אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מבט לקבלה / התעוררות רוחנית / מחשבה חופשית
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מחשבה חופשית

הפסוק "רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום" קובע, שלא חשוב מה יתכנן האדם, בסופו של דבר מה שהחליט הבורא, הוא שיהיה. כלומר זו תהיה המציאות שבה יחיה. החשש העולה מן הפסוק הוא שאדם עלול להפוך אדיש לחייו, במקום לקום ולעשות מעשה. אך הקבלה דורשת פעלתנות מרבית בנוגע לחיים, מדוע? מדוע לעודד את האדם לפעול, אם למעשה אינו קובע דבר?

"רבות מחשבות בלב איש, ועצת ה' היא תקום" אין פירושו שחלקו הראשון מבטל את השני. אלא השאלה כאן היא עקרונית, האם אנו מריונטות המופעלות על פי דחפים פנימיים, על פי גנים? הרי גם המדע הגיע למסקנה שהכול תלוי בגנים, אפילו אלכוהוליזם, חיבה למשחקי קלפים, נטייה לגנוב או כישורים של מדען.

בנוסף ידוע, שאדם אינו קובע באיזו משפחה ייוולד, באיזה גן ילדים או בית ספר יתחנך, וכולי. כך שלמעשה, האדם מתוכנת מבפנים על ידי גנים ותכונות תורשתיות, ומבחוץ על ידי חברה, בית, סביבה, מערכת חינוך וכולי, ויוצא, שאינו קובע דבר בחייו. לכן כאשר הוא מגיע לגיל בגרות והופך עצמאי, כביכול, האם באמת נותר בו דבר עצמאי? שכן מבפנים ומבחוץ סידרו אותו כך שמתקבל ממנו תוצר מוגמר, ככיכר לחם שיוצאת מן התנור.

מה, אם כך, ניתן לדרוש מאדם שממשיך את חייו לפי אותם נתונים? על איזו בחירה אפשר לדבר בתוך מערכת חיים שזורמת ודוחפת אותו לקבלת החלטות, שגם הן מוכתבות לפי חינוכו הקודם? יוצא, שאדם הנתון בתוך זרמי החיים, אינו חופשי בדבר.

אנו יודעים שלעולם אין ביכולתנו לקבוע מה יקרה לנו, ואפילו נתכנן מהלכים רבים, לא נוכל להבטיח במאת האחוזים שכך אכן יקרה. ויתרה מזו, אם אדם מתכננן משהו, ייתכן שזה יקרה, אך הוא לעולם אינו יודע מה יקרה לו ברגע הבא, ביום הבא, בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבאה.

אם בעבר עוד יכולנו לצייר תמונת חיים עתידית מבחינה אישית, משפחתית או מדינית, לעשר שנים או לשלושים שנים קדימה, כיום פוליטיקאים, אנשי חברה ומדענים טוענים, שסטטיסטית אי אפשר לתכנן את החיים אפילו שנים מספר קדימה. שכן העולם הוא כה בלתי צפוי עד שאינו מותיר לנו כל אפשרות נכונה או לא נכונה לתכנן את העתיד. אדם הולך ללמוד מקצוע, אך תדירות חלופת המקצועות היא כה מהירה ומתחדשת, ועד שיסיים את לימודיו, כעבור שנתיים או שלוש, כבר יהיה עליו להתחיל ללמוד דבר אחר.

מכאן, שהאדם חייב להימצא במרוץ מתמיד עם זרימת החיים ואינו מספיק להשיגם, כאשר למעשה, הוא כבר אינו מתכנן דבר, אלא החיים מושכים ומובילים אותו. לאן? לאו דווקא למצבים טובים. לרוב אלו מצבים שלבטח לא היה מתכנן בעצמו להגיע אליהם.

האנושות נכנסת למצבים קשים מבחינה אקולוגית, סובלת מפירוק התא המשפחתי, מבעיית התמכרות לסמים וממחלת הדיכאון, שנמצאת כיום בראש כל מחלות האנושות. מה שקורה בעולם הוא בהחלט בעיה רצינית.

