אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / שני המאורות הגדולים / חלק ג: גאולת הארץ וחירותה / הסיבה לגלות
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

הסיבה לגלות

א. ארבע הגלויות

אירועים היסטוריים מתרחשים בגשמיות כתוצאה מהתהליכים והכוחות שברוחניות, על פי חוק שורש וענף. היינו, שהתהליך הרוחני מתממש במדויק גם בגשמיות.

מזמנו של אברהם עלינו לדרגת ג' קווים: אברהם, יצחק ויעקב. לאחר מכן נכנסנו לגלות, לעביות, לרצון לקבל גדול יותר. אותה עביות אפשרה לנו לקבל תיקון, הנקרא "תורה", ועל ידי תיקון אותה העביות, הגענו לרמה רוחנית המכונה "בית המקדש".

אי אפשר לקבל תורה, אור מלמעלה, אם אין מה לתקן. לכן יוצאים ממצרים ב"כלים גדולים", כלומר, בעביות גדולה. לפני קבלת התורה עוברת תקופה מסויימת, שבמהלכה מתגלה העביות החדשה, אשר נכנסת תחת האור העליון, אך איננה מתוקנת מייד. יש צורך בתהליך בן ארבעים שנה עבור תיקון המלכות בעלייתה לבינה. לאחר מכן נבנה בית המקדש הראשון במוחין דחיה, הדרגה המירבית שניתן להשיג. בעקבותיה מתרחשת שבירה ראשונה, חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל בת שבעים שנה.

השלב הבא הוא החזרה לארץ ישראל ובניית בית המקדש השני. לאחר זמן מה מתרחשת שוב שבירת בית המקדש, הפעם במוחין דנשמה. חורבן בית המקדש השני מביא ליציאה לגלות האחרונה מבין ארבע הגלויות. בגלות זו מתערבים כבר ישראל בכל העמים, כאשר בגלויות הקודמות לא היתה התערבות כזאת (למעט התערבות שהחלה בתקופת משה שגדל בבית פרעה). מהעם כולו נשאר רק חלק קטן, ניצוץ קטן. ואין ידוע היכן נמצאים כל המוני היהודים מיתר השבטים.

אך עתה צריך הכל להתגלות ולהיתקן, בהתאם לתיקונים הרוחניים, שעליהם מדברת חכמת הקבלה כחלק מההסבר של תהליך ההתפתחות הרוחני כולו. בתהליך התיקון הנוכחי תהיה האנושות כולה מחויבת להשיג את השלמות המובטחת במחשבת הבריאה. לא מדובר עוד בהשגת השלמות של עם ישראל בלבד, כפי שקרה לאחר יציאת מצרים, בבניית בית המקדש הראשון.

הרב קוק:

ביציאת מצרים זכו ישראל בחירותם דהיינו שלמות עצמם, אבל את השלמות הכללי של מין האנושי ישלימו בימות המשיח, וע"י פיזורם הקודם דוקא, שע"י הפיזור החל שם ד' להודע בעולם, אבל לא נגמרה דעת ד' וא"א שתגמר בעולם כ"א בהרמת קרנם של ישראל. ע"כ בהיות השלימות האנושית הכללית שבאה על ידינו לימות המשיח, שאז נתרומם באמת להיות ממלכת כהנים, אז יהי' שיעבוד מלכיות עיקר המטרה, והשלמות הלאומי הפרטי טפל לה במעשה, שכבר לא נהי' נצרכים לכוין פני המעשים להשלמות הפרטי שלנו שנזכה בו כבר בשלימותו, ולא נהי' נצרכים לאמצעיים לו, אבל ההשתדלות המעשית העקרית תהי' למגמת התיקון הכללי. ובאשר א"א שימשך התיקון הכללי כ"א ע"י מעשה התורה והמצות שבישראל, ע"כ תהי' מגמת המעשים בעיקרן לצורך כלל האנושיות, ובדרך טפל להרים השלימות הפרטי של ישראל שנמשך מיציאת מצרים, מפני ששלימות עצמם תעלה ג"כ מאילי' ע"י אור ד' שעליהם.

