אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / ספרים / מגדל בבל הקומה האחרונה / תכנית הטבע - מיכאל לייטמן / ציות לחוקי הטבע
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

ציות לחוקי הטבע

"לא כדאי לרוץ במסלול קבוע כשהמטרה עצמה לא נקבעה בדיוק".

פרנסיס בייקון

מטרת החיים

הכוח הכולל הפועל בטבע ומקיים אותו הוא כוח אלטרואיסטי. כוח זה מחייב את כל חלקי הטבע להתקיים כאיברי גוף אחד, באיזון ובהרמוניה. במימוש התנאי הזה מושג חיבור המכונה "חיים".

בכל הדרגות מלבד דרגת האדם החיבור קיים, ומכאן עולה שמטרת חיי האדם היא ליצור את החיבור בעצמו, ולזאת דוחף אותנו הטבע. חיבור כזה מושג על ידי יחס אלטרואיסטי לזולת המתבטא בדאגה לטובת הזולת, והוא מקנה לאדם הנאה מושלמת. הנאה זו נובעת מכך שביצירת חיבור שכזה עם הזולת, האדם מגיע לאיזון עם החוק הכולל של הטבע ונכלל בשלמות של הטבע.

אנו היצורים היחידים שאינם פועלים מתוך חיבור הדדי ולכן איננו מרגישים "חיים". אמנם במובן הפשוט של המילה אנו חיים, אך אנו עתידים לגלות כי המונח "חיים" מכוון לקיום שונה לחלוטין.

הדרך המובילה למימוש מטרת החיים כוללת שלב ארוך של התפתחות אגואיסטית בת אלפי שנים. בסופה אנו מתפכחים מהמחשבה שהיא תעשה אותנו מאושרים, ומגלים שדווקא גדילת האגואיזם עומדת בבסיס כל הבעיות בחיינו. בשלב הבא עלינו להגיע להבנה שכולנו חלקים במערכת אחת ולהתחיל להתייחס לאחרים על פי חוק האלטרואיזם, במטרה להתחבר עימם כאיברי גוף אחד.

בתחילה נעשה זאת רק כדי לברוח מהבעיות שבחיינו, ואכן שכרנו המידי יהיה הקלת הקשיים בכל מישורי החיים ותחושת משמעות ותוכן. אולם בהמשך התהליך נגלה כי תכנית הטבע בעבורנו כוללת הרבה יותר מקיום גופני נוח. אם בזה היה העניין מסתכם, הייתה מוטבעת בנו תוכנת האיזון, התוכנה האלטרואיסטית, כפי שהוטבעה בכל היצורים האחרים.

למעשה, התפתחנו כיצורים אגואיסטיים רק כדי שנוכל להבין בעצמנו שהאגו בצורתו הנוכחית גורם לנו רע, משום שהוא הפוך מהתכונה הנעלה של כוח הטבע עצמו. החיפוש העצמאי אחר האיזון מביא את האדם בהדרגה להכרת הערך והמעלה של תכונת האלטרואיזם, תכונת האהבה והנתינה לזולת.

כפי שראינו, כל פרט בטבע פועל לטובת המערכת שבה הוא נמצא, אולם זהו קיום מאוזן ואינסטינקטיבי ברמה החומרית. ההבדל בין האדם לבין הדרגות האחרות בטבע הוא שהאדם הוא יצור חושב. האדם הוא בעל כוח מחשבה, הכוח החזק ביותר במציאות.

כוחה של מחשבה נמצא מעל הכוחות של הדומם כמו כוח המשיכה, הכוח האלקטרוסטטי, הכוח המגנטי וכוחות הקרינה; מעל הכוח המעורר צמיחה והתפתחות בדרגת הצומח; מעל הכוח הדוחף את בעלי החיים לנוע אל עבר הנחוץ להם ולהתרחק מהמזיק להם, ואפילו מעל כוח הרצון האגואיסטי של האדם.

