אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / שני המאורות הגדולים / חלק ג: גאולת הארץ וחירותה / לקראת הגאולה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

לקראת הגאולה

א. חזרת עשרת השבטים לארץ ישראל

קשה לקבוע מהי צורתו המתוקנת של עם ישראל, כי אנו שרידיהם של שני שבטים בלבד מכלל העם. חסרים לנו עשרת השבטים האחרים, אשר לא ידוע מה עלה בגורלם, וכיצד התנהל תהליך היעלמותם. עשרת השבטים הללו הם אותם הכלים, שנכללו בכל העמים האחרים, אם כי ישנו חלק שלא נכלל עם יתר העמים. בתוך המערכת הזו קיים קשר סמוי, שאינו מובן לנו, בין אותם הכלים שנשמרו מפני ביטול והתבוללות בתוך העמים לבין הכלים שהתבוללו בין האומות, מתוך מטרה, שתכונות הבינה והמלכות יתכללו אלה באלה.

הרב קוק:

שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים. אמנם ע"י השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפלות המיוחדות וראויות לכל שבט שבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תקון אור וחיים.

אורות, עמ' מג

לא ניתן לדעת אם חלקי העמים ואומות העולם, שנמשכים ובאים היום לישראל, שייכים לאומות העולם או לעשרת השבטים, אבל אין גם טעם לדון בכך, משום שתיקון הכלים חייב לעבור על כולם. אין זה מענייננו לבחון באיזו צורה נעשתה התערבות זו במשך אלפיים שנה, באלו עמים ובאיזו מידה. התערבות זו, כמו גם הקשרים שנוצרו, הם תוצאה משבירת הכלים ומהאופן שבו נפלו הכלים והתערבבו. ניתן לראות בכך דוגמא למידת אי-הבנתנו את המתרחש בעולם. אי-הבנת המערכת הכללית היא המונעת מאיתנו לקבוע מהן הצורות שאותן יקבלו עם ישראל וכל יתר העמים האחרים. עם ישראל יושלם על ידי עשרת השבטים, ולנו אין מושג מי הם עשרת השבטים והיכן הם.

תפקידנו הוא לדאוג לכך שבכל כלי וכלי, בכל נשמה ונשמה, יתעורר חלק הבינה, הניצוץ להשפעה. לאחר שיתעורר, עלינו לדאוג שיגדל, עד כדי מצב שהוא ישלוט על יתר חלקי המלכות שבנשמה. שום ניסיון שלנו להיכנס ולשנות דבר כלשהו בתוך הנשמה לא יביא לזירוז התהליך. התהליך יתרחש רק על ידי כך שנביא את המאור המחזיר למוטב, והמאור הוא שיאיר ויברר את החלקים הללו. המאור הוא שיגרום לכלל הכלים השבורים להתברר על פי סדר היחס הנכון שבין האורות לכלים ולניצוצות.

עם ישראל נדרש לפעולה אחת בלבד: לגלות את האור כלפי העולם. לכשיתחיל עם ישראל ששרד לתקן את עצמו, נראה כי גם אותם עשרת השבטים, אשר בפנימיותם הם עדיין משורש ישראל, יצטרפו באופן טבעי לתהליך התיקון.

הרב קוק:

חסרון זה עומד הוא להתמלאות ע"י השפעתם של עשרת השבטים שהננו מצפים את הופעתם בתור קיבוץ שלם חסון ועומד בצביון גאותו התמימה, ועזן של ישראל לא נכחד אצלם.

מאמרי הראי"ה, עמ' 195

ב. משיכת אורות עליונים

מי שיש לו נקודה שבלב, ומשתוקק להשפעה, הוא היחיד שמושך אורות עליונים. בזכות הרצון שלו ובזכות פעולתו זו הוא נקרא "ישראל". האחרים אינם נקראים עדיין ישראל כלפי התיקון הרוחני. ויש אף מעטים מקרב ישראל הנקראים "יהודים", המייחדים את עצמם בפועל עם ההשגחה העליונה. אך צריך לדעת, כי במקביל למונח הרוחני, גם כל אלו אשר נקראים ישראל על פי הלאום, מחויבים בתיקון. עלינו להתחיל בתהליך התיקון, ואז יברר האור את ישראל האמיתי. אז תינצל גם היהדות החיצונית מתהליך התדרדרות בלתי פוסק, שבתוכו היא מצויה, ואז יחזרו גם אותם התועים בחיפושים בשדות זרים, בתרבויות אחרות, אחר ניצוץ של חיוּת, אל נשמת ישראל המקורית, אל חכמת הקבלה שבפנימיות היהדות.