הסוגיה המתבקשת עלתה גם בדורות קודמים, האם יש בנו כוח, שכל ותבונה, לראות עצמנו כפועלים ומשפיעים על זרמי החיים, או שעלינו ללכת כעדר, ולהסיק שאם יש כוח עליון, אז כנראה יש לו תוכנית יפה עבורנו? ואז, כמו שאומרים, "ה' גדול", ואנו נרכין ראשנו ונגיע למצב שאותו תכנן הבורא עבורנו, כפי שמשיבים לעצמם אנשים "דתיים".

לעומת זאת, אנשים שאינם מאמינים, מצבם קשה עוד יותר, שכן הם רואים עד כמה האדם דחוק תמידית בין זרועות המלחציים של תענוג וייסורים, ונהדף בין זרמי החיים על פני כדור ארץ מזערי זה, בסופה של גלקסיה קטנה, בתוך יקום אינסופי, עד שהוא פשוט מתקיים ותו לא.

זו הסיבה לכך ששאלת הקיום אינה שאלה פילוסופית עוד, אלא הולכת והופכת משמעותית ביותר בזמן האחרון. גם פיזיקאים, ביולוגים וכימאים אומרים, שלמעשה חיינו משוכללים ומשובחים בהרבה ממה שנגלה לעינינו, ומסיקים שכנראה מאחורי כל זה עומד כוח מיוחד, כלומר מחשבה ותוכנית. כוח שטרם השגנו, אך חייבים אנו להשיגו, משום שהטבע כולו דוחף אותנו להכירו, כפי הנראה, וכן להכיר בבחירה החופשית ובמימוש עצמנו.

אף על פי שאנו הדרגה הרביעית, הגדולה ביותר בטבע שעל פני כדור הארץ, עדיין בכל שטחי העולם הזה עודנוּ כדרגות הדומם, צומח וחי, מחוסרי בחירה חופשית. זאת משום שאנו מצויים תחת שליטתו המוחלטת של האגו, שמוביל תמיד, בכל החלטותינו, למה שטוב עבורו.

ואפילו היינו צופים בו מבחוץ ורואים כמה הוא לא טוב, וכיצד הוא דוחף אותנו לתוך מלחמות ובעיות תמידיות של אדם מול אדם ושל עמים שלמים אלו מול אלו, עדיין לא היינו מסוגלים לעשות דבר נגדו. האנושות דומה לצאן העומד על פי תהום, ודור אחר דור אנו נופלים מהצוק לתוך אותה תהום, ולא יכולים לשנות זאת. מדור לדור נגלית הבעיה באופן חריף יותר.

מתוך הטבע, המדע, ומתוך מה שאנו עדים לו בחיינו, מתגלית חוסר בחירה חופשית, לכן נשאלת השאלה: האם קיימת בחירה חופשית כלשהי למין האנושי? שכן כאשר אני משוחח עם מדענים ופילוסופים גדולים שעובדים באו"ם כחוקרי בחירה חופשית בהתנהגות אדם, עמים ומדינות, הם תומכים בעניין וטוענים שלא נמצאת בשום מקום ובאף מערכת בתוך תהליך החיים בחירה חופשית ממשית לאדם.

אך אנו גם רואים שהטבע מנהל את עצמו בצורה מדהימה, חכמה, מקיפה וכוללת, קושר כל פרטיו זה עם זה ומצוי, על כל חלקיו, בתהליך שמוביל הכול. ובכל זאת, טרם נרגענו מהשאלה: האם יש או אין לאדם בחירה חופשית.

השאלה מטרידה גם מעבר לרמה הפילוסופית, שמשיבה שאם אין בחירה אז "נשתה ונאכל כי מחר נמות". אין ביכולתו של האדם להסכים לזה, שכן החיים מעמידים אותו תמיד מול שאלת הבחירה. כאן באים מקובלים ואומרים, בהחלט אין כל בחירה חופשית בדבר בכל החיים הזורמים על פני כדור הארץ.