וכך, בעוד שבדומם, בצומח ובחי יחסו הטוב של הפרט למערכת מתבטא בצורה חומרית, אצל האדם הרמה שיש לתקנה היא בעיקר רמת המחשבה והיחס כלפי הזולת. ספר הזוהר, אחד מספרי היסוד בחכמת הקבלה שנכתב לפני כאלפיים שנה על ידי ר' שמעון בר-יוחאי, הסביר כבר אז ש"הכול במחשבה מתברר" [i].

כעיקרון, ההתנגדות הפנימית שלנו להתחבר עם אנשים אחרים לדבר אחד שלם היא ביטויו של האגואיזם. ההפך הוא אלטרואיזם - תנועה פנימית של האדם מתוך עצמו, מתוך לבו ורצונו, לעבר הרגשת האחרים כחלק ממנו עצמו. בהתאם לכך, כדי ליצור איזון בינינו לבין חוק האלטרואיזם של הטבע, עלינו להגיע למצב שבו נרצה ליהנות לא מהשליטה בזולת ומניצולו להנאתנו, אלא מיחס אלטרואיסטי לזולת ומחיבור עימו כחלקי מערכת אחת.

תהליך השינוי של מקור ההנאה שלנו, מהנאה מיחס אגואיסטי לזולת להנאה מיחס אלטרואיסטי לזולת, מכונה בשם "תיקון האגו" או בקצרה "תיקון". תהליך זה מבוסס על בניית רצון חדש בתוכנו, רצון לרכוש את תכונת האלטרואיזם.

כדי להתקדם בתהליך התיקון עלינו להשתמש בכוח המחשבה. במאמרו "המחשבה היא תולדה מהרצון" [ii] מסביר בעל הסולם, כי הרצון ליהנות שבנו הוא שקובע על מה נחשוב ובמה נהרהר. לכן איננו מהרהרים על דברים רעים המנוגדים לרצון שלנו כמו יום המיתה, אלא רק על דברים שבהם אנו חפצים.

בצורה טבעית, הרצון מוליד את המחשבה, היינו הרצון גורם לכך שיתפתחו בנו מחשבות בנוגע לדרכים האפשריות לסיפוקו. עם זאת, למחשבה יש יכולת מיוחדת - ביכולתה לפעול בכיוון ההפוך, כלומר להגדיל את הרצון. אם יש בנו רצון קטן לדבר-מה ואנו חושבים ומהרהרים בו, הרצון לדבר גדֵל. ככל שנרבה לחשוב על הדבר כך יוסיף ויגדל הרצון אליו.

וכך נוצר מעגל ההולך ומתעצם: הרצון שעתה גדל מגדיל את המחשבה, והמחשבה ממשיכה להגדיל את הרצון. זהו המנגנון שבעזרתו אנו בונים רצון גדול לדבר שבשכלנו אנו מבינים שהוא חשוב, אבל עדיין אין הוא תופס את המקום הראוי לו בלבנו, בין רצונותינו הרבים. זו הדרך שבה אפשר להפוך את הרצון לרכישת תכונת האלטרואיזם לרצון מרכזי בחיינו.

כאן עולה בוודאי השאלה, כיצד נוכל להרבות במחשבות על חיבור אלטרואיסטי לזולת כאשר הרצון שלנו לזה אינו הרצון הגדול ביותר שבנו? הרי יש בנו עתה רצונות נוספים, גדולים, מוחשיים ו"עסיסיים" יותר, ולהם נתונות מחשבותינו. במילים אחרות, כיצד נוכל להתחיל להניע את הגלגל הזה של מחשבה-רצון-מחשבה?

כאן מקומה של השפעת הסביבה על האדם. אם נדע כיצד לבנות סביבנו סביבה מתאימה, היא תשמש לנו כמקור לרצונות ולמחשבות חדשים, והם יעצימו את הדחף שלנו לרכוש את תכונת האלטרואיזם של הטבע. מפאת חשיבותה המכרעת של הסביבה להתפתחות האדם, נקדיש לה את שני הפרקים הבאים.

