אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / פירושים / הקדמה לתלמוד עשר הספירות עם הפירוש של הרב ד"ר מיכאל לייטמן / שיחה (6.7.05) על אות נ"ג - אות נ"ו
הרב ד"ר מיכאל לייטמן

שיחה (6.7.05) על אות נ"ג - אות נ"ו

לאחר שהבורא ברא את העולמות ואת הנשמות, את נשמת אדם הראשון, נשברו העולמות ונשברה נשמת אדם הראשון. אבל העולמות התייצבו ותוקנו, והנשמה הכללית לא תוקנה, אלא ירדה לדרגת האגו הגדולה ביותר. והכוחות הרוחניים הלכו והתגשמו לחומר דעולם הזה.

שרטוט 1

העולמות התייצבו ותוקנו לאחר השבירה, והנשמה הכללית לא תוקנה, אלא ירדה לדרגת האגו הגדולה ביותר.

ובעולם הזה התפתח הדומם משך מיליארדי שנים ליֵקום וכדור הארץ, שעליו צומח, חי, מדבר. והיסטוריה של אנושות שמתפתחת מתענוגים גופניים, לתענוגים של כסף, כבוד, מושכלות, עד למצב שהאדם מרגיש, שהעולם הזה לא ממלא אותו יותר, ומתגלה בו הנקודה שבלב. כפי שקורה במיוחד משנת 1995, כחזון המקובלים.

שרטוט 2

היסטוריה של אנושות מתפתחת מתענוגים. עד למצב שהאדם מרגיש, שהעולם הזה לא ממלא אותו יותר, ומתגלה בו הנקודה שבלב (1995).

ואז האדם מתחיל להשתוקק למלא את הרצון של הנקודה שבלב, במילויים של רצונות קודמים. אלא שהמילויים האלה היו במסגרת העולם הזה, ולנקודה החדשה לא נמצא מילוי בעולמנו. לכן האדם מתחיל לרוץ ולחפש מילוי, עד שהחיפוש הזה מביא אותו ללימוד חוכמת הקבלה, לאמצעי שמרחיב את הנקודה שבלב, להרגיש את העולם העליון.

אלא האדם, כדי להרגיש את העולם העליון, צריך לעשות בירור של הנקודה הזאת בשני שלבים, הנקראים: "הסתר כפול" ו"הסתר אחד". הבורא נותן לאדם השתוקקות לרוחניות, נקודה שבוערת בו, שמחפש תשובה ומילוי בשבילה. אבל מכביד עליו הכבדות של הסתרות בהסתר אחד ובהסתר כפול. הוא מושך את האדם לעולם הזה ומבלבל אותו בכל מיני פיתויים, כדי שעל פני ההפרעות האלה האדם יתחזק, ולמרות הכל יימשך לרוחניות.

שרטוט 3

האדם, כדי להרגיש את העולם העליון, צריך לעשות בירור של הנקודה בשני שלבים, הנקראים: "הסתר כפול" ו"הסתר אחד".

הבורא מחזיר אותו למושכלות, לכבוד, לכסף ולתענוגים גופניים. והאדם שחייב לעבור אותם בלבולים, קובע על פניהם שההשתוקקות לרוחניות, היא הרבה יותר מכל ההפרעות. זאת אומרת, הנקודה שבלב גדלה אצלו על פני ההפרעות. וכך הוא עובר את כל מצבי ההפרעות בהסתר כפול ובהסתר רגיל, ומתאכזב לחלוטין מכל המילויים של העולם הזה. ואז קובע שלהידבק לעליון, שווה הרבה יותר מכל המילויים של העולם הזה.

שרטוט 4

הנקודה שבלב גדלה אצלו על פני ההפרעות.

לאחר שהאדם עובר על כל מה שלפי שורש נשמתו ומבנה נשמתו, הוא חייב לעבור ולקבוע לעצמו, אז הוא גומר את העבודה בהסתר ונכנס לגילוי. והגילוי הראשון נקרא "שכר ועונש", שהאדם משיג על כל פעולה ופעולה שלו יחס חיובי או שלילי של התגלות הבורא כלפיו.

אות נ"ג

"וצריכים לדעת, שכל ענין העבודה, הנוהגת בקיום התורה והמצוות בדרך הבחירה, נוהגת בעיקר בב' הבחינות של ההשגחה המוסתרת האמורות. ועל הזמן ההוא, אומר בן הא הא, לפום צערא אגרא (אבות ספ"ה). שהיות שהשגחתו יתברך אינה גלויה, ואי אפשר לראותו יתברך אלא בהסתר פנים, דהיינו רק דרך אחוריו, בדומה לאדם הרואה רעהו מאחוריו שעלול להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא. הנה בדרך זאת, נמצאת תמיד הבחירה בידי האדם, אם לקיים רצונו ית' או ח"ו לעבור על רצונו, כי הצרות והמכאובים שמקבל, מביאים לו את הספק במציאות השגחתו ית' על בריותיו, כנ"ל, אם כבחינה א', שהמה שגגות, אם ח"ו כבחינה ב' שהמה זדונות, עש"ה. ובין כך ובין כך, הוא נמצא בצער רב ויגיעה מרובה, ועל הזמן ההוא אומר הכתוב, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' (קהלת ט'), כי לא יזכה לגילוי הפנים, שפירושו המידה השלימה של טובו ית' בטרם שישתדל ויעשה, כל מה, שאך בידו ובכחו לעשות, ולפום צערא אגרא."

מי הוא האדם? כל חומר הבריאה הוא רצון לקבל שברא הבורא. האור ברא את החומר, את הכלי, בתכונות כנגדו, ברצון להנות מן האור. אבל בכך אין שום קביעת מצב מצד הכלי. אלא הכלי, הנברא, אם רואה לפניו תענוג, רוצה אותו במידה שהתענוג מגולה לפניו. ובמידה והתענוג לא מגולה, הכלי מרגיש את עצמו בייסורים וריקנות.

שרטוט 5

האור ברא את החומר, את הכלי, בתכונות כנגדו, ברצון להנות מן האור.

לאחר מכן אפשר שיבואו מילויים ותיקונים, כדי שהכלי לא ירגיש את הכאב, כי המערכת תכלול יותר חלקים ושינויים, ולא בצורה ישירה אור מול כלי, עומדים הנבראים מול הבורא. אבל מה שלא יהיה, גם טבע הנברא נמצא בידי הבורא, וגם ההשפעות על הנברא באות מלמעלה מהבורא.

וכך יוצא, שגם בעולם הזה, כל מה שנמצא בתוך האדם, הטבע, האופי, התכונות, הכישורים, אם הוא טיפש או חכם, זריז או עצלן, לא תלויים באדם, כפי שרואים מתוך החיים עצמם. אלא כל ההכנות האלה, הן נקראות "טבע". וגם סביבה שמשפיעה על האדם, האדם עצמו לא בוחר. איך להיוולד והיכן, עם מי להיפגש והיכן להתכלל, מה יקרה לו, מה הוא יקבל כחינוך או כפרסומת.

