אחד בשביל כולם
אם נציץ לרגע בכותרות העיתונים ובמבזקי החדשות שמציפים אותנו לבלי סוף, נגלה כי עולמנו מצוי כיום במצב קשה מאוד. ברמה האישית, אנשים רבים אינם מסופקים מחייהם וניכרת התעצמות תחושות כמו חוסר ביטחון, חוסר משמעות, ריקנות, תסכול ומרירות. המגיפה של המאה ה-21 היא מגיפת החרדה והדיכאון, והדבר החדש הוא שהתופעה מתחילה בגילאים צעירים יותר ויותר. הדיכאון הוא אחד הגורמים המרכזיים להתאבדיות ומדי שנה כ-10 עד 20 מיליון איש מנסים לשים קץ לחייהם.
השימוש בסמים הפך בעשורים האחרונים מתופעה שולית לבעיה חברתית מרכזית בעולם כולו, ושום רובד חברתי איננו נקי ממנו. גם התא המשפחתי נמצא במגמת התרסקות. הניכור ומקרי האלימות במשפחה מצויים בעליה מתמדת, הפשיעה בקרב בני הנוער גוברת, הדור הצעיר לוקה בערכים ואידיאולוגיות ומערכת החינוך כבר מזמן חסרת אונים.
ברמה העולמית, תופעת העוני מתפשטת מיום ליום והפערים החברתיים מרקיעי שחקים. גלי טרור וסכסוכים מדיניים עמוקים תופסים נפחים שלא הכרנו מעולם, מטלטלים חברות, וקורעים יותר ויותר את היחסים הבין לאומיים. המתיחות במזרח התיכון אינה מבשרת טובות, כפי שלמדנו עד לא מזמן על בשרנו, ולעיתים נדמה כי אנו שועטים בבטחה לעבר מלחמה כוללת וחורבן.
כידוע, אבחון נכון של המצב הוא מחצית הריפוי, ולכן כדי למצוא פתרון לבעיותינו, עלינו להבין את הסיבה להן. אם נבין טוב יותר את הטבע שלנו ואת חוקי הקיום הבריא בטבע כולו, נוכל לגלות היכן אנו טועים, ומה עלינו לעשות בכדי לשים קץ למשבר העולמי כצעד ראשון, וכמובן להתקדם אל עבר עתיד טוב יותר בהמשך.
מעגל האיזון בטבע
בשנים האחרונות המחקר המדעי מוביל אותנו לגלות שכל הטבע (הדומם, הצומח, החי ובני האדם), הוא מעין גוף אחד. הכול תלוי בכול, ולא ניתן לשנות דבר אחד בלא להרגיש תגובה במקום אחר. כל הפרטים שבמציאות הם חלקים של מערכת אחת כוללת וסגורה. ניתן לראות זאת בטבע, בין בני האדם ובקשרים שבין הפרטים השונים בכל דרגת התפתחות.
חקירת חוקי הקיום הבריא של הגוף החי ושל המערכות בטבע מביאה אותנו לגילוייה של תופעת האלטרואיזם. למרות שעל פניו נראה הטבע כזירה אגואיסטית שבה מתמודדים ונאבקים הפרטים זה בזה והחזק שורד, התבוננות ביתר עמקות ובראיה כוללת מראה שכל המאבקים וההתמודדויות פועלים דווקא ליתר איזון ולתמיכה קיומית הדדית, ליתר בריאות ולהתפתחות מוצלחת יותר של הטבע בכללו.
אם נתבונן בגוף חי המכיל תאים שונים נגלה תופעה מעניינת. נראה שכל תא לכשעצמו, אם נתבונן בו כיחידה בפני עצמה, מתפקד כאגואיסט ו"חושב" על עצמו בלבד. אולם כאשר נביט בו כחלק ממערכת, כתא בגוף, נראה כי הוא מקבל לעצמו רק את המינימום הנחוץ לקיומו וכל יתר פעילותו מכוונת כלפי הגוף. הוא מתנהג כאלטרואיסט, "חושב" רק לטובת הגוף כולו ומתפקד בהתאם לכך.