מה עלינו לעשות?

עלינו להתחיל לחשוב על כך שכדאי להגיע לאיזון עם כוח הטבע ושבזה תלוי עתידנו הטוב. עלינו למקד את מחשבותינו בכך שאנו חלקים ממערכת אחת שלמה הכוללת את כל בני האדם באשר הם, ולהתחיל להתייחס לזולת בהתאם לכך.

יחס אלטרואיסטי לזולת פירושו שהאדם מפנה את כוונתו, את מחשבתו ואת דאגתו לטובת הזולת. האדם מאחל לכל יתר האנשים לקבל את כל הדרוש לקיומם, אולם מעבר לדאגה לרווחה קיומית עליו לרכז את כוח המחשבה שלו להעלאת רמת המודעות של הזולת. על האדם לרצות שכל אחד ירגיש שהוא חלק ממערכת אחת כוללת.

זוהי קודם כל עבודה פנימית ברמת המחשבה. חשוב להתעמק ברעיון זה ולא להסכים לכך שהוא יחמוק מראשנו, כפי שיקרה בוודאי. עלינו לייחס חשיבות רבה למחשבות כאלה כי בהן תלויים אושרנו ושלומנו, ובעזרתן נינצל מכל הבעיות. אף שהעניין נראה תחילה מופשט, דווקא בו, ובו בלבד, תלוי עתידנו הטוב.

מלבד יחס אלטרואיסטי פנימי כלפי האחרים ברמת המחשבה, ביכולתנו גם לבצע פעולה אלטרואיסטית מעשית כלפיהם - לחלוק עימם את הידע לגבי מטרת החיים ולגבי הדרך למימושה. אם העברנו את חשיבות המודעות הזו לאחרים ועתה הם שותפים ולו גם במקצת בהכרת הבעיה ובתנועה כלפי הפתרון, הרי בכך גרמנו לשינוי חיובי במערכת האחת שכולנו חלקים ממנה. כתוצאה מכך תתעצם עוד ועוד גם המודעות שלנו עצמנו, ונרגיש מיד שינויים חיוביים בחיינו.

אדם אחד המתקן את יחסו לזולת גורם לשינוי באנושות כולה. למעשה, כך ניתן לצייר את מערכת היחסים בין האדם היחיד לבין האנושות: אתה וכל האנושות מצויים במערכת אחת, אבל האחרים תלויים לכאורה לחלוטין בדרך שבה אתה מפעיל אותם. העולם כולו בידיך. וכך מסודרת המציאות כלפי כל אחד ואחד מבני האדם.

כדי להבין זאת נתאר לעצמנו קובייה בעלת שבעה מיליארד שכבות, כמניין אוכלוסיית העולם בקירוב. כל שכבה מייצגת אדם אחד והיא מופעלת על ידיו. בתוך כל שכבה מצויים שבעה מיליארד תאים. אחד מהם הוא אתה ממש וכל יתר התאים מסמלים את התכללות בני האדם האחרים בך. כך בנויה המערכת האחת מצד הטבע. משמעות הדברים היא שכל אחד כלול מכולם ולכן כולנו קשורים זה לזה.

אם תתקן את יחסך ולו רק לאחד התאים האחרים בשכבה שלך, תעורר את החלק שלך הכלול בו בהכרח. עתה יחול באדם זה שינוי חיובי מסוים והוא יקרב אותו למצב שבו ירצה לתקן את יחסו לזולת. ולא רק בו יחול שינוי, אלא בכל השכבה שלו, בכל התאים האחרים שבהם הוא כלול. והרי לכל אחד מהם שכבה משלו בקובייה וגם בה תיגרם התעוררות.