עין איה ברכות ח"א, עמ' 68

בצפייה בתהליך הגשמי, המתרחש במשך כל ההיסטוריה, אנו רואים, כי הוא מתקיים כולו בהתאמה מלאה לתהליך הרוחני. אין לדעת במדויק באלו שנים הוא יתרחש, אך כל שלב ושלב בתהליך הוא מחויב המציאות. אופן מימוש התהליך בעולמנו נעשה בהתאם לבחירתו של האדם. אם האדם מבצע את הפעולות מרצונו, כלומר, רואה בפעולות התיקון פעולות רצויות, והוא מצפה להן ורוצה אותן, אזי כל מה שמגיע, יגיע בהסכמה ובטוב. אם לאו, ניאלץ לבצע את הפעולות תחת מכבש ההתפתחות, תחת אילוץ הכוח, המגיע ומחייב את האדם. מסיבה זו עוברת האנושות מלחמות וייסורים נוראים, המביאים אותה אל המטרה, אשר אליה היא מחויבת להגיע בין כך ובין כך. העיתוי, שבו יתקיים בדיוק כל שלב בתהליך, תלוי גם הוא בבחירה שלנו בין שתי הדרכים.

הרב קוק:

ועתה, כאשר הננו צריכים לשוב לימי עלומינו וצעדי התחיה הלאומית נשמעים בהד קולם הפועם, עוד הפעם הננו שבים למעמד רציני כזה. עוד הפעם הננו עומדים סוף כל סוף לקבל את התורה מתוך כפית הר כגיגית בתור סם החיים של תחית האומה ובנינה בארצה.

אולי לא נעים לנו הדבר, אילו היה תלוי בחפצנו הפשוט אפשר שהיינו בוחרים בקבלה כזו שבאה חק רצון חפשי, שאנחנו חושבים אותו ליותר אידיאלי. אבל לא כאשר יראה האדם לעינים מתהוים הדברים במציאות. אין אנו יכולים להשקיף לתכנם של הדברים בעצמיותם והננו רואים רק את הברק הנוצץ עליהם מבחוץ.

אמנם החכמה העליונה, חכמת רבון כל העולמים, אשר "הוא אמר ויהי, צוה ויעמוד", היא מיסדת את מפעלותיה ביסוד המציאות ובעצמותה של ההויה על פי אמתתן. היא יודעת, כי חלושים אנחנו, חלושי רצון הננו וחלושים הם האידיאלים שלנו, אין אנו רואים כלל וכלל שקיומו של עולם מלא ימסר לרצוננו, ועל כן הננו קרואים מתוך הכרח אל הדבר הגדול והנשגב העומד ברומו של עולם, ומתוך הכרחים פנימיים והכרחים חיצוניים לקבלתה של תורה ביסוד תחית הפלאות שלנו גם בהוה. כן היה מראש מקדם וכן נראה שיהיה עדיין גם בדור אחרון זה, שהננו עומדים בו על סף תחיתנו הלאומית.

מאמרי הראי"ה ח"א, עמ' 166

ב. עירוב המלכות בבינה

התהליך ההיסטורי, שהתרחש בעולם עד שנת 1995, נועד לגרום לישראל להתערב עם הבחינות הפנימיות של כל העמים. מלכתחילה, אין בעמים האחרים יכולת להגיע לגמר התיקון בלעדי ניצוצות ישראל שהתערבו בהם. בקרוב נראה באיזה אופן התערב ישראל עם כל העולם. פתאום יתגלו במקומות שונים בעולם אוכלוסיות שמקורן בעם ישראל, בעשרת השבטים האבודים.

העירוב המלא של ישראל עם אומות העולם הביא לנתק סופי מהקדושה, דבר שבא לידי ביטוי במשבר העמוק בדת. הטענה כי ניתן להשיג רוחניות בחיים האלו, באמצעות הדת, מתגלה בתקופתנו כאשליה.

הרב קוק:

הדמיון הכוזב, שאפשר לקבל תמציתה של תורה בתור רגש דת שאין לו יחס לעצם סגולתה של האומה, בחייה היותר שלמים החברותיים והמדיניים, גרם ליקוי גדול לחלק רשום מאד של המין האנושי.

