אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / פירושים / הקדמה לתלמוד עשר הספירות עם הפירוש של הרב ד"ר מיכאל לייטמן / שיחה (5.7.05) על אות מ"ז - אות נ"ג
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

שיחה (5.7.05) על אות מ"ז - אות נ"ג

כל חומר הבריאה הוא רצון לקבל, רצון להנות, רצון לקבל הנאה ותענוג. ומטרת הבריאה היא להביא את כל חומר הבריאה, לצורה דומה לבורא, שהוא המצב הטוב ביותר. הכוח העליון מתוך שהוא טוב ומטיב, ברא במיוחד את הנברא ברצון להנות, כדי להביא אותו למצב הטוב ביותר, להנאה ותענוג אינסופיים. אבל הרצון להנות שנולד, לא מסוגל בתחילתו, במצב שנברא, לקבל את ההנאה והתענוג האלה, אלא להגיע אליהם דרך צעדים רבים הנקראים "תיקונים".

התיקונים האלה נעשים על ידי התורה. וזה נקרא "בראתי יצר רע (כל חומר הבריאה מראשה ועד סופה) בראתי לו תורה תבלין (אמצעי להגיע למצב הטוב) ". על ידי מה? "המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, באותו אמצעי הנקרא "תורה", ישנו כוח הנקרא "מאור", שהוא מתקן את חומר הבריאה, את טבע הבריאה, ומביא אותו למצב הטוב.

כדי להוציא מהתורה את הכוח מתקן, עוברים שלבים של שינוי החומר, שלבים של שינוי היחס כלפי "תורה", האור שנקרא "מחזיר למוטב". שתלוי בהקדם הרצון, בהקדם ההשתוקקות, בהקדם הנחיצות להיתקן מצד החומר, מצד הנברא. והנברא הזה שעובר תיקונים, אצלו משתנה ההרגשה.

הנברא בעצמו הוא רצון להנות, שמרגיש רק או תענוגים או חיסרון בתענוגים. ובהתאם לכמה שהוא משתנה, יש לו חיסרון לתענוגים מסוגים שונים, שמרגיש חוסר או מילוי בהם. תענוגים מגיעים לאדם תחת שם כללי הנקרא "אור" או "בורא". נוכחות הבורא, גילוי הבורא, האור שמתגלה בתוך הרצון להנות, זה כל התענוג של הנברא, מפני שהוא נברא על יד האור כחיסרון לאור.

ולכן דרך התיקון מתחלקת לארבעה שלבים. שני שלבים של הסתר מהטוב, מהעונג, מהבורא, מהאור, הנקראים "הסתר כפול" ו"הסתר רגיל". ולאחריהם שני שלבים של גילוי. גילוי ראשון הנקרא "השגחת שכר ועונש" וגילוי שני הנקרא "השגחה של אהבה נצחית". גם כשמתגלה הסתר של הבורא, זה נקרא גילוי. כי בהסתר כפול הנברא מרגיש שחסר לו, ומבין שחסרה לו הרגשת הכוח עליון, הבורא, והרגשה מה הוא מקבל ממנו. ובהסתר רגיל חסרה לו רק הרגשת הטוב. כי הוא כבר מגלה את הרגשת הבורא כמביא לו את החסרונות.

ואחרי כן הנברא מגיע לגילוי פנים של הבורא ("פנים" פירושו אור, תענוגים) הנקרא "שכר ועונש", ולאחריו גילוי הנקרא "השגחה נצחית". בגילוי שכר ועונש מתגלה ההשגחה כנגד הסתר אחד, שהיא השגחה לפי שכר ועונש, כלומר, בהתאם למצבים שבהם נמצאים הנבראים. הבורא נגלה כטוב או כרע כביכול, אבל בטוח שזה הבורא. ואם הנברא מתקן את עצמו עוד יותר, אין כבר רע בכלים שלו, ואז הוא מגלה בהתאם לזה, שהבורא טוב ומטיב לכולם ותמיד.

אות מ"ז

"ומתחילה נבין, מה הפירוש של הפנים של השי"ת, שהכתוב אומר עליו והסתרתי פני. ותבין זה, בדומה לאדם, בשעה שרואה הפנים של חברו מכירו תיכף, משא"כ ברואהו דרך אחוריו, כי אז אינו בטוח בהכרתו, ועלול להיות בספק אולי אחר הוא, ואינו חברו. וכן הדבר שלפנינו, כי הכל יודעים ומרגישים את השי"ת כי טוב הוא, ומדרך הטוב להיטיב, ולפיכך בשעה שהשי"ת הולך ומטיב עם בריותיו אשר ברא כמתנת ידו הרחבה, נבחן זה, שפניו ית' מגולות לבריותיו, כי אז הכל יודעים ומכירים אותו בהיותו מתנהג כראוי לשמו ית', כמו שנתבאר לעיל בדבר ההשגחה הגלויה, עש"ה."

בחוכמת הקבלה לומדים, שכלפי התחתון יש שתי השפעות מהמשפיע, מהבורא, מהעליון. השפעה אחת שבאה מלמעלה, היא האור, התענוג, שמגיע לתוך הרצון לקבל, לחיסרון. הרצון לקבל משתוקק בדיוק למה שיש באור. לכן כשבא האור וממלא אותו, הוא מרגיש תענוג. והשפעה שנייה היא נוכחות הנותן.

נוכחות הנותן שבאה לרצון לקבל, היא שמכניסה אותו תחת שתי השפעות. הוא נהנה מהאור, מהתענוג, ולפתע מתגלה לו נותן התענוג. ובהתאם לכך הוא מתחיל לשקול באיזה מצב הוא נמצא כלפי התענוג וכלפי נותן התענוג. בדומה לדוגמת בעל הסולם על בעל הבית ואורח. האורח שלא נמצא בביתו, מרגיש לא בנוח. אבל בעל הבית רוצה להנות לו ובמיוחד מכין את הכיבוד האהוב על האורח, תוך ידיעה מראש מה חסר לו.

שרטוט 1

האדם מתחיל לשקול באיזה מצב הוא נמצא כלפי התענוג וכלפי נותן התענוג.

וגם הבורא מתייחס כך כלפינו. הוא ברא אותנו ולכן יודע מי אנחנו, ומה אנחנו אוהבים. אבל יחד עם הכיבודים שמושכים את האורח, נמצא בעל הבית. והרגשת בעל הבית כשולט, שהמאכלים הם שלו ולא שייכים לאורח, מקלקלת לו את ההנאה מהכיבוד. הוא רוצה לקחת ולבלוע בשמחה את כל מה שיש על השולחן, אבל הוא לא מסוגל, כי בעל הבית מפריע לו להנות. ולכן הוא מתחיל לדחות את התענוגים.

בעל הבית לוחץ עליו לקבל מה שעשה בשבילו, אבל האורח מסרב. עד שלאחר דחיות מרובות בעל הבית משכנע אותו לאכול, כדי שיגרום לו מעט נחת רוח. וכך נדמה לאורח, שאם יקבל מבעל הבית, הוא יעשה טובה לבעל הבית ולא לעצמו. ולכן מסכים לקבל את האוכל, ואז מקבל תענוג. אבל יכול להתגאות שבתענוג הזה עשה טובה לבעל הבית. כי יש משחק ביניהם, שבעל הבית נהנה אם האורח מקבל.

מצד העליון מתגלה תענוג ומתגלה נוכחות הנותן. ועל הנברא לעשות חשבון בין השניים, שמביא אותו לעשות מעשה. אבל העליון, הנותן, אם הוא מתגלה כלפינו בשני אופנים, כתענוג וכנותן התענוג, בהתאם לכך באה מצדו הסתרה על הנתינה שלו, על הטוב ומטיב, ועל עצמו, על האור. וכנגד שתי ההסתרות האלה האדם לא מרגיש טוב, אלא רע. אבל אם האדם מרגיש רע, בעל הבית נסתר ממנו. וכדי שבעל הבית יתגלה, עליו להרגיש טוב. כי הגילוי של בעל הבית תלוי בהרגשת הנברא.