הרב קוק:

מצאנו שכל אותם המחזיקים מעמד לתורה ואמונה אינם שמים לב כראוי לצרכי החיים החדשים שרוח התחיה הלאומית הביא אותם בארה"ק בשטף גדול, ומתוך כך הולכת היהדות הנאמנה ומתדלדלת בעצם מקום מקור חייה. לעומת-זה המחזיקים במעוז התחיה בהתגלותה החדשה הולכים שבי אחר כל ברק נוצץ שמבחוץ, וכל שאיפתם הלאומית היא מתכנסת רק בכונניות כאלה שאין בהם מקום לצמיחת קרן ישועה לנשמת ישראל, ממקור ישראל.

אגרות הראי"ה ח"ב, עמ' שמ

לאורך כל שנות קיומו של העם העתיק שלנו, פעל במציאות רק חוק אחד ויחיד: אם ישראל מתקרבים אל האור העליון, אם גוברת השתוקקותם להתחבר אליו ולהידמות לו, הם זוכים בעצמאות, בחיים, בשמחה. ואם לאו, אזי גורלם הוא גלות, פירוד וסבל. לכן, כל מה שמוטל עלינו הוא "לקחת את החוק הזה לידינו" ולקיים אותו על עצמנו. מייד נראה כיצד תשתפר מגמת חיינו, כיצד יביא אותנו האידיאל הרוחני אל הנצחיות והשלמות, כעם ישראל הרוחני.

בעל הסולם:

היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו היא הכשרתינו לדבקותו ית' שישכון בתוכנו, והמטרה הזאת היא חיובית מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה, כי השגחתו ית' חזקה עלינו עם ב' אופני השגחתו, שהם דרך יסורים ודרך תורה כמבואר. אולם מבחי' המציאות המעשית אנו מוצאים אשר השגחתו ית' מגיעה אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת והמה נקראים בדברי חז"ל: דרך ארץ, ודרך תורה.

מהות הדת ומטרתה

כדי לקיים חוק זה, מדינת ישראל אינה צריכה לפתח משהו חדש, או לרדת ממצבה הנוכחי. כל המצבים נקבעים על ידי האור מלמעלה. האור הוא זה המראה לנו מי ומה אנחנו. המהפך, הפעולה שתחזיר אותנו להיות לעם סגולה בפועל אינו תלוי בנו, כפי שגם ההחלטה אם להיות ישראל או גויים אינה תלויה בנו. הבחירה בין האחיזה באמצעי שמביא מאור, או לחלופין, לא לאחוז בו, היא זו התלויה בנו.

האדם עצמו אינו בוחר אם להיות ישראל או לא. הרצון המפעיל את הנשמה, קובע עבורה אם היא שייכת לבחינת ישראל, בשל היותה "ישר"-"אל". הרצון הוא המחלק את נשמות בני האדם לחלק פנימי יותר וחיצוני יותר, על פי קרבתם לרעיון התיקון הכללי.

עם תחילתו של התיקון הכללי תתגלה ותתברר נטייתו של כל אחד מהכלים השבורים, ויהיה ברור לעיני כל, מי שייך לתהליך התיקון ומי לא. עלינו להבין, כי ברמה העקרונית, כל העולם צריך להגיע לתיקון, ישראל מתבטא ומתגלה בכלי הכללי לפי תפקידו. כלומר, כל מי שבוער בו הרצון לתיקון העולם שייך לעם ישראל הרוחני, משום ש"ישראל" נקרא אותו החלק, שקיבל את התורה, את שיטת התיקון, ופועל לקראת תיקון העולם.

