הקמת הדור האחרון
"אין לתקן העולם בעניני הדת מטרם שמבטיחים להעולם תיקון הכלכלי".
תיקון העולם באמצעות ענייני הדת משמעותו שליטת הרעיון של השפעה לזולת בעולם כולו. מימוש הרעיון יתאפשר רק אם יסופקו לכל אדם צרכיו ההכרחיים לקיומו ולא ייוותר ולו גם נזקק אחד בעולם. מימוש החוק הכללי של המציאות "ואהבת לרעך כמוך" חייב להתקיים בפועל, ולכן יש להקדים ולוודא שיש אפשרות לממשו מבחינה כלכלית. אם אין אפשרות לקיים את החוק, אין טעם במילים ריקות.
בעל הסולם מדגיש את הקשר בין חוקים רוחניים לבין חוקים גשמיים. נהוג לחשוב כי הרוחניות אינה זקוקה לגשמיות, אך לאמיתו של דבר ההפך הוא הנכון: החוק הרוחני נקרא "רוחני" לפי ערכו, אך מימושו צריך לחדור לעולם החומר לכל עומקו.
למעשה, גם כיום יש ביכולתה של האנושות לחלק לכל באי עולם את הנחוץ לקיומם, וכל שנדרש הוא אימוץ הכלל של "ואהבת לרעך כמוך". לו ניצבה האנושות בפני איום קיומי כלל-עולמי, והדרך היחידה למניעת הכחדתה הייתה בעזרת מימוש "ואהבת לרעך כמוך", או אז היה מחולק כל השפע בין כולם.
סוגי החברים
"כל הנכנס, יחיד או צבור, למסגרת הקומוניזם האלטרואיסטי מחויב לשבע שבועת אמונים שיקיים כל זה, מטעם שה' צוה כן.
או על כל פנים יתחייב למסור לבניו שה' צווה כן. ומי שאומר שמספיק לו האידיאה, יש לקבלו ולנסותו אם אמת הוא. ואם הוא אמת, אפשר לקבלו. ועל כל פנים יבטיח שלא ימסור לבניו מדרך הכפירה שלו, אלא ימסור אותם לחינוך המדינה.
ואם אינו רוצה לא זה ולא זה, אין לקבלו כלל. כי יקלקל את חביריו ויצא שכרו בהפסדו".
יישום החוק של "ואהבת לרעך כמוך" בחברה העתידית עשוי לבוא לידי מימוש בכמה דרכים אפשריות. האפשרות הראשונה היא מתוך השגה רוחנית: האדם מגלה את החוק הכללי של המציאות ופועל על פיו. האפשרות השנייה היא מתוך אמונה: האדם מבטל את דעתו בפני הגדולים ממנו, מניח כי זוהי האמת ומיישם את החוק. מעלתו של אדם זה אינה פחותה מזו של הראשון.
אפשרות אחרת היא שאדם יבקש להצטרף לחברה העתידית, באומרו כי הוא מחשיב את חוק ההשפעה כאידאה. במקרה כזה ניתן לקבלו לחברה לתקופת ניסיון. אם ישתמש בבחירתו החופשית ויתבטל בפני החברה, הרי שדעת החברה תשלוט עליו ותעזור לו להיתקן. אך אם לא יצליח המצטרף החדש להתבטל בפני החברה, הוא לא ישתנה. זוהי נקודת הבדיקה שעליה מדבר בעל הסולם. בדיקת האדם חשובה מאוד משום שאם בתוך החברה יש חלק מקולקל, החברה כולה מפסידה מכך.
חינוך דור ההמשך חשוב ביותר לעיצוב פני החברה. משום כך יהא על המבקשים להצטרף לחברה העתידית להתחייב טרם קבלתם כי ימסרו את חינוך בניהם בידי החברה, וכי יציגו בפניהם התנהגות כשל אנשי החברה המתוקנים. יש ביכולתו של אדם בוגר להציג בפני הילד מצב שונה מן המצב שבו הוא מצוי, ולגרום לכך שהילד יתייחס לזה ברצינות.
