אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / כתבי הדור האחרון / חלק א
הרב יהודה אשלג

חלק א

חלק א

הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות.

ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא.

וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באֹפן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה.

ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח.

וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה.

וכבר דברתי מזה, שיש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך יסורין, ולפיכך סיבב הקב"ה ונתן את הטעכניקא לבני אדם עד שמצאו הפצצה של אטם ושל מימון,[1] שאם עוד לא ברור לעולם החורבן הכללי שהם עתידים להביא לעולם, יחכו עד למלחמות עולם שלישית או רביעית ח"ו, ואז יעשו הפצצות את שלהם, והשארית שישארו אחר החורבן, לא יהיה להם עצה אחרת אלא לקחת על עצמם עבודה הזו – שהן יחיד והן אומה לא יעבודו בשביל עצמם יותר ממה שצריכים לקיומם ההכרחי ושאר כל מעשיהם יהיו לטובת זולתם. ואם כל אומות העולם
יסכימו לזה, אז יתבטלו המלחמות מן העולם, שהרי כל איש לא ידאג כלל לטובת עצמם אלא לטובת זולתם, ואין מקום לזולתם.

ותורה זו של השואת הצורה היא תורתו של משיח. ועל זה נאמר: [2] "והיה באחרית הימים וגו' והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה וגו' כי מציון תצא תורה וגו' ושפט בין עמים רבים", דהיינו שהמשיח ילמד אותם עבודת ה' בהשואת הצורה, שהוא תורה ומשפט של המשיח "והוכחה לגוים עצומים", דהיינו שיוכיח להם שאם לא יקבלו עליהם עבודת ה', יישמדו כל הגוים ע"י המלחמות ואם יקבלו תורתו, נאמר אז "וכתתו חרבותיהם לאתים" וגו'.

ואם תלכו בדרך תורה ותקבלו התבלין מוטב, ואם לאו תלכו בדרך יסורים, דהיינו שיתגלו המלחמות של פצצות אטום ומימן בעולם ואז יחפשו כל אומות העולם עצה איך להמלט ממלחמות, ויבואו אל המשיח לירושלים והוא ילמד אותם את התורה הזאת.

*

טרם נגעי בענין אקדים הקדמה קצרה במדות בני אדם. ואומר כי בני האדם מתחלקים על ב' סוגים: אגאיסטים ואלטרואיסטים. אגאיסטים פירושו, שכל מה שהם עושים הוא לתועלת עצמם. ואם עושים פעם לתועלת זולתם הם צריכים שיגיע להם תמורה משתלמת יפה על עבודתם, אם כסף או כבוד וכדומה. אלטרואיסטים פירושו, שמקריבים כל ימיהם לתועלת זולתם בלי שום תמורה, אלא שמזניחים תמיד צרכיהם עצמם כדי לעזור לזולתם. ולא עוד, אלא שיש מהם, שמוסרים נפשם ומאודם לתועלת זולתם, כמו שמצינו במתנדבים לצאת למלחמה לתועלת בני אומתם. וגם מצינו אלטרואיסטים יותר כוללים, דהיינו המוסרים נפשם ומאודם כדי לעזור לנחשלים של כל אומות העולם, כמו הקאמוניסטים, הלוחמים לתועלת מדוכאי כל אומות העולם, ומוכנים לשלם בעד זה בחייהם ובמאודם.

והנה האגאיזם מונח בטבע כל אדם, כמו בכל בעלי חיים. אבל האלטרואיזם הוא כנגד הטבע של בני אדם. ועם כל זה מחוננים יחידי סגולה בטבע הזה, שאני מכנה אותם אידיאליסטים. אבל כל מדינה או חברה היא רובה ככולה מבני בשר ודם פשוטים, דהיינו אגאיסטים.
ומועטים הם יוצאים מן הכלל להיות אלטרואיסטים, לכל היותר, יהיו עשרה אחוזים מן החברה.

ועתה אדבר לענין. כי מטעם האמור, שהאלטרואיסטים מועטים הם בכל חברה, לפיכך הקאמוניסטים הראשונים שהיו לפני זמנו של קארל מרקס, לא הצליחו במעשיהם, שתתפשט הקאמוניזם בעולם, כפתגם העולם, שצפור אחת לא עושה קיץ. ולא עוד אלא שהיו מהם שייסדו אפילו מושבים שיתופיים, על דרך הקיבוצים שבארצנו, ולא הצליחו בהם, כי לא יכלו להתקיים ולהחזיק מעמד. והיה זה, מטעם, כי גם בני החברה השיתופית צריכים כולם להיות אידיאליסטים אלטרואיסטים, כמו המיסדים עצמם. וכיון שתשעים אחוזים מכל חברה, אפילו מחברה המפותחת ביותר, הם אגאיסטים, על כן לא יכלו לעמוד בסדרי החברה השיתופית, שהיא בטבעה רק אלטרואיסטית.

ונמשך זה עד זמן קרל מרקס, שהמציאו תכנית מוצלחת מאד להתפשטות הקאמוניזם, דהיינו לשתוף המדוכאים עצמם במלחמת הקומוניזם, שילחמו עמהם ביחד עם משטר הקאפעטעליסטי הבורגני, ומתוך שהמדוכאים מעונינים במלחמה זו רק לטובת עצמם, דהיינו רק מטעמים אגאיסטיים, קבלו מיד את התכנית מהם, והקאמוניזם נתפשט משום זה בכל שכבות הנחשלים והמדוכאים. ומתוך שהנחשלים הם רוב החברה אין פלא שהקאמוניזם הצליח כהיום להקיף שליש העולם.

אבל זווג זה של הק' האלטרואיסטים עם הפרולטריון [3] האגאיסטים אע"פ שהיה מוצלח מאד להפיל משטר הרכושני השנוא על שניהם, עם כל זה, אין הזווג עולה יפה כלל לקיים משטר שתופי עם חלוקה צודקת, והוא מטעם פשוט מאד, כי אין אדם עושה איזה תנועה, אלא אם כן, שיש לו איזה מטרה שהיא, המחייבתו לעשות תנועה ההיא, אשר אותה המטרה משמשת לו לכח דוחף לעשיית התנועה, כמו דלק המשמש כח דוחף למכונה.

למשל, אין אדם מניע ידו ממקום למקום אלא מטעם שחושב שבמקום השני יהיה יותר נוח לו להניח שם את ידו, והמטרה הזאת, שמבקש מקום נוח יותר בשביל ידו, היא החמר דלק, הדוחף את ידו ממקום זה למקום ההוא. ואין צריך לומר הפועל העובד כל היום, שהוא מחויב לחמר דלק לתנועותיו הקשות שהוא עושה והיא התמורה שמקבל בעד עבודתו,
שהתמורה שמקבל, הוא החמר דלק הדוחף אותו לעבודתו הקשה. באֹפן שאם לא יתנו לו תמורה בעד עבודתו, או שאין לו צורך לאותו התמורה, לא יוכל לעבוד, כי יהיה כמו מכונה שלא נתנו בה חמר דלק, שאין פתי בעולם, שיחשוב שהמכונה תזוז ממקומה.

לפיכך במשטר קומוניסטי מובהק, שהפועל יודע שלא יוסיפו לו אם יעבוד יותר, ולא יגרעו ממנו אם יעבד פחות, ומכל שכן לפי הסיסמא המושלמת, "שכל אחד יעבוד כפי כחו ויקבל כפי צרכיו", נמצא שאין לו לפועל שום תמורה בעד חריצותו היתרה ואין לו פחד כלל מפני התרשלות שלו, אז אין לו חמר דלק שידחוף אותו לעבודה, ואז ירד פריון עבודתם של הפועלים עד לאפס, ועד שיחריבו את המשטר כולו. ושום חינוך שבעולם לא יועיל להפוך טבע האדם, שיוכל לעבוד בלי חמר דלק, דהיינו בלי תמורה. היוצא מכלל הזה הוא האידיאליסט האלטרואיסט מלידה, שבשבילו התמורה היותר יפה היא, טובת זולתו, שחמר דלק האלטרואיסטי הזה מספיק לו לגמרי לכח עבודה, כמו התמורה האגאיסטית לכל בני האדם. אכן אידיאליסטים הם מועטים, ומספרם אינו מספיק שהחברה תתבסס עליהם. והנך רואה שקומוניזם ואלטרואיזם היינו הך.

ויודע אנכי, שיש עצות להכריח את העובדים שישלימו חלק עבודתם, שיטילו עליהם המפקחים. דהיינו ע"י אותם המנהגים הנוהגים במשטר הרכושני, שכל אחד יקבל שכרו לפי פריון עבודתו. ועוד נוסף על זה, להטיל עונשים קשים ומרים על המתרשלים, כנוהג בארצות הסוביעטים. אמנם אין זה קומוניזם כלל, ואין צריך לומר, שאין זה הגן עדן המקוה ממשטר הקומוניסטי, שיהיה כדאי למסור את הנפש בשבילו. ואדרבא שמשטר כזה, הוא גרוע לאין ערך יותר ויותר ממשטר הרכושני, מטעמים מובהקים כמו שאראה להלן.

ואם על כל פנים היה משטר הכפיה הזה בבחינת שלב אל ק' המושלמת, עוד היה אפשר לקבלו ולסבול אותו, אבל אינו כן, כי שום חינוך שבעולם לא תהפוך את טבע האדם מן אגאיזם לאלטרואיזם, ולפיכך משטר הכפיה הנוהג בסוביעטים הוא משטר נצחי שאין לשנותו לעולם. ומתי שירצו לשנותו למשטר שיתופי אמיתי, יאזל החמר דלק מן העובדים, ולא יכלו לעבוד, ויחריבו את המשטר. הרי שאגאיסטים ואנטי קומוניסטים היינו הך. והם זהות.

ולא עוד, אלא שמשטר קומוניסטי בדרך כפיה, אינו בן קיימא לגמרי, כי אין זכות קיום למשטר הנסמך על כדונים בלבד, וסוף סוף יקומו הרוב צבור עליו ויבטלוהו. ולא לעולם יכלו עשרה האחוזים האידיאליסטים, לשלוט על תשעים האחוזים האגאיסטים ואנטי קומוניסטים, על דרך שאנו מוצאים בסוביעטים ומדינות המזרח.

ועוד יותר מזה, שאפילו אותו הקומץ האידיאליסטים הקומוניסטים העומדים היום במדינות האלו בראש ההנהלה, אינם מובטחים שישארו כן לדורות, כי אידיאלים אינם מורישים לבניהם, ואע"פ שהאבות הם אידיאליסטים אין שום בטחון שהבנים ימשיכו אחריהם. וא"כ מאין לנו הבטחון, שהנהלות של דור השני או השלישי תהיינה ביד קומוניסטים אידיאליסטים כמו היום. ואולי תאמר שרוב הצבור יבחר אותם תמיד מבין הצבור, זה טעות גדול, כי אין רוב הצבור האגאיסטי בוחר אלא את הקרובים לרוחם ולא את המתנגדים אליהם. והכל יודעים שגם הנהלות של היום, אינם נבחרי הצבור כלל. וא"כ מי ישמור, שנבחרי הצבור יהיו תמיד האידיאליסטים שבצבור? ובשעה שהאגאיסטים יגיעו לשלטון, בלי ספק שיבטלו תיכף המשטר הזה, או על כל פנים יהפכוהו למין נציאנאל קומוניסטים, והערען פעלקער. [4]

והנה כל זה שאמרתי הוא לפי השקפתי עצמי, דהיינו כמו שהוכחתי שקומוניזם ואלטרואיזם היינו הך וכן אגאיזם ואנטי קאמוניזם היינו הך. אבל אם תשאל לקאמוניסטים עצמם, יכחישו לך זאת בכל תוקף, כי יאמרו, להיפך "אנו רחוקים מכל מוסר הבורגני, ואין לנו כל סענטימנטאליות אלא רק הצדק אנו מבקשים, שלא ינצלו איש את רעהו". דהיינו על דרך המדה "שלי שלי ושלך שלך". שהוא באמת מדת האגאיסטים. ולפיכך יש לי להסתכל על פני הדברים לפי תפישתם הם, ונבקר את הצדק הזה שהמה מבקשים, ומוסרים נפשם עליו.

ראשית, לפי התפתחות המשטרים הקומוניסטים, אני מוצא, שאותם הגדרים "בורגנים" ו"פרוליטריון", כבר אינם מספיקים לבאר ההסטוריא הכלכלית ואנו צריכים לגדרים יותר כוללים. ויותר נכון לחלק את החברה למעמד של חרוצים ולמעמד של נחשלים, אשר במשטרי הבורגנים: ה"חרוצים" הם הקאפעטעליסטים והבינונים, וה"נחשלים" הם העובדים העמלים בשבילם. ובמשטרי הקומוניסטים: ה"חרוצים" הם המנהלים והמפקחים, והאינטליגענציא, וה"נחשלים" הם העובדים
העמלים בשבילם. ורוב כל חברה תמיד הם הנחשלים, והחרוצים לא יגיעו לשלשים אחוזים מהחברה. וחוק טבעי הוא, שמעמד החרוצים ינצלו בכל מדת יכלתם את מעמד הנחשלים, כמו דגים שבים, שהחזק בולע את החלש.

ואין הפרש בזה אם החרוצים הם הקאפעטעליסטים והסוחרים, כמו במשטר הבורגני, או אם החרוצים הם המנהלים והמפקחים והאינטליגענציא והמחלקים, כמו במשטר הקומוניסטי. כי סוף סוף החרוצים ינצלו את הנחשלים העמלים, כפי מדת יכולתם, ולא יחוסו עליהם כלל, החרוצים ישאבו תמיד את השמנת וחמאה, ומי החלב הכחושים ישאירו להעובדים העמלים. רק השאלה היא, מה נשאר להעמלים אחר הניצול האכזרי שהחרוצים מנצלים אותם, וכמה שיעור השעבוד שהחרוצים מטילים עליהם. וכמה חופש וחירות אנושי החרוצים מרשים להם. ורק לפי שיעור השירים הללו שהחרוצים מניחים להנחשלים, יש לנו לבאר כל משטר, ולהבדיל בין משטר למשטר, ולבחור איזה משטר עדיף.

ונזכיר שוב מה שאמרנו שהאדם אינו יכול לעבוד בלי איזה תמורה, שהוא אליו כמו חמר דלק למכונה. ובמשטר קאמוניסטי בלתי אלטרואיסטי, מוכרחים לתת לפועלים שכר בעד עבודתם ועונשים חמורים בעד התרשלותם. אמנם צריכים למפקחים מרובים שישמרו עליהם, כי באין השגחה כראוי לא יספיקו, כמובן, השכר והעונשים כלום, אבל, לעמוד על אנשים וליסרם וליגעם, אין לך עבודה קשה כזאת, כי אין שום אדם רוצה להיות תליין. ולפיכך אפילו אם מעמידים מפקחים, וממונים על המפקחים, ועוד ממונים גבוהים שומרים עליהם, כולם יחד יזניחו את השגחתם, ולא ייסרו ולא יעבידו את הפועלים כראוי לפי הצורך.

