נו. מצוות, שהטבע מחייב
חוקי הטבע, שהם מצוות, שהטבע מחייב אותנו לקיים, מתחלקים לחיצוניות ופנימיות.
יש צורה חיצונית, שכולם רואים אותה צורה. אבל הפנימיות, שמלובשת בחיצוניות, היינו התענוג, כל אחד מרגיש בו טעם אחר. וגם באדם יש שינוי בהרגשת טעם הפנימיות. יוצא שבהפנימיות יש שינוי בין אדם לחברו, שכל אחד מרגיש תענוג וטעם אחר. אבל כשאדם לא מרגיש טעם ותענוג באוכל, הוא בכל זאת מוכרח להשתמש בחיצוניות ולאכול, אחרת ימות.
וכמו כן מצוות מתחלקות לפנימיות וחיצוניות, שהצורה החיצונית של המצוה שווה אצל צדיק או רשע. וכל ההבחן בין אדם לחברו הוא רק בפנימיות המצוה, שכל אחד ואחד מרגיש טעם אחר באותה מצוה. וגם באדם בעצמו הטעם משתנה.
לכן בחיצוניות המצוות כל אדם מוסיף, כמו שכתוב: "אפילו ריקניים מלאים מצוות כרימון".
אבל בפנימיות המצוות, בטעם ובמטרה של המצוות, על שימוש בתורה: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין", שהתורה ומצוות צריכים לזכך את האדם מאהבה עצמית ולהביאו לאהבת ה', אין קשר לגיל ולמספר המצוות שקיים.
והרוצה לזכות לפנימיות, כל יום מתחיל מחדש ללכת בדרכי ה', לזכות להרצון להשפיע. נמצא, שתמיד הוא ילד, אפילו כשזקן בשנים.