שרטוט 2

העליון מתגלה כלפינו בשני אופנים, כתענוג וכנותן התענוג, כך באה מצדו הסתרה על הנתינה שלו, וכנגד שתי ההסתרות האלה האדם מרגיש רע.

לכן בעל הסולם כותב, שהיה הכרח תחילה, שכל הנבראים יכירו את הבורא מֵהַפַּנים, ירגישו אותו כטוב ומטיב. כי לאחר קלקול הכלים, באותם כלים לא מתוקנים הנבראים מרגישים את עצמם רע, משום שהבורא נסתר, ולעיתים אף גרוע מכך, לא מורגש כלל כנמצא. וכך יוצא שיש לנבראים שתי דרגות במצב הטוב, ושתי דרגות במצב הרע. אם האדם מרגיש מצב רע רק בדרגה ראשונה, הוא עדיין מרגיש שזה בא מהבורא. הוא מרגיש את בעל הבית, את הנותן, בצורה חיובית, שכנראה הבורא מסובב לו רע, כדי להביא אותו למשהו טוב.

שרטוט 3

דרגה ראשונה - האדם מרגיש רע ברגש, אבל בשכל הוא מצדיק את הבורא.

ברגש האדם מרגיש רע, אבל בשכל הוא מצדיק את הבורא. הוא אומר לעצמו שכנראה מגיע לו המצב הזה. ואפילו אם לא מגיע לו, לבטח הבורא עושה לו תרגיל כדי ללמד אותו משהו טוב. וכך יוצא מצדיק את הבורא כל הזמן. אחרת לא ירגיש את הבורא. אבל בדרגה השנייה מתרבים המכאובים וההרגשה הרעה הולכת ונעשית גרועה, עד שהאדם לא יכול להרגיש את הבורא. והבורא לא נמצא אצלו יותר במציאות. כי מהתחלה ההשגחה המסודרת כך, שהבורא הוא טוב ומטיב. ובמידה והאדם מרגיש רע, נעלמת מהרגשתו נוכחות הבורא.

שרטוט 4

דרגה שניה - האדם מרגיש רע, נעלמת מהרגשתו נוכחות הבורא.

האדם בנוי מרגש ושכל. והרגש קובע עד כמה בשכל יש לו נכונות להשגת הבורא, וההפך. אם האדם מרגיש טוב, בדרגה ראשונה שהוא מרגיש טוב, הוא מגיע לגילוי הנקרא "שכר ועונש", ובדרגה שנייה הוא מגיע לגילוי הנקרא "אהבה נצחית". בהשגחת שכר ועונש הבורא מתגלה כלפי הנברא ביחס משתנה לפי מעשיו של הנברא. ובהשגחה של אהבה נצחית, הבורא מתגלה כלפי הנברא ביחס של טוב ומטיב, לא חשוב מה הם מעשי הנברא.

שרטוט 5

האדם מרגיש טוב, בדרגה ראשונה הוא מגיע לגילוי הנקרא "שכר ועונש". בדרגה שנייה הוא מגיע לגילוי הנקרא "אהבה נצחית".

כל המצבים האלה, הם מה שנראה לנברא כלפי הבורא. כי מצד הבורא אין שינוי, אלא יחס טוב ופתוח תמיד. וארבע הדרגות האלה שמתגלות בנברא, קודם כשתי דרגות שמרגיש רע, ואחר כך כשתי דרגות שמרגיש טוב, הן בהתאם לתיקון הכלים של הנברא. כי הנבראים שרויים בכלים המקולקלים שלהם, באור העליון שנמצא במנוחה מוחלטת. וככל שהכלי, הנברא, נעשה דומה לאור, הוא מרגיש את עצמו טוב בדרגה של שכר ועונש, או בדרגה של אהבה נצחית. וככל שהכלי הופכי מן האור, הוא מרגיש את עצמו רע, או בחזקה של הסתר אחד, או בחזקה של הסתר כפול.

שרטוט 6

בדרגה הנוכחית נמצאים ברע כפול, ועל האדם לעשות תיקונים על עצמו כדי להגיע לטוב כפול. כל הרגשת הרע עד שעוברים מחסום, נקראת "העולם הזה".

הכל תלוי בתיקון של הנברא. המצב הרצוי שאליו צריך להגיע הנברא, הוא לא להוות מחיצה בינו לבין האור העליון, אלא שהוא והאור יהיו כאחד, ללא שום הבדל ביניהם, למרות שחומר הנברא הפוך מן האור. בדרגה הנוכחית נמצאים אנו במצב הגרוע ביותר, בדרגה של רע כפול. ועל האדם לעשות תיקונים על עצמו כדי להגיע לטוב כפול. כל הרגשת הרע עד שעוברים מחסום, נקראת "העולם הזה".

שרטוט 7

המצב הרצוי שאליו צריך להגיע הנברא, הוא לא להוות מחיצה בינו לבין האור העליון, אלא שהוא והאור יהיו כאחד.

ו"עולם הרוחני" נקראת התאמה בין כלי לאור ולוּ הקטנה ביותר. שכלי נכנס לעיבור ומבטל את עצמו בתוך האור העליון, כמו עובר ברחם אימו. ואז הוא לא רק מבטל את עצמו, אלא עושה פעולות אקטיביות, כדי שכל החומר שלו יהיה כאור, כדברי הכתוב: "חשכה כאורה יאיר". ולאחר שכל החומר שלו נעשה דומה לאור, האדם מגיע בסולם המדרגות למצב הנקרא "גמר תיקון". הוא עולה ומתקן את עצמו בתיקון הדרגתי משך מאה עשרים וחמש מדרגות. הרגשת שכר ועונש נקראת "עולמות בי"ע". והרגשה של "אהבה תלויה בדבר" ו"אהבה שאינה תלויה בדבר", אהבה שלימה, היא נקראת "עולם האצילות" ו"עולם אין סוף".

שרטוט 8

לאחר שכל החומר שלו נעשה דומה לאור, האדם מגיע בסולם המדרגות למצב הנקרא "גמר תיקון".

אות מ"ח

"אמנם בשעה שמתנהג עם בריותיו להיפך מהאמור, דהיינו בעת שמקבלים יסורים ומכאובים בעולמו ית', הרי נבחן זה לאחורים של השי"ת, כי הפנים שלו, דהיינו מידת טובו השלמה, נסתרה מהם לגמרי, שאין מנהג זה מתאים לשמו ית'. ודומה, לרואה את רעהו מאחוריו, שהוא עלול להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא. וזש"ה, וחרה אפי וגו' והסתרתי פני מהם וגו', כי בעת חרון האף, שהבריות מקבלים צרות ומכאובים, נמצא שהקב"ה מסתיר פניו ית', שהם מידת טובו השלמה, ורק אחוריו מגולים. ואז, צריכים להתחזקות גדולה באמונתו ית' כדי להזהר מהרהורי עבירה ח"ו, משום שקשה להכירו מאחוריו, כמבואר. וזהו הנקרא הסתר אחד."

בהסתר אחד מרגישים רע, אבל מרגישים שהוא בא מהבורא, מהעליון. ויש במצב הזה כמה אפשרויות. או האדם חושב שהרע הזה מגיע לו. או האדם חושב שהוא לא מגיע לו, אבל שזה בא לו כעונש. וכך יוצא מצדיק את הבורא. או מצד הנכונות לראות עבור המצבים הקודמים, שמגיע לו רע, עונש, יחס רע. או שלא מגיע רע, אלא הבורא גורם לו רע, במיוחד כדי להביאו למצב טוב יותר. בדומה לבן שמצדיק את אבא ואמא, על יחסם הנוקשה כלפיו בימי ילדותו. יש לנו בינתיים הרגשה של הנהגה רעה ונסתרת, אבל עדיין נמצאים במצב שמצדיקים את הבורא. ולכן היא רק הסתר אחד, הסתר רגיל.