ואין עצה לזה אלא להרבות החמר דלק אל הפקידים בשיעור כזה שיספיק בעד עבודה קשה כזה, דהיינו עבודת תליין. כלומר, לתת להם שכר פי כמה על פועל הפשוט. ולפיכך אל תתמה אם משלמים ברוסיא לפקידים מפי עשרה עד פי חמשים יותר משכר פועל פשוט. כי יגיעתם גדולה יותר מפועל הפשוט מפי עשרה עד פי חמשים, ואם לא יתנו להם תמורה מספקת הם מוכרחים להזניח השגחתם, והמדינה תחרב.

ועתה צא ותחשוב במטבע של ארצנו. ונאמר למשל, ששכר פועל פשוט הוא מאה ל"י לחודש. נמצא שהפקידים הנמוכים ביותר יקבלו אלף ל"י לחדש דהיינו פי עשרה, ונמצא שבמשך שנה יצבור י"ב אלף ל"י ובמשך עשרה שנים מאה ועשרים אלף ל"י. ואם נגרע עשרה אחוזים מזה לכלכלתו, ישאר לו מאה ושמונה אלף ל"י. וכנראה שיש לחשבו לקאפעטעליסט מכובד. ומכל שכן הפקידים הגבוהים. באֹפן שבאיזה עשרות שנים יתהפכו הפקידים להיות למיליונערים, בלי שום סיכון, אלא ישר מניצול העמלים. וזהו שאמרתי, שלפי הנסיון של היום, אין לחלק החברה עוד לבורגנים ולפרולטריון, אלא לחרוצים ונחשלים.

ואולי תאמר שכל זה הוא רק שלב אל הקומוניזם המובהק, דהיינו שע"י חינוך ודעת הצבור יחנכו את ההמונים עד ש "כל איש יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו" ולא יהיו צריכים מפקחים ומשגיחים. זה הוא טעות גדול. כי הסיסמא הזאת שכל אחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו, הוא סיסמא אלטרואיסטית מובהקת. ובכל הדברים, שכל אחד יוכל לעבוד לטובת החברה בלי חמר דלק, אינה דרך טבעית כלל, אלא אם כן האלטרואיזם תהיה הסבה והחמר דלק לעבודתו, כמו שהוכחתי.

ולפי"ז אין לקוות לשום שינוי לטובה, אלא אדרבה, שיש לחשוש שאותו קומץ הקאמוניסטים האידיאליסטים העומדים היום בראש ההנהגה, לא יורישו הנהלתם לאידיאליסטים אחרים, כי לאט לאט יתגבר כח העם האגאיסטי, ויבחרו הנהלה עליונה לפי רוחם האגאיסטי. ואז יחזירו שיטת הקאפעטליזם. ולכל הפחות, יהפכו הקומוניזם למין נאציונאל קומוניזם, והערען פאלק, [5] כמו שעשה היטלר ימ"ש. כי לא תהיה להם סיבה שתמנע אותם מלנצל עמים אחרים להנאתם, אם יהיה להם כח.

ואולי תאמר שע"י חינוך ודעת הצבור אפשר להפך טבע ההמון ולעשותם אלטרואיסטים. זה גם טעות גדול, כי החינוך אינו מסוגל לעשות יותר מדעת הצבור, דהיינו שדעת הצבור תכבד את האלטרואיסטים ותבזה את האגאיסטים, וכל זמן שדעת הצבור תעמוד ותשמור על האלטרואיזם באמצעי הכבוד והבזיון, יועיל החינוך. אבל אם יבא זמן, ואיזה נואם מנוסה ומוצלח ינאום יום יום להיפך מדעת הצבור, בלי ספק שיוכל לשנות דעת הצבור כפי רצונו.

וכבר יש לנו נסיון מר כזה בהיסטוריא, איך אותו רשע ימ"ש, הפך עם מחונך היטב כמו הגרמנים, ועשה אותם לחיות טרף, ע"י דרשותיו יום יום. אשר אז פקע ונעלם כמו שלפוחית בורית, כל חינוכם מכמה מאות שנים. והיה זה, מפני שנשתנה דעת הצבור, ואין עוד לחינוך על מה לסמוך. כי אין החינוך יכול להתקיים בלי תמיכה של דעת הצבור.

הרי לעיניך בעליל שאין שום סיכוי לשנות משטר הכפיה הזה, ואין שום תקווה שההמון יגיע פעם, לקומוניזם האמיתי לפי הסיסמא, כל אחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו, אלא העמלים מוכרחים להשאר לנצח תחת שבט הנורא של המנהלים והמפקחים, והמנהלים והמפקחים ימוצצו תמיד את דם העמלים על דרך הקאפיטליסטים הבורגנים אם לא גרוע הרבה יותר מהם. שהרי במשטר הכפיה של הקומוניסטים, אין להם לעמלים אפילו זכות שביתה, והחרב והרעב תלויים על ראשם תמיד כנודע מן הנסיון הסוביעטי. ואם יבטלו פעם משטר הכפיה אין ספק שתיכף תהרס החברה, כי אז יאזל חמר הדלק מן העובדים.

והנה ... אומרים, שבמשטר קאמוניסטי, כדאי לפרולטריון לסבול, מפני שסובלים בשביל עצמם, כי הם הבעלים של כל העודפים והרכוש ואמצעי היצור, ושום איש לא ינצל אותם. משא"כ במשטר בורגני, אין להם אלא לחם חוקם לבד וכל העודפים יקבלו להם הקאפעטאליסטים. ומה נאות מלות הללו לפי שטחיותם. אכן, אם יש בדברים אלו קורטוב של אמת, יהיו הדברים אמורים כלפי החרוצים, שהם הפקידים והמנהלים, שבלאו הכי כל הנאה שבמשטר הכפיה, שלהם הוא, אבל הם מלות נבובות לגמרי כלפי הפרולטריון, כלומר כלפי הנחשלים העמלים.

נקח למשל המסלות ברזל שלנו, שהוא רכוש המדינה, דהיינו שהבעלות על מסלת הברזל הוא של כל אזרחי המדינה. אני שואל, האם מרגיש איזה אזרח מאתנו את זכות הבעלות שלו על מסלת הברזל? ואם יש לו משהו טובת הנאה יותר כשנוסע במסלת ברזל מולאמת, מלנסוע על מסלת הברזל קאפעטאליסטי פרטי. או נקח למשל בעלות פרוליטריון טהור, כמו ה"סולל בונה" וכו' שהוא תחת בעלות של הפועלים בלבד. האם יש לפועלים העובדים ברכוש שלהם טובת הנאה יתרה מכשהם עובדים ברכוש קפיטליסטי זר. ואני חושש שהעובד אצל קבלן זר, הרבה יותר מרגיש עצמו כבבית, ממי שעובד בסולל בונה, אע"פ שיש לו כביכול בעלות עליה.

ורק לקומץ המנהלים, להם כל הבעלות, והם עושים עם רכוש הלאומי הזה כטוב בעיניהם, ואין רשות אפילו לשום אזרח פרטי לשאול אותם "מה תעשו ומה תפעלו", כך אין הפרוליטאריון מרגישים שום הנאה כל שהוא מכל רכוש המדינה ואמצעי היצור שהוא תחת ידי המנהלים והפקידים הנוגשים אותם תמיד, ומשפילים אותם כעפר הארץ. וא"כ מהו העודף שיש להם במשטר הכפיה הקומוניסטי, יותר מלחם חוקם?

איני מקנא כלל את הפרוליטאריון הנמצאים ושימצאו במשטר הכפיה הקאמוניסטי תחת עולם הקשה של הפקידים והמפקחים, כי יוכלו לענותם בסבליהם בכל מיני אכזריות בלי שום בושה מדעת הצבור והעולם, שהרי כל אמצעי הפרסום הוא בידיהם של הפקידים. ולא יהיה שום אפשרות למי, שיגלה מעשיהם הרעים ברבים. ונוסף על זה, כל אחד ואחד יהיה כבול תחת ידיהם, שלא יוכל לצאת ממדינה למדינה ולא יוכל להמלט מהם, ממש על דרך שהיו אבותינו כלואים במצרים, ששום עבד לא היה יכול לצאת משם לחירות, משום שכל פועל מניח את כל עודפי היצור שלו בשביל המדינה, ואיך יתנו אותו לצאת למקום אחר, בעת שהמדינה תפסיד את העודפים שלו.

במלה אחת, במשטר קומוניסטי בלתי אלטרואיסטי מוכרח להיות תמיד ב' מעמדות, מעמד החרוצים, שהם המנהלים והפקידים והאינטליגנציא, ומעמד הנחשלים, שהם העמלים היוצרים, שהם רובה של החברה. ומעמד החרוצים מוכרחים, אם מדעתם ואם בעל כרחם, דהיינו מפני תקון המדינה, להעביד ולייסר ולהשפיל את מעמד העמלים בלי רחם ובלי בושה. וינצלו אותם שבעתים משמנצלים אותם הבורגנים, מפני שיהיו מחוסרי מגן לגמרי, כי לא יהיה להם זכות שביתה. ולא יהיה להם אפשרות לגלות מעשיהם הרעים של המעבידים ברבים. ולגמרי לא ישמחו בבעלות של אמצעי היצור שרכשו להם הפקידים.

ב: עוד דבר, והוא העיקר. כי על הקאמוניזם מוטל לא לבד לתקן את העולם בסדר הכלכלי אלא גם לשמור על קיום חיי בני העולם המינימאלים, דהיינו למנוע המלחמות שלא תחריב אומה את רעותה.

וכבר צווחתי ככרוכיא על זה עוד בשנת תרצ"ג[6] בספרי "קונטרס השלום", והזהרתי שהמלחמות קבלו ממדים בימינו המסכנים חיי העולם כולו. ואין עצה למנוע זה, כי אלא ע"י שיקבלו כל האומות את משטר הקאמוניסטי המושלם דהיינו האלטרואיסטי. ואין צריך לומר כהיום,
אחר הגילוי והשימוש בפצצות האטומיות וגילוי פצצות המימניות, כנראה, שאין הדבר מוטל עוד בספק שאחרי מלחמה אחת או שתים ושלש תחרב כל הציביליזאציא והאנושיות, בלי להשאיר שריד.

והקומוניזם המודרני האגאיסטי אין בכחו להבטיח שלום בעולם. כי אפילו אם יקבלו כל אומות העולם את המשטר הקומוניסטי הזה, עוד לא תהיה שום סבה מחייבת, שהאומות העשירות באמצעי יצור ובחמר גלם ובציביליזאציא יתחלקו עם אומות העניות בחמר גלם ובאמצעי יצור, שוה בשוה, ולמשל עמי אמריקה לא ירצו להשוות רמת החיים שלהם לעמי אזיא ואפריקא, או אפילו לעמי אירופא.

ואם באומה אחת, יש כח להשוות רמת החיים של עשירים ובינונים בעלי אמצעי היצור, בשוה עם הפרולטאריון, דהיינו ע"י הסתת ההמונים העניים, שהם רוב החברה, שישמידו העשירים והבינונים ויקחו להם את רכושם, הנה עצה זו לא תועיל כלל, להכריח אומה העשירה שתחלק את הרכוש ואמצעי היצור שלה עם אומה העניה, כי אומה העשירה כבר הכינה לה כלי זין ופצצות לשמור את עצמה מפני שכנותיה העניות.

ואם כן מה הועילו חכמים בתקנת משטר הקומונזים בעולם, מאחר שתשאיר מצב הקנאה בין האומות, ממש כמו שהוא במשטר הרכושני, בלי הקלה כל שהוא. כי חלוקה הצודקת שבכל אומה פרטית בפני עצמה, לא תסייע אף משהו לחלוקה צודקת בין אומה לאומה. לפיכך, בעת שהחיים המינימאלים נמצאים בסכנה קרובה כל כך, חבל על הזמן של אותם העוסקים להשביח את משטר הכלכלי, ומוטב להם שיטכסו איזה עצה ותחבולה, באותו הזמן, איך להציל את חיי האנושיות המינימאלי.

והנה הראית לדעת, שכל הצרה במשטרי הק' של היום, הוא מפני חסרון התמורה המותאמת, שהוא החמר דלק לכח פריון העבודה של העובדים. ומשום כך אי אפשר להעבידם בהצלחה, אלא בחמר דלק של שכר ועונש, אשר משום זה צריכים אמנם למפקחים ומשגיחים ומנהלים, שיקבלו על עצמם עבודה קשה הזה, לעמוד על הפועלים, ולמצוץ באכזריות הדם והיזע של הפועלים, ולמרר להם חייהם תמיד בקושי השעבוד. אשר בשכר העבודה הקשה הזו, מוכרחים לתת גם להם תמורה משתלמת, שהוא לא פחות, מלעשות אותם למיליונערים, כי לא ירצו להיות תליינים של בני אדם מרצונם החפשי בפחות מזה, כמו שאנו רואים בארץ הסוביעטים.

וגם אין לקוות שמשטר האימים הזה ישתנה פעם, כמו שהאופטימיסטים מבטיחים, כי לא כידונים, ולא חינוך ודעת הציבור, יוכלו לשנות את טבע האדם, שיעבוד מרצונו החפשי בלי חמר דלק מתאים. ולפיכך הוא קללה לדורות, כי מתי שיעבירו ויבטלו משטר הכפיה, יחדלו העובדים לתת פריון עבודתם, שיספיק לקיום המדינה. ואין עצה לזה אלא להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים היודע תעלומות, אשר ע"י חינוך ותעמולה מותאמת, אותו שכר ועונש הרוחני יהיה חמר דלק מספיק לפריון עבודתם. ולא יצטרכו עוד למנהלים ומשגיחים שיעמדו עליהם. אלא כל אחד ואחד יעבוד בשביל החברה בנפש חפצה יותר ויותר, כדי לזכות בשכרו מן השמים. [7]

חיוב

א.(/1) הק' הוא אידיאה, כלומר מוסרי. (14/1) ע"ז מעיד הסוף "לעבוד כפי היכולת ולקבל כפי הצורך".

ב.לכל מוסר צריך (1/2) בסיס המחייבו (14/2). והחינוך ודעת הצבור, הוא בסיס חלש מאד, וההוכחה מהיטלר.

ג.כיון שכל נצחון (1/3) בדעה, מובטח (14/3) להרוב צבור, ואצ"ל ההוצאה לפועל של הק' המתוקן הוא ע"י רוב הצבור. א"כ מחויבים להעמיד רמה המוסרית של רוב הצבור על בסיס שיחייב ויבטיח את הק' המתוקן שלא יתקלקל לעולם. ואינה מספיקה האידיאה המוקלטת באדם מלידה, להיותם מיעוט קטן ונטול ערך ברוב הצבור.

ד.הדת, הוא בסיס (4/1) היחיד, שיהיה גורם בטוח להעלות רמה המוסרית של הצבור, להגיע להכלל "לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך".

ה.יש לקחת הק' מן (4/4) הפסים של "שלי (14/4) שלי ושלך שלך", שהוא מדת סדום, ולהעבירו אל הפסים של "שלי שלך ושלך שלך", דהיינו לאלטרואיזם אבסולוטי. וכשרוב הצבור יקבל תורה זו בפועל, אז הזמן להגיע לכלל לל"ה ולל"צ.[8] וסימנה הוא, אם כאו"א יעבוד כפועל בקבלנות.

ו.מטרם שהצבור יגיע לרמה (2/10) מוסרית הזו, (14/5) אסור להלאים הרכוש. כי כל עוד שאיננו קיים גורם מוסרי בטוח ברוב הצבור, לא יהיה להם חמר דלק לעבודה.