בעל הסולם:

ובזה מתבאר היטב השאלה, למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם. כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שיפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין להכריע ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשואת הצורה, שהיא הדביקות במדותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'. ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.

אמנם האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדביקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש "ונהרו אליו כל הגויים".

אהבת ה' ואהבת הבריות

הרב קוק:

אומה שדבקותה בחיי כל הוא כל תכנה, וארחות חייה ממלא כל נובעים הם, איך לא את כל יעלו. את העולמים ימלאו אורה, את האצילות ירחיבו, את הבריאה יפרנסו באור הנאצל, את היצירה בזוהר הבריאה, את העשיה בנוגהה של היצירה, בעולמים, ובאדם, בכל נשמה, שמחה וחדוה, שמחת מצוה ואור תורה. נחלת יעקב תמיד עולה בגאון.

אורות הקודש ח"ב, עמ' רצט

ישראל הוא רצון, כוח שמטרתו להיתקן ולתקן את העולם כולו. אם מופיע הרצון הזה בנשמתו של אדם, הוא מחייב ומגדיר אותו כאדם המשוייך לבחינת ישראל.

לאחר שמתעורר באדם רצון, מתוך תהליך התפתחות מחויב של ריקנות, המחייבת אותו לגלות את הטעם בחייו, צריך האדם להשתמש בכוח התורה למימושו של רצון זה, אך הפעם מתוך בחירתו. לאחר שמימש רצון זה על עצמו, עליו למשוך את האורות ולהעבירם ליתר אומות העולם. כדי שאלו האחרונים ייתַּקנו אף הם.

אין מקום להתגאות בייחודיותו של עם ישראל ובתפקידו בעולם. מי שמבין את מבנה העולם, רואה עד כמה מצבנו אינו טוב, וכי אין ביכולתנו לברוח ממצב זה. התמונה העגומה לפיה אנו מצויים בפיגור ניכר במשימתנו לשמש "אור לגויים" הולכת ומתבהרת כיום. למעשה, כל העולם נמצא באותה קלחת רותחת, ועתה עלינו לחשוב יחד מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב. אין טעם שנצדיק את עצמנו, כי אין שום הצדקה לחוסר יגיעה.

בעל הסולם:

ומתוך זה הנני להציע לבית ישראל, שיאמרו לצרותינו די, ויעשו חשבון, חשבון אנושי על כל פנים, מכל אלו הרפתקאות, ששינו ושילשו עלינו, וגם פה בארצינו, שאנו רוצים להתחיל במדיניות משלנו מחדש, שאין לנו כל תקוה להאחז על הקרקע בתור אומה, כל עוד שלא נקבל את תורתינו הקדושה, בלי שום הקלות, זולת בתנאי האחרון של העבודה לשמה, ולא לשם עצמו, בשיור אנוכיי, כמו שהוכחתי במאמר מתן תורה.

הגלות והגאולה

"ישראל" נקרא כל אדם המחויב לתקן את העולם, אשר מתעוררים בו הכוח והנחיצות לביצוע משימה זו. רק בהתאם לביצוע התפקיד הרוחני, זוכה האדם לשם "ישראל". אדם שרוצה להיקרא ישראל, ולזכות לאור העליון, צריך להשקיע את כל כוחו ויכולתו במימוש מטרת חייו הרוחנית, ולקחת על עצמו את המידות של ישראל, שהן בכללן חוק ההשפעה.

הרב קוק:

אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת ישראל בכל לבו בכל חושיו וכחותיו הגשמיים והרוחניים, שישים את מגמת חייו לקנות לו לפי היכולת שבידו את המדות הישראליות ואת הידיעות המיוחדות לישראל, שראש לכולן היא התורה בכל רחבה בכל סעיפיה, ועמה כל מה שמיוחס לחכמת ישראל, ומתוך עליתה של כנסת ישראל יבא לעליה כללית של מקור החיים האנושיים והעולמיים.

