אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה לעם / קבלה בגובה העיניים / על פנימיות ועל חיצוניות
קבלה לעם

על פנימיות ועל חיצוניות

אין ספק, מדובר בעם מיוחד: מצד אחד — היהודים ממשיכים להוביל את רשימת מקבלי פרסי נובל, ומצד שני — מדינת ישראל מואשמת בכל הרעות החולות שבעולם. הסיבה לייחוד היא שורשנו הרוחני, וממנו נגזרת משימה: להוביל מהפכה רוחנית.

הגבר המזוקן עמד על המרפסת המרווחת בטהרן ושאף עמוקות מהסיגריה שבידו כשהוא שקוע בהרהורים: "חייבים להשמיד אותם", חשב לעצמו.

כבר בתור ילד הוא הרגיש את עצמו מיוחד, שונה מהאחרים, כאילו שבא לעולם עם איזו שליחות. דבריו נבלעו ברוח המדברית החמה בשעה שלחש: "מישהו חייב לשים לזה סוף, כבר אלפי שנים שהם מנהלים את העולם. אני לא מבין מה כל כך מיוחד בהם ואיך הם מצליחים לסובב את כולם על האצבע, אבל אותי הם לא יסובבו. יש לנו כל הכסף שצריך, יש צבא חזק ומנוסה והנהגה שתספק חזון רוחני. הגיע הזמן להחזיר את ימי הפאר ואת שליטתנו בעולם...".

מחמוד אחמדיניג'אד כיבה את הסיגריה וניגש בהחלטיות אל חדר הישיבות המפואר בבונקר התת-קרקעי שבפאתי העיר.

לב אמיץ

מרחק שנים-עשר אלף קילומטרים משם, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-29 ביולי 2006, חצתה במהירות עצומה מכונית ספורט את העליות התלולות של שכונת מאליבו, צפונית ללוס אנג'לס. ג'ון ארווינג, השוטר שהוצב במשמרת הלילה, הפעיל את הסירנה ודָלַק בעקבות הנהג הפרוע. לאחר מרדף קצר ובטרם יצאו מתחומי פרבר הווילות היוקרתי, הדביק ארווינג את מכונית הספורט.

הנהג השיכור התפרע וסירב להיכנס לניידת המשטרה וארווינג ושותפו נאלצו לכבול אותו באזיקים. לאחר שהוכנס לרכב, סינן הנהג סדרת קללות כלפי השוטרים ופרץ בנאום אנטישמי שלא פסק גם עם הגיעו לתא המעצר: "היהודים הדפוקים... היהודים אחראים לכל המלחמות בעולם". בנוסף לכך הוא לא הפסיק להטריד את ארווינג בניסיון לברר האם הוא יהודי.

משהתפכח ושוחרר ממעצרו, יצא הנהג, מל גיבסון (שחקן קולנוע מפורסם ובמאי זוכה פרס האוסקר) בהתנצלות פומבית שבה טען כי אינו מבין מה הוביל אותו לצאת בהכרזות אנטישמיות כאלה.

וזהו רק קצה הקרחון

באיסטנבול שורפים את דגלי ישראל, ובלונדון, אוסלו וציריך מתפרסמים השכם והערב מאמרי שנאה התומכים בחיסול ישראל, תחת מטריה אקדמית או עיתונאית. במקומות רבים בעולם מושווית ישראל של היום לגרמניה הנאצית, והולכים וגוברים הקולות שמדברים בקול רם על סיומו של "הפרויקט הציוני".

דוגמאות ונתונים אלה הם אוסף קטן מתוך שלל אירועים שהופכים בימינו לתופעה רחבת ממדים וחסרת תקדים. על רקע זה עולה מחדש השאלה, מה כל כך מיוחד בעם היהודי ובמדינת ישראל שמושכים אליהם שנאה תהומית, שלכאורה אין לה כל הסבר הגיוני?

מצד שני, מבט חטוף על הישגי העם היהודי לאורך ההיסטוריה פורס בפנינו נתונים מעוררי השתאות: בכל תחום שבו ניתן לכמת הצלחה, זוכים יהודים להישגים חסרי תקדים בכל קנה מידה. עשרים ושניים אחוזים ממקבלי פרס נובל הם יהודים, אחד מכל שישה ברשימת מאתיים האנשים העשירים באוסטרליה הוא יהודי, אחד מכל ארבעה ברשימת מאה העשירים בקנדה גם הוא יהודי.

גם העומדים בראש מערכות הכלכלה והתקשורת בארה"ב הינם יהודים, כמו גם מייסדי האולפנים ההוליוודיים וראשי תעשיית הבידור. אבל החשובה מכול היא תרומתם הבולטת של היהודים לאנושות בתחומי התרבות, המדע והרפואה העולמיים. ממציא החיסון למחלת הפוליו, החוקר הראשון שגילה את הויטמינים, הרופא שטבע את המושג אנטיביוטיקה, אבי הפסיכולוגיה ורבים אחרים — כולם יהודים.

נתונים אלה, שהפכו זה מכבר לתופעה ברורה, רק מחזקים את השאלה — מהו אם כן ייחודו של העם היהודי, שמוביל אותו להצטיינות יוצאת מן הכלל בתחומים רבים כל כך?

החלק הפנימי של הנשמה הכללית

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל לפנימיות העולם, ושבעים אומות נחשבים לחיצוניות העולם" (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר").

