עב. בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו
"לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות".
א) ואם יש לו יותר עבירות ממצוות או להפך? ב) "לעולם" משמע, שלאחר שעשה מצוה אחת והכריע את עצמו לכף זכות, חייב שוב לראות את עצמו כאילו הוא מחצה על מחצה. ואיך אפשר לומר דבר כזה בזמן שכבר עשה מצוה אחת? ג) למה "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו"?
מקובלים רוצים להורות דרך לה', לתת עצות לצאת משליטת יצר הרע. לכן הם אומרים, שאסור לקחת בחשבון תכונות שנולד איתם, מה שעשה עד כה, שעכשיו נמצא בשליטה רעה - כי רק אם כוח הטוב והרע באדם שווים, קיימת בחירה להכריע לזכות.
לכן "כל הגדול מחברו" - במעשים טובים, "יצרו גדול הימנו" - מוכרח הרע שלו לגדול, שיהיה שווה לטוב שבו, שאז כששניהם שוים יהיה תנאי לבחירה.
אם האדם רואה שהטוב שלו קטן, צריך לדעת שגם הרע שלו קטן. ואם עשה הרבה עבירות, הרע הוקטן לפי מידת הטוב, כדי שתהיה לו בחירה. נמצא שתמיד יש לאדם מקום בחירה. כי לאחר שעשה מצוה והכריע לכף זכות, הרע שלו גודל כמו הטוב. (ועל המעשים רעים יעבור תיקונים בגיהנם או בתשובה מיראה או מאהבה).
"בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו" - אחר שפרעה הכריע עצמו לכף זכות, שאמר: "ה' הצדיק", כבר אין לו מקום לבחירה. לכן ה' הכביד את לבו, הגדיל את הרע שלו, שרק באופן זה יהיה מקום לבחירה. שעל ידי הכבדת הלב לא ניטל ממנו כוח הבחירה, אלא להפך, שניתן לו מקום לבחירה.
בא אל פרעה - בא עמי, שנינו ביחד, שתקבל עזרה מלמעלה.
כי אני הכבדתי את לבו - שיהיה לך עוד מקום עבודה לבירורים.