יוצא שאדם אחד המתקן את יחסו לאדם אחר מפעיל תהליך של שינוי חיובי "בלתי מודע" במודעותם של כל בני האדם. קשרי גומלין כאלה, הנוצרים בין השכבות השונות בקובייה, מקדמים את האנושות כולה לתיקון ולשלמות.

יש לזכור כי כרגע נמצאת האנושות בניגוד לטבע האלטרואיסטי. לכן, גם אם חוללנו בה שינוי קטן בלבד, קירבנו אותה במידת-מה לאיזון עם הטבע. משמעות הדברים היא שחוסר האיזון פוחת, ועימו גם התופעות השליליות. אמנם אנשים אחרים שעדיין לא תיקנו את יחסם לזולת לא ירגישו בכך, אך אנו, שגרמנו לו, נרגיש בו מיד. וכך, ככל שנתמיד במחשבות ובפעולות להעלאת המודעות להיותנו חלקים ממערכת אחת, נתחיל לחוש שאנו נמצאים בעולם ידידותי, טוב ומשמח, ושהעולם מאיר לנו פנים.

כוח המחשבה של האדם והשפעתו המכרעת על המציאות באים לידי ביטוי בדבריו אלה של המקובל הגדול, הרב קוק: "רגילות גדולה צריכים להתרגל כדי להרגיש את עוצם החיים והישות של הכוח המחשבתי, להכיר את העיזוז של הרעיון ואת השלטת החיים, וחוסן המציאות של המחשבה, ולהבין על פיה של הכרה זו, שכל מה שהמחשבה מתרוממת מתעדנת ומתצחצחת, הרי האדם והעולם מתרוממים ומתעדנים ומתצחצחים. וכל צדדי המציאות, המתמיד למטה מכח המחשבה, עליותיהם וירידותיהם תלויים הם בעליתו וירידתו של הכח המחשבתי של האדם" [iii].

כאשר מתעלה מחשבת האדם והוא זוכה לתקן את יחסו לזולת, האדם רוכש שאיפות חדשות:

זה קל הרבה יותר מכפי שזה נראה

תהליך התיקון, שבו אנו מחליפים את מקור ההנאה שלנו - מהנאה מאגואיזם להנאה מאלטרואיזם - נראה במבט ראשון לא פשוט. אך המציאות שונה מאוד מכפי שהדברים נראים. אומר על כך בעל הסולם: "אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד" [iv].

המונח "סתירה פסיכולוגית" אינו מרמז שהבעיה עשויה להיפתר על ידי פסיכולוגים, אלא מצביע על בעיה ביחס הפנימי שלנו לדרך ההנאה: אנו רגילים ליהנות ממילוי אגואיסטי וקשה לנו לתפוס שאפשר ליהנות גם בדרך אחרת.

נראה לנו שקל יותר ללכת עם האגו כמות שהוא (היינו מבלי לתקן אותו), להתעצל ולהיסחף הלאה בזרמי החיים ו"מה שיהיה יהיה". אולם האמת שונה. איננו מודעים לכך, אך האגו שלנו, זה שעליו אנו כה סומכים ובטוחים שתמיד יוביל אותנו למצב הטוב ביותר בעבורנו, אינו ממש אנחנו. למעשה, האגו הוא מעין שליט זר היושב בתוכנו ורודה בנו. עריץ. אך אנו רגילים לחשוב שהוא שלנו, לטובתנו.

ברגע שבו נזהה את האגו כמי ששולט בנו בלא לשאול אותנו אם אנו מעוניינים בשליטתו; ברגע שנכיר שהוא מתלבש בנו, מבלבל אותנו ופועל בנו כאילו אנו רוצים דבר-מה ולמעשה הוא הרוצה; כשנראה כמה כוח ומאמץ נדרש מאיתנו כדי לבצע את דרישותיו וכמה פעוט השכר שאנו מקבלים תמורת יגיעה כה גדולה ובלתי פוסקת, נתייחס אל האגו בצורתו הנוכחית הבלתי מתוקנת כאל שליט אכזר ונורא מכול.

