אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / הרב ברוך שלום אשלג / מהסתר לגילוי / ו. טעם העץ כטעם הפרי

ו. טעם העץ כטעם הפרי

תכלית בריאת האדם - שיעסוק בתורה ומצוות לשמה.

לשמה - צריך להיות בעשיה ובכוונה. ועיקר החילוק שיש בין אנשים הוא רק בבחינת הכוונה, כי האדם צריך להשתדל שגם הכוונה תהיה דוגמת המעשה, ואז זה נקרא לשמה.

וענין עץ - עצמותו של האדם, דהיינו הכוונה.

ופרי - המעשה.

רצון ה' - שהארץ תוציא עץ פרי, שיהיה טעם העץ והפרי שווים. והארץ רמזה שהאדם שיברא, לא יהיה הכוונה והמעשה שווים.

ובזה ניחא: לא שהארץ לא רצתה לשמוע בקול ה', אלא הוציאה כדוגמת האדם שיהיה אח"כ. ולכן דוקא לאחר שנענש אדם הראשון, אז שייך עונש לארץ.

קללה - תיקון, כי "מפי עליון לא תצא הרעות". ואם לא הקללה, היה האדם מוצא טעם בפרי גם בלי הכוונה לשמה, ואז לא היה לו שום צורך להגיע לשמה, כי לא לשמה היה מביא לו סיפוק גמור. וכשאין לו טעם מתוק במעשה, אין סיפוק, אלא צרות בלא לשמה, ואז משתדל שהמעשים יהיו לשמה, שיהיה העץ והפרי שווים.

כשמרגיש חוסר טעם בתורה ומצוות, ושהנאתו רק בגשמיות, על ידי יגיעה יזכה ללשמה ולטעם אמיתי.

לפני החטא היה טעם העץ והפרי שווים, שגם בעת אכילת עץ הדעת היו העשיה והכוונה לשמה, כי החטא לא היה באכילה הראשונה, אלא לאח"כ, ב"אכלתי, ואוכל עוד".

אלא אחר החטא המעשה לא היה כמו הכוונה. ועל ידי היגיעה בתורה ומצוות יזכה ללשמה. נמצא, שלא היתה קללה, אלא שהיה תיקון, שרק על דרך זו יבוא האדם לשלמות.

חזרה לראש הדף
Site location tree