שרטוט 6

בעולם הזה לאדם אין שום אפשרות לבחור מה שנמצא בתוכו ("טבע"), ומחוץ לו ("סביבה").

כך בעל הסולם אומר במאמר "בחירה חופשית". שבתוך האדם נקבעים שני נתונים, מצע ודרכי התפתחות המצע. ושני נתונים מחוץ לאדם, סביבה ודרכי התפתחות הסביבה. ומצדו של האדם אין שום אפשרות לקבוע משהו. אלא רק את השפעת הסביבה עליו, במידה ויכול לבחור סביבה. כי רק באותו מצב מיוחד, שמתפתחת באדם הנקודה שבלב, מביאים אותו למצב פנימי רגיש, שהוא יכול לבחור סביבה.

שרטוט 7

בתוך האדם נקבעים שני נתונים, מצע ודרכי התפתחות המצע. ושני נתונים מחוץ לאדם, סביבה ודרכי התפתחות הסביבה.

ואחרת האדם לא יכול לבחור סביבה. אלא רק לעשות חשבון איזו סביבה כדאית לו יותר או פחות, לפי חשבונות קודמים, או השערות שיש לו, ממה שלימדו אותו בבית הספר, או ממה שראה ושמע בטלוויזיה וברדיו. נדמה לו שהוא בוחר, אבל הוא עושה חשבונות ממכלול נתונים, שכבר נמצאים בו, שנולד איתם או שמע. ורק נזכר בהם ועושה חשבון לפי נתונים, שצפים ועולים במוחו.

נראה לו שהוא חופשי או עושה בחירה. אבל כל הנתונים האלה מקריים לחלוטין ולא תלויים בו. ואפילו אם חושב, שהוא מחליט פתאום לעבור מחברה אחת לחברה שנייה, הוא מחליט על פי נתונים שישנם בו. הולך לחברה של טבעונים, כי שמע שבטבעונות יותר טוב, או עובר לחברה אחרת, כי שמע ששם יותר בטוח. כך כל חייו. אבל אותו נתון חדש שמתעורר באדם, אותו הוא לא מקבל מהחברה.

אין סביב האדם חברה שמתקדמת לרוחניות, ועונה לו על הרצון שמתעורר מהנקודה שבלב. כלפי הנקודה הזאת אין פרסום, הכנה, או שמועות בחברה. אלא היא מתגלה כנקודה חופשית מנתונים פנימיים, בניגוד למצב שנולדים מצוידים עם תכונות. וכך האדם חופשי להחליט איך לפתח אותה. למרות שהתפתחותה תיקבע על ידי המצע ודרכי התפתחות המצע, שנמצאים בפנים בתוכה. כי בכל אחד נשמה פרטית שיורדת לעולם הזה, לאחר שהיא מתקטנת ממידה של כלי מסוים, לנקודה.

ובעולם הזה, גדלים בנו כל הרצונות, עד שהם נופלים ונובלים. ואז הנקודה שבלב מתחילה להראות את החיסרון שלה לרוחניות, מתוך רצון לגדול לאותו כלי כמו שהיה פעם, לאותה נשמה. אבל לא על האדם לקבוע את טבע הנשמה, מהיכן בדיוק היא ירדה מנשמת אדם הראשון. כי "אדם הראשון" הוא כלי גדול, שכולנו כלים קטנים ממנו, הקשורים ביניהם בצורות שונות, כמו תאים או איברים בגוף.

שרטוט 8

הנקודה שבלב מתחילה להראות את החיסרון שלה לרוחניות, מתוך רצון לגדול לאותו כלי כמו שהיה פעם, לאותה נשמת ה"אדם הראשון".

אלא על האדם לקבוע את דרכי ההתפתחות. לא רק לזרז את הזמנים על ידי חיפוש חברה אחרת, או לתת יגיעה בכל הזדמנות שנקרת על דרכו. אלא בעצמו לרצות להתקדם ולחפש כל אמצעי להתקדמות. מה שמביא לאדם מושכלות רוחניות, הבנה והרגשה, שבצורה רגילה הוא לא יכול לרכוש בשום מקום. אפשר לדמות את המצב שלנו, לילד שנותנים לו הכל, ואין לו צורך לטרוח על כלום. אלא גדל מעצמו, כי מאכילים אותו ומיד מקבל מילויים על כל רצון שמתעורר בו. לכן האדם הזה גדל בלי להרגיש את החיים, אלא רק שכבה דקה מהם.

מסיבה זו מגדלים בני אצולה בבתי ספר עם חינוך נוקשה כמו בצבא. בלי מים חמים בחורף, בישיבה על ספסלים ישנים, ואכילה בצלחות מלפני מאתיים שנה. מתוך הבנה שאם האדם לא עובר חינוך תקיף ונוקשה, הוא לא מרגיש את החיים. הוא לא מוכן לחיים, ולא מבין את החיים, ואיפה הוא חי. כי הקושי מֵפַתח ונותן לאדם הבנה. כך גם בדרך הרוחנית. לא מֵשנים בנו את מבנה הנשמה, כולנו נשארים בני מלך, כל אחד עם הנשמה שלו, אבל היגיעה שנותנים בדרך, היא שמביאה לאדם הבנה של פעולות הבורא.

ולכן היא הכרחית. כי מה שצריך הוא "דע את ה' אלקיך ועבדהו", ולהידמות לו. ו"דומֶה" אפשר להיות רק אם מתוך הבנה עושים בדיוק אותן פעולות כמוהו. ובעל הסולם אומר, שהיגיעה היא במיוחד במצבים של הסתר כפול והסתר רגיל. בהסתר ההתקדמות של האדם היא בחוסר הבנה מה עובר עליו, באיזה מצבים הוא נמצא ועם מה הוא מתמודד. הוא נעשה מבולבל לחלוטין. הבורא נותן עליו השפעה רעה כביכול, והאדם חייב להשלים אותה השפעה רעה, עם איזו אפשרות להצדיק את הבורא, שמעשה העליון מטרתי ומועיל כדי לפתח אותו.

להידבק לעליון למרות אותה השפעה רעה. להבין שההשפעה הזאת מורגשת כרעה רק בכלים האגואיסטיים שלו, ולא השפעה כזאת מצד הבורא. אלא הוא עצמו הופך את השפעתו הטובה של הבורא לרעה, כי הכלים שלו הפוכים לגמרי ממה שצריך להיות. בצורות שונות עליו להצדיק את המאציל כלפי עצמו, שכל ההרגשה הרעה, היא עקב בלבול בכלים הלא מתוקנים שלו. בלי לדעת מה בדיוק הבורא עושה איתו, איך הבורא משפיע עליו, ומה הוא עצמו מתקן בתגובת ההצדקה שלו.

שרטוט 9

היגיעה שנותנים בדרך, היא שמביאה לאדם הבנה של פעולות הבורא.

