אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מבט לקבלה / אדם, חברה, עולם / לימוד רוחני
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

לימוד רוחני

האם לימודי התנ"ך – תם זמנם? שכן מה הטעם ללמוד מספר, שלפי חוכמת הקבלה אדם שאינו נמצא בהשגה רוחנית, לא מסוגל להבין דבר מהכתוב בו? מוסדות החינוך ובעיקר החינוך הדתי משקיעים כסף רב בלימוד המקצוע תנ"ך, אך מלמדים את הספר כסיפורי מעשיות, ומתמקדים בשאלות: מה אמר אברהם ליצחק, מה אמר לוט למשה, וכולי.

מי שלומד קבלה מבין, שהתנ"ך כולו הוא סיפורה של מהות הקיום, כלומר ספר העוסק במצבים רוחניים. אם כן, האם מוטב יהיה לוותר לחלוטין על לימוד תנ"ך ולהתחיל ללמוד קבלה במקומו, שכן זוהי ממילא מטרתו של הספר?

חוכמת הקבלה היא כולה התפעלות,התרגשות של אדם מיוחד שהגיע להכרת הבורא. כשאדם מתחיל לגלות את העולמות העליונים, הרוחניים, אז מלבד העולם הזה גם הם כולם התפעלות במידות שונות מהבורא. ככל שאדם מתקדם יותר בעולם הרוחני, כך הוא מתקרב לבורא, מרגיש אותו ולומד את פעולותיו על עצמו, ועל עצמו בלבד.

מכאן, שהשגה רוחנית היא השגה פנימית, כלומר כך אדם מרגיש את הבורא. וכידוע אף מחוויות העולם הזה, הרגשה, אין מילים לתאר אותה. שכן אדם לא יכול להעביר הרגשה במילים.

מתוך כך שכל בני-האדם הם בעלי חושים משותפים, וחשים אותו הדבר פחות או יותר, ישנה עוד מעין הסכמה כללית כיצד לתאר הרגשות שונות. אך למעשה, קשה מאוד לתאר הרגשה במילים, כל שכן הרגשה רוחנית שאדם מרגיש ורוצה להעביר הרגשתו והתפעלותו לאחרים, שאינם בעלי השגה רוחנית.

מקובלים מצאו שהעולם הרוחני הוא שורש לעולם הגשמי. אם כך, אז לכל כוח בעולם הרוחני יש "ענף", כלומר תוצאה בעולם הגשמי. וכאשר מקובלים מגלים כוחות כלשהם ברוחניות, שכן רוחניות היא כוחות בלבד, ניתן לכנות את אותם כוחות בשמות של תוצאותיהם בעולם הגשמי.

שפה זו נקראת "שפת הענפים", כאשר לפי ההתפעלות, לפי ההרגשה שחשים ברוחניות, נותנים שם בעולם הזה. ובעולם הזה אפשר להשתמש בשם בעברית, אנגלית ובעצם בכל שפה. כי שפת הענפים משמעה, שמה שמקובל מרגיש למעלה, הוא קורא לו בשם לפי תוצאתו למטה.

מקובלים רוצים למסור לנו את הידע על תחושותיהם, לכן הם כותבים את ההתפעלויות שלהם, וכתביהם אלו הם ספרי הקודש. גם מה שכתוב בתורה: האבות, ישראל במדבר, בית המקדש, מצוות ואופן קיומן, דברי נביאים ציוריים ואגדתיים או דברי חכמים במשנה, בגמרא, בתלמוד וכן הלאה, הכול כתוב בשפת הענפים, שכן אחרת לא היו אלה ספרי קודש. "קודש" פירושו שמספר לאדם על רוחניות ועל עולמות עליונים.

אדם שלומד את ההרגשות של המקובלים, מזמין על עצמו בזה את אותם כוחות שעליהם הוא קורא, ואלו הכוחות המתקנים את נשמתו ומקרבים אותו לאותם מקומות, לאותן דרגות שבהן נמצאים מקובלים שמשיגים את הכוחות, מרגישים אותם ומספרים עליהם.

לכן, אם נלמד מתוך ספרים מיוחדים אלו, נזכה להתקרב לבורא, שזו, למעשה, מטרת המקובלים במסרם לנו את התפעלותם. זוהי גם מטרת הבריאה ומטרת חייו של כל אדם באשר הוא – להגיע להכרת הבורא, להרגיש אותו ולעלות אליו, דרך כל העולמות הרוחניים, אל היכלו.

באופן כזה למד העם היהודי את ספרי הקודש לאורך פרק הזמן שמתקופת אברהם אבינו, שכתב את "ספר היצירה", ועד למשה רבנו, שהביא את "ספר התורה", והלאה עד לחורבן בית המקדש השני. לאחר חורבן בית שני איבד העם את הרגשתו הרוחנית באופן סופי, עד שאפילו לא זכר עוד שהיא קיימת.