ז.כל העולם משפחה אחת (3/1) היא, (2/1) ומסגרת הק' צריך לבסוף להקיף כל העולם ברמת חיים שוה לכולם. אמנם תהליך המעשי הוא לאט לאט, דהיינו כל אומה שרוב צבור שבה תקבל עליהם הבסיסים באֹפן מעשי, ויהיה להם גורם בטוח לחמר דלק, יכנסו תיכף במסגרת הק'.

ח.הצורה הכלכלית, והדתית (2/2) במדה שמבטחת הק', היא אחת לכל האומות.[9] חוץ מצורות הדתית שאינן נוגעות לכלכלה, ושאר מנהגים, יהיה לכל אחד צורה בפ"ע, שאין לשנותה בדיוק.

ט.אין לתקן העולם בעניני הדת (4/2) מטרם שמבטיחים להעולם תיקון הכלכלי.

י.לעשות תכנית מפורט מכל החוקים (2/3) הנ"ל ושאר חוקים הנחוצים לענין זה, וכל הנכנס למסגרת הק' צריך להשבע אמונים.

יא.תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב צבורו (2/4) יהיו אלטרואיסטים בשיעור הנ"ל דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשרה עד י"ב שעות ביום ויותר, וכא"א יל"כ ויל"צ.[10] ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה כל העולם כולו, אשר אז יתבטל כליל משטר האגרוף, לא יהיה צורך לשנות דבר בין בעבודה ובין בהנהגה. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת הק' יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרוחים ולהפסדים ולתוצאות.

יב.אסור באיסור חמור (2/5) לבני המוסד, שישתמש באיזה מוסד משפטי וכדומה, מכל צורות הנמצאות במשטר הכח. אלא כל הסתירות יכריעו בינם לבין עצמם, כלומר בין הצדדים הנוגעים בדבר. ודעת הצבור המגנה את האגאיזם יגנה את הבעל דבר שינצל צדקת חבירו לתועלתו.

יג.עובדא היא שיהודים שנואים על רוב (7/1) האומות. והם הולכים וממעטים אותם הן הכנסיה שלהם והן החילוניות שלהם והן הק' שלהם
ואין עצה להלחם כנגד זה אלא להביא מוסר אמיתי אלטרואיזמי בלב האומות עד לקוסמופיטליזם.

יד.אם יחיד אסור לנצל חבריו, למה אומה (3/2) מותרת לה לנצל חברותיה. ואיזה חזקה נותן צדקה לאומה שתהנה מהארץ יותר מחברותיה. ולפי"ז יש ליסד ק' בין לאומי.

כי כמו שיש יחידים שזכו אם (3/3) בחריצות אם במקרה, אם בירושה מאבותיו לחלק יתר על חשבון המרושלים כן ממש באומות, וא"כ למה תגדל המלחמה על היחידים יותר מעל האומות.

טו.אם היית באי פראים שלא תוכל (4/3) לסדרם בדרך החוק כי אם בדרך דת, ההיית מפקפק בזה ועוזב אותם שישמידו זה את זה? כן מבחינת אלטרואיזם כולם פראים, ואין שום תחבולה שיקובל עליהם אם לא בדרך דת. מי יהסס לעזבם לנפשם עד שישמידו זא"ז בפצצות מיימן.

טז.ג' יסודות הם להתפשטות (5/1) האמונה – סיפוק תשוקות, הוכחות, ותעמולה:[11]

תשוקות, הן כמו השארת הנפש, שכר. וכן שכר לאומי שיהיה תפארת האומה.

הוכחות, הן שאין קיום לעולם זולתו, מכ"ש בימי האטום ה...

תעמולה, יכולה לשמש במקום הוכחה ג"כ אם היא בחריצות.

יז.מחמת תאות הרכוש, נמצא אשר הק' האלטרואיסטי אי אפשר שיבנה (4/4) זולת בהקדמת (4) הק' האגאיסטי. כמו שהוכיחו כל החברות שרצו ליסד קא' אלטרואיסטי מטרם המארקסיזם. אלא עתה אחר ששליש העולם כבר הניחו יסודותיהם על משטר ק' אגאיסטי, אפשר להתחיל ליסד ק' אלטרואיסטי בר קיימא על בסיס דתי.

יח.הק' האלט' סופו לבטל לגמרי (2/6) ממשלת הכח, אלא "איש כל הישר בעיניו יעשה". ואין לתמוה ולפקפק על זה, כי כן לא האמינו שאפשר לחנך ילדים בהסברה אלא במקל חובלים עד שכהיום רוב העולם קבלו זה למעט ממשלת הכח על ילדים. וזה אמור בילדים שאין להם כח הסבלנות ואין להם דעת ומכ"ש בקיבוץ אנשים בעלי דעת וסבלנות ומחונכים באולטרואיזם, ולא יהיה צורך להם משטר של כח.

ובאמת אין דבר משפיל ומבזה את האדם יותר מהיותו כפוף לממשלת הכח הערטלאי.

ואפילו לבתי משפט לא יהיו צריכים, אלא אם יארע איזה מקרה יוצא מהכלל שהשכנים לא יפעלו על אדם יוצא דופן, אז יזדקקו לו מחנכים מומחים להטותו בויכוחים ובהסברת טובתם של החברה עד שיחזירו אותו אל השורה.

ואם יארע איזה אדם עקשן שכל זה לא יועיל לו אז יפרשו ממנו הצבור כמו מן מנודה עד שיהיה מוכרח להתחבר לחוקי החברה.

היוצא מזה שאחר שתוסד קיבוץ אחד מק' אלט', וימצא בו רוב שקבלו עליהם אותם החוקים בפועל תיכף יקבלו עליהם שלא להביא איש את חבירו לשום בית המשפט או לסוכני הממשלה, או לכח איזה שהוא אלא הכל בהסברה רכה כנ"ל.

ומחמת זה אין מקבלים איש לחברה מטרם יבדק אם אינו איש גס ביותר, ואינו מסוגל לחינוך האולטרואיזם.

יט. טוב לתקן, שלא יהיה שום אדם (2/7) תובע צרכיו מהחברה, אלא יהיו נבחרים לכך, שיחקרו מחסור כל אחד ויחלקו אותן לכל אחד ואחד. ודעת הצבור יוקיע את התובע לעצמו איזה צורך לאיש גס ומנוול כמו גנב וגזלן של היום. ולפיכך תהיינה מחשבותיו של כאו"א נתונות אך להשפיע לזולתו. כטבע כל חינוך המחשב את זה, מטרם ירגיש חסרונות לעצמו.

אם רוצים לקפוץ על (1/5) שלחן צריכים להכין עצמם לקפוץ הרבה למעלה מן השלחן ואז סופו לקפוץ על השלחן. אבל אם ירצה לקפוץ רק על רמת השלחן אז יפול למטה.

כ. יש להודות שק' אגא' הוא שלב לצדק, על דרך "משלא לשמה באים לשמה". אלא אני (5/2) אומר, שכבר הגיע עת לשלב הב' שהוא ק' אולטרואיסטי, אכן צריכים להנהיגו בארץ אחת לדוגמא, כי אז ודאי יקבלוהו בעלי שלב הא'.

והחפזון חשוב מאד, כי החסרונות והשמוש בכח שבק' האגא' מרחיקים רוב העולם בעלי התרבות משיטה זו בכללה. ולפיכך צריכים להראות לעולם את הק' המושלמת, שאז בלי ספק יקבלוהו רוב בעלי התרבות שבעולם.

ויש לחשוש מאד שלא יקדימו האימפר' לבטל את הק' מן העולם. אכן אם תתפרסם שיטתנו המושלמת בפועל, בוודאי ישארו האימפר' כמלך בלי חיל.

כא.ברור שלא יתכן חיי חברה תקינה (4/6) ויציבה זולת שהסתירות שבבני החברה תהיינה נכרעות ע"י הרוב, וזה מברר לנו שאי אפשר שיהיה משטר טוב בחברה זולת אם הרוב הוא טוב. באֹפן שחברה טובה פירושה שיש בה רוב שהם טובים, וחברה רעה פירושה שהרוב שבה הם רעים. וזה שאמרתי לעיל אות ג', שאין לייסד ק', מטרם שרוב אנשי החברה הם ברצון להשפיע.

כב.אין שום תעמולה יכולה (10/5) להבטיח משטר בכח על דורות העתידים. ולא יועיל כאן חינוך ולא דעת הצבור, שמטבעם ללכת ולהתחלש, חוץ מדת שמטבעו ללכת ולהתחזק, ואנו רואים בנסיון, שאותם העמים שקבלו תחילה הדת, ע"י אונס וכפיה, ובדורות אחריהם מקיימים אותם מתוך בחירה ורצון. ולא עוד אלא שמוסרים נפשם עליו.

ויש להבין, שאע"פ שהאבות (10/6) קבלו עליהם (4/7) הק' האלטרואיסטי מחמת שהם אידאליסטים אין עוד שום בטחון שבניהם אחריהם ימשיכו במשטר הזה. ואין צורך לומר אם גם האבות קבלוה בכפיה ואונס כנהוג בק' אגאיסטי, שלא יתקיים זה לדורות אלא סוף סוף יתגברו עליו ויבטלוהו.

ואין לכפות משטר של כפיה לדורות, כי אם בדרך מצוות הדת.

כג.מה שאני אומר שאין להנהיג (4/8) משטר ק' מטרם שיהיה רוב אולטרואיסטי, אין הפירוש שיהיו כן מבחינת אידיאה בחפץ לב, אלא הפירוש הוא שיקיימו זה מחמת הדת בצירוף דעת הצבור וכפיה זו סופה להתקיים לדורות מחמת שהדת הוא הכופה העיקרי.

כד.יש לזכור (5/2) כל היסורים וחבלי העוני והשחיטות והמלחמות והאלמנות והיתומים השוררים בעולם ומבקשים גאולה מק' האולטרואיסטי, ואז לא יקשה לאדם לתת ולמסור כל חייו כדי להציל אותם מכליון והכאבים הנוראים. ומכ"ש אדם צעיר שעוד לא טמטם לבו מחסרונותיו עצמו, ודאי שיעזור לזה בכל נפשו ומאודו.

שלילה

א.אם עושים הלאמה (8/1) מטרם (1) שהצבור מוכן לכך, דהיינו מטרם שיהיה לכל אחד בסיס בטוח וגורם בטוח לחמר דלק לעבודה, דומה לסותר ביתו הקטן מטרם שיש לו האמצעים לבנות בית אחר.

ב.השואת הצבור: אין (8/2) הפירוש, להשוות המוכשרים והמוצלחים לרמת המרושלים והנדכאים כי זהו חורבן הצבור ממש. אלא הפירוש הוא לתת לכל א' מהצבור רמת החיים של הבינונים. שגם המרושלים, יקבלו חדות החיים כמו הבינונים.

ג.החופש של הפרט צריך להיות (2/8) נשמר, אם אינו מזיק לרוב הצבור. ועל המזיקים אין לרחם כלל. ולעשותו בלתי מזיק.

ד.הק' העכשוי מתקיים בזכות האידיאליסטים (8/3) שבראשה, שהיו אידיאליסטים מטרם שנעשו ק', אבל דור השני שיבחרו מנהיגים ע"פ דעות רוב צבור, ילך הלוך ומתבטל, ויקבל צורת נציזים, או שיחזור לרכושנות, כי לא יהיה להם גורם, שימנע אותם מלנצל אומות אחרות המרושלות.

ה.הק' הא' אין בו שום גורם (9/1) למנוע מלחמות, כי בסיס כל המלחמות הוא שטח המחיה שכל אחת רוצית להבנות על חורבן חברתה, אם בצדק ואם בקנאה על מה שהאחרת יש לו יותר. והק' המבוסס על "שלי שלי" במסגרת חלוקה שוה, אינו מסיר כלל קנאת האומות זו בזו, ומכ"ש המחסור של האומה בשטח מחיה. גם אין תקוה שאומות העשירות יתנו מחלקן להשתוות עם העניות. כי "שלי שלי ושלך שלך" אינו מחייב את זה, וכל זה לא יפתור רק הק' של "שלי שלך ושלך שלך".

ו.גם היום ראינו שיש כח עולמי (9/2) שנתגבר וכבש כל הארצות הק' ועושה בהם כבתוך שלו. דהיינו ממש כדרך ההסטוריא באומות קדמונים, כּיָוון ורומי וכו'. ובלי ספק שכח הזה יתפצל לחלקים, בבאים. וכבר אנו מוצאים את טיטו. וכשיתפצלו ודאי ילחמו זב"ז. כי במה מושל רוס' על טשוכ'[12] אם לא בכח החרב והחנית. או על אחרות.

ז.בק' המעבידים רוצים למעט (8/4) הצריכה של העובד ולהגדיל פריון עבודתו. ובאמ' המעבידים רוצים ופועלים להרבות הצריכה של הפועל, ופריון עבודתו להשוות לצריכה.

ח.המעמד השליטים והמפקחים (13/1) סופם ליצור כמין גלות מצרים על מעמד העובדים, משום שכל עובד מניח העודפים שלו ליד מעמד השליטים, והם הלוקחים ממנו חלק בראש. ע"כ לא יתנו לשום עובד להמלט מתחת ידיהם למדינה אחרת, ויהיו העובדים כלואים ונשמרים כמו ישראל אצל פרעה במצרים.

ט.המעמד השליטים, סופם להמית (13/2) כל הנכים והזקנים ממעמד העובדים, בטענה שאוכלים יותר ממה שמייצרים, והם פארזיטים על המדינה. ושום אדם לא ימות מיתת עצמו.

י.ואם הקומוניזם יתפשט בעולם כולו, ימיתו כל אומה שאוכלת יותר מכפי שהיא מיצרת.

יא.אם הספסרים והסוחרים יתהפכו למחלקים, יתהפכו הקונים למקבלי חסד וצדקה מן המחלקים, והמחלקים יתנהגו עמהם לפי צדקתם, או בשיעור היראה מפני המפקחים.

- משטר אינו מתקיים לנצח על רמחים -

יב.אין ק' מתקיים (10/1) על חברה אנטי ק', משום שאין זכות קיום למשטר הנסמך על כדונים ורמחים, כי סוף סוף תתגבר רוב החברה ותפיל המשטר ההוא.

לפיכך צריכים מקודם ליצור רוב ק' אלטרואיסטים. והמשטר יסתמך על הרצון.

- ההרגל של גלי שנאה וקנאה יתהפך אחר כך על הנחשלים -

יג.הק' הנבנה על גלי השנאה (10/2) והקנאה לא יצליח יותר מלהפיל הבורג' אבל לא להיטיב עם הנחשלים ולהיפך, כי אותם שהורגלו לקנא ולשנוא הנה בזמן שלא יהי' להם בורגנים יהפכו חיצי השנאה על הנחשלים.

- הק' האג' מובטח למלחמה נצחית עם הצבור -

יד.המשטר הק' מטבעו (10/3) יוצרך כל ימיו להלחם עם אנטי ק'. כי כל אדם מטבעו נוטה אחר רכוש. ונוטה לקבל השמנת ולהניח לחבירו הסערווידקע.[13] ואין הטבע משתנה מחמת החינוך או דעת הצבור. ולא יצוייר לעולם שאדם יסכים מרצונו לחלוקה צודקת. וכידוני הצבא אינם מסוגלים להפך הטבע ומכ"ש החינוך ודעת הצבור. ואידיאליסטים מלידה מועטים הם.

