אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ד"ר מיכאל לייטמן / פירושים / הקדמה לתלמוד עשר הספירות עם הפירוש של הרב ד"ר מיכאל לייטמן / שיחה (7.7.05) על אות נ"ז - אות ס"ו

האדם מגלה את הבורא בכמה שלבים הנקראים "שלבי התיקון". כי הבורא ברא את האדם, והאדם נמצא מול הבורא, כלי כנגד האור. אותו אור העליון שכולל וסובב את כל הבריאה, ולכן נקרא "אור הסובב". והנברא יש לו רק מטרה אחת, להגיע לייחוד עם הבורא. כי מצב הבורא הוא הטוב המוחלט. ויחס הבורא לנברא, הוא רצונו להביא את הנברא לאותו הטוב. לכן הבורא כלפי הנברא נקרא "טוב ומטיב".

שרטוט 1

יחס הבורא לנברא, הוא רצונו להביא את הנברא לאותו הטוב. לכן הבורא כלפי הנברא נקרא "טוב ומטיב".

והנברא כדי להרגיש טוב, נברא ברצון להנות, ברצון לקבל הנאה ותענוג. וכדי להשיג את הבורא, הוא חייב להשיג אותו ממצב כנגדו. מפני שאחרת הוא לא יוכל להרגיש היכן הוא נמצא, בתוך מה הוא שרוי, ומי הכוח העליון שפועל עליו, ורוצה לקרב אותו אליו. וכך הרצון לקבל מתפתח דרך חמישה שלבי התפתחות. מהשלב הנקרא "כתר", דרך "חכמה", "בינה", "זעיר אנפין" ועד שלב ה"מלכות", רצון לקבל בשל שמוכן להתחיל להשיג את הבורא.

שרטוט 2

הרצון לקבל מתפתח דרך חמישה שלבי התפתחות.

ומהו "להשיג את הבורא"? להיות כמוהו. באותה הרגשה ובאותה הבנה, שבהן נמצא הבורא. ולכן נוצרו בנברא, כלפי קליטת מצבו של הבורא, חמישה שלבים, חמש דרגות עביות, מעביות דשורש, דרך עביות א', ב', ג' ועד עביות ד'. חמש דרגות הסתרה כנגד הבורא, חמש הַעַלמות, דרגות של העלמת הבורא על הנברא. ולהן קוראים "חמשת העולמות", שסְדוּרים בתוך הנברא אחד בתוך השני.

בקבלה מתארים את העולמות, כאילו הנברא נמצא למטה, ומעליו נמצאות דרגות, מדרגות, של עולמות עשיה, יצירה, בריאה, אצילות ואדם קדמון. ומעל העולמות נמצא האור העליון הנקרא "עולם אין סוף". אבל כל העולמות האלה נמצאים בתוך הנברא, בתוך הרצון שלו. כי בתחילה הרצון של הנברא הפוך מהבורא, בהפכיות שנמצאת בהעלמה. ועל הנברא לגלות את ההפכיות הזאת ולתקן אותה כך, שדווקא על פני ההעלמה והעביות הוא יתקשר לבורא ויהיה דומה לו.

שרטוט 3

"חמשת העולמות", האלה נמצאים בתוך הנברא, בתוך הרצון שלו.

לכן כתוב ב"הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה", שכל העולמות נמצאים בתוך האדם, בתוך הנברא. והנברא לאט לאט מגלה את ההעלמה הזאת, ובמקום העלמה מתקן אותה לגילוי ומתייחד עם הבורא. הייחוד הזה עם הבורא הוא מטרת הבריאה. ובדרך עד למטרה צריך לעבור ארבעה שלבים. השלב הראשון נקרא "הסתר כפול", השלב השני "הסתר רגיל", השלב השלישי "השגחת שכר ועונש", והשלב הרביעי של האהבה, הוא נקרא "אהבה נצחית" או "השגחה גלויה". כל ארבעת השלבים הללו, האדם מגלה בדרכו מלמטה למעלה.

וכל התפתחותו במישור דעולם הזה, ברצון דעולם הזה, לפני שמתעוררת הנקודה שבלב, האדם עובר בחוסר הכרה, ולכן לא לוקחים אותה בחשבון. אלא רק מה שהאדם עובר בהכרה, היכן שהוא יכול לתת יגיעה. שם מתחיל החשבון עם האדם. כי שם מתחילה הבחירה שלו, היכולת לשנות את גורלו, את אופן התקדמותו בדרך. ולפני כן הכל בגדר היסטוריה. לכן חוכמת הקבלה עוסקת רק מרגע הופעת הנקודה שבלב. מתחילת העלייה הרוחנית של האדם ועד מטרת הבריאה, מחשבת הבריאה והבורא.

שרטוט 4

"הסתר כפול", "הסתר רגיל", "השגחת שכר ועונש", "אהבה נצחית", כל ארבעת השלבים הללו, האדם מגלה בדרכו מלמטה למעלה, מרגע הופעת הנקודה שבלב.

בהסתר כפול והסתר רגיל, מתגלה לאט לאט כל הכלי של האדם. והאדם שאיננו יודע עדיין מהו הכלי שלו, צריך לעשות פעולה אחת בלבד, להצדיק את ההשגחה. בהסתר כפול ההסתרה גדולה ומכבידה מאוד, עד שהוא לא מסוגל להצדיק את הבורא. ההסתרה הזאת כל כך גרועה לעיתים, שהוא כלל לא מאמין, שקיים כוח עליון שעושה לו את כל זה. כי הצער, הכאב והייסורים, פועלים בו עד כדי כך, שהוא רק טובע בהרגשה, ולא יכול לעבוד בשכל על מחשבה של הצדקה.

רואים את התופעה הזאת על אנשים שעוברים מצבים קשים. איך הכל תלוי במאזן בין הייסורים למחשבה, מה הקשר ומה היחס ביניהן. אבל המאזן הזה תלוי גם בתמיכה שהאדם מקבל מקבוצה, מדריך וספרים, בהתאם לכמה שמסדר את כל הגורמים הללו לעצמו. בעזרתם האדם עובר לשלב של הסתר רגיל, שמוכן להחזיק את הבורא בשדה הראייה שלו, שהכל בא ממנו ואין עוד מלבדו. ולמרות שמסובבים לו ייסורים, הוא יודע שהם נגרמים לו עקב הרצון לקבל הנורא שלו, האגואיסטי. שמסובב אותו כך בכוונה, כדי שיחזק את הקשר עם הבורא למרות ההסתרה.

ואז האדם עושה יגיעה לא להתרחק ולא להתנתק מהקשר עם הבורא, למרות כל הבלבולים והייסורים והצרות שהרצון האגואיסטי מסובב לו. ולאחר שגומר את שני שלבי ההסתרה האלה, הוא עובר את המחסום ונכנס לגילוי. לשלב ההשגה הנקרא "השגחת שכר ועונש". למחשבות לא על עצמו, אלא על הבורא. ממחסום ומעלה אין לאדם כלום לעצמו, אלא הכל על מנת להשפיע. או להשפיע על מנת להשפיע, או לקבל על מנת להשפיע.

שרטוט 5

ממחסום ומעלה אין לאדם כלום לעצמו, אלא הכל על מנת להשפיע. או להשפיע על מנת להשפיע, או לקבל על מנת להשפיע.

