בעל הסולם , בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, באות קנ"ה אומר: "אות קנה) ולפי"ז יש לשאול: אם כן למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה?" מהיכן נובעת השאלה הזו; הוא אומר שבכל זאת, תראו על מה אנחנו לומדים: אנחנו לא מרגישים את זה, אנחנו לא רואים את זה
שאלה: מה זה "להשפיע"? לתת שפע?
תשובה: "להשפיע" זו הכוונה לתת שפע, לתת תענוג. זה לא שצריכים לתת משהו מוחשי, אלא מדובר בלגרום לשני תענוג, לא חשוב אם בצורה ישירה או עקיפה. זה מה שנקרא "להשפיע".
מה זה בעצם רוחניות? רוחניות זה מן יחס מיוחד בינינו, נגיד. שאם היחס הזה יהיה בהתחשבות רק עם השני ולא עם עצמי, אז זה נקרא רוחניות. קשה מאוד להבין (בעצם אי אפשר להבין, אלא לאט לאט, מגלים) שהרוחניות לא נמצאת באיזשהו מקום רחוק ונסתר. אלא, פשוט, אנחנו יכולים להגיע לזה בעזרת תרגול פנימי מיוחד
מלכות דאין סוף, לאחר צ"א, מקבלת על ידי המסך חמש מנות של האור העליון. כל מנה ומנה שהיא מקבלת, נקראת פרצוף. חמשת הפרצופים יחד, נקראים עולם אדם קדמון, והשמות של חמשת הפרצופים הם: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, או: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. בכל פרצוף ישנן התפשטות האור והסתלקות האור. ההתפשטות נקראת טעמים, וההסתלקות נקודות. אחרי שהאורות נעלמים, רשימות מהתפשטות האור נקראים תגין, ורשימות מהסתלקות האורות נקראים נקודות.
אם נחשב את סכום כל גימטריית האותיות של הפרצוף הזה, אנחנו נקבל את המספר 72, בגימטרייה: ע"ב, ולכן פרצוף חכמה נקרא ע"ב.
אם אנחנו ניקח את אותם ה-י – ה – ו - ה, ונמלא אותם באור דחסדים, אז זה יהיה יו"ד, ה"י, וא"ו, ה"י, שבגימטרייה זה 63 = ס"ג, וכן הלאה. יש כתבי מקובלים שבהם מופיעים כל הסימנים האלה.
בכל פרצוף ופרצוף מתרחשים תהליכים מסוימים. לכל פרצוף, לא חשוב איזה, יש ראש, תוך, וסוף. כאמור, האור שנכנס מהפה ולמטה, עד לטבור, נקרא אור פנימי. אבל הטעם-התענוג שהוא נותן לכלי, נקרא טעמים.
אחר כך, האור עוזב את הכלי, ואומר: "אני לא רוצה להיות בפנים, כי אין לי מספיק מסך, כדי שאוכל להישאר כך." כלומר, האור מרגיש את חולשת הכלי, והאורות האלה שיוצאים מתוך הכלים, נקראים נקודות.
מעכשיו, נשתמש בשמות אחרים – במקום: שורש, א', ב', ג', ד', נשתמש בשמות: כתר, חכמה, בינה, ז"א, ומלכות.
למדנו שמלכות, לאחר הצמצום, מקבלת קצת אור בפנים. היא מחליטה כמה לקבל. היא כביכול ממלאת 20%. אז ישנו אור שבא, ומלכות מחליטה, מקבלת בפנים 20% אור, והקבלה הזאת נקראת "גלגלתא".
מלמעלה בא אור (אור ישר), ורוצה להיכנס לבפנים. מלכות דוחה את האור, וזה נקרא אור חוזר. בראש ישנם חמישה חלקים: לפני מלכות יש ארבעה חלקים: שורש, א', ב', ג', ומלכות עצמה. כלומר, "ראש" זה בעצם אותן ה-ד' בחינות דאור ישר שבונות את המלכות. בראש היא בודקת כמה אור בא אליה, ומה באמת היא יכולה לעשות עם זה.
למדנו שמהבורא יצא אור, והאור הזה ברא דרך ארבעה שלבים רצון לקבל, אשר התמלא עם האור. כיצד הוא התמלא? הוא התחיל להרגיש את הבחינות הקודמות לו. הוא מרגיש את הבחינות שלפניו, ואז הרצון לקבל בעצמו, בזה שהוא מקבל ממה שלמעלה ממנו, אז הוא מתחיל להיות כלול מחמישה חלקים: ארבעת החלקים שלפניו, והוא בעצמו.
הבורא ברא את הנברא כרצון לקבל. אם הנברא ימלא את עצמו, ההרגשה שתהיה בו תקרא תענוג. ובכך, הנברא פשוט יהיה שרוי בתוך התענוג הקטן ביותר. למה הקטן ביותר? כי אם לפני שהנברא ממלא את עצמו, יש לו נגיד, מאה קילו רצון, רעב, תאבון, אז ברגע שהוא ממלא את עצמו, הרעב והתאבון נסתמים, ואז הוא לא מרגיש תענוג.