כאמור, האנושות מסודרת כפירמידה שבה רבדים שונים. בפסגת הפירמידה נמצאים אלה המכירים ברעיון, דואגים לקיומו ומבצעים אותו. אחרים אינם נמצאים בהשגה אך מבינים את הרעיון ותומכים בו. וישגם מי שאינם מבינים את הרעיון אך תומכים בו מפני שזוהי דעת הרובאו מכיוון שהחיים מוכיחים כי הדבר כדאי, דהיינו מחמת חשבונות גשמיים.
משום כך אין צורך לחכות להסכמת האנושות כולה כדי להתחיל בבניית הדור האחרון. תמיד יימצאו אנשים שלא יבינו את המתרחש וילכו אחרי הגדולים כעדר. אין צורך ביותר מזה. חלקה הגדול של אוכלוסיית העולם נמצא בבסיסה של הפירמידה ולא נדרש ממנו להגיע להבנה ולביטול עצמי מיוחדים. אין לאנשים אלה היכולת הנדרשת לכך ולכן די בהסכמה בעלמא. משום כך אומר בעל הסולם שחלק מהאנשים יקיימו את החוק מתוך ידיעה, חלק מתוך אמונה וחלק בגלל השפעת הסביבה.
עזיבת החברה
"החופש של הפרט צריך להיות נשמר כל זמן שאינו מזיק להחברה.
חוץ ממי שרוצה לעזוב את החברה וללכת לאחרת אין לעכבו בשום פנים שבעולם, אפילו שזה מזיק להחברה. וגם זה באֹפן שלא תֵּהָרֵס כל החברה".
"כתבי הדור האחרון" אינם מתארים את "גמר התיקון" אלא את האופן שבו תצטרף האנושות לחברה המתוקנת ותתחיל להיתקן. קומץ קטן של אנשים יבינו את הדרך, יקימו את חברת הדור האחרון ויזמינו את כל המעוניין לבוא ולהצטרף לפי הכללים הרוחניים של החברה. אם יתחרטו המצטרפים החדשים, הם לא יוחזקו במסגרת החברה, תהא הסיבה לחרטה אשר תהא.
החוק הרוחני אוסר להחזיק בחברה אדם כלשהו בכוח. מבחינה רוחנית רצונו של האדם הוא הקובע היכן הוא נמצא ולא מקומו הפיזי. משוםכך, ברגע שבו מעוניין האדם לעזוב את החברה, כבר אין הוא מצוי בשורותיה.
ייתכן שיש מי שמעלה בדעתו, שמכיוון שמדובר בחברת הדור האחרון יוכל האדם לעוזבה גם בלא להסדיר את ענייניו הגשמיים. לכן טורח בעל הסולם להדגיש: "גם זה באופן שלא
תֵּהָרֵס כל החברה". עליו להמתין עד שתציב החברה מחליף זמני בתפקידו הגשמי ולהסדיר את כל חובותיו כלפיה.
הצטרפות העמים
"תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב צבורו יהיו אלטרואיסטים בשיעור הנ"ל דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשרה עד י"ב שעות ביום ויותר, וכל אחד ואחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו. ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה את כל העולם כולו, אשר אז יתבטל כליל משטר האגרוף, לא יהיה צורך לשנות דבר בין בעבודה ובין בהנהגה. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת הקומוניזם יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרוחים ולהפסדים ולתוצאות".
ברית-המועצות שאפה לספח אליה מדינות נוספות כדי להוכיח את הצלחת רעיון הקומוניזם. ודאי וודאי כי אין מדובר כאן בשאיפה דומה, אלא בתיאור סדר ההתפתחות האנושית. התפתחות הרצון לקבל תביא להצטרפותם ההדרגתית של אנשים נוספים למסגרת הדור האחרון, והם יחפצו לקיים את חוק הטבע הכללי שממנו לא ניתן להימלט. החוק לא ירפה מאחיזתו. עוד ועוד אנשים יתחילו להתעניין בו, והם יבינו כי חוק ההשפעה הוא החוק הנצחי והכולל ביותר.
