קיב. קו האמצעי
עשיר נקרא מי שהוא שמח בחלקו, כמה שיש לו הבנה במצוה מספיק לו, שאין לו שום צורך בכוונת המצוה, אז נקרא עשיר - וזה נקרא ה' ראשונה, בינה, "כי חפץ חסד". והאדם נעשה מרכבה לספירת הבינה.
ודל נקרא שאין לו שום כוונה, ידיעה והבנה בקשר המצוות לאדם. ומרגיש שהכוונה צריכה להיות בעל מנת להשפיע. ורואה שכבר קיים הרבה מצוות, ולא זז, ולהפך הוא יותר מרוחק מהכוונה האמיתית.
צריך לסדר את עצמו שיהיה בשווה:
"העשיר לא ירבה ממחצית" - שיהיה בהרגשת השלמות השמח בחלקו רק חצי ולא יותר,
"והדל לא ימעיט" - לראות את הרגשתו מבחינת הכוונה שלו, שאין בעבודתו שום טעם והרגש, גם לא יותר מחצי.
וזה קו האמצעי, שלא יסטה לא לכאן ולא לכאן, אלא תמיד צריך לשקול, שיהיו שניהם שוים. ואז יכול להגיע לשלמות.