אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה לעם / קמפוס קבלה / פיצול נשמות
קבלה לעם

פיצול נשמות

נשמת אדם הראשון לא עמדה בעומס התענוג והתפצלה למיליארדי חלקים. כל נשמה היא חלק מהפאזל שהיה פעם נשמת האדם הראשון. עכשיו הגיע הזמן לאסוף את החלקים מחדש. מהם הקשרים בין נשמות כל בני האדם ואיך מסתדרים עם כולם?

איש מאיתנו אינו אוהב להיות תקוע בפקק, להידחס במרכזי קניות עמוסים או להמתין בתור האינסופי לקופה בסופרמרקט. לפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו תוהים, לשם מה בכלל צריך את כל הצפיפות הזו? אנחנו מוכנים לחלוק את העולם עם כמה חברים וקרובים, אולי אפילו עם עוד כמה עשרות או מאות אנשים, אבל שבעה מיליארד?! הרי זה מספר בלתי נתפס, מי צריך כל כך הרבה אנשים?

קפה מברזיל ושעון משוויץ

באופן בסיסי, יש לכולנו מכנה משותף: כל אחד מאיתנו נולד, נושם, אוכל, שותה, נרדם, חולם, מתעורר, מקנא, מפחד, אוהב, שונא... ולבסוף מת. כבר אלפי שנים דור הולך ודור בא, אוכלוסיית העולם הולכת ומתרבה, ולרובנו עדיין לא ברור מה התועלת מכך.

אם לשפוט לפי ההיגיון הפשוט, הרי שמערכת היחסים ההדדית שקיימת ביני לבין שאר האנשים שחיים סביבי מביאה לכולנו תועלת. אילו הייתי חי לבדי בעולם, כדי לבצע פעולה פשוטה כמו אכילת לחם, היה עליי להשקיע מאמץ ולטרוח. הייתי צריך לזרוע חיטה, לגדל אותה, לקצור, לטחון, ללוש ולאפות. את כל הפעולות הללו הייתי נאלץ לבצע במקום להמשיך וליהנות מרמת החיים הנוכחית. לעומת זאת, היום אני עובד רק שמונה שעות ביום ונהנה מהתוצרת של כלל האנושות. בבלגיה מייצרים עבורי שוקולד משובח, בארצות הברית מזון מהיר, בשוויץ שעונים ובברזיל קפה. הסינים מייצרים עבור ילדיי את מכוניות הצעצוע, והיפנים בונים עבורי את המכונית האמיתית. ואני, אני מרוויח את לחמי וגם נהנה מכל אלה.

אולם האם זו סיבה שמצדיקה את קיומם של כל כך הרבה אנשים? אם היו קיימים מיליארד אנשים פחות, האם הייתי מרגיש בחסרונו של מישהו?

בממלכת הרצון

חכמת הקבלה מסבירה שהמקור של כולנו הוא מנשמה אחת שנבראה על ידי הבורא — "נשמת אדם הראשון". אולם בעוד שטבעו של הבורא הוא אהבה ונתינה מוחלטת, את נשמת אדם הראשון הבורא ברא עם טבע הפוך לגמרי — רצון לקבל הנאה ותענוג. משימתה של נשמת אדם הראשון היא להפוך את רצונה לדומה לרצון הבורא, להיות אוהבת ונותנת כמוהו. במידה והיא תעשה זאת, תזכה הנשמה ליהנות מהתענוג הגדול ביותר שקיים במציאות.

תענוג על פני קשר

המקובלים מסבירים, שלאחר שנבראה, הייתה נשמת אדם הראשון בקשר עם הבורא, אך התענוג שהיא קיבלה מהקשר הזה היה מצומצם מאחר שלא השקיעה כל מאמץ מצידה. אולם הבורא רצה שנשמת אדם הראשון תתפתח ותגדל בכוחות עצמה. לכן, במהלך מתוכנן מראש, הוא חשף אותה לתענוגים גדולים יותר. הנשמה קיבלה את התענוג הגדול, גילתה עד כמה היא נהנית ממנו, ולפתע חשה שהיא מעדיפה את אותו תענוג על פני הקשר עם הבורא. כתוצאה מכך, השתנה מיד יחסה של הנשמה לבורא והיא איבדה את הקשר עימו.