במצבנו הנוכחי, אנו שומעים שיש דבר שנקרא "הרגשה רוחנית", אך לא מבינים מהי,ובאין ברירה עלינו להתחיל להתקדם באופן כלשהו אל מטרת הבריאה, שלשמה אנו קיימים בעולם הזה. במצבנו זה, כאשר אדם מתחיל ללמוד מאותם ספרים, הוא מצליח לראות בהם את העולם הזה בלבד, ולא מסוגל לראות דרך שמות הענפים את השורשים, הכוחות, המצבים הרוחניים ואת התגלותו של הבורא לאדם שמשיג אותו.

אך במידה שהאדם לומד נכון, כלומר למרות שאינו מרגיש מאום, הוא משתוקק להרגיש ולהגיע למצב שעליו מדבר הספר, אל אותה מדרגה רוחנית, אז מושך ספר הקבלה את האדם ומכניסו אט אט לתוך התמונה האמיתית שעליה הוא מספר.

בשפת הענפים ישנם ארבעה סוגי ספרים, ספרים שכתובים:

1. בשפת התנ"ך

2. בשפת האגדה

3. בשפת הגמרא

4. בשפת הקבלה

ספרי הקודש כולם כתובים לפי שפת הענפים, אך כל אחד מהם מבטא בציור אחר את ההתפעלות שלמעלה. כל הספרים מיועדים לכך שהאדם יקרא בהם, וישתוקק לעלות באופן רגשי דרכם אל אותו סיפור שהספר מספר, וכך לגלות את הבורא.

אך מארבע השפות הללו, השפה האפקטיבית ביותר לאדם היא שפת הקבלה, שכוח השפעתה על האדם, שדרכו הוא נמשך לרוחניות, הוא עצום, חזק ויעיל ביותר. אי לכך מקובלים מייעצים למי שחפץ להגיע לרוחניות לקרוא בספריהם, ולהגיע להתגלות האלוקות, היינו לפגישה עם הבורא.

מדוע, אם כך, לא כתבו המקובלים את כל ספריהם בשפת הקבלה? משום שבכל שפה ושפה קיימת אפשרות אחרת לגלות את פרטי המצב הרוחני שבו המקובל מרגיש את הבורא. על אותה הרגשה מקובל יכול לכתוב בארבעה אופנים, בארבע שפות. שפת הקבלה היא היעילה ביותר ביכולתה להביא את האדם לאותו מעמד, אך יתר השפות ראויות יותר להעביר את כל פרטי המפגש, את כל האפשרויות והגישות לזה, והן מאוד מסייעות למקובל שנמצא בדרך לאותה ההרגשה, לאותו גילוי בורא.

גם לגבי שפת הקבלה עצמה עולה שאלה, האם אדם שמעיין בספרי הקבלה לומד במטרה למשוך כוח שיתקן אותו, ויביאו לידי אותה הרגשה, או שהוא רוצה להשיג מלימודו ידע, להבין באופן שכלתני על מה מדבר הספר? במקרה שמטרתו היא שכלתנית בלבד, הוא לא משתוקק להגיע לרוחניות, אלא קורא את הכתוב בספר, פשוט לומד טקסט ומכיר אותו, מבלי לחוש מה מרגיש ומספר המקובל.

כך, למרבה הצער, לומדים מרבית אלו המתעניינים בספרי הקבלה. אנשים שמסיבות שונות לא מרגישים צורך להיכנס להרגשה רוחנית, ולא מבינים שישנו העניין הרוחני, קוראים את השפות האחרות. כלומר ספרי קודש שנכתבו בשפות אחרות ולא בשפת הקבלה, שכן שפת הקבלה עבורם היא שפה יבשה, טכנית, שאינה מסבירה דבר.

האם יש הגבלה כלשהי לגבי אילו ספרים ובאיזו שפה יש לקרוא? על כך כתוב: "בראתי יצר הרע, בראתי תורת תבלין", שפירושו שרק לימוד נכון יכול לעזור לאדם ולהעלותו מעל רמת חייו הנוכחית אל הכרת הבורא, אל הנצחיות והשלמות.

לכן לאדם מלכתחילה אין כל סיבה אחרת לפתוח ספרי קודש, מלבד להגיע למטרת חייו. העובדה שמרבית האנושות לא עוסקת בלימוד נכון ובגישה נכונה לספרים אלו היא שמכבידה עלינו, והופכת את חיינו כה קשים ומביאה לירידת הדורות, ולכך שבסופו של דבר תבין האנושות בדרך ייסורים, שצריך לקבל ולפתוח את הספרים הללו בצורה נכונה.

אז בהחלט, ישב העם, ואף ילדים מגיל רך ביותר, לצד ספרים אלו. מובן שלא נסביר לילד על עולם רוחני בשפת הקבלה, אך כבר מהרגע הראשון נסביר מהיכן, מדוע וכיצד כתוב הספר הזה, ומה באמת הוא מבטא. מה הוא הסיפור הנסתר שבתוך הספר.

ילדים יאמצו בשמחה ובקלילות את הדרך והגישה, ויגיעו להיות "אנשי השם" גדולים, הקרובים לבורא כבר מילדות. כפי שהיה לפני חורבן בית המקדש, כך נקווה שיהיה במהרה בימינו.

חזרה לראש הדף
Site location tree