שרטוט 9

בהסתר אחד מרגישים רע, אבל מרגישים שהוא בא מהבורא, מהעליון.

מי מוצא כוחות בזמן ההסתר להתחזקות יתירה באמונת ה'?

רק האדם שלומד לימוד עקבי ונמצא בהתפתחות רוחנית, מגיע כתוצאה מיגיעה וחיפוש והבנת החומר, והרגשה שהחומר הזה עובד עליו, להסתר כפול, להרגיש רע כי אין בורא. ולא כל אחד שמרגיש רע ומחליט על דעת עצמו, שאין בורא או יש בורא. אלא רק האדם שנמצא ביחסים עם הבורא, רק בהרגשתו יכול להיות רע יותר או פחות. ואז הכרת הבורא, ההכרה, ההרגשה שזה בא ממנו, היא נסתרת או נגלית. ולפני שמגיעים ללימוד קבלה ולעבודה רוחנית, נמצאים בחוסר הכרה, והאדם איננו עובד עדיין עם הנשמה.

מצבים של הסתר כפול והסתר רגיל, עובר רק מי שנקרא "עובד ה'". שיש לו כבר דרך ואמצעי להגיע למטרה. שיודע מהי המטרה כמתחייב מהלימוד עצמו, ונמצא ביחס מסוים עם הכוח העליון. העליון עוד לא נגלה לו ועוד לא מובן לו, אלא שרוי בהסתר נמצא או לא, מתייחס טוב או לא, מתייחס רע שבלתי אפשרי להצדיק, או רע שאפשר להצדיק שנשלח במיוחד, כדי לחזק ולמשוך את האדם בדרך, לתקן ו"ליישר" אותו. והאדם משתדל בהתאם לכך, לא לאבד את הקשר עם הבורא.

הדרך מורכבת תמיד מבורא ששולח לאדם הפרעות ובלבולים בכיוונים שונים: על עצמו, על החברים, על המורה, על חוכמת הקבלה, על מאורעות החיים ועל החיים עצמם. והאדם מרגיש אי נוחות גדולה. ואז, עליו להתחזק באמונת הבורא למרות שאיננו רואה ונמצא בהסתר. כי על מהו ההסתר? לא על ההרגשה, האדם מרגיש רע. אלא במיוחד על נוכחות הכוח העליון, שהוא הגורם שעושה לו את כל זה.

שרטוט 10

הסתר כפול, להרגיש רע כי אין בורא.

האדם צריך להתחזק וכל הזמן להשתדל להחזיק במחשבה, שהבלבול שלו בא מלמעלה. גם המחשבות והרצונות שמתחלפים בתוכו, ומושכים אותו הלוך ושוב ללא הרף, באים מכוח אחד שאין עוד מלבדו. וגם כל העולם מחוץ לו, שמבלבל אותו בטוב או ברע, גם הוא בא מהבורא שמשחק עימו בערמומיות, כדי שיתחזק ברצון לתפוס אותו, ולא יאבד את ההכרה שהכל בא ממנו.

ואם האדם מתנהג כך, עם כל מה שעובר עליו בחיים, ובכוח רוצה להחזיק שהוא בא מהבורא. ולמרות שהבורא רוצה לבלבל אותו, הוא דווקא ההפך, רואה בבורא את מי ששולח, ועושה לו את מה שקורה. ומצדיק אותו, שזה בא לו במיוחד כדי להתחזק בקשר עם הבורא. אם הוא עושה התחזקות כזאת מידת פעמים מספקת לנשמתו, אז האדם עובר את ההסתרים, הסתר כפול והסתר רגיל, ונכנס לגילוי. ועל זה נכתב: "לא לנצח יריב".

ועיקר העבודה של האדם, היא התנהגותו בהסתר כפול והסתר רגיל. כי לאחר שהאדם עובר מהסתר לגילוי, שם "נשמת אדם תלמדנו". ואז הוא הולך בגילוי ובהבנה מהיכן הוא בא. ההשגחה הופכת בעיניו לטובה, לפי תיקון הכלים. גם קודם היא היתה טובה, אבל האדם כמו ילד שמתנהג רע, חושב שההורים רעים. ואם הוא חושב טוב על ההשגחה, אז הבורא טוב. כך לפי תיקון הכלים, מתגלה ההרגשה הטובה, ויחד עימה הבורא שמביא אותה הרגשה. והכוח העליון מתחיל להיות עם האדם ביחס גלוי. וזה נקרא "גילוי השגחה".

"נשמת אדם תלמדנו" נקרא, שהאדם מרגיש בתוך הנשמה המתוקנת את הטוב, ומי שמביא לו את הטוב. כלומר, מורגש בו גם הטוב וגם הנותן. כי מהבורא, מהכוח העליון, באים ומתגלים שניהם, התענוג ונותן התענוג. ובהתאם לכך הוא איננו זקוק יותר להדרכה חיצונית, אלא יכול להמשיך וללכת הלאה לפי מה שהוא מרגיש, כי מייצב קשר בינו לבין הבורא.

ובינתיים, שנמצא בהסתר כפול והסתר רגיל, יש לפניו יגיעה ועבודה גדולה. כי מתחילים את הדרך בהסתר. והחצי הזה של הדרך הוא לא נעים. ולכן רק האדם שמרגיש נחיצות, שאין ברירה, שהוא חייב להגיע למטרה, אחרת אין לו חיים, אם יש לו נכונות לסבול ונכונות להתייגע בהתחזקות שהכל בא מהנותן, מהבורא, הוא הולך קדימה. ואם לא, אז "אלף נכנסים לחדר ואחד" ממשיך ו"יוצא להוראה".

איך בורא טוב ומטיב יכול לקדם את האדם בדרך רעה?

הבורא לא מקדם את האדם בדרך רעה. הורים לא רוצים שילדיהם ירגישו רע או יתקדמו בדרך רעה. תמיד צריך לקחת דוגמאות מהחיים בעולמנו. כי כל העולמות הם סדרים דומים רק בחומר שונה. אפילו בין רוחניות וגשמיות. ברוחניות כל העולמות דומים, רק בדרגת חומר שונָה. בכל חמשת העולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, יש אותה הנהגה. הבורא נגלה והטוב נגלה.

אלא בעולם שלנו, מתחת למחסום, ישנם שינויים ואי התאמות, מפני שהחומר הוא הפוך. אבל למרות זאת יכולים ללמוד ממנו הרבה על יחסים בין גדול לקטן. כי גם ברוחניות יש אהבה טבעית מצד הגדול לקטן. ולכן הבורא לא רוצה שנרגיש רע, אלא מלכתחילה ברא ובנה אותנו, ברצון לקבל הפוך מן האור, כדי שנוכל להרגיש את מצבנו כהפוך ממנו. ואז לבנות את עצמנו, בכוחות עצמנו, על ידי תיקון החומר שלנו, מדרגת אפס ועד דרגתו.

וכך יוצא, שמצד הבורא אין לו ברירה, אלא לברוא אותנו ברצון לקבל, רצון אגואיסטי, הפוך ממנו. ולכן החומר של הרצון לקבל יכול להרגיש, או חוסר תענוג, שאין לו מה שהוא רוצה (כי תענוג לא יכול להיכנס לתוך רצון לקבל), או להרגיש הפוך ממילוי, ייסורים, בהתאם לכמה שמרגיש חוסר תענוג. ויותר משני המצבים האלה לא מורגש ברצון לקבל. לכן כל הדרך חייבת להיות בתיקון הרצון הזה. בתיקון הכלול משניים, שחייב להיות תיקון הכרתי.

לכן תחילה על האדם להרגיש את מצבו ביחס לבורא. שהמקבל הוא רע, והנותן הוא טוב. ועד שהאדם לא לומד עובדה זו, הוא מרגיש רע מאוד. אבל במידה שהוא מתחיל להבין את העיקרון הזה בשכל, הוא מתחיל להרגיש שאותה השפעה של הבורא, שהרגיש אותה כרעה ואפילו כשלילית, לפתע מתגלה לו כטוב וכמילוי. כי מהבורא לא משתנה דבר, אלא תמיד יוצא אור. ורק האדם, מפני שהוא הפוך מתכונת האור, רואה ומרגיש בו חושך וחיסרון.

