קכט. שלמות בהטבה
תכלית הבריאה להיטיב לנבראיו. וזה ידוע שבעצמותו אין תפיסה, אלא מדובר רק "ממעשיך הכרנוך", שראו איך שהעולם מלא תענוגים ואין שום יסורים, לכן קבעו ואמרו שזו היא סיבת בריאת העולמות. ובמקום שמתעוררת אהבה עצמית, רצון לקבל לעצמו, נפסק השפע, ואז ידעו שצריך ללכת בהשתוות המידות.
וכך רצה ה' כדי שלא יהיה בושה, שתהא שלמות ההטבה שה' נותן. כי בלקבל לעצמו יש גבול, אבל בלקבל כדי להשפיע, היות שהמשפיע רוצה לתת לו בלי סוף, התחתון לא יקבל סיפוק באמצע עבודתו, כי המודד שלו למלאות רצון המשפיע, לכן הולך ומוסיף.
כדי שתהיה שלמות בהטבה, ולא יתבייש בהמשכת השפע, אלא שידע שעושה רצון ה', נעשה התיקון של לקבל על מנת להשפיע.
וכדי לבוא לכוונה להשפיע, ניתנה לנו עבודה הפוכה מכפי שנראית מטרת הבריאה. כי ממטרת הבריאה להנות לנבראיו, נטבע בנו הרצון לקבל לעצמו. ואם האדם רוצה לעבוד בהשפעה, שלא לקבל, נמצא שזה נגד מעשי ה' להשפיע תענוגים.