ו"שכר ועונש" שעליו מדובר, הוא במובן הרוחני. "שכר" נקרא היכולת להשפיע, היכולת לבצע פעולה כלפי הבורא. ו"עונש" נקרא חוסר היכולת להשפיע לבורא. אותו פחד שאולי לא יוכל להתגבר, ולא יוכל להגיע להשפעה. מ"דרגת שכר ועונש" ואילך, כל הפחדים, החרדות, ההצלחות, השמחה, האושר, הכל מכוון כלפי פעולת ההשפעה לבורא. וכך צריך לקרוא ולפרש את השלבים הללו.

אות נ"ז

"והנה תשובה זו האמורה נקראת בשם תשובה מיראה, כי הגם ששב אל השי"ת בכל לב ונפש, עד שמעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, כמבואר, עכ"ז הרי כל הבטחון הזה, שלא יחטא עוד, הוא מטעם השגתו והרגשתו, את העונש והיסורים הרעים הנמשכים מהעבירות, אשר ע"כ בטוח בעצמו שלא יחטא כנ"ל, ע"ד שבטוח שלא יסבב לעצמו יסורים נוראים, אמנם סוף סוף, נמצאים התשובה והבטחון הזה, שהוא רק מחמת יראת העונשים הנמשכים מהעבירות, ונמצא שתשובתו היא רק מיראת העונש, ונקראת משום זה תשובה מיראה."

האדם מקבל כוח לעשות פעולות דהשפעה, ועליהן הוא מרגיש את השכר, את הקירבה לבורא. כי הבורא מתגלה לו, והגילוי שלו עובד כלפי הכלים דאדם, כהרגשת ביטחון, ככוח הבורא שמעיד על האדם, שלא יחטא עוד. אבל ההבטחה שהאדם יהיה משפיע, נמצאת בהרגשה בתוך הכלים דקבלה, שמרגיש בהם תמיכה מהבורא. ועדיין לא על חשבון עצמו.

לכן השלב הזה נקרא "תשובה מיראה", שעדיין זקוקים לתמיכה וביטחון. ואי אפשר להגדירו כהשפעה טהורה. כי השפעה צריכה להיות עם תמיכה מטעם כלים דקבלה. ולמרות שקיים בו פחד מלחזור למצב של המקבל, וכל תשוקתו להיות במצב של המשפיע, אבל מחזיקה אותו הרגשה טובה או רעה בכלים דקבלה. תמיכה שמורגשת בו כקשר לטבע שלו עצמו, ועדיין לא יכול להתרומם מעל הטבע. ולכן באותה מידה צר לו ומר לו על זה.

אות נ"ח

"ועם זה מובנים דברי חז"ל, שהעושה תשובה מיראה, זוכה שהזדונות נעשין לו כשגגות, ויש להבין, איך נעשה זה ועם הנ"ל תבין היטב, כי נתבאר לעיל (אות נ"ב ד"ה והסתר), שהזדונות שהאדם עושה המה נמשכים לו, מבחינת קבלת ההשגחה של ההסתר הכפול, שהוא הסתר בתוך הסתר, שפירושו, שאינו מאמין בהשגחת שכר ועונש ח"ו. אמנם מבחינת הסתר אחד, שפירושו שמאמין בהשגחת שכר ועונש, אלא שמתוך ריבוי היסורים בא לפעמים לידי הרהורי עבירה, כי אע"פ שמאמין שהיסורים הגיעו לו מחמת עונש, עכ"ז דומה לרואה את רעהו מאחוריו, שעלול להטיל ספק ולחשוב אולי אחר הוא, כנ"ל עש"ה, שהחטאים האלה המה רק שגגות, שמתוך שמאמין בכלל בהשגחת שכר ועונש, ע"ש."

בזמן הסתר כפול, מתוך שהאדם מבולבל במחשבה ונמצא בהרגשה רעה, הוא בהכרח עושה ברצון לקבל שלו פעולות, חשבונות, שנקראים "זדונות". ולאחר שההסתר מוסר מעט והופך להסתר פשוט ולא כפול, האדם לא טועה הרבה ולא מרשיע את הבורא, ולכן הפעולות שלו נקראות "שגגות". ואז כשחוזר בתשובה בדרגת שכר ועונש, הוא מתקן את הזדונות ומעביר אותם לשגגות. ונותר רק עם שגגות. שגגות שצבר בהסתר רגיל, ושגגות שקודם היו כזדונות, והפכו בשכר ועונש לשגגות.

שרטוט 6

האדם שחוזר בתשובה בדרגת שכר ועונש, הוא מתקן את הזדונות ומעביר אותם לשגגות. ונותר רק עם שגגות.

אות נ"ט

"ולפיכך, אחר שזכה לתשובה מיראה הנ"ל, שפירושה בהשגה ברורה של השגחת שכר ועונש, עד שבטוח שלא יחטא, הנה נתקנת לו לגמרי, בחינת ההסתר בתוך הסתר, שהרי עתה רואה הוא בעליל, שיש השגחת שכר ועונש, וברור לו שכל ריבוי היסורים שהרגיש מעודו, היו לו לעונש מהשגחתו יתברך על החטאים שעשה, ואגלאי מלתא למפרע, שהיתה לו אז טעות מרה. ולפיכך עוקר הזדונות האלה משורשם, אמנם לא לגמרי, אלא שנעשים לו לשגגות, כלומר בדומה לעבירות שעשה מבחינת הסתר אחד, שנכשל, מחמת בלבול הדעת שהגיע לו מתוך ריבוי היסורים, שמעבירים את האדם מדעתו, שהמה נחשבים רק לשגגות כנ"ל.

אות ס'

"אמנם את הסתר הפנים הא', שהיה לו לפני זה, לא תיקן כלל בתשובתו זאת. רק מכאן ולהבא, אחר שזכה לגילוי פנים, כנ"ל. אבל לשעבר, בטרם שזכה לתשובה, הרי נשארו לו הסתר הפנים וכל השגגות כמו שהיו, מבלי שום תיקון ושינוי כלל, שהרי גם אז האמין, שהצרות והיסורים באו לו מחמת עונש, כמש"ה, ואמר ביום ההוא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, כנ"ל עש"ה."

שגגות אי אפשר לתקן בדרגת שכר ועונש. אלא נמצאים בשגגות מצד החיוב. כי משני צידי המחסום, גם בהסתר רגיל (הסתר פשוט) וגם בהשגחת שכר ועונש, האדם רואה את עצמו תלוי בכלים שלו. וכך כמה שהבורא מאיר לו, יש לו יותר או פחות שגגות. ולפי כמה שהבורא מאיר לו, היינו, מעיד עליו, לפי זה האדם מחזיק בדרגת שכר ועונש. מגיע לתלות מלאה באור העליון, שמחזיק אותו באותה דרגה. בדומה למטיל ברזל שנצמד לשדה מגנטי עד לגובה מסוים, בהתאם לכוח שמפעיל עליו השדה.

כך אדם לא מתוקן מרגיש את עצמו תלוי באור העליון שמשפיע עליו, או אדם מתוקן מרגיש את מידת התיקון שלו כתלות מלאה באור העליון. ולכן הרגשת התלות הזאת באור לפני המחסום או לאחר המחסום, היא שתי מדרגות סמוכות, ואינה מנתקת עדיין את האדם מהרצון לקבל שלו. אלא למרות שהוא בשכר ועונש ונמצא כבר בפעולות של השפעה, הוא מרגיש שפעולות ההשפעה האלה הן תלויות לחלוטין בתיקון. ויש לו עוד רצונות רבים שלא תוקנו משגגות. ואם יתוקנו, אז יגמור דרגת שכר ועונש.

