אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מבט לקבלה / התעוררות רוחנית / משחק הבורא
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

משחק הבורא

משחק הבורא

המקרא מדבר רבות על "ניסיונות" שהבורא מציב בפני האדם במשך כל חייו. מהי הגישה הקבלית לכך, ומהו בכלל הטעם בניסיונות האלו, אם התוצאה שלידיה יבוא האדם ממילא צפויה מראש?

ראשית יש להבין את המערכת שבה אנו מצויים. חיי האדם אינם יותר או פחות ממערכת יחסים בינו לבין הבורא, דרך תמונת העולם הזה המתראה לו כ"אני", משפחה, עם, עולם, טבע. כאשר, למעשה, עליו לראות בכל אלו אך עטיפה, שמאחוריה עומד כוח עליון אחד, יחיד ומיוחד, שמבצע את כל הפעולות על האדם כדי לקרבו למטרת הבריאה.

כיום תפיסה זו מוסכמת על כל מי שעוסק בחקר המציאות, והכול כבר מדברים בה, יהיואלה מדענים, פילוסופים או אנשי דת למיניהם. השאלה היא רק מה התוצאה של האמרה היפה הזו, שטוענת כי הבורא מנהיג את העולם ומנהל את כולנו.

עלינו לקבל מכך את תמונת המציאות הכללית השלמה, שבה כל פרט ופרט במציאות הינו חלק ממשי בפסיפס הזה, ואין דבר יוצא מן הכלל. לכן, אם אדם מקבל מכות כלשהן או חווה מחלות ואף מכות גורל קשות עד מוות, עליו לראות בהן כוחות הפועלים עליו, כדי להביאו למטרה מכוונת מראש.

לפיכך, אין בכוחות אלה שלילי או חיובי, אלא כולם פועלים בצורה החלטית, כפי שכתוב: "חוק נתן ולא יעבור", ו"אני הויה לא שיניתי". הויה נקראת "י.ה.ו.ה", כלומר, דרך ארבעת השלבים הללו (י.ה.ו.ה) מתייחס הבורא אל האדם, ושולח אליו את כוחותיו.

כאשר "אני הויה לא שיניתי" פירושו, "איני משנה את הנהגתי ואת השגחתי, שכן יש לי מטרה נקובה מראש להביא את כל המציאות, את כלל האנושות, להשוואת הצורה אליי, לדרגתי, שתשובו אליי. ואני אעשה זאת בטוב או ברע כלפיכם, כלומר בכל אופן שבו זה יתראה לכם".

הדבר דומה למערכת יחסים בין הורים לילדם.לילד רע נותנים מכות, ואילו ילד טוב מתקדם לבד. אך החוקים הם חוקים, וכולם פועלים כאחד. לכן, כאשר הורים לוחצים על הילד כדי להביאו לטוב, אם הילד מבין את לחצם ומסכים עמם עוד לפני שהם מפעילים עליו לחץ,הוא מרגיש טוב, מתקדם יפה ומכיר באהבתם כלפיו. ולהיפך, במידה שאינו מקבל ומבין את לחצם ואף אינו מסכים עמו, אלא משתדל לברוח ממנו כביכול, כך הם מרבים בלחצם, וחייו של הילד משופעים בצרות.

ובאמת ניתן לומר שההורים, מצדם, הן במקרים הטובים והן במקרים הרעים אינם משנים את דרכם. אלא הילד הוא שמרגיש את הכוח הפועל עליו או ככוח הרע, שאינו נותן לו לעשות ככל העולה על רצונו הנבזי, או ככוח הטוב של אבא ואימא, המקדמים אותו למטרה שהוא עצמו לא מסוגל לראותה מראש.

לכן, קודם כל על האדם להסכיםלקבל את המערכת הכללית, שבה הוא מרגיש לכוד במעין מערבולת כוחות, בין אם מדובר בלחצים שבאים לו מחוץ, מהסביבה, מהמשפחה, מהעבודה, או בלחצים פנימיים, העולים מתוך גופו ומחשבותיו. על האדם להכיר בכך, שכל זה בא מכוח מיוחד ויחיד שפועל במציאות, ונקרא "הבורא".

הבורא הוא כוח, והשדה שלו עובר דרך כל הגופים ומפעיל אותם, כפי שחשמל נכנס אל המערכת החשמלית ומפעיל אותה. ואם אין חשמל, המנגנון על כל מערכותיו ומעגליו החשמליים, שובק חיים.

את "כוח הבורא" ניתן לדמות לאותו חשמל שמפעיל את המנגנון הנקרא "נבראים". הבעיה היא רק, שהאדם לא רואה את הבריאה כמכלול אחד, ולכן, כאשר הוא מקבל מכה פה ותגובה שם, כאשר הוא פועל טוב או רע, אין ביכולתו לראות כיצד בדיוק הוא משפיעעל המערכת ומדוע זכה לתגובה זו או אחרת. שכן אינו תופס את היקפה של כלל המערכת, ולכן כל הזמן טועה.

אם כך, מהם ה"ניסיונות" שבהם הבורא מעמיד את האדם?