לכן בלית ברירה האדם מחויב לעבור את השלבים הראשונים של הסתר כפול והסתר רגיל, כדי לקבוע את היחס שלו כלפי הרצון לקבל. ולאחר שעובר מחסום, הוא מתחיל לקבוע את היחס שלו כלפי הרצון להשפיע.

אות מ"ט

"אמנם ברבות ח"ו הצרות והמכאובים במידה מרובה ביותר, הנה גורם זה להסתר כפול, שנקרא בספרים, הסתר תוך הסתר, שפירושו שאפילו אחוריו יתברך אינם נראים ח"ו, כלומר, שאינם מאמינים שהשי"ת כועס עליהם ומענישם, אלא תולים חס ושלום זאת במקרה ובטבע ובאים לידי כפירה בהשגחתו יתברך בשכר ועונש. וזש"ה ואנכי הסתר אסתיר פני וגו', כי פנה אל אלהים אחרים, דהיינו שבאים לידי כפירה, ופונים לע"ז ח"ו."

שרטוט 11

גודל החיסרון, הוא שמשפיע על קביעת תמונת העולם של האדם. כולנו רק כלים דהרגשה, רצון לקבל. והשכל שלנו הוא כולו תוצאה מהם.

האדם שבא אליו קצת רע, אומר שהבורא נמצא, או נמצא בהסתר. כלומר, או הוא עצמו רע, או הבורא רע. אבל נמצא במצב שיכול לקבוע משהו כלפי הבורא. אם הרע מתגבר ונעשה רע כפול, הוא מביא לאדם הסתר כפול, והאדם אומר שאין השגחה ואין בורא. רק רע לו. זאת אומרת, גודל הצער, החיסרון, הכאב, הוא שמשפיע על קביעת תמונת העולם של האדם. כי כולנו רק כלים דהרגשה, רצון לקבל. והשכל שלנו הוא כולו תוצאה מהם.

ככל שהאדם מקבל מכות, השכל מתפתח וגדל איך לברוח מהמכות, והאדם נעשה יותר חכם. אם נותנים לו מכות, חסרונות, מגוונים וסבוכים מכיוונים שונים, בכל הערמומיות שרק אפשר, השכל שלו הולך ומתפתח, כי האדם צריך לברוח ולחפש. זאת אומרת, האדם גדל רק על ידי חסרונות. ואם נותנים לילד הכל מן המוכן, ולא לפתור בעיות ולשחק במשחקים שמחייבים להתאמץ, השכל לא גדל בו. כי התפתחות השכל היא רק כתוצאה מהתגברות הרצון, שרוצים לברוח מייסורים.

וכך רואים גם בקביעת ההשגחה, שהיא באה כתוצאה מההרגשה הפנימית. אלא השאלה היא, האם ביכולתנו להשפיע עליה, או האדם בנוי לספוג מכות ולברוח, עד שתחת רושם המכה, יבין מהיכן היא באה ובשביל מה? בקבלה לומדים, שבאפשרותנו לקבוע את עצמנו על ידי אדם וחברה. כי דווקא עם האדם משתייך לחברה, ההבנה שלו במכות ובמטרה שלהן, למה זה מגיע לו, יכולה להשתנות מקצה לקצה.

במצב הנקרא "צרת רבים חצי נחמה", האדם יכול לספוג מכות כואבות מאוד, שאם היה לבדו, היה נכנס מהן להסתר כפול, שאין בורא ואין השגחה. אבל בחברה, פוחתת בתוכו עוצמת ההרגשה של המכות. הן לא כל כך גדולות, כי הוא רואה שכולם סובלים. וכך בעזרת החברה, האדם מעלה את הרף שלו מדרגה של הסתר כפול לדרגה של הסתר רגיל, ויכול לקבל שהבעיה היא בו ולא בבורא. שיש בו איזה פגם, ולכן קורה לו כל מה שקורה.

מכאן רואים, שישנם גורמים רבים, שלגביהם אפשר לקבוע איך לנהוג ולהגיב בהתאם להשפעת הבורא עלינו. אפילו אם השגחתו נראית לנו לא טובה, ביכולתו של האדם לקבוע מהי דרגת הקושי של החיסרון שירגיש בתוכו.

אות נ'

"משא"כ לפני זה, שהכתוב מדבר רק מבחינת הסתר אחד, מסיים הכתוב, "ואמר ביום ההוא, הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". כלומר, שמאמינים עוד בהשגחת שכר ועונש, ואומרים שהצרות והיסורים מגיעים להם מחמת שאינם דבוקים בהשי"ת", האדם מעניש את עצמו וקובע שהוא עצמו רע, "ככתוב, על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". זאת אומרת, הוא נמצא ברע וזה מגיע לו, כי תיקון הכלים שלו לא טוב, הוא לא מספיק דומה לבורא. "שזה נבחן שרואים עוד את השי"ת, אבל רק דרך אחוריו. ועל כן נקרא הסתר אחד, דהיינו הסתר הפנים בלבד."

המצבים הם מגוונים. הם לא רק הסתר כפול והסתר אחד. אלא הם משתנים ועוברים מהסתר כפול להסתר אחד ומהסתר אחד להסתר כפול. ולא שהאדם הולך זמן מסוים בהסתר כפול, שאין בורא, כי נמחק ממנו. אחר כך יש בורא, אבל שנראה לו רע, ולא יכול להצדיק אותו. ולאחר מכן בהסתר אחד, הבורא נראה לו רע, עד שרואה שהוא עצמו רע, ולא הבורא. אלא ההשגחה היא מטרתית כלפיו. ומצדיק את הבורא.

שרטוט 12

המצבים הם לא רק הסתר כפול והסתר אחד, הם משתנים ועוברים אחד לשני.

אלא המצבים האלה הם משתנים, מתחלפים ובאים, עד שהאדם עובר על כולם. כי הנשמה כוללת תרי"ג רצונות - רמ"ח איברים למעלה מחזה ושס"ה גידים למטה מחזה - שלא נראים ולא מורגשים בינתיים באדם, אבל הם אותו פרצוף שמלווה את האדם בכל מצב, ונקרא "גוף של נשמה". ועל כל הרצונות האלה האדם צריך לעבור תיקונים.

שרטוט 13

הנשמה כוללת תרי"ג רצונות, ועל כל הרצונות האלה האדם צריך לעבור תיקונים.

ולכן כל תרי"ג הרצונות חייבים לעבור את כל המדרגות. ואז נראה לנו, שדורכים זמן רב מדי במקום והזמן לא עובר, או נמצאים באותו מצב בלי יכולת לצאת ממנו. אבל רק נדמה לנו, מפני שאין לנו מושג איזה מצבים הרצונות שלנו עוברים. והרצונות חייבים לעבור על כל המצבים.

ואם האדם היה רגיש להבין, לראות ולגלות, איך הוא עובר כל רגע ורגע בחייו, הוא היה רואה איך כל רצון ורצון מהרצונות שלו בשילוב מיוחד ביניהם, עובר את כל מצבי ההשפעה מהבורא, כדי שהאדם יקבע כלפי הרצונות האלה יחס של טוב או רע, בורא מגולה או בורא נסתר, מגלה כלפיו יחס טוב או יחס רע, מצדיק את עצמו או מצדיק את הבורא.

ולכן נראה לו כאילו הזמן לא זז ודורכים באותו מצב. אבל זה משום שעדיין לא מרגישים ולא מודעים לכך, שנמצאים בגוף שכלול מרצונות רבים. ולאחר שהגוף הזה מתגלה לאדם, והוא מבין ומרגיש את מבנה הנשמה, העבודה שלו היא אחרת. הוא יודע בדיוק מה מתגלה, ואיך הוא צריך לעבוד עם כל רצון, שנכנס למגע עם האור העליון, עם ההשגחה.