חוק ההשפעה הוא החוק שעל פיו מתקיימות כל הנשמות בנשמת אדם הראשון. כאשר הרצון לקבל שבנשמות גדל, הפער שבין יחסן של הנשמות זו לזו לבין תכונת הבורא נעשה בולט יותר. פער זה מתבטא בתוספתסבל והוא שמכריח את בני אדם להתקרב למטרת הבריאה. מחוסר ברירה יצטרפו בהדרגה כל בני האדם לחברת הדור האחרון עד שיתבטל המשטר הכוחני.
התסריט, הנראה דמיוני לכאורה, שעל פיו אנשים ומדינות יבחרו להיכנס למסגרת "ואהבת לרעך כמוך", יתממש. הכול תלוי במידת הייסורים שהאגו מייסר את האדם ובמידת גילויו של הפתרון. אלה הם שני התנאים היחידים להתממשות. תכונתו של הרצון לקבל היא להכריח את עצמו לקבל כל צורה שהיא, ובלבד שיתמלא. בסופו של דבר כל אדם, מדינה ועם ייכנעו לחוק ההשפעה.
קבוצת מקובלים קטנה שתוכל לבצע במסגרתה את חוק ההשפעה תהיה מרכז ודוגמה, ותשמש כממשל חדש המנהיג את הכול לעבר "ואהבת לרעך כמוך". היא לא תזדקק לכוח האגרוף כדי להסביר לעולם כולו את החוק שהאנושות נתונה לשליטתו. בפעולות הסברה מגוונות יהיה עליה להביא את האנושות כולה להבנה כי אנו מצויים בתוך ספֵירה המתנהלת לפי חוק "ואהבת לרעך כמוך", וכי בהתאם למידת השתוות הצורה בינינו לבין החוק השולט בה ייטב לנו או ירע לנו.
חינוך על ידי דוגמה
מימוש החוק האלטרואיסטי לפי רמת התיקון שבחברה הוא היסוד לחקיקת כל החוקים האחרים. החוקים הפרטיים הנוגעים לעניינים שונים, כגון חינוך הילדים או טיפול במשפחה ובקשישים, ייגזרו מחוק ההשפעה "ואהבת לרעך כמוך". הנהגת הדור האחרון תכלול אנשים המצויים בהשגת העולם העליון והמבינים כיצד מתקיים חוק ההשפעה בכל הדרגות ובכל האופנים.
אילו נמצא האדם בהשגת המציאות העליונה, הוא לא היה זקוק לחינוך או למשטר. אילו היה חוק ההשפעה מגולה לעינינו, היינו נותנים איש לחברו ללא שום קושי, כשם שאנו נמנעים מלהכניס את ידנו ללהבה מתוך הבנה כי הדבר מנוגד לחוק הטבע. אך כדי שלא נהיה כרובוטים ונוכל לפעול על פי בחירה חופשית, התמונה נסתרת. כדי שהאדם יוכל לבחור להחליף את טבעו, צריכה לעמוד לנגד עיניו דוגמה של הטבע העליון. הנהגת הדור האחרון תספק לאדם דוגמה של חלק המציאות שעדיין נסתר ממנו.
יהיה מי שיגדיר יחס שכזה כשליטה, אך זו שליטה על ידי דוגמה. אל חברת הדור האחרון יצטרפו אנשים שירצו להתחבר למקובלים ולקבל מהם דוגמה. בעזרת דוגמה זו יוכלו המצטרפים לקיים את חוק ההשפעה ולדבוק בבורא. אם כן, תפקידה של הנהגת הדור האחרון הוא להוות דוגמה להשפעה בעבור החברה כולה.
*
בניית חברת הדור האחרון היא תיקון נשמת "אדם הראשון" השבורה. הדבר דומה לחיבור חלקים של משחק הרכבה. הבורא רוצה כי האנושות תחפש בעצמה אחר צורתה הנכונה ותדרוש ממנו כוחות להקמתה. לכן צירופו של אדם חדש לחברה העתידית אינו עניין של מה בכך. האדם עצמו אינו יכול לקבוע מה יהיו שלבי הצטרפותו והנהגת החברה היא שתקבע זאת. מחובתה ליצור התאמה אישית לכל אדם ואדם, על פי שורשו בנשמת "אדם הראשון".
