קא. נסיון
יש מעשה וכוונה. ועל שניהם יש נסיון. לאברהם ניתן נסיון במעשה ובכוונה, האם יהיה שמח בזה שעושה רצון ה'. ולאיוב ניתן נסיון רק על הכוונה ולא על המעשה, משום שעל המעשה היה ידוע שלא יוכל לעמוד בנסיון.
וכאשר ה' לא רוצה לתת לאדם מה שרוצה, אשר אז עליו להאמין, שהכל הוא בהשגחת ה' ולהצדיק את קונו, ולא יפגום באהבתו לה', מזה שחסר לו מה שמבין שנחוץ.
ובזה יש הבדל בין חסידי אומות העולם לצדיקים - שהם שתי מדרגות שבאדם, כי אדם הוא עולם קטן. מטרם שהאדם נעשה לישראל, יש לו בחינות אומות העולם, חסידי אומות העולם וישראל. וכשמתחיל ללכת בדרכי ה', נקרא חסידי אומות העולם, אז הנסיונות הם רק בכוונה ולא במעשה, בזה שיש לו טענות לבורא על מה שלא נותן לו, מה שמבין שנחוץ לו, שמדרך הטוב להיטיב.
ורק הכוונה בנסיון - לומר שכל מה שה' עושה הכל לטובה, ולהיות בשמחה ובאהבה כאילו ה' נתן לו כל מה שהוא דורש.
ושזוכה לבחינת ישראל, מקבל נסיון במעשה - שנותנים לו כל טוב, וצריך להיות מוכן להחזיר הכל, ולא לקבל יותר מבעל מנת להשפיע.