אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מגדל בבל הקומה האחרונה / תכנית הטבע - מיכאל לייטמן / גבולות ההנאה
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

גבולות ההנאה

"בעולם הזה קיימות שתי טרגדיות: האחת היא לא להשיג את אשר אנו רוצים, והאחרת - להשיג. האחרונה גרועה הרבה יותר. היא טרגדיה אמיתית".

אוסקר ויילד

אם נחקור את ההנאות השונות שלנו מהשגת ידע, שליטה, כבוד או עושר, כמו גם הנאות מאוכל וממין, נראה כי בכל המקרים ההנאה המרבית מורגשת במפגש הראשוני והקצר שבין הרצון לבין מילויו. מרגע קבלת המילוי פוחתת ההנאה והולכת. התענוג מסיפוק הרצון עשוי להימשך דקות, שעות או ימים - אך הוא נעלם. גם אם האדם מתאמץ במשך שנים ארוכות להשיג דבר-מה, כמו למשל משרה מכובדת או תואר אקדמי יוקרתי, הרי לאחר השגתו אובדת תחושת התענוג. יוצא שהתענוג הממלא את הרצון גם מבטל אותו.

יתר על כן, כניסת התענוג לתוך הרצון והסתלקותו ממנו בונות בנו רצון ליהנות בעוצמה כפולה. מה שהסב לנו סיפוק היום, מחר כבר לא יהא בו די. אנו רוצים יותר מזה. הרבה יותר. וכך יוצא שסיפוק הרצונות שבנו מגדיל אותם, ומכריח אותנו להשקיע מאמצים גדולים יותר כדי למלאם.

תחושת החיים והחיוניות של מי שאינו רוצה להשיג דבר-מה דועכת. לכן החברה האנושית מספקת לכל אחד מחבריה רצונות חדשים בכל עת, והם מחיים אותנו לרגע קצר נוסף. אך שוב ושוב אנו מתמלאים לרגע ומיד מתרוקנים, והתסכול גובר.

כיום החברה דוחפת אותנו לרכוש עוד ועוד מוצרים ומאפשרת לנו לקנות כמעט כל דבר, גם מבלי שהכסף הדרוש לכך יהיה בידינו. השיווק האגרסיבי, הצורך לעמוד בסטנדרטים החברתיים וההקלות במתן האשראי מובילים אותנו לרכוש הרבה מעבר ליכולת הפיננסית הריאלית שלנו. אחרי זמן לא ארוך פגה ההתרגשות מהרכישה כלא הייתה, אך התשלומים ילוו אותנו לאורך שנים. במקרים כאלה האכזבה מהרכישה אינה נשכחת בחלוף הזמן, אלא דווקא הולכת ומצטברת.

גם העושר אינו מביא לאושר, כך מורה מחקר חדש שנערך בראשות פרופ' דניאל כהנמן הישראלי, זוכה פרס נובל לכלכלה [i]. החוקרים גילו כי קיים פער עמוק בין ההערכה של "האדם ברחוב" לגבי השפעה של עושר על מצב הרוח, לבין השפעתו בפועל על פי נתוני האמת שנמדדו.

המחקר דגם את מצב רוחם היום-יומי של אנשים ולא מצא הבדל משמעותי בין עשירים לעניים. יתרה מזאת, נמצא שמצבי רוח שליליים כמו כעס ועוינות שכיחים יותר בקרב עשירים. אחד ההסברים שנמצאו להיעדר קשר הדוק יותר בין עושר לבין שמחת חיים יום-יומית הוא שאנו מתרגלים לנוחות פיזית ולרמת חיים חדשה מהר מאוד, ומיד מצפים ליותר.

סיכום של מגבלות הרצון ליהנות ניתן למצוא במילותיו של בעל הסולם:

"העולם הזה נברא עם חסרון וריקות מכל שפע הטוב, וכדי לקנות קניינים צריכים אל התנועה. וידוע שריבוי התנועה מדאיב את האדם. אמנם להישאר ריקן מהקניינים והטוב גם זה אי אפשר, ועל כן בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקניינים. אמנם כיון שכל קניינם ורכושם הם אך לעצמם, והיש לו מנה רוצה מאתים, נמצא בזה, שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו. ונמצאים סובלים מב' הצדדים, הן מצער ריבוי התנועה, והן מצער החיסרון של הקניינים, שחסרה להם מחציתם" [ii].

מכל האמור עולה כי הטבע שלנו, הרצון ליהנות, מציב אותנו בעמדה בלתי אפשרית בעליל. מצד אחד רצונותינו הולכים וגדלים; מצד שני, המילוי, שהשגתו כרוכה בתנועה רבה, היינו בפעולות ובמאמצים רבים, מורגש לזמן קצר בלבד, נעלם, ומותיר אותנו ריקניים כפליים.

ברבות השנים פיתחה האנושות שיטות שונות להתמודד עם בעיה זו של חוסר היכולת למלא באמת את הרצון ליהנות. על פי רוב הן מבוססות על שני עקרונות מרכזיים, שלמעשה "משקרים" לרצון ליהנות: הקניית הרגלים מעוררי סיפוק, והקטנת הרצון ליהנות.