יוצאים מן הכלל הם התאים הסרטניים, אשר אינם מתחשבים בסביבתם, הורסים אותה ובכך יוצרים מרחב פנוי לצמיחתם. הם ממריצים את כלי הדם הסמוכים להם לנבוט אל תוך עומק הגידול הממאיר כדי להזין אותו, ובדרך זו משעבדים את עבודת הגוף כולו לטובת עצמם. התאים הסרטניים מביאים למות הגוף על ידי פעילותם האגואיסטית. אך מות הגוף הוא גם מות "רוצחיו". כל העורמה שבה נוקטים התאים הסרטניים בהליך השתלטותם על הגוף מובילה אותם רק אל הכחדתם עצמם. וכך, כאשר האגואיזם מטפח את עצמו הוא מוביל את הכול למוות, כולל את עצמו. יוצא כי התנהגות אגואיסטית ו"אי התחשבות" בכללות הגוף מוליכים היישר לקראת האבדון.
יסוד החיים
התבוננות מעמיקה ביסודות הטבע מראה אפוא כי האלטרואיזם הוא היסוד לקיום חיים. כל גוף חי מורכב ממכלול של תאים הפועלים בצוותא, משלימים זה את זה בנתינה ועזרה הדדית, מוותרים זה לזה, וחיים על פי העיקרון האלטרואיסטי "אחד בשביל כולם". פעילות אלטרואיסטית זו יוצרת חיבור בין התאים והופכת אותם לגוף חי אחד הפועל באיזון והרמוניה, והיא התנאי לחיים. עיקרון זה עומד ביסודן של כל המערכות בטבע. ככל שאנו חוקרים את הטבע, אנו מגלים עוד ועוד דוגמאות לכך שכל חלקיו קשורים זה לזה בהדדיות וכי החוק הכולל שפועל בטבע הוא – חיבור בין חלקים אגואיסטים באופן אלטרואיסטי.
לעומת זאת, כאשר נתבונן בטבעו של האדם נראה את ההפך הגמור. האדם חושק בכל מה שיש לזולת, הוא רוצה שיהיה לו יותר מאשר לזולת, או שלזולת יחסר, כך שישתפר מצבו היחסי ותחושת הסיפוק העצמי שלו תגדל. האדם הוא היצור היחיד ששמח מכך שרע לזולת. הוא מוכן לפגוע ולהשפיל אדם אחר אם הדבר יביא לידי כך שהוא ישיג את מבוקשו. לעומת הדרגות דומם, צומח וחי, המנוהלות על ידי הטבע דרך האינסטינקטים שבהן, האדם הוא היצור היחיד שלו יש חופש בחירה, ועם זאת הוא בוחר במודע ליהנות מעליונותו על הזולת ומשליטה בו. שימוש מעין זה בזולת מוגדר כ"אגואיזם" האנושי.
מוח קולקטיבי אחד
למעשה כבר לפני יותר משבעים שנה כתב ולדימיר ורנדסקי, הגיאוכימאי הרוסי הנודע, כי התודעה האנושית הפכה לכוח גיאולוגי, המעצב את עתיד כדור הארץ כשם שנהרות ורעידות אדמה עיצבו אותו בעבר. לדבריו, אותה תודעה אנושית מקיפה אותנו במעין חלל מאוחד, בסביבה אלטרואיסטית לה הוא קרא "נואוספירה". הוא טען בתקיפות שכתוצאה מהפגיעה באותה סביבה אנו מערערים את איזון העולם כולו. כיום יותר ויותר מדענים מסכימים איתו.
באמצע שנות החמישים התפרסם ספרו של פייר טייאר דה שארדין, מדען ידוע בתחום הפליאונטולוגיה (מדע העוסק בחקר המאובנים), שטען כי המין האנושי הופך לקולקטיב שבו כולם תלויים בכולם, קשורים האחד עם השני, ומשפיעים איש על רעהו באמצעות מחשבותיהם. הוא הרחיב את תיאורית ה"נואוספירה" של ורנדסקי וסבר שכמו שהגוף הגשמי מתקיים ב"ביוספירה", כך התודעה של כלל האנושות נפגשת במעין מוח קולקטיבי אחד שמתפתח ללא הרף וקובע את המתרחש בעולם.