האם ההסתרים והגילויים באים לפי הסדר?

מצבי ההסתר משתנים בהתאם למצבים שהאדם צריך לעבור. כי הנשמה כוללת חלק למעלה מחזה וחלק למטה מחזה. החלק למעלה מחזה נקרא בכללות "גלגלתא ועיניים", "כלים דהשפעה", וחלק למטה מחזה נקרא בכללות "אח"פ", "כלים דקבלה". והאדם בהשפעה מסוימת על הכלים, מרגיש בכלים דהשפעה אחרת מהכלים דקבלה, למרות שהם כולם גוף אחד. כי השפעת הבורא שמתגלה כלפי האדם, תלויה גם במצבו הפנימי.

שרטוט 14

השפעת הבורא שמתגלה כלפי האדם, תלויה גם במצבו הפנימי.

לכן כל פעם האדם מרגיש אחרת, ויכול להיות רגע אחד צדיק ולהצדיק את הבורא, ורגע שני ליפול ולהיות כרשע. כי שינוי המצבים האלה הלוך וחזור לטובה או לרעה, לא רק תלוי במה שמתגלה כלפיו, אלא כלפי איזה רצונות זה מתגלה ופועל באדם. ולכן לא עוברים לפי סדר, מהסתר כפול, להסתר רגיל, לשכר ועונש ולאהבה נצחית. אלא אפילו לפני המחסום, לפני שעוברים לגילוי שכר ועונש, נמצאים בשילוב בין מצבים של הסתר כפול והסתר רגיל.

שרטוט 15

כל פעם האדם מרגיש אחרת, ויכול להיות רגע אחד צדיק ולהצדיק את הבורא, ורגע שני ליפול ולהיות כרשע.

והנחיצות לכך היא גדולה. כי האדם על כל רצון ורצון צריך לקבוע עד איזו דרגת חיסרון הוא נמצא בהסתר כפול, ועד איזה דרגת חיסרון הוא מאבד את האפשרות להצדיק את הבורא, ויורד מהסתר רגיל להסתר כפול. על כל רצון ורצון ולו הקטן ביותר. למשל מצד הטוב, בשתיית תה מודה לבורא ויודע שהכל בא ממנו. אבל אם טועם "טעם החיים" ב'קוקה קולה', מרגיש תענוג גדול ושוכח מהבורא, כי נכלל בתענוג ומתנתק מהבורא. ואותו דבר מצד הרע. זאת אומרת, התענוג או הייסורים קובעים עד כמה האדם יכול להחזיק את עצמו לזכור את מקור התענוג או הייסורים. תלוי איך שופט אותו.

באותם תרי"ג רצונות בכל דרגה משתנה הַרָף, עד איזה גובה מסוים בכל רצון ורצון, האדם מסוגל לסבול ולהחזיק ב"אין עוד מלבדו". ומאיזו השפעה עליו מלמעלה, כבר לא מסוגל. האדם עובר את כל המצבים האלה בלי הבנה מה עובר עליו. בינתיים נסתר ממנו כל מבנה המערכת של הנשמה. אבל עליו לעבור את המצבים האלה גם בלי דעת. כמו תינוק, שאין לו הבנה היכן הוא נמצא ומה קורה איתו, אלא מאכילים אותו והאוכל שנספג בגוף פועל עליו, והוא גדל. כך גם בלימוד הקבלה, הזמן חולף בשינויי מצבים בלי שיודעים בדיוק היכן נמצאים. באותו מצב מיוחד של הסתר כפול והסתר רגיל שנועד למתחילים.

איך האדם יכול לקבוע שהוא בהסתר כפול, אם הוא נכנס אז להסתר אחד?

הסתר כפול והסתר רגיל אינם שני מצבים מוגדרים. כי ההסתר בא על השגחה טובה, שכלפי האדם היא נראית כרע. ולכן גם כשהיא מורגשת בו כרעה, הוא יכול להתייחס אליה, או על שם העבר, שהוא מקבל מכות על מעשים לא טובים שעשה בעבר. או על שם העתיד, שהבורא נותן לו מכות כדי לקדם אותו, שיהיה חכם בעתיד. ואז האדם יוצא מצדיק את הבורא, למרות שמרגיש רע. כי בהסתר, לא מרגישים טוב בהרגשה, אלא רק רע.

וההרגשה יכולה להיות עד כדי כך רעה, שהאדם לא מסוגל להצדיק אותה, שהיא באה מהבורא בצורה מטרתית. זאת אומרת, שנותנים לו מכות עבור מעשים קודמים, או כדי להכין אותו למצבים שיבואו. אלא נראה לו שאכן קיים כוח עליון, אבל לו עצמו רע. יש לו עדיין קשר עם אותה הבנה שהמצב שלו בא מלמעלה, אבל ההרגשה הרעה שולטת בו. לכן על הגבול של ההסתר לא יכולים להצדיק את הבורא, לפני שהבורא נעלם כליל. כי עד כדי כך מרגישים רע, שאפילו לא קושרים את ההרגשה לבורא.

מצבי ההסתר האלה מגוונים מאוד. אבל האדם לא מודע להם ולא יכול לתפוס אותם או להבדיל ביניהם. וגם לא דורשים ממנו להיות ער כל הזמן, מה הוא בדיוק מרגיש וחושב, אלא רק להיות דבוק בבורא. ולכן אומרים לאדם לא להיכנס ולחיות באותה הרגשה רעה ו"לאכול את בשרו", אלא מיד להתנתק ממנה ולהיזכר בעובדה שיש משגיח, שיש הנותן, ולקשור את עצמו להשגחה, להידבק בהנותן.

שרטוט 16

אומרים לאדם לא לחיות באותה הרגשה רעה, אלא מיד להתנתק ממנה ולהיזכר בעובדה שיש הנותן, ולהידבק בו.

ולמרות שמרגיש רע, להשתדל כמה שאפשר לא להיכנס להרגשה רעה, כי אז לא יוכל להדביק את עצמו לבורא, וייפול מהשגחה של הסתר אחד להשגחה של הסתר כפול, להרגיש רק את הרע שבו. לכן כל הזמן, למרות שמרגיש רע, עליו להדביק את עצמו במחשבה להנותן. כי העיקר לא להתנתק ממנו במחשבה. אלא להישאר לפחות בהסתר רגיל, ולעבור כמה שאפשר מהר את המצבים. כלומר, על כל רע יותר גדול שבא, וכל רגע משתנה ומבלבל ומושך עוד יותר לעצמו, כי ההרגשה שולטת, להתאמץ במחשבה להיות עוד יותר קשור להנותן.

שרטוט 17

למרות שהאדם מרגיש רע, עליו להדביק את עצמו במחשבה להנותן.

ובמאבק בין זה לזה, האדם מברר כל הזמן את עצמו ונדבק כביכול לקדושה. כמו שלומדים בספרי הקבלה,שהאדם נמצא באמצע בין קדושה לקליפה, בחלק הנקרא "שליש אמצעי דתפארת" (שרטוט). הקליפה נמצאת למטה והקדושה למעלה, והאדם נמצא באמצע הנקרא "קליפת נוגה", שהיא כל הבחירה החופשית שלו. הבחירה נמצאת דווקא בתרגיל הזה שצריך לעשות בהסתר רגיל ובהסתר כפול, כשמגיע הרע מיד לנסות ולהידבק במחשבה, שהרע מגיע מלמעלה והוא רע מטרתי, כדי שנתעלה מעליו ונדבק להנותן.

שרטוט 18

האדם נמצא באמצע (בין קדושה לקליפה) הנקרא "קליפת נוגה", שהיא כל הבחירה החופשית שלו.

איך מגיעים לאותה הכרת הרע שמדביקה את האדם להנותן?