אין בעולם כוח טוב וכוח רע, ואין בעולם ניסיונות, אלא תמיד נותנים לאדם מלמעלה מצבים שונים. כפי שנותנים לילד משחק, ובמידה שהוא משחק נכון, הוא גדל ומתקדם. מדוע אנו דואגים שלילדינו יהיו משחקים מועילים ומחכימים? משום שבאמצעותם הילד גדל ומתבגר. הוא מחכים, ואז יכול להשיג מטרה חיובית.

משחק הוא דבר רציני, ולכן כתוב שהבריאה כולה היא משחקו של הבורא עם נבראיו. מה זה משחק? אין הכוונה לכך שהוא מזלזל, חלילה, כלומר מטעם גנאי. אלא שבאמצעות המשחק הוא מגדל את האדם. ולכן משחק מתקיים אפילו בדרגות הצומח והחי, שכן בכל דבר שבו רוצים לעלות למדרגה גבוהה יותר, מתרחשת העלייה באמצעות משחק.

כאשר על האדם לעלות לדרגה שאותה אינו יודע, מכיר או דומה לה, כלומר אינו בהשתוות אליה, אז הוא "משחק". בדומה לילד שחפץ להתבגר, אך אינו יודע למה עליו להשתוות, למה עליו להגיע, כיצד עליו להיראות כבוגר, אז הוא משחק כאילו הוא כבר בוגר. יוצא שרק אצל האדם משחק נחשב לדבר לא רציני, אך כאמור, זה דבר רציני ביותר. ובזה שאדם מפסיק לשחק כשהוא גדל, הוא למעשה גם חדל להתפתח.

כל החיים הינם תהליך התפתחות, והבורא משחק עם האדם כאן במעין משחק, וכך עליו להתייחס לזה. אם יראה האדם בכל מקרי חייו את המטרה, ויחבר בין "אני", "חיי" ו"בורא", בזה כבר ימתיק את מצבו, ויתקדם הלאה.

לכן אל לנו לראות את ה"ניסיונות" שבהם נתקל האדם שוב ושוב במהלך חייו כדבר לִקוּי, ולחשוב שזה לא בסדר ששוב ושוב אנו נתקלים בבעיה ובקושי. לחלוטין לא. אדם צריך לראות בכל אלה כרוזים, סמנים, שבאמצעותם הבורא מושך אותו לעבר המטרה הנכונה והטובה, ולעולם לא לפתח יחס שלילי למה שקורה בחייו.

שכן כל דבר הינו אמצעי להגיע לדרגה גבוהה יותר לקראת המטרה שלשמה נברא האדם. ואם לא יגיע אליה האדם בגלגול הזה, קרוב לוודאי שיגיע אליה בגלגול הבא. בכל מקרה, עליו להגיע למטרה, שפירושה נצחיות, שלמות, קרבה לכוח האלוקות, התעלות מעל הטבע ומעל לכל החסרונות שבעולם הזה.

ולזאת עליו להגיע על ידי לימוד ועל ידי התבגרות, שכן ב"ניסיונות" הללו אנו בעצם כילדים שפותרים בעיות ורוצים אתגרים חדשים ללא הרף, רוצים לעשות, ליצור משהו, ובלעדי האתגרים לא יכולים להתפתח.

לכן, אם ירצה או לא ירצה בכך האדם, הבורא מזמן לו בכל פעם מצבים או ניסיונות חדשים, וזה לא ייפסק עד שהוא יגיע למטרה. אם ברצונו להרגיש טוב בחיים, עליו להבין שכך היא ההתפתחות.

חוכמת הקבלה מיוחדת בכך, שהיא פותחת בפני האדם את המערכת הכללית, ואז האדם רואה את הבורא, שעומד מאחורי תמונת העולם הזה. הוא רואה את כל הכוחות הפועלים, יודע מדוע קורה לו מה שקורה ולאיזו מטרה מביאים אותו המקרים הללו. הוא למד כיצד עליו להגיב. מכאן, שכל מטרת המקרים שבחיינו היא לגלות את העומד מאחוריהם, את מערכת ההנהגה וההשגחה.גילויהנקרא "לשוב לבורא", להתקרב אליו, להבין אותו ולדבוק בו.

חוכמת הקבלה מסייעת לכך, בזה שאדם מקבל את חייו, ומשתוקק לגלות באמצעותה את סוד החיים. כלומר, הוא רוצה לגלות מה בסך הכל רוצה ממנו הבורא, מדוע הוא שולח לו את המקרים הללו, מדוע נולד בתכונותיו אלו, במשפחה זו, בזמן ובמקום זה, מדוע הוא נתקל בכל מיני מצבים ובכל מיני אנשים, מדוע זה מקצועו וזה אופיו, מדוע משפיעים עליו מבחוץ דווקא כך, ומה זה שבא לקראתו בכל רגע ורגע, ומעורר בו בכל פעם רצון חדש, מחשבה חדשה? האדם שמתחיל לראות את הדברים הללו, כלומר שפותח את תמונת העולם, נדהם לגלות עד כמה הכול מחובר זה לזה ממש ככוח אחד.

