איזון עם הטבע

פרק זה יעסוק בנושא שהוא אמנם צדדי מעט לענייננו, אך הדיון בו עשוי לסייע לנו מאוד לחדד רבים מן הנושאים שבהם עסקנו בחלק זה של הספר.

ובכן, בימים אלה, שבהם האדם הפרטי והחברה נקלעים לקשיים רבים, מתפשטת תופעת ה"חזרה אל הטבע" וקונה לה אוהדים רבים. יש הרואים בה דרך לשינוי ומקווים שהיא תשנה את חייהם לטובה. נשאלת השאלה, האם יש קשר בין חזרה אל הטבע לבין איזון עם הטבע? האם חזרה אל הטבע תסייע לנו להשיג איזון עם הטבע? בשאלות אלה ואחרות יתמקד הפרק שלפנינו.

רעיון "החזרה אל הטבע" מדבר על חיים בצורה טבעית יותר, בדומה לדורות הקדמונים שחיו בהתמזגות ובזרימה עם הטבע. הדוגלים בחזרה אל הטבע דורשים בין השאר אוויר צח ותוצרת חקלאית אורגנית, וחלקם עוזבים את העיר ועוברים להתגורר בכפר. לתופעה זו מאפיינים רבים וכולם מבוססים על הרעיון שאם האדם יהיה קרוב יותר לטבע, הוא יהיה מאוזן יותר והרגשתו תהיה טובה יותר.

אם נחקור את אורח החיים העתיק של שבטים נידחים, נמצא כי ככל שהאדם היה קרוב יותר לטבע ולשורשיו, הוא הרגיש ביתר קלות את כוח האהבה שבטבע. בקשר לזה אציין כי בקונגרס של "מועצת החכמה העולמית" שהתקיים בארוסה שבשווייץ (ינואר 2006) שוחחתי עם ג'יין גודאל, שהקדישה את חייה לחקר קופי השימפנזה וחיה בחברתם בטבע במשך שנים רבות. על מחקרה זה שחשף ידיעות חשובות היא זכתה בפרסים רבים ובהכרה בין-לאומית. כאשר שאלתיה מהו הגילוי שהרשים אותה יותר מכול, השיבה כי לאחר שנים ארוכות של חיים בטבע הרגישה את הכוח הפנימי של הטבע, את כוח האהבה.

"אחרי זמן מה", אמרה, "התחלתי להרגיש ולשמוע את הטבע, והרגשתי אהבה. הרגשתי שאין כוח רע, אלא רק מחשבה של אהבה". כתוצאה משנים ארוכות של חיים בג'ונגל ומהחיבור לקופים התחילה גודאל להבין אותם, את הרגשות שלהם. היא גילתה עד כמה הקופים מבינים את הטבע וחיים את האהבה שבו.

אמנם חוויה כזו היא נעימה ומרגשת, אך לא על איזון כזה דיברנו עד כה. התחושה העילאית ביותר שהחזרה אל הטבע יכולה להקנות לאדם בן-זמננו היא הרגשה מסוימת וזמנית של כוח האהבה שבטבע, מעט ממה שמרגיש כל בעל חיים. אולם הטבע תכנן בעבור האדם דרגות התפתחות גבוהות הרבה יותר מכך.

לא לחינם דחף אותנו הטבע לצאת מן המערות ומן הג'ונגלים ולפתח את החברה האנושית על כל המערכות שבה. דווקא בלב החברה האנושית, המתאפיינת בניכור ובחוסר היכולת לשאת את הזולת, עלינו לממש את חוק האהבה והנתינה ולהשתמש באגו כבמנוף לכך. חזרה אל הטבע יכולה להיות חוויה מעניינת כשלעצמה, אך היא לא תוכל לסייע לנו בפתרון שורש הבעיות שמהן אנו סובלים כיום - חוסר האיזון בדרגה האנושית.

פעמים רבות מלווה החזרה אל הטבע גם במרכיבים משיטות מסורתיות כמו יוגה, טאי-צ'י, מדיטציות וכדומה. זה המקום להסביר כי שיטות אלה, המבטיחות לאדם מרגוע ושלמות, אינן יכולות לקרב אותנו למימוש מטרת הטבע, שכן הן מבוססות על דיכוי האגו ועל הפחתתו. הן מורידות את האגו של האדם מדרגת המדבֵּר אל דרגות נמוכות יותר הנקראות דרגות החי, הצומח והדומם שבאדם, כלומר מחזירות את האדם אחורה.

לכן שיטות אלה מנוגדות למגמה שבה מוליך אותנו הטבע, העלאת האדם למדרגה גבוהה יותר מן הנוכחית, למדרגת "המדבֵּר המתוקן".

הטבע לא יאפשר לנו להקטין את האגו. לראיה, גם בתרבויות שעד ימינו הצליחו לשמר רמה נמוכה של אגו, כמו סין והודו, ניכרת היום פריצה של האגו. בשנים האחרונות גם הן הצטרפו למרדף אחר עושר ושליטה והשלימו במהירות-שיא פער של דורות.

האגו הגדול השוטף כיום את העולם כולו הוא אגו מדרגת המדבֵּר, וכדי להתמודד איתו אנו זקוקים להתגלות של שיטה שונה לחלוטין, שיטה שהמגמה שלה הפוכה ממגמת הפחתת האגו. חכמת הקבלה היא השיטה היחידה המשתמשת במלוא כוחו של האגו תוך כדי תיקון אופן השימוש בו. היא מתגלה כיום כדי לסייע לנו לממש את מטרת הטבע ולהעפיל אל מדרגת קיום חדשה.