משפט האהבה
"אסור באיסור חמור לבני המוסד, שישתמש באיזה מוסד משפטי וכדומה, מכל צורות הנמצאות במשטר הכח. אלא כל הסתירות יכריעו בינם לבין עצמם, כלומר בין הצדדים הנוגעים בדבר. ודעת הצבור המגנה את האגואיזם יגנה את הבעל דבר שינצל צדקת חבירו לתועלתו".
בתנאי הדור האחרון הופך החוק הרוחני להיות חוק הקיום הפנימי של האדם. אנשי החברה ירצו לקיים את חייהם הגשמיים בהתאם להשגתם הרוחנית ויקבעו חוקים לכך. משום כך הם מנועים מלהשתמש בחוקים הזרים לחוקי חברת הדור האחרון, כלומר חוקי משפט, חינוך וכיוצא בהם, שנקבעו בחברה העולמית החיצונית שאינה מתנהלת על פי אהבת הזולת.
בני האדם חוקקו את חוקי החברה החיצונית כדי להסתדר זה עם זה מתוך מגבלות האגו. הם עשו זאת כדי להשליט סדר כלשהו במציאות של העולם שלנו, מציאות שבה אדם לאדם זאב. לעומת זאת, בחברת הדור האחרון החוקים הם תולדה של אהבת הזולת ומשום כך אין לערב בין השניים.
כל חבר שואף להגיע לאהבת הזולת. לכן בחברה זו אין דרישה למשפט צדק, אף אם יהא זה צדק ממדרגה עליונה, כי אם לתיקון הטבע עד כדי אהבה אמיתית בין איש לרעהו. היחסים בין החברים דומים ליחסים של בני משפחה זה לזה: אמנם הם מכירים היטב איש את חסרונותיו של זולתו, אך העיקרון המכתיב את אופי יחסיהם הוא "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב).
אם יתעורר באחד מהחברים רצון להשתמש בחוקים זרים, על החברה לתקנו. אם לא כן, אין לאותו חבר מקום בתוכה, שכן רצון להשתמש בחוקים זרים מעיד על איבוד המדרגה הרוחנית. על החברה לתמוך בחבר זה כדי שיחזור לרמה הרוחנית. וכך, במקום לתבוע את הזולת במשפט החוק והכוח, יוכל הוא לדרוש שהיחסים בינו לבין זולתו יתקיימו על פי משפט האהבה.
ודאי שאם הוזמן אחד מאנשי חברת הדור האחרון לדין ודברים עם רשויות חיצוניות, עליו להתנהג כאזרח מן השורה על פי חוקי החברה הכללית.
אין כפייה ברוחניות
"הקומוניזם האלטרואיסטי סופו לבטל לגמרי ממשלת הכח, אלא 'איש כל הישר בעיניו' יעשה. ואין לתמוה ולפקפק על זה, כי כן לא האמינו שאפשר לחנך ילדים בהסברה אלא במקל חובלים עד שכהיום רוב העולם קבלו זה למעט ממשלת הכח על ילדים. וזה אמור בילדים שאין להם כח הסבלנות ואין להם דעת, ומכל שכן בקיבוץ אנשים בעלי דעת וסבלנות ומחונכים באלטרואיזם, ולא יהיה צורך להם משטר של כח".
חברת הדור האחרון מגדירה את קיומה לפי חוקים רוחניים וחבריה מבינים שכל המציאות מופעלת על ידי רצון. כל פעולה הנעשית שלא מתוך רצונו הפנימי של האדם היא פעולה כפייתית, ולכן נאמר: "אין כפייה ברוחניות". ברוחניות, פעולה ללא רצון היא פעולה שלילית; אין לה ערך חיובי כלשהו.
התנהגות חיצונית יפה הנובעת מחינוך אינה קשורה במאומה לתיקון פנימי, לתיקון הרצון. אדם שאוּלַף להתנהג כיאות וזוכה להערכת הסביבה על התנהגותו, מעריך את עצמו כבעל מידות טובות. הדבר מונע ממנואת האפשרות להגיע להכרה בחובת האיזון בין רצונו הפנימי האגואיסטי לבין התנהגותו החיצונית, דהיינו להכרת הרע המושרש בטבעו האגואיסטי.