הרצונות שתוקנו בעל מנת להשפיע, בהם האדם מרגיש שכר. והרצונות שלא תוקנו עדיין ונמצאים בשגגות, בהם הוא מרגיש את העונש, בהם הוא עדיין לא יכול להיות בעל מנת להשפיע, הם עדיין כעונשים. האדם יכול להצדיק את הבורא שפועל עימו בצורה נכונה מטרתית, אבל הוא לא יכול מתוך רגש, מתוך הרצון עצמו, מתוך הטבע שלו, להיות בשמחה, כי הכלים שלו נמצאים עדיין בחוסר תיקון כלפי ההרגשה. עדיין לא מרגיש בלהשפיע על מנת להשפיע או בלקבל על מנת להשפיע, תיקון שנמצא בשמחה.

אין בו עדיין תיקון מלא. יש לו חסדים כלפי השפעה ולא חסדים כלפי קבלה. ולא יכול להיות בשמחה מנתינה לבורא, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע, להיות בחלק מהכלים האלה בתיקון. לכן אפשר לומר בכללות, ש"שכר ועונש" נקרא שרוכשים את תכונת הבינה בשלימות.

שרטוט 7

"שכר ועונש" נקרא שרוכשים את תכונת הבינה בשלימות.

במה העדות אם עדיין מרגישים שגגות?

דווקא במצב של תלות בכוח העליון, האדם מרגיש את העדות. כי כל מידת התיקון ומידת הקלקול שלו, חלק השכר וחלק העונש, תלוי במידת אור התיקון המחזיר למוטב, שהבורא משפיע עליו. מרגיש תלוי לחלוטין בהשפעת הבורא. וגם לאחר מכן הוא לא נפטר מהשפעת הבורא ומהצורך בעדות. אלא הוא מגיע לתיקון כלים כאלה שנעשה דבוק בבורא. והדבקות בבורא היא שמסייעת לו להיות בדרגה הגבוהה ביותר של גילוי האהבה.

שרטוט 8

הדבקות בבורא היא שמסייעת לו להיות בדרגה הגבוהה ביותר של גילוי האהבה.

האדם לא מרגיש פחות תלות בבורא, אלא התלות הזאת איננה תלות, כי הוא הופך להיות חלק בלתי נפרד מהבורא. הוא מקבל מהבורא את תכונותיו ומעתיק אותן על עצמו. וכך מתקן את עצמו להיות אותו כוח כמו הבורא. אבל במצב שלא מושג עדיין תיקון על מנת להשפיע בכלים דקבלה, יש הפרש בינו לבין הבורא. ולכן לא יכול להרגיש בכלים דקבלה דבוק בבורא. ועדיין נמצא במצב שהדרישה לתיקון הכלים, דורשת עדות.

יש בתהליך הזה שלבים רבים, כי בכל שלב ושלב, האדם עובר את כל השלבים על כל הכלים. לפי אותו חוק של כלל ופרט שווים. הפרצוף שמתפתח בנשמת האדם מהנקודה שבלב, מנקודת המלכות, ורוכש לאט לאט את כל יתר הכלים, אפילו בנקודת המלכות הוא כלול מרמ"ח איברים ושס"ה גידין. וכל מצב ומצב שהאדם עובר, עובר על כל תרי"ג הרצונות שלו. ובלי לעבור ולהרגיש אותם, הוא לא יכול לעשות שום דבר.

שרטוט 9

הפרצוף שמתפתח בנשמת האדם מהנקודה שבלב, ועובר על כל תרי"ג הרצונות שלו..

לכן גם בשכר ועונש פועלים כל הרצונות. אפילו שאת חלקם הוא מצמצם ואת חלקם מפעיל. אבל גם אלה שצמצם, צריכים שוב לעבור החלטה על צמצום ואי הפעלה. ועד שלא מעבירים את כל הזדונות לשגגות, עדיין נמצאים במדרגת שכר ועונש. אבל לאחר שמתקנים את כל הכלים דקבלה העבים ביותר, מעבירים אותם לדרגת הסתר אחד כביכול. כלומר, על חלק מהכלים נשאר הצמצום ועל חלק עושים תיקון ומשפיעים בהם על מנת להשפיע.

שרטוט 10

לאחר שמתקנים את כל הכלים דקבלה העבים ביותר, מעבירים אותם לדרגת הסתר אחד.

אות ס"א

"ולכן עדיין לא נקרא צדיק גמור, כי הזוכה לגילוי פנים, שפירושו מידת טובו השלימה כראוי לשמו ית', (כנ"ל, אות נ"ה ד"ה והנה) הוא הנקרא בשם צדיק, להיותו מצדיק את השגחתו ית' כמות שהיא באמת, דהיינו שנוהג עם בריותיו בתכלית הטוב ובתכלית השלימות, באופן, שמיטיב לרעים ולטובים. וע"כ, כיון שזכה לגילוי פנים מכאן ואילך, ראוי להקרא בשם "צדיק", אמנם מתוך שלא תיקן לגמרי אלא את בחינת הסתר בתוך הסתר, אבל בחינת הסתר א' עדיין לא תיקן, אלא רק מכאן ואילך כנ"ל, ונמצא שהזמן ההוא, דהיינו בטרם שזכה לתשובה, אינו ראוי עדיין להקרא בשם צדיק, שהרי אז נשאר לו הסתר הפנים כמו שהיה, וע"כ נקרא צדיק שאינו גמור, כלומר שעדיין יש לתקן את העבר שלו."

הכלים שנמצאים בפעולה, מקבלים מלמעלה אור שמחזיק אותם. והאדם עושה בהם מעשה של השפעה. לכן מצדיק בהם את הבורא, ובהם נקרא "צדיק". הוא עושה זאת מתוך עדות, שהבורא משפיע לו ומחזיק אותו. אבל הכלים שנמצאים במצב של שגגות, לאחר שהזדונות עולים ונעשים כשגגות, האדם לא מסוגל להצדיק לגמרי את הבורא, אלא רק בצורה מטרתית, שכלית, אבל לא בהרגשתו.

על הצדקה מדובר רק בזמן גילוי. כי היכן שאין גילוי של נוכחות הבורא בכלים לפי השתוות הצורה, אי אפשר להיקרא "צדיק". ולכן בחלק הכלים שמגלה את הבורא בתוך הכלים, הוא מצדיק את הבורא מתוך הכלי עצמו, וזה נקרא "הצדקה מלאה". בהם הוא נקרא "צדיק". והכלים שעדיין לא יכול לתקן ונמצאים בשגגות, בהם הוא כלל לא יכול להיות צדיק, ולכן באותו חצי הוא נקרא "צדיק שאינו גמור".

שרטוט 11

על הצדקה מדובר רק בזמן גילוי נוכחות הבורא בכלים, "צדיק", ו"צדיק שאינו גמור".

הרבה מהמצבים האלה אי אפשר להעביר בינתיים במילים, כי חסרה לנו בהם השגה. מה זה נקרא שעל העבר שלו, או על ההווה שלו, הכלים נמצאים בתיקון, או לא. איזו הרגשה יש בכלים שעברו מזדונות לשגגות. איזה פער יש בהם, פער שמתקנים בתוך הכלי. כלומר, מתוך הגילוי שנעשה בחלק מהכלים, יש בחלק של הכלים שאינו בגילוי, השראה מהחלק המתוקן שמעבירה אותם, ממצב של הסתר עמוק הנקרא "זדונות", למצב של הסתר ברמת קשר עם הבורא, הנקרא "שגגות".

