אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מבט לקבלה / ממדע לקבלה / חוש שישי
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

חוש שישי

האם חוכמת הקבלה עוסקת בסוגיית גורל הנשמה ומקורה, והאם היא מספרת על כך גם למי שאינו נמצא בהשגה רוחנית?

חוכמת הקבלה היא חוכמה שנכתבה על ידי אנשים, שבזמן שהייתם בעולם הזה הגיעו להרגשה ולהשגת המציאות כולה. הם חיו בעולם הזה, ובמקביל הרגישו כל מה שקורה עם הנשמות כולן, ולא היה עבורם שום הבדל בין הימצאותם בעולם הזה, בגוף הפיזי, לבין הימצאותם כנשמה בלבד. כלומר, לא הייתה להם כל בעיה להזדהות עם הגוף או עם הנשמה.

אלא מַהם כתביהם בעבורנו? כפי שבעל הסולם מגדיר, חוכמת הקבלה היא התגלות הבורא לנברא, שנמצא בעולם הזה, ועל כך בלבד מדברת חוכמת הקבלה, רק על זה כתוב בספרי מקובלים.מדוע רק על זה? משום שבעולם הזה אנו מצויים רק בחלק מסך כל קיומנו, וישנו מעגל גדול נוסף שאנו עוברים דרכו ללא גוף, וגם בו ישנן עליות, ירידות ומיני תהליכים, אך חוכמת הקבלה לא מדברת על כך, משום שמי שנמצא כאן, אין לו צורך בזה.

האדם נמצא בעולם הזה כדי לעשות תיקון מסוים על עצמו, ותוצאת התיקון תהיה שיגיע למצב שבו חייו, בין שיהיו בגוף ובין שיהיו ללא גוף, לא יהיה כל הבדל ביניהם. הגוף הפיזי שכרגע מסתיר את המימד הרוחני, לא יהווה מחיצה, והוא ירגיש הן את המציאות הרוחנית והן את המציאות הגשמית ממש כמציאות אחת. זו תהיה עבורו מערכת אחת, שבה מתלבשים העולם הזה והעולם העליון זה בזה, אבל הכול קיים.

האדם צריך להגיע למצב שבו העולמות כולם פתוחים בפניו. כל הייסורים שהוא מרגיש בחייו מטרתם לעורר בו את השאלה: "מה הטעם בחיינו"? ולחייב אותו לגלות את כל המציאות, את כל העולמות העליונים. ועל ידי כך שישלוט בהם, יכיר אותם, וכן לפי גודל הכרתו, לפי גודל הרגשת המציאות שלו, יתחיל לשלוט בגורל ולקחת חלק פעיל ומועיל במציאות כולה.

חיינו מסודרים כך, שעד שילד לא מתפתח בשכלו, הטבע לא מעניק לו כוח, אלא אך ורק לפי מידת התפתחותו השכלית הוא נעשה בעל כוחות. תינוק, לדוגמה, עדיין לא יכול ללכת. מדוע? אם יהיה מסוגל ללכת, אף על פי ששכלו מתאים עדיין לתינוק שאינו מסוגל ללכת,הוא עלול להזיק לעצמו, משום שכוחותיו הגופניים ושכלו לא יהיו מאוזנים זה כנגד זה, באופן כזה שהשכל יעזור לגוף, והגוף לא יגרום לעצמו נזק כלשהו.

הדבר מתבטא גם ביחסנו לאנשים לא שפויים בדעתם, אנחנו מתערבים בחייהם ומגבילים את כוחותיהם, כדי שלא יזיקו לעצמם ולאחרים.

כך הוא הדבר גם ברוחניות. מדוע האדם לא מסוגל להרגיש כבר עכשיו את העולם הרוחני? משום שאינו יכול לחיות בו, להתקיים בו ביעילות, ולפיכך, אם יאפשרו לו להיכנס לעולם הרוחני כעת, הוא מאוד יזיק לעצמו ולאחרים. לכן ישנו "זמן ההכנה", ובו על האדם להגיע, על ידי לימוד הקבלה, למצב שבו הימצאות בעולם הרוחני, חיים בו והשתלבות בו יהיו עבורו הדבר החשוב ביותר, על פני כל החשבונות הגשמיים והאגואיסטים שלו.

ברגע שאדם מגיע למצב כזה, פותחים בפניו את השער לעולם הרוחני, כלומר השמים נפתחים, והאדם מתחיל להרגיש את המציאות כולה ולהשתמש בה בצורה מועילה לעצמו ולאחרים. על מנת להגיע למצב כזה, אדם זקוק לכוח מיוחד שיתקן אותו, יעניק לו שכל וכוחות נפשיים כדי לא להזיק לעצמו ולאחרים, וכדי לשלוט בעצמו למען כלל המציאות, כלל האנושות.

להגיע לזה ניתן רק על ידי "המאור המחזיר למוטב". אדם לומד את חוכמת הקבלה, מפני שספרי הקבלה נכתבו בידי אנשים שנמצאים בהכרת המציאות כולה, ובספריהם הם מתארים לאדם מה עליו לעשות כדי להגיע לאותה הרגשת מציאות, כיצדלשלוט בעצמו ומהן התכונות שעליו לקבל.

