פ. מעשה ללא תמורה
האדם מסוגל לעשות מעשה אם מקבל מילוי:
- דעת - לראות תועלת מהמעשה.
- תענוג - שהמעשים יביאו לו תענוג.
וכשיש במעשה שעושה שכל ותענוג, זה מספק אותו ורק לזה כל אדם משתוקק. ואם במעשה רואה רק מילוי אחד, היינו או שכל או תענוג, כבר צריך להתגבר כדי לבצע את המעשה.
אבל כשאין במעשה לא שכל ולא תענוג, היינו שהוא למעלה מהדעת ולמעלה מהתענוג, שאין בו תמורה - אין כוח לעשותו.
האדם מורכב מגוף ונפש:
גוף - כלי של הרצון לקבל תענוג ושכל,
נפש - כוח ההשפעה שיש לאדם.
אם הרצון של אדם מקבל מילוי, שכל ו/או תענוג תמורת עבודתו, אדם לא יכול להתפלל לה', שישפיע לו שפע.
אבל אם אדם רוצה ללכת על דרך האמת, למעלה מהדעת, על מנת להשפיע, אין לרצון מה לקבל והוא מפריע לעבודת ההשפעה - ואם אדם מבקש עזרה, ה' עוזר לו.
אבל אם המעשה מביא לו תענוג ושכל, או אחד משניהם - תפילתו רק עבור הרצון לקבל. לכן כתוב, שה' שומע רק אביונים.