איזה כלים שהיו ברמת שגגות מיתקנים ועוברים מחסום, ונכללים בשכר ועונש בצורה כזאת, שיכולים להיתקן בעל מנת להשפיע. והאדם נמצא בהם בהשתוות הצורה עם הבורא, ולכן יכול להצדיק את הבורא מתוך הכלים האלה. ובמה שמתפשט באותם כלים הוא נקרא "צדיק". כל ההיבטים האלה ניתן לפרש כשנמצאים במדרגה שכר ועונש. כי קשה לאלה שנמצאים למטה ממחסום, לדבר על מונחים והבחנות שיש למעלה ממחסום, משום שמדובר בעולם הפוך.

אות ס"ב

"ונקרא ג"כ בינוני, משום שאחר שזכה עכ"פ לתשובה מיראה, נעשה מוכשר על ידי העסק השלם בתורה ומע"ט, לזכות לתשובה מאהבה גם כן, אשר אז, יזכה לבחינת צדיק גמור, ולפיכך נמצא עתה, שהוא הבינוני בין היראה לאהבה, שעל שם זה נקרא בינוני משא"כ בטרם זה, לא היה מוכשר לגמרי אפילו להכין את עצמו לתשובה מאהבה."

"בינוני" היא המידה על הגבול שגומרים את מדרגת שכר ועונש. אותם הכלים שמוכנים להיות באהבה, הם נקראים "בינוניים". לא האדם עצמו נקרא פעם "בינוני", או פעם "צדיק", או פעם "רשע". אלא מידת התיקון בכלים שלו. חלק מהכלים הם במידת "רשע", חלק במידת "צדיק" וחלק "בינוני". או כפי שקוראים להם בשפת המדרש, "שמעון", או "שמעון מן השוק", או "רבי שמעון".

בקבלה מכנים את האדם רק לפי כוח התיקון שנמצא בכלים. "שֵם" של האדם נקרא אותם הכלים של הנשמה שמתמלאים עם האורות, שמגיעים לתוך האדם עם נוכחות הבורא. האור העליון, הטעמים שנכנסים לתוך הכלי של האדם הנקרא הוי"ה. הוי"ה יחד עם המילוי של האור, זה שֵם הכלי.

הוי"ה נקרא כל הכלים שישנם באדם, כל העשר ספירות. והמילוי שלו הוא מסך ואור חוזר. וכך עשר ספירות מתוקנות במסך. כלומר, אותה מידת התיקון שישנה על עשר הספירות, זה שֵם הכלי. עשר ספירות נשארות תמיד עשר ספירות, "אני הוי"ה לא שיניתי". ואילו מידת המסך, מידת התיקון שיש בנברא, היא שקובעת את הדרגה שלו, ואת הכינויים "רשע", "צדיק", "בינוני", "משה", "יעקב", "דוד", "יוסף", היכן שהוא נמצא.

שרטוט 12

בקבלה מכנים את האדם רק לפי כוח התיקון שנמצא בכלים. מידת התיקון שיש בנברא, היא שקובעת את הדרגה שלו ואת הכינויים, היכן שהוא נמצא.

למה צריך לתקן גם את הזדונות וגם את השגגות כדי לעלות לדרגת האהבה?

בדרגת האהבה אי אפשר להיות אפילו בשגגות. אלא יש כמה וכמה דרגות באהבה. אהבה שתלויה בדבר, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה נצחית ואהבה שלימה. אפשר לדבר על הדרגות האלה מתוך הקשר של האדם עם כל יתר הנשמות. האדם שיש לו נקודה שבלב, סביבו נמצאות שישים ריבוא נשמות, שש מאות אלף נשמות. ונקודת "האני" שלו, היא אחת מהן.

בדרגה האהבה מדובר על ביטול האגו של האדם כלפי כולם. בהתאם למידת הביטול שלו כלפי הנשמות האחרות, האדם נעשה שווה לבורא. ואין לנו קשר אחר או התחברות אחרת לבורא. באותה מידה שמתחברים עם האחרים, מרגישים שהבורא ממלא את הכלי. ואם פוחתת מידת ההתחברות עם האחרים, מרגישים שהבורא עוזב את הכלי. כי השֵם תלוי במסך, זאת אומרת, במה שנגד "האני", נגד הרצון לקבל של האדם, האהבה העצמית שלו.

שרטוט 13

בדרגה האהבה מדובר על מידת ביטול האגו של האדם כלפי כולם.

ככל שיש באדם התנגדות ל"האני" שלו והיקלטות טובה בין האחרים, באותה מידה הוא מרגיש מיד איך הבורא ממלא את הכלי. ואף פעם לא מרגישים את האור הסובב, כי אור הסובב הוא עצמותו. ולא יכולים להרגיש אותו, אלא רק מה שנקלט בתוך הכלי. עולמות ונשמות הם כולם בתוך הכלי שלנו. הבורא ברא את הכלי ביחס מיוחד של מלכות כלפי ט' ראשונות הנקרא "עולמות". וביחס מיוחד של ט' ראשונות כלפי המלכות הנקרא "נשמות". אבל הכל בתוך הכלי.

שרטוט 14

האור הסובב הוא עצמותו. ולא יכולים להרגיש אותו, אלא רק מה שנקלט בתוך הכלי.

מה הם העולמות? מידת הערפול שיש על הנשמות. ומהי אותה מידת הערפול? מידת האגו המסתיר, המפריד, בין הנשמות לבורא. המידה הזאת, הקלקולים האלה, הם נמצאים באדם. זאת אומרת, העולמות נמצאים בתוך הנשמות כעין פילטר, רשת, שמֵגנה על הנשמות מלהיות במגע עם הבורא, או להיות במגע עם הבורא במידה שיש השתוות ביניהם. אבל העולמות האלה, הם שייכים לנשמות. בדומה בעולמנו להסתרה, שקיימת בילדים קטנים, לטובתם.

ילדים לא מבינים את העולם, אלא רק לפי הצרכים שלהם. הם לא יודעים מה עושים הגדולים ובשביל מה. למה אבא הולך לעבודה ומהי עבודה. הילד שומע על עבודה, אבל מבין שאבא הולך להביא כסף כדי לקנות לו גלידה. הוא תופס רק משהו מסוים ומשהו אחר לא. ומידת ההסתרה הזאת, היא נקראת "העלמה" בעולם הזה.

וככל שהולכים וגדלים ומתפתחים, העלמה הזאת נסתרת ונכנסים לחיים, מבינים יותר ויותר את החיים. ובאותה מידה שמבינים את החיים, ההעלמה נסתרת ומקבלים כלים. ומתוך זה אותה העלמה הופכת לגילוי. שקודם לא הבנו, וכעת מבינים. אותה הסתרה קודמת, שלא מבינים משהו בעולם הזה, לאחר שמבינים אותו, ההבנה הזאת משמשת לאדם כלים, לרכוש את העולם, להתקשר איתו, להצליח בו, לחיות בו ולחוות אותו.

ואותו דבר קורה בעולם הרוחני. ההסתרה היא בתוך האדם. היא חיסרון, ליקוי בהשגה שלו, בהבנה שלו, בתפיסתו, שנמצא כערפול על הכלים שלו. והליקוי הזה הוא נקרא "עולמות". אם הכלי עבה בבחינה ד', האדם נמצא בהסתרה בדרגת עולם העשייה. אם הכלי עבה בבחינה ג', האדם נמצא בהסתרה בדרגת עולם היצירה. ואם הכלי עבה בבחינה ב', האדם נמצא בהסתרה בדרגת עולם הבריאה. זאת אומרת, ככל שהכלי בעל אגו יותר עבה, הוא זקוק ליותר הסתרה, כדי שלא יגרום נזק לעצמו.