ולמרות זאת שני השלבים האלה של הסתר כפול והסתר רגיל, הם חשובים מאוד. בדומה בעולם הזה לשנות ההתפתחות שעוברות על הילד עד גיל בר מצווה. נראה שהוא סתם גדל בלי להבין, אבל כפי שקובעים המדענים, השנים הללו שעוברות עלינו עד גיל ההתבגרות, הן המכריעות ביותר בהתפתחות האדם. כי כל דבר מושרש ונבנה בו בלי יכולת לשנות, ולכן קובע לו את כל החיים. והילד עצמו כלל לא מבין איך הוא גדל ומה עובר עליו, אלא גדל מעצמו מתוך דחף פנימי. אבל בעולם הרוחני על האדם לתת יגיעה. למרות שאין לו הבנה איך מתקדמים ובאיזה שלבים.

ולכן, אומר בעל הסולם, עד שהאדם לא גומר את כל יגיעתו, הוא לא זוכה לגילוי ולא עובר לרוחניות, לשלב הנקרא "לשמה". אבל אין לדעת מראש מתי הוא יתרחש, כי "לשמה" מתרחש לאחר שגומרים את מכסת היגיעה.

אות נ"ד

"אמנם אחר שרואה השי"ת, שהאדם השלים מידת יגיעתו, וגמר כל מה שהיה עליו לעשות בכח בחירתו והתחזקותו באמונת השי"ת, אז עוזר לו השי"ת, וזוכה להשגת ההשגחה הגלויה, דהיינו לגילוי פנים, ואז זוכה לתשובה שלימה, שפירושה ש"שב" ומתדבק בהשי"ת בכל לב, נפש ומאד, כמו שנמשך מאליו מצד ההשגה של ההשגחה הגלויה."

היגיעה בזמן ההסתר, היא שמביאה לגילוי. ומהי אותה יגיעה? התחזקותו באמונה. מהו "התחזקות באמונה"? האדם שמרגיש רע, שמרגיש את השגחת הבורא כרעה, נמצא בהסתר. הסתר שמורגש כלפי הרצון לקבל כרע גם בהרגשה וגם בהבנה. אם הוא רואה את ההרגשה הרעה בצורה מטרתית, כתרגילים שהחיים מזמנים לו, שעל ידי הבעיות והקושיות הללו הוא מתבגר, גדל ומתקדם, אז הוא מצדיק במשהו את הבורא, ונמצא בהסתר רגיל. אבל בהסתר כפול, הוא בכלל לא מסוגל (או בקושי מסוגל) להצדיק את הבורא. הוא מבולבל, כי הצרות באות מהבורא בצורה הפוכה - מכל הכיוונים כלפי ההשגחה העליונה - כחוסר במושכלות, בכבוד, בכסף, או בתענוגים גופניים. ורק לאחר שהאדם משלים עם זה, הוא מגיע לגילוי.

שרטוט 10

היגיעה בזמן ההסתר, היא שמביאה לגילוי.

האם הצרות קשורות רק לתענוגים של העולם הזה?

בזמן הסתר כפול והסתר רגיל, האדם לא מבין מהי רוחניות. הבלבולים שלו הם בעניינים של העולם הזה, במיוחד כלפי עצמו, כלפי המורה שלו וכלפי קבוצתו. וזה נקרא "הפרעות רוחניות". הפרעות עם עצמו, על כל התהליך שהוא עובר. הפרעות עם המורה שלו, האם אפשר להאמין לו או לא, ועד כמה. "להאמין לו" הכוונה לא שכלית, אלא לציית לו בדיוק במה שצריך ולהצדיק. והפרעות כלפי מה שדורשים ממנו הקבוצה והחברים, או מה שמציבים בפניו המקובלים.

כל הפרעה ניתנת לו כדי שיטיל ספק. אבל האדם עצמו לא יודע בבירור שהוא מטיל ספק, אלא היחס שלו בא בכל מיני זלזולים כלפי הלימוד, כלפי המורה, כלפי הקבוצה והחברים. הסוג הזה הוא אופן אחד של הסתר. והאופן השני של ההסתר, הוא כלפי החיים שלו. איפה במסגרת החיים שלו הבורא משגיח עליו ואיפה כביכול לא משגיח. אלא הוא חושב שאנשים אחרים קובעים לו כל מיני כללים וחוקים. והם לא באים מצד הבורא, אלא מצד כל מיני רשויות אחרות. הוא לא מסוגל לתאר לעצמו איך הבורא מתלבש בכל. ולא נותן יגיעה כדי להשלים את התמונה עם "אין עוד מלבדו".

והעיקר היא היגיעה ב"אין עוד מלבדו". כי הבחירה לא נגמרת לאחר שני השלבים האלה, אלא בכל שלב הבחירה היא העיקר. בבחירה בין שתי צורות הטבע, בין הטבע האגואיסטי שברא הבורא, ובין הטבע האלטרואיסטי שהוא הופעת הבורא בעצמו, נמצא "האדם". הבחירה שלנו היא תמיד על פני הטבע האגואיסטי שמתגלה, להעדיף את הטבע האלטרואיסטי. "להעדיף" הכוונה, למרות ההרגשה הרעה או הטובה, לחפש תמיכה מטרתית שכלית והבנתית, מה כן ומה לא, למה ואיך זה קשור. ותמיד להשלים את החוסר בהרגשה בעזרת ההבנה.

על ידי זה האדם מתחיל להבין את התנהגות הבורא ולרכוש את הראש שלו. כי כל פרצוף רוחני כלול מראש וגוף. האדם בנוי רק מרצון, כלי. הרצון מרגיש השפעות שונות, וכדי להשלים את ההרגשה הרעה שתהיה טובה, הוא צריך מערכת השלַמה, פיצוי. ולכן הוא מפתח ראש. ה"ראש" הוא מחשבות הבורא שהנברא חייב לרכוש לעצמו, כדי להצדיק את הבורא על כל הפעולות שהוא עושה, כלפי הרצון שלו.

וכך יוצא, שהבחירה שעובדים ונותנים עליה יגיעה, היא כדי שנקבל ראש להבין את הבורא, ואז נתעלה מעל הטבע שלנו, מעל הרצון. ולכן היגיעה בבחירה חופשית לא נגמרת בכך שעוברים מהסתר לגילוי, אלא היא מקבלת צורה אחרת, אופן אחר.

שרטוט 11

הבחירה שעובדים ונותנים עליה יגיעה, היא כדי שנקבל ראש להבין את הבורא, ואז נתעלה מעל הטבע שלנו, מעל הרצון.

אות נ"ה

"והנה השגה זאת ותשובה זו האמורות, באות לו לאדם בב' מדרגות, שהראשונה היא, השגת השגחת שכר ועונש בהחלט, ומלבד שמשיג בהשגה ברורה את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו. ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו שלא יחטא עוד, כמו שאדם בטוח שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול הבא לידו."

עשרות אלפי גלגולים האדם מתפתח,עד שמתעוררת בו הנקודה שבלב, והוא בא ללימוד חוכמת הקבלה ומושך על עצמו אור המחזיר למוטב משורש נשמתו. ועובר תוך יגיעה דרך הסתר כפול והסתר רגיל עד שמגיע לגילוי, להתגלות "הטוב ומטיב". החוק איך האור שברא את הכלי, מתנהג עם הכלי.