ואם תאמר הרי גניבה וגזילה במשטר הרכושני נשמרים היטב. אומר לך שהוא מטעם שהחוק מניח להאדם מקום להתחרות בדרך המותר.

ואפשר לדמות זה למי שמקבץ חברה שרובם רוצחים ושודדים ורוצה למלוך עליהם ולכופם שישמרו חוק, וכלפי ביטול רכוש כל אחד שודד וחמסן.

- ישראל מוכשר להראות דוגמה לכל העמים -

טו.הק' האולט' הוא (12/1) דבר נדיר לרוח האדם, ולפיכך העם היותר אציל צריך לקבל על עצמו להראות דוגמא לכל העולם.

- המדינה היא בסכנה. ק' אולט' יסייע לקיבוץ גלויות -

טז.האומה היא (11/1) בסכנה, כי מטרם שתתייצב הכלכלה יפרחו כל אחד למקום אחר. כי לא כל אדם יוכל לעמוד בנסיון לסבול בעת שיש לו עצה לחיות בהרחבה.

ובדרך הק' האולטרואיסטי, יאיר האידיאל לכל אחד ויתן לו סיפוק שירצה בשביל זה לסבול. ולא עוד, אלא ימשיך קיבוץ גלויות מכל המדינות, כי הדאגה ומלחמות הקיום שיש לכל אחד בארצות חוץ יתן להם דחיפה לשוב לארצם ולחיות במנוחה, ובצדק.

- פילוסופיה כבר מוכנת, דהיינו קבלה המיוסדת על הדת -

יז.כל שיטה מעשית צריכה גם (4/5) מזון אידיאלי המתחדש, שאפשר להגות בו, כלומר פילוסופיה. ולגבי דידן יש כבר פילוסופיא שלמה מוכנת, אלא שמיועדת רק למנהיגים. דהיינו קבלה.

- למה אנו עם הנבחר לזה -

יח.עלינו מוטל להיות דוגמא (12/2) טובה לעולם, משום שאנו מוכשרים יותר מכל האומות, ולא משום שאנו אידיאליסטים יותר מהם, אלא משום שאנו סבלנו מן העריצות יותר מכל האומות. וע"כ אנו מוכנים יותר מהם לבקש תחבולה שתכלה העריצות מן הארץ.[14]

יט.כיון שהבעלות והשליטה (13/4) אינם זהות. למשל על חברת מסילת הברזל שהבעלות היא של בעלי מניות, והשליטה למנהלים, אעפ"י שאין להם אלא מניה אחת או לא כלום. וכן לחברת אניות, שאין לבעלי המניות שום זכות לשלוט או ליעץ בהם. ולמשל אניות מלחמה, שהבעלות היא של המדינה, ועם כל זה אין לשום אזרח דריסת רגל עליה. כמו כן אם תהיה המדינה ביד הפרולטריון בבחינות בעלות סוף סוף ההנהלה תהיה כאותם המנהלים של עתה או הדומים להם במזגם ולא יהיה לפרוליטריון שום דריסת רגל וטובת הנאה יותר מהיום, אלא אם כן השליטים יהיו אידיאליסטים דואגים לטובת כל פרט באשר הוא פרט.

במלה אחת, שמבחינת השליטה אין שום נ"מ[15] אם הבעלות בידי קאפיטליסטים או בידי המדינה, כי סוף סוף ינהגו בהם המנהלים ולא הבעלים, ולפיכך עיקר תיקון החברה צריך להיות במנהלים. "אילוף השלטון"", 214.[16]

וכיוצא בזה אמר אבניאל בכנסת (חירות, יום ...)[17] שבישראל ההפרש בין פקיד הקטן לגדול ביותר כמו מ-1 עד 1.7, ובאנגליא מ-1 עד 10, וכן בשאר המדינות פחות מעט או יתר מעט, אבל ברוסיא מ-1 עד 50. הרי שבמדינה של הפרולטריון יבזבזו הפקידים והמנהלים את יגיעתם, הרבה יותר מבמדינות הקאפיטליסטין. וזה גרם משום שהיא ממשלה אוליגרכית ולא דמואקראטית, או בלשון פשוט מפני שהק' שולטים על אנטי קאמ'. מוכרח להיות אוליגרכיא.[18] וזה לא ישתנה לעולם כי ק' פירושו אידיאליסט, שזה אינו נחלת הרוב.

כ.מדינה כזו, שק' שולטים (13/5) על אנטי ק', מוכרחת להיות בידי קבוצה של מנהלים אטוקרטים, בדיקטאטורא מוחלטת וכל אנשי המדינה יהיו בידיהם כמו אפס, ומחוייבים להחזיק תמיד בידיהם להט החרב למיתות ולמאסרים ולעונשים גלוים ונסתרים ולכריתת מזון וכל מיני עונשים כשרירות לבם של כל מנהל ומנהל, כדי להחזיק את אנטי ק' במורא ובפחד גדול שיעבדו בשביל המדינה. ולא יהרסוה בשגגה או בזדון.

כא.במדינה כזו צריכים (13/6) ומוכרחים המנהלים לדאוג שלא תהיה אפשרות לבני המדינה לבחור הנהלה דמוקראטית. מטעם שרוב המדינה הם אנטי קאמוניסטים.

כב.במדינה כזו, שהק' ישלטו על (8/8) אנטי ק', מוכרחים המנהלים לראות שלא תהיה לבני המדינה שום אפשרות של תעמולה, או לגלות העול הנורא הנעשה לבני המדינה, או לבני המיעוטים שבמדינה. דהיינו שהמדפיסים לא ידפיסו ומנהלי בתי העם ישגיחו על הנואמים שלא יגלו שום בקורת על מעשיהם. ולהעניש קשה כל מי שחושב או עלה על דעתו לבקר מעשיהם. באופן שהממשלה תהיה כל יכולת לנהוג כשרירות לבם, ולא יהיה מי שיעכב בידיהם. ("שלטון"", ...21).[19]

כג.המוסר (14/7) אינו יכול להסתמך על החינוך ועל דעת הצבור בלבד, משום שדעת הצבור אינו מחייב רק מה שהוא לתועלת הצבור, לפיכך אם יבא מי ויוכיח שהמוסר מזיק להצבור והוולגארי מועיל יותר תיכף ימאסו במוסר ויבחרו בוולגאריות והיטלר יוכיח.

כד.הק' האגאיסטי המיוסד (7/3) על גלי קנאה שנאה, לא יפטרו מהם לעולם, אלא בשעה שלא יהי' להם בורגנים יפילו שנאתם על ישראל. ואין לטעות כלל אשר הק' האגאיסטי ירפא שנאת ישראל מן האומות. ורק הק' האולטרואיסטי אפשר לצפות ממנו רפואה זו.

ויכוח

א.זה ברור שהסיסמא כאיל"צ וילפ"כ,[20] היא (1/6) אולטרואיזם מוחלט. וכשיקוים זה אז בהכרח כבר יהיו רוב צבור או כולו משוריין במדת "שלי שלך", א"כ יאמרו נא איזה הם הגורמים יביאו את הצבור לרצון הזה. כי הגורמים של היום, דהיינו שנאת הרכושנים וכל מיני שנאות אל הנמשכות מזה, לא יביאו להאדם רק אל ההיפך, דהיינו שינטעו באדם מדת "שלי שלי ושלך שלך". שהוא מדת סדום ההפוך לאהבת זולתו.

ב.אין לי מה לדבר עם הנמשך אחר הזרם, אלא רק עם מי שיש לו דעה משלו וכח בקורת.

ג.נודע רעיון היסוד של אנגלס (8/5) בשם מרקס "שאין המעמד המנוצל והמדוכא יכול להשתחרר מן המעמד המנצלו ומדכאו, בלי שישחרר בה בשעה את החברה כולה אחת ולתמיד, מניצול, דיכוי, ומלחמות מעמדות" [21]. זה סתירה לנוהג הק' המאדרניים, לשחוט ולנוון את כל חלקי החברה הבורגנים, ששנאה עזה זו לא ימחה מבניהם לעולם. וכן הוא בסתירה למה שמקימים מעמד רבוני ושליט ומפקח על מעמד הפועלים, שאין לך מלחמות מעמדות כואב ומיצר יותר מהם, והם שואבים את השומן מלשד הפועלים ומניחים להם השירים מלווה בפחד מות תמידי או פחד שלא ישלחו אותם לסיביר. ואיזה גאולה כאן, כי החליפו מעמד הבורגני שבכלל אינו כל כך נורא, ולאמיתו של דבר סר צילם מעליהם, כי יש בידי הפועלים כח שביתה עליהם, החליפוהו במעמד רבוני, שליט
ומפקח, במעמד עבדים מנוצלים ע"י שפחד עונשים מוטל עליהם תמיד לאין ערך יותר ממה שהיה להם במלחמה עם הבורגנים.

ד.המדינה נחלקת לב' מעמדות: החרוצים, והנחשלים. החרוצים, הם המעבידים והמנהיגים. והנחשלים, הם העובדים והמונהגים. וזהו חוק טבעי, שהחרוצים ינצלו את הנחשלים, אלא השאלה היא כמה חירות ושויון ורמת החיים הם מניחים לנחשלים. וכן כמות העבודה שהחרוצים ידרשו מהם. הנחשלים הם תמיד הרוב רובו של החברה, והחרוצים רק עשרה אחוזים מהחברה, שהיא שיעור מדויק לפי הצורך להפעלת החברה. ואם יתרבה או יתמעט משיעור האחוזים הנצרכים נעשה משבר, ואלו הם המשברים שבחברה הב', וכן יהיו המשברים בחברה הק' אם בצורה אחרת, אמנם באותה מדת היסורין. השם "חרוצים", כולל ג"כ את יורשיהם ואת בעלי הפרוטקציה אל החרוצים. ובשם "נחשלים" נכללים ג"כ אותם החרוצים הנפלטים משום איזה סבה למעמד הנחשלים.

ה.בענין הדת. – "מצב הקבע המוסרי אינו נובע מן הדת, כי אם מן המדע".[22] "אמפיריו קריטיציזם", 324.

ו.מוסר המבוסס על תועלת החברה מצאנו (14/6) גם בחיות החברתיות אמנם אין זה מספיק, מאחר שמשתנה לוולגריות במקום שמזיק להחברה, כגון הרוצח הגדול הפטריוט, הנישא על כפות הלאומיים.

ומכאן שרק מוסר המיוסד על בסיס הדת הוא שריר וקיים ואין לו תחליף.

וכן אנו מוצאים אצל עמים הפראים שמדת המוסר שלהם עולה עד אין קץ על העמים התרבותיים.

ז.אי אפשר שתהיה חברה טובה אא"כ הרוב (8/3) שבה הוא טוב. אמנם יש מדהימים או מפתים את הרוב הרע בכל מיני תחבולות עד שמוכרח לבחור בהנהגה טובה. וזה מנהג כל הדמאוקראטיות, אבל סוף סוף יתחכמו בני הרוב, או שאחרים יחכימו אותם, ויבחרו הנהגה רעה ממש כרצונם הרע.

ח.יש להבין למה זה החליטו מרקס ואנגלס (10/4) ששלמות הק' הוא "לעבוד לפי כחו ולקבל לפי צרכיו". מי הכריחם לזה, ולמה לא מספיק אם מקבל כפי פריון עבודתו ולא להשוותו עם רשלן או מחוסר בנים. והענין הוא, כי הקומוניזם לא יתקיים בדרך אגאיזם אלא בדרך אלטרואיזם, מטעמים הנ"ל.

חדשות

(15/1) ממש באותה הדרך שהשמידו את הקאפיטאליסטים, הוכרחו להשמיד את האכרים, ובמובן חדוות החיים, יהיו מוכרחים להשמיד לעולם את הפרולטארין.

(15/2) מרקס ואנגלס, אע"פ שהיו הראשונים לשים תקון העולם על הפרולטאריון, עכ"ז לא עלה על דעתם לעשות זה בדרך כפיה אלא בדרך דעמאקראטי. וע"כ היה צריך שהפועלים יהיו רוב, ואז יעשו משטר פועלי, אשר בעלי המשטר יתתקנו לאט לאט עד יבואו לאולטרואיזם המופשט איש לפי מעשיו ואיש לפי צרכו.

הוסיף עליו לֵענִין, [23] להנהיג המשטר הקומוניסטי בדרך הכפיה של דעת מיעוט על רבים בתקוה שלאחר זה ינהיג ביניהם גם האולטרואיזם, ובזה לא היה צריך אלא למחנה מזויינת של פועלים, שבהיות בעלי הרכוש מפוזרים יוכלו לקחת הממשלה בחזקה, ואח"כ יבואו ויכניעו את כל בעלי הרכוש החלשים מחוסר ארגון. ולזה חלק על מארקס ואמר להפך, שבמדינות הנחשלות, אפשר ביתר קלות להכניעם, כי לא היה צריך אלא להפוך החיילים לקומוניסטים ולמשמידים את בעלי הרכוש, ולקחת רכושם, שלדבר זה, בארץ נחשלת קל יותר להסית החיילים שישמידו ויחמסו ויהרגו את בעלי הרכוש. וע"כ הבין שאי אפשר להמצא המון
יותר גס מבארץ, וע"כ אמר שארצו תהיה המתחלת. ועכ"ז כיוון שראה למעשה שלא די להשמיד עשרה האחוזים הרכושנים אלא שצריך להשמיד גם המיליאנים האכרים, אז נתעייף, כי אי אפשר להשמיד חצי אומה.

נוסיף עליו סטאלין שאמר שהמטרה מקדשת האמצעים וקבל על עצמו גם מלאכה הזו להשמיד את האכרים. והצליח בזה.

אמנם כולם לא הביאו בחשבון, כי סוף סוף גם צריכים לטובת לבם של הפרוליטאריון שיעבדו. ולהנהיג בהם מדת אולטרואיזם שיביאו אותם לסיסמא זו. וזה אי אפשר כלל שאין לשנות הטבע, שלא לבד שיעבוד לפי צרכיו אלא עוד לצורך חבירו שזה אי אפשר כלל אלא בדרך אונס וכפיה, שסוף יקומו הרוב ויבטלו את המשטר.

(/15) שקר אומרים אלו, שהאידיאליזם טבע הוא באדם, או תולדה מחינוך, אלא שהוא תולדה ישרה מהדת, שכל הזמן שהדת לא נתפשט בעולם, בשיעור גדול, היה כל העולם ברברים בלי שמץ מוסר כליות. אלא אחר שנתפשטו עובדי אלקים, נעשו זרעם הכופרים אנשים אידיאליסטים. באופן שהאידיאליסט הוא רק מקיים מצות אבותיו אלא מצוה יתומה, דהיינו בלי מצַוֵוה.

ומה יהיה אם הדת יתבטל לגמרי מן העולם? אז יתהפכו כל הממשלות להיטלירים ששום דבר לא יעכב על דרכם, מלהוסיף טובת עמם בלי שיעור.