ועד כמה שהאדם מתפתח, הרגשת הנזקים הקודמים והבנתם, הופכים בו לכלים המועילים. זה נקרא שהעולמות "נכנסים" לתוך האדם. והאדם עולה בדרגת העולמות. הוא כאילו מקפל אחריו את העולמות בדרגה הזאת, לוקח את הכלים שלהם ועולה. כמו שרואים בזדונות, שהם עולים לדרגת שגגות. אבל הכל בתוך האדם. לפיכך צריך להחיות בתוכנו את התמונה הזאת, שכל הנשמות נמצאות בגוף אחד. כי במידה שהאדם מתחיל להתקשר עם יתר הנשמות כלפי הבורא, במידה הזאת הוא מתחיל לראות בכל הכלי המשותף את נוכחות הבורא.

"מסך" נקרא היחס של האדם לכל יתר הנשמות. ומה הן יתר הנשמות? כל יתר 599,999 הנשמות קובעות כלפי הנשמה האחת שלו, את גודלו המדויק של המסך שלו. כי כל הנשמות האלה הן ט' ראשונות לעומת המלכות. אם עושים על המלכות צמצום, ומשתמשים בה רק לנחיצות, רק במה שנחוץ לחיים (כמו שבעל הסולם מתאר במאמרים "דור האחרון", "מתן תורה", "ערבות"), ומלבד מה שנחוץ לקיום, את כל היתר מעבירים לט' ראשונות (גם בגשמיות וגם ברוחניות אותו החוק), אז בט' ראשונות מגלים את הבורא.

שרטוט 15

"מסך" נקרא היחס של האדם לכל יתר הנשמות.

על ידי המסך מגלים את שֵם הבורא, באותה הוי"ה שעושים. כי מהי ההגדרה של מילוי? מילוי בכלי נקרא "מסך ואור חוזר". ואותם האדם משיג בט' ראשונות. ואז משיג את הבורא כלפי הנברא, שהנברא זה הוא עצמו.

שרטוט 16

על ידי המסך מגלים את שֵם הבורא, באותה הוי"ה שעושים.

לכן בהסתר כפול והסתר רגיל, ובגילוי שכר ועונש, ובעיקר בדרגת האהבה, ככל שהאדם יוצא מתוך עצמו ומתְקשר עם כל יתר הנשמות, בצורה שברור לו מה הוא עושה איתם, איזה קשר של "ואהבת לרעך כמוך" הוא מפעיל, אז בכלי הכללי הזה, ובו בלבד, הוא מגלה את נוכחות הבורא. ואין צורה אחרת להתגלות הבורא. וההתקשרות הזאת עם כל יתר הנשמות, איננה יכולה לבוא מתוך אונס או מתוך שכנוע חיצוני. אלא היא תוצאה מכל הדרגות שהאדם עובר.

לכן אין ערך להטפה של יפי נפש למיניהם, כולל אלה שעוסקים בתורה, שצריך לאהוב את הזולת ולקיים את הכלל "ואהבת לרעך כמוך". כי האדם חייב לעבור דרגות תיקון, בשכנוע פנימי שלו את עצמו, ולא מתוך אונס. אין כפיה ברוחניות. אי אפשר לבוא מבחוץ ולחייב באהבה. אלא רק אם מגיעים לתיקונים של "ואהבת לרעך כמוך", אז בתוך הכלי הכללי הזה, יש לאדם פגישה עם הבורא.

ולפני כן, אין לו עדיין פגישה עם הבורא, גם לא בדרגת שכר ועונש. הוא אמנם מתחיל להכיר את פעולות הבורא בצורה אמיתית, לפי תיקון הכלים שלו, זאת אומרת, לרכוש את תכונת ההשפעה של הבורא. אבל הוא לא פועל כמו הבורא, הוא לא פועל בעל מנת להשפיע. הכלים דקבלה שלו עדיין לא מופעלים בעל מנת להשפיע, אלא הם ברמה של שגגות. רק כשהוא מתחיל לעבוד על אהבה, הוא מתחיל לתקן אותם ולהעביר גם אותם את המחסום. ובינתיים הם רק מצומצמים.

מה פירוש הדבר לתקן לאחר המחסום את השגגות והזדונות שנעשו לפני המחסום?

תרי"ג כלים נמצאים גם בנקודת המלכות, וגם בזמן שמלכות מתנפחת ומתפתחת עם ט' ראשונות, והופכת לכלי גדול. גם כל הנשמות יחד, הן מבנה של מלכות עם ט' ראשונות. אבל מלכות היא המלכויות של כּל אחד ואחד. וט' ראשונות הן היחס של כל אחד כלפי האחרים. והיחס הזה של כל אחד כלפי האחרים, האדם צריך ללמוד מהבורא, להעתיק ממנו, כמו שמלכות מעתיקה מזעיר אנפין בעולם האצילות.

מלכות היא נקודה בחזה דזעיר אנפין. אם זעיר אנפין מתפתח בתנה"י שלו, אז מלכות לוקחת מתנה"י שלו ט' ראשונות לעצמה. וכך היא לומדת ממנו ומקבלת ממנו ט' ראשונות, תכונות הבורא. המהוות בשבילה דוגמא איך הבורא מתייחס לנברא. ובהתאם לכך היא לומדת איך היא צריכה להתייחס אליו. להתחבר לנשמות אחרות, ודרכן אליו. כמו שבעל הסולם מסביר במאמר "השלום", שמתחברים לבורא דרך חברה, ולא ההפך. לכן ברוסיה ובקיבוצים שגו בכך, שרצו להפעיל את אהבת הזולת, אבל ללא קשר עם הבורא. כי הכלי הכללי חייב להיות מותאם לאור, כדי שיתקיימו בו החוקים הנכונים של "ואהבת לרעך כמוך".

איך המלכויות, שהן הטבע המקורי, כל אחד לעצמו, הופכות לט' ראשונות, ליחס של כל אחד לשני? בתהליך הבריאה, הבורא ברא רק טבע של רצון להנות. וחיבר את הטבע הזה להנות, את הנקודה המרכזית של מלכות דאין סוף תחת כל העולמות, להיכן שנמצאת השגחתו והנהגתו כלפי הנברא. וכך מתואר בקבלה על בריאת האדם והעולמות, שהאור העליון, הבורא, ברא את הכלי, והביא אותו למצב מלא הנקרא "מלכות דאין סוף", והכלי הזה מצטמצם בצמצום א' שלא רוצה לקבל, ונשאר ריק.

שרטוט 17

האור העליון, ברא את הכלי, והביא אותו למצב מלא, והכלי הזה מצטמצם בצמצום א' שלא רוצה לקבל, ונשאר ריק.

ובכלי הזה שכלול מארבע בחינות של התפתחות, מעשר ספירות, מט' ראשונות ומלכות, הבורא מבצע שתי פעולות:

א - הוא מצמצם את הט' ראשונות בהתאם למלכות, לסדרה של עולמות הנקראים, א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. ויוצר מאה עשרים וחמש (חמישה עולמות, כפול חמישה פרצופים, כפול חמש ספירות) דרגות של הסתרה.

