קפב. להגיע לשמותיו של ה'
על ידי "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", בברורי טומאה וטהרה, זוכה לתורת ה', לשמותיו של הקב"ה.
כשאדם מתחיל לקיים את התורה והמצוות, חושב שה' הזמין לקיים תורה את כל ע' אומות, ובראשם עשו וישמעאל, שהם השורשים של אומות העולם, שקליפת עשו (שמאל) נגד מוחא, וקליפת ישמעאל (ימין) נגד ליבא. והשאר הם ענפים.
והאדם מסכים לקיים תורה ומצוות, אבל מבלי לוותר על בני עשו. ואח"כ הוא רואה, שהם לא מסכימים לקבל את התורה, והוא לא יזכה לתורת ה', אם לא יוותר עליהם. לכן כתוב בתורה, שה' רצה לתת להם, אבל הם לא רצו לקבל אותה.
ואח"כ הוא חושב, אולי עם בני ישמעאל אפשר לקיים את התורה. אז רואה שאם לא יוותר על בני ישמעאל לא יבוא לתורה אמיתית. וזה נקרא שהם לא קיבלו, שלא מסכימים.
וכשבא להכרת הרע, חוזר לבחינת ישראל, ישר-אל, שכל מה שעושה מוכרח להיות רק לשם אל. אז עומד בבחירה:
- לוותר על הכל ולקבל רק ישר-אל, לקבל הכל למעלה מהדעת, "נעשה קודם לנשמע", בלתי לה' לבדו.
- להשאר לקיים התורה ומצוות בכוונה שבילדות.
ובוחר בישר-אל, כי התורה ניתנה רק לעם ישראל, שזה "אשר בחר בנו מכל העמים", שרק שמגיע לישר-אל מוכשר לקבל את התורה. מה שאין כן לפני זה יכול לקיים תורה במעשה ולא בכוונה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו. ואז מקבל תורה כאמצעי "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". ואח"כ זוכה לתורה הפנימית, ל"שמותיו של הקב"ה".