כדי להגיע לאותה הכרת הרע צריך אמצעים רבים. האדם לא מסוגל להגיע אליה בלי ספרים נכונים, הדרכה של מורה בעל השגה וקבוצה מתאימה. כי כולנו חלקים פרטיים, רכיבים, של נשמה כללית אחת הנקראת "אדם הראשון", וקשורים בה יחד זה לזה. והבורא, כמו שכתוב: "שם ידו של אדם על גורל הטוב", מביא אותו לקבוצה שהיא מדגם מייצג של הנשמה הכללית.

וחברי הקבוצה שלה, הם עבורו חלקים עיקריים של הנשמה כללית, אותו נברא כללי שברא הבורא. והיחידים שיכולים לקבוע איזה שינויים הוא יעבור. כמו בגוף האדם, שאיבר אחד לא יכול לתפקד בלי האיברים האחרים. אותה קבוצה של עשרה אנשים ויותר, מכריעה וקובעת את התקדמותו של כל אחד ואחד מחבריה. וגם ספרים נכונים. צריך לדעת לקרוא ולהבין אותם נכון, כמו שבעל הסולם מסביר ב"סדר הלימוד" (בסוף "הקדמה לתלמוד עשר הספירות") איך צריך ללמוד. שקודם צריך לדעת את ההגדרות הנכונות לכל מילה ומילה בקבלה, כדי שהאדם יפרש את כל המונחים והמושגים ברוח הקבלה, כולל את המושג "תורה ומצוות".

האמצעים האלה שהאדם בוחר לעצמו כסביבה מתאימה, קבוצה, מדריך (מורה, רב), ספרים נכונים, הם כולם תנאים חיצוניים להתפתחות הנשמה. לנשמות זכות כמו של אברהם אבינו, אין צורך באמצעים כאלה, כי הן מתפתחות מתוך השתוקקות בלבד. אבל נשמות עבות חייבות להיעזר באמצעים חיצוניים. כך מציין בעל הסולם, במיוחד במאמר "בחירה חופשית".

ואיך אפשר להתקדם כמה שיותר מהר ולהידבק במחשבה הנכונה כלפי מעלה, ולא להיות בהרגשה של מטה? תלוי בהכנה שהאדם עושה בזמן שנזכר. עד כמה החברים, הקבוצה, הלימוד וכל העולם, יכולים להזכיר לו. ובעל הסולם כותב, שגם הבורא מזכיר לאדם כמה פעמים. ואם האדם לא מממש את התזכורת הזאת, אז הבורא עוזב אותו לשעת כושר אחרת, להזדמנות טובה יותר מצד האדם, שתיתכן ותחזור רק בעוד כמה שנים, או בעוד כמה גלגולים.

לכן, בשעה ששומעים ומבינים את העקרונות האלה, שהתקדמות היא רק אם נמצאים בדחיפה עצמית קדימה, אם מחפשים את הקשר עם העליון, ורוצים להגיע לגילוי הבורא ולא להיות בהסתר, אלא רואים מטרה בגילוי העולם הרוחני, כדי לחיות בו כמו בעולם הזה, אז צריך לאחוז ולהתחזק ולהתקשר לעליון, ולא למהר ולברוח מהקשר הזה. כדי שאם כבר יכולים להוציא את האדם מהמצב הזה, ולהביא אותו במשהו להכרה שהבורא מסובב לו הכל, אז שתבוא מכה גדולה, שעל ידה הוא יתגבר ויקפוץ עוד יותר למעלה.

אמנם יבואו הפרעות, אבל לא הפרעות כאלה, שכל הפרעה ולו הקטנה ביותר תזרוק אותו מהדרך. אלא הפרעות גדולות כדברי הכתוב: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", של יצרים גדולים. הפרעות שנותנים בהתאם להכנת האדם, ואז הוא מתקדם. כי מי שנמצא גבוה יותר, נותנים לו הפרעות יותר גדולות ויותר מגוונות מבחוץ ומבפנים.

אות נ"א

"והנה נתבארו ב' הבחינות של תפיסת ההשגחה הנסתרת המורגשות לבריות, דהיינו הסתר א', והסתר תוך הסתר. ההסתר הא' פירושו, הסתר פנים בלבד, והאחוריים מגולים להם, כלומר שמאמינים, שהשי"ת סיבב להם היסורים מחמת עונש, ואע"פ שקשה להם להכיר את השי"ת תמיד דרך אחוריו, כמבואר לעיל, שבאים מחמת זה לידי עבירה עכ"ז, אפילו אז, נקראים בבחינת רשע שאינו גמור, כלומר, שהעבירות הללו דומות לשגגות, כי הגיעו להם מחמת ריבוי היסורים, שהרי בכללות המה מאמינים בשכר ועונש כאמור."

מדובר לא על שכר ועונש שמרגישים למעלה מהסתר, בהשגחת שכר ועונש, בגילוי הבורא שנקרא "עולם הרוחני", "רוחניות". אלא נמצאים עדיין במצב של "רשע שאינו גמור". "רשע" על שום שהאדם מרגיש רע. "אינו גמור" מפני שהוא מצדיק את הבורא על ההרגשה שלו, ואומר שמגיע לו. ו"רשע גמור" נקראת דרגה עוד יותר נמוכה, הסתר כפול. שאז בשום פנים ואופן האדם לא יכול להצדיק את הבורא, אלא גם מרגיש רע וגם מתנתק מהבורא, כי לא יכול להצדיק אותו.

שרטוט 19

בגילוי הבורא נמצאים עדיין במצב של "רשע שאינו גמור", ו"רשע גמור".

אות נ"ב

"והסתר תוך הסתר, שפירושו שאפילו אחוריו של הקב"ה נסתרו מהם, כי אינם מאמינים בשכר ועונש כנזכר לעיל, הנה העבירות שבידיהם נבחנות לזדונות, ונקראים רשעים גמורים, משום שהם פוקרים ואומרים שהשי"ת אינו משגיח כלל על בריותיו, ופונים לע"ז, כמ"ש, כי פנה אל אלהים אחרים, ח"ו."

"עבודה זרה" (ע"ז) לא נקרא לקבוע, שהבורא אינו משגיח ועושה לי רע. אלא שאין בורא ואין משגיח, שאין כוח עליון ששולט בעולם. כי בכך האדם קובע שיש עוד כוחות בעולם, או "האני" שלו שולט בעולם. ולא שיש כוח עליון אחד, יחיד ומיוחד, שמשגיח ועושה את הכל.

עבודה זרה איננה להשתחוות לפסלים, להתפלל לירח, או לעשות מדיטציות. הדברים האלה שייכים לפסיכולוגיה שהקבלה כלל לא מתייחסת אליה. אלא מצבים שהאדם עובר בדרך לגילוי הבורא. כל המונחים האלה "עובד עבודה זרה", "רשע גמור", "רשע שאינו גמור", מיוחסים בקבלה לאדם שנמצא בהסתר כפול, ומתקדם למטרת הבריאה על ידי חוכמת הקבלה.

השמות שמדברת עליהם התורה: "פרעה", "בלעם", "משה", "אהרון", הם מצבים באדם, דרגות שהוא עובר בדרך לגילוי הבורא. ולא שמות של אנשים רגילים בעולם הזה, שחיים בלי קשר להתפתחות רוחנית. כל ההגדרות והשמות בחוכמת הקבלה, מיוחסים למצבים שעוברים עובדי ה'. "רשע" או "רשע גמור" הן דרגות שהאדם צריך להזיע עליהן. לתקן ולשנות את עצמו על ידי חוכמת הקבלה, כדי שיתנו לו את ההכבדות האלה מלמעלה, והוא ייפול.

תחילה צריך לעלות להרגשה, להבנה, לאיזה גילוי קטן, כדי אחר כך ליפול ממנו ולהיקרא "רשע גמור". אחרת אין כלפי מה להיקרא רשע. להיות קודם בהסתר רגיל ורק בִּגְבוֹר הצרות וההרגשות הרעות ליפול ולהעשות רשע גמור. מדובר רק על האדם שנמצא בשינויי מצבים ביחס לבורא. "רשעים" בתורה הם לא אנשים.