שכן בחיים אלו האנושות כולה צועדת לעבר פיתוח הרצון האגואיסטי, הרצון ליהנות, החל מהרצונות הקטנים ביותר עד לרצונות הגדולים והגלובליים ביותר. לשם מה? כדי להגיע למצב שבו תהיה לנו בחירה חופשית. זו למעשה כל הנקודה. אם ישנה נקודת בחירה, אז ממנה והלאה אפשר לומר שזהו "אדם", ואם לא נמצאת נקודת בחירה חופשית, אנו בסך הכול חיה מתוחכמת, רובוט, מריונטה.

לדברי מקובלים ישנה בחירה חופשית, אך היא לא נמצאת במישור ההתפתחות על פני כדור הארץ, אלא במישור ההתפתחות לגובה. "לגובה" פירושו בהידמות לבורא. בזה שאדם מקבל על עצמו את תכונתו, תכונת ה"השפעה", האלטרואיזם, הנתינה.

אם נתחיל לקבל על עצמנו תכונה זו, נתרומם מעל פני השטח, כלומר מעל ההליכה במישור, ונצמח ל"גובה", בדומה לבורא, בהתאמה לבורא, בדבקות בו, בתכונה הרוחנית. ככל שנצמח ל"גובה" על פני כדור הארץ, על פני האגו שלנו (שכן "הארץ" בא מהמילה "רצון" אגואיסטי), כך נדמה יותר ויותר לבורא.

בגדילה זו נטפס במדרגות שנקראות "עולמות", וכמו טיל המשוגר מכדור הארץ, עובר דרך שכבות אטמוספרה שונות, כך נעבור אנו דרך שכבות הרצון לקבל, בתיקונו ל"על מנת להשפיע", עד למצב שבו נתקן את כל הטבע שלנו בהשוואת צורה לכוח העליון, לנתינה. מצב זה נקרא "גמר תיקון" או "עולם אינסוף".

גמר תיקון הוא המצב שבו אין באדם כל הגבלה, הוא חופשי לחלוטין ויכול לקבוע הכול, שכן הוא נעשה כבורא, ולכן הוא חופשי כבורא. המדרגות מקרקע "כדור הארץ" ועד ל"עולם אינסוף" הינן מדרגות שבהן האדם דומה לבורא חלקית, ובכל פעם, לפי מידת הידמותו אליו, כך הוא נעשה חופשי יותר.

לכן חשוב להבין מהי בחירה חופשית ומה זה בכלל להיות חופשי. חופשי פירושו לצאת מתוך הטבע האגואיסטי ולהידמות לטבע הבורא, האלטרואיסטי. לא מדובר כאן במילים יפות אלא במה שהמדענים המודרניים האחרונים של ימינו מגלים שהיא מגמת הטבע, שלוחץ את האדם על ידי כוח ומביא אותו בדרך ייסורים להכיר בזו המטרה.

יוצא, שישנם שני סוגי טבע, טבע אגואיסטי שמתבטא בדומם, צומח, חי ומדבר על פני הכדור הארץ, וטבע הבורא, האלטרואיסטי. הבחירה החופשית היא למה לשייך את עצמנו, לטבע הנוכחי או לטבע הבורא.

בחירה זו מתבצעת רק על ידי שינוי החברה שאדם מארגן סביבו. משום שאדם, כאמור, נולד עם נתונים מסוימים שאינם תלויים בו, "גנים" שמוטמעים בו, ולתוך סביבה ומערכות חינוך שגם אותן אין בידו לשנות. אך כאשר הוא גדל, נפתחת בפניו האפשרות לשנות את סביבתו, לסביבה שתשפיע לו הערכה לתכונות הבורא, ותעלה את קרנה וחשיבותה של הרוחניות בעיניו.

אדם שבוחר לו סביבה כזו על ידי שלושת האמצעים: חברים, ספרים ומדריך רוחני, יוצר לעצמו סביבה שתשפיע עליו, ובעזרתה יוכל לנוע מהקרקע כלפי מעלה. על פי חוכמת הקבלה ועל פי המחקרים החדשים שמביא המדע המודרני, רק בבחירת ההשפעה החיצונית, יש בכוחו של האדם לבחור ולשנות את חייו. זו הבחירה החופשית היחידה, והיא זו שכבר תקבע את עתידו. ככל שיתמיד בזה, כך יצליח.

חזרה לראש הדף
Site location tree