אורות, עמ' קמז

ג. שליטת תכונת המלכות על ישראל

הבורא ברא את ישראל כ"עם קשה עורף". "קשה עורף", הכוונה היא להתגלות הרצון לקבל בעם ישראל, שהוא לפלא, משום שעם ישראל ביסודו הוא תכונת הבינה, אלא שתכונת המלכות שולטת בו אף יותר מאשר באומות העולם. זאת למרות, שאצל אומות העולם תכונת המלכות היא היסוד והבסיס, ואילו תכונת הבינה היא נרכשת. הסיבה להתגלות הרצון לקבל בעם ישראל היא חדירתה של תכונת המלכות אל תוך עם ישראל על ידי שבירת הכלים, באופן דומה לצורה, שבה נכנסה תכונת הבינה אל אומות העולם, והם נעשו הרבה יותר זכים מטבעם המקורי. ועדיין, באומות העולם מתגלה אכזריות יתר, לעומת הרחמנות שיש בישראל.

תכונת קשיות העורף של עם ישראל היא חזקה ביותר. הדבר נובע דווקא משבירת תכונת הבינה. מכיוון שתכונת הבינה היא כלי עליון יותר ולכן תקיף יותר, הרי בזמן השבירה הוא נעשה לכלי הפוך מהכלי הרוחני, אך עם התקיפות המקורית שנשארה בו. מכאן נובעת גם הטעות ואי ההבנה של אלו החושבים, שהיות שישראל הוא העם אשר מטרתו להביא את האנושות לתיקון האגואיזם, הרי שעליו להיות העם הזך והטהור ביותר. להיפך, מתוך אותה תקיפות של ישראל והתכללותו בתכונת המלכות, הוא הפך לעם הגס והאגואיסטי מכולם, ולכן הוא גם הקשה ביותר לשינוי ולתיקון. עם "קשה עורף".

הרב קוק:

לא כטועים שסוברים שמגמתם של ישראל היא להשריש בעולם רק המוסר היוצא מרכות הלב, שאינו מכיר טעם טוב והנהגה תכליתית כ"א במדות הרכות כחמלה וחנינה, צדקה וחסד, ומה שתעשה האנושיות במדות הרעות, בגבורה, בנקמה, בקנאה ותאוה וכיו"ב, נעלמו ממנו. לא כן הדבר, כי כל מגמתם ותעודתם של ישראל היא ללמד סוד אחדות ד' בעולם, להודיע שהוא "עושה שלום ובורא רע". "הנה אנכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל". ע"כ הכחות הקשים כולם הם בכח האומה הישראלית, והחכמה האלהית דאגה להתפתחותם ג"כ... "כי עם קשה עורף אתה".

עין איה שבת ח"א, עמ' 16

יוצא, אפוא, כי ה"עורף" של עם ישראל, "האחוריים" שרכש מאומות העולם, קיבל חיזוק מעוצמתה של תכונת הבינה השבורה. לכן אוחז עם ישראל בתרבות זרה ובכלים דקבלה יותר מאומות העולם, מתוקף פעולת תכונת בינה השבורה. כתוצאה משבירת הכלים, מכך ששבירת עם ישראל היתה משמעותית, ישראל התקלקל ונעשה קשה עורף. לעומת זאת, לאומות העולם היתה שבירה "קלה" יותר, הן נשברו רק כדי לקבל ניצוצות השפעה, שעל ידם הם יתחילו להתפתח מלמטה למעלה, ואילו ישראל, תכונת הבינה, ירד מלמעלה למטה, ומוסיף לרדת עד לאותה ההתגלות שהוא באמת הגרועים מכולם. עקומת ההתפתחות של עם ישראל הפוכה מעקומת ההתפתחות של אומות העולם.

החל מימי חורבן הבית נמצא עם ישראל בירידה תלולה, ובימינו, בארץ ישראל, עוד יתגלה עד כמה הפוכות תכונותיו של עם ישראל מתכונותיה של ארץ ישראל. כל זאת, לעומת תרבותם של עמי העולם, שהלכה והתפתחה לאורך ההיסטוריה. ירידת ישראל אירעה, משום שאיבד את הקשר עם הרוחניות שהיה קיים לפני חורבן בית המקדש הראשון, ועזב את האמצעי להתקשר שוב לרוחניות. ישראל איבד את הקשר לחכמת הקבלה.