העיקרון הראשון מושתת על הקניית הרגלים באמצעות התניות. תחילה מחנכים את האדם לכך שפעולה מסוימת נושאת עמה שכר. לאחר ביצוע הפעולה האמורה הוא זוכה להערכה מצד מחנכיו ומצד הסובבים אותו. לאחר מכן מפסיקים בהדרגה את מתן השכר, אך באדם כבר נרשמה פעולה זו כגורמת סיפוק; הוא כבר הפנים אותה. משהורגל אדם לבצע דבר-מה, הביצוע עצמו מסב לו סיפוק. הוא מדקדק בביצוע הפעולה וחש סיפוק רב אם הצליח לבצע את הדרוש ממנו טוב יותר מבעבר. עיקרון זה מלווה בדרך כלל גם בהבטחות של שכר בעתיד ולעתים אף לאחר המוות.

העיקרון השני מבוסס על הפחתת הרצון ליהנות. מצבו של מי שרוצה ואין לו עצוב הרבה יותר ממצבו של מי שפשוט אינו רוצה. הראשון סובל, ובו בזמן השני "שמח בחלקו" ומסתפק במה שיש. בייחוד שיטות המזרח הן שהקצינו את השימוש בעיקרון זה. הן פיתחו דרכים רבות ומגוונות המבוססות על תרגולים גופניים ונפשיים המקטינים את עוצמת הרצון ליהנות, וכתוצאה מכך את עוצמת הסבל.

דומה כי עד כה השכלנו להשתמש כהלכה בשיטות אלה, אך עם גדילתו הטבעית של הרצון ליהנות, האגו, מסתמן כי פתרונות אלה נעשים רלוונטיים פחות ופחות. האגו ההולך וגדל של האדם אינו מאפשר לו עוד להכפיף את עצמו לפתרונות מלאכותיים וגם לא להשתיקו, והדבר ניכר בכל מישורי החיים, החל מרמת הפרט ועד לחיי האנושות כולה.

דוגמה מובהקת הממחישה את גדילת האגו ברמת הפרט היא התרסקות התא המשפחתי. היחסים במשפחה בכלל ובין גברים ונשים בפרט הם הראשונים להיפגע מגדילת האגו, משום שהם הקרובים ביותר לאדם. האגו הגדֵל מקשה עלינו להשתייך זה לזה או למשפחה.

בעבר היה מודל המשפחה מוגן מזעזועים והיווה אי של יציבות. אם היו בעיות בעולם - יצאנו להילחם, אם היו בעיות עם השכנים - יכולנו להעתיק את מקום המגורים, אולם היחידה המשפחתית הייתה תמיד קן בטוח. גם במצבים שבהם האדם כבר לא רצה כל כך במשפחה, הוא המשיך לשמור על התא המשפחתי בגלל הילדים או בגלל ההורים המבוגרים שנזקקו לטיפולו. אולם כיום האגו כה גדול עד שאיננו מתחשבים בדבר. ריבוי מקרי הגירושין, אף שידוע כי הם מקשים מאוד על הילדים, מעיד על כך.

גם בתחום הגלובלי יש להתעצמות האגו השלכות מרחיקות לכת המציבות אותנו במצב מיוחד שלא היה כמותו בהיסטוריה האנושית. מצד אחד הגלובליזציה מגלה לנו עד כמה אנו קשורים זה לזה - בכלכלה, בתרבות, במדע, בחינוך ובכל יתר התחומים, כפי שהראה פרופ' לאסלו בחלקו הראשון של הספר; מצד שני, האגו שלנו התפתח עד כדי כך שאיננו מסוגלים לשאת את האחר.

לאמיתו של דבר, מאז ומעולם נמצאנו כחלקים בתוך המערכת האחת, אלא שעד כה לא היינו מודעים לכך. הטבע מגלה לנו זאת דרך פעולתם המקבילה של שני כוחות מנוגדים: כוח המחבר את כולנו כאחד, וכוח הדוחה אותנו זה מזה וזורק כל אחד אל פינה משלו. וכך, כשפעולת הכוחות האלה מתחילה כיום להתבטא בקיצוניות שרק הולכת וגוברת מרגע לרגע, אנו מגלים את עוצמת התלות ההדדית בינינו, אך בו בזמן האגו המתעצם גורם לנו לסלוד מכך. אם לא תיפסקנה תחושות אי הסובלנות, הניכור והשנאה כלפי האחרים, אנו נשמיד זה את זה.

בעל הסולם התריע על כך מראש. בכתבי יד שכתב בערוב ימיו, המובאים בספרִי "הדור האחרון", הוא הדגיש שאם לא יחול שינוי דרסטי בנתיב האגואיסטי שבו צועדת האנושות, היא תמצא את עצמה מעורבת במלחמת עולם שלישית ואף רביעית, שבהן ייעשה שימוש בפצצות אטום ובפצצות מימן, ורוב אוכלוסיית העולם תיכחד [iii]. גם איינשטיין דיבר ברוח דומה: "אינני יודע במה ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל אני יודע במה ישתמשו במלחמה הרביעית - באבנים!" [iv]. לצערנו הרב, כיום דבריהם נראים ממשיים מתמיד.