איזון בדרגת המדבר

לצורך ההסבר, נכנה את האיזון המבוסס על הפחתת האגו מדרגת המדבֵּר אל דרגות החי, הצומח והדומם שבאדם בשם כולל "איזון בדרגת החי".

ההבדל בין איזון בדרגת החי לבין איזון בדרגת המדבֵּר בא לידי ביטוי ברמת ההרגשה של כוח האהבה שבטבע. כדי להגיע לאיזון עם הטבע בדרגת המדבֵּר, על האדם לחקור בעצמו ולגלות לאן הוא מובל, מהו תהליך ההתפתחות שבו נמצאים הוא וכלל האנושות, מהי תחילת התהליך ומהם סופו ותכליתו. ללא חקירה עצמית כזו שבה האדם חווה כל שלב משלבי ההתפתחות לא ניתן להשיג את מחשבת הטבע.

חקירה כזו מובילה את האדם לאיזון עם הטבע בדרגת המדבֵּר, כלומר מעלה אותו אל דרגת "המדבֵּר המתוקן". בדרגה זו האדם עולה למעלה ממגבלות הזמן, המקום והתנועה, ומרגיש את כל זרימת המציאות.

תחילת התהליך וסופו מתחברים בו כאחד, והוא חש כיצד כל שלבי התהליך מתגלים בו בהדרגה, רק כדי לאפשר לו לראות ולהבין עד כמה הם מחוברים יחד בהרמוניה נפלאה, תלויים זה בזה ומפעילים זה את זה. בכך סוגר האדם את מעגל ההתפתחות, ואינו רואה עוד "התחלה" או "סוף" - לא ביחס לזמנים, לא ביחס למקומות ולא ביחס לתהליך; הוא מגלה שהכול נמצא מלכתחילה בתכנית הטבע.

השגת מחשבת הטבע מעבירה את האדם לקיום בממד עליון, ומקנה לו שלמות, נצחיות ותענוג בלתי פוסק. עולמו של האדם אינו ב"גוף" אלא במקום שבו נמצא ה"אני" שלו. לכן, אם האדם תופס מציאות אחרת לחלוטין, נצחית, גבוהה, שלמה, הרי שם הוא נמצא.

השגת מחשבת הטבע אינה מסתכמת בהרגשה נוחה יותר, אלא בכך שהאדם מרגיש נצחי ושלם כמו הטבע עצמו. רק במצב זה, היינו בדרגת ההשגה השלמה, דרגת המדבֵּר המתוקן, אפשר לחוש באמת מדוע מי שהשיגו את כוח הטבע אומרים עליו שהוא "טוב ומיטיב".

אמנם גם אדם המוריד את האגו שלו מדרגת המדבֵּר לדרגת החי יכול להרגיש את הטבע כ"טוב ומיטיב", אך תהיה זו הרגשה בדרגת חי בלבד. בדרגה זו האדם ירגיש נוח וטוב מבחינה גופנית ופסיכולוגית, אך רק לזמן מה. האגו הגדֵל ללא הרף ומבדיל את האדם מן החי לא יניח לו להסתפק במצב זה לאורך זמן.

מזווית אחרת ניתן לומר שבדרגת החי ה"טוב ומיטיב" מורגש כמצב, ולעומת זאת בדרגת המדבֵּר המתוקן הוא מורגש כתהליך בלתי פוסק. ההבדל בין הדרגות דומה במובן מסוים להבדל בין אדם שהרגשתו טובה מכך שהוא מנתק לגמרי את מחשבותיו ודואג להנאת גופו בלבד, לבין אדם המפעיל את ראשו וחושב על החיים מתחילתם ועד סופם. אדם החושב על החיים נמצא בקשר עם ממד אחר של הטבע.

אדם המגיע להרגשת ה"טוב ומיטיב" בדרגת המדבֵּר המתוקן חש את חייו לא רק בכך ש"טוב לו בחיים", אלא בכך שהוא קשור למציאות עליונה ממנו, לזרימה של מידע ושל תהליכים. הוא נהנה מהשגת השלמות של הטבע. הוא משתחרר מכל המוגבלויות. אדם כזה מפסיק לזהות את ה"אני" שלו עם גופו. המחשבה שלו מעפילה לרמת קיום שמעל המציאות הנקלטת בחמשת החושים הגופניים, אל תוך מחשבת הטבע, אל שדה המידע הכולל והנצחי. לכן הוא לא ירגיש שחיי ה"אני" שלו נפסקים גם כאשר גופו ימות.

לסיכום, החזרה הגשמית אל הטבע אינה קשורה לתהליך הרוחני של האיזון עם הטבע, והיא עלולה להסיט את תשומת לבנו מהצורך בחיפוש אחר האיזון בדרגת המדבֵּר שבאדם, ברמת המחשבה.

חכמת הקבלה, שכמה מעקרונותיה הבסיסיים הוצגו בחלק זה של הספר, מפרטת את כל שלבי ההתפתחות שעברנו ואת אלה שעדיין עלינו לעבור כדי להגיע אל מטרת הטבע. היא מסבירה שבמהלך התקופה הנוכחית יחול שינוי גדול מאוד במודעות של האנשים, ואנו כבר נמצאים בראשיתו. האנושות תגיע למימוש תכנית הטבע, אין כל ספק בכך. השאלה היחידה היא כיצד.