שרטוט 12

האדם בא ללימוד חוכמת הקבלה ומושך על עצמו אור המחזיר למוטב משורש נשמתו. ועובר תוך יגיעה עד שמגיע לגילוי "הטוב ומטיב".

בינתיים מחשבת הבריאה לא מתגלה לאדם בצורה של "טוב ומטיב לרעים ולטובים". אבל כבר לא כמו בהסתר כפול, שהאדם חושב אותה להשגחה רעה. או בהסתר רגיל שלא מרגיש אותה כטוב, אלא כרע. אבל חושב שהוא אשם, שאם יתקן את הרגשתו, היא יכולה להיות אחרת. מה שאין כן לאחר שמגיע לגילוי פנים. אז הוא מתחיל לפעול בהתאמה כלפי האור, כי יש לו מסך ואור חוזר והכלי שלו מתחיל להיות מותאם לאור.

שרטוט 13

האדם מתחיל לפעול בהתאמה כלפי האור, כי יש לו מסך ואור חוזר והכלי שלו מתחיל להיות מותאם לאור.

ובהתאם לכך, האדם מרגיש את היחס בין האור לכלי כטוב ומטיב. אבל לא מוחלט, אלא שתלוי בכלים שלו. מדוע? כי הכלים שלו עדיין לא מתוקנים. ואם האדם נכנס לגילוי שכר ועונש, ומתקן אחוז מסוים מהכלים שלו, אז באותו אחוז (למשל 10%) הוא מרגיש שהבורא טוב. וביתר האחוזים (90%) הוא מרגיש שאם ישתמש ברצונותיו הלא מתוקנים, הוא יקבל עונש. אבל לאחר שמגיע לתיקון מלא של כל הרצונות, הוא קובע שהבורא באמת טוב.

איך פתאום הבורא נעשה טוב? כי האדם המתוקן מרגיש את עצמו טוב כלפי השפעת הבורא. "כל הפוסל במומו פוסל", וכל הזוכה קובע לפי זה שהבורא הוא טוב. הרגשת "שכר ועונש" היא כלפי הכלי של האדם. מנקודה הוא גדל ועובר דרך הסתר כפול, והסתר רגיל עד לכלי ריק, שמוכן להידבק לבורא, אפילו שהוא ריק. כי יש בו כבר הכנה ללכת לרוחניות ולהצדיק את פעולות הבורא, על כל מה שיתגלה כלפיו.

שרטוט 14

הרגשת "שכר ועונש" היא כלפי הכלי של האדם. מנקודה הוא גדל עד לכלי ריק, שמוכן להידבק לבורא. יש בו כבר הכנה ללכת לרוחניות ולהצדיק את פעולות הבורא, על כל מה שיתגלה כלפיו.

ואז האדם מקבל מסך ומתחיל לתקן את הכלי שלו. ולפי מידת תיקונו להצדיק את הבורא, אבל כבר מתוך הרגשתו. כי בהסתר כפול והסתר רגיל, לעולם אין לאדם הרגשה טובה. אלא רק לפעמים מתגלה לו לגמרי במקרה הרגשה טובה. ועיקר יגיעתו היא בין הרגשה לא טובה, ליכולת להצדיק אותה ולהשלים אותה על ידי אמונה. ולאחר שהאדם משלים את ההרגשה ורוכש אמונה, רצון להיות דבוק בבורא, למרות כל הרגשותיו הרעות, הוא עובר לגילוי.

והגילוי שלו נמדד בדיוק לפי הכלים שתיקן. וכך אם מתקן יותר, מקבל בתוך הכלים המתוקנים יותר התגלות הבורא. ואותה השגחה גלויה נותנת לאדם יכולת וכוח ללכת הלאה. אבל בניגוד לדמיון הפרוע שלנו, התגלות הבורא לא מאפשרת לרצון לקבל להתחיל להיפרע מכולם. לדעת איך להרוויח, איך להתקדם, באיזה כלים לקבל יותר שכר ולא עונש, איפה כדאי לתקן כדי לקבל בכל מקום שיחפוץ, התגלות של אור בתוך הכלי. אלא דרגות ההתקדמות באות על פני הדרגות הקודמות.

האמונה שהאדם רכש איננה נעלמת. אלא הוא עובד בתוך חסדים, למעלה מהחסדים. זאת אומרת, הרגשת שכר ועונש איננה הרגשה בתוך הכלים דקבלה, אלא הרגשה בכלים דהשפעה. והשכר שלו היא האפשרות שניתנה לו להשפיע לבורא. כי באמונה הוא רוכש יכולת להיות מעל כל ההפרעות במוחא ובליבא, שמסיטות את האדם לרצון לקבל, ורוצה תמורת זה להידבק בבורא.

שרטוט 15

באמונה האדם רוכש יכולת להיות מעל כל ההפרעות, שמסיטות את האדם לרצון לקבל, ורוצה תמורת זה להידבק בבורא.

האדם נמצא במצב שמושך אותו למטה. ורוצה למרות כל ההפרעות, הבלבולים וההרגשות הרעות, להיות דבוק בבורא. ומתייגע להבין ש"אין עוד מלבדו", שהוא "טוב ומטיב", שחייבים להידבק אליו, כי אין ברירה, וצריך להעדיף אותו. אם הוא עושה יגיעה מספקת ומעדיף להיות דבוק בבורא, והדבקות בבורא היא בשבילו הרבה יותר מכל ההפרעות, כולל הפרעות נעימות שמבלבלים אותו על ידי תענוגים, ולאו דווקא על ידי מכות, אז הוא רוכש אמונה. כלומר, רוצה להיות דבוק בבורא בכל מצב שלא יהיה.

שרטוט 16

האדם נמצא במצב שמושך אותו למטה. ורוצה למרות כל ההפרעות, להיות דבוק בבורא.

וכך מעל כל ההפרעות והמצבים הלא נעימים, מתחיל הגילוי. מלמעלה מתחיל להתגלות אור, תענוגים. והוא מתחיל לעבוד מול תענוגים, וצריך להחזיר אותם, ולהישאר דבוק בבורא, למרות שמגיעים אליו תענוגים, ורוצים לסתור אותו מן הדרך. כלומר, הוא רוכש על פני האמונה, ידיעה, כוח, להתמודד עם גילוי ולא עם הסתרה. כי הבורא מתגלה בתענוגים, והאדם לא רוצה אותם כלפי הרצון לקבל שלו. אלא דואג למסך בין התענוג לבין הרצון להנות ממנו. והשכר ועונש שלו הוא, שעוזרים לו מלמעלה לרכוש את המסך ולהשפיע לבורא.

שרטוט 17

האדם רוכש על פני האמונה, ידיעה, כוח, להתמודד עם גילוי ולא עם הסתרה. כי הבורא מתגלה בתענוגים, והאדם לא רוצה אותם כלפי הרצון לקבל שלו. השכר ועונש שלו הוא, שעוזרים לו מלמעלה לרכוש את המסך ולהשפיע לבורא.

