מז. הסיבה המחייבת
כל מה שאדם עושה, מוכרח להיות מקודם סיבה, שתחייב אותו לעשות את המעשה.
ושרו של עשו ראה, שעם לומדי התורה הוא לא יכול להתווכח, כי יש להם הרצון והחינוך ללימוד התורה - אין הוא מסוגל להפריע להם מלימוד התורה. אבל בסיבה - בשביל מה לומד, מה רוצה בתמורה עבור יגיעתו בתורה ועבודה - שמסיבה זו יש לו כוח ללמוד תורה, ובלי הסיבה אין לו תמכין - בזה הוא מפריע להם.
לכן רוצה שרו של עשו שהסיבה שמחייבת למעשים תהיה לא "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", אלא מסיבה (כוונה) לעצמו.