במשך כל ההיסטוריה האמינה האנושות שזמנים טובים יותר עומדים לפנינו, שאנו נפתח את המדע, את הטכנולוגיה, את התרבות ואת החינוך, והם יהפכו את חיינו לטובים ומאושרים יותר ויותר. מקום הממחיש היטב את הדברים הוא "ספינת החלל כדור הארץ" המצויה במרכז אפקוט, אחד מפארקי השעשועים בדיסני-וורלד, שנבנה בתחילת שנות השמונים של המאה העשרים.

המבקרים באתר מובלים דרך תחנות המתארות ציוני דרך היסטוריים הסוקרים את התפתחות האנושות. תחילתו של המסע בימים של ציורי המערות, משם הוא ממשיך ועובר בכל ציוני הדרך בהתפתחות האדם, כמו תחילת השימוש בנייר, ומסתיים בכיבוש החלל. האטרקציה שעוצבה לפי הגישה שרווחה לפני כמה עשורים נבנתה כשיר הלל לאדם הגדול ההולך מחיל אל חיל. כל ההיסטוריה של האנושות מוצגת שם כהתקדמות בלתי פוסקת לעבר האושר: הנה מחר הוא מגיע! אם לא מחר - מחרתיים, אם לא לילדינו - לנכדינו.

כמה שנים עברו, והיום הכול נגמר. לכל אחד מאיתנו יש כל מה שאדם רק יכול היה לחלום עליו לפני מאה שנה: בידינו האפשרויות לבלות, לטייל, לנוח, ליהנות מספורט וכיוצא באלה, אבל איננו מאמינים עוד שהמחר יהיה טוב יותר. אנו מצויים בנקודת מפנה שבה אנו מתחילים להתפכח ולהבין שעתיד מאושר אינו מצפה לנו. ככל הנראה, חייהם של ילדינו יהיו טובים פחות מחיינו שלנו.

הרגשת המשבר בכל התחומים, החל מרמת הפרט וכלה ברמת הכלל, היא פועל יוצא מההכרה שכל מה שפיתחנו וכל מה שאנו מכירים לא הביא לאושר. מכאן נובעות תחושות כמו חוסר משמעות וריקנות, ולכן גם הדיכאון והסמים הם מחלות הזמן המודרני. אלה הם ביטויים לחוסר האונים שבו אנו שרויים כתוצאה מחוסר ההבנה כיצד למלא את הרצון ליהנות, את האגו שלנו, שגדל וכבר אינו מוצא סיפוק בשום דבר מוכר.

אחת התופעות הממחישות היטב את אובדן התקווה לעתיד היא יחסם של רבים מבני הנוער לחיים, השונה מאוד מן היחס שהיה להוריהם כשהיו בגילם. עולם גדול פרוס בפניהם, הזדמנויות להצלחה ולמימוש עצמי, אך עוד ועוד צעירים מאבדים בכך עניין ואינם מעוניינים לממש את הפוטנציאל המבטיח הטמון בהם. נדמה שהם יודעים מראש שבסופו של דבר לא יהיה בכך טעם. גם תמונת המבוגרים הסובבים אותם, שטרחו רבות אבל אינם מאושרים, אינה מוסיפה להם רצון לפעול.

קשה להורים להבין זאת, ואין הם מסוגלים לתפוס מדוע כאלה הם פני הדברים; הרי הם עצמם היו כה שונים כשהיו באותו גיל, אך הדבר נובע מכך שכל דור נושא בקרבו את הניסיון ואת האכזבות שנצברו בדורות שקדמו לו.

מכאן ואילך שום פתרון מוכר לא יוכל עוד לסייע לנו להיטיב את מצבנו. רק אם נכיר את יסודות הטבע שעל פיהם מתקיימים כל הגופים החיים והטבע בכללו, נוכל ללמוד היכן אנו טועים ולהבין מהי השיטה המושלמת לסיפוק הרצון ליהנות, האגו, שתביא את האנושות לחיים מלאי תוכן, ביטחון ושלווה.

[i] המחקר פורסם ביוני 2006 בכתב העת המדעי האמריקני Science.

[ii] בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א, הסתכלות פנימית, סעיף כא.

[iii] בעל הסולם, כתבי הדור האחרון, חלק א, בתוך: הרב לייטמן, ספר "הדור האחרון", עמ' 301.

[iv] אלברט איינשטיין, כמו שאיינשטיין אמר, ליקוט ועריכה: א' קלפרייס, תרגום: א' בן נתן, הוצאת הד ארצי, 1999, עמ' 121. פורסם במקור בביטאון "היהדות הליברלית", אפריל-מאי 1949, עמ' 12.

חזרה לראש הדף
Site location tree