עניין הכפייה אינו קשור להתנהגות מנומסת בלבד אלא לכל מקום שבו הלב אינו מסכים לפעולה. במהלך התפתחותו הרוחנית מגלה האדם עד כמה איננו מסוגל לעשות טוב. הוא מודע לכך שמעשיו רעים ושונא את עצמו בשל כך, אך אין הוא מסוגל לנהוג אחרת. כתוצאה מכך הוא מתחיל להבין שהבורא הוא המסובב את כל אשר קורה לו ושליבו נמצא בידי הבורא. על האדם להכיר את כל הרע שבו ולהבין כי תיקונו תלוי בכוח העליון. רק לאחר מכן הוא יכול לפנות אליו בבקשה לתיקון.
*
עקב הצורך לחנך את האנושות לעבור את שלבי הכרת הרע, אומר בעל הסולם שביטול המשטר הכוחני חייב להתבצע בהדרגה. המעבר לחברה אלטרואיסטית צריך להיעשות בהתאם למידה שבה בני החברה האגואיסטית – משמע העולם כולו – מבינים את עובדת הימצאותם תחת שליטת האגואיזם, תחת שליטת הרע שבהם. בהתאם לרצונם לתיקון הרע יצטרפו עוד ועוד אנשים לחברת המקובלים.
על החינוך להתמקד בהסברה בלבד ומטרתו לכוון את האדם ליתר רגישות להכרת הרע. מהות התיקון היא היציאה מהטבע האגואיסטי לטבע ההשפעה. החינוך צריך לכוון את האדם לשימוש נכון בחברה, ושימוש זה יעורר בו יתר תשומת לב אל הרע שבו. לא ניתן לדרוש מהאדם התנהגות יפה אלא הכרה בהתנהגותו, דהיינו תשומת לב ויתר רגישות.
בחברה הנמצאת בתהליכי התיקון יש להתייחס בסבלנות למצביו של כל אחד מהחברים, משום שהמעבר מאגואיזם להשפעה כרוך במצבים שאינם קלים, מצבים קיצוניים ובלתי נעימים. יש לזכור כי "ככל שהפרי יותר מתוק בסופו, הוא נמצא יותר מר ויותר מגונה במצבים הקודמים של סדר התפתחותו" (בעל הסולם, מאמר "מהות הדת ומטרתה"). כזה הוא טבע ההתפתחות ועלינו לקבלו בהבנה. הדרך הנכונה להתייחס לאדם היא על פי רצונו להיתקן. אם הוא מעוניין בתיקון, על החברה לראות את מצבי הביניים הרעים שיתגלו בו כהכרחיים.
"ובאמת אין דבר משפיל ומבזה את האדם יותר מהיותו כפוף לממשלת הכח הערטלאי.
ואפילו לבתי משפט לא יהיו צריכים, אלא אם יארע איזה מקרה יוצא מהכלל שהשכנים לא יפעלו על אדם יוצא דופן, אז יזדקקו לו מחנכים מומחים להטותו בויכוחים ובהסברת טובתם של החברה עד שיחזירו אותו אל השורה.
ואם יארע איזה אדם עקשן שכל זה לא יועיל לו אז יפרשו ממנו הצבור כמו מן מנודה עד שיהיה מוכרח להתחבר לחוקי החברה.
היוצא מזה שאחר שתוסד קיבוץ אחד מקומוניזם אלטרואיסטי, וימצא בו רוב שקבלו עליהם אותם החוקים בפועל תיכף יקבלו עליהם שלא להביא איש את חבירו לשום בית המשפט או לסוכני הממשלה, או לכח איזה שהוא אלא הכל בהסברהרכה כנ"ל.
ומחמת זה אין מקבלים איש לחברה מטרם יבדק אם אינו איש גס ביותר, ואינו מסוגל לחינוך האלטרואיזם".
לחברת הדור האחרון יתקבלו רק מי שיהיו מעוניינים להיתקן, ולכן יש לבדוק את רמת נכונותם ומוכנותם לכך לפני קבלתם לחברה. כאשר המצטרף החדש עובד על תיקונו, על החברה לסייע לו ולגלות סבלנות כלפי המצבים שיעברו עליו, שכן דרכי ההתפתחות איטיות.
