להופיע האור העליון, ולספק לאדם חומר דלק להשפעה.
הסתר כתנאי לעצמאות
"ולפיכך, משפטם חרוץ להאבד מצד הטבע, כי חוקי הטבע יענישו אותם, משום שאינם מסגלים את עצמם לקיים פקודותיה, דהיינו, שיעשו אלו המעשים של השפעה לזולתו מבחינת העבודה לה' יתברך, כדי לקיים ולבא מתוכה לתכלית מטרת הבריאה, שהוא הדביקות בו יתברך, על דרך שנתבאר (במאמר מתן תורה בקונטרס א' אות ו'), שדביקות הזה מגיע להעובד במדת שפעו הנעים רבת העונג ההולך ומתרבה אליו עד שיעור רצוי להתרומם בהכרת אמתיותו יתברך הלוך ומתפתח עד שזוכה להפלגה הגדולה, שעליה רמזו בסוד הכתוב עין לא ראתה אלקים זולתיך".
על כל אדם להגיע למצב שבו ירגיש שאם אינו מקיים את חוק ההשפעה, הוא סובל וחסר כל תקווה. התלות בקיומו של חוק ההשפעה היא תנאי הכרחי להמשך ההתפתחות. ניתן להגיע בשתי דרכים אל ההכרה בחובה לקיים את חוק ההשפעה: על ידי ייסורים וחיים קשים ממוות ברצון ליהנות האגואיסטי, או על ידי השוואה בין המצב הנוכחי לבין המצב השלם והטוב.
בדרך השנייה ניתן להרגיש בהפסד שבאגואיזם עוד לפני שמתדרדרים לייסורים. הרגשת ההפסד מעוררת את האדם להשתפר וכך הוא חוסך מעצמו הידרדרות למצבים נוראים. ההחלטה להשתפר יכולה להתקבל רק בזכות הכרת הפער הקיצוני שבין מצבו האלטרואיסטי של הבורא לבין מצבם האגואיסטי של הנבראים.
פעמים רבות עולה השאלה, מדוע הבורא מייסר כל כך את בני האדם. במה הם אשמים? אילו הורה היה מתנהג כך עם ילדיו, היה הדבר מעורר תמיהה. כיצד ייתכן ש"הטוב והמיטיב" מתייחס כך לנבראיו? אילו הבין האדם מדוע ניחתה עליו מכה, ניחא; אך גם זה אינו מובן לו. מהו הצורך בכך שהאדם יבין שאינו מבין את הקורה לו? איננו מסוגלים גם להבין כיצד ייתכן שהאכזריים והערמומיים ביותר מצליחים יותר מכולם. הקשר בין מעשי האדם לבין הצלחותיו או ייסוריו נסתר מן העין. אילו הבין האדם את הסיבה למַכָּה, היה יכול מיד לקשור עצמו עם המַכָּה, עם המַכֶּה ועם המוּכֶּה.
מטרת הייסורים הניחתים על האדם ללא קשר למעשיו היא לנתקו מן הרצון לקבל. בעל הסולם אומר כי "אם היתה לפנינו השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים גמורים" (הקדמה ל"תלמוד עשר הספירות", אות מג). הרצון לקבל לא יאפשר לאדם לבצע פעולה שתוצאתה הישירה היא מכה.
לו הייתה השגחת הבורא גלויה, היה האדם שומע באופן טבעי לעצת הרצון לקבל ורוצה להיות בשלום עם הבורא. אך בדרך זו הוא לעולם לא היה יכול להתנתק מן הרצון לקבל. כדי שיוכל האדם להיות חופשי מן הרצון לקבל, לא להיות תלוי במה שקיבל או לא קיבל, להתעלות מעל טבעו האגואיסטי המקורי ולרכוש את טבע הבורא – יש להסתיר ממנו את השגחת הבורא.
הבורא יצר את האדם, וכדי שיוכל האדם להיות עצמאי ולהידמות לבורא מתוך נקודת הבחירה החופשית, עליו להתנתק מן הבורא. רק בתוך ההסתר יכול האדם לבנות מערכת יחסים של שני שותפים בינו לבין הבורא. מערכת יחסים כזו לא תהיה מושפעת מן הקשר בורא-נברא. ההסתר כולל שתי רמות:
·הסתר הטוב, דהיינו הרגשת סבל.
·הסתר המקור להרגשה זו, דהיינו הסתר הבורא כמחולל הסבל.
בגלל ההסתר האדם סובל, אינו יודע מהו המקור לסבל, במה הוא תלוי וכיצד ניתן להפסיקו. מתוך ההסתר על האדם להתעלות מעל הרגשת הטוב והרע ולהשתוקק להידמות לבורא. זו הדרך היחידה לפתור את בעיית העצמאות. רק אז יתחיל האדם לראות כי כל המצבים והייסורים הנוראים שעבר בכל גלגוליו הופכים למעין כלי קבלה גדול, אשר מעליו יכולה להיבנות מערכת יחסים נכונה בינו לבין הבורא.
אמנם הבורא נסתר, אך הוא בנה לאדם את החברה. החברה אמורה לשמש לאדם כמעבדה לביצוע ניסיונות בבניית קשר ויחס נכון לתכונת ההשפעה. על האדם להתייחס לחברה כפי שהיה רוצה להתייחס אל הבורא הנסתר ממנו.
כאמור, אילו היה הבורא מגולה, לעולם לא היה האדם מסוגל לצאת מתוך הרצון לקבל. מערכת היחסים עם החברה מאפשרת את היציאה מגבולות הרצון לקבל משום שהחברה אינה מסוגלת למלא את הרצון לקבל של האדם. אם כן, האדם מבצע עבודה כלפי החברה ומקבל שכר מן הבורא. מכיוון שהתשלום מגיע ממקור אחר, יכול האדם להגיע בהדרגה להשפעה כלפי החברה.
* מוטיב פאואר: כח מטרה שהוא כח הפועל המניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק בהמכונה (בעל הסולם, קונטרס "השלום").