שרטוט 18

הוא מצמצם את הט' ראשונות בהתאם למלכות, לסדרה של עולמות. ויוצר מאה עשרים וחמש דרגות של הסתרה.

ב - הוא מציב את הנברא, אותה נקודה מרכזית, אותה מלכות, אחרי ט' ראשונות שקבלו צורה של עולמות. ואז שובר את העולמות ומחדיר לתוך הנברא, לתוך המלכות, את עולמות א"ק, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, אבל בצורתם השבורה. וכך נוצרים בתוך הנברא כלים שבורים בהתאם לעולמות.

שרטוט 19

הבורא מציב את הנברא, אחרי ט' ראשונות ואז שובר את העולמות ומחדיר לתוך הנברא, את העולמות בצורתם השבורה. וכך נוצרים בתוך הנברא כלים שבורים בהתאם לעולמות.

ועל הנברא "לבלוע" לתוכו את כל העולמות האלה, לתקן את עצמו בהתאם לאותן הסתרות. ולהגיע למצב שכל הספירות, כל הט' ראשונות, שוות בו למלכות. אם המלכות שהיא תכונות הנברא, משתווה לט' ראשונות שהן תכונות הבורא, אז הכלי מגיע להשתוות הצורה. אבל כל זה מתרחש רק בתוך כלי של יחס בין הנשמות. ומחוץ לכלי הזה נמצא רק עצמותו, שעליו לא מדברים, כי אף פעם לא מרגישים אותו.

שרטוט 20

המלכות שהיא תכונות הנברא, משתווה לט' ראשונות שהן תכונות הבורא, אז הכלי מגיע להשתוות הצורה.

גם בחיים הנוכחיים שלנו, אנו מרגישים דרך חמישה חושים, דרך חמישה פתחים, עיניים, אוזניים, חוטם, פה, ובמישוש כל הגוף, ולא מרגישים מה שיש מבחוץ. אלא התגובה הפנימית שלנו מצטיירת בנו כתמונה שמתרחשת בחוץ. אותו דבר קורה כלפי העולמות. הנשמה, כמו הכלי הגופני בגשמיות, כוללת חמש ספירות הנקראות: כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות. ונדמה לאדם כלפי האור עליון, שהוא משיג אותו מחוץ לעצמו. אלא תמונת ה' שהנברא משיג, מתרחשת בתוך הכלי.

שרטוט 21

הנשמה, כמו הכלי הגופני בגשמיות, כוללת חמש ספירות, המקבילות לחמישה חושים בגשמיות. ונדמה לאדם כלפי האור עליון, שהוא משיג אותו מחוץ לעצמו. אלא תמונת ה' שהנברא משיג, מתרחשת בתוך הכלי.

בקבלה לומדים, שתמונת הבורא מתרחשת כך, שבא אור עליון והנברא עושה זיווג דהכאה, ומכניס אותו לתוכו פנימה. ואותו אור פנימי שנמצא בנברא, רק עליו מדברים. רק על היחס בין הנשמות, בתוך הנשמות, בתוך הנברא. לכן אם מתקנים את הכלים, הולכים ומתקרבים לקשר בין הנשמות, ורק אז אפשר לדבר על היחס הנכון בין הנשמות, על הדרגה האחרונה שלו.

שרטוט 22

אם מתקנים את הכלים, הולכים ומתקרבים לקשר בין הנשמות, ורק אז אפשר לדבר על היחס הנכון בין הנשמות.

האם גם מעבר למחסום עוברים בכל מדרגה שלבים של הסתר?

מעבר למחסום יש גילוי בלבד. אבל לאורו של הגילוי הזה, האדם רואה את המצבים שעבר, ומשתמש בהם כלפי מצבו הנוכחי. ההיסטוריה שלו איננה היסטוריה, אלא מצבים בכלים שעוזרים לו לעבוד בהם. המצבים האלה לא נשכחים ולא נמחקים. אלא ברוחניות משתמשים באותם הכלים וההסתרות שהיו בעבר, ומעלים אותם למימוש בהווה. לכן אין זמן ברוחניות.

אם כך, למה ברוחניות טיפש לא נעשה מיד חכם, אלא נעשה חכם בהדרגה עד שעומד על חוכמתו (בעולמנו עוד יש הצדקה לכך, שאי אפשר להיות מיד חכם, אבל בעולם הרוחני, הבורא הוא כל יכול ואפשר להיות חכמים מיד ומבינים בכל)? אלא יש רווח בכך, שאנו עוברים את הפעולות בעצמנו, ונעשים שולטים על כל המצבים הקודמים, המצבים ההיסטוריים שלנו. כי יכולים לקחת כל צעד שעוברים, ולהשתמש בו בזמן הנוכחי הנכון. ואז האדם מרגיש את הפער בין מה שהוא היה, לבין מצבו הנוכחי. בין מה שהבין, לבין הבנתו הנוכחית. כלפי "כל הזמנים", כלומר כל המצבים. כי הם כולם נכללים במצב הנוכחי ואינם נעלמים. אלא השימוש בהם הופך את התמונה לרב מימדית ומרחיב את הכלי.

ברוחניות אין שכחה. אלא כל המצבים גלומים בפנים. כמו שמתואר מלמעלה למטה, איך העולמות באים ומתפשטים, ובפרצוף מסוים של עולם היצירה למשל, כל המדרגות מאין סוף עד עולם היצירה שרירים וקיימים, ודרכם עובר האור לאותה מדרגה בעולם היצירה. וכך גם האדם שעולה מלמטה למעלה. הוא אמנם עולה למדרגה בעולם היצירה, אבל כל המדרגות שעבר עד אז, משמשות אותו. ויכול להשתמש בהן כאילו הוא נמצא בהן כעת. כי ברוחניות אין זמן. האדם יכול להשתמש בהן מתי ואיך שהוא רוצה. זאת אומרת, הוא יכול לפנות בתוכו לילד שהוא היה לפני חמישים שנה, ומאותה הבנה שהיתה לו, באותה הרגשה שהרגיש אז, להשתמש כאילו הוא נמצא בה כעת, ולממש את הכלי שהיה לו אז.

לכן, על אדם שמתקדם ברוחניות, לא מרגישים שהוא מזדקן. הגוף מזדקן, אבל לא הנשמה. בנשמה הוא נשאר ילד פזיז והרפתקן ששואף עוד ועוד להתפתח. כי הוא נמצא כל הזמן בהתפתחות של רצונות חדשים. הוא לא נעשה בן אדם סולידי. בגיל שמונים רב"ש היה רץ ומתעניין בכל דבר ובכל חידוש שראה. ומדוע? כי הכלים הקודמים נמצאים בשימוש כמו הכלים הנוכחים. בהווה הוא מרגיש את כל הדרגות שעבר ויכול להשתמש בהן.

בעולמנו השימוש בכלים קודמים אפשרי רק בתנאי שיש אהבה גופנית זה לזה, כמו למשל בין אמא לילד. לאמא יש אהבה לילד, לכן היא יכולה לעורר בתוכה את הילדה הקטנה שהיתה, ולשחק איתו. אבל המקובל שעובר תיקונים בדרגות של יחסי אהבה עם הבורא, לא אהבה הטבעית, אלא הרוחנית, היא שעוזרת לו להשתמש בכלים הקודמים, ולהתלבש בהם.