אילו עשו אנשים מאזן בין ההשקעה לבין ההנאה בחייהם כיום, אומר בעל הסולם, הם היו מגלים כי "הייסורים והמכאובים שסובלים בשביל השגת קיום חייהם עולה פי כמה מרוּבֶּה על קצת התענוג שמרגישים בחיים הללו" [v]. אלא שהעניין מוסתר מאיתנו. האגו שלנו מסתיר את עצמו ומתלבש בנו עד כי נדמה שהוא ואנחנו אחד, ומכריח אותנו שוב ושוב לשאוף להנאות אגואיסטיות.

לאמיתו של דבר, מהותנו היא רצון ליהנות בלבד ולא רצון ליהנות אגואיסטי כפי שנראה לנו. במילים אחרות, ה"אני" שלנו אינו האגו ועלינו להבדיל ביניהם.

מעת שאדם מבצע הבדלה זו ורוצה לרכוש את תכונת האלטרואיזם כדי להגיע לאיזון עם כוח הטבע, הוא מרגיש מיד תמיכה חיובית מכוח הטבע. יש לציין כי יש הבדל עצום בין השקעת המאמץ הכרוך בפעולות אגואיסטיות לבין פעולות אלטרואיסטיות: לאחר שהאדם רוכש את תכונת הטבע, הפעולות האלטרואיסטיות שהוא מבצע אינן דורשות ממנו מאמץ ואנרגיה; להפך - הן נעשות בנוחות ובקלות, וגורמות לאדם להתפעלות, להתעלות ולסיפוק.

פעולות אלטרואיסטיות אינן דורשות אנרגיה אלא מייצרות אנרגיה בעצמן, משום שהכוח האלטרואיסטי פועל כמו השמש הפולטת אור ומהווה ספק אנרגיה בלתי פוסק, שאיננו כלה. לעומת זאת, הכוח האגואיסטי רוצה תמיד לקבל, להתמלא, כי הוא נמצא תמיד בחיסרון. דומה הדבר לשני הקטבים בסוללה חשמלית, הפלוס והמינוס. לכן, ברגע שאדם מזדהה עם הכוח החיובי, הוא מרגיש שגם הוא עצמו מלא אנרגיה ויכולת בלתי מוגבלת. הוא נעשה "כמעיין המתגבר" המייצר אנרגיה ופולט אותה מתוך עצמו ללא הרף וללא גבול.

אם כן, כפי שאמר בעל הסולם, הבעיה שבפנינו היא פסיכולוגית בלבד: כיצד להתנתק מהחשבונות האגואיסטיים המטיבים עימנו רק לכאורה ולעבור לחשבונות אלטרואיסטיים. כך מובטח לרצון ליהנות שבנו סיפוק מידי ובלתי מוגבל, שכן ההנאה האמיתית והשלמה נמצאת בחיבור אלטרואיסטי לזולת.

דרך ארוכה ודרך קצרה

רכישת תכונת האלטרואיזם היא מטרת החיים שאליה דוחף אותנו חוק ההתפתחות של הטבע דרך האגואיזם בעצמו. מטרת הטבע היא להביא אותנו לידי הכרה בתיקון הדרוש, שיאפשר לנו להשלים את עצמנו מתוך מודעות והבנה, מתוך הזדהות עצמית עם תהליך שינוי היחס לזולת. משום כך, בפני כל אחד מאיתנו עומדת בחירה בין שתי דרכים:

תיקון האגו עקב בריחה מלחצים ומסבל - מובטח, אולם ניתנה לנו האפשרות לבחור מראש בתהליך ההתפתחות שלנו, להבינו ולשלוט בו. כך נתאזן מהר ובדרך נעימה עם החוק הכולל של הטבע, חוק האלטרואיזם, חוק האהבה והנתינה. שתי דרכי ההתפתחות האפשריות האלה מכונות "דרך התיקון" ו"דרך הייסורים".