עקבי הצאן, עמ' קלז

בימינו, בתום הגלות, כאשר השחיתות שולטת בכל, הגענו סופית לצורה המתוארת בתלמוד כ"פני הדור כפני הכלב". אנו מרחרחים באשפתות אחר כל תענוג שהוא. אפילו באידיאלים הרוחניים של חכמת הקבלה, אשר עליהן ביססו המקובלים את הדת בזמנו, אנו משתמשים לצורך כבוד, שליטה או פרנסה. הדת התרוקנה מכל התכנים שהיו בה במשך אלפיים שנות הגלות ועימם נעלמה היכולת לקיים את הקדושה בצורה טבעית ונקייה בגשמיות.

הרב קוק:

חוצפא יסגי וחכמת סופרים תסרח, יראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת ופני הדור כפני הכלב, אותה העדינות הפנימית, הבאה מרוח החכמה, הולכת ונמוגה, השאיפה לרוחניות ואצילות, לדבקות אלהית, לעולם העליון, לזוך המוסר, ברום טהרתו, לציורי המושכלות מצד עצמם ונצחיותם, נעשית חזון יקר, וכפי אותה המדה, הנוהגת בעולם בכללו, נוהג הדבר בישראל כלפי רוח הקודש ואהבת התורה ברוח פנימי ורעננות עצמית של היהדות הנאמנה, ובעולם שולט רוח מגושם. "אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו".

אורות, עמ' לה

הנפילה הרוחנית לאחר חורבן הבית השני הותירה את העם עִם ביטוי חיצוני לפנימיות נשמתו, אשר במהלך שנות הגלות הלך וגבר על הפנימיות, עד המצב, שבו קיבלה דתנו את צורתן של יתר דתות העולם, כך שהיא מנותקת לחלוטין מכל רעיון רוחני.

הרב קוק:

לו היתה ההשפעה הדתית של ישראל באה בעולם בזמן שהיתה האומה חיה בטבעה המלא חיים בתוכה פנימה, אז לא קבלה עליה התכונה הדתית של אותן אומות העולם, שרוב עמנו שרוי ביניהם.

אדר היקר, עמ' לא

"פני הכלב" הינו הצורה הרצויה לתחילת התיקון. לא אנו הבאנו למצב הנוכחי בעצמנו, אלא הוא תוצאה של השתלשלות היסטורית ארוכה, הנובעת מהתהליך הרוחני. תפקידנו עתה הוא לראות ולהבין כי אנו נמצאים בעידן החדש, שבו עלינו לשוב אל פנימיות נשמתנו, אל תפקידנו הרוחני. עידן, שבו אנו מחויבים להגיע אל החירות האמיתית.

הרב קוק:

מי הוביל אותנו עד תהום החושך של שנאת אחים לאחים, עד כדי חורבן וקעקוע של כל מה שעלה בחרף נפש ובעמל דורות למעלה מכח אנוש, אם לא היניקה הזרה מהחמץ ומהשאור של המערכה הרוחנית, אשר העלתה שרטון בימי עלייתה של דרגת צמיחת גאולתנו... רק אם אנחנו מצדנו נתנער, להתרומם מכל השפלות של העבדות לכל מה שהוא זר, בין שהוא מתבטא בשפות זרות, בין שהוא בשפתנו אנו אם רק רוחו הוא זר וארסי לנו.

מאמרי הראי"ה, עמ' 159

הרב קוק מתאר באריכות במאמרו "מאמר הדור" את המצב המורכב שבו נמצא עמנו, מחד, בשיא שפלותו מאז ומעולם, ומאידך, בפוטנציאל הגדול ביותר להתעלות רוחנית, לשמש כדור, אשר בו תתגלה השלמות הרוחנית על פני האדמה.

הרב קוק:

המכאוב הגדול, המדכא את הנפש ביגון נורא ואיום, המצוי בדורנו בלב כל מי שחושב מעט מחשבה והוגה מעט דעה, ביחוד אם הוא גם-כן מוכשר לקבל הרגשה עדינה וישרה בלבבו, אין לתאר ולספר. נדוים ונמוגים הננו למראה דור שלם, - אבות ובנים יחדו של אומה שלמה - ... והנה אם היה באמת דורנו דור רע ומושחת, דור אשר חלאתו בו, אז עוד היינו מקבלים עלינו באהבה את הבוז והקלון, כיון שאיננו ראויים לצורה של חיים יותר הגונים, "נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו". אבל במה ננחם כאשר נחדור לתוכיות מצבו הפנימי, המוסרי והשכלי של הדור, אדרבה נמצאנו לא דור שפל, גם לא דור חוטא לפי האמת. בין באבות בין בבנים נמצא המון דברים טובים, רגשות עדינים, ורצונות נכבדים, ובכל זה אנו רואים שחסר לנו הכל... דורנו, הוא דור נפלא, דור שכולו תמהון. קשה מאד למצא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בערבוביה. הוא שפל וירוד, גם רם ונשא; הוא כולו חייב, גם כולו זכאי אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו.