כי גם היום בממשלות אין יודעים סענטימענטים, עכ"ז יש למעשיהם גבול בין הדומם ובין האידיאליסטים שבמדינה. וכשיתבטל הדת, לא קשה יהי' להמושלים לעקור את האידיאליסטים הנשארים, כמו שלא היה קשה להיטלר ולסטלין.

וההפרש בין דתיים לאידיאליסטים, כי האידיאליסט אין בסיס למעשיו, כי לא יוכל לשכנע למי למה הוא מבכר הצדק ומי מחייב כך. אולי אינו אלא חולשת לב, כדבר ניטשה. אין לו שום מלה של טעם בפיו. ולפיכך הגבירו עליהם סטלין והיטלר.

אבל הדתי יענה בעזות, כי מצות אלקים הוא, וימסור נפשו ...

(/15) אם דברי יביא תועלת, טוב, ואם לאו ידעו דורות אחרונים למה נתבטל הק', שאין זה מטעם שאי אפשר לקיימה בין החיים, כדבר הרכושנים, אלא
מטעם שהמנהיגים לא הבינו כיצד לקבוע את המשטר, והקימו משטר של אגאיזם במקום שהיו צריכים להקים משטר של אלטרואיזם.

ואם יחלוק מי עלי שיאמר שהחינוך בלבד יספיק על זה, אני מרשה אותו לייסד לו חברה על חינוך בלבד. אבל אני לא אוכל להשתתף בזה מחמת שאני יודע ברור שזה דברים בטלים. וע"כ ירשה ויסייע לי להקים חברה המיוסדת על דת.

תוספות וטיוטות[24]

קטע א[25]

"הקומוניזם הביקרתי לא סירב מעולם ואינו מסרב גם עתה להפרות את מחשבתו בשפע הרעיונות האידיאולוגיים, המוסריים, הפסיכולוגיים והחינוכיים שאפשר להגיע אליהם מתוך לימוד כל צורות הקומוניזם" (מבואות א' לבריולה למאני' הק', 117). [26]

ב."אלו אמרנו לחשוב היום כמרקס ואנגלס בשעה שאם הם עצמם היו היום היו חושבים אחרת" (מבואות פלעכאנאוו למאני' ק', 128) [27] "אלו שמרנו על אות המתה של תורתם" וכו' (שם).

מוסר חיוב

1.ראיות לק' האולטרו'.

2.לחוקי החברה הק' האלטרואיסטית.

3.לק' בין לאומי.

4.לדת תועלתי.

5.סדר תעמולה להתפשטות הדת.

6.הק' האגואיסטי הוא מוקדם לק' אלטרואיסטי.

7.לקיום היהדות.

שלילה

1.חולשת קוי המשטר של הק' האג' (8).

2.לא יבטלו המלחמות (9).

3.הוכחות שהק' האג' אי אפשר שיתקיים (10).

4.מאטיווים מציונות (11).

5.שישראל צריכים צריכים להיות מופת לגויים (12).

6.מעניני משטר האג' (13).

7.מוסר (14).

14/4 14/8 10/2 שהק' הוא אגואיסטי בדרך, אע"פ שסופו אלטרואיסטי.

3/3 8/1 ויש לחלק העולם לב' סוגים אגואיסטים ואלטרואיסטים 0/0.

10/6 10/2 10/1 10/3 רוב צבור הוא תמיד אנטי ק'.

8/2 וע"כ משטר הק' מחויב להסמך על כדונים.

13/7 החסרונות בהנהלה הק' האגואיסטית.

מן 8/9 עד 9/1 הק' לא יצילנו ממלחמות.

הק' צריך שיהיה בין לאומי מ3/2 עד 12/1/2.

11/1 חיזוק הציונות – ומכ"ש הקבוצים שהם בסכנה של ביטולם.

משטר ק' על אנטי ק' לא יתקיים על כדונים, אותם האידיאליסטים שהם מנהלים היום, בדור השני העם לא יבחר בהם אלא במנהלים אגוא' כמוהם, ויתהפכו לנציזם.

אני מדבר רק לפרוליטריון, כלומר לנחשלים, וכן לאותם האידיאליסטים המוסרים נפשם לטובתם, אבל לחרוצים סתם איני מדבר, כי באמת לא יחסר להם בכל המשטרים, ואפילו במשטר הגרוע ביותר לא יקופחו. ולא יקפידו אם יקראו להם תעשינים וסוחרים, או יקראו להם מנהלים ומפקחים או מחלקים.

ועכ"ז אע"פ שזווג האלטרואיסטים עם האגואיסטים הצליח כל כך להפיל את המשטר הבורגני, אינו מוכשר כלל להעמיד חברה שתופיות מאושרות כחפץ המייסדים. ולא עוד אלא להיפך כי זווג הזה של הק' האידיאליסטים עם המדוכאים האגואיסטים, סופו להפרד מן הקצה אל הקצה ויוליד תוהו ובוהו בחברה.

1כמה משאירים

2כמה שיעור השעבוד

3כמה שיעור החירות

אין תקון לנחשלים אא"כ הם יבחרו הועד

3החרוצים לא יניחו לצאת ממדינתם

3בסופם ימיתו הזקנים והחולים

1כשהסוחרים יעשו למחלקים יהיו הקונים למקבלי חסד

2הבעלות והשליטה אינם זהות

3במשטר הכפיה לא יהיה בחירות דמוקרטיות

2במשטר כזה בני המדינה כאפס בעיני הממשלה

2במשטר כזה המנהלים ישעבדו יותר

2במש' כזה יוכלו המעבידים להעלִם אכזריותם

ביאור להטליריזם

1הדת הוא הבסיס הבטוח היחיד לתקונים

1הדת הבסיס היחיד להעלות הרמה המוסרית

1ואפילו תחילתו באונס, סופו ברצון

2אין ליסד ק' מטרם שהאלט' מקיף רוב צבור

1הדת והאידיאה משלימים זא"ז: זה למיעוט וזה לרוב

3מחמת תאות האדם לעבוד פחות ולקבל יותר לא היה אפשר שיקבלו דת ק' מטרם שדת אגואיסטי הקיף שליש העולם

4אם באת באי פראים המשמידים זא"ז היית מהסס להציע להם איזה דת להציל חייהם וקיומם

5האדם לא יוכל להסתפק במצוות יבישות וצריך לאיזה פילוסופיא לבאר לו מעשיו הטובים וזהו שכבר הכינו

קטע ב

להקדמה

א.(9/3) כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ"ג.[28] גם דברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז אע"פ שצווחתי ככרוכיה והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים וישראל יהיו נכוים תחילה לשאר האומות כמו שהיה במלחמה הקודמת, ע"כ היום טוב לעורר את העולם שיקבלו תרופתו היחידה ויחיו ויתקיימו.

ב.(14/8) ויש להבין למה חייבו מרקס ואנגלס את הק' הסופי שכל איש יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו. למה אנו צריכים לתנאי החמור הזה. שזו היא מדת "שלי שלך ושלך שלך". אלטרואיזם מוחלט.

וע"ז באתי במאמר הזה להוכיח, שאין שום תקווה לקאמוניזם להתקיים אם לא יביאו אותו על סופו זה, שהוא אלטרואיזם גמור ועד כאן אינו אלא שלבים שלבים בקאמוניזם.

(10/7) (14/9) אחר שהוכחתי צדקת הסיסמא "איש לפי כחו ואיש לפי צרכיו" צריכים לראות אם השלבים הללו מוכשרים להביא התוצאה הזו.

(8/9) הגדרים בורגני ופרוליטריון, כבר אינם מספיקים בימינו לבאר על ידיהם את ההסטוריא הכלכלית, אלא צריכים לשמות יותר כוללים, והיינו מעמד החרוצים ומעמד הנחשלים (לעיל בויכוח אות ד[29]).

אחרי 25 שנים של נסיון באנו במבוכה בדבר האושר המוחלט המובטח לנו ממשטר הק', כי השונאיו אומרים שהוא בכל רע, והאוהבים
אומרים שהוא ג"ע עלי אדמות. אכן אין לדחות דברי השונאים במחי יד, כי כשהאדם רוצה להכיר מדותיו של חבירו הוא מחויב לשאול אוהביו ושונאיו גם שניהם, כי כלל בידינו שהאוהבים ידעו רק מעלותיו בלבד ולא שום חסרון, כי "על כל פשעים תכסה האהבה", [30] והשונאים הם להפך, שלא ידעו רק חסרונות בלבד כי על כל המעלות תכסה השנאה, ונמצא כששומע דברי שניהם אז ידע האמת.
ורצוני לבקר כאן את הקומוניזם משורשו, ולתת הסבר על מעלותיו ומגרעותיו והעיקר הוא שרצוני לבאר את התקונים איך אפשר לתקן את כל מגרעותיו, באופן שהכל יודו ויראו שמשטר הזה הוא באמת משטר הצדק והאושר גם יחד.

מה גדלה שמחתנו אז, כשהק' בא לידי נסיון מעשי באומה כ"כ גדולה כרוסיא, כי היה ברור לנו שאחר איזה שנים מועטות יגלה משטר הצדק והאושר לעיני כל העולם, שמתוך כך, יעלם משטר הרכושני כהרף עין מן העולם. אכן לא כך היה, ולהיפך, כל האומות בעלי הציביליזאצית מדברים על משטר הק' הסאווייעטי כל מום רע, עד שלא לבד שלא נתבטל המשטר הרכושני, אלא שנתחזק כפלי כפלים יותר מטרם הנסיון הסוביעטי.

קטע ג

(14/8) למה חייבו ... צורת הק' להיות איש לפי כחו ואיש לפי מעשיו.

(10/1) אין משטר ק' מתקיים על חברה אנטי ק', משום שאין זכות קיום למשטר הנסמך על כידונים.

(10/2) הק' הנבנה על גלי קנאה מוכשר רק להפיל ולהחריב הבורגנים אבל לא להטיב עם הפרול' הנחשלים, ולהיפך שבשעה שיכלו הבורגנים יפול חיצי השנאה על הנחשלים.

(10/5) אין דבר שיכול להבטיח משטר בכח על דורות הבאים חוץ מהדת.

(10/6) אע"פ שהאבות שהם אידיאליסטים קבלו עליהם הק' אין בטחון שבניהם ימשיכו בו.

(/4) ואין צריך לומר אם גם האבות קבלו הק' בכפיה ואונס כנהוג בק' אגאיסטי, שסוף סוף יקומו ויחריבוהו.

(10/3) (10/1) אין משטר ק' מתקיים על חברה אנטי ק', כי יתחייב להלחם כל ימיו עם האנטי ק'. כי כל אדם מטבעו נוטה לרכוש.

ואינו יכול לעבוד בלי מאטיוו פאוור [31]

וכידוני הצבא לא יהפכו טבע האדם

ואידיאליסטים מועטים המה.

כי כמה אלפים שנה של עונשים רובצים על הגנבים והגזלנים והרמאים ועכ"ז לא שינו את טבעם אע"פ שיש להם דרכים להשיג הכל בדרך המותר. והדבר דומה כלפי דידן, למי שמוצא חברה שכולם גנבים ורוצחים ושודדים ורוצה להנהיגם ולהגבילם בדרך החוק ע"י כח: שמוכרח להתפוצץ.

(10/4) כפול. (14/1) כפול. (14/2) כפול.

(14/3) כיון שנצחון בדעה מובטח להרוב, ומכ"ש ההוצאה לפועל של הק' לא יתקיים אלא ע"י רוב צבור. אנו מחויבים להנציח רמה המוסרית של רוב צבור באֹפן שלא יקולקל לעולם.

(4/1) (ואולי גם 4/2) והדת הוא בסיס הבטוח היחיד שלא יתבטל לדורות.

(14/4) צריכים להעביר הק' על הפסים של "שלי שלך ושלך שלך", דהיינו אולטרואיזם אבסולוטי. ואחר שרוב הצבור יגיע לזה, יתקיים "כל איש יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו".

(14/5) מטרם שרוב צבור הגיע לרמת המוסר כזה, אסור להלאים הרכוש. מטעמים הנ"ל.

קטע ד

(8/1) אם עושים הלאמה, מטרם שרוב צבור מוכן לכך דומה לסותר ביתו הרעוע מטרם שיש לו האמצעים לבנות בית חזק.

(8/2) חלוקה צודקת, אין הפירוש להשוות החרוצים אל הנחשלים כי זהו חורבן הצבור. אלא להשוות הנחשלים אל המוכשרים.

(8/3) הק' האג' מתקיים עתה בזכות קבוצת אידיאליסטים שבראשה. אבל בדורות הבאים, אין הצבור בוחר באידיאליסטים אלא במוכשרים ביותר, שהאידיאה אינה מגבילתם, ואז יקבל הק' צורה של נציזם.

(8/4) בק' האגא' רוצים המעבידים למעט הצריכה של העובד, ולהרבות פריון עבודתו, שיהיה תמיד בספק אם יספיק. ומשובח ממנו האימפריאליסטים, שהמעבידים רוצים להרבות הצריכה של הפועל, ולהשוות פריון עבודתו לצריכה.

קטע ה

(8/9) הגדרים בורגני ופרוליטאריון כבר אין מספיקים לבאר ההיסטוריא, אלא: למעמד חרוצים ולמעמד נחשלים.

(8/6) חוק טבעי הוא שמעמד החרוצים ינצלו את מעמד הנחשלים, כמו דגים שבים שהחזק בולע את החלש. ואין הפרש אם החרוצים הם בורגנים או פקידי הממשלת הק', אלא השאלה היא כמה חירות וחדוות החיים הם משאירים להנחשלים.

מעמד החרוצים הם 10 אחוזים, ומעמד הנחשלים המונהגים מהם, הם תשעים אחוזים מהחברה.

(0/0) אין תקון לנחשלים, אלא אם כן הם יבחרו בעצמם (/8) את אותם החרוצים שימשלו עליהם. ואם אין בידיהם כח הזה, אז סופם להיות מנוצלים לבלי גבול ע"י החרוצים.

קטע ו

(13/1) מעמד החרוצים, דהיינו השליטים והמפקחים, סופם ליצור גלות מצרים על מעמד הנחשלים שהם העובדים, משום שהשליטים מקבצים לידם כל העודפים של העובדים, והם הלוקחים מהם חלק בראש, וכן מטעם טובת הצבור, לא יניחו לשום עובד להמלט מתחת ידיהם למדינה אחרת וישמרו עליהם כמו ישראל במצרים, שאין עבד יוצא מהם לחירות.

(13/2) מעמד החרוצים, בסופם, ימיתו כל הנכים והזקנים, שאוכלים ואינם עושים, או אפילו אם אוכלים יותר ממה שיוכלו לעבוד. כיון שהוא לרעת החברה: וסענטימענטים אין להם, כנודע.

(13/3) בשעה שהסוחרים והספסרים יתהפכו למחלקים יתהפכו הקונים למקבלי לצדקה מידיהם, וגורלם יחתך לפי חסדי המחלקים, או בשיעור היראה מפני המפקחים, אם יהיה להם ענין בזה.

(13/4) כיון שהבעלות והשליטה אינם זהות, למשל אניה השייך להמדינה, שכל אזרח יש לו בעלות עליה, עם כל זה אין לו דריסת הרגל שמה, אלא לפי רצונם של המנהלים השולטים עליה כמו כן אפילו אם תהיה ממשלת פרוליטאריון, לא תהיה להם שום עדיפות יותר בנכסי הממשלה ממה שיש להם עתה בנכסי הבורגנים. כי כל השליטה שבהם רק למנהלים, שהם הבורגנים של עתה, או הדומים להם.