אם עד המחסום האדם מרגיש רע, למה לפעמים הוא מרגיש טוב?

טוב ורע לא מתייחס לסתם הרגשה טובה או רעה. אלא להרגשה של רע או טוב מטרתי. לעיתים מתגלה לאדם שהוא מרגיש טוב, וגם שהטוב הזה בא מהבורא. אבל המצבים האלה הם מקריים. הם מתגלים ובורחים מהאדם. ולכן לא מייחסים אותם למעבר המחסום, אלא כמשהו שדלף ובא מעבר למחסום. וצריך להבדיל שכל הרגשה טובה אחרת, היא הנאה בחושים ממשהו גשמי, מתענוגים גופניים, מאוכל, מילדים, מכסף, כבוד, מושכלות. הנאות שמנותקות מרוחניות ולא יכולים לקשור אותן לרוחניות.

שרטוט 20

טוב ורע מתייחס להרגשה של טוב או רע מטרתי. וכל הרגשה טובה, היא הנאה בחושים ממשהו גשמי.

אם האדם לא לומד חוכמת הקבלה, הוא אומר שהכל בא מלמעלה, אבל אין לו קשר בין הכלים שמתפתחים בו לבין הבורא, מה הוא מרגיש בכלים האלה כלפי הבורא. הוא מודה לבורא על רווחים בבורסה, על רווחים שהוא מקבל בעולם הזה, ברגשות האגואיסטים שלו. הוא לא מתייחס לתיקון הכלים, ולא קושר את מה שקיבל עם הבורא, אלא לרווח שקיבל בכלים דקבלה, בכלים האגואיסטיים שלו. ולכן אין לו שום בעיה לברך את הבורא על כל הטוב שעשה לו בחיים.

מתי הוא מתחיל להרגיש רע? ברגע שיש לו נקודה שרוצַה להגיע לדבקות בבורא, ומרגישה את עצמה ריקנית. הנקודה הזאת היא שמביאה את האדם ללימוד הקבלה - לספרים, לקבוצה ולמדריך. והם מפתחים ומרחיבים אותה, עד שבונים ממנה כלי של נשמה, בכל תרי"ג הרצונות שבה. אבל הכלי של הנשמה לא מתייחס לחמשת החושים. בחושים האלה אפשר להנות אם האדם מתנתק מרוחניות. כמו שקורה למתחילים שרוצים להירגע מעט ולברוח מהדרך הרוחנית. כי מדובר בכלים אחרים לחלוטין.

בעולם הזה בני אדם מודים לבורא על מילויים שהוא נותן לכלים הגשמיים שלהם, לתאוות גופניות ותאוות לכסף, כבוד, מושכלות. כי מדובר על כלים דקבלה. אבל האדם שמתחיל לפתח את הנקודה שבלב, בה הוא מתחיל להרגיש חיסרון. להרגיש הסתר כפול והסתר רגיל, בא מהבורא או לא בא מהבורא. איך להרגיש מהיכן זה בא, איך להרגיש טוב או רע. נבנה בו כלי אחר לחלוטין, כלי של נשמה, ולא כלים גופניים.

ולכן בכלים דקבלה אי אפשר לקבוע מן הסתם טוב או רע, מהבורא או לא מהבורא. אלא בכלי של הנשמה, שהשגחה והרגשה קשורות יחד, והאדם לא יכול לומר על הרגשה רעה שהיא באה מהבורא. זה כלי אחר לחלוטין שהאדם הולך ומפתח.

מה הבדל בין הפרעות לייסורים?

הרגשת הייסורים מורגשת בכלים דהרגשה. והפרעות הן הפרעות שכליות, הפרעות בהבנה, בתפיסה, בכוונה. הייסורים הם בליבא וההפרעות הן במוחא.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר בב' הבחינות של ההשגחה המוסתרת האמורות."

בהסתר, האדם בונה את עצמו, בונה את היסוד שלו להיות אדם. "אדם" נקרא "אֵדַמֶה לעליון", דומה לעליון. הוא בונה את עצמו בצורה עצמאית להיות דומה לבורא. מאותה נקודה שבלב, נקודת החיסרון לרוחניות, שהבורא שתל בתוך הרצון לקבל שלו. האדם מפתח אותה נקודת הבינה, רצון להשפיע, שכוללת את כל תרי"ג הרצונות, אבל בכוח כמו טיפת זרע. וצריך להוסיף לה חומר. החומר הזה נקרא "רצונות", הרצון הכללי שהבורא מוסיף לאדם. והאדם גדל עליו, כמו תינוק שגדל על ידי האוכל. מטיפת זרע שמקבלת ללא הרף מזון ומילויים, מתפתח גוף גדול.

באותה נקודה שמורגשת בנו כמשיכה להתפתחות רוחנית, כדחיפה להתחיל בלימוד הקבלה, נמצאים כל הרצונות, כל ההבחנות, כל התכונות והכוחות, עם כל הנתונים והרשימות שבהם. אבל איך לפתח אותה, באיזה קצב ובאיזה תהליכים, תלוי בנו, באדם. ביגיעה של האדם תלוי כמה מזרזים את הזמן וכמה דוחפים את הרצון. וכל העבודה הזאת של התפתחות בבחירה החופשית, היא בהסתר כפול והסתר רגיל, ולא לאחר שעוברים מחסום ונכנסים לגילוי. מפני שמעבר למחסום ההשגחה היא גלויה, ואז "נשמת אדם תלמדנו". אבל גם שם ישנה הסתרה, כי האדם צריך להסתיר את עצמו תחת המסך, כמו שאומר הכתוב: "בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט".

מצד הבורא יש התנהגות אחרת. הוא מגלה לאדם את כל התענוגים. והאדם צריך להסתיר את עצמו מהם, ולבחור רק באותם תענוגים, שלבטח יקבל אותם כדי להשפיע לבורא. כמו שהיה הסתר כפול, נהיה גילוי כפול. ולכן צריך להיות הסתר כפול מצד הנברא. למטה ממחסום, הסתרה של הסתר אחד והסתר כפול באה מצד הבורא. ולמעלה ממחסום, הנברא עושה על עצמו הסתר אחד או הסתר כפול, כדי להיות מוגן מן האור העליון, ולקבל אותו רק על מנת להשפיע. ולכן כל המבנה העצמאי שלנו, הוא ביסודו נבנה כעת בהסתר כפול והסתר רגיל.

"ועל הזמן ההוא, אומר בן הא הא, לפום צערא אגרא (אבות ספ"ה). שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם הרואה רעהו מאחוריו שעלול להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד הבחירה בידי האדם, אם לקיים רצונו ית' או ח"ו לעבור על רצונו".

ב"לפום צערא אגרא" (לפי הצער - תשלום) אין הכוונה, שהתשלום יבוא לפי כמה שיותר מצטערים, כמו שנותנים לנו להבין כוחות הטומאה, כוחות דקבלה, כוחות הטבע, שמושכים את האדם למטה.הם משלים אותו, שאם יהיה בהרגשה רעה יותר, יבוא עליה תשלום גבוה יותר. מזה נובעת אותה בעיה גדולה, שנכנסים לתוך הרע וחושבים שאם נסבול יותר, על ידי הרגשת הסבל נתקדם. הטעות המרה הזאת איננה נכונה ביסודה. כי היכן שהרגשת האדם, היכן שמחשבות האדם, שם הוא נמצא. והוא לא מסוגל לצאת מהן בכוחות עצמו.

שרטוט 21

אין הכוונה, שהתשלום יבוא לפי כמה שיותר מצטערים.