עקבי הצאן, עמ' קז

אין תקומה לאומה אלא בחזרתה אל שורשה הרוחני, כאשר תקשר עצמה שוב אל פנימיות נשמתה, דרך האמצעי היחיד העומד לפניה כיום, חכמת הקבלה.

ג. הבחירה בטוב

התהליך ההיסטורי שעוברת כיום האנושות זהה לתהליך שעובר האדם הפרטי. גם היחיד ניצב בין בחירה בטוב לבין בחירה בייסורים ואין הוא יכול לברוח מהשגת המטרה העליונה. גם הוא ישיג לבסוף את עצמאותו הרוחנית, והעיתוי, זירוז הזמן, תלוי רק בו.

הרב קוק:

כשם שהיחיד בשעה שהוא עדיין לא עלה עד מרום פסגת המוסר הגמור, בשעה שבטבעו עוד לא נחקק יפה החותם של הצדק והטוב, אז דרכו הישרה קשה עליו, הוא צריך למלחמות על כל צעד והוא מוכרח להדוך את כחותיו הרעים, לכבשם ולבטלם לפעמים. אבל זה איננו דרך האורה עדיין, כי כאשר יוסיף לקח, וישתמש באורה של תורה מצורף עם המאור השכלי והנטיה הטבעית, שבלב הישר והתמים שהתעורר יפה, אז ימצא כי הוא איננו צריך כל כך להיות בעל מלחמות. ואם לפעמים יהיה לו צורך במלחמה, יראה גבורה אחרת, ולגמרי אחרת, כי לא יכבוש את שום כח מכחות נפשו שיהיו אסורים וכלואים, שלא יעשו מאומה, כי אם יקחם ישעבדם בחבלי אדם ובעבותות אהבה אל הטוב ואל היושר, אל מרומי המגמות היותר נשאות, שהם הנם החפצים האלהיים. ואז יצא מכלל עבדות ויהיה בן חורין, מאושר, עטור בעבדות העליונה שהיא עטרת תפארת, "עטרת זהב מזוקק על ראשו". האידיאלים היותר נשאים, והמתרוממים עד אין קץ, עד אותו המקום שעין האדם מתעששת.

עקבי הצאן, עמ' קיב

הבחירה החופשית מזרזת את הקץ, והופכת את הדרך לנעימה יותר. עקרון זה מכונה "ישראל מקדשים את הזמנים", כלומר, ישראל מקצרים את הזמנים. בידינו לקצר את כל התהליך, לקצר את סופו ולעבור אותו בדרכי נועם עד גמר התיקון. אך אם אין הבחירה מתממשת, הזמן נמתח ונמשך בלוויית אסונות, מלחמות ומעשי טרור.

עד שנת 1995 לא היה שום דבר בבחירתנו. עד תאריך זה התפתחנו באופן מחייב על ידי השורשים הרוחניים העליונים, אשר הביאו אותנו לגמר העירוב של בינה במלכות, בכל הכלים של שבעים אומות העולם עם ישראל. עכשיו, כאשר בכל אומות העולם יש בחינת ישראל, יכולים ישראל להביא את התיקון. לישראל יש יכולת להבין את אומות העולם ולהרגיש אותן, שכן, גם הם נכללים מאומות העולם לפחות בתפיסת העולם ובפילוסופיה של אומות העולם.