קודם לא היה יכול להשפיע לבורא. אלא רק להידבק אליו ולגדול בתוכו כמו זרע בתוך רחם, תוך ביטול עצמיותו. כי דרגת האמונה איננה אלא ביטול, רק שייכות לתכונת ההשפעה. מה שאין כן בדרגת שכר ועונש, הוא מקבל כבר על מנת להשפיע. עדיין בקטנות, כמו קטן שנמצא ביחסים עם גדול, אבל מגיעים אליו תענוגים והוא מעדיף על פניהם להיות בדבקות.

אמנם בהמשך לאותה תכונת האמונה שרוכש. כי קודם רצה להיות דבוק על פני החסרונות, וכעת רוצה להיות דבוק על פני התענוגים. אבל ההבדל הוא שעל פני החסרונות, הוא לא יכול לדעת היכן הוא נמצא. כי בחסרונות אין גילוי אורות בתוך הכלים. לכן השלב הזה נקרא "הֵסתר". ואותם חיים קודמים בהסתר כפול והסתר רגיל לא נותנים לאדם ידיעה של היכרות עם הבורא, אלא על דרכו עצמו. האדם ממשיך באמונה וממשיך לקנות תיקונים, אבל התיקונים שהוא קונה נקראים "מסכים", שהם כנגד התענוג שבא מלמעלה.

השכר ועונש שלו איננו כלפי הכלים האגואיסטיים, אלא כלפי האפשרות להשפיע. ועל ידי זה הוא רוכש ידיעה והבנה בפעולות הבורא. כי לאחר תרגיל הדחייה שהוא עושה לבורא, הוא מקבל אור חוכמה שמתלבש בכלי. ואז הוא מבין את הקשר בין אור חוכמה לכלי. וזה נותן לו הבנה מה הבורא עושה, מהי מחשבת הבריאה והתוכנית כלפי האדם. זאת אומרת, בדרגת שכר ועונש האדם נמצא כאילו במקח וממכר עם הבורא, בתן וקח. אבל מתוך היחסים האלה הוא לומד על כל מערכת ההנהגה וההשגחה של מחשבת הבריאה כלפיו.

אות נ"ה

"והנה השגה זאת ותשובה זו האמורות, באות לו לאדם בב' מדרגות, שהראשונה היא, השגת השגחת שכר ועונש בהחלט, ומלבד שמשיג בהשגה ברורה את שכרה של כל מצוה לעוה"ב, זוכה ג"כ להשיג התענוג הנפלא שבעת קיום המצוה, תיכף בעוה"ז. וכן מלבד שמשיג העונש המר, הנמשך מכל עבירה לאחר מיתתו, זוכה ג"כ להרגיש את טעמה המר של כל עבירה, ג"כ בעוד בחיים חיתו. ומובן מאליו, שהזוכה להשגחה הגלויה הזאת, בטוח בעצמו שלא יחטא עוד, כמו שאדם בטוח שלא יחתוך באבריו ויגרום לעצמו יסורים נוראים. וכן בטוח בעצמו, שלא יעזוב המצוה מלקיימה תיכף כשבאה לידו, כמו שהאדם בטוח, שלא יעזוב שום תענוג העוה"ז או ריוח גדול הבא לידו."

השפה היא כאילו נמצאים בכלים דרצון לקבל, ובהם שוקלים ומחליטים ומקבלים מילוי. אלא קשה להסביר, שהאדם עובר לכלים דהשפעה, שהרצון לקבל, הכלי האמיתי שלו, עובד כמשפיע. ולכן יש לו ידיעה ומילוי בתוך הכלים דקבלה, רק לאחר שקונה את האמונה.

"עולם הזה" ו"עולם הבא" הכוונה היא לשתי מדרגות. ולא שחיים בעולם הזה בגוף גשמי ככל היצורים, ולאחר שנגמרים חיי הגוף הביולוגיים, האדם עולה לעולם אחר, לעולם הבא. בקבלה לא קיימת הגדרה כזאת. מה שהאדם מרגיש בחייו בעולם הזה, הוא מרגיש בעולם הרוחני לאחר פטירתו. כי העולם הרוחני הוא תוספת שעל האדם לרכוש בעודו בעולם הזה. ואם הוא לא משיג בחייו כניסה לעולם הרוחני, אז אין לו עולם רוחני לא בחייו ולא במותו.

אם לא עוברים מהסתר כפול והסתר רגיל לשכר ועונש, ומתחילים לתקן את הכלים דקבלה, ובהם לקבל התרשמות, התפעלות, התפשטות של האור העליון בתוך הנשמה, בתוך כלי מתוקן. אם לא מגדילים את הנקודה, שאיתה באים ללימוד חוכמת הקבלה, עד לגודל של כלי לקבלת האור (כי אור וכלי יחד הם מבנה של נשמה מתוקנת לפחות במשהו), אם אין מבנה של מערכת כזאת, אז האדם כמו שחי כך נפטר, ללא שום הרגשה ברוחניות. אלא מה שרכש בחייו, יש לו. ומה שלא רכש - אין לו.

שרטוט 18

אם לא מגדילים את הנקודה, שאיתה באים ללימוד חוכמת הקבלה, עד לגודל של כלי לקבלת האור, אם אין מבנה של מערכת כזאת, אז האדם כמו שחי כך נפטר, ללא שום הרגשה ברוחניות.

כפי שמציין רב"ש במאמר "עד מתי האדם צריך להתגלגל", עד שמשיג את נשמתו. זאת אומרת, עד שמפתח את הכלי שלו מנקודה למימד, מידה, שבה יתלבש האור. לכן בעל הסולם אומר: "האדם מרגיש תיכף בעולם הזה שכר מהעולם הבא". כי האדם נמצא במצבים שרואה, איך עוד מעט הוא מתקן את הכלי, ומקבל מילוי בתוך הכלי. ובינתיים שלא נמצא בתיקון הכלי, ולא יכול לקבל בו מילויים, הוא מקבל בהווה אותה ראייה שעתידה להגיע אליו. והיא מחזקת אותו, ונותנת לו אפשרות להתקדם. אבל אותה הראייה לעתיד, ההבטחה, השכר עתידי, שנותנים לו אפשרות להתקדם, הם לא שכר אגואיסטי, שנותן לכלים הטבעיים רצון ודחף להתקדמות. אלא ברוחניות, שעוברים בכל הכלים תיקון בעל מנת להשפיע.

