קמב. תורה לשמה
הכלי לקבל תענוג הוא ההשתוקקות, וכפי ערך ההשתוקקות כך ערך התענוג. השתוקקות זה חסרון לדבר. רצון קטן או גדול נמדד בשיעור היסורים שמרגיש שאין לו דבר הרצוי.
הקדמה לתע"ס (אותיות צו-צז): תורה לשמה - לשם החיים שמוציא בתורה, מי שמוצא פני ה' בתורה, כך הוא מוציא את החיים שבתורה, "באור פני מלך חיים".
נמצא, כשאדם לומד תורה ולא מוציא את החיים שבה, יש לו צער "חיי צער תחיה", צער שלא מוציא אור פני ה'. אבל לא מפסיק ללמוד תורה, כמו שכתוב: "ובתורה אתה עמל", אף על פי שלא מוציא גילוי ה'.
ובשיעור שלומד תורה ומכוון למצוא את ה', כך מתרבים היסורים, שנקרא "יגעתי", עד שיעור מסוים, שאז "מצאתי", מציאת אור פני ה' בתורה. נמצא, שעל ידי היסורים מתרקם אצלו הרצון האמיתי לקבל אור פני מלך חיים.
ואלה "יסורים של אהבה, שאין בהן ביטול תורה", וכמה שמרבה בתורה, כך מרבה ביסורים, ואין בהם ביטול תורה, משום שלימוד התורה מוליד לו את היסורים, שאם לא לימוד התורה לא יהיו לו יסורים - לכן זה נקרא "יסורים של אהבה, שאין בהן ביטול תורה".
וזה: "את אשר יאהב ה', יוכיח" - כי בכדי שיהיה לאדם יסורים במה שלא מוצא את ה' בתורה, לא כל אדם זוכה ליסורים האלה. ולכן: "אשרי הגבר, אשר תיסרנו יה".
ואת היסורים האדם צריך לקנות, כדי שיהיה לו רצון אמיתי, שרק בו יתגלה אור פני מלך חיים. ואין לאדם כלי אחר להשיג את התענוג. לכן: "כן היא דרכה של תורה... וחיי צער תחיה".
ומחשבות זרות, שנופלות לראשו, עושות בקיעות, שעליהן מתגלים שמות, לפום צערא אגרא - כפי מספר הבקיעות.