הבסיס האמיתי לייחודיות עַמנו הוא שורשנו הרוחני. באחד החיבורים המופלאים ביותר שנכתבו בדורנו, ההקדמה לספר הזוהר, מפרט בעל הסולם את מבנה הנשמה האנושית בצורה מדויקת ומדעית. באותו חיבור הוא מבחין באופן ברור בין פנימיות לבין חיצוניות, בין העיקר לבין הטפל, ומלמד את הקורא מהו האיזון הנכון בין שני גורמים אלה וכיצד לבנות אותו בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

הוא מסביר, שכלל הנשמות שבאנושות נחלקות לשני חלקים עיקריים — פנימי וחיצון. לפי חלוקה זו החלק הפנימי הוא "עם ישראל", ואילו החלק החיצון הוא "אומות העולם". המושגים "פנימי וחיצון" מבטאים במקרה זה את הסדר שבו יתפתחו כלל הנשמות עד למצבן הסופי, השלם — הרגשת המציאות הרוחנית.

מאחר ששורשו של עם ישראל הוא החלק הפנימי במבנה הנשמה הכללית, הוא הראשון שעתיד להתפתח להשגת מציאות זו. במידה שעם ישראל יממש את תפקידו הרוחני, הוא יִפְתח את הדרך אל הרוחניות עבור האנושות כולה. לעומת זאת, כל עיכוב בהתפתחותו של עם ישראל יעכב את תהליך ההתפתחות הכללי. "אומות העולם" חשות בצורה לא מודעת את הקשר בין התקדמותה הרוחנית של "ישראל" לבין התקדמותן שלהן. כאמור, העדפת הפנימיות על פני החיצוניות היא תפקידו הרוחני של עם ישראל.

לכן, כאשר נממש את תפקידנו הרוחני נזכה ליחס חיובי ואוהד מצד אומות העולם ונהנה משגשוג ומשלווה. אולם, אם נמשיך ונעדיף את העיסוק בחיצוניות על פני הפנימיות, לא יפסק הלחץ שמופעל עלינו מצידן.

מכאן קל להבין שבעל הסולם, כמו כל גדולי ישראל לפניו, רואה קשר ישיר בין הגברת העיסוק בפנימיות לבין יכולתנו לשנות את המצב לטובתנו.

להוביל מהפכה רוחנית

בעל הסולם, הרב קוק וגדולי המקובלים שפעלו לפניהם, ראו בבירור צורך וחובה לעסוק בפנימיות. הם שאפו לזמנים שבהם יוסיף כל אחד מאיתנו לחיי היום יום שלו, בזמנו הפנוי, קריאה על פנימיות המציאות. את חכמת הקבלה הם ראו כאמצעי היחיד שיכול לצרף לחיינו את התוכן הרוחני לו אנו זקוקים כל כך. כשנעשה זאת, הם הסבירו, נעורר על עצמנו כוח חיובי.

בחיבורו "ההקדמה לתלמוד עשר הספירות", מתאר בעל הסולם את הטכניקה שיכולה להקנות לנו את האיזון הנכון בין העולם הרוחני לבין המציאות הגשמית שבה אנו חיים.

בקריאת ספרי הקבלה האותנטיים חבוי כוח מיוחד שנקרא "סגולה" או "המאור המחזיר למוטב". כוח זה מושך אותנו מעלָה, מפתח בנו חושים חדשים ומעניק לנו חיבור ישיר לשפע של אנרגיה רוחנית. אז אנו משכילים לסדר בתוכנו את היחס הנכון בין פנימיות לחיצוניות.

תהליך זה מתחיל מרמת הפרט, מפנימיותנו, וממשיך כלפי חוץ לרמת הכלל. אנחנו, עם ישראל, המשולים לפנימיות העולם, הננו הראשונים שצריכים להוביל את המהפכה הרוחנית. לאחר שנממש את התהליך על עצמנו, ונבנה בתוכנו את היחס הנכון בין פנימיות לחיצוניות, יוכלו אומות העולם לממש את השלב הבא.

חכמה פנימית לעם הפנימי

חזרתנו לארץ ישראל מביאה עימה דרישה ולצידה גם הזדמנות לחיות את החיים אחרת. תקופת הגלות שהסתיימה, מסמלת את תום תקופת העיסוק בחיצוניות, וחזרתנו לארץ, שמסמלת את "פנימיות העולם", מהווה עבורנו סימן ברור לצורך בהתפתחות פנימית.

רק כך נוכל לממש את ייעודנו במציאות, אותו השורש שמייחד אותנו משאר האומות. עלינו לחבר את החכמה הפנימית לעַם הפנימי בארץ הפנימית. כשנעשה זאת, יחושו אומות העולם שאנו כוח חיוני ומועיל להתפתחות הכללית, ולא כוח שלילי שאין כלל זכות לקיומו.

הידעת?

משנת 1901 ועד שנת 2006 זכו 167 יהודים בפרס נובל מתוך 780 זוכים בסך הכול. בכל התקופה הזו לא עלה אחוז היהודים באוכלוסיה על 0.6 (פחות מאחוז אחד).

כמות היהודים זוכי פרס נובל גדולה פי 40 משיעורם היחסי באוכלוסיית העולם לאורך תקופה זו!

חזרה לראש הדף
Site location tree