השכר שהאדם רואה לפניו, היא היכולת להשפיע לבורא, ולא לעצמו. אלא על עצמו לעשות מסך, ולעבור לכלים דהשפעה, לכוונות דלהשפיע בלבד. ואז "שכר ועונש", "שכר לעכשיו", "שכר לעתיד לבוא", בעולם הבא, כלומר במצב הבא, מתורגמים אצלו ליכולת להשפיע. וזוהי העלייה שהוא עולה. אחרת דרגות הסתר כפול, הסתר רגיל, שכר ועונש, לא היו נמצאות בסולם הרוחני זו מעל זו. אלא כל מדרגה הבאה היא יותר רוחנית, יותר בעוצמת השפעה, מהדרגה הקודמת. והאדם נקרא עובר לגילוי פנים, לדרגת שכר ועונש, אם אין לו מחשבות וחשבונות על עצמו. אלא מתחיל אחד לאחד, טיפה ועוד טיפה, פעם אחר פעם, להגדיל את הרצונות שלו ולעשות בהם חשבון בלקבל על מנת להשפיע. ונמצא מעל דרגת האמונה שרכש בהסתר כפול והסתר רגיל.

וזו הסיבה שיש לעמוד על משמעות המילים האלה. כי המילים יכולות לבלבל לחשוב, שרואים שכר גדול ורצים קדימה כמו בעולם הזה. אלא מדובר במדרגת שכר ועונש. ולכן הכל נכון חוץ ממושג השכר. וממנו נובע הקושי להסביר מהי חוכמת הקבלה. כי בספרים לומדים שעל כל מצווה מקבלים שכר. אבל "מצווה" נקרא בעולם הזה לעשות כל מיני פעולות, להניח תפילין, להתפלל וכו'. וכך האדם נמצא באשליה גם במושג המצווה וגם במושג השכר. ואם אנשים אינם יכולים לפרש נכון את מושג השכר, הם אינם נותנים יגיעה כדי להגיע לאמת.

אות נ"ו

"ובזה תבין מ"ש ז"ל, היכי דמי תשובה, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד. שלכאורה הדברים מתמיהים, שא"כ, מי יעלה השמימה לשמוע עדותו של השי"ת, גם לפני מי צריך השי"ת להעיד עדותו זאת, וכי לא מספיק שהשי"ת בעצמו יודע, שהאדם שב בכל לבו ולא יחטא עוד.

ומהמתבאר הדבר פשוט לגמרי, כי באמת אין האדם בטוח לחלוטין שלא יחטא עוד, בטרם שיזכה להשגת ההשגחה של שכר ועונש המבוארת, דהיינו גילוי פנים כנ"ל. וגילוי פנים זה שמצד ישועת השי"ת, מכונה בשם עדות, שהרי ישועתו ית' בעצמו, להשגה הזו של שכר ועונש, היא המבטיחה לו שלא יחטא עוד, כמבואר לעיל. ונבחן על כן, שהשי"ת מעיד עליו. וז"ש, היכי דמי תשובה, כלומר, מתי יהיה אדם בטוח שזכה לתשובה שלמה. וע"כ נתנו לו אות ברור, דהיינו, עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד, כלומר שיזכה לגילוי פנים, שאז ישועתו ית' עצמו מעידה עליו שלא ישוב לכסלו עוד, כמבואר."

גילוי הפנים בדרגת שכר ועונש, לא מקל על האדם את ההתקדמות הרוחנית, כי הוא מתרחש על פני רצון לקבל הולך וגדל. האדם שעובר מהסתר לגילוי, נכנס לעבודה בג' קווים. מצד אחד מתגלה לו רצון גדול מאוד שמכוון כלפי הבורא, רצון אכזרי לקבל מהבורא, הנקרא "קליפות". ומצד שני נעשה לו גילוי פנים, התגלות תכונות הבורא.

האדם נמצא באותה מערכת כמו בהסתר, רק בהסתר לא הבדיל בין רצון לקבל גדול לבין רצון להשפיע, שאותו הוצרך לרכוש באמונה ובהצדקת ההשפעה. כי תמיד נמצאים אנו באותו מצב רוחני, שהלך והתערפל עד למצבנו הנוכחי למטה ממחסום, שהעִרְפול מסתיר לאדם את כל התמונה הפנימית הנכונה והאמיתית.

ואם האדם מתקדם בתמונה, הוא מגיע לאותם מצבים שעבר בהסתר, אבל מתוך הבנה ובעזרת כוחות אמיתיים וברורים. מצד אחד באות לו הקליפות, ומצד שני מתגלות לו תכונות הבורא. ועליו להסתדר ביניהם. למצוא את האיזון הנכון ולבנות מסך. להגיע לתפילה שיבוא כוח מלמעלה, וייתן לו את כוח ההתגברות.

והתמיכה התמידית שהוא מקבל מימין כנגד השמאל, התגלות הבורא בהתאם לקושיות שבאות מצד הקליפות, כמו בסיפור על הבורא שאומר למשה: "בוא אל פרעה", ההתגלות שלהם זה כנגד זה באדם, הם השכר והעונש, שצריכים להיות שקולים זה כנגד זה. והאדם כמו לשון מאזניים ביניהם, בונה את עצמו בין שני הקווים, בקו אמצעי.

הכוח מתגלה מימין כדי לממש נכון את השמאל, ולא כדי לדכא או להרוס ולהרוג את השמאל. כי יש צורך ב"פּרעה". כמו שכתוב: "פרעה מקריב את בני ישראל לתשובה". "פרעה" הוא כל היצר הרע, שעליו בונים את הכלי של הנשמה. והבורא שמתגלה מצד ימין, ככוח שמתקן את השמאל, הוא העדות שלו כלפי האדם, שהאדם מתקדם בדרך נכונה.

ממה האדם מקבל חיות בזמן הסתר כפול והסתר רגיל?

הסתר כפול והסתר רגיל, הם תהליך ארוך מאוד שעל האדם לעבור. והאדם לוקח חיות מאיפה שרק אפשר, כדברי הכתוב: "כל מה שבידך בכוחך לעשות, עשה". אבל צריך לקחת חיות משלושה מקורות: ספרים, מורה וסביבה (קבוצה וחברים).

הגורם המשפיע ביותר על האדם, היא הסביבה. כי בספרים צריך להתעמק ולהבין ולהתקשר אליהם כדי לקחת חיות, וזה לא בא מיד. ולקבל חיות ממורה, תלוי בספרים ותלוי בסביבה. אם מוצאים בספרים מה שהמורה אומר, אז יכולים לקבל שהוא נכון. ואם הסביבה מכבדת אותו על גדלותו, מושפעים מהסביבה, ואז המורה יכול להיות חומר דלק.

שלושת הגורמים הללו תלויים זה בזה. וככל שהאדם דואג עליהם, הם משמשים לו כתמיכה, ככוח חיות. כי הם כולם מדברים על המטרה, ועל התיקון שצריך לעשות כדי להשיג אותה. גם הספרים, גם המורה וגם החברה. לכן צריך לדאוג על שלושתם. ובהתאם לגורם שהאדם מזלזל בו, הוא נחלש. עד שמאבד את כוח ההתקדמות. ולכן יוצא מהדרך.

וגם מי שלא ראוי עדיין להתקדם, כי הנקודה שבלב לא בוערת בו. אבל מכניע את עצמו כלפי החברה, שהם אנשים חשובים ואמיתיים, שכדאי להיות ביניהם, ומעריך היכן שנמצא, ואז הוא מקבל השראה מהסביבה והיא מפתחת אותו. ותוך מספר חודשים גדלה בו הנקודה שבלב, אותו רצון לרוחניות שנמצא בתוך הלב, בתוך הרצון לקבל, והאדם משלים את הדרך שלו בעולם הזה.