חינוך הדור הצעיר יתבסס אף הוא על עקרונות דומים. אמנם מייסדי החברה יהיו מקובלים בעלי השגה, אך בניהם לא ייוולדו מתוקנים, שכן "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). החינוך לא ייעשה בכפייה אלא יהיה זה חינוך להשתתפות נכונה בחברה, חינוך שיגביר את רגישות הדור הצעיר להכרת הרע שבאגואיזם.
העיקרון שעל פיו מתבצע כל תהליך של גדילה, הן בגשמיות והן ברוחניות, הוא עקרון המשחק. במשחקיו מתמודד הילד עם רמה חדשה של קושי בכל פעם. התמודדות זו מפתחת אותו ודוחפת אותו למדרגת ההתפתחות הבאה. תפקידם של המחנכים לספק לבני הדור הצעיר דוגמה למדרגה הבאה שאליה עליהם לשאוף, צעד אחר צעד. בתהליך ההתפתחות הרוחנית מקבל האדם על עצמו בחיצוניות את חוקי המדרגה הבאה ומשתדל לבצעם. אמנם זהו ביצוע חיצוני בלבד ולכן הוא נחשב ל"משחק", אך המאמצים להידמות למדרגה הבאה ורצונו להימצא בה בפועל גורמים לכך שהאור העליון מבצע בו שינוי פנימי ומעלה אותו אליה.
עקרון המשחק פועל גם בצומח ובחי, ולא רק במין המדבֵּר. הרצון לעבור אל הדרגה הבאה נובע מחוסר היכולת להוסיף ולהימצא במצב הנוכחי. התפתחות לפי הכרת הרע נעשית על פי חוק הדיאלקטיקה – כל
פרט מתקיים במשך זמן מסוים במצב כלשהו עד שהוא שונא את מצבו זה. שנאה פירושה פירוד והיא מביאה להיפרדות מן המצב הנוכחי ומעבר למצב הבא.
העמדת המדרגה הבאה כדי שתשמש כדוגמה בפני האדם אינה מהווה כפייה. אילו היה האדם מצוי בכל העת באיזון עם סביבתו, לא הייתה לו כל אפשרות להתפתח. הרצון להתפתחות וגדילה מצוי בילדים באופן טבעי, ואילו באדם המצטרף לחברת הדור האחרון הוא נובע מתוך הכרת הרע במצבו הנוכחי. הוא מעוניין שהחברה תספק לו דוגמה למצב מפותח ונעלה יותר, ועליה להקרין לו את יופיו של המצב העליון ואת מעלותיו.
אם כן, יש להקפיד על שני עקרונות בכל התייחסות לאדם הנמצא בתהליך התפתחות, בין שהוא מצטרף חדש ובין שהוא בן הדור הצעיר: "אין כפייה ברוחניות" ואהבת הזולת.
קליטת גוף זר
חברת הדור האחרון אינה נמדדת על פי יכולתה לקיים את חוקי ההשפעה בין קומץ אנשים מתוקנים, אלא על פי כוחה להוות מכשיר לתיקון המצטרפים החדשים ובני הדור הצעיר. אין מדובר על קבוצת בעלי השגה המייסדים לעצמם חברה. החידוש שבחברה זו יבוא לידי ביטוי ביכולתם של חבריה להחליט את מי לצרף אליהם ואת מי לדחות. הם יהיו מסוגלים להבחין מי כבר מוכן להצטרף ומי עלול להחליש את החברה.
מטבעו, גוף בריא דוחה ניסיון להחדרת גוף זר לתוכו. כשמתעורר צורך להשתיל עצמים זרים בגוף האדם, נדרשת הרפואה המודרנית לעמעם את כוחו ההגנתי של הגוף. כך גם בחברה: תהליך הקליטה בה הוא תהליך מורכב, והחברה העתידית תידרש למאמץ ניכר כדי לצרף זר לשורותיה. יהיה עליה להתמודד עימו ו"לעכל" אותו. כל מצטרף חדש שאינו מתוקן דומה לגוף זר בתוך גוף האדם כיוון שהוא מחדיר את ה"רעל" שלו לחברה: שהרי גם אם ירצה מאוד להיתקן, הוא עדיין אגואיסט.