אות ס"ג

"והנה נתבארה היטב המדרגה הראשונה של השגת גילוי הפנים, דהיינו, ההשגה והרגשת השגחת שכר ועונש, באופן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד כנ"ל, שזה נקרא תשובה מיראה, שהזדונות נעשו לו כשגגות, ונקרא צדיק שאינו גמור, וגם נקרא בינוני, כמבואר."

בעל הסולם מסכם מהי מדרגת שכר ועונש, המדרגה הראשונה ברוחניות. זו מדרגה גדולה מאוד, שבה האדם מתחיל ללמוד ולהבין מהי תכונת ההשפעה. הוא לא יכול לממש אותה בפועל בכלים שלו, כי הכלים של האדם, הם עדיין כלים דקבלה. אבל הוא לומד מה זה נקרא ט' ראשונות, יחס הבורא לנברא, ומבין את העבר שלו כשגגה.

האדם מבין את העבר שלו כשגגה, כי מתחיל להצדיק את הבורא בכל הכלים שהיה בהם בזדון. זאת אומרת, אפילו שנמצא בדרגת שכר ועונש, הוא לא נעתק מעברו, אלא העבר שלו משמש לו כהווה. הוא עובר על כל הכלים, ומדרגתו הנוכחית רואה בהם מה קרה לו דאז, ולמה היה בזדון. ואז מתקן את היחס שלו באותם המצבים לשגגה. אבל הוא לא יכול לתקן יותר משגגה. זאת אומרת, המצבים הקודמים לא נשכחים. אלא ההפך, משתמשים בכל הכלים, בכל המצבים שהיו, ואף אחד מהם לא נעלם.

ולאחר מכן כל המצבים הללו, שהאדם חוזר ומתחבר אליהם שוב ושוב, ועושה בהם שימוש כמה וכמה פעמים, הם מתחברים למצב הסופי, ולכן המצב הסופי נקרא "שלם". כי על כל מצב פרטי שהאדם עובר, הוא קובע את היחס כלפיו מכל יתר המצבים, מכל מאה עשרים וחמש המדרגות. ואז הוא מגיע לדרגת צדיק גמור, שמצדיק עד המצב האחרון והגרוע ביותר מגובה כל המדרגות. ואז כל המצבים שלו מתחברים.

שרטוט 23

האדם מגיע לדרגת צדיק גמור, שמצדיק עד המצב האחרון והגרוע ביותר מגובה כל המדרגות. ואז כל המצבים שלו מתחברים.

אות ס"ד

"ועתה נבאר את המדרגה השניה של השגת גילוי הפנים, שהיא השגת ההשגחה השלימה האמיתית הנצחית, שפירושה, שהשם יתברך משגיח על בריותיו בבחינת הטוב והמיטיב לרעים ולטובים, אשר עתה הוא נקרא צדיק גמור, ותשובה מאהבה, אשר זוכה שהזדונות נהפכו לו לזכויות. והנה נתבארו כל ד' הבחינות של הבנת ההשגחה, הנוהגים בבריות. אשר שלש הבחינות הראשונות, שהם: הסתר כפול, והסתר אחד, והשגת השגחת שכר ועונש, אינם אלא הכנות, שעל ידיהם יזכה האדם לבחינה הד', שהיא השגת ההשגחה האמיתית הנצחית, שענינה יתבאר לפנינו בע"ה."

בעל הסולם איננו מזכיר את האמצעים, שעל ידם עוברים את כל המדרגות. אלא הסביר על הסתר כפול והסתר רגיל, שבאים לאדם בלבולים ביחס לשיטה, לספרים, למורה ולקבוצה, ומסיטים אותו החוצה לפיתויים של העולם הזה, לתענוגים גופניים, לתענוגים של כסף, כבוד, מושכלות (שמסיטות אותו בזמן לימוד הקבלה לדעת מה כתוב וכו'), ועליהם צריך לעשות תיקון של ייחוד. כלומר, להזכיר לעצמו שאין עוד מלבדו. שהוא שולח לו את כל המחשבות והבעיות והבלבולים, כדי שישתמש על כל מה שיש לו ברגש ובשכל, במוחא וליבא, כדי לדרוך עליהם ועל פניהם להתייחד עמו, שאין עוד מלבדו והכל מגיע משורש אחד.

העבודה הזאת נעשית בזדונות ובשגגות. והאדם יכול לייחד אותם בכל מצב ובכל רגע, בהתאם לדרך שבה הוא מארגן את הלימוד שלו ואת הקבוצה. ואיך האדם עולה מהסתר לגילוי? לאחר שה' יתברך רואה, שהאדם נתן יגיעה ועשה כל מה שצריך לעשות, בכל המדרגות של הסתר כפול והסתר רגיל, אז הוא גומר את היגיעה בלי לדעת שגמר, אלא לפי "יגעתי ומצאתי". "יגעתי" נקרא לתת יגיעה ב"כל מה שבידך ובכוחך לעשות עשה". ו"מצאתי" נקרא שמתגלה מדרגת שכר ועונש. הבורא מעיד על האדם ומחזיק אותו ברוחניות. אבל לא מתואר איך עובדים בשכר ועונש. אלא שעל ידי העבודה בשכר ועונש אנחנו מתקנים את הזדונות והופכים אותם לשגגות.

במדרגת שכר ועונש עובדים על כל המדרגות כדי להפוך את הזדונות לשגגות. ובאים למדרגת האהבה, שרק במעט מסופר איך עובדים בה, כי קשה לנו להבין את העבודה מעל המחסום. אלא היא נמדדת ונלמדת ב"תלמוד עשר הספירות". ושם מדובר על "דדי בהמה" שמאירים לנשמות. ועל ידי זה הנשמות עולות ומתקשרות לזו"ן דאצילות ונכללות בהם. ואז על ידי שמעלות מ"ן, זו"ן דאצילות מעביר את המ"ן עד עולם אין סוף, ומקבלים מ"ד שמשפיעים על הנשמות חזרה ומתקנים אותן. זאת אומרת, כל הטיפול של האור העליון, הבורא, בנשמות דרך מערכת העולמות, על ידי מ"ן מהנשמות ומ"ד מהבורא חזרה אליהן, נלמד כבר ב"תלמוד עשר הספירות".

שרטוט 24

במדרגת שכר ועונש עובדים על כל המדרגות כדי להפוך את הזדונות לשגגות. ובאים למדרגת האהבה.

אות ס"ה

"ויש להבין אמנם, למה לא די לו לאדם בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש, שאמרנו, אשר כבר זכה שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא עוד, ולמה נקרא עדיין בינוני או צדיק שאינו גמור, ששמו מוכיח עליו שעדיין אין עבודתו רצויה בעיני השי"ת, ועדיין נמצא חסרון ופגם בבחינת התורה והעבודה שלו."

"שכר ועונש" נקרא, להגיע בכל הכלים לתיקון של תכונת ההשפעה, להשיג אמונה, דרגת בינה. שהאור העליון מתפשט בתוך האדם, והאדם נמצא בהשפעה כמו הבורא. הוא עדיין לא עובד עם הכלים שלו בלקבל על מנת להשפיע, אבל מצדיק את הבורא. ולמה לא מספיק להיות בתכונת ההשפעה, בתוך בינה, להיות מלכות שעלתה לבינה? למה לא מספיק להשיג דרגת שכר ועונש? כי היכן שהבורא עוזר לו, האדם נמצא מעל הכלים שלו, מעל הטבע שלו. והיכן שלא, האדם נמצא בתוך הטבע שלו. הוא נמצא בהכרה מהו הטבע שהבורא ברא, ולא הוא בעצמו.