ואם האדם לא נכנע כלפי החברה, ולא מסיים להבשיל את עצמו בתוך הנקודה שבלב, הוא יעשה זאת רק בעוד כמה גלגולים. אלא אם כן, נופל לסביבה נכונה ומסכים להישאר ולהיכנע לדעת החברה, לדעת הרב, לדעת הספרים, ואז הוא מתפתח מהר. כי הכל תלוי עד כמה האדם דואג לקבל חיות, מאותו דבר גדול שיש לו.

אם האדם מעריך נכון את המגע עם האמצעי הנכון, את היכולת להשיג את המטרה מעל החיים האלה, אז יש לו חומר דלק לעשות מעשים גדולים. אבל אם הוא מזלזל בהם, אין לו חיות. החיות הזאת איננה הרגשה טובה, או מצב טוב, או להישאר מתוך הרגל ללמוד ולחיות בחברה. אלא האדם חדל להתקדם, כי מרוקן את עצמו מהיכולת להִימַשֵך למטרה.

מהי חיות?

"חיות" נקרא, שהאדם מרגיש בתוכו עוצמה וכוח ויסוד להתייגע, כדי לעבור מהסתר כפול להסתר רגיל, ולהצדיק כל מה שקורה לו. ואובדן החיות נובע מכך, שהאדם מתחיל לזלזל כאילו אין גדלות. כלומר, נראה לו שההשגחה, שבאה ומציירת לו את הספרים, את המורה ואת הקבוצה, ללא גדלות, היא איננה טובה. כי הבורא לא מספק לו אותם אמצעים. ואם האדם איננו מייחד לבורא את מה שקורה לו, נעלם לו כוח החיות.

מה גורמת באדם העדות של הבורא?

כתוב: "נשמת אדם תלמדנו". האדם שמתחיל לעבוד לפי שכר ועונש, מתחיל להבין את העיקרון של אור וכלי ומסך ביניהם. עיקרון כלל לא פשוט, שאיננו מובן לנו. אנחנו לא יודעים שיכולה להיות אפשרות כזאת, כי מדובר בטבע שונה, שאיננו מהעולם הזה. ולכן מה שמתגלה לאדם נקרא "עדות".

הכוונה לא לעדות כזאת, שמעידה על האדם שהוא בסדר, שמעכשיו והלאה הוא יכול להתחיל להתפרע. אלא עדות רק על עובדה אחת, שמאותו רגע ואילך מתגלַה לו בפועל שיטת ההשפעה, איך הוא יכול לעבוד עם הכלים דקבלה שלו. וקודם כלל לא מובן לו שאפשר לעשות פעולה כזאת, שכלים דקבלה יהיו כמו כלים דהשפעה.

אפשר לבטא את שיטת ההשפעה הזאת במילים "לקבל על מנת להשפיע", או "להשפיע על מנת להשפיע", או "להשפיע על ידי לקבל", אבל כל המילים האלה לא אומרות לנו כלום. כי כמה שלא נסובב את המילים, אנחנו חושבים רק על קבלה לעצמנו. ובעדות מדובר על השגת העיקרון שיכולה להיות בעולם השפעה. כי לפני שהאדם נדבק לבורא ורוכש אמונה בהסתר כפול והסתר רגיל, אין לו אמונה על פני תענוגים רוחניים. אלא מבלבלים אותו מכיוונים שונים עם תענוגים גשמיים, ועל פניהם הוא מעדיף להידבק לכוח העליון. אבל עדיין אין לו עסק עם רוחניות.

בהסתר כפול והסתר רגיל רק מנתקים את האדם מאדמת העולם הזה. אבל לאחר שהוא עולה מעל המחסום לגילוי, הוא מתחיל לעבוד עם מרכיבים רוחניים - כלי רוחני, מסך, אור רוחני, התגלות הבורא והסתר הבורא זה כנגד זה, שכר ועונש במובן הרוחני, השפעה היא שכר, ואי יכולת להשפיע זה העונש - מונחים שונים, חדשים והפוכים לחלוטין, ממש הפוך על הפוך, שהאדם לא יכול היה לתאר אותם לעצמו.

האדם מתחיל לבנות ראש של פרצוף רוחני. ראש לא בונים על פני תענוגים גשמיים, אלא על פני תענוגים רוחניים. לא מתגלים לו תענוגים גופניים או תענוגים של כסף, כבוד, מושכלות. אלא תענוגים כלפי הבורא, קליפות. ועל פני הקליפות, האדם מתקן את הרצונות האלה, ומעדיף להידבק בבורא. וכך על פני הקליפות, האדם לומד מי הוא הבורא. איזה תענוגים מגיעים לו מהבורא עצמו. מה הוא מרגיש שהבורא עצמו מתלבש בכלי שלו. שהוא נהנה ממנו ולא מלבושים של העולם הזה, רצונות לתענוגים גופניים, לכסף, כבוד, מושכלות, הנקראים "נר דקיק". אלא הקליפות רוצות להנות מהבורא.

ואז מתחיל "טעמו וראו כי טוב ה'". האדם מתחיל לטעום את הבורא. הקליפות אומרות לו שכדאי לו לטעום. ועל פני רצונות של קליפות האדם עובד, ורוצה להיות דבוק בבורא כדי לפתח השפעה כלפיו. זאת אומרת, הרצונות שלו נעשים רוחניים, רצונות כלפי הבורא. כמו שבהסתר כפול והסתר רגיל היו לו רצונות לעולם הזה, ועל פניהם הוא נדבק בבורא. כך על פני רצונות מהעולם הרוחני, הוא נדבק בבורא.

המושגים, הם כולם מושגים רוחניים. האדם רוכש מסך על פני הרצון לקבל שלו, אמונה, אבל אמונה על רצונות וכלים "רוחניים", כלומר, שבאים מהבורא עצמו. הבורא הוא התענוג שלו ומקור ההשפעה שאליו האדם מכוּוַן. מה שאם כן בהסתר כפול והסתר רגיל הבורא עצמו נסתר, והאדם לא יכול לפתח יחס דווקא אליו. לכן גילוי הבורא, הוא העדות.

איך אפשר להגיע בזמן ההסתרה להחלטה נכונה?

על זמן ההסתרה קשה לדבר, כי לא מבדילים בו דבר. אלא כמה שאפשר מבדילים בין תענוגים ובלבולים, זאת אומרת, הפרעות במוחא ובליבא. הפרעות בליבא הן תענוגים, משיכה פתאומית לכבוד, לתאוות גופניות, לעושר. והפרעות במוחא, שאין לאדם "אין עוד מלבדו". אין השגחה גלויה, אין מטרה, ואין נוכחות הבורא בעולם. אלא הבורא לא טוב וגם אחרים, ולא רק הוא קובע.