מכיוון שהמצטרף מעוניין להידמות לגדולים ממנו, עליו להתבטל כלפי החברה כתינוק. אם אחד מהמצטרפים החדשים לא יהיה מסוגל לקבל את המסגרת כדוגמה, לכפוף את קומתו כלפיה ולקבל ממנה כוחות והשראה, יש להרחיקו. אם לא כן, הוא יקלקל את החברה. אדם מקולקל "מרעיל" את החברה גם אם החברה חזקה ממנו, ואנשי החברה יספגו ממנו התרשמות שלילית בעל כורחם. במאמר "החרות" מדגים בעל הסולם את עוצמת השפעתה של הסביבה על האדם בסיפורו של המקובל הגדול ר' יוסי בן קסמא, שסירב לעבור להתגורר בעיר שאין בה "בני תורה" מחשש שהדבר יפגע בו.
ביטול מול בחירה
בהקשר זה עולה השאלה, האם אין בהתבטלות הנדרשת מן המצטרף לחברה משום שלילת הבחירה החופשית של האדם. ובכן, על פי חכמת הקבלה מימוש הבחירה החופשית אינו פעולה "חופשית" כלל וכלל, אלא עבודה קשה ומאומצת נגד הרצון הטבעי.
אנו רגילים לראות את עצמנו כבעלי יכולת בחירה, והסברה כי ביכולתו של האדם לבחור את עתידו נעשתה אופנתית בימינו. הקבלה מסבירה כי כל עוד נמצא האדם תחת שליטת האגואיזם, פעולותיו אינן חופשיות. התפתחותנו מוכתבת על פי הטבע: אנו בורחים מרע ורצים לטוב, בלא יכולת לשלוט במה שמוגדר כלפינו כרע או כטוב. "החלטות" אלה אינן בחירה חופשית אלא בחירה טבעית. למעשה, אין זו בחירה כלל, אלא פעולה אוטומטית הנכפית עלינו על ידי טבענו האגואיסטי.
בחירה פירושה להעדיף את הלא-טבעי. האדם יכול להשתחרר מעבדות האגואיזם רק אם יקבע את ערכי ההשפעה כחשובים, אף שטבעו אינו רוצה בהם. בחירה בהתפתחות כזו תיקרא בחירה חופשית כיוון שהיא חופשית מטבע האדם, חופשית מן האגואיזם. לשם כך על האדם לבחור בחברה רוחנית שתשמש לו כדוגמה וכמכשיר לבניית מצבו הבא. השפעת החברה – ולא טבעו האגואיסטי – היא שתחייב אותו לקבל את המצב הבא. ההחלטה לצאת משליטת הטבע האגואיסטי לשליטת החברה האלטרואיסטית היא היא הבחירה החופשית.
משמעותה של הבחירה החופשית היא היכולת להתקדם מן המצב הנוכחי אל המצב הבא, באמצעות החברה ולא בדרך טבעית. ודאי כי עבודה זו נעשית בכפייה קפדנית של הרצון לקבל, במלחמה פנימית ובהפעלת לחץ עליו. הבחירה מתבטאת בבחירת המצב הבא לפי השכל ולא לפי הרצון. וכך מממש האדם בדרך נכונה את הקריאה הפנימית שבו, את התעוררות "הנקודה שבלב".
לאמיתו של דבר, כל עוד האדם נמצא בשליטת הטבע שלו, אין הוא מסוגל להבחין מהי הנקודה החופשית. הימצאות תחת שליטת הטבע האגואיסטי, הנקרא "אדם בליעל", או תחת שליטת הטבע האלטרואיסטי כ"מלאך" אינה חופש. החופש הניתן לאדם הוא האפשרות להימצא בין שני סוגי הטבע ולקבוע בעצמו מה עדיף בעיניו. בין "שני הקווים" הללו על האדם לבנות את הקו שלו – הקו האמצעי. בעשותו כן הוא קם כאדם.