אם נקבל את חיינו כמשחק, נראה עד כמה הם טובים, עד כמה אין בהם דבר רע, והאדם לעולם לא ירגיש שיורד עליו כוח רע שמכאיב לו, שגורם לו מחלות, בעיות, פחדים, חוסר ביטחון או ייאוש. הכוחות הללו מגיעים מהבורא בצורה הטובה ביותר, ויחס האדם הוא שמשנה את קריאת התמונה מרעה לטובה. אך היא אינה באה מלמעלה כרעה, כי הבורא הוא טוב ומיטיב.

לכן חוכמת הקבלה פוקחת את עיני האדם ומביאה אותו לחיים טובים עכשיו, בעולם הזה. ולא בכך שהיא מוכרת לו אשליות ומבטיחה רווחים כספיים ובריאות נצחית, אלא בזה שהיא מגלה לו את ההנהגה וההשגחה. והאדם אז מגלה את העולם, מגלה את הרוחניות, ומגלה את העולם העליון.

מה הסיבה לכך שאדם מקבל מכה קשה או סובל ממחלה?

אם אדם כבר קיבל מכה, זה משום שמלכתחילה לא התייחס נכון למשחק הזה, ואז קיבל מכה. שכן, אם מלכתחילה היה מייצב את עצמו נכון כלפי מה שהוא רואה בעולם הזה, שהכול בא מהבורא, והיה רואה את היחס של הבורא ומרגיש אותו, ייתכן שלא היה זקוק למכה. שהרי מטרת הבורא, שנרצה לגלותו ושנגיע לגילוין ולפתיחתן של כל המערכות הרוחניות בפנינו.

מהו בדיוק ה"כוח" החדש שמקנה לימוד חוכמת הקבלה לאדם?

האדם מרגיש רק אחוז אחד עד שני אחוזים מכלל המציאות שבה הוא מצוי. לכן גם מוחומופעל רק בשני אחוזים מסך כל כוחו, מסך כל עוצמתו ויכולותיו. עליו לפתוח את כל תמונת המציאות כך שיראה את כל העולמות, ואת הכוח העליון שפועל מעליהם, כאשר האדם מצוי במרכז כל העולמות והכול פועל כלפיו.

אז, כאשר יראה הכול, יוכל גם להפעיל את כל המערכת בצורה הנכונה, כי ייווכח שהעולמות כולם, עליונים ותחתונים, נועדו בשבילו. כפי שילד הוא כל עולמה של אמו, ונבנות אינספור מערכות לשם גידולו, כך כל מה שברא הבורא, הוא ברא רק למען האדם. וכדי לנצל את כל מה שעשה בשבילו הבורא, הוא יפעיל עוד תשעים-ושמונה אחוזים משכלו, והחיים שירגיש אז יהיו חיים בהשתתפות מאת אחוזי רגש ושכל, חיים נצחיים.

האדם יראה את עצמו בלי גוף ועם גוף, במגוון מצבים נרחב, כאשר המצבים כולם טובים ללא שום פגם. משום שכל הפגמים נמשכים מהמיתה, כלומר האדם מרגיש בגופו הפיזי, שהוא נגמר, מתכלה. אלא שכך האדם יראה גם את נשמתו, את חייו הנצחיים. ומהו בסך הכל גוף זה? האדם מרגיש שהוא ממשיך. האדם חש זאת בביטחון מלא, בכל חושיו.

ולא כפי שאותם פנאטים מתאבדים חושבים שאחרי רציחותיהם ממתין להם גן עדן שוקק מיני תאוות וסיפוקן. שכן נדמה להם שבאמצעות המיתה יוכלו להגיע לשכר טוב. ודאי שאין זה כך. הם לוקחים את חייהם של עוד אנשים רבים, ובזה ודאי שהם גורמים לעצמם תיקונים מרים וקשים ביותר בעתיד.

אדם שגורם רע לאחר ולוקח חיים, לוקח מאדם אחר את היכולת לתקן את עצמו עכשיו, כאן ובגלגול הזה, וגורם לו צער עצום בזה שהוא קוטע את דרכו להתקרב לבורא. אדם כזה, ודאי שמביא על עצמו תיקונים נוראיים וקשים ביותר בעתיד.

האם אדם שהמציאות כולה נפתחת בפניו, חש כבר עכשיו את התענוג הנצחי?

מי שנפתחים לו השמים, ודאי שמרגיש בזה עכשיו, שכן הוא רואה זאת ממש כפי שאנו רואים את החיים הגשמיים הרגילים. זוהי בסך הכול הרגשת המציאות. לפיכך, אם נפתח בפני האדם העולם העליון, הוא מרגיש שהוא חי בו, ומגלה לפתע שחוויה זו אינה תלויה בגוף, ולכן אינו דואג לגוף, כלומר לאגו שלו.

לכן אם אדם רוצה להיות חופשי מהאגו ולו במקצת, הוא צריך רק את גילוי הרוחניות. שכן היא האמצעי היחיד שיכול לתקנו. כשיראה עד כמה הרוחניות גדולה ומיוחדת מהגשמיות, יעלה וייכלל בה, במקום במוגבלויות העולם הזה.

חזרה לראש הדף
Site location tree