אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה לעם / פותחים את הזוהר / לגלות את האוצר
קבלה לעם

לגלות את האוצר

"ישב רבי שמעון ובכה. ואמר, אוי אם אגלה, אוי אם לא אגלה... שאם לא יגלה יאבדו חידושי התורה, ואם יגלה, אולי ישמע מי שאינו ראוי לסודות התורה". ("הקדמת האדרא רבא", ספר הזוהר, פרשת נשא)

מאז ומתמיד חיפשו המקובלים, איך לגלות לעם את השיטה להגיע אל השלמות. אבל מסירת השיטה היא דבר מורכב, והמקובלים נדרשים למצוא דרך להתגבר על מגבלות שונות.

במאמר זה של הזוהר אנו עדים להתלבטות הקשה שבה מצוי רבי שמעון בר יוחאי. הוא רוצה כל כך לספר לעולם על חכמת הקבלה, אבל חושש שלא יבינו אותו כראוי. כדי להבין מדוע הדבר מורכב, עלינו להתוודע קודם כול לאחד הסודות הגדולים ביותר — מהי המשמעות האמיתית של המונח "תורה".

התורה כתבלין

"רבי שמעון אמר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות. אלא שכל דברי התורה, הם דברים עליונים, וסודות עליונים" ("פסח במועדו ופסח שני", ספר הזוהר, פרשת בהעלותך).

הזוהר מגלה לנו כי התורה אינה אוסף סיפורי היסטוריה או חוקי מוסר ארציים, כפי שהרגילו אותנו לחשוב. ואכן במקומות רבים מודגש: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב".

המקובלים מסבירים שהתורה היא כוח מיוחד, "תבלין", שתפקידו לסייע לנו לממש את מטרת הבריאה — להתעלות מעל האגו, "היצר הרע", ולהשתוות לכוח העליון הפועל במציאות — כוח האהבה והנתינה. מלכתחילה התורה נמסרה לבני האדם לצורך זה בלבד.

לתורה יש תכונה מיוחדת — היא יכולה להועיל, אך עלולה גם להזיק. אם משתמשים בה בהתאם למטרתה, כלומר, מתוך כוונה להשתוות לכוח העליון, התורה מרוממת אותנו לחיים חדשים. לעומת זאת, אם עוסקים בה שלא מתוך כוונה זו, התורה מזיקה, כמו שכתוב: "זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה" (מסכת יומא עב, ע"ב).

משמעות הביטוי "סם המוות" היא, שהעיסוק בתורה מביא לתוספת אגו. כלומר, מלבד האגו הגשמי מתווסף לאדם גם אגו רוחני. תוספת האגו החדשה גורמת לאדם לראות את עצמו כצדיק, לחשוב שמגיע לו שכר מהבורא ומבני האדם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, ושמקומו בגן עדן מובטח. ועל זה זועק רבי שמעון בר יוחאי: "אוי".

מטרתו של רבי שמעון היא להגיש את חכמת הקבלה רק לאלו שיש להם צורך אמיתי לתקן את עצמם ולהידמות לבורא. אבל הוא חושש שיקרה לחכמת הקבלה מה שקרה לתורה — שיעשו ממנה אמצעי להשגת כבוד, כסף ושליטה, ויחשבו שאין בה יותר מדברים כפשוטם. לכן רבי שמעון כותב את ספרו הקדוש בהצפנה מיוחדת, ויודע שהזוהר יהיה חייב להיגנז למשך אלפי שנים, עד שהדור יהיה ראוי.

במעלה הסולם הרוחני

"רבי שמעון נשא את ידיו ובכה ואמר, אוי למי שיִקָּרֶה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שיִקָּרֶה ויוכל להימצא באותו זמן. ומפרש: אוי למי שייקרה באותו זמן, הוא משום כשיבוא הקב"ה לפקוד את האיילה, יסתכל בכל המעשים של כל אחד ואחד... אשרי מי שייקרה וימצא באותו זמן, משום שיזכה לאור ההוא של שמחת המלך" ("ביאת המשיח", ספר הזוהר, פרשת שמות).

בשפתו הציורית מספר הזוהר על רבי שמעון שמביט קדימה, ובוכה על הימים שיבואו בסוף הגלות. בימים אלה יהיה צורך לגלות את חכמת הקבלה כדי לממש את מטרת הבריאה, אולם רבי שמעון יודע שחלק מהאנשים יעשו בה שימוש לא נכון, ועל כך הוא מצטער. מכאיבה לרבי שמעון המחשבה על כך שאנשים שהתרגלו לעסוק בצורה לא נכונה בתורה, וחונכו בדרך שדיכאה את השאלות הקיומיות שהתעוררו בהם, ייגשו ללימוד הקבלה עם אותה גישה שגויה. על אנשים אלה הוא אומר "אוי", אך מיד מוסיף, שיהיו גם רבים אחרים שבעזרת החכמה שלו, יגיעו לאור גדול.

"אשרי" האנשים שהשאלה "לשם מה אנו חיים?" תתעורר בליבם, שכן שאלה זו תפגיש אותם עם "המאור המחזיר למוטב" שהוטמן בספרי הקבלה. ואז, "כשיבוא הקב"ה לפקוד את האיילה", כלומר, כשהאור העליון יבוא למלא את הנשמות, יוכלו אנשים אלה לשמוח ב"שמחת המלך".

בדורנו, קיבלנו את פירוש "הסולם" לספר הזוהר. פירוש הסולם הוא הפירוש הראשון והיחיד שמאפשר לאדם לכוון את עצמו נכון ללימוד הקבלה. בכך הוא מאפשר לנו לגלות את האוצר שהצפין עבורנו רבי שמעון בזוהר. כשמו כן הוא — סולם לעלייה ישירה אל השלמות. לידתו של פירוש הסולם לזוהר בימינו אינה מקרית, והיא הוכחה ברורה לכך, שאנו ממש קרובים להרגיש את "האור של שמחת המלך".

חזרה לראש הדף
Site location tree