מד. יעקב, עשו ולבן
יעקב - העוסק בתורה ומצוות.
עשו - היצר הרע.
לבן - קודם המעשה היצר הרע טוען, שכל המעשים הם לא לשם שמיים, לכן אין תועלת לעסוק בתורה ומצוות. והאדם צריך אז להתגבר לעשות מעשים טובים.
עשו - לאחר המעשה, היצר הרע טוען, שכל מה שעשה האדם הוא לשם שמים, ורוצה להכניס בו גדלות, שיסתפק בעבודתו.
לבן - היצר הרע שטוען, שאם רוצה לעסוק בתורה ומצוות, צריך להיות הכל לבן, בלי שום לכלוך, היינו הכל לשם שמים, ואם אינו יכול לכוון לשם שמים - לא כדאי לתת יגיעה בחינם, ובזה מונע אותו מתורה ומצוות. ואז האדם צריך להתגבר, שמלא לשמה באים לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב.
אבל לאחר שעשה את מה שהיה בידו לעשות, אז הוא צריך לעשות ביקורת על העבודה שלו, שהיתה בשביל היצר הרע. והיצר הרע טוען אז כנגד, שהכל היה לטובת נשמתך, ואין אתה צריך להשתלם יותר בעבודתך, אלא תמשיך באותן הכוונות שנהגת עד עכשיו.
עד שעל ידי עבודה גדולה: "ויפצר בו ויקח", אז היצר הרע מסכים לקבל עבודתו. פירוש הדבר, שהוא כבר משוכנע, ואין היצר הרע יכול לשלוח לו מחשבות שהוא בסדר, אלא נשאר עם האמת שצריך להיות כולו לשם שמים. ואז מתחיל עבודתו מחדש בכדי ללכת על דרך האמת.