המבוא שלפניכם מבוסס על מאמרו של הרב יהודה אשלג "פתיחה לחכמת הקבלה". את המאמר הזה כתב הרב יהודה אשלג כאחת מההקדמות לפירוש "הסולם" לספר הזוהר.
לפי שיטת הקבלה לומדים את התפשטות המציאות מלמעלה למטה, מהבורא עד לעולם הזה. מתוך הלימוד משיג התלמיד את האמצעים להתעלות רוחנית מלמטה למעלה, בדיוק באותם השלבים של ההשתלשלות, המתפשטים מלמעלה למטה. וזו בעצם ההגדרה של חכמת הקבלה: חכמת הקבלה זהו סדר שורשים, המשתלשלים מלמעלה למטה, במטרה לגלות את האלוקות לנבראים, הנמצאים בעולם הזה.
המבוא מבוסס על שיעורים שהועברו ע"י הרב מיכאל לייטמן ומהווה יסוד הכרחי לכל אדם שעושה את צעדיו הראשונים בלימוד חכמת הקבלה.
המקובלים השיגו רוחניות ורשמו את זה בספרי קבלה. הם השיגו, שהשורש לכל המציאות הוא כח עליון. לכח הזה הם קראו בשם "עצמותו", מפני שלא יכלו להשיג אותו בעצמו. הם הצליחו להשיג, שמעצמותו יוצאת מחשבה וכונה לברוא נבראים, כדי להנות להם...
כשאור חכמה ממלא את הרצון לקבל שבבחינה א', הוא מוסר לרצון לקבל את הטבע שלו - רצון להשפיע. זאת הסבה שבחינה א' בסופה, היינו לאחר שהרגישה את טבע האור, הממלא אותה, שינתה את רצונה מרצון לקבל לרצון להשפיע...
לאחר שהחליטה מלכות לקבל חלק מן האור הישר וקיבלה אותו בתוך, היא נעצרת מלקבל. מלכות תמיד עושה חשבון בראש הפרצוף: מה מקסימום האור שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע...
רצון הבורא הוא להיטיב לנבראיו. הנבראים הם אלו שאמורים לרכוש ולהשיג את הטבת הבורא בכוחות עצמם. לשם כך יצר הבורא נברא עצמאי, המנותק ממנו לחלוטין. הנברא לא מרגיש את הבורא, כי האור הוא יותר עליון מהכלי, וכשהוא ממלא את הכלי, הוא שולט עליו וקובע מה ירצה הכלי...
בכדי לעשות פעולה נכונה, חייבת להיות ידיעה מה בדיוק רוצה הכלי להשיג, ידיעה איך להשיג את מה שרוצה, כח להשיג את מה שיודע ורוצה. חוץ מהבורא ישנו רק נברא יחידי - הרצון לקבל תענוג...
כשכל המציאות מגיעה בהתפשטותה עד שלא נשאר במסך שום רשימו, זהו סיום עולם העשיה. מלכות של עולם האצילות מולידה עוד פרצוף, הנקרא "אדם הראשון"...
בחינה ד' נקראת "מלכות", מפני שבה מונח הרצון הגדול לקבל. כשהיא מלאה באור, היא נקראת "אין סוף", מפני שמקבלת בלי לעשות סוף על קבלת האור. מלכות היא הנברא היחיד...
לאחר הצמצום מחליטה מלכות לקבל ע"מ להשפיע לבורא. כונה וו נקראת מסך. על המסך שבמלכות יוצאת סידרת הפרצופים...
לאחר צמצום א', מחליטה מלכות למלא את עצמה על מנת להשפיע, ע"י הרשימות שנשארו מעולם אין סוף. קבלה על מנת להשפיע היא נגד טבעו של הנברא, לכן לא יכולה מלכות לקבל בבת אחת את כל האור העליון, שהיה ממלא אותה בעולם אין סוף, אלא רק במנות קטנות, הנקראות "פרצופים"...
נקודות דס"ג ירדו למטה מהטבור של גלגלתא ומילאו שם באור חסדים את הכלים הריקנים של סוף גלגלתא. הם הרגישו שם שישנן בכלים הריקנים של גלגלתא רשימות מהאור, שהיה ממלא את סוף גלגלתא לפני הזדככותו...
כל התהליך של ירידת נקודות דס"ג למטה מטבור דגלגלתא, התערבותם עם סוף גלגלתא וצמצום ב', נעשה תוך כדי עלית המסך דס"ג מהטבור לפה. לכן, כשבא המסך לפה דס"ג, כבר נמצאות בו רשימות מכל מה שנעשה בנקודות דס"ג למעלה, ולמטה, מטבור דגלגלתא...
לאחר השבירה של עולם הנקודים: האורות - שמילאו את פרצוף גדלות דנקודים, הסתלקו לראש פרצוף הנקודים. הרשימות - שנשארו במסך, עלו לראש דפרצוף הנקודים ואחר כך לראש דס"ג...
לאחר השבירה, הזדכך ועלה המסך עם הרשימות, לראש או"א דנקודים. הרשימות שבמסך דורשות לתקן אותן ולעשות עליהן זווג לקבלת האור...
הזווג להולדת עולם הבריאה נעשה בבינה דאצילות, ולכן מתפשט עולם הבריאה במקום ז"א דאצילות. עולם היצירה, שנולד אחרי עולם הבריאה, מתפשט למטה ממנו, במקום מלכות דאצילות...
אדה"ר זו בריאה נפרדת מכל שהיה לפניו. הוא היחיד שנברא ממלכות דאין סוף ולכן רק הוא נקרא יינברא”. גם הוא נברא ממלכות דאצילות שעלתה לאו"א...
המקום האמיתי של העולמות הוא כמו בבחינה השניה לפני החטא...
ד' בחינות של אור ישר: בחינת שורש, מעצמותו יוצא אור, רצונו להטיב לנברא. מתוך רצונו להטיב הוא בורא את בחינה א', שהיא הרצון לקבל, הרצון להנות מן האור...