אין כל ספק שהטבע "ינצח", היינו שאנו נקיים בסופו של דבר את חוקיו. השאלה היא באיזו דרך נבחר לעשות זאת. אם נעדיף לצעוד בעצמנו לקראת איזון עוד בטרם יכריעו אותנו הייסורים, מה טוב. אם לא, ידחפו אותנו הייסורים מאחור ויספקו לנו מוטיבציה משלהם. מעניין להיווכח כי בלטינית "מוטיב" הוא stimulus, ופירושו מקל חד שבו דוקרים את החמור כדי לזרזו ללכת.

לכאורה, כדי לחוות את מצב האיזון עם הטבע, המצב הטוב ביותר במציאות, עלינו לחוות קודם את המצב ההופכי לו, המצב הגרוע ביותר במציאות. שכן כל דבר אנו תופסים בדרך של דבר והיפוכו: אור לעומת חושך, שחור לעומת לבן, מר לעומת מתוק וכן הלאה. אלא שיש שתי דרכים אפשריות לחוות מצב נורא שכזה. האחת - להימצא בו בפועל; השנייה - לתאר אותו בעיני רוחנו. לשם כך נוצרנו כיצורים בעלי רגש ושכל.

ביכולתנו לתאר בשכלנו את המשמעות הנוראה של חוסר איזון מוחלט בינינו לבין הטבע גם בלא לחוות אותו על בשרנו, כפי שנאמר "איזהו חכם הרואה את הנולד" [vi]. התיאור ישמש לנו ככוח שידחף אותנו מן הרע העתידי אל הטוב מבעוד מועד. כך נימנע מסבל עצום ונזרז את קצב התפתחותנו. הפצת הידע על סיבת כל המשברים והבעיות ועל הדרך ליציאה מהם אל חיים חדשים נועדה לזרז את צעידת האנושות בדרך התיקון.

שינוי היחס לזולת מביא את כל הטבע לאיזון

אנו מבינים די בקלות ששינוי יחס האדם לזולת יביא אותנו לפתרון הבעיות שבדרגתנו, הדרגה האנושית-חברתית, כלומר לא יהיו עוד מלחמות, ייפסקו הטרור והאלימות, מצב הרוח הכללי ישתפר וכיוצא באלה. אולם המשבר של היום מתחולל גם בדרגות האחרות בטבע - בדומם, בצומח ובחי. מה יהיה עליהן? כיצד ישתפר מצבן? הרי לכאורה כדי לטפל במצב האדמה, המים, האוויר, הצמחים ובעלי החיים עלינו לפעול ישירות כלפיהם, להציל אותם.

לפיכך, מפתיע לראות ששיטת התיקון של חכמת הקבלה מתמקדת ביחסים שבין בני אדם ותולה בהם את מצב הטבע כולו. הייתכן שתיקון היחסים האגואיסטיים בין בני האדם ישפיע על מצב הדרגות האחרות גם כן ויפתור למשל את הסכנות האקולוגיות ואת מצוקת המשאבים הקיומיים המאיימת עלינו?

כאן עלינו לדעת כי כוח הטבע האלטרואיסטי המשפיע עלינו הוא כוח אחד. אין בו חלוקה, אלא שביחס אלינו הוא מתחלק לטבע של דומם, של צומח, של חי ושל מדבֵּר, היינו לדרגות השפעה שונות כלפינו.

בדרגת הדומם הוא משפיע עלינו דרך האדמה למשל, בדרגת הצומח דרך הצמחים והעצים, בדרגת החי דרך בעלי החיים וגם דרך גופנו, ובדרגת המדבֵּר דרך החברה הסובבת אותנו. בסך הכול זהו כוח אחד, אלא שהחושים שלנו, כפי שנראה בהמשך, מחלקים אותו בעינינו לכוחות רבים ולדרגות שונות.