המקובלים גם מספרים לאדם שאם יגיע לזה, חייו יהיו מאושרים ללא גבול, חיים בהרגשת נצחיות, שלמות, בהרגשת "כל-יכול", ושום נזק לא יוכל להיגרם על ידיו לעצמו ולאיש.

שכן זוהי בעצם מטרת כל הנשמות. כל נשמה ונשמה שמתגלגלת לעולם הזה, במשך חייה אלו או חייה הבאים, חייבת להגיע למצב שבו היא נכנסת להכרת העולמות העליונים, ושוברת את המחיצה הזו, שלא מאפשרת לה לחיות בכל העולמות יחד.

וכשנשמה כזו נפטרת מהגוף (תרתי משמע), היא כבר יודעת היכן היא מתקיימת, ועבורה חיים ומוות הם בעלי חשיבות אפסית. כפי שהרב שלי, הרב"ש, היה אומר, בעיני מקובל, מוות הינו שווה ערך להחלפת חולצה עבור אדם רגיל שבעולם הזה.

אי לכך, מקובלים לא מספרים לאדם מה קורה לנשמות ללא גופים, משום שעליו להגיע להכרה זו בעצמו, עליו להגיע לידי כך שייפתחו לו השמים ויחיה בכל העולמות, וירגיש את כל המציאות, ואז לא יהיו לו עוד שאלות לגבי הנשמה.

כמו כן עבור אלו שטרם הגיעו להכרת המציאות המלאה, אם ידעו מה באמת קורה במציאות, עלול הדבר לגרום להם נזק. שכן כעת האדם נמצא בתוך חמשת חושי הגוף הפיזי, ורק דרכם הוא מרגיש את המציאות, ומשום כך אינו מסוגל לתפוס מה פירוש להיות, לחיות, להתקיים בנשמה ללא גוף, כלומר להרגיש את המציאות שלא דרך חוש הראייה, השמיעה, הריח, הטעם והמישוש. כי אלמלא חמישה חושים אלו, כיצד ירגיש מציאות כלשהי? אלא שיש לו גם חוש שישי, הנקרא "נשמה" או "נקודה שבלב". אם יפתח אותו, יתחיל להרגיש במציאות עליונה שנקראת "עולם רוחני", מציאות רוחנית.

מי שמפתח את החוש השישי ומרגיש את העולם הרוחני, בין אם מרגיש את המציאות גם דרך חמשת החושים ובין אם אינו מרגיש מציאות דרכם, אין זה מהותי עבורו. שכן זוהי אך תוספת קטנה, שממילא לא מוסיפה לו מאום, משום שהנשמה, גם ללא גוף, מתקשרת, פועלת ומרגישה את כלל המציאות, כולל את העולם הזה.

הכיצד? המציאות מחולקת לסולם מדרגות, ובסולם המדרגות המשתלשל מלמעלה למטה ישנו "עולם אינסוף", תחתיו "עולם אדם קדמון", תחתיו "עולם האצילות", תחתיו "עולם בריאה", תחתיו "עולם יצירה", תחתיו "עולם העשייה", ולמטה ממנו "העולם הזה".

אם אדם נמצא במסגרת חמשת החושים, הוא תופס את העולם הזה בלבד, ואינו תופס את כל העולמות שלמעלה מהעולם הזה. אבל אם פיתח את החוש השישי, היינו הנשמה אז במידה שבה הוא מרגיש את עולם העשייה, שהוא העולם הרוחני הנמצא מעל העולם הזה, כן הוא מרגיש את העולם שתחתיו, כלומר העולם שלנו.

לפיכך אם אדם נמצא בעולם האצילות, הוא מרגיש בתוך כלי הנשמה את עולם האצילות ואת כל מה שתחתיו: עולם בריאה, יצירה, עשייה והעולם הזה. היינו הוא מרגיש את כל המציאות מדרגת השגתו ומטה. ואין כל חשיבות לעצם הימצאו או חוסר הימצאו בגוף.

לכן אין פתרון אחר מלבד הכרת העולם הרוחני על ידי התפתחות הנשמה, שכן ללא החוש השישי, לעולם לא יוכל אדם להבין מה פירוש להימצא בעולם הרוחני, ואין מילים שיוכלו לספר לו על כך. מקובלים יכולים להביא כדוגמאות רמזים דקים מאוד, אך לתאר זאת באמת – בלתי אפשרי. לא ניתן למסור לאדם ידיעה על דבר שמעולם לא הרגיש או ראה, ואין לו בעולמנו אח ורע.

מה לגבי היפנוזה, המחזירה את האדם לילדות ואפילו לגלגולים קודמים?

אין שום קשר בין רוחניות לבין היפנוזה. כל מה ששייך להיפנוזה אינו יותר מהתערבות בפסיכולוגיה הפנימית של האדם, שבאמצעותה מזמנים בו רשימות גשמיות, ייתכן שגם מילדות. אך אלו רשמים מחייו האלה, ולא מחיים קודמים. דבר מהחיים הקודמים לא יכול לעלות בזיכרון. כל אלו הם רק "דה ז'ה וו", תופעה שגורמת לאדם להרגיש "כאילו כבר היה במצב הזה", כלומר עניין פסיכולוגי גרידא, השייך לחייו בגוף, בעולם הזה ובגלגול הזה.

חזרה לראש הדף
Site location tree