הרב קוק:

כל התרבויות שבעולם יתחדשו על ידי חדוש רוחנו, כל הדעות יתישרו, כל החיים יאורו בשמחת לידה חדשה בהתקוממותנו, כל האמונות ילבשו בגדים חדשים, יסירו את הבגדים הצואים מעליהן ויתלבשו בלבושי יקר, יזניחו את כל פגול, כל טמא וכל תיעוב שבקרבם, ויתאחדו לינק מטללי אורות הקדש, אשר הוכנו מאז לכל גוי וכל אדם בבאר ישראל. ברכת אברהם לכל גויי הארץ תחל את פעולתה בתקף ובגלוי ועל פי יסודה יחל, מחדש, בניננו בארץ ישראל. החרבן העכשוי הוא הכנת תחיה חדשה, עמוקה ואופיית. אור חסד עליון מתנוצץ. שם ד' אהיה אשר אהיה הולך ומתגלה, הבו גדל לאלהינו.

אורות, עמ' יז

אם ישראל מבצעים את התיקון על ידי האור המקיף, אפילו אם מדובר בקבוצה אחת, המתפשטת בכל שדרות העם, אזי, מתוך התיקון של ישראל, ישפיע העם על כל אומות העולם, בשל ההתכללות באומות העולם, המכילות עתה בקרבן ניצוצות של ישראל. כך מושפעת להם חכמת הקבלה, החייבת להתגלות בזמננו. כך נעשה ישראל אור לגויים.

הרב קוק:

המטרה הבאה מיד אחריה היא ההשתדלות ללכת בדרך המביאה את ההשלמה הטובה לכל המין האנושי, אלא שתורת ד' תלמדנו כי הדרך המיוסדה ע"ז מיוצר בראשית, קורא הדורות מראש, היא ע"י שנשתלם אנחנו כראוי בחינוך התרבותי, היוצא לנו מדרכה של תורה.

מאמרי הראי"ה, עמ' 139

לשינוי הרצוי נדרשות שתי מגמות, המשלימות זו את זו. הראשונה היא, החלפת התרבות והערכים, שרכש עם ישראל בתקופת הגלות בערכיו ובתרבותו המקוריים והעתיקים. השנייה היא הפצת חכמת הקבלה ושיטת התיקון בעולם. השינוי העולמי תלוי רק במידה, שבה החלק הפנימי בעולם, שהוא עם ישראל, ובתוכו החלק הפנימי, שהם אלו העוסקים בלימוד הקבלה, יאמצו את אופן הלימוד הנכון של שיטת התיקון. אין אומה אחרת המוכשרת לתפקיד זה כמו האומה הישראלית. ככל שיחלוף הזמן, כך נגלה יותר ויותר את תפקידנו ואת מחויבותנו לעולם ולאנושות.

הרב קוק:

ועתה הנה הגאולה לעתיד הולכת היא ובאה בשביל שתי מגמות אדירות. המגמה האחת לגמור את המפעל של אורנו הנפלא במלא התבל, להציג אותה האורה בצורתה היסודית הטהורה, מנוקה מכל הסיג והתפל אשר נצברו עליה על ידי הזיקה (אשר) [ל]עמים רבים, שסוף כל סוף החלאה האלילית לא תמה מהם לגמרי. והמגמה השנית, להסיר מאתנו בעצמנו את כל אותן הנטיות הזרות, אשר עלו בנו מתוך ההתערבות בין הגויים בכל משך הזמן הארוך של הגלות ותוצאותיה. כי אז, דוקא אז, כאשר עוד הפעם כיום צאתינו ממצרים נעמוד על רגלי עצמנו בעצמה הנשמתית, להיות דורכים על במתי ארץ בגאון ד' צור ישראל, אז יראו כל העמים צדקנו, ומשפט חירותינו יגלה ויראה על פני כל מלא עולם.

מאמרי הראי"ה, עמ' 165

הרב קוק:

ואין שום אומה בעולם שיסוד סגולתה הפנימית, ועריגתה העליונה הגנוזה בעמק נשמתה הלאומית יהיה החפץ האדיר של הצדק האלהי והתפתחותו... שימצאו בקרבה המגמות האלהיות, של המוסר היותר עליון, מקום, לא רק בחיים הפרטיים של כל איש מאישיה, כי-אם גם וביחוד בחיים הלאומיים שלה... תוסיף היא בעצמה ג"כ מעלה ויתרון ע"י התרחבות האידיאלים האלהיים, והוצאתם אל הפועל במרחב היותר גדול, שהם החיים שעל- פי רוחה וחפצה, המביאים בעולם את הברכה והשלום, את העתיד ההולך ואור לבטח באין מעצור.

עקבי הצאן, עמ' קמח

חזרה לראש הדף
Site location tree