בגישה כזאת אין שום התקדמות. התקדמות יכולה להיות רק על ידי המאור המחזיר למוטב. ומאור נמצא בהנותן. לכן רק אם האדם נמשך להנותן, הוא יכול להזמין על עצמו אורות שיתקנו אותו. ולכן צער מסבל נותר ללא תשלום. תשלום לפי הצער, "לפום צערא אגרא", מתייחס רק ליגיעת האדם. לאדם המתייגע, שמצטער ככל שמתייגע, על זה שלא יכול להצדיק את הבורא, ולהידבק אליו. רק על הצער הזה מקבלים תשלום. ככל שהאדם בורח כלפי מעלה להיות דבוק בבורא, באותה מידה מופעל מונה שעושה חשבון מדויק על מספר היגיעות ועל איזה רצונות.

שרטוט 22

אם האדם נמשך להנותן, הוא יכול להזמין על עצמו אורות שיתקנו אותו.

יגיעה היא כמות היציאות והכניסות, כדברי הכתוב: "כי מציון תצא תורה". כלומר, ככל שמושכים את האדם למטה, הוא משתדל לצאת כלפי מעלה. לכן נאמר "כי מציון", מיציאות, "תצא תורה". על ידי היגיעה שהאדם עושה כלפי מעלה, הוא מזמין את אור התורה, את האור שמתקן אותו. וכל פעם שנדבק בבורא, כמו קטן שנדבק לגדול, הוא מקבל מצד הגדול השראה, עזרה, הגנה כנגד הרצונות הרעים שמתגלים בו. ולכן הפירוש של "לפום צערא אגרא", הוא תשלום לפי היגיעה.

שרטוט 23

על ידי היגיעה שהאדם עושה כלפי מעלה, הוא מזמין את האור שמתקן אותו.

"כי הצרות והמכאובים שמקבל, מביאים לו את הספק במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל, אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב' שהמה זדונות, עש"ה. ובין כך ובין כך, הוא נמצא בצער רב ויגיעה מרובה", שנמצא בספק על השגחת הטוב, "ועל הזמן ההוא אומר הכתוב, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' (קהלת ט'), כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו המידה השלימה של טובו ית' בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות, ולפום צערא אגרא."

מדוע? כי האדם לא מבין שהוא כלול מתרי"ג רצונות. הוא לא יודע בדיוק באיזה מצב או באיזה רצון הוא נמצא. מה משפיע עליו מלמעלה, ולמה זורקים אותו מלמעלה למטה. אין לו שום הבנה בתהליך שהוא עובר, כמו תינוק שאינו יודע מה עושים איתו. גם מבוגר יכול להתייחס למה שקורה איתו, רק אם הוא יוצא מאותו מצב למצב הבא. אם הוא עולה למדרגה עליונה יותר, הוא יכול לקבוע מה עבר עליו בדרגה התחתונה ממנה.

לכן המקובלים נותנים עצה לאדם, לעשות מה שבידו ובכוחו לעשות. כי האדם לא מבין מה הוא עובר, ולא יכול לעשות שום חשבונות, אלא רק "לתת גז". זאת אומרת, כמה שאפשר למהר ולצאת למצבים יותר מתקדמים. כמו שילדים נדחפים מצד הטבע, ונמשכים להידמות לגדולים. כך ברוחניות צריך לתאר מצבים יותר מתקדמים, ולהשתדל כמה שאפשר להידמות אליהם. אפילו בלי שום הבנה איך זה קורה. אלא כמו שנאמר: "למעלה מהדעת" - למעלה מהשכל, למעלה מהרגשה, למעלה מהבנה.

בדומה לקטן שרואה מה עושה הגדול, וממהר לעשות אחריו בלי דעת ובלי הבנה. כך הטבע מחייב את הקטן לגדול. באותה דרך מתקדמים ברוחניות. הכוח להתקדמות ברוחניות נמצא בלימוד מספרים, שמתארים מצבים מתקדמים, אותם מצבים רוחניים שהשיגו נשמות מתוקנות. ומי שקורא בספרים על אותם מצבים, ורוצה להידמות אליהם, ובהתאם להם להיתקן, באה לו מהם הארה הנקראת "הארת המקיפים", אור עליון שמאיר לו מרחוק, מאותם מצבים מתוקנים, ומקדם אותו לרוחניות.

האדם לא יודע מה קורה לו בדיוק. היכן הוא נמצא, מהו אור מקיף, ומהיכן מאיר עליו אותו אור. לכן בעל הסולם מורה לנו: "כל מה שבידך ובכוחך לעשות, עשה". "כל" נקרא, להימשך כמה שאפשר למדרגה הבאה, למצב מתקדם יותר, שהוא קודם כל לא לברוח מהרגשת הבורא, מהכרה בבורא כמנהיג וכמשפיע מבפנים ומבחוץ על מה שקורה לאדם עכשיו, ועושה הכל לטובה.

מה ההבדל בין "יגיעתי ומצאתי" לבין הצער מדחיית התשלום שלאחריו באה קבלת השכר?

"יגעתי ומצאתי" מתייחס ליגיעה שנותנים בכל מיני מצבים. אבל כמה שמתארים לאן צריך להגיע, המצב שנפתח ונִגלה, אינו דומה במאומה למצבים שמתארים קודם לכן, כי מתארים מצבים בתוך הרצון האגואיסטי. והמציאה היא, שמקבלים מלמעלה מצב הפוך, מצב רוחני, אלטרואיסטי. שהוא הרגשה אחרת, הבנה אחרת, תפיסה אחרת בכל המציאות. השמים נפתחים לאדם, והוא רואה משהו שלא ראה מעולם. ומפני שהמציאה הזאת הפוכה לחלוטין, ממה שניסה לנחש קודם, לכן מה שהוא רואה נקרא "מציאה".

אבל המצב הזה נקרא "מציאה", לא רק כי אין לנו יכולת לתאר את המצב נכון, אלא היגיעה שהאדם נותן, היא יגיעה באגו שלו, שרוצה לתפוס ולקבל את ההתגלות הרוחנית בצורה אגואיסטית. ובמקום זאת נותנים לו כלים חדשים, ובהם מגלים לו את הרוחניות. זאת אומרת, "מציאה" מתייחס גם ובעיקר לכלים החדשים שהאדם לא מבקש, כי אין לו יכולת לבקש, ולמרות זאת מקבל. אבל איך אפשר לקבל משהו שאין לנו חיסרון אליו? על ידי שהיגיעה מסתדרת בצורה של חיסרון ללא חיסרון, שמקבלים בכלים דקבלה, בכלים אגואיסטיים, הבנה להעריך מהי השפעה, רוחניות.

היכולת הזאת באה משבירת הכלים, מבינה המקולקלת שנפלה למלכות. ואז למרות שנמצאים במלכות, מרגישים מהי תכונת ההשפעה, מהי בינה, ורוצים אותה ונמשכים אליה בצורה אגואיסטית. מתוך מחשבה שהיא תהווה מפלט מכל הצרות, ותעלה אותנו ממוגבלותנו למצב ללא הגבלה. מתחילים להעריך את תכונות דהשפעה. ובעניין הזה ישנם עוד מצבים מעט יותר עדינים.

כך כשמדובר על "יגעתי ומצאתי". מה שאין כן בעניין התשלום, אמנם מדובר על אותה יגיעה ואותה מציאה, אלא היגיעה היא בהסתר כפול והסתר רגיל, והמציאה היא כשמגיעים לשכר ועונש. במה היגיעה? היגיעה היא לרצות בעיקר את הבורא כנותן התענוג, כנותן חיים, כנותן הכל, כמו שאוהבים מישהו ומשתוקקים אליו בכל לב ונפש ("פרי חכם - איגרות קודש" מכתב ע'). אבל לא מדובר על האופנים שצריכים להיות, אלא על העובדה עצמה. מעל מה צריך להתרומם ביגיעתנו. שצריך להתרומם מעל ההרגשה הרעה, ולהימשך ללא הרף לבורא, לגילוי שלו, להכרה בו ככוח הטוב, שאליו רוצים להידבק. מדובר באותו דבר, אלא ב"ביגיעתי ומצאתי" מפורט יותר (מכתב דף ע') על איזה אופנים צריך להתייגע.

חזרה לראש הדף
Site location tree