דרגת האיזון הגבוהה ביותר שלנו עם הכוח האלטרואיסטי הזה היא להיות איתו במחשבה אחת, ברצון אחד, בכוונה אחת - באיזון הנקרא "דרגת המדבֵּר".

אם אנו אוהבים את האחרים, אם האנושות מתקיימת כאגודה אחת ובני האדם מחוברים זה לזה כחלקי גוף אחד, הרי בכך אנו יוצרים איזון בינינו לבין הכוח הזה בדרגה הגבוהה ביותר, ולכן הוא מאוזן איתנו גם בכל הדרגות הנמוכות יותר. משמעות הדברים היא שכל הביטויים השליליים של חוסר האיזון, הסבל והמחסור שאנו מרגישים כיום, בדומם, בצומח, בחי ובחברה האנושית, נפסקים.

לעומת זאת, כאשר האדם מאזן את עצמו ביחס לכוח הטבע בדרגות נמוכות יותר מדרגת המדבֵּר, כלומר מתקן את יחסו לדומם, לצומח או לחי, הרי שבדרגות הנותרות הוא עדיין ירגיש חוסר איזון.

אם למשל אדם מתייחס לכל דרגת הדומם שבטבע באהבה, אינו הורס את האדמה ואת שכבת האוזון וכיוצא באלה, הוא יוצר איזון בדרגת הדומם, אבל בדרגת הצומח, החי והמדבֵּר עדיין אין הוא מאוזן. אמנם גם בכך יתרחש שינוי לטובה מצד כוח הטבע, אך יהיה זה שינוי קטן בלבד, שינוי מקומי.

אילו התייחס האדם באהבה גם לדרגת הצומח שבטבע, ודאי שהוא היה מגדיל במקצת את האיזון עם הטבע, וכתוצאה מכך היה מרגיש שמצבו נעשה נוח מעט יותר וטוב יותר. באותה הדרך, אילו נהג כך גם כלפי דרגת החי שבטבע, היה מצבו משתפר מעט יותר.

אך כל זאת הוא כאין וכאפס לעומת האיזון שלנו בדרגת המדבֵּר, כי אנו בני אדם, אנו "המדבֵּר". ולכן דווקא דרגת המדבֵּר שבנו היא שחייבת להיות מאוזנת.

גם אם לא נסכים לכך וננסה בכל כוחנו ליצור איזון רק ביחסנו לדומם, לצומח ולחי, לא נצליח לשפר את המצב באופן ממשי, כי מאמצינו לא יעלו בקנה אחד עם כוונת הטבע כלפינו. דומה הדבר לאדם מבוגר המתייחס לחיים כילד קטן ומתעלם מהיכולות ומהכישורים הרבים שיש בו. מובן מאליו שהתנהגותו זו לא תשנה את העובדה שהטבע מתייחס אליו בהתאם לפוטנציאל ההתפתחות שהוא הטביע בו, גם אם אותו אדם אינו מממש אותו.

כוח הטבע שואף להביא את הכול לאיזון כולל, ואיזון זה יושג רק כאשר יחס האדם לזולת יהפוך לאלטרואיסטי. לכן חוק האיזון המניע את כל התהליכים במציאות דוחף אותנו לבוא לאיזון בדרגת המדבֵּר דווקא, ואינו מאפשר לנו להגיע לחיים נוחים ובטוחים על ידי פעולות איזון בדרגות הנמוכות ממנה.

משמעות הדברים היא שכל עוד לא ניצור חיבור אלטרואיסטי בין בני האדם, תמשיך השפעתו האחת והקבועה של כוח הטבע עלינו להיות מורגשת בנו כשלילית, והאופן שבו היא מתחלקת בחושינו לדרגות שונות, כאמור, יגרום לכך שבכל דרגות המציאות יימשכו הקשיים. לכן, בו בזמן שאנו מנסים להתמודד עם בעיה מסוימת, למשל בתחום האקולוגי, צצות בעיות רבות אחרות מכל עבר, ובקצב גובר.

