לא. ויהי יצחק בן ארבעים בקחתו את רבקה
בן 40 - זכה לבינה.
"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא" - שלא ראה שניתוספה אצלו הבנה בתורה ומצוות.
ומשתוקק לבנים - להבנה, לדעת והשגה בתורה ומצוות.
"ותהר רבקה אשתו" - עיבור, הריון, שהוא רעיונות והרהורים לגדלות וחשיבות של התורה ומצוות.
אז היתה בשמחה - שכבר יוולד איזה בן מההרהורים האלו.
אבל, "ויתרוצצו הבנים בקרבה" - ההבנות בסתירה האחת לשניה,
"ותאמר, אם כן, למה זה אנכי" - שקודם קיום התורה ומצוות היה בשלמות ולא הרגיש שום חסרון. ואפילו אם לא היה מקיים תורה ומצוות, היה יכול תמיד לתרץ את עצמו, היה צדיק במעשיו, והיה יכול לדקדק כל הדקדוקים, ולא היה קשה לקיים כל דבר. אבל שרוצה בנים, הבנה, נעשה מצבו יותר גרוע מקודם, מזמן שהיתה עקרה.
"ויאמר ה' לה, שני גוים בבטנך" - שתמיד יש לו התרוצצות בין:
- שמקבל התעוררות מגדלות המטרה, לעבוד בתורה ומצוות על מנת להשפיע,
- שמקבל התעוררות מהעובדים לתועלת עצמם, לילך אחריהם.
ורואה שלא מסוגל לעבוד לשם שמים. אם כן המצב של עכשיו הוא יותר גרוע מלפני שהתחיל עבודה רוחנית.
"ותלך לדרוש את ה'" - אם לחזור לחיים כמו כולם בלי שום הבנה, או ללכת קדימה על דרך זו.
"ויאמר ה' לה, שני גוים בבטנך" - קודם קיים התורה ומצוות לתועלת עצמו, לכן לא היה שום התרוצצות והיה מרגיש שלמות בעת עשייתם. ואחרי שבנוסף ליצר הרע קיבל גם את היצר טוב, שהולך על מנת להשפיע, אז הגוף מתנגד, ומזה באה ההתרוצצות.
קודם, כשהתורה ומצוות היו על מנת לקבל, לא היתה שום התנגדות, והרגיש שצדיק הוא. מה שאין כן כשרוצה ללכת על מנת להשפיע, הגוף מתנגד - אם כן עכשיו עלה בדרגה ויודע מה זה יצר טוב. אבל חייב להמשיך בדרך.
"ורב יעבוד צעיר" - שבסופו של דבר היצר הטוב, הנקרא צעיר, יצליח.