(13/5) מדינה כזו, שק' שולטים על אנטי ק', מוכרח להמצא בידי אוליגרכיא בדיקטאטורא מוחלטת אשר כל אנשי המדינה יחשיבו כמו אפס, ויהיו נתונים בידיהם לעונשים אכזריים, כפי שרירת לבו של כל מנהל ומנהל. כי באֹפן אחר לא יבטיחו קיום צרכיהם של המדינה.

(13/6) במשטר כזה צריכה הממשלה לדאוג שלא תהיה בחירה דמואקראטית, מחמת שרוב צבור הם אנטי ק'.

(8/5) הק' האגא' אינו משחרר כלום את הפרוליט' ואדרבא במקום מעבידים בורגנים שהולכים בנוח עם העובדים יעמידו מעמד מנהלים ומפקחים שישעבד את הפרוליט' בכפיה בעונשים קשים ומרים והניצול והדיכוי יוכפלו עליהם, ולא יקל להם כלום מה שהניצול הוא לטובת המדינה, כי סוף סוף השמנת יקבלו המעבידים והמדכאים, ולעמלים יתנו הסערוויטקע. [32] ותחת זה נמצאים בפחד מוות תמידי או עונשים הגרועים ממות.

(8/8) במדינה כזו, שהק' ישלטו על אנטי ק', מוכרחים המנהלים לראות, שלא תהי' אפשרות לבני המדינה לגלות העול והדיכוי שלהם, כי אחר שכל העבודות תהיינה ברשותם, אז יגזרו על המדפיסים שלא ידפסו, ועל הנואמים שלא ידברו ולא יגלו שום ביקורת על מעשיהם, אלא שיהיו מחויבים לשקר ולחפות עליהם ולצייר גן עדן עלי אדמות. ולא תיוודע צרתם לעולם. ומכ"ש המיעוטים שלא ימצאו חן בעיני המנהלים משום איזה טעם שהוא יוכלו להעבירם מעולם בלי בושה ובלי יראה שיודע לחוץ. ומה יהיה עם יהודים שרוב בני העולם שונאים אותם?

(8/7) אמנם אמת גמור הוא שאי אפשר שתהיה חברה טובה ומושלמת אא"כ הרוב שבה הוא טוב כי ההנהלה מציירת טיב החברה, וההנהלה נבחרת מרוב צבור, ואם רובם רע, בהכרח גם ההנהלה היא רעה. כי רעים לא ישימו עליהם מושלים שיהיו למורת רוחם.

ואין להקשות מן הדעמוקראטיות המאדערניות כי המה בתחבולות שונות מרמים את צבור הבוחרים. וכשיתחכמו ויבינו העורמות שלהם, אז בטח יבחרו הרוב הנהלה כפי רוחם. ועיקר הערמה עומדת להם במה שמקדשים מתחילה אנשים בשם טוב, ומפרסמים אותם אם בחכמה אם בצדקות, ואז ההמונים מאמינים ובוחרים אותם. אבל שקר אינו מתקיים לעולם.

(0/0) ובזה נמצא הסבר להיטלעריזם. כי א' מפלאי הטבע הוא, מה קרה לגרמנים, שנחשבו מעמים בעלי ציביליאזאציה היותר נעלים, ופתאום ביום אחד נהפכו ונעשו עם פראי אדם, הגרוע ביותר מין עמים הפרימיטיבים, שכבר היו מעולם. ולא עוד; שהיטלר נבחר על פי רוב ובהאמור הוא פשוט מאד. כי באמת אין שום דעה לרוב הצבור, שסורן רע, אפילו בעמים הציבוליזירטע [33] ביותר. אלא שמרמים את רוב הצבור כנ"ל. ולפיכך אפילו שרוב הצבור הוא רע יכול להיות הנהגה טובה.

אבל אם בא אדם רע המוכשר לגלות את הרמאות שעושים המנהלים עם אנשים המפורסמים שהם יוצרים, ומראה אותם אנשים הראוים לבחירה לפי רוחם ורצונם, כמו שעשה היטלער (וכן לֵענִין וטראצקע [34]), אין שום פלא שמשליכים כל הרמאים ובוחרים במנהיגים רשעים לפי רוחם.

ולפיכך היה היטלער באמת נבחר דעמאקרטי שנתיחד בו רוב הצבור. ואח"ז הכניע וביער כל האנשים בעלי אידיאה ועשה בעמים כרצונו וכרצון העם.

וזהו כל החידוש כי מימות עולם עוד לא קרה שרוב הצבור ישלטו באיזו מדינה, אלא או האוטוקראטים, [35] שסוף סוף יש בהם איזה שיעור של מוסר. או אוליגרכיא, או דעמקרטים הרמאים כנ"ל. אבל רוב הצבור הפשוט לא שלטו אלא בימי היטלער ימ"ש.

ונוסף על זה הרים הרשעות כלפי עמים זרים. והרים טובת הכלל עד למסירת נפש. כי הבין נפש הסאדיסטים שאם נותנים להם מקום לפרוק את הסאדיזם, ישלמו בעד זה גם בנפשם.

קטע ז

(9/1) הק' האג' אין בכחו למנוע מלחמות. כי האומות החרוצים או בעלי חומר הגלם לא ירצו להשתוות ולהתחלק עם אומות העניות והנחשלות. וע"כ שוב אין לקוות על השלום אלא בכח השמירה מפני המלחמות דהיינו בהכנות כלי זיין, להשמר מפני הקנאה והשנאה של האומות העניות והנחשלות, ממש כמו היום.

(9/2) ולא עוד, אלא גם יתווספו מלחמות מחמת שינוי אידיאות למשל, טיטואיזם, ציוניזם.

(9/3) כבר דברתי וכתבתי מזה בתרצ"ג [36] וצווחתי ככרוכיא והזהרתי כי המלחמות של היום יחריבו העולם. ולא האמינו. אבל עתה אחר הפצצות האטומית והמימית אני חושב שהכל יאמינו לי אם לא נינצל ממלחמות יהי' קץ העולם.

קטע ח

(3/2) הק', אם היא צודקת כלפי כל אומה, היא צודקת כלפי כל האומות, כי איזה זכות ובעלות יש על חמר גלם של הארץ לאומה יחידה, יותר מלשאר. מי חקק חוק החזקה ומכ"ש שקנוהו בחרבות וכידונים. וכן למה תנצל אומה אחת את חברתה, אם דבר זה אינו צודק לכל יחיד. במלה אחת, כמו שצודק ביטול רכוש ליחיד, כן הוא צודק כלפי כל אומה. ורק אז יהיה שלום בארץ. ותמה על עצמך, אם החזקה וחוק הירושה (3/3) אינה מקנה זכות קנין ליחיד, למה יהיה מקנה לאומה שלמה, וכמו שחלוקה צודקת נוהגת ביחידי האומה, כן צריכה להיות חלוקה צודקת בין לאומי: בין החמר גלם, ובין אמצעי היצור ובין רכוש המצטבר לכל האומות בשוה בלי הפרש בין לבן לשחור, בין צביליזרטי [37] לפרימיטיבי. ממש כנוהג בין יחידים של אומה אחת.

(9/4) ובשום אופן אין לחלק בין יחידים, אומה אחת, או בין כל אומות העולם, וכל עוד שיהיה איזה (0/0) הפרש, לא יפסקו המלחמות.

(0/0) מק' אגאיסטי אין שום תקוה לק' בין לאומי. ואפילו אמעריקא תקבל משטר ק', וגם הודו וסין יקבלו (9/6) משטר ק'. אין עוד שום גורם שיכריח בני אמריקא להשוות רמות החיים שלהם עם בני אפריקא והודו הפראים והפרימיטיבים. וכאן לא יועילו כל התרופות של מרקס ולֵענִין, דהיינו לשסה את מעמד העני, שיגזלו את מעמד העשיר, כי מעמד העשיר כבר הכינו להם כלים לשמירה.

ואם לא יועיל, הרי כל הק' האג' לשוא ולריק, כי לא ימנעו מלחמות כל עיקר.

קטע ט

(7/1) עובדא היא שישראל שנואים מכל האומות אם מטעם דת אם מטעם גזע אם מטעם קאפעט' אם מטעם ק' אם מטעם קאסמאפאליטים וכו'.
(7/3) כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיע שלו. ולא יועיל שום עצה לזה אלא להביא ק' אלטרואיסטי בין לאומי המוסרי בין כל הגויים. (7/2 כפול)

(12/1 ו 12/2) על ישראל מוטל לקבל הק' האלט' הבין לאומי תחילה לכל האומות ולהיות סמל להראות הטוב והיופי שבמשטר הזה. כי משום שהם סובלים ויסבלו מהעריצות שבמשטרים יותר מכל האומות. והם כמו הלב הניכוה תחילה לאברים. לפיכך מוכשרים יותר מכולם לקבל המשטר התקין תחילה.

(11/1) כל מציאותנו במדינת ישראל היא בסכנה. משום שלפי סדר הכלכלה הנוהגת, עוד יעבור זמן מרובה מאוד מטרם שכלכלתנו תהיה יציבה. ומועטים מאד שיוכלו לעמוד בנסיון להתענות בארצינו בשעה שיש להם עצה להגר לארצות אחרות העשירות. ולאט לאט יברחו מהסבל עד שלא ישאר מספר הראוי להקרא בשם מדינה, ויבלעו ח"ו בין הערבים.

ואם יקבלו המשטר הק' האל' הבין לאומי, מלבד שיתן להם סיפוק להיות אבנגארד [38] לגאולת העולם, שידעו שכדאי לסבול משום זה. אלא גם יוכלו לשלוט בנפשם להוריד רמת חייהם בעתו, ולעבוד הרבה, בשיעור שיבטיח כלכלה יציבה להמדינה.

(0/0) ואין צריך לומר הקיבוצים, שכל מציאותם שמה בנויה על אידיאלים, שמטבעו ללכת ולהתמעט בדורות יבואו, כי אידיאל אינו ניתן בירושה, ובלי ספק שהם יחרבו תחילה קודם לכל.

קטע י

(4/1) הדת הוא בסיס היחיד הבטוח להעלות הרמה המוסרית של החבר עד שכל אחד יעבוד לפי כחו ויקבל לפי צרכיו.

(4/2) בלתי מובן ...

(4/3) אם היית באי של פראים, אשר לא תוכל להציל חייהם, שלא ישמידו את עצמם באכזריות נוראה, זולת על ידי הדת, ההיית מפקפק בזה לסדר להם דת המספיק להציל מציאות האומה הזו שלא תשמד מן העולם.

ולגבי ק' אלטרואיסטי הכל פראים, ואין שום תחבולה להטיל משטר כזה על העולם זולת בדרך הדת, כי כפיה דתית נעשית רצון בבנים (4/7)
כמו שראינו בנסיון באומות שקבלו דת מחמת כפיה ואונס. מה שאין כן בכפיה ע"י חינוך ודעת הצבור שאינה ירושה לבנים, אלא הולכת ומתמעט. וא"כ תאמר מוטב שכל העולם ישמידו זה את זה ואל תטיל עליה גורם בטוח להובילם אל החיים ואל האושר. קשה להאמין שאיזה בר דעת יהסס בזה.

(4/6) כיון שאי אפשר חברה דעמאקרטית יציבה זולתי ע"י חברה שרובה טובה וישרה. מחמת שהנהגת החברה היא ע"י הרוב, אם טוב ואם רע, לפיכך אין לייסד משטר ק' אלטרואיסטי אא"כ רוב צבור מוכן לזה לדורות, ואין להבטיח זה כי אם ע"י דת (4/8). כי מטבע הדת הוא, שאע"פ שמתחילתו הוא באונס סופו הוא ברצון.

(0/0) הדת והאידיאה משלימים זה את זה, כי כמו שהאידיאה לא תוכלה להיות נחלת הרוב, כן האמונה שולטת ביותר על הרוב הפרימיטיבי שאינו מסוגל לאידיאה.

(4/4) מחמת תאוות הרכוש, וכן לעבוד פחות מחבירו ולקבל יותר מחבירו, אי אפשר לבנות ק' אלט' מטרם שמתפשט הק' האגאיסטי, אלא עתה, אחר שכבר שליש העולם קיבל את הק' האגא', אפשר בצירוף כח הדת לייסד ק' אלטרואיסטי.

(4/5) האדם לא יוכל להסתפק בצווים יבשים בלי שילוה אותם טעמים הגיוניים ההולכים ומחזקים המנהגים ההם. כלומר, שיטה פילוסופית. ולגבי דידן כבר מוכנת פילוסופיא שלמה על הרצון להשפיע, שהוא ק' אלטרואיסטי המספיק לאדם להגות בו כל ימיו ולהתחזק על ידו במעשי ההשפעה.

קטע יא

(3/4) הק' האג' סופו לקחת צורת נציזם לגמרי, אלא בתמונת נציונאל-קאמאניזם, שאין חילוף שם הזה מפריע אף לאחת מכל מעשים השטנים של היטלר. באֹפן שהרוסים יהיו ההערין פאלק [39] וכל העולם עבדים נרצעים להם בנוסח היטלר. (עי' 8/3) [40]

במשטר הבורגני, עיקר חמר הדלק להצלחה היא ההתחרות החופשי, שבעלי התעשיה והסוחרים ישחקו בה, ולזוכים נעים מאד ולבלתי זוכים גורלם מר מאד.

וביניהם הוא מעמד הפרולטריון, שאינו מקבל חלק במשחק הזה, אלא הוא כמו נייטראלי ביניהם, ואינו עולה ואינו יורד, אבל רמת חייו בטוחה, מחמת כח השביתה שיש בידיו.

(13/7) סוף סוף הן במשטר ק' והן במשטר בורגני הנחשלים אינם ראויים להנהגה, אע"פ שהם הרוב צבור, אלא שמוכרחים לבחור מנהיגים מן החרוצים, עכ"ז כיון שהם נבחרים על ידיהם יש להם תקווה שלא ינצלו אותם כל כך.

מה שאין במשטר הק' האג' שאין המנהלים נבחרים מפי רוב צבור, להיותם אנטי ק'. וכמו ברוסיא ושאר שאין לוח נבחרים אלא מק' בלבד, לפיכך גורלם מרה מאד כי אין לפרוליטריון שום נציג בהנהגה.

וכל האמור הוא לפי הכלל, שהפרולטריון הם אנטי קאמוניסטים מטבעם. כי הפרולטאריון אינם אידיאליסטן, והם רוב החברה הנחשלים, אשר לפי דעתם חלוקה "צודקת" פירושו שיתחלקו שוה בשוה עם החרוצים, אשר החרוצים לעולם לא ירצו בזה.

(0/0) דברי הם רק לפרוליטריון, דהיינו אל הנחשלים (14/1) שהם רוב החברה, כי לחרוצים והאינטליגענצ' הם ישאבו תמיד את השמנת הן במשטר ק' והן במשטר בורגני. ועל פי הסברא ייטב להם יותר, לחלק גדול מהם, במשטר ק', מפני שלא ייראו מפני בקורת. כנ"ל אות ...

רק לכם הפרולטאריון הנחשלים לכם יהיה גרוע בתכלית במשטר הק', כנ"ל.