דומה הדבר לאדם שמתפלל לזכות בלוטו ומבטיח בכל ליבו שאם יזכה יתרום מחצית מהסכום לנזקקים, אך לאחר שהוא זוכה בהגרלה, התענוג שאליו הוא נחשף גובר עליו, סדרי העדיפויות שלו משתנים והוא "שוכח" את הבטחתו. לפתע הוא מוצא ערוצים מרתקים יותר להפנות אליהם את כספו.

שברירי תענוג

כתוצאה מניתוק הקשר עם הבורא, התנתקה נשמת אדם הראשון מהעולם הרוחני ונשברה לחלקים רבים המכונים "נשמות פרטיות". על פי חכמת הקבלה נקרא תהליך זה "שבירת נשמת אדם הראשון". נשמת אדם הראשון התפצלה לנשמות פרטיות רבות, כיוון שלא היה ביכולתה של נשמה אחת לשאת את כל ההנאות שהתגלו לה ובו בזמן להמשיך ולשמור על קשר עם הבורא.

בהמשך התהליך ירדו הנשמות עד לעולם הזה ו"התלבשו" בגופים של בני האדם. מאותו שלב ואילך, כל נשמה זוכה לתענוג קטן מאוד ביחס לתענוג השלם שהרגישה הנשמה הכללית. אולם כל נשמה פרטית יכולה ללמוד בהדרגה כיצד לקבל את התענוג המיועד לה, ובכל זאת להמשיך ולשמור על קשר עם הבורא.

דומה הדבר לאופן העברת משא השוקל אלף קילוגרמים. הרי ברור שאדם אחד אינו יוכל לעשות זאת. אך אם נחלק את המשא לאלף אנשים וכל אחד מהם ישא על גבו קילוגרם אחד, הרי שנצליח להעביר את המשא ללא כל קושי.

בעל הסולם מסביר לנו את תהליך השבירה ואת מטרתו באמצעות המשל הבא: "על דרך משל במלך שרוצה לשלוח סך גדול של דינרי זהב לבנו למדינת הים, והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים ואין לו שליח נאמן. מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות, ושילחם על ידי שליחים רבים, באופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה בכבוד מלכות" ("עץ חיים", עמ' קכט, ענף ה).

להפסיק להתגלגל

היום אנחנו נמצאים כבר במצב שלאחר השבירה. כל אחד מאיתנו הוא שליח המלך שנושא עימו פרוטה מהאוצר הגדול. תפקידנו לבצע את המשימה שהטיל עלינו המלך, ולשוב במהלך חיינו לקשר עם הבורא. כל עוד לא נעביר את המטבע שברשותנו ליעדו, נמשיך לחזור לעולם הזה עוד פעמים רבות. לתהליך זה קוראים המקובלים "תיקון".

משמעות התיקון היא היכולת לצרף לחיינו את ההכרה, שכולנו נמצאים יחד באותו מסע ושואפים למימושה של אותה מטרה. מהלך התיקון מתחלק לשני שלבים עיקריים: בשלב הראשון אנו חוזרים לעולם הזה שוב ושוב ללא הכרת התכלית של חיינו. מטרתו של שלב זה היא להכין את הקרקע לשלב השני, שבו כבר מתעורר בנו הרצון להבין לשם מה אנו חיים. רק לאחר התעוררות זו מתחיל באדם התיקון באופן מודע.

אבל יש ביכולתנו לזרז את התהליך. המקובלים, שכבר עברו את מסלול התיקון, מלמדים אותנו איך לתקן את חלקנו הפרטי. כשנעשה זאת ונעפיל לפסגת הסולם הרוחני, לא נצטרך לשוב ולהתגלגל לעולם הזה.

האר"י הקדוש כותב על כך בספרו "שער הגלגולים": "כל בני ישראל מוכרחים להתגלגל עד שיושלמו בכל אורות הנשמה" (דף י).

השלם שווה הרבה יותר מסכום חלקיו

מטרת לימוד חכמת הקבלה היא לסייע לכל אחד מאיתנו — חלקי נשמת אדם הראשון, לשוב באופן המהיר ביותר למצב האחדות. כאשר כל אחד מאיתנו יתקן את חלקו, הוא יממש את המטרה לשמה בא לעולם ויזכה בתענוג עצום, שהרי השלם שווה הרבה יותר מסכום חלקיו.

עם גמר משימת התיקון יתחברו כל החלקים יחד לנשמה אחת גדולה, נשמת אדם הראשון המתוקנת, ואז יאיר בה אותו אור נפלא ומלא אהבה שרצה הבורא להעניק לה עוד בזמן השבירה. מצב זה נקרא "גמר התיקון".

חזרה לראש הדף
Site location tree