אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / שני המאורות הגדולים / מבוא
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

מבוא

בימינו אנו עדים לתופעה מופלאה: התפשטות לימוד חכמת הקבלה, שעליה ניבאו לנו בספרים הקדושים ואותה חזו לנו חכמי עמנו לאורך כל הזמנים. חכמה זו הפכה להיות נגישה לכל החפץ בה באמת. התפשטות חכמת הקבלה בישראל ובעולם קשורה ישירות לסיום תקופת הגלות ולתקומת עם ישראל בארצו. אבני היסוד לבניין זה הונחו בעיקר על ידי שני גדולי הדור, שני המאורות הגדולים, המקובלים הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה קוק, 1865–1935) והרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם, 1884–1945). שניהם ראו בשיבת עם ישראל לארצו אות וסימן לתחילת הגאולה ("אתחלתא דגאולה"), העתידה להצמיח את תחייתו הרוחנית של עם ישראל במימוש תפקידו הרוחני בארצו ובעולם כולו.

הן בעל הסולם והן הרב קוק, שתי נשמות עליונות שנמצאו בעולם הרוחני, קראו להגשמת הייעוד הפנימי-הרוחני של עם ישראל כמפתח להצלת האנושות כולה, וזאת על ידי אורם של רזי תורה, הפצתה וגילויה ברבים של חכמת הקבלה, בשפה ובסגנון שיהיו ברורים לכל נפש, כפי שחזו זאת על תקופתנו חכמי הזוהר: "בעקבתא דמשיחא עתידא חכמתא דא להתגלות, אפילו לצעירי ימים"[1], בכוונה לקרב את הגאולה ולכונן את בניין האומה לאחר הגלות.

כל תיאוריהם של הרב קוק ובעל הסולם נבעו ממרום השגותיהם את המציאות, מנקודת המבט של העולמות העליונים.

בעל הסולם:

מציאות מקום ברוחניות נקרא מקום מציאות, מטעם שכל מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה צורה כמו השני... ענין "עולם" הוא מציאות, דהיינו שכל מי שבא לאיזו מדרגה מן השבעים מדרגות שבאותו עולם, הוא משיג אותה צורה כמו כל המשיגים שבאו לשם ומזה נמשך מה שאמרו חז"ל, מה שמבארים את פסוקי התורה. שאומרים, "כך היה אומר אברהם ליצחק" וכדומה בשאר מאמרי חז"ל, שהיו אומרים מה שהיו אומרים, מה שמבואר בהפסוקים... אותם שבאו להמדרגה ששם היה עומד אברהם, או מי שהוא, אז הם רואים ויודעים כמו שאברהם ידע וראה, לכן הם יודעים מה שאברהם היה אומר... וכל מדרגה ברוחניות הוא מציאות שכולם רואים המציאות, כמו שכולם שבאים לעיר לונדון באנגליה, כולם רואים מה שיש בעיר ומה שמדברים בעיר.

שמעתי, מאמר צח

בתיאוריהם ובהתייחסויותיהם למציאות העולם הזה תיארו הם מציאות רוחנית, שעלינו לגלות אותה, כדי לדעת איך להתקיים בארץ ישראל. גילוי המציאות הרוחנית ועיצוב אורח החיים של כלל האומה על פיה היא הקריאה הגדולה של המקובלים לבני דורם ולבני דורנו. המסר העיקרי שביקשו להעביר הוא ההכרח באחדות האומה, לשם הגשמת תהליך התיקון הפנימי והרוחני.

רוב ספריו של הרב קוק נקראים על שם האור: "אורות", "אורות התשובה", "אורות הקודש" וכו'. בחזונו על הקמת המדינה ועל תפקידו הרוחני של עם ישראל בעולם הוא מדבר על "השבת האור האלוקי". מושג האור הוא גבוה ומעורפל, וטרם הצליחו לגעת במהותו. אף שהאור התקבל כנתון יסודי, עדיין הוא נשאר בגדר נעלם.

בעל הסולם, בן דורו של הרב קוק, הציב את הסולם למרומי האור, שנגלה בתורתו של הרב קוק. הוא בנה את האמצעים המתאימים להשגת האור שעליו מדבר הרב קוק. בסגנונו העכשווי ובפרישׂת השיטה באופן מובנה, צורת כתיבה השונה כל כך מזו של הרב קוק, בעל הסולם כמו מסביר ומפשט את דברי הרב קוק, ובכך מאפשר לקורא לגלות רובד פנימי בדבריו.

אמנם, השקפת עולמו של הרב קוק נוסחה לרוב בלשון ספרותית, שכוּונה ליחידי סגולה, וזו של בעל הסולם נוסחה בלשון מסבירה של ימינו, אך שתי הלשונות כאחת, שורשיהן נעוצים בחכמת הקבלה, באופן המיוחד והחדשני, שבו תפסו אותה בעל הסולם והרב קוק. מכאן, שהדרך אשר משרטטים הרב קוק ובעל הסולם בכתביהם, ראשיתה במונחיה של שפת הקבלה ובסימניה, וסופה בהדרכה מעשית לבני דורם-דורנו.

בדורם של שני המקובלים, הקרקע לא היתה פוריה עדיין לקלוט את הזרע שנטעו. היום, לאחר לא מעט זעזועים שעברו ושעוברים עלינו, אומה שלמה עומדת בפני מבוי סתום. הערכים הישנים פשטו כבר את הרגל, ואינם עומדים במבחן המציאות. ככל שהזמן עובר, דבריהם של בעל הסולם ושל הרב קוק נעשים יותר ויותר אקטואליים. בזמננו, האמיתות מזדעזעות. הבשיל כבר הזמן להביא מימד נוסף של הרב קוק, המימד הרוחני-קבלי, ואת המימד המדיני-חברתי של בעל הסולם, ובזאת לתת לציבור משענת מוצקה להיאחז בה.

נראה, שדווקא בדורנו, בו אנו זקוקים ביותר להדרכה גדולה ומקיפה, ולהכוונה רוחנית באשר לעתידנו ולגורלנו, דווקא כיום עולה הצורך לשוב אל שני המעיינות הללו, ולנסות לשאוב מתוכם מים חיים.

הרב קוק:

ככל שיתרחקו הדורות מתקופתי, ייטיבו יותר להבין אותי ויעריכו את דרכי, וכמו שקרה לרמב"ם בשעתו.

הרב משה צבי נריה, ליקוטי הראי"ה ח"א, עמ' 438

בעל הסולם:

כל דברי ממש, המה חיים וקיימים לעד, לא ישונו כחוט השערה... יש בהם מובן אמיתי, שלא יקבלו שינוי...ויודע אני שבמשך הזמן יתבררו לך כל דברי ומנהגי כלפיך.

אגרת ה, תרפ"א

[1] "וכד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא ולמנדע ביה קצין וחושבנין ובההוא זמנא אתגליא לכלא" (זוהר, פרשת וירא קיח ע"א). "וכשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תנוקות שבעולם עתידים למצא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות הגאולה, ובאותו הזמן תגלה לכל" (זוהר עם פרוש הסולם, פרשת וירא דף קלז, אות תס).

חזרה לראש הדף
Site location tree