אבל מעמד החרוצים יקבלו שם אחר, דהיינו מנהלים ומפקחים, ואז יהיה להם יותר טוב, כי יתפטרו מההתחרות המפיל חללים בבורגנים, ויקבלו שלהם בקביעות ובהרווחה.

ואין שום עצה ותחבולה אל הנחשלים שיצאו מפחד המלחמות והאבטלה והשפלות, אלא הק' האולטרואיסטי. לפיכך אין דברי מופנים לחרוצים והאינטליגענציע, כי בטח לא יקבלו דברי, אלא רק הפרוליטאריון והנחשלים הם יוכלו להבין אותי ואליהם אני מדבר. וגם לאותם החסים על הנחשלים ומשתתפים בצערם.

(14/2) (0/0) אחד מחירויות האדם הוא שלא יהיה קשור למקום אחד כמו הצומח שאינו רשאי לעזוב מקום יניקתו. לפיכך כל מדינה מחויבת להבטיח שלא תעכב על האזרחים לבא למדינה אחרת. ועם זה צריכים להבטיח, שכל מדינה לא תסגור שעריה מפני גרים ומהגרים. ועי' 13/1 [41]

(2/10) מטרם שרוב צבור מוכן להשפיע לזולתו אין לקבוע משטר ק' אולטרואיסטי.

(2/1) סוף הק' האלט' הוא להקיף את כל העולם ולכל העולם תהיה רמת חיים שוה. אמנם תהליך המעשי הוא לאט לאט, שכל אומה שרוב צבור שלה כבר נתחנך להשפעה לזולתו יכנסו בראש למסגרת הק' הבין לאומי.

וכל האומות, שכבר נכנסו במסגרת ק' בין לאומי יהיו להם רמות חיים שוים, באֹפן שהעודפים של אומה העשירה או החרוצה ישבחו רמת החיים של אומה הנחשלה או העניה בחמר גלם ובאמצעי יצור.

(2/2) הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך" שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הק'. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה.

(2/11) חוקי הדת השוה לכל העולם הם:

א.שיעבוד בשביל טובת בני האדם כפי יכלתו ויותר מיכלתו אם יהיה צורך עד שלא יהיה רעב וצמא בכל העולם.

ב.אע"פ שהוא עובד חרוץ לא יהנה מהחברה יותר ממי שהוא נחשל, באֹפן שיהיה רמת חיים שוה לכל נפש.

ג.עכ"ז אע"פ שיש דת יש להוסיף אותות כבוד ע"פ דת. שכל המהנה להחברה יותר יקבל אות כבוד חשוב ביותר.

ד.כל המעכב מלגלות מדת חריצותו לטובת החברה יענש לפי חוקי החברה.

ה.כל אחד ואחד מחויב להתאמץ על פי הדת להרים רמת חיים של העולם יותר ויותר באֹפן שכל באי עולם יהנו מחייהם ויהי' להם חדות החיים יותר ויותר.

ו.וכמו כן ברוחניות אלא ברוחניות לא כל אחד מחויב לעסוק בזה אלא אנשים מיוחדים לפי הצורך.

ז.יהיה כמו ב"ד עליון, וכל מי שירצה לתת חלק כושר עבודתו על חיים רוחניים מחויב לקבל רשות מב"ד הזה.

וכן לפרט יתר חוקים הנחוצים.

(2/3) כל הנכנס, יחיד או צבור, למסגרת הק' האלט' מחויב לשבע שבועת אמונים שיקיים כל זה, מטעם שה' צוה כן.

או עכ"פ יתחייב למסור לבניו שה' צווה כן. ומי שאומר שמספיק לו האידיאה, יש לקבלו ולנסותו אם אמת הוא. ואם הוא אמת, אפשר לקבלו. ועכ"פ יבטיח שלא ימסור לבניו מדרך הכפירה שלו, אלא ימסור אותם לחינוך המדינה.

ואם אינו רוצה לא זה ולא זה, אין לקבלו כלל. כי יקלקל את חביריו ויצא שכרו בהפסדו.

(2/4) תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב צבור שבו יהיו מוכנים לעבוד כפי יכלתם ולקבל כפי צרכם מטעם דת. ויעבדו בחריצות כמו עובד בקבלנות. וכן יותר ממדת העבודה של 8 שעות. וכן יהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה שלמה. במלה אחת שכל הסדר של החברה הקטנה ההיא יהיה מספיק למסגרת בשביל כל אומות העולם כולם, בלי לגרוע ובלי להוסיף.

והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית ההולכת ומתרחבת על עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס למסגרת ההיא יקבל עליו אותה הנהגה ואותה התכנית של המוסד באופן שכל העולם יהיה עם אחד לריוח והפסד ולתוצאות.

(2/5) המשפט הנסמך על הכח יבטל לגמרי מהמוסד הזה, אלא שכל הסתירות שתהיינה בין בני החברה תהיינה נפתרות בין הנוגעים בדבר בעצמו. וכל מי שינצל צדקת חבירו או חולשתו לטובת עצמו יגונה מדעת הצבור הכללי.

עכ"ז, יהיה ב"ד קבוע וישמש רק לברר את הספיקות שיבואו בין אדם לחבירו. אבל לא יהיה נסמך על שום כח. והמסרב לדעת ב"ד יגונה מדעת הצבור, ותו לא.

(2/6) ואין לפקפק אם זה מספיק, כי כן לא האמינו שאפשר לחנך ילדים בהסברה גרידא, אלא רק במקל חובלים. עד שהיום רוב הציביליזאציע קבלו על עצמם שלא להכות ילדים, והחינוך הזה מצליח יותר מבשיטה הקודמת.

כן אם ימצא איזה יוצא דופן בהחברה, אין להביאו לפני משפט הנסמך על כח. אלא ע"י הסברים וויכוחים ודעת הצבור, עד שיחזירו אותו למוטב.

ואם כל התחבולות לא יועילו לו אז יפרשו ממנו בני החברה כמו ממנודה, ואז לא יוכל לקלקל אחרים מהחברה.

(2/7) טוב לתקן ששום אדם לא יתבע צרכיו מהחברה, אלא שיהיו ממונים שיחזרו על הפתחים לחקור צרכי כל אחד והם ימציאו לו מעצמם.

באֹפן, שיהיה מחשבות כל אחד רק להשפיע לזולתו ולא יהיה נזקק לעולם לחשוב לצרכו עצמו.

(0/0) הבסיס על זה: כיון שאנו רואים שבמדת הצריכה אנו שוים לכל החי, וכן כל המעשים הבזוים שבעולם באים מן הצריכה. ולהיפך אנו רואים שכל המעשים המאושרים שבעולם באים ממדת ההשפעה לזולתו.

לפיכך יש לנו לקמץ ולדחות המחשבות של צריכה לעצמו ולמלאות מחשבתינו רק במחשבות של השפעה לזולתו. שזה יתכן באֹפן הנ"ל.

החופש של הפרט צריך להיות נשמר כל זמן שאינו מזיק להחברה

חוץ ממי שרוצה לעזוב את החברה וללכת לאחרת אין לעכבו בשום פנים שבעולם, אפילו שזה מזיק להחברה. וגם זה באֹפן שלא תהרס כל החברה.

קטע יב

תעמולה

(5/1) ג' יסודות הן להתפשטות הדת: א. סיפוק תשוקות. ב. הוכחות. ג. תעמולה.

א.סיפוק תשוקות: הוא כי בכל אדם אפילו בחפשי יש ניצוץ בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלקים. וכשהוא מתעורר לפרקים מעורר בו תשוקה לדעת את האלקים או לכפור באלקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים להכל.

יש להוסיף על זה ענין השארת הנפש ושכר לעולם הבא. וכן כבוד הפרט וכבוד האומה.

ב.הוכחות. שאין קיום לעולם זולתו, ומכ"ש בימי האטום ופצצת המיימן.

ג.תעמולה. לשכור אנשים להפיץ הדברים הנ"ל בין הצבור.

(6/1) הק' האג' הוא מוקדם לק' האלטרואיסטי, כי מאחר שיש לו שליטה בחיים לבטול הרכוש. אפשר לחנך שהביטול רכוש יהיה מחמת אהבת זולתו.

(5/2) יש למהר לשלב השני של הק', שהוא ק' אלטרואיסטי, מטעם כי החסרונות והשמוש בכח של הק' האג' מרחיקים את העולם מכל השיטה. ולפיכך הגיע הזמן להראות השלב הסופי של הק' האלטרואיסטי, שיש בה מכל הנועם ואין בו שום דופי. גם יש לחשוש מאד שלא יתעוררו מקודם המלחמה השלישית, כי פן יבולע כל הק' מן העולם.

במלה אחת אין מהלומה יותר קשה למשטר הרכושני, כמו צורת ק' מושלמת על דרך הנ"ל.

(0/0) כבר אנו עדי ראיה שמשטר הרכושני חזק הוא וגם הפרליטריון של המדינות הרכושניות ממאסים במשטר הק'. וכל זה מפני הכפיה והכח המחויבת בה, מטעם שליטת קבוץ של ק' על חברה אנטי ק'. לפיכך אין לצפות כלל שהמשטר מתבטל מאליו. ואדרבה להיפך הזמן פועל לטובתם, כי כל עוד משטר הק' יקיף העולם יתגלו הכפיה והשעבוד שבו שכל אדם בינוני ממאס בהם בתכלית.

כי כל אשר לאדם יתן בעד חרותו.

ועוד דבר. כיון שהק' אינו מתפשט בארצות הציביליזאציע אלא בארצות הפרימיטיביות יהיה נמצא בסופו של דבר חברת מדינות עשירות עם רמת חיים גבוה במשטר הרכושני, וחברות מדינות עניות עם רמת חיים נמוכה במשטר הק'.

ואז יחתך הדין על הק' ששום אדם בן חורין לא ירצה לשמוע ממנו וימאס אותו כמו שממאסים היום במשטר של עבדים מכורים לכל חייהם.

(5/2) להתפשטות ותעמולה

יש לזכור שכל היסורים וחבלי עוני והשחיטות וכו' אין להם תקון אלא בק' אלטרואיסטי, ואז לא יקשה לאדם לתת ולמסור נפשו עליו.

(7/1) היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו.

(7, 11/1) כל הציונות סופו להתבטל, אם חלילה יתבטל שיבה זו. ומדינה זו עניה מאד, ותושביה עתידים לסבול הרבה שבלי ספק לאט לאט המה או בניהם עתידים לעקור מן הארץ ולא ישאר רק מספר מבוטל, שסופו להיטמע בין הערבים.

והעצה לזה רק הק' האלט' שמלבד מה שמאחד כל האומות להיות אחד שיסייעו זה לזה, הנה גם נותנת כח הסבלנות לכל אחד ואחד, והעיקר שהק' נותנת כח מרובה לעבודה באֹפן שפריון העבודה ישלים חסרון העניות.

(/4) אם יקבלו הדת אז יתכן לבנות ביהמ"ק[42] ולהחזיר כל הפאר העתיק, שזה ודאי היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגוים על חזרתם לאדמתם. ואפילו על הערבים. משא"כ שיבה חילונית כיום, אינו עושה שום רושם על הגוים, ויש לחוש אם לא ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם.

ואצ"ל על החזרת ירושלים.

ואפילו על הקאטאליקים[43] היה מטיל פחד.

קטע יג

ועד כאן בארתי שק' ואלט' היינו הך וכן אג' ואנטי ק' היינו הך. אמנם כל זה הוא שיטתי עצמי. אבל אם תשאל לראשי הק' עצמם, יכחישו זאת בפה מלא. ולהיפך, כי יאמרו שהם רחוקים מכל סנטימנטליות וממוסר הבורגני, אלא המה מבקשי הצדק בלבד, על דרך "שלי שלי ושלך שלך".

(וכל זה עלתה להם מפני החיבור שנתחברו עם הפרוליטאריון)

ולפיכך נסתכל על פני הדברים לפי תפישתם הם. ונבקר את הצדק הזה שהם מבקשים.

לפי התפתחות המשטרים של היום אותם הגדרים בורגני ופרוליטריון כבר אינם מספיקים לבאר ההיסטוריא. כי צריכים לגדרים יותר כוללים, וראוי לגדור אותם תחת השמות חרוצים (שבמשטר הב' הם הקאפיט', ובמשטר הק' וכו') ונחשלים.

כי כל חברה נחלקת על חרוצים ונחשלים, דהיינו כ-20 אחוזים יהיו חרוצים ו-80 אחוזים נחשלים. וחוק טבעי הוא שמעמד החרוצים ינצלו את מעמד הנחשלים, כמו דגים שבים שהחזק בולע את החלש. ואין הפרש בזה אם החרוצים הם בורגנים קאפיטאליסטים או שהם מנהלים ומפקחים ואינטליגנציע, סוף סוף אותם העשרים אחוזים החרוצים ישאבו תמיד השמנת, וישאירו להעמלים את מי החלב הכחושים. אלא השאלה היא, כמה הם מנצלים את הנחשלים. ואיזה מין חרוצים מנצלים יותר את הנחשלים אם מין הבורגנים, או מין המנהלים והמפקחים.

קטע יד

הבסיס של כל הביאור, הוא גילוי חומר הבריאה הרוחנית והגשמית שאינה אלא רצון לקבל, שהוא יש מאין. אבל מה שהחומר זה מקבל נמשך יש מיש.

ומכאן ידוע בבירור מה טוב ומה ה' דורש מאתנו, אינו אלא השואת הצורה. כי הגוף שלנו מטבע בריאתו אין לו אלא רצון לקבל, ולא להשפיע כלל. שהוא ההיפך מהבורא ית' שכולו להשפיע ולא לקבל כלל, כי ממי יקבל? ובשינוי צורה זו נפרדה הבריאה מן הבורא ית' ועל כן נצטוינו לעשות מעשים לעשות נ"ר ליוצרו בתורה ומצות וכן להשפיע לחברו, כדי לקבל צורת ההשפעה ונחזור ונתדבק בבורא ית' כמוקדם הבריאה.

ההבדלים ביני לשופנהואר:[44]

א.הוא תופס אותו לעצם כשהוא לעצמו, ואני תופס אותו לצורה ולנשוא. אמנם המהות הוא בלתי נודע, אבל יהיה מה שיהיה, הוא נמשך יש מיש.

ב.הוא תופס עצם הרצון, לשאיפה, ששום מטרה לא תוכל לשים לה קץ, אלא העפלה תמידית ודחיפה בלתי פוסקת. ואצלי הוא מוגבל לקבל דברים מסוימים ויש לו שביעה, דהיינו מגמה. אלא השגת המטרה מגדלת הרצון לקבל. ע"ד "יש לו מנה רוצה מאתים". [45] אבל מקודם לכן היה הרצון לקבל מוגבל בהשגת מנה בלבד, ולא רצה מאתים. באֹפן שהשאיפה התמידית הוא מקרה התרחבות שברצון, ואינו עצם הרצון לקבל.

ג.הוא אינו מחלק בין רצון להשפיע ובין רצון לקבל, ואצלי רק הרצון לקבל הוא עצם הבריה, משא"כ הרצון להשפיע שבו הוא אור אלקי, והוא בחינת בורא ולא נברא.