ועל גבי ההפרעות האלה האדם צריך להבין, שאין טעם להילחם עם ההרגשה. ההרגשה בכלים, היא תמיד אמת. אם הוא מרגיש רע, אין מה לעשות. אף אחד לא יכול לשכנע אותו, שהוא מרגיש טוב ולא רע. אבל האדם יכול לעשות תיקון ולשכנע את עצמו, או לשנות את היחס שלו במוחא, בראש שלו, כלפי מה שהוא מרגיש. כי הבחירה של האדם איננה לשנות בצורה ישירה את ההרגשה בתוך הלב, אלא לשנות את התפיסה שלו במוח.

יש לו אמנם הרגשה רעה או בלבול, על הבורא ועל האחרים, שאין מטרה וכו'. אבל הוא קיבל אותה מלמעלה, מאין עוד מלבדו. וכך האדם מתחיל להבין ולסדר את המחשבות שלו, כי "הכל במחשבה יתבררו". גם את המחשבה עצמה, אותה הפרעה מבולבלת, האם קיבל אותה מהבורא, או לא. וגם בתוך המחשבה את ההרגשה, למה הוא מרגיש רע ומהיכן נובעת אותה הרגשה. הוא נותן יגיעה, הולך לספרים, לקבוצה, ובעצמו מתבלבל עוד פעם ועוד פעם. עד שגומר את העבודה.

ואיך הוא יודע היכן גְמַר העבודה? כאשר משלים את המוח שלו:

א) מבין שההפרעה באה מהבורא בצורה מטרתית, כדי להביא אותו לתיקון.

ב) כתוצאה מההבנה הזאת נמתקת ההרגשה שלו, והוא לא מרגיש יותר רע, מה שלא יהיה. בגלל שנדבק למטרתיות, לֵמַה שעכשיו הבורא מטפל בו. זה נקרא להידבק כמו זרע בתוך רחם, שהבורא יטפל בו, ולא לרצות יותר.

זהו כל התהליך של היגיעה על הפרעה. אבל יש בו אופנים רבים.

איך האדם מגיע להחלטה נכונה לגבי השפעה?

כל הדרך הרוחנית היא דרך של בירורים. ובהסתר כפול והסתר רגיל, האדם לאט לאט מגיע למצב, שבכלים דקבלה, באגו שלו, בהסתרות האלה, האדם מברר מה זה נקרא השפעה ברצון לקבל שלו. שהשפעה היא לא לרצות להיות בתוך ההפרעות, אלא לרצות להידבק לכוח העליון שמשפיע עליו, אבל מתוך מניע אגואיסטי. הוא לא לומד מזה צורות של השפעה. אלא כל העבודה שלו בהסתר כפול והסתר רגיל היא להידבק להשגחת היחיד, לכוח היחיד, לפועל היחיד, לאין עוד מלבדו, שמשפיע עליו, למרות כל ההפרעות.

וצורות השפעה לומדים בדרגת שכר ועונש, היכן שיש ימין ושמאל זה כנגד זה, ובין שניהם האדם לומד מה זה נקרא להשפיע. הוא מקבל משמאל הכבדה, רצונות, רצונות שמכוונים אותו להשפעה, אבל בצורה הפוכה, איך לגנוב או לרמות. כמו ילד שמבין בערמומיות שלו, איך אפשר לסדר את הגדולים. אבל כנגד זה הוא לומד, שלא כדאי לו ללכת בדרך הזאת, אלא לעשות הפוך. ואז הוא לומד את התיקון על הערמומיות שלו. אפשר ללמוד זאת רק בדרגת שכר ועונש, כשבאים כוחות מימין ומשמאל.

כוח השמאל שמגיע לאדם, הרצון לקבל של הקליפות, הוא לא סתם רצון לבלוע את כל העולם, אלא רצון מגוּוַן שיודע לֵמה להשתוקק, ומכיר את הבורא. כי הקליפה היא רצון לקבל גדול, שנמצאים בו ניצוצין מלפני השבירה. לכן היא יודעת ממה אפשר להנות בבורא, מה הבורא יכול לתת, איזה תענוג לרצון לקבל. אותה הרגשה בתוך הרצון לקבל שהבורא מתלבש באדם, הנקראת "אין סוף" (ממלא לחלוטין), אותה הקליפה מרגישה. כי ההרגשה הזאת היתה בה פעם ונשארה אצלה כרשימו, כרושם מהמצב ההוא.

לכן רק השמאל נותן לאדם את הכיוון לֵמה עליו להשתוקק, מה אפשר להרוויח. ואילו הימין נותן לו את הבנת התיקון עצמו. ומתוך שניהם, איך שהם מתנגשים בו, האדם לומד. האדם משתפשף מההתנגשות בתוכו בין התוכנית לגנוב והתוכנית להיות מתוקן, שרוצה כך או אולי אחרת, רוצה לגנוב או להיות בסדר, כמו שמרגישים לא פעם בכל מיני מקרים בחיי העולם הזה. ומתוך הבטישות הללו מתגלים בו כלים חדשים. נכנסות רשימות ויוצאים אורות, כמו שלומדים על יצירת האותיות. ב"טעמים" אור נכנס לתוך הכלי וב"נקודות" אור יוצא מהכלי. ובזמן יציאת האור, הוא יורד לדרגה קודמת שממנה יצא, מוציא משם את הרשימו ונכנס פנימה. ומכל הבטישות האלה בין האורות לרשימות נוצרות "אותיות", אותם כלים נכונים ואמיתיים.

אותו דבר קורה בין קליפה לקדושה. אבל לא מדובר ביצירת כלים חדשים, אלא האדם מוצא את הכלים שאבדו לו בעבר, והפעם בתור נברא. לכן נחשב שרוכש כלים חדשים. כי הוא בונה גוף של אדם, פרצוף שלא נברא על ידי הבורא. לא הרצון לקבל שברא הבורא, ולא הרצון להשפיע של טבע הבורא. אלא האדם בונה הכל מתוך בחירתו החופשית. אבל ההבנות הללו של קליפה ושל קדושה צריכות להתנגש יחד בתוך האדם. כי מתוך התנגשויות ביניהן מתגלים הכלים החדשים.

העבודה הזאת קשה ביותר. אפילו בעולם הזה ההתנגשות הזאת, ללכת להנות או להתעלות מעל ההנאות, מורגשת באדם חדה כסכין. אבל בעולם הרוחני בגובה של קליפה וקדושה, הבירורים האלה חדים הרבה יותר. בעולמנו לא מבינים באיזו צורה נעשה החשבון, על איזה כלים ועל איזה אורות, איזה תענוגים, כי לא יכולים למדוד אותם. לא את אופיים המדויק, ולא כל שכן את מידתם, את הגובה והגודל ביחס לבורא. אבל ברוחניות נפרשת לאדם תמונה ברורה, שיכול לראות איפה הוא נמצא בתוך כל המערכת. מה קובע ומשפיע עליו, ובמה הוא עצמו יכול לקבוע ולהשפיע. וזה מביא לאדם הבנה, שכל וגישה, שבונים בו את ראש הפרצוף.

חזרה לראש הדף
Site location tree