ככול שהמדע מתפתח הוא מגלה יותר ויותר שכלל האנושות היא מערכת אחת וכל פרט שבה משפיע על האחר. האדם הוא היצור היחידי בכל מערכת הטבע שנמצא בחוסר איזון ופועל כנגד חוקי הטבע. כתוצאה, פעולותיו משליכות על הטבע כולו ומפירות את חוסר האיזון בכל המערכת.
גם ביחסים בין בני האדם קיימת חוקיות. העובדה שאין אנו רואים אותה אינה פותרת אותנו מן ההשלכות, היות שחוק האלטרואיזם אינו שונה מכל חוק אחר בטבע. בדיוק כפי שאם נקפוץ ממגדל לא נצפה מחוק המשיכה להתחשב בנו ולמנוע מאיתנו להתרסק, כך גם חוק האלטרואיזם אינו חס עלינו אם אנו מפירים אותו, והדבר מורגש ברמת הטבע הכולל ומתבטא במשבר שאותו אנו חווים כיום.
יוצא, שאם לא נכיר בצורה ברורה את החוק המאפשר את הקיום הבריא בטבע – את חוק האלטרואיזם, ונראה בבירור שעל ידי התנהגותנו האגואיסטית אנו מסבים נזק לעצמנו, כמו גם לטבע כולו, ניכנס לתקופה נוראה, לסחרור שסופו יכול להיות גרוע מכל.
מלחמת העולם השלישית
בסוף שנות הארבעים, כתב הרב אשלג, המכונה "בעל הסולם" על שם הפירוש שכתב לספר הזוהר, כי אם האנושות לא תבצע שינוי דרסטי בהילוך שבו היא צועדת, היא תמצא את עצמה מעורבת במלחמות עולם שלישית או רביעית, שבהן ייעשה שימוש בפצצות אטום ומימן, ורוב אוכלוסיית העולם תיכחד. בדומה ל"בעל הסולם", גם אלברט איינשטיין ראה את הסוף העגום באומרו: "אינני יודע במה ישתמשו במלחמת העולם השלישית, אבל אני יודע במה ישתמשו במלחמה הרביעית – באבנים!".
לאחר אלפי שנות התפתחות אגואיסטית שלא עשתה אותנו מאושרים כפי שציפינו, עלינו לבדוק את דרכינו. כולנו תושבים בכפר אחד קטן וחיינו כרוכים זה בזה לחלוטין. בעזרת תהליך הגלובליזציה הטבע רומז לנו שאנו חלקים ממערכת אחת, עברו הימים שבהם האדם חי את חייו הפרטיים בתחום ביתו וקהילתו הקרובה. כיום, אירוע בקצה העולם יכול להשפיע מיידית לטובה או לרעה על כולנו.
כל התופעות השליליות בחיינו, החל מרמת הפרט ועד לרמה הכוללת ביותר, הם פועל יוצא של אי קיום חוק הטבע. מטרתן היא לחייב אותנו לעצור, לבדוק את עצמנו ולמצוא את דרך החיים הנכונה. הכול תלוי רק במודעות שלנו: ככל שנחכים יותר, נספוג פחות מכות ונתפתח מהר יותר.
בעוד שבדרגת הגוף החי האלטרואיזם טבוע כחוק הקיום, בדרגת האנושית עלינו לבנות יחסים כאלה בכוחות עצמנו. עלינו לחיות בנתינה הדדית, בדאגה לטובת הזולת ולכלל האנושות. כשנתחיל לחשוב על כך ולפעול לקראת זה, נרגיש מייד תגובה מצד הטבע. שינוי המגמה מצדנו יביא להקלה של התופעות השליליות והייסורים ובכך נגרום לעצמנו ולסובבים אותנו תחושת סיפוק ואושר בכל תחומי החיים.