ד.הוא תופס הרצון עצמו לעצם, ומה שרוצה הוא מחשיב כמו צורה ומקרה בעצם. ואצלי הדגש הוא דוקא על הצורה של הרצון, דהיינו הרצון לקבל, אבל הנושא של צורת הרצון לקבל הוא מהות בלתי נודע.

א. [46]כיון שרואה ברצון את הנושא, הוא מוכרח להגדיר איזה רצון כולל בלי צורה, וע"כ בוחר את השאיפה הבלתי נפסקת לחומר, ומה שרוצה הוא הצורה.

אבל באמת אין כאן שאיפה בלתי פוסקת, אלא רצון המתגדל ומתגדל אחר המגמה, והוא צורה ומקרה ברצון.

א.לדידיה עצם, ולדידי צורה. [47]

ב.לדידיה שאיפה בלתי פוסקת, ולדידי מוגדל במגמה.

ג.לדידיה אין חילוק בין להשפיע ובין לקבל, ולדידי הרצון להשפיע היא ניצוץ בורא.

ד.לדידיה השאיפה היא חומר, ואיכות הקבלה היא צורה, ולדידי איכות הקבלה היא חומר הבריאה, והנושא לאיכות הוא בלתי מודע, ואיך שהוא, הוא יש מיש.

[2]מיכה ד, א-ד.

[3]להלן כמה הגדרות למונח "פרוליטריון": מעמד הפועלים, ציבור השכירים, אנשי העמל, מעמד העובדים.

[4]עמים של אדונים.

[5]עם אדונים.

[6]תרצ"ג: 1933.

[7]בקשר לנאמר כאן מומלץ לעיין בתוספות המובאות בסוף חלק זה, קטע ב, עמ' 328.

[8]לל"ה ולל"צ: לעבוד לפי היכולת ולקבל לפי הצורך.

[9]על "הצורה הדתית של כל האומות" ועל "חוקי הדת השווים לכל העולם" ראה להלן בתוספות לחלק זה, קטע יא, עמ' 338.

[10]כא"א יל"כ ויל"צ: כל אחד ואחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו.

[11]בקשר לנאמר כאן מומלץ לעיין בתוספות המובאות בסוף חלק זה, קטע יב, עמ' 340.

[12]רוס' על טשוכ': רוסיה על צ'כוסלובקיה.

[13]מי החלב הכחושים.

[14]להרחבה בעניין ישראל והיהדות מומלץ לעיין בתוספות לחלק זה, קטע ט (עמ' 334) וכן סוף קטע יב (עמ' 341).

[15]נפקא מינה, הבדל.

[16]"אילוף השלטון" הוא פרק בספר "שלטון" של הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל (1872–1970). בעל הסולם מתכוון למהדורה העברית, הוצאת עם עובד, תל-אביב תשי"ג (1953), עמ' 213–214:

"קודם כל, 'בעלות' ו'שליטה' אינן היינו הך. אם מסילת-ברזל, למשל, שייכת למדינה, והמדינה היא כלל האזרחים, אין דבר זה מצד עצמו בא להבטיח שיש לאזרח הרגיל שלטון כלשהו על מסילת-הברזל. [...]

אין המצב שונה ביסודו כשהמדינה באה במקום התאגיד; אכן, מאחר שגדלו של התאגיד הוא הוא הגורם לחוסר הישע של בעל המניות הבינוני, הרי האזרח הבינוני לעומת המדינה חסר-ישע הוא שבעתים. אנית-מלחמה היא רכוש הציבור, אבל אם תנסה על סמך זה להפעיל זכות-בעלות שלך, יחזירוך מיד למקומך. אמנם יש בידך תקנה: בבחירות הכלליות הבאות תוכל להצביע בעד מועמד הטוען להקטנת תקציב הצי, אם תוכל למצוא מועמד כזה; או שיכול אתה לכתוב בעתונים ולדרוש מאת הימאים, כי יתנהגו ביתר נימוס עם המטיילים. אך יותר מזה אין בכוחך לעשות.

אבל, יטען הטוען, אנית המלחמה שייכת למדינה קפיטליסטית, וכאשר תהא שייכת למדינת פועלים, יהיה הכל שונה. דומה אני, שהשקפה זו מראה עד מה אין תופסים את העובדה, שהשלטון הכלכלי הוא כיום יותר ענין של ממשל מאשר ענין של בעלות. אם תאגיד הפלדה האמריקאי, למשל, יעבור לידי ממשלת ארצות-הברית, עדיין יהיו צריכים לאנשים שינהלו אותו; הללו יהיו אותם האנשים המנהלים אותו עכשיו או אנשים אחרים בעלי סמכויות והשקפות דומות. אותה עמדה שהם נוקטים עכשיו כלפי בעלי המניות, יהיו נוקטים אחר כך כלפי האזרחים. אמת, הם יהיו כפופים לממשלה, אבל אם היא לא תהיה דמוקרטית ונענית לדעת הקהל, תהא השקפתה כהשקפת פקידיה".

[17]בנימין אבניאל (1906–1993) היה חבר כנסת החל מן הכנסת השנייה ואילך והשתייך לתנועת החרות. בכנסת השנייה שימש אבניאל כחבר בוועדת העבודה והרווחה. יש לציין כי הכנסת השנייה כיהנה מיולי 1951 עד יולי 1955.

[18]אוליגרכיה: צורת ממשל שבה רוב הכוח הפוליטי מצוי בידי חלק קטן מהאוכלוסייה, שהוא לרוב החזק ביותר גם מבחינות אחרות, כלכלית או צבאית, למשל. המילה "אוליגרכיה" מקורה במילים היווניות ל"שליטה" ו"מעט".

[19]להלן דברי ראסל שאליהם מתכוון כאן בעל הסולם:

"ועכשיו בדבר תנאי התעמולה לאילופו של השלטון. ודאי, שצריך לאפשר פרסומם של קיפוחים ועוולות; הכרח הוא שהתעמולה תהיה חפשית ובלבד שאין היא מסיתה להפרת החוק; הכרח שתהיה אפשרות להאשים פקידים החורגים מתחום סמכויותיהם או המועלים בהן. אסור להניח בידי הממשלה את היכולת להבטיח את שלטונה על ידי הפחדה, זיוף פנקסי הבוחרים או כל שיטה אחרת כיוצאות באלה. אסור שיוטל שום עונש, רשמי או לא-רשמי, על ביקורת מבוססת הנמתחת על אישים חשובים. [...]

אין כל יסוד להניח בודאות שאי-השוויון הזה ייפסק עם הנהגת הסוציאליזם. אבל אמצעי התעמולה בענין זה ייפסקו, אם לא יינתנו הוראות מפורשות לקיימם. העתונים ובתי הדפוס יהיו כולם קנין הממשלה ולא ידפיסו אלא דברים שהממשלה תצווה להדפיסם. כלום אפשר להניח בודאות, שהממשלה תדפיס דברי התקפה על מדיניותה? אם לא, הרי לא תהיה שום אפשרות של תעמולה פוליטית באמצעות הדפוס. לא פחות מזה יהיה קשה לכנס אסיפות פומביות, באשר כל האולמות יהיו שייכים לממשלה. סוף דבר, אם לא יתקינו תקנות קפדניות לתכלית מפורשת זו של שמירת החירות הפוליטית, לא תהיה שום דרך לפרסם תרעומות, והממשלה, משנבחרה פעם, תהיה כל-יכולה, כמו היטלר, ותוכל בקלות להבטיח שתיבחר ותשוב ותיבחר עד קץ הימים. הדמוקרטיה אולי תשמור על צורתה, אך לא תהא בה ממשות יותר מאשר באותן הצורות של שלטון עממי שהאריכו ימים תחת כנפי הקיסרות הרומית" (ברטרנד ראסל, "שלטון", פרק "אילוף השלטון", הוצאת עם עובד, תל אביב, תשי"ג [1953], עמ' 217-218).

[20]כאיל"צ וילפ"כ: כל אחד יקבל לפי צרכיו ויעבוד לפי כוחו.

[21]המניפסט הקומוניסטי עם מבואות והערות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ב (1925), עמ' 44.

[22]זוהי אמירה של לנין בספרו "מטריאליזם ואמפיריו-קריטיציזם", הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, מרחביה, 1950, עמ' 324. להלן המובאה במלואה:

"המוסר נגזר מן המושג על-אודות 'מצבי-הקבע המוסריים'. 'מצב-הקבע, על-פי עצם משמעותו, איננו כולל בשום חלק-מרכיב שבתוכו תנאי-שינוי כלשהם. מכאן נובע, ללא כל שיקול נוסף, כי מצב זה איננו מניח עוד שום אפשרות למלחמה.' (202). 'השויון הכלכלי והחברתי נגזרים מן המושג בדבר מצב-הקבע הסופי' (endgültig, עמ' 213). 'מצב-קבע' זה איננו נובע מן הדת, כי-אם מן 'המדע'. לא 'הרוב' יגשימו, כפי שסבורים הסוציאליסטים, לא שלטון הסוציאליסטים 'יביא ישועה לאנושות,' (207), לא ולא, 'ההתהווּת החופשית' תגשים את האידיאל. וכי אין אתה מוצא, שהריוח מן הקאפיטאל פוחת והולך, ששכר-העבודה גדל והולך בקביעות? (223). שקר-וכזב כל הטענות בדבר 'עבדות השכר'. (229). העבדים – אפשר היה לקצץ את רגליהם ללא עונש, ואלו עכשיו? לא, 'הפרוגרס המוסרי' הוא למעלה מכל ספק: תנו דעתכם ליישובים האוניברסיטאיים אשר באנגליה, לחיל-הישע, (230), ל'אגודות הצדקה' שבגרמניה. בשם 'מצב-הקבע האסתטי' פוסלים את 'הרומאנטיקה'. ואלו על הרומאנטיקה מתייחסים גם כל צורות ההתפשטות ללא-סייג של האני, גם האידיאליזם, גם המטאפיזיקה, גם האוֹקוּלטיזם, גם הסוליפסיזם, גם האגואיזם, גם 'כפיית האלימות של הרוב על המיעוטים', גם 'האידיאל הסוציאלדמוקראטי של אירגון כל העבודה בידי המדינה.' (240-241)."

[23]לנין.

[24]להלן יובאו 14 קטעים המהווים תוספות או טיוטות למאמר זה.

[25]קטע זה מכיל רישומים הנראים כעיקרי דברים שכתב המחבר לעצמו לקראת כתיבת המאמר, מעין טיוטה ראשונה וכוללת.

[26]המניפסט הקומוניסטי עם מבואות והערות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ב (1925), עמ' 117. הציטטה שמביא כאן בעל הסולם לקוחה מתוך המבוא למניפסט שכתב אנטוניו לאבריולה (1843–1904), פילוסוף סוציאליסט איטלקי. להלן הפסקה במלואה:

"הקומוניזם הביקרתי לא סירב מעולם ואינו מסרב גם עתה להפרות את מחשבתו בשפע הרעיונות האידיאולוגיים, המוסריים, הפסיכולוגיים והחינוכיים שאפשר להגיע אליהם מתוך לימוד כל צורות הקומוניזם, החל מכאליאס בן קאלאֶדוניה וכלה בקאבאֶ. יתר על כן: על ידי חקירת הצורות הללו וידיעתן מתפתחת ומתחזקת ההכרה כיצד נבדל הסוציאליזם המדעי מכל השאר. מי לא יכיר מתוך החקירה הזאת כי תומאס מוֹרוּס היה אדם גיבור וסופר דגול של הסוציאליזם? ומי לא יחוש בלבו הערצה רבה לרוֹבּאֶר אוֹאֶן, שהיה הראשון שהעניק למוסר הקומוניזם את העקרון ההוא שאין עליו עוררין: אופי האדם ומוסרו הם תוצאה הכרחית מתנאי-חייו ומן הנסיבות שהוא נתון בהן? והדבקים בקומוניזם הביקרתי רואים את עצמם חייבים, בשעה שהם סוקרים במחשבתם את ההיסטוריה, לעמוד לימין כל המדוכאים, אף כי נגזר עליהם כמעט תמיד להישאר מדוכאים ולסלול, לאחר הישגים חולפים, את הדרך לשלטונם של מדכאים חדשים".

[27]שם, עמ' 128. הציטטה שמביא כאן בעל הסולם לקוחה מתוך המבוא למניפסט שכתב גיאורגי פלכאנוב (1856–1918), אבי המרקסיזם הרוסי ומנהיגה האידאולוגי של התנועה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. להלן דבריו: "אפילו בני-אדם שלבם היה רחוק מן המסקנות וחששו מפניהן, נאלצו להודות כי ה'חקירה' הביאה את מארכּס ואת אנגאלס לידי שורה של מחשבות ברורות ומקוריות. אך אם צדק אנגאלס, שיותר מן המסקנות חשובה ההתפתחות המוליכה אליהן, ושבכלל אין למסקנות אלא חשיבות לשעה בלבד, כי עתה רשאים אנו לשאול: האם לא נתיישנו גם המסקנות שהוסקו בחיבור הזה? כלום לא נחרץ דינן בהמשך ההתפתחות, זו שגרמה תחילה להסקתן? [...] אילו אמרנו לחשוב כמארכּס ואנגאלס, שעה שהם עצמם היו חושבים אחרת, היינו מוכיחים בכך רק את חוסר-הכשרון הגמור שלנו לתפוס את רוח הביקורת החיה המפעמת את תורתם; אילו שמרנו על האות המתה של תורתם – היינו מתרחקים ממנה מרחק רב [...]. מארכּס ואנגאלס ביקרו בלי-רחם את כל הסדר הקיים ולא חששו למסקנות ביקרתם. תלמידיהם של מארכּס ואנגאלס אף הם אינם צריכים לחשוש לבקר את המסקנות שאליהן הגיעו רבותיהם".

[28]תרצ"ג: 1933.

[29]ראה לעיל עמ' 322.

[30]משלי י, יב.

[31]מוטיב פאואר: "כח-מטרה שהוא כח הפועל ומניע לכל גוף ומודד לו כח ליגיעה כתפקיד הדלק במכונה" (ההגדרה לקוחה מתוך קונטרס "השלום" של בעל הסולם).

[32]מי החלב הכחושים.

[33]בעלי הציביליזיציה הגבוהה.

[34]לאון (לב) דוידוביץ' טרוצקי (1879–1940), מהפכן יהודי רוסי, הוגה דעות קומוניסט ומנהיג סובייטי.

[35]אוטוקרטיה: שיטת ממשל אשר בה יש שליט אחד ולו כוח בלתי-מוגבל. בשלטון זה אין הכרה בריבונות העם — השלטון בהגדרתו אינו דמוקרטי ואינו שוויוני.

[36]תרצ"ג: 1933.

[37]בן ציביליזציה.

[38]אבנגארד פירושו חיל-החלוץ.

[39]עם האדונים.

[40]ראה לעיל עמ' 316; עמ' 323; עמ' 330.

[41]ראה לעיל עמ' 316; עמ' 331.

[42]ביהמ"ק: בית המקדש.

[43]הקתולים.

[44]ארתור שופנהאואר (1788–1860), פילוסוף גרמני.

[45]קהלת רבה, פרשה א, לב.

[46]הסדר האלף-ביתי מובא כפי שהוא בכתב היד במקור.

[47]לדידיה ולדידי פירושו לשיטתו ולשיטתי.

חזרה לראש הדף
Site location tree