אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה לעם / חגים בקבלה / יום כיפור: יש נביא בעירו
קבלה לעם

יום כיפור: יש נביא בעירו

יום הכיפורים הוא חג של חשבון נפש שעושה כל אחד. רבים מאיתנו נוהגים לבקר בבתי הכנסת ביום זה, ללבוש לבן ולעלות לתורה. עובדה מעניינת היא, שלפי המסורת, נוהגים לקרוא ביום הכיפורים בספר יונה. מדוע הנהיגו המקובלים קריאת סיפור צדדי לכאורה ביום הכיפורים?

סיפורו של יונה

מה הקשר בין אחד הימים החשובים בלוח השנה היהודי לבין שליחותו של יונה לאנשי נינווה, עַם שאינו יהודי?

גיבור הסיפור, יונה בן אמיתי, הוא החמישי מתוך שנים-עשר הנביאים. יונה הצטווה על ידי הבורא ללכת אל נינווה, בירת אשור, ולבשר לתושביה שהם עשו את הרע בעיני הבורא. בצעד חריג לאנשי הנבואה יונה דוחה את המשימה, בוחר לעלות לאנייה בנמל יפו ולברוח לתרשיש (עיר עתיקה לחוף הים התיכון). בלב ים נקלעה האנייה לסערה גדולה, מלחי האנייה נאבקו בים השוצף והגועש, והטילו פור כדי לברר מי אשם בהתפרצות הסערה הנוראה. הגורל אמר את דברו, ויונה — היהודי היחיד בספינה — נמצא אשם.

בתשובה לשאלותיהם סיפר יונה שהוא בן לעם העברי, וכי הוא בורח מהבורא. המלחים פנו אל יונה ושאלו אותו איך ייחלצו מן הסערה שאליה נקלעו בגללו. בפרץ פתאומי של אומץ ואחריות ציווה עליהם יונה לזרוק אותו לים.

לאחר שהושלך למים, נבלע יונה על ידי דג ושהה בקרבו שלושה ימים ושלושה לילות. במהלך שהותו במעי הדג פנה יונה אל הבורא בתפילת הודיה ובתחינה לסליחה. הוא יצא ממעי הדג והפעם לא נמלט מן המשימה שהוטלה עליו על ידי הכוח העליון. הוא העביר לתושבי נינווה את המסר, שמקץ ארבעים יום עתידה העיר להיפגע. תושבי העיר — והמלך בראשם — קיבלו את עצת הנביא, וניצלו.

הסיפור שמאחורי הסיפור

אם נפנה למקורות הקבליים, נגלה את משמעותו הפנימית של הסיפור הציורי המפורסם. יונה היה נביא. משמעות המילה "נביא" לפי הקבלה היא אדם שהתעלה לדרגה רוחנית גבוהה, זכה לגילוי והגיע למעמד שבו הוא "מדבר עם הבורא". כלומר, הוא גילה את הכוח העליון הפועל במציאות ומבין את התכנית הכללית של הטבע.

הנביא "קיבל פקודה מהבורא" ללכת אל העיר נינווה ולהסביר לאנשיה, מה עליהם לעשות כדי להתקדם אל החיים הטובים בדרך הבטוחה והפשוטה ביותר. אבל במקום ללכת לנינווה ולספר להם את שנמסר לו מלמעלה, מחליט יונה שהדבר בלתי אפשרי. הוא בוחן את המשימה שקיבל מהבורא לפי הבנתו הנוכחית ודעותיו הקדומות, וקובע כי המשימה קשה מדי — הוא חושב שעמי העולם לא יקשיבו לו. לכן הוא מסרב ומנסה לברוח.

אבל כיהודי יש לו תפקיד ייחודי במציאות, ועליו למלא אחר המשימה שקיבל. לא ניתן לברוח מקיום חוקי הטבע העליון. כדי לאלץ את יונה לבצע את משימתו, מופיעים כוחות הטבע בדמות סערה שאין סיכוי להינצל ממנה.

הכוחות השונים שעומדים לכאורה לעזרתו של יונה — רב החובל, המלחים וכיוצא באלה — אינם יכולים לסייע לו, ולכן הוא מושלך לים. טביעתו הגופנית מסמלת את התנגדותו הפנימית ואת הידרדרותו הרוחנית. הדבר היחיד שיכול להצילו כעת הוא ביצוע המשימה, כלומר, להביא את התיקון לאנשי נינווה. אם יעלה את חשיבות המשימה מעל לכל דבר אחר בחייו, יוכל יונה להצליח במימוש תפקידו.

איך כל זה קשור אלינו?

סיפורו של יונה הוא משל למשימתו של עם ישראל כלפי העולם כולו: להציל את האנושות מדרך הייסורים ולהביאה אל חיים שלמים ומאושרים. למרבה הצער, העם מתמהמה בביצוע משימתו החשובה. אנו מנסים לשווא "להימלט באניות" למקומות מפלט שונים על פני כדור הארץ ונדחים משם, ממש כמו יונה. דווקא ביום הכיפורים, תקופה שבה מקובל לעשות "חשבון נפש", על עם ישראל להבין ולקבל עליו את משימתו.

תפקידו של העם היהודי

בזמננו, משימתו של יונה הופכת רלוונטית יותר מאשר אי פעם. היום, עמים רבים מתחילים להרגיש שיש לנו, היהודים, תפקיד מכריע בעולם, אך אנחנו לא מבצעים אותו. הם חשים עמוק בתוכם שיש בידינו דבר חשוב שאיננו מוסרים להם, ולכן הם מאשימים אותנו בכל הצרות שבעולם. אכן, בידינו נמצאת השיטה לאהבה ולחיבור אמיתיים — חכמת הקבלה — יהיה עלינו להשתמש בה כדי להגיע לאיחוד בינינו, ובהמשך נוכל להעניק אותה לאומות העולם. אז יתפשטו בעולם כולו אושר, שלום ואהבה.

מושג בקבלה: שכר ועונש

המושגים "שכר ועונש" בקבלה קשורים למטרה הרוחנית שאותה האדם שואף להשיג: "שכר" מוגדר ככל מה שמקדם אותו למטרתו הרוחנית, ואילו "עונש" הוא כל מה שמרחיק אותו ממנה. הריחוק מן המטרה או הקִרבה אליה הם המגדירים את מצבנו כ"שכר" או כ"עונש".

מושג בקבלה: תפילה

להתפלל, מלשון להפליל, לדון את עצמו. לאחר שדן את עצמו ורואה כי טבעו הוא אגואיסטי, פונה המקובל מעומק ליבו לבורא, בבקשה שישנה את טבעו לטבע הנותן. צעקה זו היא, ורק היא, נקראת תפילה. בעזרת תפילתו שואף המקובל להידמות לבורא, להיות כמוהו — טוב ומטיב לזולת.

מושג בקבלה: מהי מצווה?

נהוג לחשוב ש"מצוות" הן פעולות פיזיות שמוטל על עם ישראל לקיים. אך ספר הזוהר מלמד ש"מצוות" הוא מושג רוחני שמתייחס לנשמת האדם. הוא מסביר לנו שהנשמה שלנו כוללת תרי"ג (613) רצונות. בתחילת הדרך הנשמה "מקולקלת", כלומר, הרצונות שלנו מכוונים לתועלתנו האישית בלבד (אגואיזם).

במהלך התפתחותו הרוחנית מתקן האדם את נשמתו: הוא מתקן כל רצון ורצון ומשתמש בו לטובת הזולת (אלטרואיזם). תיקון כל רצון מכונה "עשיית מצווה", ולכן נאמר שעל ה

חזרה לראש הדף
Site location tree