איננו יכולים להרשות לעצמנו לברוח מהתמקדות בטיפול בבעיה האמיתית, תיקון היחסים האגואיסטיים בין בני האדם, ולהתמקד בטיפול בדרגות הנמוכות יותר שבטבע. דווקא בעניין זה תלוי מצבו של הטבע כולו, ואם ברצוננו לשפר באמת את מצבו במידה ניכרת, זוהי הדרך לעשות זאת.

כל המתרחש בעולם תלוי רק באדם, כך מסביר ספר הזוהר [vii]. הכול קיים ומתחולל רק בעבור האדם, במטרה לסייע לו ליצור חיבור נכון בינו לבין הזולת ולרכוש את תכונת האלטרואיזם של הטבע. בכך יבוא הפתרון לכל בעיות העולם והטבע כולו יתקיים בצורה מתוקנת, באיזון כולל, בהרמוניה ובשלמות.

הרב קוק תיאר זאת כך: "כח היצירה וההנהגה העולמית, יצאה אל הפועל בתכלית השלמות ]...[ אמנם רק חלק קטן עומד הוא מחוסר תיקון ]...[ בהשלמתו תלויה היא השתלמות כל היצור כולו. החלק הקטן הזה, הוא הנפש האנושית, בצורתה הרצונית ובחיקויי רוחניותה. חלק זה מסור הוא לאדם לתקנו ולהשלים בו את היצור כולו" [viii].

חוקי הטבע שהוצגו כאן הם חוקים נסתרים שגילו המקובלים בחקירתם את הטבע הכולל, והם מראים את הדרך לפתרון כל בעיות הקיום. אי אפשר "להניח אותם על השולחן" ולהוכיח את אמיתותם. כל שניתן לעשות הוא להסבירם בצורה הגיונית ומשכנעת, אך לא יותר מזה. בסופו של דבר, לאחר ההסברים המנומקים, על האדם להחליט בעצמו אם לקבל אותם אם לאו.

אין זה מקרי שכאלה הם פני הדברים. הטבע רוצה לשמור על עצמאותנו. הדברים נסתרים מאיתנו כדי לאפשר לנו לגלות בעצמנו היכן מצויה הסטייה שלנו מחוקי הטבע.

אילו נראו הדברים לעינינו כעובדה מוצקה, ברורה וחד משמעית, הייתה נשללת מאיתנו אפשרות הבחירה החופשית, שהיא האמצעי למימוש הפוטנציאל הייחודי של דרגת המדבֵּר. היינו יורדים אז לדרגת החי המופעלת במלואה על ידי פקודות הטבע. הטבע הכניס אותנו להסתרה זו כדי לאפשר לנו להשלים אותה בעצמנו, ולבנות על פניה בתוכנו את דרגת המדבֵּר בשלמותה. אם ננצל את אפשרות הבחירה החופשית שלנו, נוכל להצליח בכך.

[i] על בסיס הנאמר בזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת פקודי, אות תרעג.

[ii] בעל הסולם, ספר "שמעתי", מאמר קנג.

[iii] כתבי יד, קובץ קטן, עמ' ס, בתוך: בנימין איש שלום, הגותו של הרב קוק, בין רציונליזם למיסטיקה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 235.

[iv] בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם".

[v] בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, סעיף ג.

[vi] תלמוד בבלי, תמיד לב, ע"א.

[vii] ספר הזוהר עם פירוש "הסולם", פרשת תזריע, אות קיג. וכן עיין ב"הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, סעיף לט.

[viii] כתבי יד, קובץ קטן, דף קע, בתוך: בנימין איש שלום, הגותו של הרב קוק, בין רציונליזם למיסטיקה, ירושלים תשמ"ד, עמ' 174.

חזרה לראש הדף
Site location tree