בעל הסולם:

כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.

הקדמה לספר הזוהר, אות סט

כל עוד היה ישראל בקשר עם המציאות הרוחנית, היו מנהיגי העם בהשגה רוחנית, ומתוך הכרתם את המציאות העליונה יכלו להנהיג את העם על פי החוקים העליונים. הם הבינו את שצריך להתבצע ולהתקיים בעולם הזה, מתוך השגתם את השורשים העליונים, ובהתאם לכך התאימו את קיום העם בדרגה הגשמית לקיומו בדרגה הרוחנית.

הרב קוק:

שהרי זה הדרך עצמו של ההבנה בכללי תורה, כזה וכיוצא בו ויותר הרבה רחב ממנו, הי' דרך הפלפול אצל שופטי ישראל, הנביאים והגבורים, הסנהדראות והנשיאים, בשבתנו על אדמת קודש ורוח ד' עמנו, וכל ב"ד ידע לכלכל דבר במשפט, לדעת מה יעשה ישראל, ע"פ עומק אמתתה של תורה, קודם שנגזרה הגזירה, מפני ירידת הדורות ופיזורם של ישראל, "לצור תעודה ולחתום תורה בלימודי".

אגרות הראי"ה ח"א, עמ' קב

אם עם ישראל יתקן את תכונת הבינה שבו, ולאחר מכן את תכונת המלכות שבו, אזי, דרך תכונת המלכות המתוקנת שלו הוא יוכל לתקן את תכונת הבינה של אומות העולם, וממנה את תכונת המלכות של אומות העולם. הסדר של תהליך התיקון הוא תוצאה ישירה מהשבירה.

הרב קוק:

הבית הראשון הי' מאיר הארת הבינה, שנקרא ג"כ עולם, אלא שהאירה החכמה העליונה ע"י אור הבינה במלכות, והיתה ההנהגה הנהגה ראוי' לקדושת עולם, כי מצד בינה היא בחינת חיי עולם, אלא שגורמים אחרים גרמו שנתגברו החיצונים וגרמו הגלות, אבל הבית השני הי' בהארת המלכות, אחר שירדו האורות ממעלתם ולא הי' בהם עצם הארת הבינה, וק"ו הארת החכמה, וזו המדה נקראת בחינת שעה ואינה בחינת עולם. ולע"ל בזמן הגאולה תהי' ההנהגה מאור החכמה המאיר בבינה מאור הכתר, ותעלה בזה על הנהגת ההארה שבימי שלמה, שהיתה במדרגת החכמה בהארתה בבינה, ולא היתה מוארה מהארת הכתר.

משפט כהן, עמ' רט

משמעות שליטת תכונת הבינה על ישראל, היא שהמהות הפנימית ביותר של האומה מצויה בשליטת תכונת ההשפעה. שליטה זו פירושה השתוקקות להידמות לבורא אשר מחייה את העולם כולו. לאחר שמופיעה השתוקקות זו, על הנברא לתת את היגיעה במשיכת המאור המחזיר למוטב, המאפשר לאדם להידמות לבורא. הרצון והפעולה הללו נקראים שליטת תכונת הבינה על האדם. השאיפה להתעלות מעל העולם הזה אל המציאות הרוחנית היא היא הרצון, אשר בתוכו יתגלה האור העליון בישראל, ולאחר מכן בעולם כולו.

בעל הסולם:

אולם הגמר של תיקון העולם, יהיה בהכנסת כל באי העולם בסוד עבודתו ית', כמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ודייק הכתוב "ביום ההוא" ולא לפני זה, וכן כמה כתובים: כי מלאה הארץ דעה את ה' וגו', ונהרו אליו כל הגויים וגו'. אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומה לתפקידם של אבותינו הק' כלפי האומה הישראלית, דהיינו כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה, שלולא אבותינו שקיימו כל התורה מטרם שניתנה, כי אז לא היינו משובחים כלל משאר האומות כמובן. כמו כן מוטל על האומה הישראלית ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דביקותו ית' כמבואר.

מאמר הערבות, אות כ

חזרה לראש הדף
Site location tree