במידה שהבורא מתקן אותו, האדם נמצא בדרגת תיקון או כנגד זה בקלקול. זאת אומרת, האדם מגיע לממש את עצמו כנברא בצורה המלאה. אבל אהבה איננה שייכת לכלים של הנברא, אלא היא תכונת הבורא. ולהשתמש בכלים שלו כדי להגיע לאהבה, נמצא מעבר למה שמסוגלים הכלים דקבלה של האדם. כי הפעולה הזאת היא אנטי טבעית לחלוטין.

בדרגת שכר ועונש האדם מסכים עם הבורא שתכונת ההשפעה היא טובה, ומכבד את תכונת ההשפעה. אבל מצד הכלי של הנברא, אין הכרחיות להפוך את עצמו למשהו על טבעי. בדרגת שכר ועונש האדם משיג דביקות בבורא, בכך שמעריך את תכונת ההשפעה, ומכבד אותה מעל הכלי שלו. ואין מצד הטבע של הנברא שום חובה או נחיצות להגיע לדרגת האהבה.

"ויש להבין אמנם, למה לא די לו לאדם בחינה ג', שהיא השגת ההשגחה של שכר ועונש, שאמרנו, אשר כבר זכה שהיודע תעלומות מעיד עליו שלא יחטא עוד". למה לא מספיק שהבורא עצמו מחזיק את האדם, והאדם נמצא עם הבורא כמו קטן ליד גדול, הרי האדם הוא תמיד נברא, תוצאה מהבורא, וכנולד מהבורא, הוא מוחזק על ידי הבורא? "ולמה נקרא עדיין בינוני" - עד כדי כך שלא מילא את כל התיקון על הכלים שלו? "או צדיק שאינו גמור, ששמו מוכיח עליו שעדיין אין עבודתו רצויה בעיני השי"ת", למה הבורא דורש מהאדם יותר, ולא רק להיות תלוי בו ונדבק בו בצורה חיצונית, כמו קטן שדבוק לגדול? למה נברא שמתוקן כולו בתכונת ההשפעה, ללא שום פעולה אגואיסטית, וכולו מכבד את ההשפעה ואת הבורא, מצד הבורא "ועדיין נמצא חסרון ופגם בבחינת התורה והעבודה שלו"?

האם בדרגת שכר ועונש יש בתוך הנברא הרגשת חיסרון ופגם במצבו, שדוחף אותו לעלות לדרגת האהבה? ואם לא, מהיכן הוא לוקח חיסרון כזה? בעל הסולם מציג את הסתירה הזאת במצבו של האדם ושואל מצד אחד: למה דרגת שכר ועונש לא מספיקה לאדם, אם לפי טבע הכלים הוא לא מרגיש חיסרון לעלות לדרגה יותר גדולה? ומצד שני: אם מצד הבורא צריך להמשיך ולעלות, מהיכן האדם שגמר את כל דרגת שכר ועונש, משיג את הרגשת החיסרון שהשגת שכר ועונש איננה מצב טוב, ויש בה אפילו פגם?

אות ס"ו

"ונקדים לברר מה שהקשו המפרשים על המצוה של אהבת ה'," אותה מצווה שאיננה "הולכת אצלנו חַלַק".ומה הם הקשו? "כי איך חייבה אותנו התורה הקדושה במצוה שאין בידינו לקיימה כלל," לא להסתכל על אהבה כמשהו מיוחד כמו בעולם הזה. אלא אם התורה לא חייבה, סימן שאין לנו כלי. כי מה הם כל השמות האלה למיניהם: "אהבה", "יראה", "פחד"? הם פגמים וחסרונות בתוך הכלים של הנברא. בכל תרי"ג הכלים, בעשר הספירות של הנשמה, יש חיסרון שצריך לתקן אותו על ידי מסך, כדי שיהיה דומה לבורא. ולא חשוב אם קוראים לאותו חיסרון "יראה", או "אהבה", או "שנאה". אין לו שמות, אלא הוא תיקון הרצון לקבל שיהיה דומה לבורא.

ולמה חייבו במצוות האהבה? מהי מצווה? "מצווה" נקרא תיקון הרצון לקבל. האם יש רצון לקבל שצריך לתקן במידת האהבה? אין רצון לקבל שצריך לתקן באהבה, לכן לא חייבו אותה. אם היה חיסרון כזה, כלי כזה, פגם כזה, אז לא היה צריך לעזוב את מצוות האהבה, אלא לחייב. אבל בכל זאת כתוב כחיוב: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". זאת אומרת, צריך לתקן את כל הכלים, גם במוחא וגם בליבא, גם בהרגשה וגם במחשבה.

וכאשר מתקנים את כולם בכוונה לאהוב את הבורא, מגיעים ל"ואהבת לה' אלקיך". זאת אומרת, לתיקון של כל הכלים הרגשיים והשכליים כאחד כולל במובן הרוחני. שהכל בראש הפרצוף, ומתפשט בתוך הפרצוף, ומתפשט במיוחד בסוף הפרצוף. והכלי כולו נמצא בלקבל על מנת להשפיע. ואם לא עושים את הפעולה זאת, לא מגיעים למצווה "ואהבת".

"כי איך חייבה אותנו התורה הקדושה" - "קדושה" הכוונה, שמדברת על פעולות השפעה, השפעה נקרא "קדוש", "בינה" - "במצוה", היינו, בתיקון הרצון, "שאין בידינו לקיימה כלל," שאין ביכולתנו לתקן, אלא רק לגלות בנו את הרצון הזה. מה זה לתקן את הרצון, "לעשות מצווה"? תחילה צריך לגלות שנאה לבורא, ואז לתקן את השנאה הזאת ולהגיע באותו רצון לאהבה. ואחרת לא שייך תיקון. כי תיקון הוא "מִקָצה לקצה", כדברי הכתוב, אין צדיק עומד על דבר מצווה, אלא אם כן נכשל בה. מה פירוש "נכשל"? נופל מכל גובההּ של האהבה, לעומקהּ של השנאה.

"שהרי על הכל אפשר לו לאדם, שיכוף את עצמו וישעבד את עצמו לקיימו," האם "על הכל", הכוונה איננה על האהבה, אלא על יתר הרגשות? איך שיכוף וישעבד את עצמו אם אין כפיה ברוחניות? "אבל על אהבה, אינם מועילים שום שעבוד וכפיה שבעולם." ולמה רק על אהבה? "ותירצו, שמתוך שהאדם מקיים את כל תרי"ב המצוות כהלכתן," מתקן את כל הכלים בלמעלה מחזה ולמטה מחזה דנשמה, "נמשכת לו אהבת השם מאליה," מה פירוש "מאליה", אם בכלי רק תרי"ב רצונות? האם קיים בכלל כלי של תרי"ג רצונות? לאחר שהאדם מתקן את כל תרי"ב הרצונות שלו, מתגלה הרצון שנקרא "תרי"ג", והאדם יכול לתקן אותו.

"ולפיכך נחשבת לו כמו בידו לקיימה, שהרי יכול לשעבד ולכוף את עצמו בתרי"ב המצוות", מסוגל לקיים אותן על ידי יגיעה ועל ידי קיום עצות המקובלים במלואן. אם מקיימים כל מה שהם אומרים (והם קובעים שבידינו לקיים), אז מגיעים לקיום של תרי"ב מצוות, "שיקיימן כהלכתן," כמו שהם אומרים, ואז תתקיים בנו גם המצווה האחרונה, "שאז זוכה גם באהבת ה'.".