אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / קבלה לעם / קבלה לעם / חגים בקבלה / מעוז צור ישועתי
קבלה לעם

מעוז צור ישועתי

"מעוז צור ישועתי. לך נאה לשבח. תיכון בית תפילתי. ושם תודה נזבח. לעת תכין מטבח. מצר המנבח. אז אגמור בשיר מזמור. חנוכת המזבח".

"מעוז צור ישועתי" הוא שיר בעל משמעות קבלית מיוחדת, שבו מהלל האדם את הבורא על התנאים שהכין הבורא עבורו. שיר זה שמופיע בסידור התפילה, מתאר תנאים מיוחדים שמאפשרים לאדם לצאת למסע פנימי אל עבר הבורא. הוא יוצא לדרך רצופה עליות ומורדות, שמלווה בסערת רגשות ובמלחמה פנימית מתמדת. בשיאו של המסע מתאחד האדם עם הבורא בקשר של אהבה. נפרט בקצרה את כל אחד משלבי המסע:

מעוז צור ישועתי

בתחילת מסעו הרוחני, האדם מגלה שטבעו הוא אגואיסטי. טבע אגואיסטי זה הוא שמונע ממנו להתעלות ולהרגיש את העולם הרוחני. בשל כך פונה האדם אל הבורא בבקשה להציל אותו מהאגו שחוצץ ביניהם.

לך נאה לשבח

האדם מבין כבר שכל ההפרעות בחייו נשלחו אליו במכוון על ידי הבורא בעצמו. הוא רואה שבזכות הפרעות אלה נוצר בינו לבין הבורא קשר, ועל כך הוא משבח אותו.

תיכון בית תפילתי

באמצעות תיקון הרצונות האגואיסטיים שבלב האדם הוא הכין את בית תפילתו לבורא.

ושם תודה נזבח

האדם חווה קשיים במהלך ההתפתחות הרוחנית. הוא מגלה, שכשהוא מתגבר על הקשיים, שאותם מסמלים "היוונים" שבתוכו — הוא רוכש חכמה. על פני קשיים אלה הוא בונה את הקשר עם הבורא ומגלה שכל ההפרעות הן בעצם "עזר כנגדו", אמצעי לקרב אותו ולחזק את הקשר שלו עם הבורא. דווקא מתוך ההפרעות הוא מתקרב למטרה הנצחית.

לעת תכין מטבח

כשהאדם מגלה שהבורא הוא היחיד שיכול לעזור לו, זה מחייב אותו לפנות אליו, וכך הוא זוכה למגע עימו.

מצר המנבח

האדם כבר מבין שאת הקשר עם הבורא הוא הצליח ליצור רק בזכות היותו שקוע בתחילת הדרך ברצונות האגואיסטיים, שאותם הוא מכנה "שונאים". אבל דווקא רצונות אלה שגילה בתוכו הם שעוזרים לו לגלות את אהבת הבורא כלפיו. אז נעלמים השונאים ומערכת היחסים מתהפכת משנאה לאהבה.

אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח

ליבו של האדם, היינו כל רצונותיו, מתמלאים באהבה, ואת האהבה הזו האדם מבטא בשיר הלל, שמקרב אותו לדבקות בבורא.

חזרה לראש הדף
Site location tree